מרכבת המשנה (חעלמא) – ב על הלכות יסודי התורה
פרק ח
הלכה א
כל בית ישראל כו' לאפוקי בן נח כמש"ר פ"י מה' מלכים ה"ב.
הלכה ב
או אנס אשה כו' עכ"מ והלח"מ נדחק. והנכון דרבנו ס"ל דאפי' א"א הנבעלת לנכרי זונה היא דנעשית ולא חשוב גילוי עריות וכ"ש חלוצה לכהן ואין דברי הרא"מ שהביא המ"ל מוכרחין דשאני הך שבפרקין ה"ט דאיהו גרם לעצמו האונס שנתן עיניו בה וכדי שלא לפרוץ בעריות ומש"ה אפי' א"א להנאת עצמן שרי דאינו ג"ע וקי"ל כרבא.
הלכה ג
והוא כו' לבטל דתם עיין בלח"מ. ולית' כן בר"ן פ' במה טומנין דודאי לא מצי הש"ס להק' לרב דימי מאסתר אלא לרבין. וכוונת רבנו דדוקא לבטל דת לרבים יהרג אפי' בצינעא מה שא"כ להעביר הדת ליחיד לא מיקרי שעת השמד ואינו נהרג אא"כ בפרהסיא בעשרה כדרבין ושאני אסתר אע"ג דהוי פרהסיא כדרבא.
הלכה ד
ועבר ולא נהרג עמ"ש פ"א מהא"ב ה"ט ומש"ר ואם היה בעשרה עיין בלח"מ. ול"נ דאי ס"ד דבצינעא ליכא עשה דק"ה האיך רשאי ליהרג על מצוה קלה בצינעא בשעת השמד כנ"ל ה"ג לדרך רבי' דפליג על התו' לעיל ה"א וס"ל דמחייב בנפשו כשנהרג ולא עבר אלא ודאי דהא בהא תליי' דכל שמדינא יהרג ולא יעבור איכא ל"ת דחילול וגם עשה דק"ה דפי' ונקדשתי כולל אף בצינעא בשעת השמד. וה"ק רבינו דבתוך עדה ברבים עין לא ראתה.
הלכה ה
נשים כו' עמ"ש ח"א. והנה הרב מהר"י הלוי שאל ממני על לשון זה וזאת שהשבתי לו. מכ"ת הבין בכוונתי דלישנא דמתני' תנו לנו א' מכם משמע אפי' ייחדו ולזה תפס עלי דבסוגיא דקידושין שאין מסורים לביאה משמע א' מכם בלא ייחדו ואדרבה מדנקיט א' מכם ולא נקיט א' משמע בלא ייחדו. ואין זה כוונתי דודאי אם אמר הנכרי בזה הלשון תנו לי אחת מכם היינו לא ייחד אלא דודאי הנכרי ייחד ואמר תנו לי פלונית מכם ומכל מקום שפיר נקיט מתני' אחת מכם דלישנא דמתני' הוא ולא שאמר הנכרי א' מכם. ועיקר הוכחתי וכוונתי מדחזינן שבתוספתא מחלק בין ייחדו ולא ייחדו ברציחה ובמתני' סתם ולא חילק מכלל דקי"ל כר"ל דבעינן חייב מיתה כשבע בן בכרי וזה לא שייך בטומאה דאי כר"י ה"ל למתני' לחלק דבייחדו מותר וא"כ אין מקום למ"ש מכ"ת דהל"ל א' ולמה נקיט א' מכם דודאי הוצרכה מתני' לומר מכם דאלו נקיט א' היה משמ' שאמר הנכרי שיתנו לו אחת שלא מהם ובאם לאו יטמא אותן ואין זה רבותא כלל דכה"ג ודאי מאי חזית ועיקר הרבותא שאמר א' מכם שהרי אם יטמא כלן יטמא ג"כ זו אפ"ה אסור למוסרה בידים ומדלא חילקה מתני' מוכח דאפי' ייחדה וכדר"ל זה פשוט בכוונתי. גם מ"ש מכ"ת על מ"ש ובהכי ניחא קו' הרמ"ך כו' וז"ל לא ידענא הלא זהו עיקר קו' הרמ"ך מדאמר ואי לא קטילנא לך ולא אמר לכם כו'. אומר אני אדמדייק מכ"ת בלשון מרי מדלא אמר לכם משמ' שלא יהרוג גם את חבירו. ואין זה הוכח' דאפשר ה"ק מרי דוראי זה הפלוני שאני רוצה להרוג עכ"פ ידך תהיה בו להמיתו ואם לא תרצה לפגוע בו אמיתך. ואדרבה נידוק מדלא שאל רבא להאי גברא כוונת המרי אם ר"ל קטילנא לך ופ' ינצל או ר"ל עכ"פ אהרוג