בנין שמואל - עותק
בנין שמואל
לאנדא, שמואל בן קלונימוס סג"ל
פתח הבית
ישמח היהודי ויגל האיש הישראלי בהעלות על לבו עריבות. ידידות נעימות דודינו אלקינו. בהגלות נגלות מלכינו לעינינו ברבבות אלפי שנאן. ועוז לעמו נתן, יקרה וחמודה, אשר מאז היתה אתו גנוזה, הוריד עוז מבטחה, לא יערכנה זהב וכל אבן יקרה, לעמו נתנה במתנה גמורה, כלת משה תמימה וברה, מאורשה לקהלה המובחרה, אשרי העם שלו ככה, ואז במעמד קהלינו, ענו ואמרו רצוננו לראות מלכינו, אשר לו נעבוד בכל כחנו, וכן הודה למו צורינו, כי פתח להם רקיע וערבות, וגילה להם כל המאורות, חיות ואופני המרכבות, סדרי אבי"ע וכל העולמות, שם המפורש וכל השמות, גנוזים הי' תחת ראשי הדורות, איש לאיש מסרו באימות, כי אין דורשין בשנים במעשי בראשית, ולא במרכבה ביחיד כ"א לחכם ומבין חידות, רבו שנים וחלפו דורות, נתמעטה החכמה ונדלדלו אנשי מעשה, שרידים אשר ד' קורא, ואשר נמצא עוד אתו בכתובים, הי' טמון בסתר חביון, עד תחלת אלף הששי התחיל להאיר אור הגנוז לצדיקים, מרבינו הראב"ד והרמב"ן ז"ל אשר האירו לארץ ולדרים, ובחכמה זו גילו מסתרים, מעט מעט התנוצץ האור כי טוב, עדי נתגלה ברשות ממ"ה הקב"ה ספר הזהר הקדוש כשמו כן הוא המאיר כזוהר הרקיע, האיר פני המזרח והרואה אומר ברקאי. ואולם כל דבריו סתומין וחתומין באלף עיזקאין, לולא ד' הותיר לנו שריד, עיר וקדיש משמיא נחית, רבינו קודש הקדשים האריז"ל, אשר כל פה ילאה תהלתו, אשר יצק מים ע"י אליהו ז"ל, הוא החזיר את התורה ליושנה, וגילה תעלומות סתרי בראשית, ודרש את התורה ממש כניתנה מסיני, ומי האיש החכם ויבן את זאת, כי לא איתי איש על יבשתא די כדין יכיל להחוי' אלהין די מדורא עם בשרא לא איתוהי אפס כי עונותינו הטו וגרמו, כי לא ארכו לו שם הימים. כי אך נגלה נגלה, והתחיל להפיץ מעינותיו החוצה, תיכף בזמן קצר נלקח ארון אלקים, ונשאר הדור יתום ממנו, וכמה אלפים הלכות נשתכחו במותו, וכמה ספיקות נולדו בימי אבלו, ואולם כגבוה שמים על הארץ כן גבר חסדו על יריאיו, בעבור חמש מאות לאלף הששי זרחה השמש על הארץ, ושני המאורות הגדולים, בהלו נרם ויפעת אורם עלי ארץ הבריקו נגהם והלוחות כתובים משני עבריהם מזה אחד ומזה, האחד הי ניהו אור שבעת הימים רבינו הבעש"ט זצל"ה קודש הקדשים המאיר לארץ ולדרים, הבריק ברקים ופיזר העבים הלטיש הרעיונים, ולימד את העם דעת לעבוד את ד' בלב תמים, במדות טהורות ונקי כפים, והאיש הנלבב אשר שם לבו לדבר ד'. ישכיל ויבין בדעו ושכלו את הנעשה בשמים ממעל, וכל מדה אשר תשמש ותתגבר למעלה תראה אותותי' גם בנפש מלמטה אם לחסד ואהבה, או לדין וגבורה, ואם כי היא רחוקה, ובבגדי נכרים נתעטפה, איש אשר עינים לו, יבין כי בת מלך היא, אך כי כסתה פני'. והדברים עתיקים, ואחריו החזיקו תלמידיו הקדושים ותלמידי תלמידיו אשר מימיהם אנו שותים עד ביאת הגואל. והשני באוקלים ובמדינה אחרת זרח אור הגנוז לצדיקי' רבינו הגראז"ל קה"ק ברר וזקק כל התורה עד שעשאה כסולת נקי'. מקרא ומשנה הלכות ואגדות וספר יצירה, מעשה בראשית ופרקי מרכבה, ומקום הניח לו רבינו האריז"ל להתגדר בו בכמה דברים שלא דיבר בהם האריז"ל כי אין מלכות נוגעת בחבירתה וכ"א קיבל חלקו מסיני. ואשרינו מה טוב חלקינו שנתגלה בימינו דברים כאלה אשר לא נתגלה לראשונים בימי הבינים אחרי הרמב"ן ז"ל עד רבינו האריז"ל, והרואה כמה קרקורים קרקרו הראשונים למצוא דרך סלולה וברורה אשר הושיטו לנו רבותינו הנ"ל נוחי עדן בחדא מחתא ינשק הרצפה ויאמר אשרי העם שלו ככה:
והן אנכי המשלתי משל על קושיות העולם למה נתגלה לאחרונים מה שנעלם מראשונים כאשר תתבונן בבית גדול או כותל גדולה מציורת ציורים נאים לפי ענין הבנאים, והציורים מותאמים, יחדיו איש אל רעהו יהיו תמים, מקבילות הלולאות עד שכל הכותל תתראה ציור אחד כלה מקשה אחת משובח ומפואר, וחוץ לזה גם פרטי הציורים כל עלה פרח ושושן מציור בתכלית הדקות והיופי לא ישורם הרואה מרחוק רק מקרוב יראה היופי וההדר הגנוז בהמה, ואולם תחת זה מגרעות נותן לו כי העומד מקרוב לא יראה את כללות הציורים בכל הכותל איך המה מותאמים זה לזה, כידוע למבינים שהעין לא תראה מקרוב בסקירה אחת כ"א מקום קטן, ואולם להאיש העומד מרחוק אף אם לא יראה את פרטי הציור בתכלית הדקות אבל כללות הכותל יראה איך היא מותאמת זל"ז, כן גם הענין הזה כי משפטי ד' צדקו יחדיו מקושרת כאחת כלה מקשה כמעשה המנורה המרמזת לתורה וגם בפרטי פרטיותיהן אשר ביארו לנו בתלמוד כל המצות בדקדוקיהן ככוכבים אין מספר, והן הראשונים אשר עמדו מקרוב הביטו בעין פוקחת על דקדוקי המצות אשר לולא הם היינו ממשמשים כעור באפילה אבל לבעבור זה בכללות סודי המצות הקשורים יחד, מעט אשר שמו עיונם לזה. אבל אנחנו אלה פה היום הרחוקים מאוד מן התורה והמצות אשר לגדול הריחוק לא נדע שום מצוה על בורי' בפרטי דקדוקי' עכ"ז מרחוק ד' נראה לנו שנתגלה לנו דברים כללים בטעמי מצות אשר יחדיו יהיו תמים מתוקים מדבש ונופת צופים:
והנה לאשר בימי הבינים נתמעטה מאוד החכמה הלזו עד רבינו האריז"ל לסיבות הגזירות והשמדות ונתדלדלה החכמה ואנשי מעשה ונתמעטה הפרנסה, אשר לכן קמו עלי' רבים והכחישוה ויאמרו כי היא חדשה ולא נמצאת בימי הקדמוני' חכמז"ל, וכן יש הרבה כתות אף כי המה מודים כי היא נקי' וטהורה ניתנה למשה. בסיני. עכ"ז יומרו' למזימה כי יאמרו אשר אינו ראוי לה רק מי שזכה ליראת ד' טהורה ומילא כרסו בפוסקים וגמרא, אשר לבעבור זה כל ימיו יבלה, ולא יגיע אף לחלק ממנה כאשר כבר הכה על קדקד אלה שני הדיעות הרמ"ק ז"ל, ואני בעניי אמרתי כי סתירת שני אלה הדיעות מרומז בפסוק בזאת יבוא אהרן אל הקודש. הנדרש בזוהר ותיקונים על השכינה מדת המלכות שבעבורה יזכה לכל המעלות. והנה אמר בזא"ת שהיא השכינה בחינות יראה תתאה אעפי"כ עמה יבוא אל הקודש בחינות חכמה פנימיות דאצילות קודש לד' והיא תעזרהו לבלתי יכשל כמ"ש רבינו מהרד"ב זצ"ל כי דרכו של איש לחזור וכו' וזה סתירת דיעה השני'. ועל סתירת דיעה הראשונה אשר יאמרו כי דברי חכמז"ל אינה בנוי' על דברי הסודות הנה תראה מלת שכינה הנזכרת בדברי חכמז"ל ונקראת בלשון נקיבה אשר בלי דברי הקבלה אין לה שום פירוש. ומזה תראה ראי' ברורה גם לכל הע"ס רק שהי' אתם נעלמים ולא גילו להמון רק מדת העשירית שהיא המתגלות לתחתונים. וזה פירש בזאת שהיא השכינה הקדושה עי"ז תוכל לבוא אל הקודש להבין שהכל אמת ויציב ובר מן דין כבר אמר למשכילים הלא אם יעלה איש את חידתו עלי נייר או במכתבי העת כנהוג היום. ובא רעהו וחקרו ויבן את פתרון החידה הנה ידע האיש בנפשו אם כוון לאמיתה הפתרון אף אם הוא רחוק מהאיש אשר הולידה כמה מאות פרסאות כי הדברי' בעצמם יעידין ויגידין אם כל דברי החידה הולכין ביושר ומותאמין לפי פתרונו, כן גם אנחנו אלה פה היום הרואה יראה בדברי הגראז"ל בביאור אגדות הש"ס ע"ד הסוד דברים נפלאים אשר כמעט נראה הפתרון מרומז בחידות חכמי הש"ס. ובפרט בדברי האריז"ל ענינים נפלאים מפז מסולאים, ודי בזה לפני איש אשר ישר הולך. אבל לאוילים אשר מוסר בזו גם הרבות דברים לא יועילו כי לא
יחפוץ כסיל בתבונה, ואם לליצים הוא יליץ ולענוים יתן חן:
והנה מודעת זאת כי מתחלת אלף הששי בחינות יסוד התחיל להאיר חכמה הזאת ביתר שאת וכמו מעלות השחר יתרבה האור ויתגלה עדי תעמוד השמש בגבורתה, כן נתרבתה החכמה הזאת יותר ויותר עד שש מאות שנים לחיי נח [יסוד] אשר קוינו אשר אז יתרבו המים על הארץ ומלאה הארץ דעה את ד' כמים לים מכסים, ואולם בעו"ה נהפוך הוא כי נתמעטה בעו"ה החכמה הזאת מאוד, ואם ירדה תוה"ק בנגלות פלאות לעומת זה ירדה בנסתר פלאי פלאות. והוא מחמת טרדות ועול הפרנסה אשר נתמעטה בדורותינו וצרכי חיי נפש כי רבו עד למעלה ראש, והאיש אשר עדיין יושב על התורה, והרבנים אשר יושבים כסאות למשפט לרוב טרדתם וחולשת גופם מוכרחים ללמוד חלק הנגלות להבין ולהורות לשמור ולעשות כדי שלא תשתכח תורה חלילה מישראל ותורה הפנימית מה תהא עלי' לא נשארה אפוא כ"א אצל הבע"ב אשר לא יוכלו הבין שמועה בגמפ"ת וילמדו משניות וזהר בלי הבין קריאה, אשר באמת נהפוך הוא כי חכמה זו צריכה איש בעל שכל ישר חכם ומבין מדעתו, עלי לבי דוי ויהמה ככנור אי' הבטחת הזה"ק כי בעיקבא דמשיחא זמינין רבייא דעלמא לאשכחא מילין דחכמתא, ובעוה"ר, הנה צעירינו נהפכו למשכילים וציונים, אנכי הצעיר דרדקי דבי רב בדברי הזוה"ק נסמכתי ובו בטחתי יגעתי ומצאתי איזה מילין דחכמתא וכמה טעמים מתוקים על מצות תוה"ק אשר העליתי בספר לזכרון, ואתה הקורא אם תמצא איזה דברים אשר המה מעט רחוקים או קלושים אבקשך נא שתדיננו לכף זכות כי דרך כזה לקשר כל חלקי המצוה על דרך אחד עם כל פרטותיה הוא ענין קשה מאוד כאשר כבר התנצל רבינו הרמ"א ז"ל בתורת העולה. והנה לאשר יש כמה דברים שנראה מחולק רבינו הגראז"ל עם רבינו האריז"ל, וח"ו שיהי' חולק על דבריו ובפרט בתורת אמת, אמת כתוב בה, לכן נתתי לבי לפי מיעוט שכלי, לישבם כפי קוצר דעתי ועכ"פ בטחתי כי ימצא בספרי כמה דברים מתוקים אשר ראוים להעלותם על שלחן מלכים והמה יצילו על כל דברי הספר כמ"ש מצילין וכו', והנני מוסר מודעה כי כל דברי בדרך אפשר וכל הדברים אשר אם אינם לאמיתה חלילה הרי הם בטילין ומבוטלין ולא יעשו שום רושם כלל, ובענין הגשמה כבר נתבאר בספרים ואתכא דרבנן סמיכנא, ואין אתנו יודע עד מה, ומה האדם שיבוא אחרי המלך, וכל לימודינו כתינוק הלומד בבית רבו א"ב ואינו יודע מה יעשה בזה עדי יגדל ויבין קריאה יתבונן עי"ז חכמות רמות כן גם אנחנו מקוים כי יערה עלינו רוח ממרום ומלאה הארץ דעה את ד' ואז נבין בעצם את הדברים האלה. והנני מתחנן לפני קורא בספרי באם ימצא איזה שגיאה להודיעני כא והי' שכרו כפול מן השמים, כי בזה אוכל עוד לתקן בחיים חיותי אם יעזרינו השי"ת להוציא לאור חלק השני, וזה כל מגמתי בהדפסת ספרי לבוא אל האמת כמאמרם מגילה כ"ד בסומא ואבוקה בידו כדי שאחרים יראו לו את הדרך הישרה:
והנה קראתי שם חיבורי בנין שמואל כי זה עיקר בנין ביתי כמאמרם. ליחרב ביתך וליתוב אושפיזך וגם כי ג' חלקים הראשונים המה מיוסדים על עולם שנה ונפש שהם נגד ג' עולמות בי"ע ונגד בינה ת"ת ומלכות שהם ג' שמות אקי"ק יקו"ק אדנ"י כמ"ש הגראז"ל הבאתיו בבתי הנפש פט"ז יע"ש בהגה והוא שם י"ב והוא בגימט' יב"ק כמנין בני"ן, [ועיי"ש עוד בפ"ז ובבית הקרבן ח"א פי"ב ובליקוטי הגר"א ז"ל הנדפס עם ביאור באר יצחק דף קע"א בענין יב"ק ודוק]. והנה יב"ק ה"ס יחוד ברכה וקדושה והוא ממש אותיות בנין רק שנתחלקה הקוף לשני נונין כמ"ש הגראז"ל בליקוטים, בסוד אי"ק עפ"י דברי הזה"ק תצוה ק"פ דיוקנא דילה בתרי נונין רזא דקוף בסוד התרומה תרי ממאה וכן ב"פ מ"ט אתוון דק"ש בבוקר ובערב המה מאה:
והנה הראני השי"ת סי' טוב בעמלי כי באו גם דפי הספר כמנין יב"ק כמ"ש היעב"ץ בסידורו בדיני תקיעת שופר ניצוץ ו' סי' ז' שנזדמן להמחבר דיני שופר בסימן תקפ"ו כמנין שופר להראות סימן טוב מן השמים ובזה אצא בכי טוב ביום שנכפל בו כי טוב ואתן הודי' על חלקי לאלקי השמים על העבר ששם חלקי מיושבי ביהמ"ד ובקשה על העתיד שלא אכשל בדברי תורה חלילה, וישמחו בי חבירי ונהי' אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל מהעוסקים בתורה לשמה לשמור ולעשות, והשי"ת יראינו מתורתו נפלאות, ונזכה לעבדו באמת, ולתקן עולם במלכות, לעמוד לשרת, לכבוד ולתפארת, ולהשיג טעמי תורה מפי עוטה אורה ושכינתו עין בעין נחזה במהרה בימינו אמן כיה"ר:
שייך לבית הקרבן ח"ב פ"ד
במ"ש שם שהאשם בא על הרוב בעון גזל, הנה עיין ברש"י ז"ל סנהדרין נ"ז בד"ה נהרג עליו ובמהרש"א ובהרש"ש דגם שפחה חרופה הוא מטעם גזל לר' ישמעאל דס"ל דבשפחה גמורה הכתוב מדבר ומאי מאורסת מיוחדת ואין כאן איסור א"א רק מחמת גזל, והנה באשם גזילות אינו חייב קרבן רק בהודאת עצמו ולדברינו שם בפנים שהאשם בהוד ששם סוד הודי' כמ"ש בבית שער יבוא כמין חומר:
בתי הנפש
יסוד החכמות ועמוד התבונות היא לידע האדם את עצמו וכבר כתוב בספרים חדשים גם ישנים וביותר בספר הקדוש ע"ח כל שיעור קומה בפרטות וכן בספר הגלגולים לרבינו האריז"ל נתבאר בפרטות כל עניני הנשמה הכל ערוך ומתוקן לגדולי הדעת ולי הצעיר אשר קטנתי בדעת יש לי כמה ספיקות ואבארם אחת לאחת בעזר השי"ת:
(א) אחרי שנתבאר בגולגולים ובכ"מ כי הנשמות כוללות כל עולמות אבי"ע היינו שיש ה' חלקי נשמה יחנר"ן באצילות מן א"א חכמה בינה ז"א ומלכות ובכללות נקראו חי' וכן ה' חלקי יחנר"ן בבריאה וכללותן נקרא נשמה וכללות היצירה רוח, וכללות העשיה נקרא נפש וא"כ צ"ע למה נקרא עולם הבריאה עולם הנשמות ומה חילוק יש בינו לשאר העולמות דהרי הנשמות באים מכל העולמות:
(ב) הנה ידוע כי נשמת הנקיבות בסוד המלכות וכתוב בגלגולי' פ כי מזווג זו"נ מטיפות מ"ד שבזכר נברא נשמת הזכר ומטיפות מ"נ אשר בנקיבה נוצר נשמת הנקיבה ונעשה נשמה אחת כלולה דו"נ וכאשר באים לעולם הזה חוזרים ומתחלקים עי"ש וא"כ צ"ע דהרי כל אדם יש לו נפש ממלכות וא"כ אדם שאין לו אלא נפש מן המלכות ואעפי"כ הוא זכר:
(ג) לבאר דברי הגראז"ל בתקונים ובליקוטים דהנפש אינה באה כ"א פעם אחת בעולם ואינה מתגלגלת ובכל פעם שבא הרוח בעולם בא בנפש חדש ויתבאר אי"ה בפנים בארוכה מוצאן ומובאן ועכ"פ צ"ע דהרי מדברי האריז"ל נראה שכל הנר"ן מתגלגלין וגם כתוב שבתחלה זוכה לנפש ואח"כ לרוח ואח"כ לנשמה ואיך ישתוו הדברים:
(ד) ויותר קשה מ"ש הגראז"ל בליקוטים שבסוף ס"ד שהנשמה נבראת קודם בריאת העולם והרוח נוצר בנפיחת הנשמה לגוף וכן הנפש והרי מדברי האריז"ל בגלגולים מוכח להדיא שכל הנר"ן נבראו קודם העולם:
(ה) עוד קשה עמ"ש הרמ"ע ז"ל במאמר עולם קטן שאינם מתגלגלים רק נר"ן דבריאה אבל לא דיצירה ועשי' והרי האריז"ל כתב שכל נר"ן דבי"ע כולם מתגלגלין והנפש דעשי' מתגלגלת כ"פ עד שתזכה לרוח דיצירה:
(ו) לבאר החילוק שבין הרמ"ע ז"ל שחושב הצלם שהוא ביצירה והגראז"ל כתב שהצלם מבריאה.
(ז) לבאר דהרי מדברי האריז"ל נראה שכל נר"ן מתגלגלין ומקבלים פגם ע"י עבירות, ובכמה מקומות כתוב כי הנשמה אינה נפגמת רק רוח ונפש והגראז"ל כתב בכמה מקומות ובתקון ס"ט דף ק"ג ב' ובתז"ח דף פ"ד א' שמ"ש שנר"ן מתגלגלין היינו נר"ן של הרוח אבל הנפש ממלכות והנשמה מבינה אינה מתגלגלת והרי בפירוש כתוב בגלגולים כ"פ שיש בנפש דעשי' ה' חלקי נשמה י"ח נר"ן מה' פרצופים א"א חו"ב זו"נ וכן ביצירה וכולם מתגלגלין וכן בהרבה מקומות בפירוש שגם נפש ממלכות מתגלגלת עיי"ש:
(ח) לבאר טעם למה הנשמה אינה יכולה לקבל שכר עה"ב בג"ע רק ע"י הלבוש והרי הלבוש קטן מן הנשמה:
(ט) לבאר למה הזי"ן ספירות שבס"י חכמה ועושר וזרע וכו' משונים מן הזי"ן ספירות הנזכר בכ"מ חסד גבורה ות"ת וכו':
(י) וכן קשה על הי"ב פשוטות שבס"י שיחה הרהור וכו' שהם בסדר אחר ממ"ש בתקונים ששם כתוב ראי' שמיעה ריח דבור בד' אותיות הוי' וד' חושים שסימנם מעש"ה עשי' הילוך שימוש מישוש בד' דאדני:
(יא) וכן בג' אמ"ש כתוב בס"י שאש בראש מים בבטן אויר בגוי' ובתקונים כתוב שמים בראש אש בלב אויר בריאה שהיא הגוי' ובהקדמה בפתח אלי' וכן באד"ז דף רצ"ו כתוב חכמה מוחא בינה ליבא מעוי בדעת איתתקנו ואויר הוא הדעת כידוע וזה יש לישב כי בריאה הוא הדעת המכריע בין חו"ב מוח ולב אבל במעים הוא הדעת המתפשט והבן אולם מס"י קשה:
(יב) לתרץ סתירת דברי הגראז"ל עם האריז"ל בענין ג' רישין דא"א שכתב האריז"ל שהם גלגלתא חסד ומוחא גבורה דעתיק וקרומא ת"ת וכן כתב הגראז"ל בעצמו בס"ד דף ד' ע"א ואח"כ כתב כ"פ כי גלגלתא דעת ואוירא חסד ומוחא גבורה:
(יג) ועוד שנית שרבינו האריז"ל חושב בזי"ן תקונים את הג' רישין והגראז"ל כתב כי כל הזי"ן תקונים המה בגלגולת לבדה וי"ב דדיקנא במוחא:
(יד) ועוד שלישית צ"ע גדול במ"ש שם הגראז"ל במוסגר כי הזין תקונים דגלגלתא המה בינה דגלגלתא בינה, וי"ב דדקנא ששורשה בח"ס היא חכמה ומזל הי"ג נכלל בו ג' אמ"ש בסוד כתר הרי כ"ב ג' ז' וי"ב כח"ב. והנה זה סותר דברי עצמו שהבאתי למעלה שהגלגלת כתר ואוירא חכמה וח"ס בינה גבורה דעתיק וגם דברי רבינו האריז"ל שכתב שג' רישין בסוד נר"ן גלגלתא נשמה ואוירא רוח ומ"ס נפש הרי שהגלגלתא יותר גדולה. ואם נפשך לתרץ עם דברי הגראז"ל בתקונים כ"א דף כ"ג שיש ב' בחינות בגלגלת האחד למעלה מקום הנחת תפילין בסוד כתר כמ"ש קרקפתא דתפילין והיא כתר עליון, והשני למטה בסוד מקיף למוחא ויהיו חכמה מוחא וגלגלתא בינה, אמת כי כן אבל עכ"פ צ"ע דהרי גם הזין תקונים המה למטה בגלגלתא כמו העינים והחוטם ואעפי"כ חשבם הגראז"ל בגלגלת בכתר כמש"ל:
(טו) מה שחדש הגראז"ל בתקון ס"ט ענין הנפש שהיא הזמן של אדם עי"ש דברים נפלאים מפז מסולאים יתבאר אי"ה לקמן וצ"ע למה לא זכר האריז"ל מזה כלום, ויתורץ ג"כ למה לא זכר הרח"ו ז"ל את עולם המלבוש המוזכר מתלמידי מהר"י סרוג ז"ל:
(טז) ואחרון חביב מ"ש רבינו קה"ק הבעש"ט ז"ל בכ"מ וכן באגרת שלו הנדפסת לדבק א"ע בפנימיות רוחניות האותיות שבתורה ותפלה שהוא אור א"ס המתלבש ברוחניות האותיות וכבר האריכו בזה הרבה תלמידי הבעש"ט ז"ל ועיין בספר התניא ממהרש"ז ז"ל. אבל צריך להבין דהרי ידוע שהמעשה והדיבור המה בחינה אחרונה שבאדם בחינת מלכות שבו. וא"כ הנר"ן של האדם המה יותר גדולים מן המצוה והדיבור של תפלה. ולמה כל הדביקות של האדם הוא ע"י הדיבור. ואדרבה לפי הנראה צריך הדיבור לקבל מחיות רוחניות אור א"ס שבתוך הנר"ן של האדם כמו הנוקבא מהדכורא:
(יז) לבאר ענין הצלם על מתכונתו:
(יח) בביאור ימי שנות האדם הנזכרים בפרק אבות מבן ה' עד מאה:
(יט) בביאור כחות הגוף כמו המרגיש והמתעורר ומניע וכדומה:
(כ) בביאור. ענין י"ב אברים פנימים שבאדם. א ונתחיל בעזרת השי"ת לבאר כל אלו הקושיות והשי"ת יעזור לי שלא אכשל חלילה. דהנה האריז"ל כתב בשער סדר אבי"ע פ"ד בסופו כי יש ב' מיני זווגים לאו"א וכן לזו"נ הזיוג הא' כאשר הם שוים בקומתם והשני הוא מן החזה ולמטה בסוד יש"ס ותבונה וכן בזו"נ יש ב' זווגים אלו. והנה הראשון הוא לתת מוחין לזו"נ דאצילות להוליד נשמות ממש אל הבריאה וזיוג הב' לתת מוחין אל הבריאה להוליד מלאכים אל היצירה ושם בבריאה נמצא עוד העונה אעפ"י שאין כולד בזיוג הבריאה רק מלאכים, אבל ב' זיוגי דזו"נ דאצילות לתת מוחין אל היצירה והעשי' ואולם לאשר המוחין דזו"נ אין מוחין גמורין דשורש ז"א הוא ו"ק בלי מוחין לכן אין כח ביצירה ועשי' לעשות הולדה חדשה ולכן שם ביצירה ועשי' הוא רק בסוד כסות ושאר שהוא מזון עי"ש:
והנה ראה מפורש כתוב בדברי האריז"ל שאין הנשמות נולדים רק בזיוג זו"נ דאצילות והנה אעפ"י שידוע כי הנשמות כלולות מכל הפרצופין מראש א"א דאצילות עד סוף מלכות דעשי' ויש בעשי' ה' בחינות כשמות יחנר"ן ובכללות המה בחינות נפש וכן ביצירה בכללות בחי' רוח כמבואר הכל בארוכה בגלגולים, עכ"ז זה דוקא עצם בחינות הנשמות אבל כל נשמה צריך שתבוא בזיוג זו"נ ומקבלת שם בחינת לבוש וגוף וזה דוקא בזיוג זו"נ דאצילות. והענין כמ"ש שם בגלגולים שבעת השבירה היו שם בחינות הספירות ובחינות נשמות ובחינות עולמות וכן כתב הבעש"ט זלה"ה כי כ"ד נכלל מן עולמות נשמות אלקית:
והנה כמו שבחלק הספירות חזרו אח"כ בעת התיקון להתתקן בזיוג פב"פ וכן כל הנשמות צריכין לבוא אח"כ בזיוג פב"פ. והנה יש בזה הרבה חילוקים אותן שנכללו באדה"ר. ושלא נכללו ואותן שנטבעו בקליפות אחר חטא אדה"ר ואותן שפרחו למעלה והם מבוארים בארוכה בספר הגלגולים והצד השוה שבהן שכולן בעת באו לעולם צריכין לבא ע"י זיוג זו"נ ושמה ע"י חו"ג שממשיכין זו"נ בזיוגם נעשה גוף ברמ"ח אברים לנשמה כמו למטה בזיוג הגשמי שנוצר מטיפות אב ואם גוף הגשמי ברמ"ח אברים כן גם הנשמה בעצמה יש לה גוף ולבוש רוחני תה נעשה בזיוג זו"נ דאצילות:
והנה עפ"י דברי האריז"ל נתבאר היטב מה שנתקשה בפרדס על הא דמבואר בזוהר הרבה פעמים שהנשמות נאצלו קודם בריאת העולם וא"כ קשה מה תמה הנשמות הנולדים בכל יום מזיוג זעיר ונוקבי' ונדחק מאוד ולדברי רבינו האריז"ל הדברים מחוורים וברורים כשמלה שבאמת נאצלו מקודם ועכ"ז בעת נתינתה למטה צריכה לעבור דרך כל עולמות אבי"ע ובזיוג זו"נ דאצילות נעשה לה צורה וחומר רוחני כלול מתרי"ג שס"ה גידין ורמ"ח איברים ובבריאה נעשה לה לבוש וצלם כאשר יתבאר אי"ה לקמן כי הצלם בחינות תרי"ג מלאכין דסלקין לנשמתא ואולם לפמ"ש בע"ח שער אבי"ע הבאתיו בכאן צ"ל שאפילו נפש דיצירה ועשי' צריכה לבוא בזיוג זו"נ דאצילות כי כתוב שאפילו הבריאה אין בכחה להוליד נשמה רק בחינות מלאכים ועוד דהרי בעשי' אין שם זיוג רק בפסח והאיך באים הנשמות משם אלא ודאי כמ"ש ומ"מ קשה לומר כן שנשמות בי"ע יבואו בזיוג זו"נ דאצילות וגם לא נראה כן בכמה דוכתי וכן מדברי הגראז"ל ביהל אור לך שהביא לקמן נראה שרק על נשמות דאצילות הדברים אמורים. אך כראה עם הידוע מהאריז"ל כי בכל עולם יש ד' בחינות אבי"ע ובחינות האצילות שהיא בחינות חי' בכל העולמות אפילו בבי"ע הוא אלקיות ומנשמה ולמטה משם יפרד וכן ידוע ע"ש הרח"ו ז"ל בשער הקדושה שבכל עולם ועולם יש מחצוב המלאכים ולפנים הימנו מחצוב הנשמות. וא"כ י"ל לפי"ז שבכל עולם מבי"ע הנשמות נולדים מבחינות אלקיות שהיא בחינות אצילות חלק א' ממעל ונקבעים במחצוב הנשמות בחינות בריאה והמלאכים נולדים מבחינות בריאה ונקבעים בבחינות יצירה מדור המלאכים כנ"ל והכלל העולה כי עצם הנשמה ואורה הוא בחינות אצילות וע"י זיוג זו"נ דאצילות מקבלת בחינת גוף רוחני לנשמה:
ואולם כאשר מתלבש בגוף צריך להיות ממוצע ביניהן ולכן מתלבש עוד בלבוש וצלם חוץ הגוף הנ"ל וזה נעשה בזיוג זו"נ דבריאה כאשר נבאר אי"ה והנה זה האחרון תמיד נזכירהו בשם צלם ולבוש אבל לא הראשון הנעשה מזיוג זו"נ דאצילות שזה נעשה ממש ענין אחד עם הנשמה והיו לבשר אחד כמ"ש בגלגולים פרק מ"ג כי תמיד ישארו לבושים אלו לנשמה ולא יתפרדו אפילו לאחר התחי' עי"ש ולכן נקרא בסתם נשמה וכל עסקינו לקמן בענין הצלם הוא על הלבוש הנעשה מעולם הבריאה כאשר יתבאר אי"ה [ותבין הדברים עמ"ש במ"א כי הנשמה הוא עצם נבדל תמיד במצב אחד אבל הצלם משתנה בכל יום ובכל שעה לבושין דלביש בצפרא לא לבש בפניא בסוד הנצוצין הנבררין בכל יום חדשים כמ"ש האריז"ל ושורש ב' אלו מהיכל הזכות ואהבה כמ"ש הגראז"ל כי המלאכים שבהיכל הזכות ל"ל קיומא ונשרפין וחוזרין ומתחדשין משא"כ המלאכים שבהיכל אהבה שעומדים כל ימי עולם, והנה שם בהיכל אהבה גנוזות הנשמות בחדר גוף כידוע. ומהיכל הזכות שורש הצלם והלבושים כמ"ש בבית הקרבן ח"א בארוכה עיי"ש] והבין זה שלא נצטרך עוד להכפיל הדברים:
ב והנה ענין עצמות הנשמה מאיזה מקום מושרשת נתבאר בארוכה בגלגולים בתחלתו וענין לבושי הנשמות מזיוג זו"נ דאצילות נתבאר בפרק מ"ג וכן בפרק כ"ד וכ"ה בענין לבושי נשמות קין והבל ועם הנ"ל תבין ג"כ למה כתב שם בפרקים הקודמין שקין והבל בתרין עיטרין דחו"ג קין בגבורות והבל בעיטרא דחסדים ובפרק כ"ד וכ"ה כתב כי קין לקח ב"ג וב"ש דגבורות הזכר וה"ג דנוקבא והבל לקח ב"ג ושליש גבורות הזכר ושליש חסד של הדכורא וה"ח דנוקבא:
אבל הענין מבואר כי כ"ז שכתב כאן הוא בענין הלבושים של הנשמה מחו"ג דזו"נ ולמעלה מיירי מעצם שורש נשמתן מתרין עיטרין והוא פשוט לכל מבין והוא ג"כ דוגמת עצמות וכלים כי עצם אור הנשמה במקום אחיזתה בסוד העצמות ומזיוג זו"נ נעשה לה כלים דוגמת כלי הספירות. והנה מעתה תבין ממילא קושיא הא' למה נקרא הבריאה עולם הנשמות כי שם נולדין הנשמות מזיוג זו"נ דאצילות כמ"ש בע"ח שהבאתי למעלה אבל ביצירה נולדין רק המלאכים והצלם מן הבריאה שאין בכחה להוליד נשמות:
וכן תבין ג"כ קושיא הב' שבאמת עצמות הנשמה אפילו הזכרים יכול להיות להם נפש מן המלכות אבל בלבושים מי שלבושו מה"ג דנוקבא הוא נקיבה כמ"ש בגלגולים פרק כ"ד וז"ל שם באמצע ובזה תבין היטב מה ענין הזכרים והנקיבות כי הזכר יהיב בה טיפה מ"ד והנוקבא סלקת מ"נ לקובלי' ואז נעשית נשמה אחת כלולה דכר ונוקבא דכר מן טיפה מ"ד ונוקבא מן טיפה מ"נ ואח"כ נחלקים ובאים לעוה"ז ואח"כ חוזרים להזדווג וזה טעם מצות זיוג עיי"ש:
והנה שם מקודם לזה הקשה על בחינות קין שבא מעיטרא דגבורות והי' צריך להיות נקיבה ותירץ שם בארוכה כי הגבורות בדכורא המה בחינות זכר רק כאשר יוצאים דרך הנק"ב מאחוריו אל המלכות נקראים נקיבה וקין בא מעיטרא דגבורות שבתוך הדכורא עי"ש והנה באמת צ"ע גדול דהרי ביאר שם מקודם בפרקים שעברו כי שניהם קין והבל לא השיגו רק לתרין עיטרין שבמלכות ואפילו הבל שמושרש בעיטרא דחסדים שסודה בזעיר מ"מ לא השיג אותה במקומה רק בתוך המלכות וא"כ הוא היפוך הנ"ל:
אבל האמת יורה דרכו שעל עצם הנשמה לא קשה לי' כלום דהוא דבר פשוט שהנפש ממלכות אפילו לזכרים רק הקושיא שלו על הלבוש שגם בלבוש כטל קין כל הלבוש מגבורות וע"ז תירץ שהיו גבורות זכרים וכמ"ש ג"כ בסוף פרק כ"ה שקין הי' רובו גבורות הזכר והבל רובו מחסדי הנקיבה והבן והגם כי הדברים פשוטים ומוכרחים הוצרכתי להאריך מחמת שלא באו שמה הדברים מפורשים בגלגולים ויכולין לטעות בהם והשי"ת יצילינו משגיאות ודע כי אפילו הבל שהיו לו רוב חסדי הנקיבה מ"מ היה זכר לצד שהיו בזיוג גם גבורות הזכר כי מעיקר מ"נ של המלכות נעשו התאומות שנולדו עמו והוא עקרו ממ"ד של הדכורא כמש"ל מדברי הגלגולים והבן:
ג ומעתה נבוא בעזרת השי"ת לדברי הגראז"ל אשר כתב בתקונים תיקון ס"ט בענין הנפש בארוכה ותורף הדברים כי רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת הן נגד דכר ונוקבא לכן נשים חייבים בשס"ה ל"ת, ורמ"ח מ"ע נגד רמ"ח אברים ושס"ה ל"ת נגד שס"ה ימות השנה, והענין דהאדם והזמן הן דכר ונוקבא, רוח ונפש, והנה הת"ת כולל כל הרוחות של כל העולם, ומלכות כוללת כל איברי הגוף של הזמן מששת אלפי שנה, והמה מכוונים זכ"ז מקבילות הללאות וכו' וה"ס מ"ש בס"י עולם שנה נפש ויהיה עולם בזעיר שנה במלכות והנפש באה משניהן לכן היא ג"כ נכללת מרוח ונפש, רוח מזעיר נגד העולם ונפש ממלכות נגד השנה, והרוח בא בעולם לפי המקום, והנפש לפי הזמן, כי בכל רגע באים נפשות אחרות ואם זוכה שיוצא הרוח בשעתו זה שזוכה לבת זוגו שהנפש בת זוגו של הרוח, ואם לא בא בשעתו או שבא בגלגול אבד בת זוגו כי הנפש אינה מתגלגלת כמו האשה שאינה מתגלגלת [כמ"ש בגלגולים ע"ש] והנפש אינה יוצאת כ"א בשעתה ולכן אם בא עוד הפעם בגלגול צריך לבוא בנפש אחר והיא אינה בת זוגו וה"ס צדיק וטוב לו צדיק ורע לו כי הנפש היא מזלו של האדם ובה כל הברכות כמ"ש שרוי בלא טובה בלא ברכה וכו' כי היא כוללת כל הברכות עיי"ש בארוכה דברים נחמדים וכן ביאר שם בתז"ח דף פ"ה ע"א וכן בליקוטים שנדפסו בסוף ספרא דצנועתא עיי"ש כי האדם והזמן זו"נ וכל הנשמות שהן גוף אחד הן זכר וכלל שנות העולם המה נקבה עי"ש:
מצאתי כיוצא בזה לרבינו האריז"ל בלקוטי הש"ס אבות. על מאמר אל תהי בז לכל אדם וכו' שאין לך אדם שאין לו שעה כי הזעיר שהוא אדם נקרא יום. והמלכות נקראת שעה. וז"ש אל תהי בז לכל אדם ואעפ"י שהוא עתה בקטנות ואינו משיג מוחין דגדלות הוא בסיבת שאין לו בת זוגו העוזרת אותו הנקראת שעה ואין לך אדם שאין לו שעה היום או למחר עכ"ל הרי מבואר כדברי הגראז"ל רק שהוא ז"ל העמיק הרחיב הדברים:
