מרכבת המשנה (חעלמא) – ב על הלכות עירובין
ר' שלמה חעלמא
פרק א
הלכה א ג ד ח ט
עמ"ש ח"א.
הלכה יא
עשרה אגוזים עמ"ש ח"א. ומש"ר בשיל ולא בשיל ע' בהשגות שהוא מפרש דסילקא היינו תרדין וכן פרש"י ברכות דל"ט וכן משמעות הערוך ואולם רבנו לשיטתו דאיהו מפרש דהא דאמרן בפ' כלל גדול האי מאן דפרים סילקא דה"ה לכל הירקות ולפת שיש להם עילוי בבשול וכמ"ש ח"א פכ"א מה' שבת הי"ח באריכות ע"ש ועמש"ר פ"ח מה' ברכות ה"ג וה"ד ופ"ד מה' דעות הי"ג.
הלכה יב טו טז יז יח יט
עמ"ש ח"א.
הלכה כ
וע"י אשתו עכ"מ. והלח"מ בשו"ת לחם רב תמה על זה דהא רבנו פסק בפ"ג מה' זכיה כשמואל דס"ל כר"מ דלא סגי כשאומר ע"מ שאין לבעליך רשות בו אלא בעינן תרתי ע"מ שאין לבעליך רשות וגם שיאמר מה שתרצי תעשי וכמ"ש הריב"ש סי' רט"ו והר"ן נדרים דפ"ח. גם תמה דלדרך המיי' מאי האי דקאמר הש"ס כמאן אזלא הא שמעתתא דרב כר"מ כיון דגם שמואל ס"ל כר"מ דבעינן תרתי והניח בצ"ע ואני אומר דשמואל ודאי ס"ל כרבנן דכיון דר"מ אמר בכסף ע"י אחרים ואי ס"ד דר"מ ס"ל כשמואל הא משכחת ליה בכסף ע"י עצמו כגון דא"ל תרתי ע"מ שאין לרבך רשות וע"מ שתעשה בו מה שתרצה דשפיר יכול לעשות בו לפדות עצמו לחירות בשלמא לרב דמצריך שיאמר לו דבר מיוחד ניחא דשפיר קאמר בכסף דוקא ע"י אחרים דאי מייחד ליה ע"מ שתלבשנו א"א שיפדה עצמו בו לחירות ואי מייחד ליה ע"מ שתצא בו לחירות חשוב ע"י אחרים לרב ששת ע"ש והרי באשה לא משכחת כה"ג שיתן לה מתנה ע"מ שתתגרש בו ובאמת רבנו פסק כרבנן אליבא דר"א דס"ל בקידושין דכ"ג דע"מ שאין לבעליך רשות גרידא לא מהני אפי' לרבנן ושמואל לא פליג בהא וס"ל כרבנן אליבא דר"א ושפיר מוקים שמואל הך בריי' דאין מזכין ע"י אשתו כר"א וס"ל דאין קנין לאשה בלא בעלה אפי' נותן לה מתנה הבעל עצמו ומתני' דכיצד משתתפין כרבנן וכדפסק רבא בפ' חזקת הבתים דאשה קונית מיד הבעל ע"ש דף נ"א וכמש"ר פכ"ב מה' אישות הכ"ז והטעם דמסתמא לישנא דמהני בהו קאמר וה"ל כאלו אמר ע"מ שאין לי בו אכילת פירות וע"מ שתעשי בו מה שתרצי משא"כ בעבד אע"ג דקי"ל פ"ג מה' זכיה הי"ד דגם בעבד מהני תרתי היינו דוקא כשכותב לו אדם אחר אבל מתנת הרב לעבדו לא מהני בשום אופן כל דאיכא שיור כמש"ר פ"ג מה' זכייה הט"ו והטעם הואיל שגופו קנוי לו ותו לא מידי.
הלכה כא כב
עיין מ"ש ח"א.
פרק ב
הלכה א ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג טו
עמ"ש ח"א.
פרק ג
הלכה ב ג ד ה ו ז ח ט
עמ"ש ח"א.
הלכה יא
ואם בא לפרוץ עיין בהשגות והנכון כמ"ש המ"מ וכ"כ המ"ע.
הלכה יג יד טו טז יז יט כא כג כד כה
עמ"ש ח"א.
פרק ד
הלכה ו
האחין עיין בהשגות ומ"ע והנכון כמ"ש המ"מ
הלכה ח ט י יב יד טז יז יח כ כב כג כד
עמ"ש ח"א.
הלכה כה
לא עשתה העליונה ובהשגות ועמש"ל בפרקין הכ"ד:
הלכה כו כז
עמ"ש ק"ת
פרק ה
הלכה א ב ד ה ו ט י יא יג יד טו יח כב כג כד
עמ"ש ח"א.
פרק ו
הלכה א ד ה ח י יא יג טו יו יז יח כ כא כב כג
עמ"ש ח"א.
הלכה כד
כשם שמברכין ובהשגות עמ"מ ואני אומר הא למה זה דומה לברכת על השחיטה דלא נצטוינו לשחוט אא"כ רוצה לאכול ה"נ הרוצה לילך חוץ לתחום נצטוה לערב מלא תסור
פרק ז
הלכה א ב ג ד ה ז ח ט
עמ"ש ח"א.
פרק ח
הלכה ה ו ז ח טו
עמ"ש ח"א.