את פלוני וגם אותך על שאינך רוצה לפגוע בו אלא ודאי דאעפ"כ אסור להציל א"ע ע"י עון מעשה ש"ד מחמת סברת מאי חזית. ויתר תמוה מ"ש מכ"ת ותו דהא בגמ' מייתי האי על דברי ר"י ולר' יוחנן ודאי איירי דרוצה להורגו לבדו דאי רוצה להרוג אף את חבירו מותר לר"י ע"כ. חלילה להאמין לנכרי ולעבור על ש"ד שמא משקר וע"כ לא פליג ר"י אדר"ל אלא למוסרו בידי' אבל להורגו בידים אין סברא אף לר"י דלמא משקר ושאני למוסרו בידים דלא שייך בכה"ג שמא משקר. ויותר תמוה מ"ש מכ"ת דמש"ה נקיט ר"י אף נערה תהרג ואל תעבור ואמאי לא אמר על הבועל אלא דהיינו טועים אפי' אמר תטמא אותה ואם לאו אטמאנה וגם אהרוג אותך משא"כ לגבי דידה א"א לטעות בכך ע"כ. דאפי' תימא דאין חוששין דמשקר אין זה דומה להאומ' קטול ואם לאו אהרוג את שניכם דשרי לדעתו אכתי באומר בעול ואם לאו אבעול ואהרוג ודאי אסו' דמה איכפ' לי' שיבעול הגוי את הנערה וקרקע עולם היא. ותו מה עלה על דעתו דגביה דידה אי אפשר לטעות בכך דמשכחת שא"ל שתביא הערוה על עצמה ואם לאו אטמאך באונס ואח"כ אהרגך א"ו דאין זה סברא דאטו בטומאה קפדינן בעבירה תליא מילתא ומה שיטמאנה לא מעל ולא מוריד וה"ל כאומר אהרגך לבד וא"כ ה"ה מה שאומר ואם לאו אבעול לא מעלה ומוריד ובחלק שו"ת הארכתי בסתירת דברי הרב מהר"י הנ"ל. ועיין בית יעקב שק"ז דהביא ראיה דהלכה כר"ל מסוגי' נדה דס"א הנהו בני גלילאי דנפיק עלייהו קלא דקטיל נפשא כו' ובתו' שם בשם השאלתות דחשש שיצטרך למוסרו ואינו חייב כשבע ב"ב והאריך ועיין בשו"ת ב"ח שמ"ג.
הלכה ו
ואם עבר ונתרפא עמ"ש ח"א.
הלכה ח
בד"א שאין מתרפאין כו' עיין במ"ל שנדחק מאד ליישב מש"ר פ"ח מהמ"א ה' י"ו דקשה מסוגייא דמס' פסחים דכ"ד ובאמת תמוה טובא עוד ראיתי בירושלמי פסחים פ' כל שעה והוכפל פ"ג דערלה מ"א וז"ל ר' אבהו משום ר"י העושה אספלנית משור הנסקל ומחמץ שעבר עליו הפסח (פי' דבחמץ בפסח תפוק לי' דלקי משו' בל יראה כיון דעביד מעשה) אינו לוקה שאין ל"ת שלו מחוור (פי' דאע"ג דכ"מ שנ' לא תאכל אסור בהנאה ד"ת מ"מ אין הלאו שלו מפורש לענין מלקות) מכלאי כרם לוקה דאר"ח פן תוקדש פן תוקד אש מערלה צריכא (פי' הרי בעייא כדמסיק) עשה לרחקו כתיב (פי' וערלתם הוי עשה לאסור בהנאה) ל"ת לאוכלו כתיב לרחקו לא כתיב (פי' מש"ה איבעייא לן מי נימא כיון דגלי קרא עשה להנאה ה"ז בכלל הל"ת דאכילה לא יאכל א"ד מ"מ ליכא ל"ת מפורש בהנאה וקם בתיקו) ע"כ וא"כ היאך סתם רבנו פ"ח מהמ"א הי"ו דאין לוקין על שום הנאה דמשמע אפי' בכלאים ובב"ח. וראה זה מצאתי במנין המצו' לרבנו לאו קצ"ג וז"ל ובשני מפסחים כשאמרו כל אסורי' שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך הנאתן ר"ל שכל מה שנאסר' אכילתו הוא חיי' באכילתו כשיהנה בו ואמר אח"כ הכל מודים בכלאי כרם שלוקין עליו אפי' שלא כדרך הנאתן כו' ע"ש. ולכאור' תמוה דלפי פי' רבנו זה שהוא כמ"ש המ"מ פ"ח מהמ"א הי"ו אלא דרך הנאתן וכל דבר הראוי