והנה אתה רואה בכאן עולם חדש אשר חדש רבינו הגראז"ל בענין הנפש שהיא הזמן של אדם ומזלו בסוד המלכות דאצילות אשת חיל ובאמת הדברים מתוקים מדבש ונופת צופים כאשר יראה המעיין שם אבל עכ"פ קשה איך ישתוו הדברים עם דברי האריז"ל שכל הנר"ן מתגלגלים ובתחלה קונה נפש ומתגלגלת כ"פ עד שתתוקן ואח"כ זוכה לרוח ואח"כ לנשמה:
והנה מ"ש האריז"ל שתחלה באה הנפש ואח"כ הרוח כן הוא מבואר ג"כ בתקונים תיקון וא"ו י"ט ב' גם צפור מצאה בית דא גלגולא קדמאה דאיהו נפש. ודרור קן לה דא גלגולא תנינא דרוחא. אשר שתה וכו' דא גלגולא ג' דנשמתא עי"ש וכן בסוף תיקון כ"ו כדברים האלה והגראז"ל כתב שם בדף קכ"ה א' ודף קל"ו א' שהם ג' פעמים ג' שבכל אחד יש ג' גלגולים הן כל אלה וכו' פעמים ושלש שהוא נדרש בכללות על נר"ן ובפרטות על כל אחד מנר"ן שמתגלגל ג"פ. ולצדיקים אפילו עד אלף פעמים ע"ש:
והנה הגראז"ל בתז"ח דף פ"ה א' הקשה בעצמו קושיא זאת על מה שכתב דנר"ן מתגלגלים והא אמר למעלה דנפש אינה מתגלגלת כמ"ש בפנים. ותירץ דמ"ש דנר"ן מתגלגלים היינו נר"ן שברוח שהוא מזעיר והם מדעת ת"ת ויסוד, ויסוד הוא בחינות נפש שבנר"ן מחמת שנכלל במלכות וכ"א יש לו ג' גלגולין הנשמה בג' חב"ד והרוח חג"ת ונפש נה"י והם הג' חיות שמתגלגל בהם. אבל הנפש ממלכות היא שיתופא דגופא והיא נוצרת עם הגוף והיא אינה מתגלגלת עי"ש והוא דוגמת מ"ש בליקוטים שבסוף ס"ד הבאתיו למעלה בקושיא ד' שהנפש נוצרת עם הגוף ע"ש:
ואולם איך נוכל לכוון הדברים עם דברי רבינו האריז"ל והרי נשמת קין והבל היו מתרין עיטרין שבמלכות ומהם באים רוב בני העולם והגם כי בחינות נפש האצילות אינה מתגלגלת ואינה נפגמת עכ"ז בחינות קין והבל שבבי"ע מתגלגלים וגם לדברי הגראז"ל הנה בחינות נפשם דאצילות שהיא ממלכות שיתופא דגופא שהיא מיוחדת רק לגוף זה איך יכולים שאר בני אדם לזכות לה ויש עוד כמה קושיות ילאה הקולמוס לבאר ועכ"פ כאשר תתבונן בכל דברי הגולגולים תראה מוכח שכל הנר"ן אפילו ממלכות נבראו קודם העולם הזה:
ואולם עם האמור ניחא כי י"ל כי בחינות הנפש שמדבר בו הגראז"ל אינו בחינות הנפש של האריז"ל והענין כי כמו שכתבנו לדברי האריז"ל שגם הזכרים יש להם נפש ממלכות רק הענין על הגוף והלבוש הנוצר מזיוג זו"נ וממ"נ של הנקבה נוצרים הנקיבות כמ"ש בזוהר תיאובתא דנוקבא עביד נשמות נוקבים והנה ידוע כי שורש המלכות בזעיר ולכן גם בו יש בחינות נקבה וכן בתרין עיטרין אעפ"י שעיטרא דגבורה נוטלת הנוקבא מ"מ נשאר גם בדכורא כמ"ש האריז"ל הרבה פעמים שאל"כ היה גם הזכר דעתו קל כמו הנוקבא והכל ידוע אין צורך להאריך לכן כמו שיש בכללות בחינות נוקבא דז"א מלכות כן יש בז"א לבדו בפרטות ג' בחינות בינה ת"ת ומלכות והמה נר"ן דז"א:
**([וכמ"ש הגראז"ל בתז"ח פ"ה שהנר"ן הנ"ל הם דת"י שבזעיר וכן י"ל שע"ז כיון ג"כ מ"ש הגראז"ל בריש תיקון נ"ו בארוכה על התקונים דתרין שותפין אינון בברא או"א חד יהיב טפה דדכורא וחד נוקבא עי"ש שהם זי"ן טיפין וע"ש בפירוש הגראז"ל שהם בכללות רוח ונפש והם מתחלקין לנר"ן מצד הנוקבא ונר"ן מצד הרוח וברוח יוכל לבוא ג"כ בחינות חי' והם שבע טיפין אבל החיה דמלכות א"א לבוא בזה העולם כי אלו הי' זוכין לחי' דנפש הי' חיים לעולם כי הנפש היא שיתופא דגופא ומצדה עניני הגוף בעוה"ז אבל עניני הרוח הוא בעוה"ב ומשה)**
לכן כמו שנשמות הנקיבות אינם מתגלגלות כן גם הנפש הפרטית הזאת אינה מתגלגלת ומינה תידוק נמי כי כמו שנשמות הנקיבות הוא רק מחמת הלבוש שבא מן המלכות אבל לא מחמת עצם הנשמה שיכול להיות גם לזכרים נפש ממלכות כן גם בנפש הזאת שזכר הגראז"ל שאינה מתגלגלת הוא ג"כ שבא ממ"נ של המלכות. אבל מעצם שורש הנשמות שנאצלו קודם בריאת העולם מזה לא מיירי הגראז"ל. ומזה מיירי בגולגולים לכן שם כתוב כי קונה תחלה נפש ואח"כ רוח, ובזה תבין ג"כ שלכן כתב הגראז"ל שם בליקוטים בליקוט הנדפס בסוף ס"ד כאשר ביאר שם ענין הנפש שבאה רק כפי הזמן כמ"ש למעלה כתב שם כי הנשמה נבראת קודם שנברא העולם והרוח נברא בנפיחת הנשמה לגוף נוצר הרוח והנפש מתגדל מעט מעט כמו המלכות נער"ה קטנ"ה בוגר"ת שסימנם נקב"ה, וכל עמל האדם לפיהו הכל עבורה לתקנה עי"ש ואם תאמר שכוונתו על כר"ן המוזכרין בגולגולים הלא שם כתוב שכל הנר"ן של העולמות נאצלו קודם שנברא העולם גם הרוח מן הת"ת גם הנפש מן המלכות ועכצ"ל כמ"ש כי זו"נ בזיוגם ממשיכין את הנשמה שנאצלה קודם בריאת העולם והיא כלולה מכל הפרצופין יחנר"ן שזכר רבינו האריז"ל בגולגולים ושם נתקנת בזיוג ההוא ומקבלת גוף רוחני כלול מזו"נ והם נשמות זכרים ונקיבות הכללים ובפרטות גם הזכר נכלל מזו"נ וחלק הדכורא שבו שקיבל מז"א יקרא רוח וחלק הנוקבא יקרא נפש והיא הזמן של האדם ושניהם נולדים ביצירת האדם בעת שבא פ"א לעולם כמו באדה"ר או בנשמות החדשות אבל במגולגלות אינן כן שכבר יש להם בחינות הרוח לבוש הדכורא שהוא מתגלגל רק הנפש לבוש המלכות לוקח מחדש כמו שכתב הגראז"ל ומיושב קושיא הג' והד':
ומצאתי באד"א ואתחנן מפורש כדברי בפסוק ואתם הדבקים בה"א חיים כלכם היום. ופירש שם וז"ל רמז כאן חמשה חלקי הנפש וב' צלמין א' צלם האברים. ב' צלם הזמן כמ"ש כצל ימינו. וז"ש רז"ל רמ"ח מ"ע נגד רמ"ח אברים. ושס"ה מל"ת נגד שס"ה ימים והם צלמין האלו. ורמוזין בפסוק זה כלכם הוא צלם האברים של כל אדם. היום הוא צלם הזמן. ואתם הוא הנפש הדביקים ברוח שבו הם דבוקים בשלשה ראשונות. והוא בה' אלהיכם חיים שהם הג"ר עכ"ל. והנה מ"ש בצלם האברים וצלם הזמן, רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת הוא ממש כמו שכתוב בעצמו בתיקון ס"ט הבאתיו למעלה פ"ג כי הרוח נגד ז"א בסוד עולם כלול מרמ"ח מ"ע. ונפש מנוקבא בחינות הזמן שס"ה ל"ת. וחוץ לזה חשב כאן ה' חלקי נשמה י"ח כר"ן הרי תראה מפורש כדברינו שמ"ש שם בתקונים רוח ונפש אינן רוח ונפש העקרים רק בחינות לבושים שמקבלת הנשמה מזו"ב **(בקש עליה ולא נתנה לו כמ"ש כי לא יראני האדם וחי שה"ס תורת חיים בת מלך פנימה דאתאביד מני' וחנוך זכה אליה לכן חי' לעולם עי"ש דברים מתוקים ואולם אתה רואה שכ"ז על ענין הלבוש שנוטלת הנשמה מזיוג זו"נ והוא רוח ונפש והוא מיסודות דזו"נ שיש שם ד' בחינות אור מים רקיע מאה ברכות וכן ג' כלים עם החי' אבל במלכות כתב האריז"ל שאין בה רק ג' כלים ביסודה נגד נר"ן. וחי' אין בה רק כשמות הצדיקים משלימין שהמה בחינות אור זרוע לצדיק והוא ענין אחד עם דברי הגראז"ל וכן ע"ז כיון הרמעז"ל בעין הג' דיוקנאות שיש לנשמה כי הוא בחינות הגוף של הנשמה שאין בו רק ג' כלים הגם שיש בדכורא ד' טיפין מ"מ החי' אין לה כלי בגוף]** צלם האברים מדכורא רמ"ח מ"ע ולזה רוח יקרא וצלם הזמן מנוקבא שס"ה ל"ת ונפש יקרא. ותלי"ת כי הנחני בדרך אמת:
ד והנה כמו שכתב הגראז"ל כי הנפש הזאת בסוד אשת חיל עטרת בעלה ובשבילה יזכה לכל הברכות ולהיפוך בהיפוך וכרקב בעצמות מבישה והוא צדיק וטוב לו או צדיק ורע לו כפי הגלגול הראשון אם היה צדיק נותנים לו בגלגול ב' נפש טוב עי"ש בארוכה. הנה כמו כן כתב האריז"ל בענין המשכת מ"ד ומ"נ בדרוש אור מים רקיע בסוד ע"ב ס"ג מ"ה והרביעי בסוד ב"ן הוא מאה ברכות שצריך לברך את הנשמה הנמשכת בזווג ויש ב' מיני מאה ברכות האחד במלכות והשני בטיפות מ"ד לבדם ג"כ בחינות מלכות מאה ברכות ביסוד דדכורא:
ודע כי לפי"ז יהי' ענין השגת הנשמות דוגמת עליות הז"א למעלה שכתב האריז"ל
בענין חג הפסח שאעפ"י שעולה למעלה לאו"א מ"מ צריך לקבל גם שם מוחין וצלם דאו"א כי גם או"א עולין יותר רק החילוק בעליה הוא מה שמקבל עצמות יותר גדול שבתחלה הי' לו עצמות הראוי לז"א וכאשר עולה מקבל העצמות של או"א או של א"א במנחת שבת. הנה כמו כן כראה ענין השגת הנר"ן שנתבארו בארוכה בספר הגולגולים. דהרי בחינות הלבוש מז"א שהוא הנקרא בדברי הגראז"ל בחינות רוח הוא הנשאר בו תמיד והוא דוגמת ז"א ובו הגלגול כאשר לא נתקן כראוי והשגת הנשמות הוא דוגמת עלי' למעלה וכשמשיג בחינות בינה זוכה לנשמה וכן כשמשיג לאבא בחינות חי' והכל בחינות עצמות הנשמות שנאצלו קודם הבריאה והוא דוגמת עצמות והלבוש מז"א בחינות כלים ולבוש:
ה ועם הנ"ל נבין ג"כ דברי הרמ"ע ז"ל במאמר עולם קטן ביאר באריכות ענין הנפש ותוכן דבריו כי יש נר"ן ח"י דאצילות והם אינם מתגלגלין ואין בהם שכר ועונש ויש נר"ן דבריאה ובהם שכר ועונש והגלגול, וביצירה שם סוד הצלם ובעשי' נפש החיונית הבלא דגרמי ועצבוני דבשרא:
והנה כראה שז"ס האמור בזוהר ותקונים שאדם דאצילות לא חטא רק אדם דבריאה הגם שבמק"מ פירש אדם דבריאה הוא אדה"ר שנוצר בגוף למטה מ"מ מדברי הרמעז"ל וגם מדברי הגראז"ל בס"ד פ"ג בדפוס ווילנא דף כ"ו ע"ב פירש כמ"ש שאדם דבריאה הוא הלבוש מבריאה כנ"ל. מיהו כ"ז הוא באדם שיש לו נשמה מאצילות שכל בחינות בי"ע שלמטה ממנו נעשים לו בחינות נפש כמ"ש הגראז"ל אבל באדם שיש לו נשמה מבי"ע בוודאי נפגמת בעצמה ג"כ ומ"מ כראה שגם בנשמות בי"ע יש כל הבחינות כמש"ל ועצם בחינות הנשמה הגם שהיא נפגמת מ"מ הוא פגם קל ועיקר הפגם בלבוש דבריאה ויצירה ובגוף דעשי':
והנה הנר"ן דבריאה בסוד ג' דיוקנין והנה אם כשמה אחת מתגלגלת אז בא הדיוקן הזה בעצמו עוד הפעם אבל הצלם בא לכל איש צלם אחר לא ישתתפו בה אפילו אדם דוד משיח שלקחו גלגול אחד עיי"ש. והנה גם זה לכאורה נגד דברי האריז"ל בגולגולים שכתב בפירוש שהנפש דעשי' תתגלגל כמה פעמים עד שתתקן ואז יזכה לרוח דיצירה וגם הוא יתגלגל כ"פ עד שיתתקן ויזכה לנשמה דבריאה ועכצ"ל כמ"ש שכל הנשמות מראש א"א דאצילות עד מלכות דעשי' כולם נאצלו בראש הבריאה והם בכללות נקראו בחינות נשמות אצילות ואח"כ צריכים לבוא בזיוג זו"נ דאצילות ומקבלים שם לבוש ודיוקן שכתב הרמעז"ל:
והנה לאשר הם בחינות גוף לכן אין בהם רק ג' בחינות כר"ן נגד הג' כלים שיש לכל ספירה שמתלבשים בהם נר"ן כי אין לחי' כלי בגוף כידוע ועיין שם במאמר עולם קטן. והנה הם נולדים לבריאה כמ"ש האריז"ל בסדר אבי"ע פ"ד הבאתיו למעלה, כי כמו שפרצופי הבריאה המה בנים לזו"נ דאצילות כן הנשמות הנולדים מזו"נ נולדים לבריאה והמה הנשמות ההם אחים לפרצופי הבריאה כמ"ש האריז"ל שהנשמות מבינה דאצילות המה אחים לזו"נ דאצילות כמ"ש למען אחי ורעי וכו' לכן בהם השכר ועונש וכן מוכח בתקונים כי באדם דבריאה שם הי' החטא של אדה"ר וכן הוא בס"ד להגראז"ל באריכות כי שם בבריאה פוגמין החטאים עי"ש בארוכה:
אח"כ מקבלת הנשמה לבוש מזו"נ דבריאה בסוד הצלם כמ"ש האריז"ל בשער סדר אבי"ע שהבאתי שהבריאה אין בכחה להוליד נשמות רק בחינות מלאכים לעולם היצירה וידוע מ"ש בע"ח כי גם הצלם בחינות מלאכים תרי"ג מלאכים דסלקין לנשמתא והנה בזה תראה כי כונת הרמ"ע ז"ל בסדר הנפש אינו על עולם שיצאו משם רק על עולם ש באו לשם כי הלא הדיוקנאות האלו שיש לנר"ן ביארנו שהם מזיוג זו"נ דאצילות ונולדו לבריאה לכן נקרא שם עולם הנשמות כמ"ש האריז"ל, והצלם שורשו מבריאה ונולד ליצירה, והרמ"ע חושב הדיוקנאות בבריאה והצלם ביצירה ועם זה נתישב למה כתב הגראז"ל הרבה פעמים שהצלם מבריאה כי הגראז"ל חושב המקום שנולד משם ועם זה נתישב קושיא הה"א והוא"ו:
ועם זה יתבאר ג"כ מ"ש האריז"ל שעולמות אבי"ע האצילות בחינות נפש והבריאה גוף והיצירה לבוש ועשי' היכל שהיא דירת האדם. והנה זה יעלה לדרך אחד עם דברי הרמעז"ל והכוונה על עולם שיצאו ונולדו לשם לכן הבריאה גוף והיצירה לבוש וצלם:
ודע כי באוצר החיים להקדוש מקאמארנא זצ"ל ביאר כ"פ שיש צלם דיצירה בחינות מלאכים ויש עוד צלם זך בחינות חשמל מכוונת המצות בחינות בינה בריאה ועם הנ"ל הי' מיושב סתירת הגראז"ל עם הרמעז"ל כי שניהם אמת אבל באמת בע"ח נראה שחשמל וצלם אחד הם רק בפנים נקרא צלם וצלם דמקיפין כקרא חשמל והוא ז"ל נשמר מזה בפרשת אמור מצוה ש"ב בשביעי של פסח כי בבוא פרצוף הפנימי חשמל הפנימי הוא מקיף גם מבחוץ הגוף החיצוני ועיין לקמן פרק טי"ת:
ומצאתי בהגראז"ל עצמו ג"כ כדברי הרמעז"ל שהצלם מיצירה וג' נר"ן בבריאה בביאורו למס' ברכות ס' בנוסח אלקי נשמה פירש שם על כל חלקי כר"ן וקיצור דבריו הוא כי אלק"י בחינות יחידה. נשמה שנתת בי טהורה בסוד החי' ואין לה לבוש. אתה בראתה יצרתה נפחתה בסוד ג' נר"ן דמקננן בכרסיא. ואתה משמרה בקרבי בחינות הלבוש מיצירה. וז"ל שם משמר"ה בלבושה כימי אלו"ק ישמרנ"י בבגדו בה [פירוש כי השם הזה בסוד הלבוש כידוע מהאריז"ל ומהסבא משפטים ע"פ בבגדו בה כיון שפירש טליתו וכו' והוא השומר הנשמה כידוע] בקרב"י כתנות אור דמט"ט בשם שד"י [פירש כי השם שדי הוא שם של מט"ט בגימט' בקרב"י וה"ס כי שמי בקרבו והבן] ואתה עתיד ליטלה ולהחזירה בעשי' עיי"ש הרי מפורש כדברי הרמעז"ל וא"כ יסתור דברי עצמו שהצלם מבריאה וע"כ יש איזה תירץ וחילוק ביניהם:
ויתישב גם קושיא זי"ן בי מ"ש בכ"מ שהנשמה אינה נפגמת רק רוח ונפש' הכוונה במלת נשמה על עצם הנשמות שנאצלו קודם הבריאה והם בחינות אצילות ובהם אין פגם כמ"ש הרמעז"ל וגם בהם יש נר"ן. אבל הרוח ונפש שנוצרו בעת בריאת אדם מזיוג זו"נ בהם הפגם ושכר ועונש. קיצור הדברים שנשמה ורוח שמות משותפין ולא ראי זה כראי זה כמ"ש בדברי חכמז"ל כ"פ נשמה על הנשמה האמיתית וכמה פעמים נזכר נשמה על המנשבת שהיא מנפש החיונית וכן בזוהר הרקיע כמה פירושים בדברי הסבא נשמתא מאילנא דחיי:
וכן כאן אין כוונת נר"ן המוזכר בדברי הגראז"ל ובדברי הרמעז"ל כמו כר"ן המוזכר בדברי האריז"ל ועוד נתבאר כי כל נשמה תהי' מאצילות או מבי"ע יש לה כל הלבושים האלו דיוקן וצלם, ובדיוקן בעצמו ג' בחינות נר"ן המתגלגלים אבל בחי' הבינה נראה שגם היא אינה נפגמת. ועיין בביאור הגראז"ל בראשית בהיכל א' שכתב ג"כ שעצם הנשמה מבינה אינה באדם רק בשמים ואינה נפגמת ומה שכתב תמיד הנשמה באדם הוא ג"ר דז"א שהוא המוחין שבאים לו מלמעלה ובעת הפגם חלילה מסתלקים:
**([והנה. כל נר"ן דלבוש זה מתגלגלים והוא בחינות רוחא אבל יש לנשמה גם בחינות לבוש יותר רוחני מזיווג או"א כידוע שיש ז' מיני נשיקין באו"א ויש מהן שנולדים נשמות ויש מהן שנולדין מלאכים. והנה נראה שתחלה מקבלת צלם רוחני מאוד מזיווג או"א ואח"כ צריכה לבוא בזיווג גמור דזו"נ מזיווג התחתון דיסודות זו"נ שמשם נולדים נשמות עם גופות רוחניים כידוע מרבינו האריז"ל אבל מלאכים שאין להם גופים אין צריכין לבוא בזיווג התחתון דזו"נ. והנה י"ל כי הצלם הרוחני הזה מאימא בחינות נשמה יקרא והוא אינו נפגם. או אפשר שהכוונה על עצם הנשמה שנאצלה קודם הבריאה הגם שיש לה ירידה עכ"ז בעצמותה אין פגם חלילה כי הוא בחינות אצילות אבל לבושים שלה בחינות אדם דבריאה בהם עיקר הפגם:])**
וכן דיוקן המלכות אינה מתגלגלת כמ"ש הגראז"ל בארוכה רק דיוקן הרוח הנתחלק לג' נר"ן ומעתה יבואו דברי רבינו הגראז"ל על נכון מ"ש שרק נר"ן של הרוח מתגלגלים ומיושב קושיא זי"ן:
ו ועוד יש לנו ראי' ברורה לדברינו אלה כאשר תתבונן בתקונים תיקון ל"ב ותיקון ס"ט ובתז"ח ק"ד א' בענין ג' גלגולין דנר"ן הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר ושם בתל"ב בגלגולא קדמאה רכיב נפשא בסוסיא חוורא אי אצלח מוטב ואי לאו איצטבע בגוון סומק אי אצלח מוטב ואי לאו יורד בגלגול ג' בגוון ירוק עי"ש והן סימני אבות ג' גווני הקשת ושם בתיקון ס"ט אי לא אצלח אעקר לי' מאתרי' ושוי לי' באתר אחרא והוא שינוי מקום אי לא אצלח אעקר וכו' ושני את שמי' והוא שינוי השם אי לא אצלח אעקר לי' וכו' ושוי לי' באתר אחרא ושני עובדוי והוא שנוי מעשים עיי"ש שהם ג' גלגולים דנר"ן ועי"ש בביאר הגראז"ל שבגלגול ראשון יורד לבריאה והוא שנוי מקום ובשני יורד ליצירה והוא שנוי השם ובג' יורד לעשיה ושם שנוי מעשים עי"ש בארוכה ובתז"ח פ"ד א':
והנה דברי הגראז"ל שפירש ממעלה למטה שתחלה יורד לבריאה ואח"כ ליצירה ואח"כ לעשי' הוא מוכח ג"כ בתקונים שאמר בגלגול א' רכיב נפשא בסוסיא חוורא ארי', ובב' בסוסי' סומקא פני שור, ובג' בסוסי' ירוקא פני נשר ובתיקון עי"ן דף קל"ב דאדם דבריאה רכיב בארי' מים, אדם דיצירה רכיב בשור אשא, ואדם דעשי' בנשר רוחא, ועיין בתז"ח פ"ה א' ארי' מרכבה וגולגולא דילי' מייא. שור וכו' אשא. נשר וכו' רוחא. אדם עפרא הה"ד ואדם על עפר ישוב ג' חיוון עלי' איתמר הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר. ואדם צוה לאלף דור שהוא גלגולא דצדיקיא עי"ש הרי בפירוש מוכח מתקונים שהגולגולים ממעלה למטה ג' גווני הקשת ג' אבות אי"ל אדום ירוק לבן והם בבי"ע וקודם בריאה ואח"כ יצירה ואח"כ עשי' ועכצ"ל כמ"ש:
והנה לכאורה קשה בשתים האחד דשם נראה דתחלה הנשמה מבריאה ובגלגול ב' רוח מיצירה וג' נפש מעשי' ואנן לא כן תנינן בדברי האריז"ל שתחלה באה הנפש בגלגול א' ואח"כ אם נתקן הנפש בא הרוח ואח"כ הנשמה ועוד דכל זה דוקא אם נתקן וכאן להיפוך אי לא אצלח וכו'
אבל באמת הענין ממקומו הוא מוכרע שנר"ן דקאמר אינם נר"ן אמיתים רק שכל אחד מנר"ן בין הנפש בין רוח ונשמה כולם יש להם לבוש מזו"נ
**(ואולם אחר כתבי מצאתי ראיתי דברי הגראז"ל בתיקון עי"ן דף ק"ל א' ובמה יתידע ב"נ אם הוא מגולגולא קדמאה אם קלי' כשברים או כתרועה וגופי' ואנפוי חיוורין עיי"ש בביאור הגראז"ל כי עכצ"ל שיש ט"ס בתקונים כאשר יראה המעיין והנה הוא פירש שם וסולת הדברים שיש ג' נר"ן וכ"א מהם מתגלגל ג"פ ואע"ג דלמטה אמר דבגלגול הד' לא אשיבנו עוד כמ"ש בתל"ב היינו דוקא דלא תיקן כלום בגלגול הנפש אז הנפש אין חוזר לבוא בגלגול ובא הרוח וכן בנשמה אבל כשמתחיל להתתקן אעפ"י שלא תיקן כ"צ מתגלגל ג"פ בכל חלק עי"ש ואח"כ בדיבור השני דג' גלגלין הכללים דנר"ן המה בג' חיוון אי"ל בראשון חוורא בנפש, ובשני אדום ברוח, ובג' ירוק בנשמה, ובכל אחד מאלו יש ג' וסימנם בהשתנות הקול בראשון קלי' כתקיעה ובב' כשברים ובג' כתרועה ולכן למשל כאשר גופו חוור וקלי' כתרועה יורה היותן מגלגול הנפש ומפעם הג' עי"ש ובאמת ענין השתנות הקול יש לדרשו יפה לפי דרכינו שהגלגול בג' גווני הקשת בלבוש הבא מזעיר וידוע כי זו"נ בסוד קול ודיבור והבן:
ואולם האמת אגיד ולא אכחד כי כל דברי הגראז"ל בכאן מוקשים לי מכל צד האחד דנראה מדבריו בכאן כי מ"ש בתל"ב ענין הג' גלגולין בג' חיות חוור אדום ירוק המה כללות הגלגולין דג' נר"ן ולא על פרטות הגלגולים שבכ"א ולכן כתב שהם ממטה למעלה חוור בנפש אדום ברוח וירוק בנשמה מבריאה ובאמת זה סותר דברי עצמו וגם דברי התקונים שהבאתי למעלה שתחלה יורד לבריאה ואח"כ ליצירה ואח"כ לעשי' וא"כ עכצ"ל שהכונה בשם על ג' גלגולים פרטים שבכל אחד מנר"ן כמש"ל ואדרבה ענין השתנות הקול יותר הי' נכון לפרשו על עצם הנר"ן כי הקול הוא יותר פנימי מן הגוף כמ"ש האריז"ל שקול ודיבור פרצופים הפנימים שבהם עיקר הנר"ן משא"כ הגוף החיצוני שהוא בחינות בי"ע גופא לשכינתא כמ"ש לקמן אי"ה ועוד כי עיקר דברי הגראז"ל מוקשים לי במ"ש כי הרשעים אינם מתגלגלים רק ג"פ ולא יותר אבל מי שהתחיל לתקן מתגלגל גפ"ג דהרי לפי פרושו שהג' המה בכללות אבל בפרטות כ"א מתגלגל בג' הקושיא מעיקרא ליתא וממילא נוכל לומר כי גם הרשעים מתגלגלים גפ"ג ואדרבה הצדיקים שמתחילים לתקן מתגלגלים עד אלף פעמים ואפילו הרשעים שאינם גמורין כתב שם בתז"ח פ"ה אלא ייתי כמה זימנין בגלגולא עד דיתדכי עי"ש:
וכן כתב האריז"ל בפירש שכ"א מאלו מתגלגל ג"פ אפילו אם לא תיקון כלום ומי שהתחיל לתקן עד אלף כללו של דבר דברי הגראז"ל בכאן נעלמו ממנו]:)** והלבוש הזה כלול מג' גווני הקש"ת ג' אבות והם המתגלגלים עם הנפש ג"פ וכן כתב האריז"ל בגלגולים שכל נפש או רוח מתגלגלים ג"פ כמ"ש הן כל אלה יפעל וכו'. והנה הגם שנר"ן עצמם יוצאים מקליפות ממטה למעלה תחלה זוכה אל הנפש וכו'. אבל בלבוש הזה להיפוך כי הלא בפעם הראשון שבא לעולם הוא בבחינות אצילות ואח"כ יורד לבחינות בי"ע כמו שנבאר לקמן אי"ה בשם הגראז"ל. והוא בסוד הלבוש הזה בגלגול ראשון לבחינות בריאה שנוי מקום ובב' ליצירה בחינות יצחק סומקא שנוי השם, ובג' לעשי' שנוי מעשה. ובכללות הוא בחינות לבוש מז"א בחינות רוח כלול מנר"ן ובחפשי בענין הזה מצאתי בת"ז תיקון וא"ו ובגין דא כי הוא כסותה לבדה דא גלגולא קדמאה, הוא שמלתו לעורו דא גלגולא ב' במה ישכב דא גלגולא ג' ואילין אינון תלת לבושין דתלת וכו' גווני עינא דאינון לבושין לבת עין דאיהי נשמתא וכו' דאינון תלת גוונין דקשת עי"ש בביאור הגראז"ל בפירוש השני וז"ל שהן לבושין לנשמה בג' גלגולין שלבושי הנשמה הן מחג"ת והן באין בג' גלגולין עם הנשמה וכאן קורא לכל ג' גלגולין דנר"ן בשם נשמה ולקמן מפרש דנפש בגלגול ראשון וכו' עי"ש הרי כמעט מפורש כל דברינו תלי"ת כי הנחני בדרך אמת:
ז ונבאר בעזרת השי"ת ביותר ביאור ענין המגולגול שיורד לבי"ע הנה בת"ז תיקון ס"ט שם באמצע דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת דא שכינתא דאיהי עומדת לי' דאיהי שעתא דקיימא לי' וכו' ולית לכל בר נש קימא שעתא דהא אית בר נש צדיק דלא קימא לי' שעתא אלא לבעלה והאי שעתא מינה בני חיי ומזוני וכו' ולבעלה לית מזל כ"ד אין מזל לישראל ואע"ג דכלא תליא במזלא אפילו ס"ה בהיכל. היכל שכינתא תתאה ספר תורה צדיק וכו' עכ"ל הצריך לענין. ועיין שם בביאור הגראז"ל העמיק הרחיב בדברים נפלאים וכבר העתקתי מקצת דבריו למעלה והענין בקיצור מאוד שבעת בריאת העולם נאצלו כל הרוחות בסוד קומה שלימה בסוד העולם שהוא ג"כ קומה שלימה ומשם בא הרוחות שבאדם וכן נאצל כל הזמן של העולם שתא אלפי שני ומשם נאצלו כל הנפשות שבאדם שהוא בסוד המלכות ששם הזמן:
והעולם בסוד זעיר ומזיווג זו"נ נאצלו הנשמות רוח ונפש לכן רוח כנגד העולם ונפש נגד הזמן כי היא אינה יכולה לצאת כ"א בזמן הנגזר עלי' בששת ימי בראשית ואם זוכה הרוח שיוצא בשעתו אז הוא צדיק וטוב לו בודאי כי הוא מושל עלי' כדכורא על נוקבא כמ"ש וכבשוה אבל אם לא בא בזמנו מחמת חטא או שבא בגלגול עוד הפעם והנפש אינה מתגלגלת כמו הנשים שאינם מתגלגלים וגם שאינה יכולה לצאת כ"א בזמנה הנה הרוח הנ"ל שבא פעם אחרת מוכרח לבוא בנפש אחרת שאינה זיווגו לכן הוא תחת המזל כי הנוקבא הוא המזל של אדם שכל הברכות מאתה שרוי בלא טובה וכו' וכן כ"ה תברכו שהוא במלכות עיי"ש וידוע ג"כ כי לא כל היורד בגלגול הוא צדיק ורע לו כי המלכות יש לה כ"ח עתים י"ד לטובה במילוי הלבנה וי"ד למוטב בחסרונה ולכן אם הי' צדיק בפעם א' אף שבא עוד הפעם מביאו הקב"ה בשעה ומזל טוב וכן להיפוך כצ"ל לפמ"ש האריז"ל אף שאינו מפורש שם כ"כ והחילוק הוא שפעם הראשון בעת בואו לעולם הוא תמיד צדיק וטוב לו אפילו אם נולד בשעה לא טובה כי הוא מושל עלי' כבעל אבל בגלגול הוא תחת המזל עי"ש. ומיהו ע"י זכות גדול יוצאת הנפש עמו גם בגלגול כמ"ש האריז"ל בנפש הגשמי שהוא זיווגו שאם יש לו זכות ויצאה אשתו עמו ולכן בגלגול משה רבינו שבא בכל דור ותמיד קיימא לו שעתא שהוא בעלא דמטרוניתא עי"ש בתיקונים ובביאור הגר"א ז"ל.. עוד שם ולבעלה לית מזל הוא רוח דאין מזל אלא לפי השעה ולא לפי העולם כמו הי"ב מזלות דאין להם התפעלות בעצמן כ"א בתחתונים, ואע"ג דכלא תליא וכו' מקשה אפילו ס"ת שבהיכל. ומשני היכל שכינתא ס"ת צדיק. אבל ת"ת שהוא הדעת ודאי אינו תולה במזל וכ"ה כאן דהנפש שהיא מתנהגת בזמן היא היכל שכינתא והצדיק הוא הרוח ב"נ דמתגלגל בי' והוא הצדיק דתליא במזלא. אבל וא"ו דמיני' אתיא הרוח לית לי' מזלא רק לרוח דמתפשט מיני' ונקבע בנפש האדם דוגמת צדיק עליון שקבוע בשכינתא הוא תליא במזל עכ"ל הזהב ולכאורה קשה לי על דבריו במ"ש שהרוח המתפשט ונקבע בנפש האדם הוא תליא במזל שהרי נראה שבפעם הראשון שבא לעולם הוא מושל על המזל דאלת"ה מנ"מ בין פעם הראשון שבא לעולם לבין פ"ב שהרי גם בפעם ב' לפעמים נולד במזל טוב אם הי' צדיק בגולגול ראשון כמ"ש האריז"ל וא"ל דזה דוקא אם הוא מאותן שנפשו מתגלגלת עמהם אז טוב לו דזה דוחק עוד קשה לפירוש זה דאין פירוש בעלה השני כמו הראשון דמתחלה אמר לית שעתא קיימא אלא לבעלה שהוא פירש על הרוח שבא מז"א רק שבא בפעם הראשון ואח"כ פירש ולבעלה לית מזל פירש ולבעלה על ז"א לבדו אבל הרוח שבא מז"א תולה במזל ויותר היה נראה לפרש ולבעלה לית מזל גם להרוח דלמטה רק שבפעם הראשון שפגע בזיווגו בנפשו האמיתית אינו תחת המזל כי הוא מושל עלי' כבעל. אבל לכי תידוק שפיר נוכל לפרש גם דבריו הקדושים כן ומקודם נבאר הענין היטב. הנה עיין מ"ש הגר"א ז"ל בתיקונים תיקון נ"ח בארוכה דברים מתוקים וקיצור הדברים בענין הסבא דמשפטים בענין היבם שאשתו נעשית אמו כי בתחלה כשנולד הי' בסוד נער בן השכינה ואח"כ כשנתגדל ונושא אשה נתעלה במדריגת זעיר בעל השכינה וכאשר לא נבנה בבנים יורד למטה לבי"ע למט"ט ונעשה בן אשתו שהיא השכינה שכל היבום הוא במט"ט ושם כל השנוים וכ"ז ע"י האי פירוקא אחיו שהוא בסוד יסוד דאצילות גואל קרוב וכמ"ש בזוהר פנחס רי"ז דאיתכלל רוחא זעירא ברוחא עילאה [שה"ס היסוד דאצילות והוא בסוד הרכבת האילן] ואעל לי' כהנא רבא לגו קודש הקדשים ונטיל לי' ואוליד לי' כמלקדמין ואיתחדש כנשר עולמין וה"ס כי רוח עברה בו שה"ס רוחא עלאה, וכדין ואיננו, ודא הוא רזא דחנוך ואיננו כי לקח אותו אלקים התבונן היטב הענין כי היבום בסוד מט"ט חנוך וכתב שם עוד בביאור הנ"ל שלא דוקא ביבם רק שכל מגולגל וכל בעל תשובה יורד לבי"ע [כן הוא שם בזוהר פנחס רי"ז מה ב"נ בלא בנין איתקרי עקר ואיתתי' עקרה הכי אורייתא בלא פיקודין איתקריאת עקרה, ונראה משם כי בכל החטאים מקרי שמת בלא בנים שהוא מצות ומע"ט] וכ"ה בכל חטא דאדם שאבד האי זיהרא וירש חנוך אף שעשה תשובה גדולה מאוד [ר"ל שידוע שאדה"ר אחר החטא היה רק בסוד בי"ע וחנוך ירש הזיהרא עלאה דאצילות] וכן כללות ישראל הי' ראוין לבית המקדש דאצילות בינה ומלכות וע"י חטא העגל נפלו לבי"ע ולכן הי' להם בית ראשון ושני בינה ומלכות בריאה ועשיה ומשכן צלע דמט"ט יצירה, ולולא חטא הסלע היו חוזרין ישראל למעלתן הראשונה וכן כל בעל תשובה לבחינות אצילות וע"י חטא הסלע גרם שירדו לבי"ע ולא זכה למעלתו הראשונה לאצילות רק דוד המלך ע"ה כמ"ש הוקם על עיי"ש בארוכה דבריו הקדושים הנחמדים מזהב אשרי הדור שככה לו. ודע כי נלפע"ד שלאו דוקא בנשמה דאצילות הדברים אמורים כי רק בכל נשמה דאבי"ע עפמש"ל שבפעם הראשון הוא בחי' אצילות וכאשר בא בגלגול הוא בסוד בי"ע ג' לבושין הנ"ל ג' גווני הקש"ת ג' עולמות בי"ע ואף שגם הנפש בעצמה באה בגלגול עכ"ז בגלגול אינה מתגלה ומאירה רק בבחינות הלבושים הנ"ל בגולגל א' רכוב נפשא בסוסיא חוורא בריאה ובב' בסומקא יצירה. ובג' ירוקא שנוי מעשים בעשי'. ועיין בתיקונים תיקון ע' דף קל"ב א' וביאור הגראז"ל ענין אדם שהוא למעלה מד' חיות אדם על הכסא בארוכה ושם כי בתחלה בפעם הראשון הוא בסוד אדם על הכסא ואח"כ מתגלגל בחיוון בגלגול א' פני ארי' חוורא ובב' פני שור סומקא ובג' פני נשר ירוקא ויש עוד בחי' אדם החי' הרביעית ושם רק גולגולא דצדיקי' שמתגלגלים עד אלף פעמים כמ"ש דבר צוה לאלף דור כידוע. ועפי"ז תבין היטב ענין מ"ש ולבעלה לית מזל היינו מי שהוא בנשמה חדשה שבא פעם הראשונה הוא בבחינות ת"ת דאצילות הנה הוא מושל על המזל שהוא מזל שעה נוקבא דז"א מלכות דאצילות אבל כאשר בא בגלגול הוא יורד ממעלתו ויורד לבחינות בי"ע לכן הוא תחת המזל מלכות דאצילות והבן היטב:
