@arieldaniely מסתמא יש לך מלא רעיונות, ומ"מ לא אמנע מלהעיר:
אפשר להשתמש עם חידות וחידודים תורניים (שבפול"ת ודומיו). חידה מעצם הגדרתו צריכה ל"חיפוש חכם". דוגמה אקראית, חיפשתי איפה מצינו אמורא שהניח תפילין רק בקיץ?, התוצאות הראשונות לא היו מן הענין (עשיתי "לא אהבתי"), תוצאה 31 היתה מליקוטי חבר בן חיים שמביא את הירושלמי (עשיתי "אהבתי"). מסתמא אפשר לעשות את זה באופן יותר מסודר וחצי-אוטומטי, על מאות שאלות. (ובאמת אפשר להשתמש גם בשאלות "מקורות ומראי מקומות" פשוטות, כגון האם בית המקדש נחרב ביום רביעי?).
כתחליף לג'מיני, ושאלות נושא כלליות, לכאורה קלוד בהתבסס על מקורות ספציפיות יהיה הרבה יותר טוב.
Spoiler
שאלתי: למטרת אימון ושיפור מודל סמנטי תורני, תן לי לפחות 3 שאלות ("חיפושים חכמים") שיש להם שייכות להרמב"ם הל' יסודי התורה פרק ה' ונושאי כליו, בנוסח שאברך רגיל היה כותב אותם. השתמש עם כלי ה-otzaria ו-sefaria שברשותך.
קיבלתי: אבדוק את הרמב"ם פ"ה ונושאי כליו באוצריא ובספריא, ואנסח מתוכם שאלות חיפוש.
חמש שאילתות בסגנון של אברך, כל אחת על קושיא שנושאי הכלים דנים בה בפועל. ליד כל שאילתה רשמתי את המקורות שבדקתי שעונים עליה, ואפשר להשתמש בהם כ-positives לאימון.
1. סתירה בין ה"ד לה"ו (עונש מי שעבר)
קשה ברמב"ם פ"ה מיסוה"ת, דבה"ד כ' דמי שעבר על ג' עבירות באונס אין מלקין אותו דאונס רחמנא פטריה, ובה"ו גבי חולה שנתרפא בע"ז ג"ע וש"ד כ' דעונשין אותו ב"ד עונש הראוי לו, והא חולי נמי אונס הוא. מאי שנא?
מקורות:
פרי חדש (וכן חידושי מים חיים) : באונס המיתה ודאית וההצלה ודאית, ובחולי אינן ודאיות.
אור שמח: באונס הסיבה באה מרצון האנס, ובחולי הוא מציל את עצמו מרצונו בדם חבירו, בדומה למציל עצמו בממון חבירו. מביא מקור מהירושלמי בע"ז.
צפנת פענח ה"ו ס"ב–ד.
בני בנימין.
רשימות שיעורים סנהדרין עד., בשם הגר"ח: "עונש הראוי" הוא מכת מרדות ונידוי, ולא מיתה או מלקות.
עונג יו"ט או"ח סי' יג; אבני נזר אה"ע סי' טו; נוה שלום וזכר ישעיהו על ההלכה.
2. "מתחייב בנפשו": האם מותר להחמיר
לשיטת הרמב"ם דמי שנהרג במקום יעבור ואל יהרג מתחייב בנפשו, וכי אסור להחמיר ולמסור נפש על שאר מצוות? ומה עם אדם חשוב שרוצה לקדש ש"ש בדור פרוץ?
מקורות:
כסף משנה ה"ד: לדעת הרמב"ם "יעבור" הוא חיוב, ורבים סוברים שזו רשות, ואם נהרג צדקה תחשב לו.
נמוקי יוסף, שהכ"מ מביא: אדם גדול וחסיד שרואה שהדור פרוץ רשאי למסור את עצמו אפילו על מצוה קלה.
3. שבע בן בכרי: ריש לקיש נגד ר' יוחנן
צ"ע אמאי פסק הרמב"ם בה"ה כר"ל דבעינן שיהא חייב מיתה כשבע בן בכרי, הא קיי"ל כר"י לגבי ר"ל. ועוד, מהו "ואין מורין להם כן לכתחלה". ועוד, אם כולם נהרגים ממילא, מה שייך כאן מאי חזית?
מקורות:
כסף משנה ה"ה ס"ב: פסק כר"ל משום שזה ספק נפשות ואין למסור בידים, ועוד שהברייתא והפסוק ביואב ("נשא ידו במלך") מסייעים. "אין מורין לכתחלה" לומד מהמעשה בריב"ל ואליהו, "וזו משנת חסידים היא".
כסף משנה ה"ה ס"ג: קושיית הרמ"ך (כולם נהרגים ממילא) ותירוץ הכ"מ, שכשלא ייחדו אדם מסוים שייך "מאי חזית" בין חבריו. וכן אפשר שקבלה בידם שש"ד ביהרג ואל יעבור גם במקום שהסברא לא שייכת.
ירושלמי תרומות פ"ח (מקור המחלוקת).
4. "מצוה משאר מצוות" לעומת "ערקתא דמסאנא"
בגמ' סנהדרין עד: אמרו דבשעת השמד אפי' לשנויי ערקתא דמסאנא יהרג ואל יעבור, ופירש"י דאפי' מנהג בעלמא. והרמב"ם כ' בה"ג "מצוה מן המצוות", דמשמע מנהג לא. מה הפשט ברמב"ם?
מקורות:
כסף משנה ה"א: אולי הרמב"ם מפרש כרי"ף, ששינוי הרצועה הוא משום לאו של "ובחוקותיהם לא תלכו" (עכו"ם פי"א).
שם גם: אסתר "קרקע עולם", ודעת הרמב"ן שעכו"ם הבא על בת ישראל אינו בכלל ג"ע, וכן החילוק של הנמוק"י לגבי ישראל הבא על העכו"ם.
5. מצות עשה בשעת השמד
האם בשעת הגזירה צריך למסור נפש גם על ביטול מ"ע בשוא"ת, או רק כשמכריחים לעבור על ל"ת? והא ר' חנינא בן תרדיון מסר נפשו על ת"ת.
מקורות:
כסף משנה ה"א: מביא את הר"ן בבמה טומנין (רק על ל"ת, ועוד שיכולים לבטל ממנו בעל כרחו), את הנמוק"י (אלישע בעל כנפיים), ומקשה עליהם מר' חנינא בן תרדיון, ר' יהודה בן בבא והמדרש "מה לך יוצא ליסקל".
הרצתי את שאילתה 1 על החיפוש הסמנטי של אוצריא, וכל שמונה התוצאות הראשונות היו רלוונטיות (ציונים 0.74–0.78). כלומר המודל הנוכחי כבר מוצא את הסוגיה הזו, ולמדידת שיפור כדאי להשתמש ב-3–5, שבהן הניסוח רחוק יותר מלשון המקור. אם תרצה, אוציא את כל זה כקובץ JSONL של שאילתה ← מקורות חיוביים, ואוסיף גם hard negatives מאותו פרק.
מקורות: אוצריא – רמב"ם יסוה"ת פ"ה · ספריא – קישורים ליסוה"ת ה
אפשר לשפר את השאלה, ובכל אופן זה כבר הרבה יותר טוב מ"דין הכנת מרחב מוגן לאדם שפגע בחברו בלי כוונה".