לאכילה אין דרך הנאתו אלא דרך אכילה כתיקונו ע"כ א"כ היאך קאמר הש"ס עלה דלישנא בתרא למעוטי שאם הניח חלב שור הנסקל ע"ג מכתו כו' דאין לזה הבנה לפי פי' רבנו והרב המגיד אין זה אלא דגי' רבנו והמ"מ הפוכה דבלישנ' קמא גרסי' אין לוקין אלא דרך הנאתן דשפיר קאמר למעוטי אכל חלב חי דה"ל אכילה שלא נהנה ובלישנא בתרא גרסינן אלא דרך אכילתן ושפיר קאמר למעוטי חלב שור הנסקל ע"ג מכתו דאע"ג שנהנה דליכא מלקות בהנאה. דלפ"ז ללישנ' קמא איירי באיסורי אכיל' כמו חלב וחזיר דאין לוקין על אכילתן אא"כ אכלו דרך הנאה למעוטי חלב קי דה"ל בדמיון שבועה שלא אוכל ואכל עפר פטור אבל באיסורי הנאה שפיר לוקה בהניח חלב של שור הנסקל ע"ג מכתו דחשיב הנאה כדרכה (והירושלמי כל"ק אלא דס"ל דאין מלקו' להנאה מחוור אא"כ בכלאי כרם) ולל"ב איירי באיסורי הנאה וקמ"ל דאין לוקין על הנאה אא"כ דרך אכילה וא"כ ממעט אפי' רטייה דכלאי כרם דמחוור) וכ"ש חלב חי ונקיט הש"ס רטייה של חלב שור הנסקל דהש"ס דידן אינו מחלק בין מחוור או לא ופוטר לגמרי הנאה מן מלקות. היינו דקאמר אביי הכל מודי' בכלאי כרם שלוקין עליו שלא כדרך הנאתן פי' דל"ק מודה בזה אם אכלו שלא כדרך הנאה וה"ה בב"ת הואיל דלא אפקיה רחמנא בלשון אכילה אבל לא אמר אביי הכל מודין שלוקין על כ"כ שלא כדרך אכילתן משום דסוב' אביי דלל"ב אין לוקין על רטייה דכ"כ. ופסק ר' כל"ב דכפי הנראה להירושלמי ולל"ק דלוקין על הנאה לוקין על טעמו ולא ממשו וכיון דאמוראי נינהו אליבא דר"י הא דר"י במס' ע"ז דאמר דאין לוקין על טעמו ולא ממשו וקי"ל הכי אתאן לל"ב דכ"ש דאין לוקין על הנאה והא דאמרן בפסחים דכ"ה ע"ב מידי דרך הנאה קעבידנ' שפיר אתייא ללישנא בתרא דאין לוקין על הנאה מיהו ודאי אסו' ד"ת לזה קאמ' מידי דרך הנאה דהו"ל דשא"מ שרי שאין זה כוונתו להנות אלא לרפואה ויגיד עליו ריעו דין הנאה הבאה לאדם בע"כ דשרי מדין דשא"מ. ואע"ג דפסק רבנו דלוקין על כ"כ שלא כדרך הנאתן ואין לוקין על רטייה דכ"כ מ"מ שפיר קאמר הש"ס למעוטי רטייה וכ"ש חלב חי דאין זה מתורת ק"ו אלא ממשמעות הלשון אלא כדרך אכילתן משתמע דאין לוקין על הנאה של רטייה שלא כדרך אכילה וכ"ש דמשתמע מלשון זה למעט אכילה שלא כדרך אכילה דהיינו חלב חי וזהו ישוב נכון לפסק רבנו לפי גירסתו כדמוכח מלשונו במנין המצות וכמ"ש. ועמש"ר פי"ד מהמ"א הי"ט דסידר חלות האיסורים חלב ומעילה ונותר וטמא ויה"כ ושינה מן סדר הש"ס כריתו' די"ד שסידרו חלב וטמא ומעילה ונותר ויה"כ וזהו במכוון דודאי אם נטמא קודם דאקדשיה אין מקום לאיסור טומאה לחול על איסור חלב חולין. גם בגמ' פרש"י דאקדשי' שנתוסף איסור הנאה חשיב איסור מוסיף ועיין בחולין דק"א ע"א ובתוס' ד"ה איסור כולל דלדרך רבנו המשך הסוגי' דלר"מ חשיב ג"ה של נבלה איסור כולל דמעיקרא נאסר הגיד וכשנתנבלה מיגו דחל איסור נבלה אבשר חל אגיד בכולל אבל לרבנן לית להו כולל אלא באיסור חמור כשאוכל ג"ה של עולה ושור הנסקל