ואולם נוכל לפרש גם דבריו הקדושים כך עפימ"ש שם בתיקונים שכל רזא דגולגולא בסוד יסו"ד כי הס"ו דיסו"ד בגימ' גלג"ל והיוד בעצמה הוא סוד הגלגל שבה מתגלגלין והד' דיסו"ד הוא הנקודה נפש שהיא אינה מתגלגלת עי"ש בביאור הגראז"ל וכן הוא בתיקונים בכ"מ שהגלגול בסוד היסוד. והענין י"ל עפמ"ש שכל הגלגול במט"ט בג' עולמות דיליה ושם השינוים והתמורות כמ"ש משנה פניו ותשלחהו כי למעלה נאמר אני ד' לא שניתי ושם שנוי מקום שנוי השם שנוי מעשים והענין ארוך ומפוזר בכל התיקונים. וגם ידוע כי ה היסוד דאצילות הוא היורד למט"ט כמ"ש וירכב אותו במרכבת המשנה שהוא מט"ט משנה למלך ובפרט כי עיקר הגלגול הוא על ידו כמ"ש דברי הזוהר פנחס רי"ז דאיתכליל רוחא זעירא [ה"ס מט"ט] ברוחא עילאה [שה"ס היסוד דאצילות] ואעל לי' כהנא רבה לגו קודש הקדשים, נקודת ציון, ונטל לי' ואוליד לי' כמלקדמין עי"ש וז"ס הפסוק שלף איש נעלו ונתן לרעהו שהיסוד נותן למט"ט וע"י כן קונה מאתו הנפש וז"ס וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה כי שם התמורות והחליפין במט"ט ואי"ה בבית קנין נבאר אי"ה באריכות:
והנה ידוע כי ת"ת ויסוד, הת"ת בסוד בעה"ב ויסוד אורח הנה תבין כי עיקר שליטת הבעל על אשתו דוקא בסוד הת"ת, עיין מ"ש הגראז"ל בתיקון מ"ם, בענין החילוק שבין בעל לאיש עי"ש ותבין, אבל בחינות יסוד אורח הוא למטה ממנה ולכן הי' יוסף בנה של רחל והדברים ארוכים אין עת האסף פה, ועפי"ז תבין עומק דברי הגראז"ל היכל שכינתא, ס"ת צדיק הוא תליא במזלא כי מצדו הגולגולים למטה בבי"ע, אבל לבעלה ת"ת דאצילות לית מז"ל כי הוא למעלה ממנה משא"כ ביסוד צדיק דנפיק מינה לבי"ע והוא מ"ש והוא הרוח דמתפשט מני' וקבוע בנפש, התבונן היטב בדברים האלו כי הדברים מתוקים למבין:
ח ועם הנ"ל תבין ג"כ ענין התפלה ואיך יכול להפוך הגזירה והמזל ע"י התפלה כאשר תתבונן דברי הגראז"ל איך שכללות ישראל נפלו לבי"ע ולכן עי"ז הם תחת המזל שהוא כללות נפש ישראל מלכות דאצילות מקור הברכה כמ"ש כ"ה תברכו והיא בחינת התפלה כמ"ש ואני תפלה וכן בתפלה עולין עד מלכות דאצילות בשמ"ע ולכן יכולין להפוך שם הגזירה והמזל. וכן תבין דברי הבעש"ט הבנים יוצאים בקשרים ובני מלכים בזגים כי הבנים היא בחינות נשמות חדשות וגבוהות יכולים לדבק עצמם בבורא כל העולמים ע"י מחשבה ג"כ וזהו בקשרים אבל כללות ישראל בני מלכים הוא רק בזגים לקשקש כזוג בקול תורה ותפלה ולהנ"ל יובן כי סוד הדיבור בסוד הנפש כמ"ש נפשי יצאה בדברו והיא בחינות נפש דאצילות שיש בכל נשמה כמ"ש למעלה כי כל נפש נכללת מכל אבי"ע, **([וי"ל שזה ענין אחד עם המוזכר בדברי האריז"ל פנימיות וחיצוניות מ"ה דב"ן כי גוף החיצוני אותיות כלול מג' כלים בינה ת"ת ומלכות בחינות מעשה ובכללות הוא מבינה והוא שם ב"ן כי עיקרו מן הבירורין וגוף הפנימי קול ודיבור שם מ"ה מחכמה נקודות ושם יש ד' מדריגות שניתוסף גם החי' משא"כ בגוף החיצוני כי אין במלכות רק ג' כלים והד' אור זרוע לצדיק משלימין נשמות הצדיקים כידוע וזה ענין מש"ל בפרק ג' בהג"ה דברי הגראז"ל בריש תיקון נ"ו)** והנה נשמה חדשה בבואה פעם הראשון היא בחינות זעיר דאצילות ומושלת על הדיבור ואדרבה הדיבור מקבל חיות מהאדם אבל אח"כ בגולגולים שמתגלגל בחיוון כמש"ל בג' גווני הקשת בי"ע הוא תחת הדיבור ואשתו נעשית אמו ומקבל חיות רק מהדיבור שלו [כי אפילו הדיבור שלו שהיא מדת מלכות שלו הנמוכה מהאדם מ"מ עולת ומתקשרת עם הדיבור העליון שבשורש נשמתו כי כן דרך המלכות כתר מלכות נעוץ סופן בתחלתן] ודע כי מ"ש הגראז"ל בכל מגולגול שיורד לבי"ע וכן כל בעל תשובה ובסבא משפטים לא כתוב רק ביבם שאשתו נעשית אמו, אבל באמת כי שם גם בגשמי אשתו נעשית אמו אבל ברוחני בכל מגולגל כן שנפשו נשארת למעלה והוא יורד לבי"ע ועוד כי כל עניני הגלגול רובם מרומזין ביבום כי כל ענין הגלגול לא נזכר בתורה רק ביבום להקים שם המת על נחלתו וכן יקום על שם אחיו המת, וזה כלל גדול בכל התורה שעל כל אמונה ועיקר הגם שנכלל בכל המצות עכ"ז יש לכל מקור מצוה אחת המרמזת לזה בפרטות והבן:
ודע כי עם דברי הגראז"ל במ"ש שלולי חטא העגל הי' מתבנה ביבום כבראשונה בסוד האצילות וכן כל בעל תשובה כי כל אדם בעת שנולד הוא בן לזו"נ ואח"כ כאשר נושא אשה עולה לסוד זעיר דאצילות בעל המלכות וכן היה ביבום ובע"ת ורק החטא גרם שאינה מתבנה רק בסוד בי"ע עי"ש, נוכל בזה ג"כ לישב הסתירה שבין הרמעז"ל לבין הגראז"ל בענין הצלם שכתב הרמ"ע שהוא ביצירה ודיוקן לבושי הנשמות בבריאה והגראז"ל כתב שהצלם בבריאה, ולמעלה כתבתי שהגראז"ל איירי בענין שורשם שהלבושים מזיווג זו"נ דאצילות ויורדים לבריאה והצלם מבריאה ויורד ליצירה, והרמעז"ל כיון על העולם שיורדים ונולדים לשם, ואולם לפי הנ"ל י"ל גם לרבינו הגראז"ל שאעפ"י שנולדים לבי"ע מ"מ לולי החטא עולה אח"כ בגדלות בעת הנשואין לאצילות להיות בעל המלכות ודוגמת זה בצלם מן היצירה לבריאה ודו"ק וא"ש אתע"ש:
ט הנה ביארנו למעלה ענין הלבושים שנעשים לכל נשמה מזיוג זו"נ והמה בסוד רוח ונפש והרוח נתחלק לג' נר"ן שהם המתגלגלים כמש"ל והנפש מסוד לבוש המלכות והיא נוקבא שבאדם ואינה מתגלגלת דוגמת הנשים, וכתב הגראז"ל הרבה פעמים שעיקר העבודה רק ברוח שהוא בסוד אדם מ"ה והוא בא לתקן את הב"ן שה"ס הנפש וה"ס אדם ובהמה תושיע ד' כידוע כי עיקר העבודה ברוח וכן השמים סובבים והארץ לעולם עומדת וכן בזיווג אשה קרקע עולם:
ואולם הב"ן ה"ס שכר המצות לע"ל עטרה בראש כל צדיק כי לע"ל יהי' שם ב"ן גדול מן המ"ה כי שם ב"ן הוא משורש הנקודים ששורשם משם ס"ג עיין בליקוטי אמרים להרשז"ל. ובזה נלפע"ד לומר ענין שכר המצות שהוא בג"ע משא"כ בעוה"ז בו העבודה עפ"י הידוע כי עיגולים ויושר בסוד מ"ה וב"ן וידוע שיש זיווג גם בבחינות ההיכלות דרך העמוד הידוע והעמוד הזה סיומו בג"ע הארץ כידוע בזוהר בכ"מ וסיום פרצופי היושר הוא בארץ ישראל כמ"ש הגראז"ל בתז"ח דף פ"ט ע"ד ולכן המצות ניתנו רובן דוקא בארץ ישראל כמ"ש הרמב"ן ז"ל שהן מצות אלהי הארץ בסוד פרצופי היושר שם מ"ה אבל שכר המצות בג"ע ששם בחינות העיגולים והיכלות סוד שם ב"ן שכר המצות. וכתב הגראז"ל בפירושו לס"ד פ"ד וכן ביהל אור לך. שצלם הנשמה מבריאה וכן למטה מג"ע הארץ וכתב שם שהלבוש הזה נעשה מד' רוחות שבג"ע ונראה שזה ענין מארבע רוחות בואי הרוח שביחזקאל ועם הנ"ל תבין היטב למה הנשמה אינה יכולה לקבל שכר עוה"ב רק ע"י הלבוש הנ"ל מג"ע כי הוא סוד ב"ן שכר המצות וכן ידוע מהאריז"ל כי הצלם בסוד הניצוצין שהם מעולם השבירה בחינות ס"ג והבן ונתבאר קושיא ח':
ומצאתי רמז זה בתוה"ק בעזרת השי"ת בפ' ויצא בענין יעקב עם הצאן. והנה **(שהם שבע טיפין מזיוג זו"נ מן הזכר ד' טיפין נר"ן וחי'. ומן המלכות רק ג' טיפין נר"ן כי חי' שלה א"א לבוא בעוה"ז כי כר"ן שלה בכללות בחינות נפש שיתופא דגופא ואלו היתה באה עם חי' הי' האדם חי לעולם והיא תורת משה בת מלך דאצילות ומשה בקש עלי' ונאבדה מני' בחטא מי מריבה:
ועיין לקמן פרק יוד ונראה שהכל אחד והוא סוד מלכות דאצילות שבנפש האדם שכ"א נכלל מכל בחינות אבי"ע. בחינות מזלו של אדם והיא אינה מתלבש בגוף רק מזלו ושורה עליו וממנה הגוף החיצוני ג' כלים בשר גידין ועצמות או אברים חיצונים, ופנימים, וצלם, או כמ"ש באוצה"ח אמור הבאתיו למעלה פרק ה' שיש כלים, וצלם מיצירה, וחלוקא דרבנן צלם זך חשמל דבינה מבריאה וכ"ז בחינות חיצוניות מלאכים והוא בכללות נפש ב"ן חיצונות מן המלכות והם ג' בי"ע דנכללין תחותה שהם עולמות המלכות ואח"כ קול ודיבור פרצופין הפנימים ובהם עיקרן של נר"ן מחצוב הנשמות בחינות מ"ה, ועצם כלי קול ודיבור והבל דקה ג"כ בחינות מלאכים, בחינות מלאכים הגדולים אשר הם ממוצעים בין מחצוב הנשמות ובין מחצוב המלאכים אבל הנשמות מאורות המתלבשין בקול ודיבור, ואולם לפי דבריו ז"ל באוצה"ח ובהרבה מקומות בספרו נראה שרק בחינות הגוף החיצוני בחינות ב"ן צלמים וכלים הם המתפגמים והם המתגלגלים ואבל בחינות הפנימיות בחינות מ"ה קול ודיבור אינם מתפגמים ואינם מתגלגלים אבל לפמ"ש וביארתי עד כה מדברי הגראז"ל והתיקונים נראה אדרבה שגוף הפנימי שהוא מזעיר והוא בכללות בחינות רוחא והם נר"ן שברוח המתגלגלים והם באים לתקן את הנפש. וגוף החיצוני ממלכות אדרבה אינה מתגלגלת הגם שנפגמת כמ"ש הגראז"ל וגם בחינות ג' נר"ן שלה בחינות ג' צלמים בסוד ג' גווני הקשת בי"ע הוא בכל גילגול בצלם אחר כמ"ש הרמעז"ל במאמר עולם קטן ולפמ"ש למעלה באריכות בגולגול א' בחינת בריאה ובב' יורד ליצירה שינוי השם ובג' לעשיה שנוי מעשים והוא בכללות בשורש כללות הצלם כי בפרטות בוודאי יש לכל גוף ג' צלמים וג' כלים והבן. ועיין עוד בענין הזה לקמן פ' ט"ו]:)** ראה בחלומו העתודים העולים על הצאן עקודים נקודים וברודים וידוע רמיזתם מרבינו האריז"ל עקודים על עולמות אח"פ שבאדם קדמון נקודים הוא עולם השבירה שם ב"ן וברודים עולם התיקון מ"ה עם ב"ן ובפסוק שלפני זה כתוב אם כה יאמר [לבן ירמוז לובן העליון כידוע] נקודים יהי' שכר"ך וילדו כל הצאן נקודים ואם כה יאמר עקודים יהי' שכר"ך וילדו כל הצאן עקודים ואילו ברודים לא נזכר לאשר שם מרומז שכר העוה"ב אשר הלובן העליון נותן לצדיקים והוא רק מנקודים ולצדיקי' היותר גדולי' גם מעקודים והוא ענין נפלא בס"ד:
י והנה הנפש הזאת שביארנו בסוד המלכות דאצילות ענין אחד לה עם הצלם מבריאה כי כמו שהנפש הזאת ביאר הגראז"ל שהיא בסוד הזמן של אדם ומספר ימיו כן גם הצלם ידוע מרבינו האריז"ל בע"ח שהוא מספר ימיו של האדם וכפי מספר ניצוצי צלמו כן מספר ימיו ועיין באוה"ח ויחי. וכן כמו שכתב הגראז"ל שהנפש בה סוד הברכות וממנה הכל כן גם בצלם כתוב בשם הבעש"ט שכפי מספר ניצוצי צלמו כן מספר קניני האדם והענין י"ל עפ"י מ"ש הגראז"ל בס"ד שהצלם הוא מבריאה ושם מתלבשת המלכות דאצילות בזי"ן נערות אסתר שהם זי"ן היכלות הבריאה כידוע ועיין מ"ש שם הגראז"ל שז"ס ומעיל קטן תעשה לו אמו בסוד המאור הקטן שנתקטנה ונעשית ראש לשועלים. וז"ס אשת חיל מי ימצא שה"ס שכינה דאצילות בטח בה לב בעלה כי כל הברכות ממנה וע"ז מיוסד כל אשת חיל ושם כתוב דרשה צמר ופשתים וכו' ידי' שלחה בכישור וכפיה תמכה פלך וכו' שש וארגמן לבושה וה"ס הלבושים האלו שהם ממלכות המתלבשת בבריאה ועי"ש עוד בהגראז"ל ענין בגדי עשו החמודות שה"ס הלבושים האלה שה"ס לבושין דאדה"ר שלקחם הנחש שהוא עשו ונמרוד וחזר יעקב ונטלם ובהם תלוי הברכות לכן כשנטל הבגדים לקח גם הברכות. ולדברינו הנ"ל יובן ג"כ כי הלא הלבושים אלו בסוד שם ב"ן שהוא משורש מלכי אדום לכן באמת שייך עוה"ז לעשו וזה טעם יצחק שרצה לברך את עשו ואולם יעקב זכה ונטל ממנו מעט גם בעוה"ז ועיקר זה יהי' בעקב עשו כי עשו כולל כל העוה"ז ויעקב כטל העקב שלו שהוא ימות המשיח שלכן וידו אוחזת כמ"ש הגראז"ל וגם ידוע הבכור הראשון בחינות קין שורש הגבורות כמ"ש בגלגולים שלכן הי' העבודה בבכורות כי שם בשורשם הגבורות גדולים מן החסדים ודוגמת זה מלכי אדום שורש הגבורות ב"ן יצאו בראשונה וכן עשו הי' הבכור אבל יעקב עשה הכנה לזה כי קנה הבכורה מעשו ולכן אמר בעת הברכה אנכי עשו בכורך ואליו מגיעים הברכות והבן:
יא והנה כל ענין ספר יצירה כתוב שם בביאור הגראז"ל שנתקן על בחינות רוח ונפש עיי"ש בארוכה כי יש בנפש כ"ב אותיות שהם הג' וז' וי"ב המוזכרים שם בס"י ויש ע"ס דרוח הרי ל"ב. ולכן התחיל שם בס"י בשלשים ושתים נתיבות וכו' וה"ס אותיות ונקודות כי אותיות כ"ב ונקודות יוד הרי ל"ב ויש עוד י"ג טעמים והם בחינות נשמה ס"ה בגימ' שם מ"ה ואולם בס"י לא דיבר מן הנשמה רק מרוח ונפש. עיי"ש בארוכה. והעולה מכ"ז כי הכ"ב המוזכרים בס"י המה בסוד הנפש כ"ב אותיות והיא בסוד הדיבור שהיא באותיות ומחולק לג' אמ"ש זי"ן כפולות חכמה עושר זרע חיים וממשלה שלום וחן וי"ב פשוטות שיחה הרהור וכו'. אבל הרוח המה העשר ספירות שהזכיר שם מקודם. והנה כבר כתבנו שעיקר העבודה בסוד הרוח והוא בא לתקן את הנפש כמ"ש הגראז"ל אבל הנפש בחינות הזמן של אדם ומזלו ובה תלוי כל טובת האדם בבחינת קיבול שכר בסוד שם ב"ן כמש"ל והיא מקור הברכה. ולכן בב"כ שם נכלל כל הששה ברכות שבס"י כמ"ש הגראז"ל בביאור על ברכות שיברכך וישמרך חכמה ועושר. יאר ד' ויחנך חיים וממשלה. ישא ושלום המה זרע ושלום עיי"ש. ולכן בב"כ כתוב כ"ה תברכו שהיא השכינה מקור הברכות. ובזה ניחא שלכן הז"ס שבנפש בס"י המה רק בחינות קיבול שכר ברכות חכמה ועושר וזרע וכו':
אבל הע"ס שהם ברוח ששם העבודה שמה המדות לעבודת השי"ת חסד לאהוב השי"ת ולהתגבר נגד היצה"ר ולפאר להשי"ת וכן כולם וכן החושים שבתיקונים כולם על עבודת אותו אבר ראי' בעינים ושמיעה באזנים ריח בחוטם ודיבור בפה וכן חושי המעש"ה אבל החושים שבס"י אינם רק בחינות המזל שדבר זה תלוי באבר זה כמו שיחה ברגל ימין תשמיש במרה ריח בדקין וגם טעמם נעלם כמ"ש בגמרא שמש ידע מבואו ירח לא ידע מבואו שיש לה דרכים נסתרים ומיושב קושיא ט' ויו"ד. וכן קושיא הי"א תירצה הגראז"ל בעצמו בתיקונים תיקון ס"ט שבתיקונים איירי בגוף שהוא בחינות חסדים לכן שם מים בראש. ואש בלב ובס"י שמיירי בנפש שהיא בחי' גבורות לכן שמה אש בראש מים בבטן והם כר"ן כידוע. וכן כתב בתז"ח דף ע"ט ב' כי כל ענין ס"י הכל על הנפש כ"ב אותיות ואולם הע"ס שהם בסוד הרוח ביאר שם בס"י מקודם לזה. אחת דברי א' חיים שתים רוח מרוח. מים מרוח אש ממים הרי מים למעלה מאש ואף ששם הרוח למעלה וכאן באמצע היינו כי שם ע"ד כח"ב וכאן ע"ד חב"ד שהדעת באמצע מכריע בין חו"ב והבן. [ודע כי מה שנראה בתיקונים שהנר"ן המה במוח ריאה לב. ובס"י וכן בהרבה מקומות וגם מדברי האריז"ל כראה שהם במוח לב כבד זאת תירץ הגראז"ל בתיקון כ"ה שהנפש עיקרה בלב ומתפשטת בכבד וכן הרוח עיקרו בריאה וע"י התנשבות הריאה בלב מתפשט הרוח גם בלב. וכן הנפש שבלב מתפשט בכבד. לכן לפעמי' חושב מוח ריאה לב כר"ן ולפעמי' מוח לב כבד] ודע כי הגוף נבנה ע"ד הרוח לא ע"ד הנפש כי הגוף הוא ע"ס כסדרן חב"ד בראש ויד ימין חסד ושמאל גבורה גוף ת"ת וב' רגלים נו"ה וברית יסוד אבל הנפש ע"ס שלה אינם כסדרן בגוף כי ז"ס שלה כולם בראש ב' עינים ב' אזנים ב' נחירים ופה וג"ר שלה בכל הגוף ראש בטן גוי' אמ"ש שהם כח"ב כמ"ש הגראז"ל כתר בראש חכמה בגוי' ובינה בטן. וכן הי"ב שבת"ת מפוזרין בגוף. וכן ביארנו שכל פעולי הרוח המה ממש באותו אבר עצמו בגוף משא"כ בנפש שיחה ברגל ימין וכדומה כמש"ל והטעם עפ"י הידוע כי הגוף הוא אותיות והנפש תגין והרוח נקודות כמ"ש האריז"ל, והנה האותיות נקראים כפי הנקודות משא"כ התגין שאינם נרגשין במבטא. ועוד טעם י"ל עפמ"ש האריז"ל שער טנת"א פ"ה שכל הגוף נוצר מטיפת אבא כ"ב אותיות וכן הבלי דגרמי והרוח. ומאמא רק הנפש ה"ג טיפת אודם עי"ש לכן הגוף והרוח שמשורש אחד יצאו ענינם אחד. והנה כבר ידוע כי התיקונים נתקן על בחינות מט"ט בי"ע גופא דשכינתא כמ"ש האריז"ל והגראז"ל לכן בתיקונים כתוב תמיד הסדר ע"ד הרוח והבן:
וסדר הי"ב פשוטות לפי גרסת האריז"ל כסדר הדגלים ג' הראשונות לדגל יהודה והחונים עליו יששכר וזבולן. שיחה ברגל ימין ניסן. הרהור בכוליא ימין יששכר אייר. הילוך ברגל שמאל סיון. אח"כ דגל ראובן ראי' בראובן ביד ימין תמוז. שמיעה בשמעון בכוליא שמאל אב. מעשה בגד ביד שמאל אלול. ואח"כ דגל יוסף תשרי מרה תשמיש לבני אפרים. חשוון ריח בדקין בנימין. שינה בקיבה מנשה כסלו ואח"כ דגל דן רוגז בכבד טבת. לעיטה בקורקבן אשר שבט. שחוק בטחול לנפתלי אדר. עיי"ש. [וסדר הי"ב פשוטות עיין בביאור הגראז"ל על ס"י כי גרסתו כגרסת האריז"ל זולת בדבר אחד שמחליף סיון בתמוז היינו לדברי האריז"ל סיון הילוך ברגל שמאל זבולן. ואח"כ דגל ראובן תמוז ראי' ביד ימין. ולדברי הגראז"ל דגל יהודה כולם ימנים היינו סיון ראי' ביד ימין. ובתמוז הילוך ברגל שמאל עיי"ש. אבל מאד צל"ע דהרי כתב בעצמו שהם כסדר הדגלים. וגם כתב שראובן ראי' ושמעון שמיעה ואיך ישתוו הדברים. ויש להגראז"ל עוד דרך אחד יתבאר אי"ה לקמן]:
יב ועפ"י הנ"ל נוכל ג"כ לישב קושיא ט"ו למה לא זכר האריז"ל את הנפש הזאת שחדש הגראז"ל כי לא דיבר רק מענין הי"ס שהם בחינות הרוח עם הכלים שהוא הגוף שענינם אחד כמ"ש שהגוף בדיוקן אחד עם הרוח ועפ"י דברינו הנ"ל י"ל הטעם מחמת שלא דיבר רק מענין הצריך לעבודת השי"ת שהוא הרוח עם הכלים שהוא נצטוה על הנפש לעבדה ולשמרה אבל הנפש בעצמה בחינות קיבול שכר מזלו של אדם שאין לנו נ"מ כ"כ בידיעתה שהיא נתקנת ממילא וכן לא זכר הרח"ו ז"ל את עולם המלבוש שנזכר ממהר"י סרוג ז"ל והטעם כי כל העבודה מתחיל מא"ק ראי' ושמיעה ריח ודיבור שהם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן דא"ק [ואם תתבונן מ"ש לקמן בענין זי"ן של פסח בשם הגראז"ל בענין הצמצום תבין כי ענין אחד להם עולם המלבוש עם הנפש בחינות מלכות דא"ס וכאן הקיצור יפה ולכן שניהן מן הכ"ב אותיות]:
והנה כתב הגראז"ל ביהל אור פ' לך וז"ל והם כנגד ד' לבושי הנשמה רוח מו"ק ונפש ממלכות ולבוש כלל הנשמה שהיא אמצעי בין הנשמה ובין הגוף והוא מגינתא ובו מתלבש הרוח בג"ע [מכאן ג"כ מוכח כמש"ל שמזיוג זו"נ ניתן לבוש לנשמה והם רוח ונפש והצלם הוא לבוש כלל הנשמה כי רו"נ בחינות גוף אל הנשמה והצלם בחינת לבוש גמור] וגוף מהאי עלמא והוא ממט"ט שהוא גוף השכינה. וכן למטה ממט"ט הרוח ומעשיה נפש ומג"ע התחתון הלבוש וכולן לבוש להנשמה מבריאה ולמעלה כולן לבוש להנשמה מבינה. וממט"ט הן האיברים הפנימים כמ"ש ופני לא יראו שקאי על מט"ט כמ"ש לקמן ואיברים החיצונים הן מעשיה שנקראו אחורים כמ"ש וראית את אחורי וכן למעלה וראיתי את אחורי מלכות ולמטה מאביו ואמו איברים פנימים וחיצונים עכ"ל הזהב ומצאתי אח"כ כי מקור הדברים מדברי האריז"ל בליקוטי ש"ס מס' מ"ק על ד' בחינות אימה ויראה ורתת וזיע נגד ד' אותיות השם אימה ויראה בחו"ב ורתת באברים הפנימים בסוד ואו שבשם הרי כמ"ש הגראז"ל. ואולם מה שסיים מלבוש החיצון מכל לבושי המלך הוא ט"ס דמוכח ונראה שחסר קודם מלות מלבוש החיצון תיבת זיע. שהוא נגד הא אחרונה אברים חיצונים כמ"ש הגראז"ל כנ"ל. והנה הוא אזיל לשיטתו שמבריאה הצלם ואולם הוסיף בכאן ענין חדש שמיצירה אברים פנימים ואיברים חיצונים מעשיה. וכן למטה מג"ע הארץ הצלם ומאביו אברים פנימים ומאמו חיצונים. והנה ענין הצלם יתבאר אי"ה לקמן וכתב הרמ"ע ז"ל במאמר עולם קטן שיש ג' בחינות צלם הראשון העליון נקרא צלם ושנים האחרים נקראים צ"ל כמ"ש ונסו הצללי"ם תרי במשמע והנה ידוע כי אברים החיצונים המה זי"ן כי חיצוניות הראש אבר אחד ב' ידים וגוף ב' רגלים וברית הרי זי"ן והנה אתה רואה כי הגוף בכללות יש בו בחינות כ"ב ג' וזי"ן וי"ב כמו בנפש והם בג' בי"ע צלם מבריאה בחינות ג' אמ"ש ג' צללים עיין בתז"ח דף ע"ט ואברים פנימים ביצירה והמה י"ב כמ"ש בגמרא ברכות ויתבארו אי"ה לקמן ואברים חיצונים בעשיה והמה זי"ן אברים אפס כאן בהיפוך מן הנפש שבס"י שביאר שם הגראז"ל שג' אמ"ש בג"ר וז' בו"ק וי"ב במלכות אבל כאן בגופא נראה הסדר כמ"ש האריז"ל וכן הגראז"ל כ"פ. כי הז"ס במלכות וי"ב בת"ת י"ב גבולי אלכסון וכן בדעת. וכן כאן ג"ר בבריאה וי"ב באיברים הפנימים יצירה ששם מקנן ז"א וזי"ן אברים חיצונים בעשי' ששם המלכות ובזה מיושב שלא יסתרו דברי הגראז"ל אהדדי. היינו ממ"ש בפירושו לס"י שג' אמ"ש בחב"ד וזי"ן כפולות בת"ת וי"ב פשוטות במלכות:
יג והנה אחרי הראנו השי"ת את כל אלה נוכל לישב קושיות י"ב י"ג י"ד כי הנה הג' רישין דא"א המה שורש לכל הנאצלים והנבראים לכן אפשר לומר כל הבחינות שיש למטה כי הנה הגראז"ל כתב בביאור בס"ד שג' רישין המה בסוד ג' היכלות רצון אהבה זכות גלגלתא רצון. אוירא אהבה. ומ"ס זכות כרסי' שביבין דינור גבורה דעתיק וידוע מ"ש הגראז"ל בהיכלות שג' היכלות אלו בסוד קומה שלימה שהיכל הרצון בחינת ראש ואהבה בחינת חזה שנקרא גוי' בס"י. והיכל הזכות בחינת בטן עי"ש בארוכה. והנה כמו כן כתב האריז"ל שג' רישין בסוד נר"ן הנה לד"ה הם בחינת קומה שלימה אפס דרך רבינו האריז"ל י"ל שהוא ע"ד הרוח והגוף לכן כמו ברוח ביארנו מים במוחא. אש בלב ואויר באמצע בריאה כן הוא ממש כאן חסד דעתיק שהוא בחינות מים בגלגלתא שהוא בסוד הראש בפרטיות הראש בעצמו. וגבורה דעתיק במוחא שהוא בסוד הבטן וכבד כמ"ש למעלה ואוירא שהוא ת"ת דעתיק באוירא בחינות החזה **(וכ"ז בבחינות הראש בעצמו אבל בכללות הקומה הראש עם הגוף הוא דרך אחר חסד בגלגלתא וגבורה במוחא ות"ת דעתיק בבינה דא"א שהוא הגרון כמ"ש בע"ח שער א"א כי בערך הגוף אין בו רק ב' מוחין כתר וחכמה גלגלתא ומוחא והם מתחלקים בפרטיות לג' גלגלתא ואוירא ומוחא והוא ממש עד"ז שכתב הגראז"ל בתיקון כ"ה שהג' הנ"ל מוח לב וריאה נחשבין לפעמי' רק לב' מוחא וליבא. וכן גם לדרך הגראז"ל בענין הרישין יש גם בכללות הקומה דרך אחר יתבאר אי"ה בבית עולם כי שם מקומו.)** וכמו למטה מסך המבדיל בין לב לבטן כן למעלה קרומא דאוירא כמ"ש הגראז"ל. אבל דרך רבינו הגראז"ל ע"ד הנפש וע"ד ההיכלות שהם רצון אהבה זכות ת"ת בבחינות הדעת למעלה ואח"כ חסד ואח"כ גבורה כן כאן בגלגלתא דעת וכתר דעתיק ובאוירא חסד דעתיק אהבה ובמוחא גבורה וכן כמו שפירש בס"י על אמ"ש שבראש אש בחינות כתר ובחזה אויר חכמה ובבטן מים גבורות גשמים [יש איזה התחלפות הרבה פעמים בענין המים שלפעמי' כתוב שהם בחסד ולפעמי' בגבורות גשמים ויתבאר אי"ה בבית מועד בענין סוכות] כן פירש גם כאן בגלגלתא כתר וכתב ששם שורש בוצינא דקרדינותא ובאוירא חסד דע"י וכתב שם שהוא בסוד החכמה ובמ"ס גבורה דע"י בחינות בינה. והנה מזה נולד ג"כ ענין התחלקות בענין הזי"ן תיקונים שלדרך האריז"ל בבחינות רוחא שמתלבשין בו ז"ת שלמעלה בבחינות מוחין וידוע כי עיקר הגוף הוא חג"ת ונה"י לבר מגופא. וכן כאן ג' תיקונים חג"ת בג' רישין ונה"י דעתיק בשערות ועינים ומצח דא"א אבל לדרך הגראז"ל ע"ד הנפש לכן כמו שמה שבע כפולות בג"ד כפר"ת כולם בראש כן כאן כולם בגלגלתא וכמו שמה י"ב במלכות וג' אמ"ש פירש שם הגראז"ל שעיקרם בריאה הוא גוי' [כי שם בהבלים שורש אמ"ש יתבאר אי"ה לקמן] כן פירש גם כאן שזי"ן תיקונים בגלגלתא וי"ב דדיקנא שורשם במוחא. ובאוירא שורש הג' אמ"ש:
והנה ביארנו עוד דרך אחד בענין חיצונית הגוף עם הצלם שהוא ג' עולמות בי"ע גוף לאצילות בריאה צלם נחלק לג' ויצירה איברים פנימים י"ב איברים ועשי' הגוף החיצוני נחלק לזי"ן. כן גם כאן יש דרך זה והוא הדרך השני שכתב הגראז"ל בת"ז דף נ"ג שהגלגלתא מקפת למוחא כמו בינה לחכמה וכמו כן הגוף החיצוני ששורשו מאמא מלביש לאיברים פנימים ששורשם מאבא וזה שכתב הגראז"ל בס"ד שם במוסגר שזי"ן דגלגלתא בינה. וי"ב דדיקנא ששורשה במח"ס [שגם היא נחלקת לי"ב. גפ"ד] חכמה. וג' אמ"ש במזלא והוא כתר והוא כמ"ש בתיקונים תיקון עי"ן שכתר חכמה בינה נגד בריאה יצירה עשיה. הרי מיושב הכל על נכון וכ"א על מקומו יבא בשלום והשי"ת יעזרינו שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו חלילה:
י"ד הנה כבר ביארנו ענין הלבוש מז"א בסוד הרוח נחלק לג' נר"ן בג' גלגולים ועוד לבוש מאמא מלכות נפש בת זוגו של הרוח והיא אינה מתגלגלת ומעתה נבאר ענין הצלם מבריאה ולמטה מג"ע הארץ כי שניהם ענין אחד. כי בריאה בינה וג"ע עליון. וכן ג"ע התחתון בינה דעשי' כמ"ש בבית עולם ועיין עוד בפ' הגר"א לס"ד שם פ"ד שהלבוש הזה הוא מד' רוחות שבג"ע. ונראה שזה ענין מ"ש ביחזקאל מד' רוחות בואי הרוח. וכן כראה שהלבוש הזה נולד בג"ע מזיוג הנהר עם הנקודה דשם והוא דוגמת נפש הגר שנוצרת ג"כ בג"ע מזיווג הצדיקי'. ובזה נלע"ד לפרש מ"ש בסוף הגלגולים בדרושי הסבא בענין הקושיא על הסבא על נשמתא מאילנא דחיי וכתב שם שהסבא קורא לנפש הגר מג"ע בשם נפש ונראה משם שכל נשמה מתלבש בנפש הגר ובאמת בגלגולים נראה שרק מי שחסר לו הנפש שלו באופנים המוזכרים שם הוא מתלבש בנפש הגר וגם מהרמ"ע ז"ל נראה שנפש הגר הוא רק לבוש נוסף בסוד נכסי הגר כל המחזיק בהן זכה. ואולם לפי מ"ש שם בגלגולים ומקודם לזה סימן וא"ו שנפש הגר אפשר שהיא בחינת הצלם י"ל שהכונה על הצלם הזה מג"ע הארץ ונקרא ג"כ נפש הגר על שם שנוצר בג"ע דוגמת נפש הגר ולאשר הנפש הזאת בחינות עולמות מהיכלות שבג"ע הוא בחינות מלאכי' וצלם ולבוש זה נצרך לכל נשמה אבל נפש הגר מזיוג הצדיקי' אינו נצרך רק למי שחסר לו הנפש כמ"ש בגלגולים. וא"כ לפי"ז המה שני מינים, או אפשר הם ענין אחד והצלם שזכר הגראז"ל מג"ע הארץ היא עצמה הצלם ונפש הגר מזיווג הצדיקי'. יהי' איך שיהי' עכ"פ מוכח גם מדברי הרח"ו ז"ל שהיא בחי' צלם וכל נשמה יש לה לבוש מג"ע הארץ וכן למעלה מן הבריאה:
והנה בתיקונים תיקון ס"ט בעובדא דבעלי קבין כתוב שם באריכות גדול איך שזי"ן היכלות הבריאה נעשו משבע הבלים דקהלת [וה"ס שם מ"ב עיין בתיקון עי"ן] עי"ש דכל בנינא עבדי בהבלים אילן ועי"ש בביאור הגראז"ל כי דוד אמר זי"ן הבלים מוזכרים בתהלים ושלמה שהוא בדרגא דבריאה כמ"ש וישב שלמה על כסא ד' לכן אמר מ"ב הבלים בקהלת כי עולם הבריאה נברא ע"י שם מ"ב **(ודע כי לפי הכתוב שם יהי' השם הראשון משם מ"ב בדעת וכן כתב ביהל אור בהקדמת בראשי"ת טי"ת כי שם מ"ב הוא ו"ק עם הדעת ושם ע"ב ז"ק דדכורא בהכללות למטה בו"ק דנוקבא אבל שם מ"ב סליק למעלה בהכללותם)** והנה הבל ידוע בסוד הבינה וקול ודיבור בחינות זו"נ, ולכן גם הבריאה ששם מקנן בינה גם היא בחינות הבל. ובזה נלע"ד לפרש מ"ש בדרוש רוה"ק שנבואה היותר גדולה היא מקול ושני' לה מדיבור והיותר קטנה היא מהבל עי"ש. והנה ההבל מבינה הוא יותר גדול מן קול ודיבור שבזו"נ אבל נראה שהבל דשם הכונה על עולם הבריאה ומשם בא רוה"ק כי דוד רבהון דכל בעלי רוה"ק וע"ז נבנה ס' תהלים אבל הנבואה באה מנו"ה דאצילות וממלכות שהם בסוד קול ודיבור:
והנה לאשר רבינו הגראז"ל הורה לנו שהצלם מבריאה. והבריאה הוא בחינות הבלים כי הם זין הבלים נגד זין היכלות הבריאה נראה שהצלם ה"ס הזין הבלים ולכן כתב שם הגראז"ל שעל הבלים אלו חיות האדם וקיומו וכן הצלם ידוע שהוא חיות האדם. ובזה נבין מ"ש האריז"ל בפ' עקב בפסוק כי על כל מוצא פי ד' יחי' האדם וז"ל דע כי ב' מקיפים הם על ראש ז"א והם ל"ם דצל"ם והם זי"ן במ"ק והם סוד זי"ן מקיפין כאשר הז"א מקבל מזי"ן מקיפין אלו אז נמשך לו חיות גדול ועליו כאמר בו יחי' האדם הוא ז"א שם מ"ה גי' אדם והענין כי זי"ן מקיפין הנ"ל הם ב' אותיות מ"ל ר"ל דיבור כמשאחז"ל פעמי' חשות פעמי' ממללות כי בקבלת הז"א זי"ן מקיפין הנ"ל אז הוא ממלל ומדבר ויוצא הבל מקיף מפיו וז"ס כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ד' ובאותן מקיפין יחיה האדם שהוא ז"א ובו תלוי חיותו וז"ס הבל הבלים הנז' בקהלת כי כל חיות תלוי בהבל זה הנמשך מן המקיפין ולהיותן זי"ן שהם ל"ם נגדם זי"ן הבלים בקהלת עכ"ל הזהב של רבינו האריז"ל הרי אתה רואה בפירוש שהבלים האלה בחינות הצלם ובהם יחיה האדם:
(ואולם נראה בכאן כי רק ל"ם דצלם הוא מזי"ן הבלים אלו אבל צדי"ק דצלם המתלבשת באור פנימי בז"א אינה מן הבלים אלו ובזה היה אפשר לישב ג"כ דברי הגראז"ל עם הרמעז"ל בענין הצלם שהבאתי למעלה שי"ל כוונת הגראז"ל רק על בחינה העליונה של הצלם שהי' מ"ל דצלם זי"ן מקיפין שעל ראש ז"א המה מזי"ן הבלים דבריאה אבל צדיק דצלם המתלבש בפנימיות הגוף להחיותו הוא באמת מיצירה כמ"ש הרמעז"ל. והוא כמש"ל בשם הגראז"ל שבחינות הגוף הוא יצירה ועשיה אברים פנימים וחיצונים ואם שאתמ"ש):
ט"ו ואולם נשאר לנו דבר אחד מ"ש האריז"ל כי בקבלת הז"א זי"ן מקיפין הנ"ל אז הוא ממלל ומדבר ויוצא הבל מקיף מפיו עי"ש. והנה צריך להבין מה ענין זל"ז מה ענין הדיבור אל מקיפי ל"ם דצלם אולם עם דברינו הנ"ל נוכל לומר בדרך אפשר כי הנה ביארנו למעלה שיש לכל נשמה לבוש מזו"נ דאצילות והם נקראי' רוח ונפש בדברי הגראז"ל. והנה יש להאור הנאצל הזה מזו"נ בחינות כלים והמה קול ודיבור. ולכן כתוב בע"ח כי קול ודיבור בחינות פנימיות והיינו כי גוף החיצוני נגדם בחינות בי"ע כמש"ל שהצלם בחינות בריאה ואברים הפנימים יצירה ואיברים החיצונים עשיה והמה בכללות בחינות חיצוניות ובתוכם קול ודיבור פנימיות ובקול ודיבור מתלבשין רוח ונפש וכן כתבתי למעלה שהנפש בחינות דיבור כ"ב אותיות ג' וז' וי"ב שבס"י והוא כמ"ש האריז"ל שחיצוניות המלכות יורדת לבי"ע **(למעלה אל הדעת. והוא באופן אחר מסדר המפורסים ומהאריז"ל שהם בז"ת והשם הראשון בחסד והרבה פנים לתורה והנה סדר זה של הגראז"ל הוא ע"ד ההיכלות ששם הראשון בהיכל קה"ק שהוא הדעת.)** כלי הפנימי בבריאה ואמצעי ביצירה וחיצוני בעשיה ופנימיות המלכות בסוד דיבור נשארת באצילות והיא בחינות דיבור כלת משה בת מלך דאצילות ושם צריך פיוס ודיבור ודברתם אל הסלע אבל ע"י חטא משה רבע"ה בהכאת הסלע אבד הפנימיות ונשאר לו רק החיצונה ששם הזיווג בחינות הכאת הסלע כמ"ש האריז"ל והגראז"ל באריכות דברים מתוקים. ולפמ"ש למעלה הנה כן בכל אדם עצם בחינות נר"ן שבו עם כלים פנימים קול ודיבור הוא בחינות אצילות שבאדם ובחינות הצלם בריאה שבו ואיברים פנימים יצירה וחיצונים עשי' ולאשר הנפש ממלכות בחינות ה"ג לכן נחלקין האותיות בה' מוצאות הפה אחה"ע בומ"ף וכו'
והנה הנפש הזאת דיבור מלכות דאצילות מתלבשת בהיכלות הבריאה זי"ן נערות אסתר שהם סוד זי"ן הבלים דבריאה שמהם הצלם ועיקרם בחינות מ"ל דצלם והם מקיפין על ראש האדם ובהם מתלבש הדיבור העליון וה"ס ניצוץ השכינה שבנפש האדם. ונלע"ד שזה נרמז ג"כ בר"מ נשא דף קכ"ב בענין תשובה בה"א תתאה מלכות כתב שם וז"ל ואיהו הבל דנפק ועאל בגופא דב"נ בלא עמל ובלא יגיעה ה' דהבראם ועליו איתמר כי על כל מוצא פי ד' יחי' האדם והי' על רישא דב"נ עלה איתמר ותמונת ד' יביט אך בצלם יתהלך איש עי"ש. ולדברינו ירמוז על שכינה דאצילות דיבור העליון המתלבשת בצלם הבריאה. ובחפשי בענין הזה ראיתי כי גם הגראז"ל בתיקונים שם ס"ט דף ק"ז פירש כן על השכינה המתלבשת בהבלים אלו **(ודע כי אמר שם דנפש אחרא אית על רישא דב"כ דאיתקרי עבד וכתב שם הגראז"ל שהוא וא"ו דמקנן במט"ט ונרא' מזה שיש צלם מיצירה כמ"ש הרמעז"ל ועכצ"ל כמ"ש שהם שנים מ"ל דצלם המקיפים בסוד הבריאה וצדיק דצלם מיצירה או כמ"ש למעלה.)** והנה אח"כ בהתלבשות הצלם הנ"ל בפנימיות הגוף בסוד צדי דצלם הנה יוצא אח"כ מן הגוף בסוד דיבור ומקיף כמ"ש האריז"ל בשער ספירת העומר שהגבורות הגנוזים בדעת שהוא ביסוד דצלם והם נגד הפה דז"א ומרוב חמימות הגבורות יוצאים לחוץ בסוד מקיפים ע"י הדיבור עיי"ש:
והנה הדיבור הזה הוא רק מהאור החוזר מבפנים שהוא קטן אפילו מהאור הפנימי וכ"ש מבחינות המקיפין ל"ם דצלם והיוצא מזה שעיקר הדיבור העליון בחינות מלכות דאצילות שבנפש האדם המתלבשת בצלם דוגמת המלכות בהיכלות הבריאה והדיבור שבנפש האדם היא ענף מן הדיבור העליון הזה ולכן כתב האריז"ל שבקבלת מקיפים מ"ל דצלם אז הוא ממלל ומדבר כי אז הוא עולה לשורש הדיבור העליון לכן הוא ממלל רברבין והבן כנלע"ד והשי"ת יעזרינו להבין באמת טעמי תורה. ובחפשי בזה ראיתי כי רבינו האריז"ל כתב בעצמו בשער דרושי הצלם שער טי"ת פ"ב וז"ל. אמנם כבר הודעתיך כי ה"ח הם נכנסין תוך הגוף והם אור פנימי אמנם ה' גבורות המה פוגעות ברדתם אל הגרון בפה. ויוצאות משם לחוץ. ושם נעשין אור מקיף מבחוץ בזי"ן תחתונות והם סוד זי"ן הבלים דקהלת עכ"ל. הנה אתה רואה מפורש יוצא מפי רבינו האריז"ל שהבלים היוצאי' מן הפה המה בסוד זי"ן הבלים דקהלת וכן כתב בענין השבועה. והנה ע"כ שהבלים אלו אינם ההבלים העליוני' מקיפי ל"ם דצלם שכתב בלק"ת שהרי הם עליונים ומקיפים על כל ע"ס דז"א אבל הבלים אלו כתב האריז"ל שהם מקיפים מהפה את הז"ת לבד אבל נרא' ברור כי הבלים אלו היוצאי' בדיבור ענף הבלים וצלם העליון וכן הדיבור היוצא עם הבלים אלו. ניצוץ מן הדיבור העליון המתלבש בצלם והבלים שלו. שה"ס שכינה דאצילו' ועם זה תבין היטב דברי הבעש"ט זלה"ה שעיקר דביקות האדם הוא ע"י הדיבור כי ה"ס שכינה דאצילות כטעם אנכי עומד בין ד' וביניכם. בפרט לפמ"ש למעלה כי ע"י החטא העגל כל הנשמות ירדו לבי"ע וכולם למטה מן הדיבור העליון עיין למעלה ותבין. וכן בזה תבין ג"כ ענין פס"ח שכתב האריז"ל שסודו פ"ה ס"ח בחינות דיבור בסוד כל המרבה לספר ביציאת מצרים בסוד התגלות החו"ג לחוץ וכן אמרינן בס"י המליך אות ה' בשיחה וקבע בו טלה בעולם וניסן בשנה. כי בו חג הפסח ועם הנ"ל יבואר כי אז זמן קבלת המוחין מוחין ל"ם דצלם (שהוא בצלם מן החזה ולמעלה כי המם כח"ב ולמ"ד חג"ת. וכן מקבלין אז כללות מוחין דחג"ת דאו"א הנה מקבלים בעת ההוא מוחי חג"ת דכללות וכן בצלם בפרט בחינות חג"ת שבו) כמ"ש בע"ח לכן ממללין ומדברין ויוצא הבל מן הפה בסוד מקיף כמ"ש האריז"ל על כל המרבה לספר בי"מ הרי זה משובח בהוצאות המקיפין לחוץ:
והנה בתיקונים תיקון ס"ט וכ"ב מפרש שם דהבלים אלו בלב בינה ומשם עולה לפה ושם נעשה בסוד קול ודיבור עי"ש בביאור הגראז"ל דף ס"ב א' שהם בהיפוכא כי הדיבור בנוקבא ובה השם בהיפוך עי"ש לכן ה"ה בלב בינה. ובקנה נעשה קול וא"ו. ובפה דיבור יו"ד דשם הוי' והוא בהיפוך כי בה בהיפוכא ולכן יו"ד דאדני בסוף וכן בשילוב הידוע עי"ש. ונראה שלכן ג"כ ההבלים בחינות בינה למטה ודיבור למעלה שהיא מלכות כי בה בהיפוכא. ואולם עם דברינו למעלה י"ל כי ההבלים המה ג"כ בסוד הבריאה לכן המה למטה ודיבור בסוד מלכות דאצילות שהיא למעלה על הבלים דבריאה אדם על הכסא לכן הדיבור למעלה מן הבלים. והנה זי"ן היכלות הבריאה המה כפולים שבעה ושבעה מוצקות זו"נ וכן ההבלים כפולים כמ"ש שם בתיקונים שזי"ן הבלים בליבא וזי"ן היוצאי' לחוץ בפה בסוד בינה ומלכות ששניהן נקראים בת שבע. וכן בנשימת האדם כפול בקבלת הנשימה מן החוץ לפנים ומבפנים לחוץ. והנה בקבלת הנשימה מן החוץ שה"ס המקיפים זי"ן הבלים המקיפים על ראש האדם ומהם מקבל האדם חיות. ומה שמנשב בחזרה לחוץ בסוד או"ח מלכות:
והנה כבר ידעת כי הצלם בו נרשם כל מעשי בנ"א ובזה תבין מ"ש הגראז"ל בליקוטים בענין ג' ספרים שנפתחים בר"ה שיש סביב האדם אויר מג"ע ובו נרשם כל מעשי האדם כמ"ש הקדמונים והוא הספר שנפתח בר"ה עי"ש. הנה תראה שכתב בקיצור כל הענין הנ"ל כדרכו והוא הצלם הנ"ל הבלים המקיפים על האדם והוא מאויר גן עדן כמש"ל בשם הגראז"ל בארוכה שהוא מד' רוחות דג"ע והוא אוירא דג"ע המקיף את האדם. ובאמת יש צלם אפילו לעכו"ם כמ"ש בזוהר הרקיע ויחי רק לישראל הוא מעולה בקדושה מאויר הג"ע ולנשמות אצילות מהבלים דבריאה ג"ע העליון. ומ"ש כמ"ש הקדמונים. הנה אנכי מצאתי בספר קדמון הנקרא מלכיאל [אשר השל"ה הקדוש שיבח אותו] שיש סביב האדם אויר רוחני מקיף נרשם בו הכל והוא הצלם וחלוקא דרבנן מן המצות כי בכל דיבור ועשיות האדם נרשם תמונות העשיה באויר עי"ש ונרא' שזה ענין ההבלים המקיפים:
והנה הצלם ידוע שהוא סוד שנות האדם וכפי מספר ניצוצי צלמו כן מספר ימי חייו כמ"ש האריז"ל ולאשר ביארנו שהוא בסוד הבלים הנ"ל. לכן בתהלים קפיטיל ל"ט מרומזין הצלם וההבלים הנ"ל חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש [שה"ס ההבלים היוצאי' מן הלב וכמ"ש האריז"ל שע"י חמימות הגבורות יוצאי' לחוץ בסוד הדיבור והבן) ולכן נזכר שם ב"פ הבל. אך כל הבל כל אדם אך בצלם יתהלך איש אך הבל יהמיון יצבור ולא ידע מי אספם [כי הצלם ה"ס זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע כי הצלם שורשו מג"ע מד' רוחות דשם] ולכן אמר שם הודיעני ד' קצי. ומדת ימי מה הוא. שהצלם ה"ס שנות האדם ותראה שם איך הכל מרומז שם כל מ"ש. ואמר אך הבל יהמיון כי הצלם סוד כל קניני האדם בעוה"ז בין קנינים הגשמים בין קנינים הרוחנים שה"ס תורה ומצות ואעפ"כ אי איכא יראת ד' ניצוץ השכינה מלכות דאצילות המתלבשת בהבלים אלו הוא טוב ואם לאו הכל הבל ורעות רוח כי גם מצותיו לוקח אחר בג"ע כידוע והוא ענין כל ספר קהלת ששם יש מ"ב פעמי' הבל בסוד עולם הבריאה ובראש הספר שבעה הבלים הנ"ל ושם מהביל כל קניני עוה"ז ותמצא שם מהביל כל הזי"ן ברכות שנזכרו בס"י חכמה ועושר וממשלה וחתימת דבריו סוף דבר הכל כשמע את האלקי' ירא שהיא המלכות דאצילות המתלבשת בהבלים האלו כמ"ש אל יתהלל חכם בחכמתו. עשיר בעשרו. כ"א בזאת וכו' כמ"ש אשה יראת ד' היא תתהלל ובזא"ת יבא אהרן אל הקודש. והנה כאן כתבנו שהצלם ה"ס שנות האדם ולמעלה כתבנו דברי הגראז"ל שהנפש ממלכות היא בסוד שנות האדם אבל באמת הכל אחד כי המלכות דאצילות מתלבשת בהיכלות הבריאה וכתב הגראז"ל בהרבה מקומות כי בכל עולם הרוח מאותו עולם והנשמה מעולם שלמעל' והנפש מעולם שלמטה ממנו למשל אדה"ר קודם החטא הי' ביצירה ושם רוחו ונשמתו מבריאה ונפשו מעולם שלמטה עשי' וכן באצילות הרוח מאצילות ונפש מבריאה. וכן בענין כר"ן שמתלבשין במוח ריאה לב ושם אחר הלב יש פרסה כמו בין אצילות לבריאה ועכ"ז הנפש שבלב יורדת ומתלבשת בכבד כמ"ש הגראז"ל בתיקון כ"ה והוא דוגמת מלכות דאצילות שיורדת לבריאה. וכן ענין הלבוש הזה מסוד המלכות המתלבשת בבריאה בסוד אדם ובהמה אצילות ובריאה כי הבריאה בסוד נפש הבהמיות דקדושה עיין בס"ד להגראז"ל באריכות והוא בירידתה לבריאה בסוד המאור הקטן וה"ס ומעיל קטן תעשה לו אמו שה"ס שכינה דאצילות ועמ"ש למעלה פרק יוד ודו"ק:
ט"ז והנה הגראז"ל כתב בליקוטים נדפס בסוף ס"ד וז"ל ענין הלבושים שנעשים מימי האדם כי האדם והזמן הוא זו"נ. וכלל האדם וכל הנשמות שהן גוף אחד הוא זכר וכלל שנות העולם היא נקיבה ועמ"ש בתיקונים ריש תיקון ת"ט ק"ג א' שהן נפש ורוח. ונפש היא שיתופא דגופא. ולכן נעשו מהימים ושנים לבוש לרוח בסוד נקיבה תסובב גבר. ולכן רמ"ח אברים נגד האדם ושס"ה ל"ת נגד השנה והעולם הוא התורה כמ"ש בראשית ברא בתורה, ואהי' אצלו אמון וכן בעולם מתחברים האדם והזמן. והעולם האם המולדת שניהן. והן נגד בי"ע. וכן שמים וארץ ואויר **(ודע כי ג' אלו בינה ת"ת ומלכות בחינות שם י"ב סודו אקי"ק יקו"ק אד"ני י"ב כידוע וז"ס מ"ש הקדמונים ע"פ עלו ז"ה בנגב שמסר להם שם י"ב וכן הוא בהקדמת הס"ד להגראז"ל. הנה תראה שמה י"ב שאלות ד' בנפש החזק הרפה המעט אם רב. וד' בעולם ובערים טובה אם רעה הבמחנים אם במבצרים. וד' בשנה שמצדה ברכת השנים. השמינה אם רזה היש בה עץ אם אין. ואולם סדרן עוד לא נתברר לי וגם נרא' לי כי שם בעש"ן שבעולם עצמו ודו"ק.)** והנה כ"א נכלל בג' נפש בג' נר"ן. והזמן בג' היה הוה ויהי' והתורה היא העולם בג' סוד דרוש רמז. והפשט הוא העשירי יהי' קודש כי הפשט אינו רק כדי לעשות מצוה והיא מלכות המשלמת לטית ספירות הנ"ל עולם שנה נפש שכ"א נחלק לג' (ויהי' לפ"ז ג' חב"ד בסוד התורה סוד דרוש רמ"ז. וג' חג"ת נגד נר"ן שבנפש וג' בה"י בסוד הזמן מלכות הי' והוה ויהי'. ופשט התורה ועשיות המצות העשירית יהי' קודש בבחינות המלכות) והיא בחינות רביעית ועשירית האיפה ורביעית ההין בסוד אחד עי"ש בארוכה דבריו כי מאוד נעמו ולקצר אני צריך ועוד יתבאר. להלן. ואולם צ"ע להבין דהרי ציין בעצמו לביאורו על תיקונים ושם כתב בא"א כי כאן כתב כי עולם היא בינה ונפש בז"א וזמן במלכות. ובתיקונים כתב כי עולם ושנה זו"נ ומהם נולד הנפש לכן הנפש כלול ג"כ מדו"נ רוח ונפש והוא סותר מ"ש כאן אך לכי תידוק תראה שהכל אחד כי יש שנות העולם שהם שיתא אלפי שני בכללות. ויש ג"כ שנות האדם שהם ימי שנותינו שבעים שנה לכל אדם ואדם כמ"ש שנתו ולא שנתו של עולם והיא כלל ופרט והנה בתיקונים קאי על עולם וזמנו ומהם נולד האדם. אבל האדם בעצמו נחלק לנפש וזמן ויהי' זמנו של האדם מדריגה למטה הימנו בחינות נקיבה שלו והוא מ"ש בליקוטים ויהי' לפי"ז למשל עולם בחכמה וזמן של העולם בבינה ומהם נולד האדם בחינות דעת והוא נחלק לשנים חו"ג דו"נ נפש ורוח. והוא בחינות נפש וזמן של הנפש. והנה העולם ושנתו בכללות נגד האדם נחשבין ביחד בחינות עולם בינה ונפש בחינות זעיר וזמן של הנפש במלכות:
והנה עולם הבריאה בערכו נגד אצילות היא בסוד הנפש כי מלכות דאצילות מתלבשת בבריאה לכן כתב הגראז"ל שעולם הבריאה בחינות הצלם והזמן. ואולם בעולמות בי"ע לבדם הנה הבריאה בסוד הנשמה והעולם. ויצירה נפש ועשי' זמן אבל בס"י פירש הגראז"ל בסוד עש"ן שהבריאה עולם ויצירה זמן. ובעשי' נפש ואפשר לומר ג"כ עפ"י הנ"ל שבס"י מיירי בזמן של העולם שהוא למעלה מהנפש ודו"ק. **(ואולם צריכין אנו לבאר דהרי לפי דברי הגראז"ל בחינות עולם הוא היותר גדול בסוד הבינה מקומו של הז"א ונרא' שהמקום הוא בסוד ההיכלות ועיגולים שהם מקיפים כי גדר המקום שהוא מקיף המתקמם. ואלם רבינו האריז"ל כתב בהיפוך כי ההיכלות בחינה אחרונה. כי נשמה וגוף חו"ב ולבושים בחינות ז"א. והיכלות מלכות והוא להיפוך מהנ"ל. אולם נוכל לתרץ דהנה ידוע שיש ב' בחינות בהיכלות האחד כלי ההיכלות שהם קטנים מבחינות היושר כערך ב"ן אל מ"ה כידוע. ואולם אורות ההיכלות גדולי' מאוד מהאור המתלבש בבחינות היושר כמ"ש בע"ח כי האורות הגדולי' שלא יכלו להתלבש בכלים המה מקיפים העיגולים. וא"כ י"ל שדברי האריז"ל בכלי ההיכלות שהם היותר קטנים בחינות ב"ן ודברי הגראז"ל באורות ההיכלות והבן:
ועם זה מקום אית לישב בזה גם סתירת הגראז"ל עם הרמ"ע שהבאתי למעלה בענין הצלם שכתב הרמ"ע ז"ל שהוא ביצירה והנה באמת כן נראה מדברי האריז"ל שהן נשמה וגוף לבוש והיכל שהן ד' אותיות השם א"כ לבוש ביצירה [הגם שיש לישב שיש חילוק בין לבוש שהוא על הגוף ובין צלם שהוא בפנים לגוף אבל דברי הרמ"ע ז"ל לא יתישבו בזה] והגראז"ל כתב כי הצלם בבריאה ולהנ"ל י"ל כי הנה הגראז"ל בס"י פ"א מ"ב כתב בענין ד' אותיות השם וז"ל והן בעולם משמשי אדם. בית ולבוש וגוף ונשמה וכן בספירות היכלות ולבוש וכלים ועצמות שהן אור מקיף הישר ואו"מ החוזר ואור פנימי וכלים [הנה כאן חושב האורות לא הכלים ועכצ"ל כי גם בכלים יש עצמות ואור הכלי] עכ"ל. והנה כתב שה"ן. תראה שהן מתלבשין זב"ז היינו אור מקיף הישר בתוך ההיכלות. ואו"מ החוזר בלבושים.)** ונחזור לדברי הגראז"ל הנ"ל במ"ש כי פשט התורה ועשיות המצות היא העשירית יהי' קודש והיא רביעית לג' חלקי התורה סד"ר ועשירית לגפ"ג שיש בעולם שנה נפש. ומ"ש בסוד אח"ד הוא כמ"ש בכ"מ שא"ח הוא ט"ס דז"א ומלכות דל"ת דאחד. והנה אחד בגימ' י"ג טית דז"א וד' דנוקבא בסוד שם י"ב שביאר הגראז"ל בכ"מ כי המלכות משלמת לכל תלת כי היא רביעית לכל תלת רביעית לג' ראשונות בסוד איומה כנדגלות ורביעית לחג"ת וכן לנה"י ובכל אחד הניחה שורשה בדת"י כידוע והוא שם י"ב ג' פ"ד שהם ג' הויות כידוע והוא נגד י"ב תיקונים ומזל הי"ג כולל כולם לכן יש דלת בנוקבא ג' שורשים שלה בדת"י ובחינות עצמה בסוד ונקה מזל הי"ג בסוד מלכות שעולית לכתר עליון רדל"א עיין מ"ש הגראז"ל הבאתיו לקמן פרק כ"א. והנה כמו כן כאן המצות ופשטי התורה [שהמה אחד כמ"ש כי פשט התורה הוא רק כדי לעשות מצוה עי"ש] הנה המצוה הזאת משלמת לבחינות ג' נר"ן שבנפש וכן לג' חלקי התורה שהיא יותר גבוה מהנפש כמו בינה על ז"א. שהיא בפרטות בסוד חב"ד שמשם התורה. והמצוה משלמת לרביעית איומה כנדגלות. וכן משלמת לג' חלקי הזמן שהם בנה"י כי א"א ללמוד או לעשות מצוה זולת בזמן:
ובזה תבין קושיא הט"ז איך התקשרות האדם למעלה ע"י התורה ומצות שעושה וכן ע"י דיבורי תורה ותפלה והרי נר"ן שבאדם יותר גדולים מהדיבור ומעשה שלו שהיא בסוד מלכות שבאדם ולהנ"ל יובן דהמצוה היא רביעית ועשירית משלמת לנר"ן שבאדם שהמה בכללות העולם בסוד חג"ת ומשלמת ג"כ לג' חלקי התורה שהיא יותר גבוה מהנפש בסוד העולם בג"ר חב"ד. ובפרט בסוד. עליתה למעלה לרדל"א מזל הי"ג מימי קדם והבן היטב כי המה ענינים נחמדים תלי"ת וע' למעלה פט"ו מ"ש בזה ובאופן אחר יש לתרץ קושיא הנ"ל כי הנה ידוע כי האדם ממשיך אור א"ס ומוחין עד הדיבור באור ישר ומן הדיבור חוזר למעלה בסוד אור חוזר כמ"ש למעלה בפרק ט"ו שלכן בדיבור הוי' מהופכת או"ח. והנה הדיבורים יכולים לעלות עד מקום שמחשבתו של אדם מגעת כידוע ממשל הרמב"ן ז"ל כמו המים שיורדין מן ההר בצינוריות שיכולים לעלות בחזרה למעלה כ"כ גבוה כמו מן המקום שירדו משם:
והנה בפירוש האריז"ל על ס"י פירש על הא דאמר בס"י המליך אות פלוני וכו' הענין כי כל הכחות לא יפעלו אלא בסוד חזרתם וצירופם אל מקוריהם ואז ישפיעו עליה, שפע רב וחזק לשיוכלו הם לפעול פעולתם בחוזק וז"ס המליך אות פלוני כי יחדה וקשרה אל שורשה ואז הוציא פעולה אחד ממנה עכ"ל הזהב. הלא מעתה יובן כי ע"י אותיות ותפלה שאדם מוציא מפיו והמה עולין למעלה באו"ח אז מקבלין חיות חדש ופועלין פעולות גדולות ולכן המה גבוהין מן האדם בעצמו ולכן יעץ הבעש"ט זלה"ה שאדם בעצמו יתקשר באלו הדיבורים ויעלה גם הוא עמהם. והוא ג"כ בכללות כוונות התפלה שסודה להעלות העולמות באו"ח. וה"ס במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקי' גמורים יכולים לעמוד כי בעלי תשובה בסוד חזירתם למקורם בבחינות המליך וכו' ואז מקבלין שפע גדול וחזק מאשר בתחלה והבן. וי"ל עוד שענין עליות הדיבורים בסוד עיבור שני לקבל המוחין וחזירתם לבינה כמ"ש בתר דאולידת הדר איתעברת מיני' וגם ידוע כי עליות הז"א עבור מוחין דנוקבא. והנוקבא עולית במ"נ כדי להמשיך מוחין לז"א א"כ דיבורי התורה ותפלה שהם בסוד המלכות כאשר עולין במ"נ מקבל האדם שהוא כדוגמת ז"א חיות ומוחין חדשים. והשי"ת יעזרינו ע"ד כ"ש:
**(וזה ידוע כי האור מקיף גדול מהאור פנימי ועיין מ"ש האריז"ל בענין תלת רישין שהן גלגלתא ע"ב מקיף הישר ואוירא ס"ג מקיף החוזר ומוחא מ"ה אור פנימי. ולפי"ז תראה שאורות ההיכלות בסוד ע"ב ואורות הלבושים או"ח בסוד ס"ג:
והנה כבר ידעת מ"ש הגראז"ל שעיקר הנשמה בשמים ומשם מאירה על האדם. וגם ידוע כי ד' עולמות בסוד ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן. ולפי"ז י"ל שדברי הגראז"ל יתפרשו ע"ד האורות ויהי' עיקר הנשמה שהיא בשמים סוד ההיכלות בסוד אור ישר ע"ב אצילות. ובלבוש הנשמה סוד הצלם או"ח בחינות ס"ג בריאה כמ"ש הגראז"ל שהצלם בבריאה. ואח"כ מתלבשת בגוף בבחינות מ"ה וב"ן והם אברים פנימים וחיצונים יצירה ועשי' מ"ה וב"ן. אבל בערך הנשמה שהיא כבר מלובשת בגוף הסדר כמ"ש האריז"ל והרמ"ע ז"ל בנשמה ע"ב. ובגוף ס"ג בריאה ובלבוש נגד הצלם מ"ה יצירה. והיכלות ב"ן עשי' וכ"ד בדרך אפשר וא"ש ההי"ב ואמנם כאן נראה מדברי הגראז"ל שבהיכלות מקיף הישר ובלבושים מקיף החוזר. ולא כן כתב האריז"ל שהלבוש מקיף הישר וחוץ לזה יש מקיף החוזר מן הגוף בסוד השערות. ואפשר זה בפרטות לערך מקיף החוזר נקראו הלבושים מקיף הישר. אבל בכללות נגד ההיכלות ששם עיקר מקיף הישר לערך זה גם הלבושים בחינות או"ח כנ"ל לישב דברי הגראז"ל וכל דברי בדרך אפשר:)**
י"ז הנה לאשר למעלה ביארנו ענין הצלם שהוא הזמן של האדם והוא מבריאה מזי"ן הבלים זי"ן היכלות הבריאה י"ל שז"ס ימי שנותינו בהם שבעים שנה נגד הזין היכלות הנ"ל ושבעה הבלים ומשם שואב האדם חיותו וי"ל בזה משנת אבות בן ה"א למקרא בן עשר למשנה עד בן מאה ע"ד הנ"ל. אולם כדי שלא להפסיק הרבה אבאר אי"ה בסוף החלק הזה. ונחזור לענין ראשון הנה הרמעז"ל במאמר עולם קטן כתב כי כחות הגוף כמו המרגיש המתעורר וכדומה כולן מבחינה התחתונה שבצלם כי יש ג' צללים. ומצלם השלישי היותר קטן בא מאתו הכחות הנ"ל והם שוים לישראל ולעכו"ם משא"כ בחינות העליונות דצלם מכ"ש נר"ן דקדושה אינם רק לישראל. ונבוא לבאר אי"ה ענין הכחות אלו ולא יהיו הדברי' קלים בעיניך כי הלא ידוע כי מבשרי אחזה אלהי וכל אבר מורה על דברי' עליוני' מכ"ש הכחות אלו שהם יותר רוחנים מן הגוף בודאי מורים על ענינים נפלאי' וכחות עליונים:
והנה יש ג' נפשות. נפש השכליות ונפש המרגשת. ונפש הצומחת. וכתב הגראז"ל בר"מ פ' בראשית דף ט"ו כי הענין של נר"ן נשמה היינו השכל אינו בגוף האדם אלא מזלו ושורה עליו. והרוח הוא כח ההרגש באדם. והנפש הוא כח החיוני הצומחת שבאדם וראי' לזה שהנשמה אינה ידועה כשאדם רוצה לעיין בשכלו אזי סוגר את העינים ויושב במנוחה ובהשקט וכשנתבטל כחות הגופניות אזי בא לו כח השכל ולא קודם מפני שאין לו שייכות עם הגוף. וגם הצמיחה וגידול האדם בשינה שמסתלקת הנשמה. ורוח איננו מחוזק אז נתחזק כח הצמח שנשאר לבדו בגוף. ותבין זאת שדברי' אלו נוגעים לעומקא ורומא עכ"ל הזהב. ותבין כי כן הוא למעלה שמסתלקין הנשמה והמוחין בלילה ואז הרוח בחינות ז"א נשאר ו"ק בלי מוחין בסוד הקטנות ואז עושית המלכות פעולתה דוגמת כח הצומח כמ"ש ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וכן ביאר ביהל אור שלח כי כל הפירות גדילין אחר חצות לילה. והנה הכחות אלו אף שנמצא מעט ביאור בע"ח עליה' אבל יען שהגראז"ל ביאר ביחד כל הכחות בקיצור נמרץ כדרכו לכן בדרכו אלך וכבר נתבאר כי כל הכחות אלו כולם מצלם התחתון ולמטה אבל למעלה הוא רק לעבודת השי"ת. ולכן כל הרשעי' יש להם כל הכחות והשכליות אף שאין להם הנר"ן בשלימות המקום ישמרינו:
י"ח והנה אביא בכאן דברי הגראז"ל בלשונו הזהב ואפרש אותם בפירוש קצר במוסגר כי אין רצוני להאריך בזה ומקודם אומר לך כי חשב שם ג' כחות כלליות במרגיש שהם המרגיש ומתעורר ומניע והם לפע"ד ג' נר"ן שברוח והם מתפשטים לפע"ד במוח ריאה לב כמ"ש בתיקונים הבאתי למעלה. ואולם נפש הצומחת היא כללות הנפש והיא למטה מהחזה הגם שהיא מתפשטת בכל הגוף רק כי שם עיקר מקומה ומשם מתפשטת בכל הגוף. ובזה יתורץ לך ג"כ כי הלא ידוע מ"ש הגראז"ל בכמה מקומות כי הרוח סובב הולך ונפש כל כבודה בת מלך פנימה וכן השמים סובבים והארץ לעול' עומדת. וכן בזיוגא אשה קרקע עולם א"כ למה המניע בנפש ולדברינו א"ש כי היא נפש שברוח והוא נגד היסוד כמ"ש הגר"א בתז"ח פ"ה א' שנר"ן שברוח המה דעת ת"ת ויסוד בנפש עיי"ש וסוד התנועה בלב שכתוב שם הוא עיקרו בדם שסובב כל הגוף ומקורו בלב והוא בלב כמ"ש בספרי' שריאה ולב יעקב ויוסף ת"ת ויסוד והוא ג"כ ענין נפש החיונית שהוא בלב כמו שנקרא היסוד חי וקיים וכל החיות תלוי בו ויש שם שני בחי' ב' חללים כמו שידוע בספרי הרפואה שבחלל אחד מקבל הדם מהגוף ובחלל אחד מחזירו בסוד יוסף ובנימין צדיק עליון ותחתון צדיק דעייל בה ודנפיק ממנה. ועיין עוד בזה לקמן בבית הקרבן ח"ב פרק ה' והדם הוא מתפשט עיקרו בחיצוניות הגוף בסוד בנימין רוחא דשביק בה בעלה ולכן אין מחזיקין דם בבני מעים רק בריאה ולב שלשם הולך לקבל רוח חיוני:
**(והנה הם בכללות ב' כחות בגוף ב' בנות לוט הנזכרי' בזוהר במדה"נ וירא כמ"ש בע"ח בסופו שם כללות המרגיש ומתעורר נפש המתאוה והיא הבכירה והצעירה היא הצומחת והמחזק הגוף והוא כמ"ש כי ג' אלו מרגיש ומתעורר ומניע היא נר"ן שברוח והצומחת נוקבא והם מתפשטים ג"כ למטה בעצמות ובשר הבלי דגרמי ועצבוני דבשרא נגד לאה ורחל בקדושה עצם מעצמי ובשר מבשרי ולדעת הרמ"ע שהצלם מיצירה יהיו כל אלו מעשי'.)**
ונחזור לדברי הגר"א ז"ל. וז"ל שם כחי היסודות י' וד' ג"ר ההעדר וחומר וצורה [העדר כתר אין. חומר חכמה חומר קדמון. וצורה בינה עולם הציור] **(ושקר נחלו הפילוסופים באמרם כי הצורה זכר וחומר נקיבה דהרי אדרבה החומר קדמון שהוא עצם הויית הדבר עומד תמיד והצורה מתחלפת תמיד. והם)** וז' תחתונית חומרי אמ"ש ג' [חג"ת] וצורות אמ"ש ג' (כה"י) ועפר א' [מלכות] וד' איכיות חם ולח וכו' הרי י"ד כחי הצומח ג' הזן ומגדל ומוליד ובזן ה' המושך ומחזיק ומעכל ומבדיל ודוחה הרי יוד [היינו כי היסודות י"ד כוחות וששה כחות בצומח הרי יו"ד עשרים] כחי החי ומדבר ג' המרגיש ומתעורר ומניע [נשמה ורוח ונפש] ובמרגיש ט"ו ה' חושים ויו"ד בפנים (נגד י"ק שבשם כי יש במרגיש כל שם הוי' כ"ו כחות ובמניע י"ט כנגד המילוי של שם מ"ה) שהם ג' הדמיון (חכמה) והמחשבי (בינה) והשכלי (כתר) (והם ג"כ מוחין דקטנות ויניקה וגדלות) ובכל אחד ג' בדמיון המשתתף (חכמה) והמדמה (בינה) והשומר (דעת) ובמחשבי הציורי והמחשבי (חו"ב שבבינה) והזוכר (דעת) [והנה לפי"ז הוא שמור בחכמה וזוכר בבינה אבל למטה נתהפכו זכור בז"א ושמור בנוקבא כי אבא יסד ברתא וכן כתב באות תפילין כמ"ש לקמן] ובשכלי העיוני והמעשי ובמעשי ב'. המחשבי והמלאכותי העיוני להשכיל הנמצאים בצורתם המופשטת והמחשבי לחשוב בתקנות האדם מה שצריך לו והמלאכותי לחשוב המלאכות איך לעשותם. והנה העיוני והמלאכותי שניהן חוץ לאדם אלא שזה בצורה וזה בחומר המלאכות, והמחשבי באדם והם נגד ג' חלקי עולם. שמים וארץ ואדם. ונגד נר"ן תקנות האדם ברוח ומלאכות בנפש והעיוני בנשמה והוא השכלי. והן נגד ג' חלקי התורה תורה ומדות ומעשים. ובהן עיקרן של ג' חלקי שכלי הנ"ל כי כל התורה הוא רק בעיוני לא בחומר הדברי' והעשירי היא השערה ן [הרי נשלם יוד דשם הוי'] וה' חושים נגד בינה ה' דשם הוי' [ד' של הי נגד ד' חושים ראי' שמיעה ריח דיבור והיוד של ההי נגד חוש החמישי חוש המשוש ודע כי חוש זה אף שבערך חושים העליונים נחשב לאחד אבל למטה נתחלק לד' עשי' הליכה ימין ושמאל כמ"ש בתיקונים ידין לדרום רגלין לצפון מישוש ונענוע בגוף ת"ת ושימוש בברית הי אחרונה והן נגד ד' דאדני והיוד חושים בפנים במוח חכמה וה' בחוץ בגלגולת בינה] ובמתעורר ג' החפץ השכלי [נ"ל שהיא מלכות הפנימית ששורשה בעטרת יסוד דא"א רצון העליון] והתאוני וכעסני [ו"ה דשם הוי' לכן בתאוני ששה ובכעסני חמשה) ובתאוני ששה ג' וחילופם אהבה שנאה [חו"ג] חמדה גיעול [נו"ה] הנאה ועצב [ת"ת ויסוד כי הי' תחלה מלאכי שלום ועתה מר יבכיון ונמשך העצבות כמ"ש הגר"א במ"א] ובכעסני חמשה יאוש יראה אבירות וכעס [וכולם לעבודת השי"ת שצריך להשתמש בכולם והנה עד הכעסני כ"ב כחות נגד כ"ב אותיות ובכעסני חמשה נגד ה"ג מנצפך) ובמניע ג' מיישר ומצוה ומשלים הציווי. ובמיישר ג' וכולן אל המרגיש. לדמיון ולמחשבה ושכל (כח"ב דידה) ובמצוה ג' וכולן למתעורר לתאוני וכעסני וחפץ השכלי (חג"ת שלה) ובמשלים י"ג התנועה שעיקרה בלב וי"ב חושים וכו' ובמרגיש ומתעורר הוא השם (פירש כ"ו כחות) והחפץ השכלי כוללם ובמניע מילוי השם סוד אד"ם וחוה עיי"ש עכ"ל הזהב.