דאיכא כולל ומוסיף שהרי חל על הבשר איסור אכילה והנאה אז חייב ב' על ג"ה והש"ס מוקי דרבנן כרי"הג מש"ה פס' רבנו פ"ח מהמ"א ה"ו כר"מ דהיינו חכמים דטמא שאכל קדש ע"ש. ולפ"ז הא דקאמר הש"ס אקדשי' מיגו דאתוסף איסור הנאה איתוסף בי' לגבי חלב אע"ג דודאי לדרך רבנו א"צ דתפוק ליה כיון שנאס' הבשר משום קדש נאסר החלב בכולל משום קדש לרווחא דמלתא נקיט הש"ס איסו' הנאה דשפיר חייל אפי' למ"ד דאין איסו' כולל חייל אלא א"כ חמור איסור הנאה גורם שיהיה חמור ויחול דרך כולל דודאי משום איסור הנאה לא מקרי מוסיף וכמש"ר בפי' המשנה פ"ג דכריתות ועיין במ"ל פי"ד מהמ"א הי"ט שנתקשה בה המגיה מ' יעקב כולי. ובמשנה לחם כריתות די"ד כ' וז"ל אמנם לכאורה י"ל על פי' המשנה לרבנו מהא דאמרינן דחייב ב' על חלב שור הנסקל משום דאיסור הנאה חשיב מוסיף והא גבי שור הנסקל נמי לא אסרו הכתוב בהנאה אם לא שאסרו תחלה באכילה ואפ"ה הוי איסור הנאה מוסיף כו'. ולפמ"ש שיבוש הוא דשאני שור הנסקל דאה"נ משום איסור מוסיף אין מקום לחול איסור שור הנסקל דהנאה אינה אסורה אלא מכח אכילה אלא דכיון דחייל' איסור הנאה דשור הנסקל על הבש' ממילא חל על החלב משום כולל באיסור חמור) ומיושב קו' התו' חולין דק"א ע"א ד"ה איסור כולל הנ"ל דלפי שיטת רבנו יש נ"ט לשבח למה אין איסור הנאה מיקרי מוסיף.
הלכה י
כל העובר עיין במנין המצות לאו ס"ג וסובר רבנו דחילול השם דד' חלוקי כפרה היינו העושה להכעיס וסובר דישב ולא עבר עביר' מעלין עליו כעושה מצוה היינו משום קדוש השם עיין סוטה ד"י ע"ב יוסף שקידש ש"ש בסתר כו' וכיון דזהו קידוש ההפך חילול.
פרק ו
הלכה ב
ושבעה עמ"ש ח"א.
הלכה ד
כתב אלף למד ובהשגות עמ"ש ח"א.
הלכה ו
ואם לא מצא גמי כ' הכ"מ פשוט הוא. ואני אומר דבאמת רבנו קמ"ל טובא דקי"ל גרם כיבוי מותר וכמש"ר שלא אמרו לכרוך דמש"ה א"צ להדק ונמצא הפלוגת' בלא מצא גמי אי מהדרינן דלרבנן טבילה בזמנה לאו מצוה ומהדרינן אגמי דכשמסבב בבגדיו זימנין דמשתלי ורבנו פסק כר' יוסי דטבילה בזמנה מצוה ולא מהדרינן אגמי ומ"ש הכ"מ דרבנו פסק כת"ק לא דק. שוב ראיתי בש"ה שהרגיש קצת והנכון כמ"ש. ואע"ג דבגמרא אמרו דמנח ידיה ניחא לרבנו לומר מסבב בבגדיו עפ"ג מה' ק"ש הי"ז.
פרק ז
הלכה א
גבור במדותיו עכ"מ ולח"מ והנכון דרבנו מפרש הכל דרך משל גבור במדותיו וממילא בכלל זה עניו וכן עשיר בהסתפקות השמח בחלקו ובעל קומה שיודע בשיעור קומה וזהו שכ"ר ומסתכל כו' מצורה ראשונה כו' ויודע מהן גדלו עיין מורה נבוכים.
פרק ח
הלכה ב
וזהו שא"ל הקב"ה עלח"מ. ונ"ל כוונת רבנו דה"ק עד שהודיעו קב"ה כו' פי' וזהו שאמר והאמינו לקול האות האחרון הבטיחו שיאמינו מחמ' אותות עד שיצאו אך אחר היציאה יהיה הרהור וכשיעמדו על ההר יסתלק ההרהור מחמת הבטחה ראשונה וזהו פשוט.
פרק ט
הלכה א
דבר ברור עמ"ש ח"א.
הלכה ד
והלכה כדברי פלוני פי' ואנו יודעים ע"פ ב"ד הגדול שנקבע הלכה כדברי פלוני ודלא ככ"מ שנדחק בזה.