וכן כתב לקמן באות תפילין וברעיא מהימנא בראשית י"ח שהתפילין הוא סוד ד' פרשיות ד' חושים שחוזרים למוח החכמה ובחכמה ג' המשתתף והשומר והמדמה ונכללו החושים ג"פ והם י"ב מזלות שבחכמה ואח"כ הולכי' שני רצועות סביב הראש לימין ושמאל שהוא הציור בבינה לעשות כן או בהיפוכו ואח"כ נקשרות בעורף אחורי הראש והוא הזוכר (אזיל לשיטתו בס"ד שהדעת ז"ת דבינה והבן עיין למעלה) והוא קשר של תפילין דעת שהשיג משה רבינו. ותפילין של יד הוא החוש החמישי ומתפשט בכל הגוף ובו נכללות ד' חושים שסימנם מעש"ה. עשי' הליכה שימוש מישוש ד' אותיות אדנ"י וחוזרות ללב לכן הוא בבית אחד עיי"ש ודע שיש עוד ד' חושים נזכרין בס"י שינה הירהור רוגז שחוק שהם י"ב עם הח' הנזכרין אבל אינו סותר זה כמ"ש הגר"א בס"י שהד' הנ"ל הם מסוד אקי"ק המקיפים וראי' ושמיעה ריח דיבור, הוי', וד' חושי מעש"ה אדני סוד שם של י"ב כמ"ש האר"י ז"ל ומקומם ג"כ בראש שינה בעינים כמ"ש אם אתן שנת לעיני וחבלי שינה על עיני, והרהור באוזן ג"כ ששם המחשבה בינה באוזן. ורוגז בחוטם כמ"ש עלה עשן באפו וכדומה ששורש הכעס בחוטם ושחוק בפה או בגרון. ודע והבן כי כל ד' אלו למעלה משכל האדם בסוד המקיפין כי ע"י שינה עולים המוחין למעלה ומתחדשים שם כידוע. וכן ע"י ההרהור עולין המוחין למעלה אל המקיפין ומביא משם שכל חדש. וכן ע"י כעס או ע"י שמחה שהוא שחוק. יוצא ג"כ האדם מגדרו ונתעלה למעלה לטוב או למוטב וז"ס מ"ש בזה"ק שע"י כעס עוקר נשמתו חלילה. ודע שכל החושים האלו המה במרגיש אף הד' התחתוני' שסימנם מעש"ה. וה"ס המוחין המתפשטין עד המלכות תפלה ש"י. לכן היא כנגד הלב והיא בחינות מוחין ונשמה כי כל ההרגשות עולין אל המוח מאתו באים ואליו ישובון:
אבל תנועות הפעולות האלו הוא בי"ב של המניע שהוא בסוד נפש כמש"ל וג"כ בסוד תנועות אברים הפנימים שהם י"ב כמ"ש לקמן ונמצא שהם י"ב תנועות חיצוניות ופנימיות ועם הנ"ל תבין סתירת ב' פירושי הגראז"ל בענין הי"ב חושים הנ"ל כי בס"י סדר קדשים מ"א שם פירש לפי סדר הנפש ע"ד האריז"ל אבל במ"ג כתב הסדר הנזכר למעלה בכאן בסוד אקי' הוי' אדנ"י והוא בבחינות המרגוש **(יאמרו שהוא דוגמת אשה מנאפת אשר תחת אשה תקח את זרים והם בנפשם דיברו. ולא כן בנ"י עם קרובו כ' באמת נשמתם בסוד חומר פשוט עצם נבדל נברא קודם הבריאה והצורה בסוד הצלם מתחלפת תמיד מסוד הנצוצין שאין ניצוץ יום זה דומה לחבירו לכן הצלם מבריאה בינה כמ"ש למעלה והבן. ועיין ביונת אלם פרק ג':)** שהוא נגד רוחא רק שהוא בחינה תחתונה מאוד נגד נר"ן העיקרים למעלה. ואעפי"כ הוא בצלם ודיוקן הרוח כאשר תראה שהמשיל בו הגראז"ל את הרוח. והנה סידרן הוא ראובן ושמעון לוי יהודה. בראי' שמיעה וריח ודיבור. וכן יששכר זבולון יוסף ובנימין שינה והירהור רוגז ושחוק (הטעם לכ"ז עיין שם בביאור הגראז"ל בס"י כי אין רצוני להאריך) וד' בני השפחות נגד ד' דאדני שהם מעשה ושימוש ומישוש והילוך. ונראה כי כן גם סדר החדשים והוא מ"ש בזוהר שתמוז ה"א אחרונה נגד יהודה והבן:
והנה סדרן נראה כי יששכר הירהור וזבולון שחוק כמ"ש שמח זבולון בצאתך. רוגז בחוטם נגד יוסף. ושינה בנימין חדר המטות. וד' דגופא י"ל הסדר מעשה בגד כמש"ל. והילוך בנפתלי אילה שלוחה כמ"ש הגראז"ל שם. ומישוש בדן ת"ת גופא לכן הי' דן ראש הדגל. ושימוש באשר כמ"ש בזוהר מאשר שמינה לחמו והוא יתן מעדני מלך שפירושו על היסוד כידוע. כנלע"ד לפרש לפי דרך של הגראז"ל. ונלע"ד שהם נגד הי"ג מצות הנזכרין בר"מ פנחס רנ"ז והם ציצית. תפילין. ק"ש. ותפלה וי"ל שהם נגד ראי' שמיעה ריח דיבור כמ"ש בתיקוני' כ"פ שהם ד' אותיות השם ציצית בחסד כמ"ש והוכן בחסד כסא כי ד' כנפות הציצית בסוד ד' חיות הכסא ויתבאר אי"ה במקום אחר. והוא בחינות אהבה ראי' כמ"ש וראיתם אותו ותפילין בגבורה שור שמיעה שפירושו של שמיעה הוא הבנה קבלת מוחין דבינה בחינות תפילין. ק"ש בז"א ריח ותפלה מלכות דיבור הכל ידוע. וד' מצות דוגמת אלו רק יותר פנימים והוא בסוד המקיפים בינה אהיה והם אהבה יראה יחוד ותורה והם נגד שינה הירהור רוגז ושחוק. ונגד ד' דאדני מעש"ה הם ג"כ ד' מצות שבת מועד מזוזה ומילה שבת נגד עשי' לא תעשה מלאכה. מועדים ברגלים כי המה ג' רגלים. מזוזה בת"ת כמ"ש האריז"ל נגד מישוש. ושימוש ביסוד מילה. ואנכי כוללם והיא מצוה הי"ג. הרי נתבאר כל כחות האברים הפנימים שהם מוח ריאה לב. או מוח לב כבד ובהם כחות פנימים מרגיש ומתעורר ומניע ונפש הצומחת. ודע כי כתב הגראז"ל בזוהר חדש שה"ש שהי"ב המוזכרים בגמרא המה לבד המוח והלב ויהיו לבא ומוחא חו"ב וי"ב אברים בדעת ששם ה"ח וה"ג וב' עיטרין. ואף שכתבנו שהם ג' מוח ריאה לב. כבר כתב הגראז"ל בתיקון כ"ה שהג' הנ"ל נחשבין לפעמי' רק לב' מוח ולב עיי"ש:
ומעתה נבאר כחות הי"ב אברים המוזכרין בגמרא ברכות והשי"ת יעזרינו ע"ד כבוד שמו ונתחיל לבאר בעהשי"ת בד' בחינות. הא' י"ב אברים עם הלב והשני י"ג מדות הרחמי'. והשלישי י"ב ברכות אמצעיות שבתפלה עם ברכת המינים י"ג. והרביעי המה י"ב מצות פנימים הנזכרין בזוהר יתרו שהם י"ג עם מצות המילה וגם מצות אנכי כמו שנבאר אי"ה. ונתחיל בתפלה הנה כבר ביארנו שיש בגוף ג' בחינות ג' אמש שבהבלים וז' איברים חיצונים. וי"ב פנימים והם כנגד ג"ד שבתפלה כמ"ש הגר"א ז"ל בכ"מ שהם ואו ברכות ראשונות ואחרונות שבתפלה וי"ב אמצעיות. ונגד הג' אמ"ש הוא יב"ק יחוד בק"ש קדושה באתה קדוש וביוצר אור וברכה בברכת ק"ש ותפלה וכן כתוב בתיקונים בתיקון יוד כ"ב ח' שג' ראשונות שבתפלה ברכה ראשונה בחסד שני' בגבורה ב' זרועות ואתה קדוש הראש וי"ב אמצעיות י"ב גבולי אלכסון שבת"ת גופא [והמה ג"כ נגד הי"ב אברים שבגוף פנימיות הגוף דעת מלגאו] רצה ומודים כו"ה שים שלום יסוד ונכלל בו הגוף וכן כתב האר"י ז"ל, ודע כי מחמת שת"ת כחלק בכאן לי"ב אמצעיות לכן השלים מקומו הראש שהוא בחי' דעת שורש הת"ת כי הת"ת נחשב לפעמי' למעלה מחו"ג וכן בהיכלות היכל הרצון ת"ת הוא בחינות ראש כמ"ש הגר"א ז"ל בהיכלות והוא בסוד עליות הת"ת למעלה, והנה במ"ש כאן יתפרש לך מ"ש האר"י ז"ל שבג' ראשונות שבתפלה הוא בחינות חיבוק גופא בגופא ובי"ב אמצעיות נשיקין, והנה הנשיקין בוודאי יותר גדולים מחיבוק ולפי הנראה לעינים כמדומה שברכה ראשונה יותר גדולה מהי"ב. אולם במ"ש תבין כי הי"ב נגד איברים פנימים שמשם הנשיקין רוחא ברוחא. ועיין בזוהר ויקהל ר"א בגופא אית תריסר שייפין דקיימין בעובדא דגופא וכו'. ואית תריסר שייפין פנימאין לגו מן גופא לאתתקנא בהון תיקונא דרוחא וכו' צלותא דב"נ איהו תיקונא דרוחא וכו' עי"ש הרי שהתפלה נגד י"ב אברים פנימים תקונא דרוחא וכמ"ש בשם הגראז"ל שאברים פנימים נגד היצירה בחינות רוח:
והנה כבר כתבנו כי גם בג' רישין דא"א יש בחינה זאת עיין בסימן י"ג ותבין כי גם שם יש דרך זה דגלגולתא בינה נגד ז' איברים חיצונים וי"ב דדיקנא ששורשה ממ"ס חכמה איברים פנימים וג' דאוירא ג' אמ"ש יב"ק הרי נתבאר לך איזה שייכות יש לי"ב שבתפלה עם י"ג מכילין דרחמי ועם הי"ב איברים פנימים. והנה לפמ"ש בתיקונים שברכת אתה קדוש אינה נגד הת"ת למטה רק כנגד הראש נרא' כי בשורשם בז' תיקוני גלגולתא כן הוא ולפי סדר הגר"א בס"ד בז' תיקוני גלגלתא יהי' ברכת מגן בקרומא חסד ושני' בעמר נקי גבורה שמשם גבורת גשמים בסוד הטל הנוטף משם כמ"ש במ"א ואתה קדוש נגד גלגלתא בעצמה סוד הראש ודע"ת כמש"כ שם הגר"א וידוע ששם הקדושה בסוד הארחין והנימין קדוש יהי' גדל פרע וכו' וי"ב אמצעיות בת"ת שהוא המצח ששם הרצון בעת רצון עניתיך לכן הותר שם לשאול שאלותיו וג' אחרונות נה"י נגד עינים וחוטם עי"ש בס"ד דרך הגר"א שם ותבין ועמ"ש בסימן י"ג:
י"ט ונבאר בעהשי"ת י"ב מצות פנימיות והם בזוהר יתרו צ"א הרמוזים באנכי והם ליחד השי"ת, ליראה אותו, ולמנדע דאית דין ודיין ומשלם שכר טוב לעובדיו, לקדש אותו, ולהתפלל לפניו, תורה, מילה, לקדש בכור, תפילין ציצית מזוזה, למסור נפשו, ולאתדבקא בי', שהם י"ב וכתב שם למטה בסוף הזוהר בהג"ה שזה מצוה אחת למסור נפש בדביקות וע"כ צ"ל כן כי נראה ליראה ולמנדע ב' מצות וכן לקדש ולהתפלל ב' ע"כ למסור ולאתדבקא מצוה אחת, וכן נראה ביהל אור, ועוד דלפי מנין המצות שלנו עפ"י סדר הרמב"ם ואף לפי כולם הנה אין במצוה עשה לקדש השי"ת במסירת נפש רק מצוה עשה אחת ואיך חשב כאן ב' לקדש השי"ת ולמסור נפשו א"כ עכצ"ל שזהו מצוה אחרת למסור נפשו בדביקות והוא מצות ובו תדבק ופירש הזוהר דבו תדבק פירש לדבוק בו במסירת נפשינו דלא כפירוש הרמב"ם עפ"י חכמז"ל הדבק במידותיו, ופירושן של הדברי' יתבאר אי"ה לקמן והוא כמ"ש בזוהר ע"פ ואתם הדביקים בד' אלהי' שישראל מתדבקין תחת המלכות נהורא תכלא ששורפת הכל והוא במס"נ למיתה שהוא למלכות שמים כמ"ש האריז"ל ואעפי"כ חיים כלכם היום מחמת שממשיכין הנהורא חיוורא, ועפי"ז תבין ג"כ עומק דברי חכמז"ל שגם הם כוונו לזה וכי אפשר לאדם לדבוק בשכינה והלא נאמר כי ד' א' אש אוכלה נהורא תכלא ששורפת הכל אלא הדבק במידותיו שהוא ז"א ש"ק נהורא חיוורא והוא ענין אמת תלי"ת. [ואפשר עוד דזהו מצות ואהבת את וכו' בכל נפשך שאחכז"ל אפילו נוטל את נפשך והיא מצות מסירת נפש אכן מאחר דלפי מנין המצות שלנו אינה מצוה בפ"ע רק נכללת בכלל ואהבת לכן יותר נרא' לפרש כפירוש הראשון]:
והנה כתב הגר"א ז"ל בליקוטים הנדפסו בסוף יהל אור וז"ל בס"י מחלק האיכות עם האברים חכמה בעין ימין שיחה ברגל ימין, וכן כולם הענין כי האיכות כל א' תולה באבר מיוחד כמו שרואין בחוש מי שיחסר ממנו הביצים יחסור הקול וכן הזקן וכן כל אבר והן תרי"ג איכות ולא דיבר בס"י אלא הכללים שהן כ"ב וכו' וסוד הענין שכל אבר י"ל פנימיות וחיצוניות ובפנימיות פועלת האיכות ובחיצוניות האברים וכ"ה בתרי"ג מצות וכו'. והנה תרי"ג אברים בגוף ותרי"ג איכות בנפש קבועים בגוף אף לעכו"ם, ועוד יש תרי"ג שאין קבועים בנפש רק מושפעים מהרוח והן באין מעשיות המצות [נרא' שזהו סוד רוחא דשבק בגוי' כי הרוח בעצמו הוא סוד התורה ועשיות המצות הוא רוח שבמלכות], וידוע שכ"ד שהוא כפול בא השני בגולם אחד כמו י"ב תיקונים שתקון י"ג כולל בעצמו י"ב וכן כאן שתרי"ג איכות השניים באים באבר אחד והוא עטרת הברית ובו נכלל תרי"ג כמ"ש גדולה מילה ששקולה ככל התורה, וכמו שהוא חיבור להביא השפע מזכר לנקיבה בעצמות האברים כן הוא חיבור להביא השפע לאיכות האברים ע"כ תמצית לשונו, עוד שם כי לכן יש ברי"ת מצות חוץ המילה ובמצוה התרי"ג שהיא מילה נכלל ג"כ ברי"ת ופירוש הדברי' נראה עפ"י המבואר בספר הנחמד מנחם ציון על האדר"ז מהרב מהר"ם תלמוד הגר"א [דלא כנדפס בטעות על שם הרב מהר"ם תלמיד הבעש"ט שהוא בעל פרי הארץ] בשם הגר"א ז"ל שענין התרי"ג מצות הנה הת"ר מהם כנגד שיעור קומה ס"ר ששה קצוות והי"ב מצות פנימיות המבוארים בזוהר יתרו ומצות מילה משלמת לתרי"ג, ועיין בזוהר ויקהל ר"ב אינון שית פקודין דקיימין בצלותא דסלקין לגבי שית מאה פקודין דאורייתא, ואי תימא תליסר אחרנין יתיר אינון קיימין לאמשכא תליסר מכילין דרחמי דכלא כלילין בהו וכו'. הרי כנ"ל שהי"ג נגד י"ג מדות דרחמי:
והנה לדרך הזה שמילה כולל, את הי"ג מצות בסוד מזל הי"ג ונקה יובן מ"ש בבכ"ע כי במדת ונקה הקב"ה מנקה את פגמי הברית שכתוב בזוהר שאין מועיל תשובה, אולם הקב"ה ברוב רחמיו ונק"ה את הלא ינק"ה עי"ש והוא דבר נחמד ולדברינו יובן כמין חומר לאשר מז"ל הי"ג ונק"ה מכוון נגד המילה. ועיין עוד למטה והעולה מזה כי נכלל במילה תרי"ג מצות כנגד כל התורה כמנין ברי"ת, וכן נכרתו עלי' י"ג בריתות נגד י"ג מצות פנימיות שהמילה כוללם ונלפע"ד שלכן גם בשבת שביארנו לקמן לדרך אחד ג"כ בסוד מצוה הכוללת לכן נזכר שבת י"ב פעמי' בתורה חוץ מפרשת ויכולו והם י"ג פעמי' כמו במילה י"ג בריתות, והנה כמו במזל הי"ג ג' אמ"ש מזלא כמ"ש הגר"א כן בפרשת ויכולו ג' יום השביעי ויכל וישבות ויברך כמ"ש הגר"א ז"ל, והנה יהי' לפי"ז י"ב פעמי' שנזכר שבת נגד י"ב מצות פנימים ופרשת ויכולו נגד זכור בעצמו לכן אנו אומרים ויכולו בקידוש שהיא מצות זכור את יום השבת לקדשו והוא נחמד בעז"ה. אולם נשאר לנו לדעת דכאן משמע שעם מצות מילה י"ג מצות פנימיות ובזוהר חשב י"ב ומכללם מילה ועוד דשם משמע דאנכי כוללת כולם לא מילה, והנה קושיא הראשונה נוכל לישב בב' אופנים האחד דשם חשב י"ב חוץ אנכי ומ"ש למנדע דאית דין ודיין ומשלם אגר טוב לצדיקא הוא מצוה אחרת לא אנכי ויוצאת ממ"ש כ"פ בתורה אני ד' ופ' חכז"ל אני ד' נאמן לשלם שכר ומצות אנכי היא לידע שיש בורא עולם, אולם כדי שלא יהי' דברי הזוהר סותרין מנין המצות שלנו י"ל באופן ב' כי מ"ש למינדע הוא מצות אנכי בעצמה כמ"ש שם למעלה מזה אנכי רזא למיהב אגר טב לצדיקיא דקא מחכאן לי' ונטרי פיקודי אוריתא **(וכן כתוב בתורה כמה פעמי' אני ד' ודרשו חכמז"ל נאמן לשלם שכר ושורש כולם הוא אנכי כמ"ש בזוהר כאן ובאמת גם פירוש הרמב"ם אמת שפירש לידע שיש בורא ומנהיג העולם, ואולם ידיעה זו הוא למעלה מן המצות בסוד ידיעת השי"ת וידיעת התורה, עיין לקמן סי' כ' בהג"ה, ועיין בסה"מ להרמב"ם והרמב"ן ז"ל מה שהליץ הרמב"ן על ה"ג שלא מנה אנכי במנין המצות עפ"י המכילתא קבלו מלכותי ואח"כ אגזור עליכם גזירות שאנכי שורש קבלת אלקותו יתברך ואינו בכלל המצות, ולדברי הזוהר שפירש אנכי לידע שהבורא משלם שכר טוב לעובדיו (והוא מי"ג עיקרים כידוע) ניחא ואתא שפיר דברי הרמב"ם ז"ל ולא מטעמי'.)** אולם מצוה הי"ג י"ל שהיא שבת כמ"ש שם למטה מזה די"ב מצות אינון כללא דזכור, וי"ב ל"ת פנימים כללא דשמור, ועמ"ש שם הגר"א דיש שני בחינות שני מצות שכוללין כל התורה ע"ז ושבת שהם אנכי נגד ע"ז, וכן זכור את יום השבת ששקולה שבת כנגד כל התורה ונשאר לנו עוד לישב קושיא שני' דהרי כאן שני כתובים המכחישין זא"ז אנכי ושבת איזה מהם כולל כולם ובא הכתוב השלישי ויכריע ביניהן הוא מצות מילה לדעת הגר"א שכוללת כולם, ונלע"ד בדרך אפשר לתרץ מה שכתוב בספרי' דהעיקר דיבור ומעשה, ומחשבה לא עביד מידי והרי כל מצוה צריכה להיות במחשבה ודיבור ומעשה, אבל כי באמת בגמרא איתא פלוגתא אי הרהור כדיבור דמי, וזה דוקא הרהור אבל לא מחשבה והענין כמ"ש האריז"ל שיש רצון ומחשבה והרהור וקול ודיבור בסוד ה' פרצופין הידועים א"א חו"ב זו"נ והרהור נגד הבינה. וידוע שיש ג' כלים לז"א בינה ת"ת ומלכות הרהור קול ודיבור וכולם באותיות כי גם ההרהור הוא שמחשב באותיות הדיבור כידוע, ואולם המחשבה הוא בסוד החכמה שאין לה כלי שה"ס האותיות והוא ג"כ בסוד עצמות הנפש שהיא רק בחינות שכל פשוט ומתפשטת בכל הג' כלים. והנה ידוע כי הנפש שיתופא דגופא, הנה מתלבשת הנפש בג' כלים הנ"ל הרהור דיבור מעשה והרוח מאיר בה בג' בחינות הנ"ל וה"ס תורה ומצות כמ"ש בזוהר הרקיע ויחי שיש ג' כלים וצלמים מן מחשבה דיבור ומעשה, ותורה הוא הפנימיות מזון הנשמות, וה"ס מזון ולבוש, שאר כסות [עיין למעלה פרק ה' בהג"ה בשם אוצה"ח דרך אחר שיש ג' כלים וג' צלמים וג' צלמים הפנימים חשמ"ל פנימי עי"ש בפ"ט בהג"ה]. והנה לפי"ז י"ל כי שבת מחברת בין רו"נ דבחינות מעשה, והוא בכללות בחינות נפש שמשכנה בלב שמשם כל מעשה האברים והוא בעצמו שובת מכל מלאכה, **(הגם כי מצות זכור היא בפה עכ"ז עיקר מצות שבת היא במעשה כמו שביארנו וכן זכור זכרהו על היין הוא בכניסתו שבת דמעלי שבתא שבת בראשית מלכות כנגד מעשה כי מחשבה דיבור מעשה כנגד בינה ת"ת מלכות וגם זכור הוא בלב ג"כ וזהו ענין מאמר חכז"ל התמוה שנאמר זכור את יום השבת וזכור את אשר עשה לך עמלק, יכול שניהם שוים וכו' זה זכרהו לאבדו וזה לקדשו. והקשו)** והשני בין רוח ונפש דבחינות דיבור ה"ס המילה ברית הלשון וברית המעור כמ"ש תלמידי הבעש"ט בסוד חשמ"ל ח"ש ואח"כ מ"ל שצריך לכרות מקודם הקליפות בסוד המילה ואח"כ לדבר והכל ידוע, והשלישי בין רוח ונפש דבחינות מחשבה ביסוד המחברם הוא מצות אנכי שעיקרה במחשבה [ובבחינה זו אנו יכולים לפרש פירוש אנכי כמ"ש הרמב"ם ז"ל והבן]. לידע שיש בורא עולם. כלל הדברי' שהם בג' יסודות בינה זו"נ, שבת ביסוד דמלכות כמ"ש בזוהר ששם עיגולא וריבועא ושבת נקודה בחלל דילה [יש ג"כ דרך לומר ששבת בבינה כמ"ש בכ"מ וגם שם בזוהר קאי על יסוד דבינה ואנכי במלכות כמ"ש בזוהר בכ"מ והכל הולך למ"א ואו"א דא"ח] ומילה ביסוד דז"א ואנכי ביסוד דאמא דעת דז"א לכן המצוה לידע ושם תרין עיטרין נו"ה דע"י שני לוחות הברית והבן והנה שייכות הי"ב מצות הנ"ל אל הי"ב איברים כתב הגר"א בעצמו ביהל אור יתרו צ"א ומעתה הלא נתבאר כל הד"פ י"ב שביארנו:
כ ומעתה נתחיל בעהשי"ת לבאר כל אבר בפרטות ונאמר כי הם ד' פעמים ג' כמו הי"ב תקוני דדיקנא וכן שם של י"ב כתב הגר"א בס"ד בתחילתו שהם דפ"ג שהם ג' הויות בכל אחד ד' אותיות והם ג' יודין ג' ההין ג' ואוין ועוד ג' ההין, עיין בית מועד כ"ה, וכן כאן ג' איברים בראש פה ולשון וחוטם ג' בחזה קנה ושט ריאה לבד הלב, ג' בכרס העליון כבד מרה טחול. ג' בכרס התחתון קורקבן קיבה כליות. ודע שהגר"א כתב בז"ח שה"ש שהי"ב אברים עם הלב **(אולם שם למטה מזה חזר בו וכתב שם שריאה וליבא חוץ מן הי"ב והמה חו"ב כמ"ש בפנים, והנה עינא ומוחא הוא דבר אחד כי ראי' בחכמה מוחא וליבא בינה שמיעה, ומ"ש שם ריאה ג"כ ניחא עם מ"ש בסימן י"ח דברי הגר"א ז"ל שהג' מוח ריאה לב נחשבין לפעמי' רק לב' ועיין בסימן י"ג ותבין ולכן חושב לפעמי' ריאה ולב ולפעמי' מוח ולב, ושם נראה שקאי על ס"י כי בי"ב שבס"י אינו חושב הריאה אבל בגמרא שלנו שחושב הריאה בי"ב איברים וא"כ עכצ"ל שמוחא וליבא עלי'. והנה הלב ביארנו שורש מצוה אחת הכוללת כל המצות או אנכי או שבת או מילה, ומוחא הוא סוד התורה וה"ס תורה ומצות כי אף שתורה הוא מצוה אחת מתרי"ג מצות זה הוא לימוד בפה ושננתם אולם ידיעת התורה הוא עולה על כל מעשי המצות כמ"ש ביה"ר שלפני הלימוד כדי שיביאני התלמוד לידי מעשה (הוא תרי"ג מצות) ולידי מדות ישרות (הוא ז"א) ולידי ידיעת התורה הוא חב"ד מוחא והוא ג"כ מצות ידיעת השי"ת אוריתא וקוב"ה חד ואינה מצות)** ומ"ש אף נעור אינו מן המנין אולם בגמ' ברכות ס"א כתב כי החוטם מן המנין ולב אינו מן המנין כי הי"ב בדעת ועינא ולבא חו"ב עלי' ובמ"א כמדומה כתב מוח ולב חו"ב ובדרך זה נדרוך גם אנחנו והנה נלע"ד שהאברים הולכים ממטה למעלה ויהי' לפי"ז הג' יודין למטה בכליות וקיבה וקורקבן, וההין בכבד ומרה והואוין בחזה וההין בראש וחילא דילי מאלו הראיות שנבאר, הנה תראה שכל פעולת האברים הולכי' ממטה למעלה כי תחלה נתבשל המאכל בקורקבן וקיבה ואח"כ נתברר והולך לכבד ושם נעשה דם ומותרי הדם הולך למרה וטחול ומכבד **(המפרשים וכי איזה יחס יש ביניהם שיהי' שניה' שוים אך הענין לפ"ד כי שניה' במצות הכוללת כל המצות זכור את יום השבת, בשבת, וזכירת עמלק במילה בסוד כריתת הערלה לכן עמלק חתך המילות וזרקן כלפי מעלה, ואין השם שלם עד לע"ל שיוסר הערלה ותתגלה העטרה והבן.)** ג"כ ממטה למעלה עיין ביהל אור ויקרא שהם דפ"ג וז"ל י"ג מכילן וענינם כי בז"א בעצמו הם ע"ס ועם ג"ר עצמם שהם נכללין בו לפעמי' הם י"ג ולכן נעשה בו י"ג תיקונים משא"כ בלא ג"ר ונוקבא הוא ט' לבדו וג"ר לא שריין בי' בלא נוקבא וז"ס תתן אמת שהן בפסוק אחר והן ג' אבהן למעלה וימי קדם דסלקא למעלה למעלה הנוקבא ששם שורשה ברדל"א, וכן ישוב ירחמנו שהוא ג"ר שלו ג"כ בפסוק אחר עי"ש הרי אתה רואה דרך אחד בי"ג מדות ג"כ ממטה למעלה חוץ ממ"ש האר"י ז"ל וע' פנים לתורה, וסדרן נ"ל לפי דבריו, א"ל בהוד רחום בנצח וחנון ביסוד צדיק חונן ונותן, וכן הוא ג"כ באמצע ארחא דתחות חוטמא ארך בגבורה אפים ת"ת לכן הוא ג"כ בקו האמצעי תחת הפה ורב חסד בחסד, ואמת דעת ז"פ הבל דעת עליון כידוע מהאר"י ז"ל, נ"ח לאלפים חו"ב דז"א, נושא עון בינה, ופשע חכמה, וחטאה דעת עליון דא"א ונקה רדל"א, ובזה תבין ג"כ דברי הגר"א בס"ד דף י"ח ע"ב כי הי"ג הם אח"ד א"ח טית דז"א וד' דנוקבא והם ד' **(ערקין דכבדא והוא נגד פסוקי דזמרא, הקנה והריאה נגד בריאה והצלם שביארנו בסוד ההבלים ורוח העולה מהלב והריאה ושם ק"ש נגד הקנה כמ"ש בתיקונים כאשר נבאר אי"ה למטה, והדיבור והפה בסוד מלכות דאצילות ונגד תפלת י"ח, ובזה נראה ג"כ לפרש מ"ש בתיקונים שהראש על הגוף כמו זין יוד על ואו וכמו העטרה על היסוד שהוא מלכות של היסוד וכן כאן יק"ו בגופא וה' אחרונה בראש, וכן כתוב ג"כ בתיקונים שוא"ו בגופא וה"י בפומא, והבן.)** תקונים בלי שערות כי תיקוני הנוקבא אין להם שערות והם תיקון ג' ה' ז' י"ב ושם להלן כתב שהד' הנ"ל הם בקו האמצעי והכל הולך למקום אחד כי המלכות שורשה בקו האמצעי בדת"י כידוע והנה יהי' מדת א"ל בהוד שורש הדינים לכן מן המצר קראתי כידוע ורב חסד בחסד לכן ענני במרחב כמ"ש האריז"ל, אולם בג' האחרוני' נושא עון ופשע וחטאה צ"ע לפמ"ש שתיקון וחטאה באמצע ונושא עון בבינה בשמאל הנה בי"ג מדות דמיכה שם כתוב תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו ואשר נשבעת נראה שהוא כנגד יצחק וידוע כי יעקב באמצע יצחק בשמאל ונלע"ד כי הג' הנ"ל המה כנגד ג' רישין דא"א ועל דרך שפירש שם ביהל אור נח בליקוט מהדרת קודש שמוחא חכמה וגרון בינה ופה באמצע מכריע ושם אשר נשבעת לאבותינו ברוחא דפומא שמתלבשין בו אבהן עי"ש. ועי"ש קודם לזה שכתב כי בגרון מתלבש ת"ת דעתיק יומין ולפ"ז יבוא כמין חומר תתן אמת ליעקב בינה גרון ושם ת"ת דע"י יעקב, חסד לאברהם מוחא חכמה אשר נשבעת לאבותינו בפה דעת כמ"ש הגר"א שם, **(וכיוצא בזה איתא בהקדמת מק"מ על הר"מ פנחס נהר כב"ר כתר בימין בינה באמצע, חכמה לשמאלא ופירש ע"ד ג' רישין דא"א עי"ש רק כי שם קביעתן כפי המוחין דעתיק שמתפשטין בהן. אבל לדרך שכתבתי יהי' קביעתן בימין ושמאל כפי עצמותן בא"א אבל עכ"פ גם שם בינה באמצעיתא כמו בכאן שתיקון וחטאה בפה באמצע ודו"ק היטב.)** הרי לך דרך אחד בי"ג מדות וי"ג איברים שג' הראשוני' בנה"י שניים חג"ת ג' בחב"ד ד' בחב"ד דא"א **(והנה לפמ"ש שהי"ג מדות הולכין ממטה למעלה, ומז"ל ונקה הוא היותר גדול, ניחא ג"כ גם עפ"י דרך האריז"ל שהי"ג מדות סודן זי"ן ראשונות מז"ת דח"ס, וששה מדות מנ"ח עד ונקה מואו ספירות דכתר גלגלתא וקשה להבין למה יהי' הכתר למטה מן החכמה אולם עפ"י דברינו ניחא כי הם מלמטה למעלה לכן תחלה ז"ס דחכמה סתימאה ממטה למעלה ואח"כ מתחילין ז"ס דכתר גלגלתא ואוירא.)** עוד יש דרך אחר כמ"ש הגר"א בס"ד הבאתי למעלה שג' הראשוני' ג' יודין קו ימין חח"ן שנים ג' ההין בג"ה ג' ואוין דת"י רביעים ג' ההין במלכות וזכור כ"ז כי נזכיר אותן לקמן בשמם דרך הא' או דרך הב'. והנה אפשר להשות שניהן לדבר אחד לפמ"ש בהיכלות שהיכל רצון אהבה זכות זה למעלה מזה א"כ יהי' הראש בחינות קו האמצעי וחסד ימין ונצח שמאל והבן, א"כ יהי' לפי"ז אל בנצח רחום בחסד וחנון בחכמה ועד"ז ארך בגבורה אפים בבינה ורב חסד בהוד מידתו של אהרן הכהן, ואמת בדעת ידוע נ"ח לאלפי' בת"ת ויסוד וכו'. וע' פנים לתורה, ודע כי המלכות שורשה מג"ר בסוד איומה כנדגלות לכן תיקוני ג' ה' ז' הם שלה והבן:
כ"ב הנה כבר ביארנו בע"ה סדר הי"ב אברים וי"ב תיקונים וי"ב מצות פנימים **(בראשונה כמו ארך וצירוף השני דהא שני' שנתנו לה סימן ה' והוא ימין שלה נתחלף ובא לכאן וגם כאן היא ימין ורב חסד, ובהי שני' הנה סימנה וג"ד הנה צירוף ראשון שלה קו האמצעי בא בלילה באחרונה נגד וחטאה וצירוף השלישי שמאל בראשונה נושא עון, וצירוף הג' מהי ראשונה ימין שלה נתחלף ובא לכאן וגם כאן הוא ימין חסד לאברהם, והוא כפתור ופרח והשי"ת יעזרינו ע"ד כ"ש שלא אומר דבר שלא כרצונו חלילה.)** וי"ב ברכות דשמ"ע ומעתה נבאר אותן בפרטות ביחד האיך הם מרומזין זה בזה ודע כי כל האברים אף למטה מהחזה המה בקדושה אעפ"י שכתוב בר"מ ובתיקונים שכבד מרה טחול ס"ם ונחש כי הוא רק מחמת הקליפה הנאחזת בהם ועיין בר"מ פנחס רל"ד ב' אמר ר"מ בתר דגופא איהו מאילנא דטו"ר לית אבר בגופא דלא אית בי' יצה"ר ויצ"ט לבינונים, ולצדיקי' גמורים ב' יצירות דכר ונוקבא תרווייהו טובים כגוונא דחתן וכלה, לרשעי' גמורי' ב' יצירות בישין דכר ונוקבא בכל אבר מסטרא דס"ס ונחש עכ"ל הרי שלך לפניך דיש בכל אבר בחינת הטוב ולצדיקי' כולם טוב:
והנה בכל הי"ב איברים חוץ הלב והמוח שאינם מן המנין לא מצינו בהם נזכר דעת ושכל רק בכליות כמו צרפה כליותי ולבי, או אף לילות יסרוני כליותי וכדומה הרבה מאוד במקרא ובדחז"ל אמרו כליות יועצות והענין נרא' לי מחמת שהם דבוקים בחוט השדרה היורד מן המוח שהוא הדעת בסוד יסוד אבא היורד עד יסוד דז"א ונרא' שזהו ג"כ מ"ש חכז"ל שמן הכליות יורד השפע לברית קודש אף שאין הדבר נרגש במוחש אבל כי הטיפה יורדת מן המוח דרך חוט השדרה ומשם עובר דרך מקום דיבוק הכליות בשדרה ומקבלת משם שפע בסוד נו"ה פנימים ומשם הולכת עד ב' ביצים נו"ה דיסוד בעצמו, ונ"ל שלכן הכליות הן אבר הראשון נגד ברכה ראשונה חונן הדעת:
והנה שם באתה חונן אומרי' הבדלה והענין נראה כי ידוע שיש שני פעולות בכליות האחד שהם מושכים. המים מן הדם שבכבד ועיין דר"מ פנחס רל"ה, ותרין כוליין האופים דמבשלין הזרע דנחית מן מוחא ומבשלין מיא דמקבלין מכנפי ריאה, והנה התבררות המים מן הדם הוא ג"כ ענין הבדלה, אבל עיקר הענין כי משני ענינים האלו שיש בכליות יוצא אח"כ לברית קודש ושם שני נקבים מאחד זרע ומשני מים צנור ימיני ושמאלי שהם סוד חית וטית כידוע מהאריז"ל כי כל הקליפות אחיזתם מצנור השמאלי בסוד בני חת וצנור הימיני בקדושה טית לכן אותיות ח"ט סמוכין זל"ז ואין ביניה' אלא כקליפת השום כשחכז"ל והוא סוד הבדלה בין קודש לחול והבן:
והנה כליות ידוע שהם בסוד נצח והוד והם בסוד שני לוחות הברית כידוע בכוונת הספירה ששני מוחין המתפשטין בנו"ה המה נגד ב' לוחות והם נגד מצוה אנכי ומצותה ג"כ למנדע דאית וכו' בסוד אתה חונן לאדם דעת, ולהבין מה שייכות להם עם מ"ש דאית דין ודיין ומשלם שכר טוב לצדיקיא ומעניש לרשיעיא נקדים מ"ש הגר"א ז"ל בס"ד דף כ"ט ע"ב כאשר ביאר שם מקודם סוד הבריאה לבוש לאצילות ושם ע"ה טו"ר ושם כל התורה ושם שכר ועונש הכל תלוי באלו הלבושים, ולכן הס"א רודפים אחר הלבושים וכן אחר הירכים נו"ה ששם אחיזתן כמ"ש הני מאני כו' הני ברכי כו', והוא מ"ש ביהושע בן יהוצדק וילבישהו בגדים והשטן עומד על ימינו לשטנו שכל קטרוגו שלא יתלבש האדם בחלוקא דרבנן, ויאמר ד' אם בדרכי תלך כו'. ונתתי לך מהלכים בין העומדי' האלה שיתן לו גם הרגלים שהמלבושין והרגלים תולים זב"ז עיי"ש, וענין שכר ועונש ידוע שתולה רק בסוד המלבושים האלה כי כל תענוג ג"ע הכל מחמת חלוקא דרבנן, עיין למעלה בסימן ט' וכן הגיהנם מחמת שעשה לו מלבוש מבחינת הרע, ובזה תבין שייכות מצות אנכי שהוא מסוד נו"ה ב' לוחות הברית אל הכליות שהם ג"כ בסוד נו"ה למינדע שהשי"ת משלם שכר טוב לצדיקי' ועונש לרשעי'. וכן המה במדות הרחמי' ג"כ בחינות נו"ה לדרך הא' בחי' הו"ד, ולדרך השני בחי' נצח. והכה הלבוש הזה ידוע שורשו משם אלוה כמ"ש בסבא משפטים ובהאר"י ז"ל כי ו"ה נגד רו"נ זו"נ ושם א"ל נגד החסד המלביש ומקיף אותם ואפשר כי לכן המה כנגד מדה ראשונה בי"ג מדות שם אל והבן:
כ"ג ונתחיל לבאר ברכה שני' השיבנו נגד הקיבה הנה בגמרא אמרו קיבה ישינה, אף נעור ולהבין זאת נבאר מקודם פעולת הקיבה הנה כתב הרמ"א ביור"ד שהמאכל יורד מושט לכרס והמסס ושם נטחן המאכל מלשון כמסוס נוסס והוא נגד קורקבן בעוף כי קורקבן טוחן ומשם יורד לקיבה ונתבשל שם והמובחר נתברר לכבד ונעשה דם והשאר יורד למעים ומשם יונק החלב דרך המעים כידוע בחכמת הרפואה ועיין למעלה בסימן כ'. והנה עיקר פעולת הקיבה הוא בעת שינה שאז נתחזק כח הצומח כמ"ש באות י"ז בשם הגר"א ז"ל ואז הקיבה מחלקת שפע לכל האברים כמ"ש ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וכו' והוא מ"ש חכז"ל קיבה ישינה. ולהבין עוד הענין בפנימית דע כי מן הקיבה יוצא המעי אל הטיבור לחוץ אשר דרך שם מקבל הולד המאכל במעי אמו והוא נקודת הטיבור שנסתם בעת לידה והוא כל הדביקות שלו בעלמא עילאה, עיין בביאור הגר"א ז"ל בהיכל ד' פקודי באמצעיתא דהיכלא דא [שהוא סוד הטבור כמ"ש] הוא אתר מתתקנא לקבלא רוחא דלעילא ושם העונג ושעשוע והוא באדם טבור כמ"ש שררך אגן הסהר והוא נקודה האמצעית דסיהרא שלכן בבטן אמו הטבור פתוח ואוכל ממה שאמו אוכלת עי"ש בארוכה כי שלחן בצפון וע"י התורה שאומרי' על השלחן מתגלה נקודת ציון ומשם המזון יוצא לעולם עי"ש עוד בבראשית היכל ד' הכא קידא על אפין כתב שהוא החוטם ששם מתגלין הגבורות כמו בטבור היכל הגבורה, ולכן הריח בחוטם וכן בדקין כמ"ש בספר יצירה והענין לפע"ד עפ"י מ"ש באות י"ג כי הג' רישין דא"א גלגלתא נגד היכל הרצון ואוירא אהבה ומ"ס היכל הזכות כרסי' שביבין דינור דליק וכן כתב הגר"א ז"ל בס"ד והחוטם ידוע מהאר"י ז"ל ששורשו ממ"ס לכן שם מהגלין הגבורות כי הריח עולה עד המוח בסוד אשה ריח ניחוח לד'. ועפי"ז יאירו עינינו להבין מ"ש בסה"ק כי מן החוטם עולה קו רוחני עד לשמים והוא חוט של חסד אשר בו דבוק האדם בעולם עליון ובו הדביקות עיין בר"מ נשא קכ"ג ע"ב איך ע"י החוטם הוא דבוק בצלם אשר על ראשו עי"ש כי החוטם הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה וחיות האדם בחוטם וצ"ל הענין שהרי נראה בכ"מ שדביקות שלו הוא ע"י המוחין והצלם שהוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמים, ומה ענין החוטם אך נראה לפמ"ש הגר"א ז"ל שהחוטם דוגמת הטבור, והנה כמו שהאדם במעי אמו דבוק באמו ומקבל כל חיותו ע"י הטבור כי שם אין לו רק נפש דעשי' כן בעת צאתו לאויר העולם ומקבל רוח דעשי' הנה אז הוא דבוק ברוח העולה מן החוטם דוגמת נקודת ציון למטה ואם תתבונן מ"ש בסימן ט"ו ענין הצלם שהוא רוח חיוני ספירי מג"ע מקיף את האדם ועיקרו למעלה ונה"י שלו מהפשטין למטה בתוך האדם וסביב האדם והאדם בתוכו כמו במעי אמו תבין היטב הדביקות הזה הכלל העולה שהם ענין אחד הטבור והחוטם אלא שזה בגשמי ובקטנות וזה ברוחני ובגדלות והבן כי הוא ענין נפלא. וזה ענין מ"ש בגמרא נדה פלוגתא דרבנן ואבא שאול אם האדם נברא מטיבורו או מחוטמו ואמרינן שם דהכל מודים דנברא מטיבורו רק חיותו או בטבור או בחוטם והבן היטב, ועיין בבית עולם ח"א:
והנה ידוע כי האדם כ"פ נופל לקטנות חלילה כמו שהי' במצרים עיין בע"ח הקדוש שהי' הז"א מקופל תלת גו תלת וחזר לבחינת עיבור בבינה ועיין שם בהג"ה שאין הדברים כפשטן שחזר לגמרי לבחינת עיבור שא"כ הי' העולם חרב רק שפנימיות שלו נתעלם בבינה ולא נשאר לו רק מוחין דעיבור והוא דוגמת השינה שמתעלמים המוחין וכבר כתבתי למעלה שבעת השינה הקיבה עושית פעולתה ביתר שאת וי"ל לפי דרכינו כי מחמת שחוזר בעת שינה לבחינת עיבור לכן מקבל חיות גדול בבחינת נקודת ציון נקודת הטבור שמושרש בקיבה, עיין במדרש הנעלם שה"ש איך כי הר סיני הוא הפה ושם אכלו בנ"י את המן ובבואם לארץ ישראל נסתם הפה ונפתח הטבור ושם אכלו מטבור הארץ ממה שאמו אוכלת, ועי"ש בהגר"א שהוא ענין עיבור שני לצורך המוחין ובימות המשיח יהי' לידה שני' עי"ש, ותבין ממילא כי בעת שינה שמתעברת נשמתו במלכות לצורך המוחין שיקבל מחדש בבוקר מקבל חיות בנקודת הטבור הגם כי אינו יורד לגמרי לבחינת עיבור כי לכן מקבל חיותו גם בעת שינה דרך החוטם אך כי מ"מ נתעורר בחינת עיבור ונשפע שפע לבחינת נקודת ציון ובזה נבין דברי חכמינו ז"ל וחידותם מ"ש קיבה ישינה ואף נעור והוא ענין נחמד לדעתי ובזה נתבאר שייכות הקיבה לברכה ב' דשמ"ע השיבנו כי נקודת ציון הוא סוד התשובה כי התשובה הוא סוד החזרה למעי אמו אם הבנים ומקבל משם חיות חדש ואין צורך להאריך כי מבואר הוא בסה"ק כל צרכו:
והנה להבין המצוה השייכת לזה האבר נ"ל שהיא מצות למסור נפשו ולאיתדבקא בי', ומקודם נבאר המצוה הנה ידוע מ"ש האר"י ז"ל בסוד החילוק בין לקדש השי"ת ברבים שהיא סוד עליית מ"נ עד יסוד דבינה ומסירת נפש היא למלכות שמים לכן שם מסירת נפש למיתה כי רגלי' יורדות מות והנה בזוהר פירש ע"פ ואתם הדביקים בד' א' חיים כלכם היום שהוא סוד הנהורא תכלא מלכות שמים שמכלה הכל ושורף וישראל מתדבקין תחותה ואעפי"כ חיים כלכם היום והטעם מחמת שמחברין אותה עם נהורא חוורא, ועיין בהגר"א שכתב שזה כל סוד הקרבנות שהיא צריכה דבר מה לשרוף כמו נהורא לפתילה לכן מיום שבטלו הקרבנות אין לך יום שאין וכו' כי אם אין פירות היא מכלה הקרן, ונראה שזה ג"כ ענין מסירת נפש למלכות וזה מ"ש בזוהר למסור נפשו ולאיתדבקא בי' כמ"ש ואתם הדביקים והבן. והנה ענין השינה היא ג"כ כמו מסירת נפש למיתה לכן שינה אחד מס' במיתה וזה מ"ש האר"י ז"ל בכוונת בידך אפקיד רוחי למסור נפשו לבא"ר העליון מלכות שמים, ונתבאר לך היטב ענין מצוה מסירת נפש הרמוזה בקיבה ושינה, ושם המדה בי"ג מדות רחום כי הרחמנות התחברות והדביקות כמ"ש בספרים ובי"ג דמיכה היא נושא עון כי ע"י מסירת נפשו לבאר עליון וכאשר נפשו עולית במ"נ מתעלה גם העון ונמתק שם בשורשו:
ואולם בחוטם שם יש לפרש מצות מסירת נפש על קידוש השם כי החוטם ידוע מהאריז"ל שהוא מקבל אורות דמוחא סתימאה שהוא קודש עליון ושם גבורה דעתיק וקדשת את הלוים ומשם מקבלת אימא עילאה לפי דרך הגראז"ל, וכן חוט"ם בגימ' ס"ג שבבינה ושם הגבורות העליונות המתמתקות במסירות נפש על קד"ה [ועיין מ"ש הגראז"ל בס"ד בענין החוטם ששני נקבים שבו סוד יסוד ומלכות דע"י ועמ"ש בבית מועד בסוד קי"ס בשם הגראז"ל ע"ס נעוץ בעוזקא שהוא יסוד בינה דרדל"א שהוא בחוטם ודו"ק] והיוצא מכ"ז ששני מצות אלו ענינם אחד רק שזה בקטנות ובשינה וזה בגדלות כמ"ש והתגדלת"י והתקדשת"י כי ע"י מס"נ על קד"ה מקבל הז"א מוחין דגדלות ביתר שאת וז"ס קיבה ישינה ואף נעור וזה מה שרצינו לבאר:
כ"ד ונבאר בע"ה ברכה שלישית סלח לנו אבינו נגד הקרקבן ונגד מדה ג' ועובר על פשע לכן מבקשין מחילה לפשעים, ובי"ג מדות דמשה הוא וחנון לכן הסיום הוא חנו"ן המרבה לסלוח, וכבר ידוע כי רוב העונות באים ממילוי הכרס וידוע כי מקרקבן בא תאות האכילה משחיקת הקרקבן כמ"ש הרופאי' לכן מבקשים כאן הסליחה לעונות ואולם מצוה שלה בי"ב מצות אפשר לומר שהוא נגד מצות מזוזה שהוא בנו"ה על המזוזות, וכן קרקבן טוחן ידוע כי הטחינה בנו"ה וכן מקום הקרקבן תיכף תחת הלב ששם מקום המזוזה בחזה וכל זה דוחק ואפשר לומר עוד לאשר שורש מדה זו לדרך הא' ביסוד ושם הפתח, וכן שם שם שד"י שנכתב במזוזת הפתח והוא שומר פתח האוהל, ובאמת אגיד כי עוד לא נתברר אצלי מצוה זו על נכון בשורשה באחד מי"ב אברים, ולדרך הב' שמדה זו נגד החכמה י"ל שזה ענין קרקבן טוחן לברר האוכל מתוך הפסולת כידוע כי כולם בחכמה איתברירו, והשי"ת יורנו בתורתו נפלאות, ונבאר ברכה רביעית ראה נא בענינו והוא נגד הכבד וברכה חמישית רפאינו נגד המרה, והנה בגמרא כתוב כבד כועס מרה זורקת בו טיפה ומניחתו, אולם בר"מ ובתיקונים בכ"מ כתוב כי כל כעס הכבד בא מן המרה, וכן היא ידוע בחוש ואפשר ל"ג ומניחתו ואז הפירש כי כבד כועס מחמת שמרה זורקת בו טיפה, עכ"פ ידוע כי הכעס בת משני אברים אלו לכן במדות הרחמים למעלה הוא ארך אפים וכן בי"ג דמיכה לשארית נחלתו לא החזיק לעד אפו כי שם כולו רחמים אף מה שלמטה דין, והנה בתיקונים אמרו כי מסיטרא דכבד הוא תכבד העבודה על האנשים ומשם כל העינוים לכן מבקשים שם ראה נא בענינו והוא נגד הגלות גלות עשו הוא אדום שהוא הכבד כמ"ש בזוהר כ"פ לכן אנו אומרי' גואל ישראל והוא לשון הוה שהוא בכל יום מן השר שלו הידוע והיא נגד מצות היראה, כי היראה שורשה בדם שהוא בכבד הגם שמהתיקונים מוכח שכבד היא יראה רעה חלילה מרצועה בישא כבר כתבתי שהם מעורבבין טוב ורע לבינונים ולצדיקי' כולו טוב, והנה נגד המרה היא ברכת רפאינו כי ידוע בר"מ ותיקונים שמן המרה באים כל החולאים, וכן נרא' בחוש שכל החולאים באים מחריפות המרה ומחום שלה, ובגמרא ב"ק דף צ"ב אמרו והסירותי מחלה מחלה זו מרה ולמה נקרא שמה מחלה שפ"ג חולאים יש בה כמנין מחלה עי"ש. ומעתה תבין באר היטב למה מתפללין כאן על הרפואה ומצוה שלה היא מצות תפילין ויתבאר ענינה לקמן:
כ"ה ונתחיל לבאר בעהשי"ת ברכה ששית שהיא ברך עלינו והיא נגד הטחול ובגמרא אמרו טחול שוחק, עיין בדברי הגר"א ז"ל בכמה מקומות ביאר בארוכה שכל טובות העוה"ז באים מטחול וזה ענין מ"ש שהשעה משחקת לו טחול שוחק שנותנים לרשעי' שכרם בעוה"ז כדי שלא יהי' לו בעוה"ב, אולם אנו מבקשים שיהי' הכל מסטרא דקדושה כמ"ש למעלה כי בכל איברים שלמטה מהחזה יש מעורב טו"ר וכן יש צדיק וטוב לו בעוה"ז ג"כ ולכן אנו מבקשי' שיהי' הכל מסיטרא דקדושה ברך עלינו את השנה הזאת וכו' לטובה והוא בי"ג מדות ורב חסד או כי חפץ חסד הוא וכן לדרך הא' נגד חסד דז"א וידוע כי הברכה מצד החסד ולכן מבקשים שם שיתברכו השנים ושיהי' לבנ"י רוב טובה גם בעוה"ז כדי שיוכלו לעבוד הבורא יתב' מתוך הרחבה, ולדרך הב' הוא בהוד שהוא מכוון כנגד חסד דנוקבא ושם השנה במלכות כידוע וגם הברכה בחסדים שלה. והנה ידוע אחיזת הסט"א באלו הג' איברים כמ"ש בתיקונים וצריכין אנו לבאר אותם כי הוא עיקר ושורש גדול לתיקון המדות ששורשם מרה אדומה בכבד, ירוקה במרה, שחורה בטחול, ולבינה בריאה אולם אחרי שידענו כי כל עיקר אחיזתם למטה מחזה נ"ל שהלבינה בכליות או ביותרת הכבד, ודע כי הם בב' בחינות, עיין בתיקונים מ"ג, וקכ"ג ב' ובהגר"א שם ובליקוטים שבסוף תקונים האחד עפ"י דברי הזוהר וז"ח הנה המרה באמצע ויהי' סידורן כמו בקדושה בד' אותיות הוי' מרה חיוורא ואדומה ימין ושמאל, וירוקה באמצע, ושחורה נגד המלכות והתולדות הנמשכות לפי סדר זה עצלות מימין מים, ואדומה אש תאוה, והם נגד מ"ע ומל"ת העצלות לקיים המצות ומחמת התאוה עובר על הל"ת, ומירוקה שיחה לה"ר נגד התורה בקדושה, ומשחורה עצבות וליצנות נגד המלכות בקדושה, ודרך השני היא מ"ש בתיקונים עיי"ש שכבד מרה טחול נגד מוח ריאה לב נר"ן מרה אש נגד מוחא כמ"ש בס"י שאש במוחא, כבד נגד הריאה, טחול נגד הלב, וכבר ידעת שבבחינה זאת הרוח בריאה הוא המכריע באמצע, וכן בכמ"ט הכבד באמצע נגד הרוח ומרה וטחול נגד בינה ומלכות, לאה ורחל בקדושה, וכ"ז בחי' נר"ן דס"ס ויותרת כללות הנוקבא שלו נחש אשת זנונים והמה בכללות התאוני וכעסני עיין בלק"ת תהלים כי בס"א הדכורא הם ההורגין ונוקבא היא מפתית לב"א כמ"ש כי נפת תטופנה שפתי זרה, והוא הכעס בכבד והתאוה ביותרת והיותרת כוללת ג"כ ג' כמו בקדושה שהמלכות נגד נה"י ג' עדרי צאן כן כאן יותרת וחלב שעל הכליות וחלב שעל הדקין ומשם התאוה בחלב, וכעס בדם, והנה כי תרין ההין ימינא ושמאלא וא"ו באמצע וכן כאן בג' שבכבד לפי דרך זה כבד באמצע מרה וטחול ימינא ושמאלא שבדכורא בעצמו, התאוני וכעסני, כעס במרה ופיתוי בתאות בטחול ועיין בהגר"א כ"פ ענין ג' דרגין דיצה"ר יורד ומשטין בטחול שוחק ומפתה לב"א, עולה ומקטרג בכבד, יורד ונוטל נשמה במרה, חרבו דמה"מ והיא בחינה עליונה שבו (ונתחלפו כאן מרה וטחול ועיין בתיקונים דרך אחד שה"י עליונה לשמאלא וה"י תתאה לימין וזלע"ז בכאן והבן) ויהי' לפי דרך זה הלבינה בנוקבא ובנה"י דדכורא השייכין לנוקבא ע"ד שביארנו למעלה באברים בהוי' מהופכת שהיוד למטה מים לבינה ועיין עוד מ"ש בסימן כ"ט בענין היוד למטה עי"ש **(ועיין בליקוטי הגראז"ל בסוף תיקונים שכתב שהתיקונים מחולק בזה עם הזוהר עיי"ש וטעם הדבר י"ל עם הידוע כי התיקונים על בי"ע בחינות חיצוניות שבאדם והזוהר פנימיות עיין מ"ש למעלה ותבין.)** הארכתי מעט אף שלא מענינינו שלא תבין דברי כסותרים פעם אני אומר מרה באמצע ופעם כבד באמצע וכן דברי הגר"א בב"ק בענין ד' אבות נזיקין שהיא לדרך א'. וסוף דבריו בענין ואו מועדין הוא לדרך ב' והבן. העולה מכל זה שיש באויב הפנימי שבאדם ושורה בכבד והוא מפתה בימין שבו בטחול ושם כל תענוגי הרשעים כי נופת תטופנה וכו'. עיין בתיקון כ"א מ"ד ב' בביאור הגראז"ל איך הטחול שם התאוה לזנות כי נופת תטופנה ונגדו בקדושה ציצית מצילים מזנות ומתגבר עלי' במרה שלפעמים בא עליו היצה"ר בחמימות גדול וב' אלו הם רוצח ונואף שור וחמור עשו וישמעאל ונגדם בקדושה ב' משיחין עני ורוכב על חמור ומב"י בכור שורו הדר לו וכן נגדם ב' מצות תפילין וציצית, ציצית להנצל מתאות החמור ותפילין ורצועות קושרין השור שלא יגח כמ"ש כ"ז בארוכה כ"פ בתיקונים עיין בהקדמת תיקונים דף ח' א' ב' ובדף י"א ב'. ובדף מ"ד ב' ובתז"ח ע"ה ע"ד, ובתז"ח ע"ז ב' דרצועין דתפילין אינון כחבלים לקרנוי דס"ס שור מועד וכו' דמיני' תליין ד' אבות נזיקין וציצית משאו על חמור נואף נחש עי"ש והם בכללות ב' בחינות של הכבד ס"ם מרה וטחול, רוצח ונואף שמן המרה ד' אבות נזיקין, ומן הטחול ד' אבות הטומאה ולהכניע ב' אלו צוותה התורה ב' מצות תפילין להכניע השור ולכן רצועות של עגל, וציצית להכניע החמור כמבואר בגמרא שציצית מצילים מתאות זנות, הרי מבואר ב' מצות באברים אלו:
כ"ו ומעתה נבוא לבאר בע"ה ברכה שביעית תקע בשופר ומצוה שלה ליחד שמא דקוב"ה והוא ק"ש, והוא נגד הקנה הנה בזוהר ר"מ פנחס רל"ב ורל"ה ובתיקון כ"א מ"ג א' מבואר בארוכה שהקנה נגד השופר ובקול דנפיק משופר כלול אש רוח מים וכן בקול מים ממוחא אש מליבא אויר מריאה ונכללין כולם בקנה ומשם יוצא הקול מקנה והוא השופר, לכן אנו מבקשים כאן תקע השופר גדול לחרותנו וכן מצות ק"ש מבואר בתיקונים הרבה פעמים אין מספר שק"ש קול, ודיבור מלכות, קול דק"ש בקנה, ודיבור שמ"ע בפה וכן אמר בתיקוני' שששה עיזקאין דקנה נגד ששה תיבות דיחודא **(לבאר ששה תיבות דיחודא הרמוזין בששה עזקאין דקנה הנה עיין מ"ש בליקוטי הגר"א באות קריאת שמע בד"ה כתב הקנה שבפ' שמע בו ז"ס שמע בחסד, ישראל שיר אל בגבורה, ד' בת"ת, אלקינו בנו"ה, ד' ביסוד. אחד במלכות כמ"ש יקוו המים אל מקום אחד. אבל בתיקונים כתוב שהן בו"ס היינו שמע ישראל ד' בחג"ת כמ"ש הקנה. אלקינו ד' בנצח והוד כי הנצח גבורות והוד חסדים כי דוד אחליף מדות כהניך ילבשו צדק וחסידך ירננו. ואחד ביסוד א"ח ביסוד וד' בעטרת היסוד וכתר מלכות עיין שם. אולם כפי המבואר בכמה מקומות בזוהר שד' אלקינו ד' הם בחג"ת שם הראשון בחסד ואלהינו בגבורה ושם האחרון בת"ת וכן כתב הגר"א בעצמו בכ"מ לכן נ"ל כי שמע ישראל הוא בנו"ה ויא"י בחג"ת ואחד ביסוד. והנה כדי להשות הדברים עם כוונת האריז"ל בק"ש נ"ל כי הש"ק אלו מרמזין גם ש"ק דא"א שהם ספירות מקוריות הכוללות האצילות ובו עיקר היחוד כי הנה האריז"ל כתב כי בשמע הנוקבא עולית במ"נ אל הבינה ובישראל הז"א עולה אל ישראל סבא ובתיבות יא"י מזדוגין או"א ע"י הדעת שבניהם ובתיבות אחד באים המוחים לזו"נ א"ח וד' וכתוב בשער א"א פ"א כי ח"ג דא"א באו"א ונ"ה בישראל ולאה, ובזה אפשר לומר כי שמע ישראל נגד נ"ה דא"א והוא עליות מ"כ מזו"נ המלבושים נו"ה דא"א וגם ידו"ע כי נו"ה המה בסוד או"ח והוא עליות מ"נ. ובתיבות ה' אלהינו ה' מזדווגים או"א המלבישים חג"ת דא"א ובתיבת אחד באים המוחין ביסוד דא"א המלובש בז"א ובעטרת הברית דא"א המלובש במלכות, וע' בענין עיבור זו"נ כי נתעלו נה"י דא"א למעלה לחג"ת והבן היטב וא"ש ההי"ב.)** והוא מבואר בתיקונים הרבה מאוד אין צורך להאריך ובי"ג מדות שם המדה ואמת תרין תפוחין, זה ידוע מהאר"י ז"ל כי כל כוונת השופר להמשיך הש"ע נהורין בהתאדמות פני התוקע מן התרין תפוחין ושם ז' פעמים ס"ג כמנין ואמת וז"פ המילוי של ס"ג ל"ז בגימ' ס"ר דעת עליון והם ז"פ הב"ל זי"ן הבלים דדעת עליון הנמשכין בשופר ויוד פעמי' ל"ז בגימ' ש"ע נהורין הנמשכין מתרין תפוחין ואמת. ודע כי בי"ב חדשים נתגלין י"ב מדות הרחמים ובחודש הז' תשרי נתגלה מדה ז' ואמת לכן תוקעין בשופר באחד לחודש השביעי ויתבאר אי"ה בבית מועד:
ונבוא לבאר ברכה ח' השיבה שופטינו נגד הריאה ובי"ב מצות נגד התורה ובמדות הרחמים נגד נוצר חסד עיין בתיקון כ"ה וס"ת רזא דררגי' דיעקב דאיתמר בי' ויעקב איש תם וס"ת אם הוא חסר או יתיר אות או חליף פסול, כגוונא דא אינון חמש כנפי ריאה כגוונא דחמשה חומשי תורה, וורדא כגוונא דזה ספר, או אוני חסר או יתיר או חליף פסול, ומאן דעבר עלי' כאלו עבר על אורייתא וחמשה חומשי דילה עיי"ש הרי שלך לפניך דריאה נגד התורה. ועיין עוד שם למטה מזה, ואי לא כנפי ריאה דנשבין על ליבא הוה אוקיד כל גופא. ונראה לי שזה סוד זיוג נוצר חסד עם ונקה כמו שביארנו למעלה שהלב נגד ונקה והריאה מנשבת על הלב כי הריאה סוד הרוחא, ונקה נפש כתר מלכות. והנה הריאה בארנו נגד התורה אם לא בריתי יומם ולילה חוקת שמים וארץ לא שמתי וכן והגית בו יומם ולילה וכן הריאה אי לאו כנפי ריאה דנשבין על לבא תמיד כו'. ודע כי הנה הדברים נראים כסותרים מ"ש כאן שהריאה משפעת ללב וכן נוצר לונקה וכן כתב האריז"ל שמנוצר שורש אבא ומונקה שורש אמא וכן כתב הגר"א הרי שנוצר יותר גדול כמו דכורא על נוקבא, ובכל המקומות שהבאתי למעלה בשם הגר"א מוכח להדיא כי ונקה הוא היותר גדול ושורש כולם, אבל באמת או"א דא"ח וכמה בחינות יש בי"ג מדות כמש"ל כמה בחינות חוץ ממה שכתב האריז"ל באורות פנימים ומקיפים באור ישר ואו"ח, והענין נראה ע"פ מ"ש באות כ"א בשם הגר"א ז"ל כי ונקה מדת המלכות שעולית לרדל"א ששם שורשה כי רדל"א היא מלכות של עולם עליון א"ק, ונמצא כי ונקה למטה מכולן ולמעלה מכולן, וכן הלב מקבל מכל האברים ומשפיע לכל האברים כמ"ש לקמן ואפשר כי הוא סוד ב' בתי ליבא בינה ומלכות, ובינה למעלה מהריאה רוחא ז"א ומלכות למטה והבן, וכן כאן הלב גדול מן הריאה בבחי' אחת שהוא שורש וחיות האברים כולם ובחינה אחרת הריאה גדולה מן הלב ומשפעת עליו רוח חיים. ודע כי ענין התרחפות הריאה על הלב המצאו רופאים האחרונים שהלב מקבל הדם מהגוף וגם מכבד לתוך חלל הימיני ומשם הולך הדם אל הריאה ומן הריאה חוזר לחלל השמאלי של הלב ומשם חוזר ומתפשט בכל הגוף, והנה הלב שולח לריאה דם מחומם מן התנועה והבל גפריתי אישי המקבל בגוף. והריאה מחמת נשימת האויר הקר נותנת בדם רוח חיוני ומחזירתו ללב רטוב ולח. ויש לזה כמה ראיות והענין לפ"ד אם כנים הדברים י"ל עם הידוע שהחסדים נותנים והגבורות מקבלים לכן מקבל הלב הדם מהריאה בשמאל ונותנו לריאה בימינו, [להבין הענין נראה כי קבלת המלכות מזעיר בכלי מחזיק ברכה והוא גבורות, אבל הרוחא המעלה מ"נ אל הזעיר היא בחי' חסד שבה עיין מ"ש האריז"ל בסוד הכלי והריחא. וידוע כי רוח ונפש בריאה ולב נותנת לו בימינה ומקבלת בשמאל שלה ובבית הקרבן הארכתי בזה] אך העיקר נ"ל עפ"י מש"ל בסוד ב' בתי ליבא בינה ומלכות לכן בחלל הימיני בינה משפעת ונותנת לריאה, ובחלל שמאלי מלכות מקבלת וזה נ"ל עיקר. והנה ביארנו הזיוג הזה ריאה ולב כמו רוח ונפש, נוצר ונקה והוא חתימת הברכה דכאן מלך אוהב צדקה ומשפט מלכות ות"ת שהוא המשפט והשופט. והנה אין משפט פחות מג' שהם ג' אבהן הלכה כרבים ובריאה יש חמשה אונות נגד חג"ת נ"ה כמ"ש בתיקונים הנ"ל וזה אנו מבקשים השיבה שופטינו חג"ת כבראשונה ויועצינו הם נו"ה כבתחלה, ומלוך עלינו וכו' בחסד וברחמים בצדק ובמשפט הם ד' רגלי המרכבה ד' אותיות הויה הנכללין בת"ת בעצמו מלך המשפט, ועיין עוד לקמן ותבין ביותר ביאור:
כ"ז ונבאר בחינת הלב נגד ונקה והוא נגד ברכת המינים, והנה ידוע מהאר"י ז"ל ענין ברכת המינים שנתקן אח"כ כי כנגד כתר מלכות שאינו נפגם בשום פגם לכן לא הוצרכו לתקן ברכה עבורו. אולם אח"כ ע"י מינות נפגם גם כתר שלה ולא נשתייר רק בבחינת מלכות והנה ידוע כי כתר המלכות נגד הלב ושם מתחלת הנוקבא וגם שם מסתיים יסוד דאמא שורש כתר מלכות ובחינה זאת של כתר מלכות אף שהוא למטה מזעיר מ"מ הוא עולה למעלה למעלה עד רדל"א כמש"ל ולכן תיקן אותה שמואל הקטן בסוד יו"ד קטנה והיא נעלמה נקודה חדא אוכמא בת עין כתר מלכות, ובי"ב מצות ביארנו כבר למעלה שהוא כנגד שבת כי הלב שובת ואעפ"כ שורש כל האברים בו וידוע מ"ש הגר"א בסוד ששת הימים בשבת שהן כפולין יום ולילה והן י"ב ובשבת כולו יום בלי לילה כי לא נזכר בשבת ויהי ערב ויהי בוקר והמה ביחד י"ג וכן כאן באברים י"ב ששה נגד היום למעלה מהחזה, וששה למטה מהחזה נגד לילה והלב נגד שבת באמצע היכל הקודש מכוון באמצע, והנה בארנו למעלה שאף כי לדרכינו הלב נגד שבת מ"מ גם מצות אנכי ומילה מרומזים כאן שגם הם מצות כוללת לדרך אחרת. והנה מצות אנכי נגד ברכת המינים הוא ידוע שמי שאינו מודה באנכי חלילה הוא מין וכן שבת חמורה כמו ע"ז ועוד יותר שכל השומר שבת אפילו עובד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו וכן להיפך. וכן מצות מילה עיין בהגר"א ז"ל תיקון כ"א בתחילתו. דבגין חויא לא יפסיק ולא מסתלק קוצא דאות דלת מן אחד אבל בגין עקרב פוסק ופירש שם הענין כי כ"ז שמאמין באחדותו אפי' עובר כמה עבירות אינו מומר לכל התורה והוא עודנה מושרש בקוץ דאות דלת. והענין כי קוץ הנ"ל הוא מבועא דלא פריש מבירא לעלמין מלכות של ז"א ועטרת הברית אות ברית של ישראל דבוק בה תמיד. וזה הקוץ מורה שלא ליחלף באל אחר שלכן הדלת והריש גדולים ועקרב הוא עוקר ב' כופר בעיקר אבל נחש הוא שאר עבירות וכן פירש בר"מ פ' ויקרא פי' הגמ' ל"ש אלא נחש אבל עקרב פוסק כי כל עבירות אינם חמורין כמו כופר בעיקר ע"כ משעמדו המינים שכפרו בעק"ר (אותיות עקר"ב) פוסק ותקנו ברכה באמצע שמ"ע עכ"ל הרי אתה רואה כי מילה עטרת הברית קוץ של דלת נגד ברכת המינים. כללו של דבר ג' מצות אלו ענינם אחד. אולם לפי סדר האברים כאן ביארנו כי שבת נגד הלב מצוה הי"ג ונקה עיין בסימן י"ט ותבין. והנה מעתה תבין למה קבעו ברכת המינים לכאן לפמ"ש שהיא נגד ונקה והשיבה שופטינו נגד נוצר חסד והם מזדווגין יחד והענין נלע"ד עפמ"ש בדרך הב' יהי' מדת ואמת. נ"ח. לאלפים נגד דעת ת"ת ויסוד. ומדת ונקה ביארנו שורש כתר רחל ומקומה בין ת"ת ליסוד ומזדווגת עם הת"ת שהוא נוצר חסד והבן. ולדרך הב' יהיו נ"ח נגד חכמה ולשם עולית המלכות לאתר דאיתנטלת מתמן. אבא יסד ברתא. חכמה עילאה ותתאה.
ונבאר בע"ה ברכה תשיעית על הצדיקים נגד תקון ט' לאלפים ונגד הושט והאמת אגיד כי מעט מזעיר יש לי לדבר בזה ואין לי בזה יסודות חזקים אפס ארמוז מעט מזעיר והשי"ת יעזרינו ע"ד כ"ש הנה לדרך הב' הוא נגד יסוד. וזה אפשר בברכה זו על הצדיקים וכו' והסיום משען ומבטח לצדיקים ובי"ב מצות פנימיות קדש לי כל בכור שקדושתו מצד היסוד פטר רחם ולדרך הראשון תיקון זה לאלפים נגד הבינה. ונוצר חסד בחכמה וכן ידוע מהאריז"ל כי קנה וש"ט בחינות מוחין דחו"ב ויהי' ג"כ הושט בינה והם חו"ג וכן שורש קין והבל כי הבל כחו בדיבור כמ"ש האריז"ל והוא בקנה שמשם ההבלים והדיבור וקין בושט שהוא בינה וגבורה שהוא הבכור הראשון שבעולם. ולכן הוא אדום מבחוץ ולבן מבפנים כי מבינה מתערין דינים מחיצונותיה ובפנים הוא רחמים. ושם מצדה קידוש בכורות. ומשם וקדשת את הלוים שנכנסו תחת הבכורים. ונרמז ג"כ שמה בושט אשר שמה האכילה כמ"ש שט"ו העם ולקטו כמ"ש בזוהר והוא תאוה הראשונה שבאה לאדם ובאה שמה האזהרה שיקדש א"ע בבכורי ראשית תאותו ויאכל לשם שמים:
כ"ח ונתחיל לבאר ברכה עשירית בונה ירושלים בעהשי"ת נגד נושא עון ומקודם נבאר ג' אלו נושא עון ופשע, וחטאה, ובי"ג דמיכה תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו וביארנו למעלה שהשבועה היתה בעקידה והיא נגד יצחק ונלפע"ד לפרש עפ"י מ"ש הגראז"ל בליקוטים ע"פ אל תפן אל קשי העם הזה ואל רשעו ואל חטאתו שהם אותיות השלישית מאבות ר' מאברהם ח' מיצחק ק' מיעקב והם ר"ת חטא רשע. קשי שהוא עון ורשע הוא פשע וחטא שוגג לכן יצחק הוא דין ואין מכפר רק שוגג ואברהם חסד אף הפשע ויעקב מכפר העון שהוא קשי לכן נגד תתן אמת ליעקב הוא נושא עון. ונגד חסד לאברהם הוא ופשע, ונגד אשר נשבעת יצחק הוא וחטאה כנ"ל ואפשר לומר עוד שנושא עון שבי"ג דמיכה שהוא מדה שני' אינו כמו נושא עון די"ג דמשה שהיא העשירי. ששם פירושו שנושא העון ומסלקו לצדדין כי המדה ההוא לפי דרכינו עוד למטה בנצח דדיקנא אבל נושא עון דמיכה שהוא לפ"ד למעלה בבינה או בבינה דא"א שם נושא עון ומוחלו לגמרי וא"ש ההי"ב. ודע לפמש"ל הנה נתחלפו כאן יעקב ביצחק. ויהי' יעקב בגבורה הוא בינה ויצחק באמצע כמ"ש הגראז"ל שתיקון ג' ה' ז' י"ב בקו האמצעי עיין למעלה מ"ש ע"ז. והנה ג' מדות אלו הם ג' צרופי הה"י אחרונה של השם והם לפי דרך הב' הה"ה בג' מקומות שהמלכות נדבקת בקו האמצעי בדת"י ולפי דרך הא' שמדות אלו בחב"ד עליונים הם ג"כ נכללים במלכות כמש"ל בשם הגר"א שם שג' אלו אינם שורים על הז"א רק כשהוא עם נוקבי' והיא איומה כנדגלות שוה לג"ר. לכן תראה כי ג' ברכות אלו כולם בסוד המלכות בונה ירושלים. את צמח דוד. שומע תפלה. והבן ונבאר אותן בפרטות הנה בונה ירושלים נלפ"ד נגד החוטם. והנה החוטם ידוע מהאר"י ז"ל שהוא מלכות דגלגולת ותהלתי אחטום לך וכן לדעת הגר"א ז"ל עטרת היסוד. והפה מלכות נוקבא דז"א עיין בע"ח ובס"ד להגר"א ונלע"ד שהוא בסוד לאה ורחל כי לאה נכללת בדכורא בדלת דאחד. ובשכ"מ נגד רחל פרצוף בפ"ע כמ"ש הגראז"ל. והנה האריז"ל כתב כי ירושלים נגד לאה. לכן נגד החוטם מבקשים בונה ירושלי'. ונגד הפה שומע תפלת כל פה רחל וכן לדרך הב' ג' אלו בדת"י הנה בונה ירושלים בדעת ששם מקום לאה ירושלים ושומע תפלה ביסוד ששם רחל ואת צמח בת"ת ששם עקבי לאה וכתר רחל ושם שורש דוד המלך בכתר מלכות בלב דזעיר וביסוד דבינה לכן מבקשים את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח. והנה בחוטם ידוע שורש הגבורות וכן ירושלים היא דינים כידוע ושם הוא מסירת נפש על קד"ה להמתיק הגבורות וכבר ביארנו המצוה למעלה בברכה שני' קיבה ישינה ואף נעור כי בקיבה בחינות מס"נ למיתה ובחינות שינה אחד מס' במיתה והוא בחינות קטנות אבל בחוטם בחינות מס"נ על קידוש השם בחינות גדלות כמ"ש והתגדלתי והתקדשתי לכן אף נעור עיין למעלה ובזה תבין ג"כ שייכות המצוה הזאת לברכת בונה ירושלים כמ"ש תתגדל ותתקדש בתוך ירושלים עירך. והנה החוטם עם הקנה משמשין כאחד כי ההבלים הולכים מן החוטם לקנה וכן להיפוך מהקנה לחוטם וביארנו למעלה כי בשית עזקאין דקנה בחינות הק"ש ובזה תבין ענין מס"נ על קידוש השם בק"ש כי ענינם אחד. וכן הקנה עם הריאה שמקבלין זה מזה וביארנו למעלה בריאה סוד התורה ולכן גם בק"ש שהוא בקנה יוצאין ידי לימוד תורה ובאהבה רבה יוצאין ידי ברכת התורה כמ"ש בירושלמי:
והנה מדה זו תתן אמת ליעקב נגד החוטם כמ"ש בתיקונים כ"פ כי עינים ואזנים ו"ה שבשם וחוטם ואו ופה מלכות ומדת יעקב ת"ת וא"ו שבשם, ופה מלכות נגד יצחק כמו סעודתא דחקל תפוחין קדישין שהוא נגד יצחק ובזה רוחנו טעם התחלפותן חוץ ממש"ל. ונבאר ברכה י"א את צמח דוד נגד חסד לאברהם, ופשע, וכבר כתבנו טעם לזה למעלה לדרך הב' שהוא שורש המלכות נגד הת"ת ששם מושרש דוד המלך, והנה בי"ב אברים ביארנו שהוא נגד הלשון, ובמצות נגד מילה כי ברית הלשון וברית המעור מכוונים זה נגד זה כידוע, ויש גם בברית הלשון מצות מילה כמש"ל בסימן י"ט בשם הבעש"ט ז"ל בענין חשמ"ל שצריך לחשות מקודם ולימול את ערלת הקליפות הדבוקים בו ואח"כ למלל כמו בברית המעור שאין מתגלים החסדים עד אחר המילה. לכן מדה זו חסד לאברהם כמ"ש והוא יושב פתח האוהל כידוע האי חסד אתגליא בפומא דאמא בעטרת הברית שנתגלה ע"י מילה ופריעה ועיין בגלגולים בסופו ענין שורש דוד בעטרת היסוד בסוד מי בראש וא"ל הקב"ה בן ישי בראש כי ירבעם מבני יוסף ביסוד ודוד בעטרה ראש היסוד עיי"ש וכן כתב הגר"א ז"ל בס"ד כי דוד בעטרת הברית ולכן אמר סבוני וכו' כי אמילם ג"פ נגד מילה ופריעה ואטופא דדמא ג' ערלות על הברית ותבין ענין ברכת את צמח דוד התלוי בלשון ובמילה. ודע כי כל מ"ש הכל הולך למקום אחד כי ג' בחי' המלכות שכתבנו ג' ההי"ן אף שכתבנו שהם ג' מקומות שהמלכות נשרשת בקו האמצעי הנה עקרם במלכות עצמה בדת"י שלה וידוע כי בקומת המלכות שקומתה עד החזה דזעיר יגיע עטרת יסוד דזעיר נגד לבה כמ"ש האריז"ל [לאו דוקא רק בטבור כמ"ש לקמן בבית עולם סימן א' אולם גם כתר מלכות שבמלכות מגיע שם עיין מ"ש האריז"ל על ענין שכתר מלכות גדול מכתר דזעיר]. והנה מדת ונקה הוא מלכות שבמלכות ג"כ פרצוף בפ"ע וקומתה עד חצי המלכות עד לבה ששם מסתיים יסוד דז"א. והנה שורש דוד עיקרו במלכות שבמלכות כמ"ש הגר"א ז"ל בסוף הליקוט מענין עולם שנה נפש והוא אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה לכתר וע' מש"ל במדת ונקה שהיא מלכות שבמלכות ועולה עד הכתר, והנה לפ"ז שורש דוד בשלשתן בכתר מלכות שבמלכות. ובחזה ציון ת"ת שבמלכות שכנגדה ובעטרת יסוד דזעיר המסתיים שם. ותבין בזה כמה דברים שסותרים זא"ז וא"ש ההי"ב (ונבין בזה ג"כ מ"ש הגר"א ז"ל בס"ד שמדת ונקה נגד יוסף חודש העיבור וי"ב נגד י"ב שבטים י"ב חדשים במלכות) ועיין בהרמ"ז פ' ויגש ר"ו כיוצא בזה במלכות עצמה. והנה החתימה הוא מצמיח קרן ישועה כי קרן הוא במלכות קרנא ביובלא איתעטר כמ"ש בסוף ס"ד ומשם הישועה ה"ג המושיעם את הנערה כוס ישועות:
ונבאר בע"ה ברכה י"ב שומע תפלת כל פה ובמצות נגד תפלה ובאברים נגד פה. ובתיקוני דדיקנא וחטאה שהיא הפה. והכל מבואר ואין צריך שום פירוש והנה לדרך הב' יהי' תקון זה נגד שורש המלכות ביסוד מיל"ה בגי' פ"ה או ביסוד המלכות עצמה פה שלמטה כידוע ולדרך א' הוא בכתר. ולפמ"ש בסימן כ"א שהם חב"ד דבתר נושא עון בגרון. ופשע במוחא חסד. אשר נשבעת נגד הפה דעת מכריע ביניהם, הכלל העולה כי לכל הדיעות הוא נגד הפה והנה בס"ד כתוב כי ששה תיבות שבבראשית עד והארץ נגד תיקוני דגלגולתא ומן הארץ היתה עד המים י"ג תיבות נגד י"ג דדיקנא. והארץ לאו בחושבנא עיי"ש. והנה אחרי שביארנו י"ב איברים נגד תיקוני דדיקנא נבאר בקיצור שרשם בפסוק זה. ונאמר כי הנה ביארנו ו' אברים תחת החזה וששה למעלה. והנה הושט אע"פ שהוא למעלה אעפ"כ משמש לאברים התחתונים לכן נחשב אותו למטה והם היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום שבעה תיבות נגד ושט כבד מרה טחול קורקבן קיבה כליות. ונראה כי תוהו ובוהו וחושך ידוע שהם ג' מרות כמ"ש הגר"א ז"ל באדרת אליהו בראשית והם תוהו ירוקה במרה. ובהו לבינה נגד כליות או נגד הכבד. וחושך שחורה בטחול. וכ"ז קודם שבא הרוח שהוא למעלה מהחזה אבל אח"כ ורוח א' מרחפת על פני המים והנה תיבת המים כתב שם הגר"א שהוא נגד תיקון י"ג ונקה והוא סוד המים שקדמו לעולם ולדברינו הוא נגד הלב, ורוח הוא הקנה, אלקים החוטם ששם מתגלים הגבורות, מרחפת בריאה המרחפת על המים שבלב והוא הדם. על פני הוא לשון ופה שהם פנים של הלב כי הפה מגלה מה שבלב כמ"ש בספרים כי הלשון קולמוס הלב וכן הפה ודוק. ואם תתבונן מ"ש למעלה בסימן כ"א בהג"ה ע"ד האר"י ז"ל זי"ן מדות הראשונות מחכמה סתימאה והאחרונות מגלגולתא ואוירא, תבין ענין הששה מדות ורוח א' מרחפת על פני המים מסוד האוירא שהוא רוחא והבן.
ואודה לד' על חסדו אשר גמלנו לפרש הי"ב ברכות שבשמ"ע והראנו שכר טוב בעמלי כי אחר כתבי זאת מצאתי עתה דברי רבינו קודש הקדשים האריז"ל בשער היחודים ביחוד מה רב טובך וכתב כי טובך בגימ' ל"ז כמנין הב"ל מילוי ס"ג והוא הבל היוצא מן פה דא"א ומלביש לז"א והוא נגד תיקון י"ב וחטא"ה בגימ' ל"ז אשר נשבעת לאבותינו והוא הבל המקיף לאבהן ונגד ברכה י"ב שומע תפלת כל פה, הרי לך שי"ב דשמ"ע נגד י"ב תקוני דדיקנא ושומע תפלה בסוד הפה:
כט ודע שנוכל לומר עוד דרך בי"ב אברים שבארנו בסוד הוי' מהופכת היודין בכליות ואביזרי' וה' ראשונה בכבד וא"ו בחזה והי אחרונה בראש. נוכל לומר עוד שהי ראשונה בראש והי אחרונה בכבד והיודין למטה בכליות והנה הו"ה כסדר אך היוד ירדה למטה מחמת שהי' בעת צרתם נתהפך שם הויה כמ"ש הגר"א ז"ל, והנה גם ההויה הזאת הפוכה נקרא אם היו"ד למטה כי שני הההין שוין כן כתב הגר"א ז"ל בברכות על ארבעה צריכין להודות וסדרן שם מדבר בית האסורין חולה ים, וים נגד יו"ד למטה עיי"ש, ובזה נלע"ד לפרש מ"ש הגר"א ז"ל בהגדה כי ד' כוסות נגד ד' עולמות כוס ראשון נגד עוה"ז ושני נגד ימות המשיח וג' תחיות המתים וד' עוה"ב, זאת מצאתי בקיצור הגדה הנ"ל כי גוף ההגדה אינה תח"י לעיין בו, והנה לכאורה קשה שהרי ידוע מ"ש האריז"ל שד' כוסות ד' אותיות וכוס ראשון נגד יו"ד חכמה ולמה כתב הגר"א ז"ל שהוא נגד עוה"ז, אך לפי האמור נראה דאזיל לשיטתו והם ד' כוסות נגד ד' צריכין להודות כי במצרים נצולו מכל הד' ממדבר וים ובית האסורין וכו'. לכן היוד נגד ים למטה בסוד העוה"ז והיא חכמה תתאה, ונמצא לפי"ז כי בסדר הארבע כוסות נסדרו כסדר, כסדר אותיות השם. ובמזמור הודו נסדר היוד למטה והטעם כתב שם הגר"א ז"ל מחמת שהיו בעת צרתם לכן ההויה מהופכת. ובזה אמרנו דבר נחמד על השינוי שם במזמור כי בראשון במדבר כתוב יצילם ובאחרון בים יוציאם. ובשני האמצעים כתוב יושיעם. ונלפענ"ד כי ידוע מאמר חכמז"ל שד' כוסות נרמזו בפסוקי והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי. ורבינו הגר"א ז"ל כתב שהוא טעות מ"ש ולקחתי דא"כ הוה להו למחשב גם והייתי. רק בוגאלתי נכלל שנים וגאלתי אתכם בזרוע נטוי' ובשפטים גדולים, וטעמו מבואר ליו"ח שהם ג' מוחין שהם ד' כי בדעת נכלל ב' חו"ג זרוע נטוי' ושפטים גדולים. והנה ידוע כי הה"ג נקראים ישועה ה"ג דאימא המושיעים את הנערה כמ"ש בזוהר הרקיע בראשית ונכלל כאן גם ה"ח בגבורות לדין המצרים ולהושיע את ישראל. לכן במדבר שהוא נגד הי ראשונה כוס שני כתוב יצילם. ובאחרון בים כוס ראשון כתוב יוציאם ובב' דדעת חו"ג כתוב יושיעם והבן. ודע כי סדר זה של הגראז"ל נזכר ג"כ בכנפי יונה ומנין הפסוקים מסכימים לזה ובתולדות בהקדמה סדר באופן אחר וצ"ע. והנה סדר זה הוא כסדר היסודות ממעלה למטה ארע"ם כי מים המה תחת הארץ כמ"ש לרוקע הארץ על המים. ויהי' אש בינה למעלה נגד הראש ואיברים שבראש, ורוח גוי' וחזה, הריאה וקנה, ועפר כבד וטחול כמ"ש בתקונים על הטחול אוכמא ועפר תאכל כו'. וכליות מים שקתות המים בנו"ה כידוע, ושני הדרכים עולים בקנה אחד:
ל הרי נתבאר לפנינו הגוף הפנימי י"ב אברים פנימים ומוח ולב ונבאר עתה בע"ה הגוף החיצוני וכבר כתבנו למעלה שעקרו ז' איברים והם ב' זרועות חו"ג וגוף ת"ת. ב' רגלים וברית נה"י. וראש בינה או דעת נכלל מג' והנה הגוף הזה כלול מג' עצמות גידים בשר ג' כלים ויש דרך אחר עצמות וב' מיני גידים דופקים, ואינם דופקים, הדופקים בסוד רוח כי הדפיקה מחמת הרוח החיוני והוא הדם הבא מלב עם רוח החיוני אל האברים. ומן האברים חוזר ללב ע"י הגידים שאינם דופקים והוא בחינות נפש, והבשר בחינה רביעית מלבשת עליהם בסוד החשמ"ל. עיין בע"ח בארוכה ולדרך הראשון העור בחינה רביעית ובעור הזה ג"כ יש ג' עורות מסוד ג' קליפות ועור ד' קליפות נוגה טו"ר ויש עוד עור קדוש חשמ"ל דבינה, עור דבינה. כי הבינה מתלבשת בג' כלים דז"א והעור שלה נשאר בחוץ ומאיר בחוץ בסוד החשמ"ל להגן מן הקליפות כנשר יעיר קנו יפרוש כנפיו וסוככם באברתו. והנה אלו ז' איברים נכללין בד' נגד ד' אותיות השם וד' רוחות כמ"ש בתיקונים תקון י"ח כי רישא למזרח דרועין לדרום גופא למערב. רגלין לצפון וסדר זה הוא ע"ד סדר הדגלים יהודה מזרח בסוד הראש, ראובן דרום בסוד דרועין, אפרים מערב גוף וברית, דן צפון רגלין שהם ירכתי צפון שני כרובין זהב בינה עד הוד אתפשטת כידוע ועיין ביהל אור בהעלותך ובמדבר שסדרן יוה"ה יהודה יוד נגד אבא מזרח, ראובן ואו ז"א דרום, אפרים מערב שכינה במערב ה"א אחרונה. דן בצפון ה"א ראשונה **(ויש להראב"ע ז"ל דרך אחר בדגלים כי הדרום הוא הראש ואולם חוץ לזה שבזוהר כתב להיפוך שיהודה מזרח הוא באבא אבל גם מן הכתוב בעצמו מוכח דלא כדבריו ושם נראה ג"כ סדר הרוחות כמ"ש מן הלוים שהיו חונים סביב למשכן שהי' אהרן ובניו למזרח ובני קהת אשר עבודת הקודש עליהם ובכתף ישאו הי' בדרום ואח"כ בני גרשון במערב, ובני מררי נושאי קרשי המשכן בצפון ותראה כמ"ש:)** ודע כי סדר זה הוא בסור חגת"ם כי חסד תלוי באבא וגבורה באמא, ויש עוד דרך ב' כי ארבע דגלי המרכבה חסד וגבורה, נצח והוד כולם מסוד הקצות ושבט לוי משלים קו האמצעי. והנה ענינם אחד עם דרך הא' כי נצח כמו ת"ת כי איהו בנצח ואיהי בהוד כידוע וכן מפורש כתוב בזוהר בראשית כ"ו ע"ב כי יהודה מיכאל בחסד, ודן גבריאל בצפון, ראובן נוריאל בנצח, אפרים רפאל בהוד, ודע כי בכאן נראה שראובן נוריאל והוא בת"ת כמ"ש בזוהר יתרו בחודש השלישי דשליט בי' אוריאל. ומיכאל בכ"מ בחסד דרום. והנה בדגלים להיפך יהודה במזרח וראובן בדרום. הענין כי בדגלים נתחלפו כי בנסיעת החיות הוא סדר אחר כמו זה כמ"ש בזוהר בראשית דף מ' וכד נטלי ארבי לסטר מזרח ממנא דקיימא עלי' הוא מיכאל עי"ש כן תירץ הגר"א ז"ל בהיכלות פקודי היכל ששי דף רנ"ד ע"א ובזה תראה מפורש שאין צורך להגיה שם בזוהר בראשית כ"ו מה שהגי' בזוהר חי והבן:
ודע שיש לי קושיא חמורה לא ראיתי מי שהעיר בזה כי כאן בזוהר כתוב דן בגבור' וראובן בנצח ואפרים בהוד אבל בגלגולים בסופו כתב להיפך יהודה בחסד ראובן בגבור' אפרים בנצח דן בהוד, ומהתימא אצלי כי לא זכר כלום שם שבזוהר כתוב להיפך ואין בידי לתרץ רק כי בגלגולים כתוב מפורש שהם בחגנ"ה דנוקבא ונוכל לומר בזוהר הכוונה על חגנ"ה דדכורא ועכצ"ל דבזוהר הכונה על זעיר לכן פירש נוריאל בנצח ומלכות בהוד, כי יעקב ורחל עומדים בנ"ה דז"א והבן:
לא והנה אחר שציוו לנו חכז"ל לשנות בדרך קצרה אחזור כל הנ"ל בדרך קצרה ממטה למעלה ונאמר כי הנה האדם יש לו גוף חיצון ובו ג' כלים בשר גידין ועצמות, ובו נפש הצומחות. ובפנים ממנו גוף פנימי י"ב אברים ומוח ולב ובהם מתלבשת נפש המרגשת ומתחלקת לג' מרגיש ומתעורר ומניע נר"ן [וכ"א מאלו יש לו מקום מיוחד כמו מרגיש בראש, מתעורר בריאה ולב, מניע בלב. והם נר"ן שברוח, וצומחת למטה מהחזה בכבד והוא כללות הנפש. ואעפ"כ מתפשטין כל הכחות אלו בכל הגוף כי אין אבר שלא יהי' בו כל הכחות אלו]. ובפנים מהם יש גוף ג' פנימי והוא הצלם מחלוקא דרבנן מג"ע התחתון או מעליון והוא הבריאה [ושנים הראשונים יצירה ועשי'] ובתוך הגוף הזה נפש השכלית, ועד כאן בחינות עולמות ואותיות ולמעלה מזה בחי' נשמות היינו גוף פנימי מקול ודיבור ובתוך הגוף הזה צלם ומוחין מנה"י דבינה ובתוכו נר"ן אמיתים והוא בחינות נקודות ונשמות והוא בכללות בחינות רוחא. והמה נאצלו ע"י זיוג זו"נ דאצילות ואולם בפרטות נתחלק לב' רוח ונפש מז"א ומלכות. והנה הנפש ממלכות אינה מתגלגלת כמו הנשים שאינם מתגלגלים, כ"א לעתים רחוקות ע"י זכות גדול. והרוח מז"א נתחלק לנר"ן והמה מתגלגלים כמ"ש הגראז"ל ובתוך כל אלו מתלבשת עצם הנשמה שנאצלו בעת בריאת העולם כ"א לפי שורשו באברים העליונים והם מן יחידה דאצילות עד נפש דעשי'. ואפשר כי פרצופים אלו בסוד טעמים בחינות אלקית שבנפש האדם כי פרצוף הפנימי טעמים נזכר מעט מזעיר רק איזה פעמים בע"ח כי הוא עבודת מתנה למעלה מעבודת בנ"א. ודע כי ענין פנימיות וחיצוניות יאמר על כמה פנים כי גם אברים הפנימים פנימי יקרא. וכן הגוף עם הצלם הוא בחינות חיצונית. והמוחין הפנימים בחינות פנימיות, ואולם על הרוב נאמר פנימיות על כלים הפנימים קול ודיבור והגוף החיצוני עם הצלם חיצוני יקרא:
והנה למעלה יעדנו לפרש ענין הזמן של האדם שסודו בצלם מבריאה ומשם ימי שני חייו ונבאר כפי מ"ש במשנה אבות עד בן מאה שנים כי מרבנו האריז"ל לא נמצא ביאור רק עד בן כ' שנים שעד י"ג שנים זוכה לצלם דאמא וב' שנים עד ט"ו מקבל ל"ם דצלם אמא, ובג' שנים עד י"ח לחופה צלם פנימי דאבא. ובב' שנים עד בן כ' מ"ל דצלם אבא. ואולם לאשר התורה ניתנה לדרש במ"ט פנים אבאר הכל כפי דרכי. והנה שם באבות פ"ה בן ה' למקרא בן עשר למשנה. בן י"ג למצות. בן י"ח לחופה. בן כ' לרדוף. בן שלשים לכח. בן ארבעים לבינה. בן חמשים לעצה, בן ששים לזקנה. בן שבעים לשיבה. בן שמונים לגבורות. בן תשעים לשוח בן מאה כאלו מת ועבר מן העולם ע"כ:
ל"ב ונראה לפ"ד כי הנה ביארנו למעלה כי הצלם הוא מבריאה והנה יש בבריאה ז' היכלות והם נחשבין ממטה למעלה ובהיכל העליון היכל קה"ק נכללין ג' ראשונות קודש חד הקדשים תרי הרי ג'. וכן בשנות האדם שבעי' שנה נגד ז' היכלות כ"א כלול מעשר ונוסף עליהן עוד שלשים נגד ג"ר שנכללו בהיכל קה"ק. והנה המה נגד ז' הבלים שנות האדם שנזכרו בתיקון ס"ט ויש ג' הבלים ג"ר פנימיות הז' הנ"ל והמה אמ"ש מים בראש אויר בגוי' אש בלב וכבד עיין למעלה מ"ש, והמה נגד ג' חלקי האדם ימי עליה וימי עמידה וימי ירידה והוא למטה בנעוריו א"ש שהוא העולה והוא רתיחת הילדות. ובימי ירידה מים בראש ובאמצע אויר [והוא מבן שלשים עד ארבעים אמצע הזמן] והנה סדרן הוא ראשון יסוד ומלכות כאחד לבנת, וספיר והשני הוד וג' נצח ורבינו הגר"א כתב בקיצור ההיכלות דרך אחר שלבנת הספיר נגד מלכות ועצם השמים יסוד. והיכל נוגה הג' כלול מנו"ה ביחד עי"ש. ועיין בריש תיקון כ"א שית סבין וחד עולימא עי"ש בביאור הגר"א כי המלכות נקראת נער מחמת שמתלבשת במט"ט. והנה לפמ"ש כי היכל הראשון מלכות נוקבא והשני יסוד הנה ביסוד בעצמו יש ג"כ בחינת מלכות עטרת היסוד וידוע כי העטרה שליש היסוד א"כ בהחשב כ"א לעשר יגיע לעטרה שלש שנים ועוד לכן החיוב במצות משנת י"ג ואילך שמשם ואילך נקרא איש וקודם נקרא נער שהם עשר דמלכות וג' דמלכות דיסוד בעצמו. ואף אם נאמר דהיכל הראשון אינו מלכות נוקבא רק עטרת היסוד יש ג"כ מקום לדברינו עפ"י מש"כ הגר"א בתיקון כ"ה שאות יוד מיסו"ד הוא עטרת היסוד ונשאר סו"ד ע' אנפין והם ביסוד מן הבינה והיוד חכמה ובסו"ד בעצמו ו"ד בגימ' עשר במלכות של יסוד בעצמו חוץ העטרה וס' בו"ק דבו הרי כי יש ביסוד בעצמו ב' בחינות מלכות עטרת היסוד י' קטנה אבא יסד ברתא ומלכות של היסוד בעצמו מבחינת בינה. והראשונות עשר שנים שלימות, והשני' שליש היסוד שלש שנים ויום אחד ואפשר כי היום אחד נגד הד' חדשים הנותרים ופורתא לא דק. כי יום אחד בשנה חשוב שנה. [והנה זה ממש ע"ד דברי הגר"א ז"ל שאביא לקמן כי עשר שנים הראשונים נגד אבא. ומעשר עד עשרים בינה עיי"ש רק שם באופן אחר ממעלה למטה ודוק]. והנה המקרא ידוע שהוא בעשי' מלכות ומשנה ביצירה ששם מתלבש היסוד דאצילות כמ"ש ביוסף במרכבת המשנה משנה למלך כידוע לכן בן ה' למקרא חצי המלכות ומקודם מלמדו אותיות, ובן עשר כשמתחיל לעלות ביסוד למשנה ובן ט"ו חצי היסוד לגמרא כי הגמרא היא המשא ומתן של המשנה והוא בחצי העליון של היסוד שנקרא איש שנושא ונותן ויכול ללחום מלחמתה של תורה והוא הפלפול של הגמרא שהוא הטעם של המשנה והענין כי כבר עלה אל הת"ת שביסוד, ות"ת ידוע שהוא מקום התורה מדת יעקב, ובמלאות י"ז שנים כאשר יכנוס לשנת י"ח. לחופה כי אז כבר עלה ז"ס תתאין של היסוד ומתחיל לעלות חב"ד דיסוד וידוע כי הזיוג בא מן המוחין כידוע מהאריז"ל שמשם באה הטיפה ליסוד יוסף חצה דג ומצא מרגליות בבשרו והוא ג"ר דיסוד עצמו והבן.
בן עשרים לרדוף היכל ג' נו"ה כלילן כאחד ושם היכל נקרא תא הרצים וצריך לרדוף ברגלים אחר מצות כמ"ש ואית רדיף מצותא לגביהו והכל ידוע אין צריך שום פירוש:
בן שלשים לכח כי אז מתחיל לעלות בהיכל הזכות גבורה ויש לו כח וגבורה ללחום מלחמת ד' ושם המחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית והוא כח מעשיו הגיד לעמו עובדא דמעשה בראשית ונלפ"ד שלכן יש ביוצר אור מן המחדש בטובו עד סוף הברכה שהוא היכל הזכות כידוע כ"ח תיבות, ושם בנקודא דאמצעיתא מאיר הבינה בנקודת ציון כמש"ל בסימן כ"ג בשם הגר"א בהיכל ד' והבינה היא כח כי חכמ"ה היא כח מה כ"ח בינה ומ"ה חכמה כידוע לכן בן ארבעים לבינה כי כבר הגיע לשם ולא אמר בן שלשים לבינה על התחלה כמו בכולם כי הוא באמצע נקודה דאמצעיתא ויגיע אליו כבן ל"ה או ל"ו לכן אמר אותה בסוף בעת ישלים לא בהתחלה והבן:
והנה עיין שם בהיכל ד' בזוהר ובביאור הגר"א ז"ל כי שם מדת המלכות עיין בזוהר פקודי שם היכלא דא קוב"ה אשתמודע שולטני' בארעא בגיני' ובזוהר בראשית בהיכל ד' כל אינון ממנן דעלמא דאיתמנון לשלטאה, מהכא נפיק דינהון לשלטאה. ומהכא מעברין שולטני'. ולכן היו דוד ויוסף בני שלשים במלכם שאז נכנסו בהיכל הד'. והענין נלפ"ד האחד כי המלכות מקבלת מגבורה ושם בהיכל הזה שלחן בצפון, ושלחן הוא כתר מלכות, זר זהב סביב למסגרתו, והוא הבטן גופא למערב היכל הקודש מכוון באמצע בין נה"י שהם למטה ובין חג"ת למעלה וענין הזה מפוזר בין כתבי הגר"א הרבה מאד:
ועוד שנית נ"ל עפ"י מ"ש הגר"א ז"ל בתיקון כ"א דף נ"ג ב' בהג"ה שם באה"ד וכן התחלת הנוקבא שהיא נגד נה"י כי שם הדעת שהוא ביסוד וב' כליות נו"ה אלא שראשה נגד נה"י הפנימים וגופה נגד נה"י החיצונים. וחג"ת עד טיבורה הוא עד סיום יסודו סיום הדעת. והנה התחלתה מטבירא דליבא ופי' נגד טבורא שלו וטיבורה נגד עטרה שלו עכ"ל הזהב ושמור זה כי יתישב בזה כמה ענינים מוקשים למבין. כי היכל הזה בסוד הבטן כמ"ש הגר"א ז"ל והוא מושרש בעטרת היסוד מלכות דדכורא ודוק וההי"ב:
היוצא מכ"ז להבין ענין המלכות שהיא בהיכל הזכות וכן דוד מלך ישראל שהוא מושרש בעטרת היסוד כמש"ל קיבל בן שלשים מלכותו ועכ"ז לא נשלם מלכותו עד היותו בן ל"ז שאז מלך על כל ישראל כי אז כבר עלה כל ז"ת דהיכל זה ועלה עד הבינה שמשם המלוכה כמ"ש הגר"א שנפש דוד במלכות ומלכותו מבינה ועיין בכוונת מלך העולם. וכן יוסף נתחזק במלכותו אחרי כלות שבע שני שבע ותחילנה שני הרעב לבוא כאשר אמר יוסף אז אמר להם פרעה כל אשר יאמר לכם יוסף תעשו ועיין במדרש שצוה להם לימול ואפשר שעשה כן להכניע הערלה שכנגד העטרה והבן:
והנה בן ארבעים לבינה כבר כתבנו, אולם כדי מאחר שכל מה שנזכר שם במשנה כולם על ההתחלה נראה לפרש ג"כ בן ארבעים לבינה שמתחיל לעלות אל הבינה והענין שאז נכנס בהיכל אהבה מקום השדיים כמ"ש שם הגר"א ז"ל והוא בינה כמ"ש שעשה לה דדים במקום בינה, כי אם לבינה תקרא. ושם בפרצופי היושר מסתיים יסוד דאמא בחזה כידוע. אולם לפמ"ש לקמן שימי חיי האדם בסוד המנורה שבע קנים וכולם פונים להאמצעי שהוא העיקר ועיין למעלה שהוא ימי עמידה משלשים עד ארבעים. י"ל כי עד ארבעים כולם נחשבים על התחלה העלי' כמו בן עשרים לרדוף שמתחיל לעלות לנה"י וכן כולם עד אמצע שנות האדם כמו קנה האמצעי ומשם כולם פונים לאמצע ונחשבים כולם על הגמר הבן הדברי'. והנה לדרך זה י"ל כי בן ארבעי' כבר קנה הבינה בסוד נקודה דאמצעיתא דהיכל הזכות נקודות הטבור בינה. ובן חמשים לעצה שכבר קנה הנו"ה שהם בסוד העצה כמ"ש אף לילות יסרוני כליותי נו"ה והם בסוד נו"ה דעתיק שהם בהיכל אהבה עמ"ש בבית עולם ח"א בארוכה. ובן ששים עלה לזקנה היכל הרצון ששם הזקנה דיקנא קדישא שסביב הפה ששם כחוט השני שפתותיך ובן שבעים לשיבה בקה"ק וזה נ"ל עיקר. ודע כי המלכות יורדת בבריאה ונעשית שם בסוד עתיק וא"א. ולכן משבעי' שנה עולה כל בחינות ארוך. בן שבעי' לשיבה שעולה לדיקנא ונעשה הזקן לבן כמו בא"א. בן שמונים לגבורות בסוד מוחא סתימאה שהיא מגבורה דעתיק כמ"ש האר"י ז"ל. ולכן בהגיע לגבורות בחזקת שהוא קים כי משם היו מקבלים החיים דורות הראשוני' שקודם נח מחוטמא ששורשה ממ"ס לכן האריכו ימים כמ"ש האר"י ז"ל ע"פ לא ידון רוחי באדם לעולם. בן תשעי' לשוח שעולה לגלגלתא כתר מלכות ושם הענוה כמ"ש בסה"ק במקו' גדולתו שם ענותנותו. בן מאה כאלו וכו' ועבר מן העולם בסוד עתיק שהעתיקו מבריותיו:
דרך שני מצאתי בתז"ח בסופו בסוד היסוד שמשם החיים וז"ל בדף צ' ב' ואיהו יהיב חיין למאן דלית לי' חיין כלל (פירוש לדוד המלך כידוע) עאל לאינון חמש מאה עלמין ונטיל מינייהו חמשין שנין ולא יתיר ואיהו יהיב לבתר עאל לגבי או"א וממה דיהבי לי' יהיב איהו ואשלים לשבעי'. ועי"ש בפירוש הגר"א ז"ל שזהו ביום הששי לחם משנה או"א ולכן עד עשרי' שנה אין מענישין למעלה כי באו"א אין דין כלל ולמטה עד י"ג שנה כי אמא מתפשט ז"ת למטה עכ"ל וסדר זה ממעלה למטה **(הנה דרך זה של רבינו הגראז"ל יש להשוות מעט עם דברי רבינו האריז"ל כי עד כ' שנים מקבל האדם צלם דאו"א אפס כי הוא להיפוך כי לפי דברי האריז"ל עד י"ג צלם דאמא ועד כ' מקבל מוחין דאבא ולפי דברי הגראז"ל בהיפוך עד יוד מאבא וגם חב"ד דאמא נכללין באבא וזין דאמא עד כ'.)** ונ"ל עפ"י דבריו בן ה' למקרא ובן עשר למשנה עפ"י מ"ש האריז"ל בפע"ח שער הפורים כ' תורה שבכתב באבא ותורה שבע"פ באמא לכן מקרא בעשר שנים הראשוני' ומשנה בעשר השניים ובן י"ג מתחילים ז"ת דאמא כמ"ש הגר"א ז"ל נעשה בן מצוה בסוד הדעת ז"ת דאמא כמ"ש הגר"א בס"ד ואז בא גם היצ"ט חסדי' דדעת שמתחלה לא היו לו רק גבורות ובן ט"ו בת"ת דאמא מקום התורה לתלמוד לידע כל הלכה על בוריו ות"ת דאמא בכתר דזעיר. ובן י"ח יגיע להוד דאמא שהוא מתלבש בבינה וגבורה והוד דזעיר מקום המלכות ושורשה. לכן צריך לישא אשה בעת ההיא. בן עשרים לרדוף אחר המצות בסוד החסד אברהם אוהבי. כמ"ש בתורה כ"פ וירא וירץ לקראתם. ואל הבקר רץ אברהם והכל מחמת האהבה. בן שלשים לכח וגבורה. בן ארבעים לת"ת ששם בחזה יסוד דבינה. בן חמשים לנו"ה כליות יועצות. בן ששים לזקנה ליסוד שהוא מזקן עליון ותחתון הדרת פנים זקן כי סריס אין לו זקן כידוע והוא מבן ששים עד שבעי' והוא שבעין שנין ואם חי יותר הוא בחסד עליון מג"ר ואפשר פירוש הנותר כמו לדרך א' והנה ב' הפירושי' הם באו"ח ואור ישר וכן זיוג ההיכלות דבריאה עם האצילות כי ביוצר אנו הולכי' ממטה למעלה עד האצילות ומשם יורד השפע ומוחין ממעלה למטה עד שפוגשין זא"ז בהיכל קה"ק שנכלל באצילות. וכן הוא בחיי האדם במצותיו שעושה כל ימי חייו מעלה מ"נ מתתא לעילא ומוריד מ"ד מעילא לתתא עד יום מותו שאז כעשה היחוד מכל המצות שעשה כל ימי חייו כידוע:
ויש לי עוד פירוש קרוב להנ"ל בסוד שבע קני מנורה שביארו הקדמוני' על חיי האדם וסדרן של הקנים ביאר בזוהר בהעלותך ועיין ביהל אור בסוד שם ע"ב. ע' וב' דאו"א ז' קשרין אבא ברישא. אמא באמצעיתא והוא משלשים עד ארבעי' לבינה, וסדרן ממטה למעלה עיין שם שהם, מלכות, יסוד. נצח והוד, בינה, ת"ת, חו"ג חכמה ותוכל לפרש מעצמך הכל כמו לדרך הא' ואין צורך להכפיל הדברי'. ודע כי המנורה רומזת על אמא עילאה ויש במכורה מ"ט דברים כנגד מ"ט שערי בינה שהם כ"ב גביעים ט' פרחים י"א כפתורים בסוד שם מ"ב בבינה ועם ז' קנים מ"ט. והם עין פנים ומ"ט פנים שבתורה והחילוק כי זה זין פעמי' עשר עם ג"ר, וזה זי"ן פעמים זי"ן ומשם שנות עבודת הלוים עד חמשים שנה מגבורה אבל אח"כ מתבסמיך ונשבר תוקפי' כמ"ש הגר"א ז"ל בליקוטים והעולה מזה כי שנות עבודת הלוים בחמשים שערי בינה משם מ"ב שהוא בגבור' עם כללות ז' שמות ושער הנון הרי חמשים ושנות חיי האדם משם ע"ב חסד האור כי טוב, ובזה אצא בכי טוב, ביום שנכפל בו כי טוב, והשי"ת יעזרנו ע"ד כבוד שמו שלא יאמר פינו ולא יכתבו ידינו דבר שלא כרצונו חלילה. וכשם שעזר לנו השי"ת לסיים ספר זה כן יזכינו להחל ולסיים עוד ספרים אחרים ולהשלימם בכי טוב בהנל"כ ולאע"י:
בית עולם חלק א
הקדמת המחבר בלב נשבר מדבר לאשר מיעוט ערכו יכיר הנה נא הואלתי לכתוב על בנין ביהמ"ק וראיתי עם לבי לחלקו לג' חלקים כי ידעת כי האצילות נחלק לג' חלקים כמו בג' סעודות של שבת עתיק והוא א"א וז"א ומלכות כי או"א נכללין בדיקנא ובכ"א יש מוחין מפרצוף שלמעלה נה"י דז"א נעשין מוחין למלכות ונה"י דאו"א וא"א מוחין לז"א וז"ת דעתיק מוחין לא"א והנה ידוע מ"ש האריז"ל שיש בביהמ"ק ע"ס ארון וכפורת וכרובים חב"ד ושלחן מכורה ומזבח פנימי חג"ת וב' עמודים וגפן נה"י וכבר ידעת שיש לכל ספירה כלים דוגמת הגוף לנשמה וביארנו בספר הזה באורך כי ההיכל ואולם ועזרות והר הבית כולם בחינות גוף ובתוכם מוחין הע"ס הנ"ל לכן חלקתי גם ספרי זה לג' חלקים בראשון יתבאר הביהמ"ק ע"ד קומת א"א ובתוכו ע"ס דעתיק מוחין וצרפתי לזה גם סדר זיין היכלות כאשר יראה הרואה. וחלק שני ע"ד קומת ז"א ובתוכו מוחין וצלם ע"ס דאימא. וחלק ג' בקומת המלכות ופנימיות שלה שהוא הז"א ויהיו הטית ספירות טית דז"א בעצמו, כי הי' הבהמ"ק נעשה בתמונה שיכלל בתוכו כמה בחינות כמו התורה הקדושה שנכלל בכל מצוה פירושים וטעמים לאלפים ורבבות וכן הבהמ"ק שכתוב עליו הכל בכתב מיד ד' עלי השכיל, ואם יעזרינו השי"ת רק דבר אחד לאמיתו די, ודע אף שכל הג' דרכים קרובים זה לזה עכ"ז לא נשנית אלא לדבר שנתחדש בה וגם כי אין בפרט אלא מה שבכלל עכ"ז גם הפרט נצרך כי יתחדשו ויתבררו ע"י דברים רבים מה שא"א לבאר בכלל. ולך נא ראה מ"ש בזוהר הקדוש בהקדמת ספרא דצניעותא במשל הנפלא אשר שם. והשי"ת יעזרינו ע"ד כבוד שמו להשיג דברים אמיתים בתורתינו הקדושה ונהי' אנחנו וצאצאינו מהעוסקים בתורה ומצות לשמה אמן כיה"ר:
יושב העליונים ומתאוה התחתונים לשכון ביניהם צוה ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם והוא מ"ע בתורה כלול מכמה מצות לעשות ארון וכרובים שלחן ומנורה ומזבח פנימי וחיצון, ויש עוד מל"ת כגון לא יסורו הבדים וכן לא תעלה במעלות על מזבחי. וכן לא תניף עליהן ברזל, וכדומה, ונבאר המצות האלה כדי לקיים ונשלמה פרים שפתינו כמ"ש כל העוסק וכו' והשי"ת יעזרינו ע"ד כבוד שמו:
ונבאר ענין העולם ונקודת פנימיות העולם שהוא א"י וביהמ"ק. הנה האר"י ז"ל כתב בע"ח עיין דרושי אבי"ע דרוש ד' וקיצור אבי"ע דרוש א' וציור עולמות אב"ג ושער הארת המוחין דרוש ה' והמתבאר משם כי הארץ שלנו היא מלכות דמלכות דעשי' כי הט' רקיעים המה ט' ספירות דעשי' וילון עטרת היסוד ושם מתחלת המלכות וראשה בשמים והאויר שבין שמים לארץ ז"א שלה, והארץ מלכות שלה. והנה בארץ יש זי"ן ארצות ז"ס שלה, והארץ העליונה תבל כוללת ג"ר:
והנה הארץ הזאת יש בה י' ספירות וגן עדן בינה שלה וביהמ"ק יסוד וארץ ישראל מלכות והענין המתבאר משם היטב כאשר נעיין בדרושים כי יש בה ה' פרצופין א"א ואו"א וזו"נ והם י' ספירות הידועים וארץ ישראל מלכות פרצוף בפ"ע והיא עומדת נגד נה"י דזעיר וג"ע היא בינה ג"כ פרצוף בפ"ע והיא מתפשטת בז"א בחג"ת עד החזה והארותי' היוצאים מפי היסוד דבינה בחזה כאשר מתגלים שם עושים רושם גדול בעבור שהוא תכף אחר החזה:
והנה היסוד דז"א הוא נגד גוף דמלכות ומסתיים בסיום הת"ת שלה והארות היוצאים מפי היסוד דז"א מאירים ביסוד שלה שהוא אחר ת"ת שלה ושם בחינות בהמ"ק נגד יסוד שלו שהוא כללות יסוד דעשי' כן הוא בהדיא בשער הארת המוחין פ"ה וה"ס הפסוק מציון שהוא יסוד דדכורא מכלל יופי בסוד יוסף יפ"ת אלקים הופיע שהוא המלכות ויסוד שלה המכוין נגד הארות היוצאי' מיסודו [ודע כי הבאתי למעלה בסימן ל"ב בבתי הנפש דברי הגר"א ז"ל מתיקון כ"א בהג"ה ע"ג ב' כי עטרת יסוד דבינה נגד טבור דז"א ועטרת יסוד דז"א נגד טבור הנוקבא ולפמ"ש האר"י ז"ל צ"ל דלא דמי להדדי כי מ"ש עטרת יסוד דבינה נגד טבור דז"א צ"ל הכונה על האורות היוצאי' ומתפשטים לא על עצם העטרת יסודה שמסתיים בחזה. אבל מ"ש שהעטרה דז"א נגד טבורה של מלכות היינו עצם העטרה אבל הארתה מתפשטת עד סיום יסוד דמלכות]. והנה ביארנו כי הבינה מתפשטת בחסד גבורה תפארת ועיקרה בחסד דז"א כי הבינה כל רחמים דילה נותנת לימין והיא הג"ע ובשמאל גבורה היא הגיהנם והענין י"ל עפ"י מ"ש הגר"א ז"ל בכ"מ כי נה"י הם התנהגות עוה"ז. ולכן הם ממוזגין כי אין הנצח חסד גמור. ולא ההוד דין גמור כמ"ש עמך ישראל אין יכולין לקבל רוב טובה וכו'. אבל החג"ת הם התנהגות עוה"ב החסד הוא הג"ע וגבורה הגיהנם ושם חסד גמור ודין גמור וזהו אין בין מים העליונים ובין מים התחתונים אלא כמלא נימא כי בחג"ת בינה עוה"ב. ובנה"י עוה"ז מלכות:
והנה ידוע כי יש עגולים ויושר ומקום עמידת היושר הוא בא"י כמ"ש הגר"א ז"ל בתז"ח דפ"ט ד' הבאתיו בח"ר סימן ט' כי כן כתב בכאן האריז"ל כי קו האמצעי נגד א"י וביהמ"ק, אמצע הישוב. וזרוע ימין ג"ע לדרום והוא באמצע העולם על קו המשוה וזרוע שמאל לצפון גיהנם, ונמצא לפי"ז כי הג"ע עיקרו למעלה מן הארץ בסוד הבינה דמלכות זו ומתפשטת בחג"ת דז"א דמלכות זו ומסתיימת בטבור דז"א והוא בדרום הישוב אמצע העולם, וכל אלו הבחינות המה למעלה מן הארץ כמו חג"ת על נה"י, אולם הגיהנם אע"פ שהי' צריך להיות למעל' ג"כ מן הארץ עכ"ז מתפשט למטה תוך הארץ ואפשר שהוא הגבורות שמתפשטין במלכות לכן כתב האריז"ל שזרוע ימין בינה ושמאלי מלכות ובזה תבין מ"ש שם בדברי הרמ"ז בזוהר פ' תצוה קפ"ד על המאמר בתלתא נקודין וכן הביא שם דברי הרח"ו ז"ל שהם דוגמת שורק כזה י ג"ע בימין למעלה ארץ באמצע וגיהנם בשמאל למטה והבן. וכן כתב בע"ח כי קרקע הגן גבוה מן הארץ. ונתבאר כי הג"ע בסוד יד ימין וטבור דז"א דמלכות זו [ועיין בדברי הגר"א ז"ל בהיכל ד' בסוד נטילת ידים שהוא בהיכל הזכות טבור נקודת ציון הארת הבינה ושם הידים עיי"ש ותבין ונבאר אי"ה במקום אחר]. ועכצ"ל כן גם לפי פשוטו דאם תאמר שג"ע וגיהנם כא בארץ איך יתכן שהגן עדן גדול ששים פעמים מן העולם וכן הגיהנם ואיך יוכל להיות החלק גדול מהכל ודוחק להוציא הדברים מפשטן שהכונה לא גודל הכמות רק על האיכות אולם לפמ"ש שהם למעל' מן העולם יוכל להיות הדברים כפשטן. ולפי"ז צ"ל שגם הגיהנם אינו בארץ הלזו רק למטה מארץ נוטה לצפון כמו שצייר במק"מ אח"כ ראיתי כי הרמ"ז כתב שם בעצמו שהג"ע והגיהנם המה חוץ לכיפת הרקיע שלנו. ודע כי מדברי האריז"ל כאן מוכח שמקום עמידת היושר היא בא"י פניו למזרח אחוריו למערב וימינו נגד ג"ע לדרום ושמאלו לצפון. כן הוא בהדיא בשער ציור עולמות פ"א כי ראשה בשמים ופניו למזרח בסוד הדכורא (הוא בחינות ז"א שבמלכות) והנוקבא עומדת באחור פניו למערב בסוד שכינה במערב עיי"ש. וכן הבאתי מדברי הגר"א ז"ל שהיושר בא"י ועיין מ"ש בבתי הנפש סימן ב'. אולם בדרושי אבי"ע סימן ד' כתוב כי עמידת היושר הוא בג"ע הארץ באמצע העולם וצריכין אנו לדחוק ולישב כי שם עיקר הכונה על העמוד הנעוץ מארץ לשמים וכן מהיכל להיכל והוא בג"ע הארץ ועולה עד לשמי שמים אבל עמידת פרצופי היושר הוא בא"י ולכן שם עיקר המצות. והנה לפי"ז יהי' הג"ע בדרום בבחינת יד ימין אבל בבחינת טבור דז"א יהי' הג"ע למעלה מא"י ואפשר זהו פתחה של ג"ע בא"י שהוא בחברון במערת המכפלה ומשם עול' למעל'. והכל אחד כי הבינה מתפשטת בחג"ת כאשר יתבאר לקמן והוא התנהגות עוה"ב בחסד גמור ודין גמור ג"ע וגיהנם כמ"ש הגראז"ל ויתבאר לקמן וכל רחמי דילה נותנת לימין והוא הג"ע והיא מסתיימת בטיבור ומשם למטה עוה"ז מלכות נגד נה"י כמ"ש אין בין מים העליונים לבין מים התחתונים אלא כמלא נימא. אולם נראה בע"ח בהרבה מקומות שג"ע באמצע העולם בקו המשוה בסוד טבור ומשם למטה לצפון ישוב העולם כמו רחל שעומדת נגד נה"י מטבור ולמטה ושם באמצע הישוב א"י וביהמ"ק יסוד דזו"נ אבל בדרום העולם אין ישוב כמו למעלה מהחזה דז"א ויהי' לפי"ז הארץ כמו אדם מושכב ארצה ראשו לדרום ורגליו לצפון והוא ע"ד מ"ש האבן עזרא בדגלים שהראש לדרום ורגליו לצפון לכן ראובן הבכור לדרום ודן רגליו בצפון וכן ראש התלוי בדרום וזנבו בצפון עי"ש. ואפשר לומר עפ"י המתבאר מדברי האריז"ל שהארץ בעצמה היא סיום פרצופי היושר והיא בעצמה סוד מלכות שבמלכות דיושר. אמנם היא ג"כ סיום העגולים ג"כ כאשר ביאר הגראז"ל בהיכלות בראשית שיש בכל עולם רקיעים והם ההיכלות ומדורין בארצות החיים דשם. והנה היכלות בעצמם הם ג"כ זה למעלה וזה בסוד קומה שלימה כאשר ביאר הגר"א ז"ל אולם התפשטות העגולים סביב אפשר הוא ג"כ כמו קומה שלימה ודוגמת זה הארץ בסוד העיגולים דוגמת אדם ראשו לדרום ורגליו לצפון וג"ע בטבור וביהמ"ק ביסוד ושם בג"ע העמוד הידוע והוא אפשר בסוד הטבור שהאדם במעי אמו מקבל השפעתו משם ועיין בבתי הנפש בברכת השיבנו ע"ש ותבין וע' בהיכל ד' בזוהר כי שם בטבור היכל ד' ג' אותיות יק"ו והם ג' גווני הקשת שמתגלים בעמוד הזה כידוע וע"ש כי שם אתדבקותא דדכורא בנוקבא ע"ש בהגראז"ל ותבין וא"ש ההי"ב, אולם בבחינת היושר יהי' הדרך כמ"ש למעלה ביהמ"ק ביסוד וג"ע בינה למעלה מהעולם מתפשטת עד הטבור כנ"ל וא"ש ההי"ב **( א) הנה עפ"י דברי האריז"ל והאבן עזרא שהראש לדרום והרגלים לצפון נלע"ד לפרש כי כן הי' בא"י בחלוקת השבטים הראש לדרום והוא המדבר שהיא בדרום א"י ושם הר סיני בסוד הפה כמ"ש הגראז"ל בז"ח שה"ש. ואח"כ יהודה בחינות חסד ונכלל בו חלק שמעון בסוד הגבורות כאשר ידעת כי ראובן ושמעון חו"ג ולאשר ראובן הי' בעבר הירדן השלים יהודה שהוא בחינות מיכאל בדגלים [ועכ"ז הי' חלק ראובן בדרומו של יהודה ובאמצע הי' סדום שנהגו היפך מדת החסד ונהפכו] ולא הי' לשמעון חלק בפ"ע כי הגבורות נכללין בחסדים וסמוך לשמעון פלשתים י"פ אלקי"ם. וכ"ז בסוד החזה שהוא בחינות חסד, היכל אהבה. וסמוך לו חלק בנימן מובלע ג"כ בחלקו של יהודה נגד הלב לכן הי' שם ביהמ"ק. ואח"כ בני יוסף מנשה ואפרים נגד הבטן והמעים כמ"ש הבן יקיר לי אפרים ע"כ המו מעי לו. ובסוד הדעת כי מעוי בדעת איתפשטו. ושם מובלע ג"כ חלק דן סמוך למערב לפ"ד רש"י ז"ל (וכן דעת חכמי האומות בגוגראפיע שלהם) נגד הכבד כי דן נגד הכבד רוגז בספר יצירה, ואח"כ יששכר וזבולן נו"ה פנימים שהם ב' כליות)** ועיין מ"ש הרמ"ע ז"ל בתשובותיו בענין המטה שדעתו להיות ראשה למערב כמו אדה"ר קודם שנזרק' בו נשמה שהי' מושכב ארצה ראשו למערב כדי שבעמידתו יהי' פניו למזרח ע"ש. אולם דעת האריז"ל נראה שראש המטה יהי' למזרח. והנה עם דברינו למעלה אפשר להשוות דברי המקובלים עם דעת רבותינו בעלי הש"ע שראש המטה ומרגלותיו יהי' אחד לדרום ואחד לצפון ולפמ"ש אפשר לומר באימה כי דרך האריז"ל והזוהר בסוד היושר לכן ראשו למזרח כידוע ודרך הש"ע אפשר על העגולים והיכלות כמ"ש כאן בארץ ראשו לדרום ורגליו לצפון ומזה נראה שראש המטה יהי' לדרום דלא כמי שכתבו שראש המטה תהי' לצפון. והנה לפי דברי הרמ"ע ז"ל ניחא מה שהי' בביהמ"ק הראש למערב כי ביהמ"ק נקרא חדר המטות בין שדי ילין לכן הי' הקה"ק שהוא הראש כאשר נבאר אי"ה. למערב. ולדברי האריז"ל שראש המטה למזרח י"ל שהבית המקדש לא הי' מרמז כמ"ש הרמ"ע ז"ל כאדם מושכב שראשו למערב רק כאדם עומד ופניו למזרח כי הפנים של הביהמ"ק והוא הפתחים הי' למזרח ואולם הכהנים והעם העומדים בעזרה היו משתחוים למערב והוא היחוד פב"פ והבן. ואולם בפרטות בארנו לקמן בהיכל ד' תיקוני משכ"ן מנורה שלחן וכסא והוא המזבח וקה"ק חדר המטות למערב עיין לקמן ואולם יש לומר גם עפ"י האריז"ל עפ"י מ"ש בשער ציור עולמות שהנוקבא עומדת באחור לכן פניה למערב ואף אם תאמר שבביהמ"ק הי' פנים בפנים מ"מ פניה למערב וההי"ב וכל דברי בדרך אפשר:
ב הנה כבר ביארנו למעלה בשם האריז"ל שבהמ"ק בסוד יסוד דזו"נ. והנה ידוע כי יש ציון וירושלים וביהמ"ק היא בירושלים בהר המורי' ומקום זה של בהמ"ק קנה דוד המלך מאת ארונה היבוסי בת"ר שקלים. אמנם ציון היא מגדל סמוך לירושלים כבש אותה דוד בעת נעשה למלך על כל ישראל כמ"ש כל מכה **(וכן יששכר נגד כוליא ימין הרהור בס"י ונפתלי ואשר נו"ה חיצוניים בחינות הרגלים לכן גם הם היו ארוכים לצפון יותר מכולם, ויששכר וזבולון מובלעים ביניהם. זבולן מוקף מסביב וגם יששכר כי נפתלי מקיפו עם הירדן ששייך לנפתלי כמ"ש רש"י ז"ל. ובחי' יסוד לא נמצא כי הוא אבר מוצנע או אפשר בחינות אפרים בחי' היסוד שמושרש בת"ת למעלה והבן, והנה הם בכללות ג' חלקים יהודה למעלה מחזה ובני יוסף וכל הגליל למטה מהחז' ומדבר ראש שהם ראש בטן גוי' רצון אהבה זכות שבהם מתלבשים כח"ב כמ"ש הגראז"ל בס"ד ובס"י שבראש כתר ובחזה חכמה ובבטן בינה. לכן נגדם הי' ג' אומות קני קניזי וקדמוני שהם אדום עמון ומואב שהם נגד כח"ב כמ"ש האריז"ל, לכן הי' אדום בחי' הכתר מכוון נגד המדבר בדרומו של א"י ומואב נגד חלקו של יהודה חכמה שמתלבש בחזה. ועמון בינה נגד בני יוסף בטן ועוד לא זכו להם בנ"י עד לע"ל. ואחר סיום א"י בצפון הוא ארץ ארם בחינות תרגום ק"נ המתחלת אחר הקדוש'. ובימי דוד ושלמה נכללו כל הנ"ל בקדושה והוא מ"ש בתורה ושתי את גבולך מים סוף עד ים פלשתים שנכלל בזה כל המדבר שהיא בין ב' לשונות של הים סוף שהאחד קרוב למצרים בדרומית מערבית לא"י והב' קרוב לאדום בדרומית מזרחית לא"י. וממדבר עד הנהר שהוא נהר פרת שהוא מיצר ארץ סוריא לא לא"י ואף שראיתי בשם חס"ל שהא"י דוגמת אדם שמושכב ראשו למזרח ורגליו למערב לפענ"ד נראה כמ"ש והבקי היטב בציור הארץ יבין הדברים לאשורן ואם יעזרינו השי"ת אבאר בפרטות, וכן נמצא תמיד בתנ"ך מבאר שבע עד דן וכן מדן עד באר שבע שהוא האורך מדרום לצפון ודוק:)** יבוסי ויגע בצנור עיי"ש בשמואל במפורשים שזה ויגע בצנור אין לו שום פירוש. וגם למה את ציון כבש ואת מקום המקדש קנה בדמים. וגם למה נקרא יבוסי אחרי שע"כ צ"ל שלא הי' מבני יבוסי מז' עממין שצריך להחרימם, וגם צריך להבין מהו ענין ציון ששם קבורת מלכי בית דוד כי ציון עיר דוד:
ונלפע"ד בדרך אפשר דהנה ידוע כי ציון וירושלים בסוד יסוד ומלכות כי ציון יסוד כמ"ש מציון מכלל יופי בסוד הדרת פנים זקן, ירושלים מלכות יראה שלם, והנה א"י בחינת מלכות וביהמ"ק יסוד דמלכות והוא בירושלים, וציון אפשר בסוד יסוד דז"א שמסתיים הארתו בשוה נגד יסוד דמלכות כמ"ש האריז"ל וא"כ ציון וירושלים שניהם בחי' יסודות דזו"נ ובכללות ירושלים מלכות וציון יסוד. והנה עיין בפ"א דס"ד בביאור הגר"א ז"ל ענין דוד המלך ע"ש בארוכה והענין בקיצור כי השבטים מושרשין במלכות ראובן שמעון לוי בחג"ת, יששכר וזבולון וד' בני השפחות בוא"ו פרקין דנו"ה שלה עמודי שש, בנימן ביסודה, מנשה בעטרת יסוד'. יהודה במלכותה שהוא פרצוף בפ"ע יוסף ביסוד דז"א, ואפרים בעטרת יסוד דז"א והנה יהודה מלכות שבמלכות ואפרים מלכות דז"א והמה בסוד משיח ב"י מאפרים בעטרה דז"א ומשיח בן דוד מיהודה במלכות שבמלכות וזה ענין התחלקות מלכות ב"ד ב' העצים יוסף ויהודה לכן מלך דוד בתחלה רק על יהודה עד אשר זכה להתקשר בימין נעימות בימינך נצח וזכה לעטרת היסוד דז"א אז מלך על כל ישראל וכן יהי' לעתיד בתחלה ימלוך מב"י ואח"כ מב"ד עי"ש:
וכן כתב האריז"ל בלקוטי הש"ס סנהדרין כי מלכות ישראל מב' אלו מן המלכות והיסוד וגם שם להלן כתב בענין י"ג מפות שקינחה בת שבע שם בסוף כתב כי דוד המלך מעטרת היסוד המיותרת בתוך המלכות, ומלת המיותרת נראה שהוא ט"ס. וכן בגלגולים שם בהג"ה כי דוד המלך בעטרת היסוד וז"ש הקב"ה לירבעם ב"ד בראש עי"ש ועיין מ"ש למעלה בבתי הנפש פרק ל"ב טעם למה זכה בעת היותו בן ל"ז שנים לעטרת היסוד. הנה מעתה תבין למה בעת קיבל המלוכה על כל ישראל וזכה להתאחז בעטרת היסוד בסוד דוד מלך ישראל חי וקים אז כבש את ציון עיר דוד. והנה ידוע מתלמידי הבעש"ט כי הז' אומות נגד ז"ס דקדושה כנען נגד חסד. חתי גבורה וכו' עד יבוסי יסוד וגרגשי מלכות דסט"א ובזה פירש הרב הקדוש מהרצ"א מדינוב דבר נחמד על מאמר חכמז"ל כאשר צוך לרבות הגרגשי, ולמה לא נכתב בפירוש רק נמסר בתורה שבע"פ בריבוי רק מחמת שהוא נגד מלכות פה תורה שבע"פ והבן. **(כיוצא בזה כתבו התוספות בגיטין בענין ז' בני חנה כי ששה אמרו קראי והשביעי דרש חכמז"ל והבן, וכיוצא בזה הרבה כמו בזי"ן קרובים לא נזכר אשתו רק ברמ"ז כי אם לשאר"ו שהיא השביעית תורה שבע"פ וכן בכללות תרי"ג מצות התור' לא נכתב מצות ל"ת ערות הבת ונלמדת מגז"ש הנה זימה כי הבת בסוד תורה שבע"פ. וכן בעשר נסיונות של אאע"ה לא נזכר הראשון רק ברמז מאו"ר כשדים כי הנסיונות ממטה למעלה והראשון במלכות וכן כתב הגראז"ל בהקדמת הזהר שלכן לא נזכר חנק בתורה שבכתב רק בתורה שבע"פ:)** וכן אפשר לומר שמחמת זה היו שניהם ציון וירושלים יסודות דזו"נ ביד יבוסי יסוד דסט"א כי זה לעומת זה כידוע מהאריז"ל כי גלות השכינ' כל אבר דקדושה באבר של הקליפות עד דמטי רגלין ברגלין ואף אם נאמר שלא הי' זה מבני יבוסי מ"מ נקרא יבוסי כי מסתמא הי' משורש זה דסט"א והבן. והנה ירושלים ומקום המקדש יסוד דמל' קנה בדמים כי שם במלכות צריך לתת חלק לקליפות בסוד הפדיון כידוע מענין שעיר המשתלח וכפרות בערב יוה"כ כופר נפש אבל ציון יסוד דז"א לקח בחזקה לכן אמר כל מכה יבוסי ויגע בצנור הוא הצנור דסט"א זל"ז דוגמת הצנור הקדוש:
ג והנה בזה יתבאר לנו למה היה המקדש בין יהודה לבנימין והי' בחלקו של יהודה העזרות ובחלקו של בנימין היכל וקה"ק ומזבח, והענין עפ"י מ"ש כי יהודה מלכות שבמלכות והיא מלבשת המלכות עד החזה שלה והיא היורדת לבריאה כמ"ש האריז"ל והוא בסוד אות דל"ת דל"ת דיהוד"ה עם הוי' והואו שלה בסוד בנימין נשאר באצילות כמ"ש האריז"ל. והנה הבריאה ידוע בסוד הכסא וישב שלמה על כסא ד' וכן המלכות שבמלכות היורדת לבריאה בסוד הכסא לכן ההיכל ומזבח בסוד יסוד דמלכות בחלק בנימין והעזרות מלכות שבמלכות בסוד הבריאה בחלקו של יהודה ולכן אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בסוד הכסא:
והנה לפי המתבאר כי כל השבטים במלכות ויהודה מלכות שבמלכות ונקרא כל ארץ ישראל על שם יהודה כמ"ש הגר"א ז"ל בליקוטים שבדכורא יש דו"נ והדכורא עיקר בסוד ישראל ויעקב, ובנוקבא דו"נ והנוקבא עיקר. ודע כי גם יוסף אעפ"י שהוא בדכורא כמו אפרים מ"מ אינו מתגלה רק בנוקבא לכן חלקו בא"י מלכות וגם ענין ציון שביארנו בסוד יסוד דדכורא מ"מ עיקר היסוד מתגלה בביה"מ יסוד דמלכות כאשר נבאר אי"ה:
והנה בזה תבין למה נטל יהודה בעצמו כל דרום א"י ושאר השבטים לצפון בארכו עפ"י מ"ש הגר"א ז"ל בתיקונים תיקון ל"ג דף פ' ע"א כי במלכות הוא להיפוך מז"א שאיהו בנצח ואיהי בהוד אבל אצלה מלכות שלה בנצח ודכורא שלה בהוד. לכן נטל יהודה כל הדרום נצח ושבטים לצפון בהוד והבן, ונ"ל כי זה ענין מ"ש שהמלכות שורשה בחסד בת היתה לאברהם אבינו ובכל שוה נ"ל שהכונה על מלכות שבמלכות כמ"ש שהיא בימין וזה ענין כוס של ברכה הניתן בימין וידוע כי הכוס היא המלכות על הבריאה והוא הים שעומד על שנים עשר בקר ד' חיות שבהיכל הרצון כמ"ש בזוהר בינה ובין רעיותי' שיעורא דזרת והיא המלכות שבמלכות היורדת לבריאה שהיא בימין חסד וזהו ג"כ מחמת שהיא בין הקליפות וקרובה להם לכן מתנהגין עמה בחסד וזה ענין דוד המלך כמ"ש שאול באחת ועלתה לו דוד בשתים ולא עלתה לו ע"כ לטעם הנ"ל. לכן אמר דוד תמיד כי המלך בוטח בד' בחסד עליון בל ימוט וכן כי חסיד אני. ועיין ביהל אור בראש הספר כי מלוי שבמלכות בחינות ע"ב חסד עיי"ש בענין השושנה ותלי"ת שכוונתי לדבריו. ונ"ל שזהו ענין מ"ש בע"מ ואנכי נטעתיך שורק וכו' ואיך נהפכת וכו' עי"ש כי האבות בתחלת יצירתן הי' להיפך אברהם במלכות גר צדק יצחק ביסוד יעקב בת"ת ואפשר כי כולם במלכות אספקלריא שאינה מאירה כמ"ש בפרשת וארא וא"כ אברהם במלכות שבמלכות והיא בחסד דרום כמ"ש ועוד נדבר בזה במ"א אי"ה. עיין בח"ב סימן וא"ו בהג"ה ובזה תבין גמרא ברכות נ"ח במתניתא תנא לך ד' הגדולה וכו' והנצח זו ירושלים וההוד זה ביהמ"ק. וצ"ע דהרי בית המקדש דכורא וירושלים נוקבא וכן כתב שם הגר"א ז"ל שהם ב' כסאות א' לו בביהמ"ק וא' לדוד בירושלי' עיר המלוכה דו"נ וא"כ צ"ע דהרי הדכורא בנצח ונוקבא בהוד. אולם לפמ"ש בשם הגר"א שבה להיפך ניחא. ונראה שהם ז"ס של העולם חג"ת למעלה ובהוד דכורא שלה ביהמ"ק בנימין, וירושלים נוקבא בנצח. לכן ביהמ"ק בצפון בחלקו של בנימין דירושלים בדרום בחלקו של יהודה ותראה כי דברינו כנים תלי"ת, כי ירושלים הי' בדרום כמ"ש והעיר בנגב ועיין בתוי"ט שלכן הי' רוב מדת הר הבית בדרום ששם העיר **(הגם כי כעת העיר ירושלים בצפון הוא כי החומות האלו אינם אותן הישינים שכבר הי' רק שחומות הללו בנה אותם מלך ישמעאל סאלימאן פאשא ואינם. במקום הראשונות כידוע וכן תראה שקברי מב"ד בציון שהם עתה בחוץ לירושלים בדרום היו מקדם בתוך העיר כמבואר בגמ' הרי שהיתה העיר מתפשטת לדרום כנ"ל)** בנגב ודע כי לע"ל במהרה בימינו לא יהי' הביהמ"ק וירושלים מחולק לשבטים ויהודה יטול בצפון קרוב למקדש ובנימין בדרום קרוב להעיר ירושלים כמ"ש רש"י ביחזקאל. ואפשר לומר בדרך אפשר כי באמת צריך להיות דכורא בדרום ונוקבא בצפון אך כל התהפכות הזה הוא מחמת שדוד שני מדות כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו כמ"ש הגר"א ז"ל שלכן ההוד עתה יותר חסד מן הנצח אבל לע"ל אפשר יחזור כבראשונה והבן:
והנה כ"ז בנוקבא בעצמה שבה להיפך נוקבא בנצחה ודכורא בהודה לכן הי' ירושלים בדרום וביהמ"ק בצפון אבל עיר ציון שביארנו בסוד עטרת יסוד דדכורא הי' באמת בדרום ירושלים כי בדכורא איהו בנצח ואיהי בהוד ודע כי מ"ש הר ציון ירכתי צפון אין הכוונה על עיר ציון כי היא בדרום רק על הביהמ"ק שנקרא ג"כ ציון וכן כתבו המפורשים ולדרכינו יובן למה נקרא ג"כ ציון כי הי' הביהמ"ק בחינות דכורא שבה בסוד בנימין צדיק תחתון:
והנה בסוד התלבשות הפרצופין עפ"י סדר האריז"ל יהי' יסוד דמלכות נגד דעת דמלכות שבמלכות כי כל יסוד עליון נעשה דעת תחתון כידוע וידוע מ"ש האריז"ל כי דעת המלכות למטה בין כתפין וזה סוד ובין כתפיו שכן כמ"ש בגמרא שרצו למיבני בעין עוטם אמרי נחתי בי' פורתא כמ"ש ובין כתפיו שכן. והנה האריז"ל כתב כי לעתיד יתעלה הדעת שלה מן הכתפין אל הראש וא"כ אפשר לומר כי יתרומם הר הבית למעלה מעלה וכן כתוב במדרש שיצטרכו לעלות למעלה בענן כמ"ש מי אלה כעב תעופנה, וזה יהי' בעת תשלום בירור הניצוצין וא"ל שזה כוונת הזמר יצוה צור חסדו קהלותיו לקבץ וכו' ובהר מרום הרים אותנו להרבץ והבן:
ד והנה האריז"ל כתב כי בח"ל מתנהג עפ"י עולם העשי' ובא"י בעולם היצירה ובביהמ"ק בריאה עיין לקמן פ"ה בהג"ה וכל העשר שמות שהזכיר הכה"ג ביה"כ כולם בע"ס דבריאה, והנה גם השכיבה דאצילות שוכנת בביהמ"ק כמ"ש בכל המקום אשר אזכיר את שמי ונועדתי לך שם וכו'. וכבר ביארנו למעלה מעט ענין הביהמ"ק בחלקו של יהודה ובנימין שהם בסוד דו"נ שבמלכות כי בנימין יסוד דמלכות הנשאר באצילות, ויהודה מלכות שבמלכות היורדת ומתלבשת בבריאה ואי"ה נבאר זה בארוכה לקמן, אולם עכ"פ תראה מזה שהם ד' עולמות אבי"ע עם א"י וח"ל. והנה כתוב בע"ח ובמ"ח כי ארץ ישראל אברים הפנימים וחוץ לארץ אברים החיצונים ואיך ישתוו הדברים עם האמור למעלה אולם לפמ"ש בבתי הנפש בתחלתו דברי הגר"א ז"ל כי יצירה אברים פנימים ועשי' אברים חיצונים ובריאה צלם ואצילות נפש תבין הדברים מתוק מדבש כי לכן א"י אברים הפנימים לכן שולטת שם עולם היצירה וכן נחלקת א"י לי"ב שבטים נגד י"ב אברים פנימים, וחוצה לארץ אברים החיצונים לכן שולט שם העשי' וביארנו למעלה שהם ז' אברים ידים ורגלים וראש וגוף וגוי' וכן ח"ל נחלק לז' אקלימים. והנה הגוף הוא הרביעי מז' אברים באמצע ובו בפנימיותו הי"ב אברים וכן א"י היא באקלים הרביעי אמצע הישוב יפה נוף משוש כל הארץ. והצלם מבריאה כמש"ל והוא ז' הבלים מזי"ן היכלות וכן הביה"מ שולט שם עולם הבריאה ויש שם זי"ן היכלות כאשר נבאר אי"ה לקמן ושם מתלבש שכינה דאצילות בחינות בנימין והיא בקה"ק ובהיכל עד המזבח כמש"ל אי"ה. ומזה תראה ראי' ברורה לדברי הגר"א ז"ל הנ"ל וגם תראה מ"ש שם למעלה בבתי הנפש כי בכל נפש ובכל פרצוף הדברי' אמורים שיש לכל אחד ד' בחינות אבי"ע וכן כאן כללות העולם הזה מלכות דמלכות דעשי' ויש לה כל הבחינות
והנה ביארנו למעלה בבתי הנפש כי הנשמה באדם בחינות אצילות ולמטה מהם בי"ע נגד ג' גופים וכלים האחד צלם וגוף רוחני נגד בריאה ואח"כ נגד יצירה ועשי' אברים פנימים וחיצונים וכן כאן הנה היסוד דמלכות דעשי' שהיא בחינות ביה"מ כמ"ש האריז"ל ויש בה עשר ספירות ארון וכפורת וכרובים ג"ר ומנורה ושלחן ומזבח פנימי חג"ת. וב' עמודים וגפן נה"י. ומזבח ועזרות מלכות שבה והנה כ"ז בבחינות עצמה אבל בכללות הנה היסוד הזה דמלכות דעשי' מעצם הספירות שהמה האורות והוא בחינות אצילות ויש לה ג' לבושים אחד גוף החיצוני כלול מב' אברים פנימים וחיצונים א"י וח"ל כמ"ש האריז"ל בשער ציור עולמות פ"א עיין שם היטב כי ביהמ"ק טית כלים בסוד טית ספירות יסוד דמלכות בסוד האורות וא"י וח"ל מלבוש וגוף פנימי וחיצון וידוע כי בין האורות וגוף צריך להיות ממוצע בניהם והוא הצלם והוא כללות ביהמ"ק זין היכלות בסוד זין הבלים דבריאה שהוא הצלם כאשר נבאר אי"ה בארוכה. ודע כי אעפ"י שכתבנו כאן משם האר"י ז"ל שבהמ"ק בכללות יסוד דמלכות דעשי' ובפרטות נתחלק לאבי"ע היסוד מאור אצילות, וצלם הוא ביהמ"ק בריאה, וא"י יצירה, ועשי' ח"ל. **(ודע כי מ"ש בכאן בשם האריז"ל כי א"י נגד יצירה וח"ל נגד עשי' זה נמצא בדברי האריז"ל בכ"מ אבל מ"ש שביהמ"ק נגד בריאה חפשתי בדברי האריז"ל ולא מצאתי אפס הוא לקוח מדברי הגר"א ז"ל ביהל אור שלח מובא בפרק דלקמן שביהמ"ק נגד זין היכלי הבריאה ובחפשי בקהלת יעקב בערך עשי' מצאתי כתוב כי ח"ל עשי' וא"י יצירה וירושלים בריאה וביהמ"ק אצילות ואולם לא הביא זה משם האריז"ל וכנראה הוא סברת עצמו ובאמת עפ"י דבריו ניחא ג"כ ענין הד' חילוקים שיש בטומאת אוכלין שבחולין עושה ראשון ושני נגד עשי' ויצירה ובתרומה עושה שלישי נגד הבריאה ובקודש רביעי נגד האצילות. הרי מוכח שביהמ"ק ששם שורש הקדשים בחינות אצילות. ואולם אם תתבונן את דברינו תראה כי הכל אחד כי באמת ביהמ"ק בחינות בריאה ושם מתלבשת שכינה דאצילות והוא בחינות יהודה ובנימין כמ"ש בפנים ובאמת כל הטית כלים הי' בחלקו של בנימין בחינות אצילות כמ"ש לקמן אי"ה:)** אבל נראה כי גם כללות היצירה מתגלה בא"י ומתלבש שם וכן כללות עצם הבריאה מאיר ומתלבש בבריאה שביסוד זה שהוא ביהמ"ק וכן עצם שכינה דאצילות שוכנת בקודש הקדשי' על הכפורת וזה הוא ע"י הקידוש שקידשו ישראל כמ"ש קדושה ראשונה קידשה לע"ל וכו' דאלת"ה יקשה לנו מ"ש התורה ומקדשי תיראו והרי ידוע מ"ש האריז"ל שבמלכות דעשי' היראה אסור מחמת שמתלבש בקליפות אבל לפמ"ש ניחא וזה מקראי קודש שישראל ממשיכין הקדושה ולכן קודם שבאו ישראל הי' ההר המורי' ביד היבוסי:
ה אולם נאמר עתה בקיצור כי הז' היכלות בביהמ"ק מבוארים בזוהר שלח קס"א ע"ב ובביאור הגראז"ל שם והם ירושלים היכל א' והר הבית ב' ועזרות ג' והם נה"י ואח"כ לשכת הגזית זכות ואולם אהבה והיכל רצון וקה"ק ז' היכלות. ודע כי כתב הגראז"ל בביאור ההיכלות בראשית שז' היכלות הם קומה שלימה כי היכלות התחתונים ג' פרקין שברגלים שוקין וברכין ועקב והיכל הזכות בטן ואהבה חזה וצואר. והיכל הרצון הוא הראש והיכל קה"ק הוא רק רוחא פנימי והוא הפנימיות של כל היכלות ועיקרו בג' היכלות הראשונים רצון אהבה זכות ראש בטן גוי' הנזכר בס"י ג' אמ"ש. והארתן מתפשטת בג' אחרונים נה"י ומסתיימת ההארה ביסוד שלה נקודה פנימיות ומקדשי תיראו דא נקודה דלגאו ונקרא ג"כ היכל קה"ק כידוע ועיין בביאור הגראז"ל על מס' ב"ק דף ט"ז ב' כי היכל הרצון נגד אריך אנפין. והענין נ"ל כי ידוע מהאריז"ל כי כל פרצוף מה' פרצופין הידועים יש לו עשר ספירות דיושר וז' היכלות ויש זי"ן כפולים דזו"נ והם דיוצר שחרית וערבית דחול ויש דאו"א והם דשבת ויש דא"א, והנה כמו שע"ס דא"א כוללים את כל האצילות שהוא מבריח מן הקצה אל הקצה וראשו מגולה ואו"א עילאין מלבישים אותו מן הגרון עד החזה וישסו"ת מן החזה עד הטבור וזו"נ נה"י שלו, והנה עד הטבור הוא סוד כח"ב כי ראשו המגולה הוא בחינות כתר ואו"א עילאין חכמה. וישו"ת בכללות בינה. והנה כמו כן בהיכלות דא"א כוללין כל האצילות ויהי' היכל הרצון בסוד ראש דא"א המגולה כמו שביאר רבינו הגראז"ל בהיכלות שהיכל הרצון בסוד הראש והיכל אהבה חזה וצואר והוא נגד או"א עילאין והיכל הזכות טבור ששם ישסו"ת בינה. ולכן כתב בהיכלות ובס"י שראש בטן וגוי' כח"ב ולמטה מהם ג' היכלות תחתונים נגד ג' פירקין דנו"ה כמ"ש שם הגראז"ל שהם ג"כ קומה שלימה היכל נוגה ראש ועצם השמים חג"ת ולבנת הספיר נה"י כי בכל פרצוף נה"י שלו נעשין ג"כ קומה שלימה כמו יעקב ורחל בנה"י דז"א וכן הז"א בנה"י דא"א ולדברינו בבחינות כללות היכלות בבחינות א"א יהיו ג' היכלות התחתונים נגד ג' בחינות שבזו"נ המלבישים נה"י שלו והם ג' זויגים שבזו"נ דת"י כי היסוד התחתון מזדווג עם רחל ובת"ת יש בחינות יסוד כמ"ש האריז"ל בכוונות נ"א והוא מזדווג עם לאה וגם בדעת בחינת יסוד ברית הלשון קול ודיבור דעת וכלת משה. ויהי' היכל נוגה בחינות דעת לכן שם משחא דרבות עילאה בסוד המוחין. ובהיכל עצם השמים ששם היין בת"ת עי"ן אנפין נזכירה דודיך מיין כידוע והיכל לבנת הספיר כולל יסוד ומלכות אלא שמלכות זו אינה בחינות רחל רק עטרת היסוד כמ"ש האריז"ל:
והנה בבחינה זאת יהיו הששה היכלות בבחינות קומת א"א ויהי' היכל קה"ק בחינות עתיק המתלבש בז"ת בפנימיות א"א וראשו למעלה וכן היכל קה"ק הוא למעלה מהיכל ומתלבש בפנימיות ההיכלות והן המה הזי"ן כלים ז"ת דעתיק קה"ק והם מנורה ושלחן ומזבח חג"ת וב' עמודים וגפן נה"י ומזבח מלכות. והנה לפי מ"ש בשם הגר"א שהיכל נגד היכל הרצון ואולם אהבה ולשכת הגזית זכות. ודע כי נלע"ד של"ד לשכת הגזית נגד היכל הזכות רק כי כל מקום שבין האולם למזבח ומקום המזבח הכל בסוד היכל הזכות וזהו מ"ש בתורה שתשים סנהדרין אצל המזבח כי ענינם אחד כאשר נבאר אי"ה ומן המזבח למטה מתחיל עזרת כהנים י"א אמה ועזרת ישראל י"א בסוד נו"ה היכל נוגה:
ו ונקדים עוד מ"ש הגראז"ל בהיכלות בראשית מ"א ע"ב וז"ל והיכל הזי"ן אין בו דיוקנא מלבר רק הוא פנימיות כל ג"ר שהן חג"ת ראש בטן וגוי' שהן אמ"ש כידוע והן חג"ת ג"ס וכן ברגלין לבר מגופא ג"ס נה"י ובינה מתפשטת וחופפת על חג"ת כמ"ש כ"פ בזוהר רק התפשטות דילה עד הוד כידוע כ"ז למבין והיא פנימיות של רב"ג ואיברים פנימים וכו' והתחלתו מבית הרחם ושם הוא ארון הברית וז"ס בית הרחם שנקרא בכ"מ קדש הקדשים שהוא בינה והכף מלכות וז"ס שאין בין מים העליונים לבין מים התחתונים אלא כמלא נימא וז"ס בינה ומלכות כאחד בכ"מ. ונקודה האמצעית רוחא ונשמתא הוא חכמה ולגו לגאו רעותא עילאה דלא אתפס כתר. וז"ס ג"ר שהם נסתרים ומ"מ עיקרן כל אחד מקנן בספירה אחת והן ונוח לב כבד שהן פנימיות של ג"ס רב"ג והן כסדר כתר במוח וחכמה בלב ובבינה בבטן וז"ש בזוהר שכתר הוא בת"ת וחכמה בחסד ובינה בגבורה וכ"א לגו מחבירו ודוק בזה עכ"ל הזהב:
והנה הבאתי כל הדברים כי נצטרך להם בכ"מ. ואולם אתה רואה כי הבינה שהיא היכל קה"ק מתפשטת עצמותה ברב"ג שהם חג"ת, אולם בנה"י מתפשטת רק הארתה, וא"כ מ"ש שמתפשנות עד פנימיות בית הרחם יסוד דמלכות הוא רק הארתה לא עצמותה ואזיל לשיטתו כי כן כתב בס"ד פ"א בענין ז"ת כתב כי עתיק מתפשט בז"ת שלו בא"א והם חג"ת ברישין דא"א ונה"י דעתיק מתלבשין עיקרן בחג"ת דא"א ונהירי שלהן מתפשט בכל א"א כידוע בכל נה"י של פרצוף עליון כמו נה"י פרצוף אמא בז"א עכ"ל. ובכאן אתה רואה דבר חדש כי מה שנזכר תמיד בדברי האריז"ל שנה"י מתפשטים עד סיום רגלי זו"נ הוא רק הארתן והתפשטותן אבל עיקרן הוא רק הפרסה בפרצופי דיושר כי שם חג"ת ב' ידים וגוף ובזה תבין למה החיוורתא המתפשט אחורי דז"א שהוא נה"י דאמא מסתיים בחזה וכן לאה שהוא מלכות דבינה, ורק הארתן מתפשט למטה, וכן בבחינות ההיכלות עיקר התפשטות הבינה שהיא היכל קה"ק בראש בטן גוי' חג"ת, ורק הארתן מתפשט עד בחינות היסוד שהיא בחינות היכל לבנת הספיר **(ודע כי עמ"ש לקמן בח"ב סימן י"ד מ"ש שם לישב דברי הגראז"ל שזין תחתוניות דבינה מתלבשין בז"א עם דברי האריז"ל שרק כה"י מתפשטין בז"א, וכתבתי שם עפ"י דברי שומר אמונים שבחיצוניות מתלבשין רק נה"י דאמא ובפנימיות מתלבשין כל הזי"ן דאמא עי"ש, א"כ גם כאן י"ל כנ"ל דהרי עכצ"ל דהגראז"ל מיירי בבחינות פנימיות ושם אפשר חג"ת במוחא ונה"י בחג"ת ורק הארתן בנה"י אבל החיצוניות שהם עצם כלי נה"י דאימא הסדר כמ"ש האריז"ל שמסתיים עצמותן בנה"י והבן וא"ש אתמ"ש:)** והנה הגם כי מוכח מדברי הגראז"ל שהיכל קה"ק הוא רק פנימיות ההיכלין לפמש"ל נראה שרק בבחינות ז"ת שבו כמו עתיק באריך ובינה בז"א אבל ג"ר של היכל קה"ק המה למעלה מהיכל הרצון וכן בביהמ"ק הנה היכל ואולם ולשכת הגזית חג"ת רצון ואהבה וזכות ובהם מתפשט היכל קה"ק אבל קה"ק בעצמו למעלה מהם והבן:
ז עוד נקדים מ"ש בע"ח בשער כסא הכבוד פ"ב ובשער הקדישים פ"ג כי לכן א"צ לומר קדיש בין תפילת הבריאה לבין תפילת האצילות רק לסמוך גאולה לתפלה עיי"ש, כי המלכות דאצילות בסוד מיעוט הירח ירדה בבחינות נקודה בבריאה ונעשית ראש לשועלים בבחינות עתיק, אולם יש חילוק בין בריאה, ליצירה ועשי' כי בכל עולם אינו יורד להתלבש בעולם שלמטה רק בחינות מלכות שבמלכות אבל בבריאה ירדה מלכות דאצילות בעצמה עם כל יוד ספירותי' והיינו כי הנקודה שירדה לבריאה כוללת כל יוד ספירותי'. ואפילו אח"כ שעלתה המלכות למעלה מ"מ הקדושה אינה מסתלקת והניחה רושם הנקודה בבריאה ואפשר לומר הטעם שנשתנה עולם הבריאה בזה למעליותא כי ירדה שם המלכות בעצמה, מחמת כי אצילות אבא ובריאה בינה והמה תרין ריעין שוים במעלתן ואם שגיתי את"מ. והנה אתה הראת לדעת בזה כי לא רק בחינות מלכות שבמלכות יורדת לבריאה רק כל ע"ס המלכות וכבר כתבתי למעלה בשם הגראז"ל שבנימין בסוד יסוד דמלכות וא"כ גם הוא יורד לבריאה, אפס מ"ש האריז"ל בכ"מ ובפע"ח שער ר"ח חנוכה ופורים פ"ג שהמלכות בעצמה בסוד ד"ו והדלת בחי' מל' שבמלכות יורדת לבריאה והוא"ו דכורא שבה בחי' בנימין נשאר באצילות והוא יורד בלילה ומזדווג עמה בסוד ה' גנים עי"ש, הנה כ"ז בבחינות פנימיות רוחא שבה בנימין הנשאר למעלה כי שורשו מדכורא אבל עצם כלי יסודה שגם הוא בחינות בנימין גם הוא ירד ע"כ דהרי כתב האריז"ל שהנקודה ירדה כלולה מכל עשר ספירותי' **(ודע כי י"ל עפימ"ש לקמן בפרק י"א דברי הגראז"ל כי עיקר רדל"א בחינות החכמה שבו והוא מתגלה באוירא ועמ"ש בפרק הקודם לשון הגראז"ל ונקודה האמצעית רוחא ונשמתא היא חכמה ועפי"ז נראה כי בחינות בנימין בסוד החכמה דרדל"א והיא בחינות רוחא ואוירא כמ"ש כך היינו אוירא דבנימין, והנה עתיק ורדל"א הזה מסוד המלכות דאצילות שחכמה שלה מסוד עטרת היסוד דדכורא רוחא דבגוי' עיין לקמן פ' י"א כי קצרתי ותבין (וכן עפ"י דברי האריז"ל שיש בעתיק דו"נ י"ל שבנימין בחינות דכורא שבעתיק והוא העיקר כי במקום הדכורא אין הנוקבא עולית בשם):)** והנה ידוע כי במקום הדכורא אין הנוקבא עולת בשם וא"כ כאשר יש בחינות בנימין כלו נקרא על שם בנימין. והעולה מכל זה כי בחינות היכל קה"ק ששם יורדת המלכות עם כל ספירותי' הוא בחינות בנימין אבל שאר הששה היכלות הבריאה שהם בסוד הכסא כידוע שכל הבריאה בסוד כסא בסוד יהודה וכן מלכי ב"ד שבאו מיהודה להם הותר הישיבה בעזרה שה"ס ההיכלות אלו כמ"ש וישב שלמה על כסא ד'. ויש לרמוז זה בגמרא זבחים נ"ג כך היתנו אוירא דבנימין קרקע דיהודה כי אוירא ה"ס רוחא פנימיות היכל קה"ק שהוא פנימיות ההיכלות כמש"ל בשם הגראז"ל, וקרקע ה"ס עצם ההיכלות דיהודה ועיין עוד בס"ד להגראז"ל פ"ד ענין הנקודה שירדה לבריאה שהיא סוד יוד כי בהיותה למעלה היא בסוד ה"א דשם הוי' אבל למטה ירדה בבחינות יוד אחרונה דאדנ"י והוא ענין שר"י שהיתה מקודם ביוד ואח"כ נקראת שרה בה"א מלכות דאצילות והיוד ה"ס יסוד דמלכות דאצילות עי"ש אתה הראת לדעת כי היוד שירדה היא יסוד דמלכות והיא כוללת כל הע"ס דמלכות כמו היסוד שכולל הכל ואפשר לכון הדברים עם מ"ש בע"ח שבבריאה לא ירדה רק מלכות שבמלכות רק כל כללות המלכות והבן, ולפי הנ"ל אפשר לומר שהוא היסוד שלה שכולל הכל, ועכ"פ אתה רואה בדברי הגראז"ל כתוב מפורש שבחינות יסוד דמלכות בחינות בנימין ירד לבריאה, ודע כי עם הנ"ל הי' אפשר לתרץ הסתירה שיש בע"ח שער סדר אבי"ע שבס"ד כתב שמהנקודה נעשית עתיק בבריאה ובפ"ו כתוב שנעשה ממנה רישא דא"א המגולה עי"ש במגיד משנה שכתב שהמ"ח בעצמו הרגיש בזה ותירץ שמן מובחר הנקודה נעשה עתיק ומהנותר רישא דא"א עי"ש שכתב שזה דוחק ועם הנ"ל הי' אפשר לומר שמבחינות יסוד בכללות ע"ש בעשה עתיק ומבחינות מלכות שבמלכות לבדה רישא דא"א [שהוא בחינות היכל הרצון הכולל כל הוא"ו היכלות כמש"ל] אפס כי אין לנו בזה הקדמה ברורה וההי"ב:
ח ומעתה נחזור לראשונות מה שהתחלנו לבאר בסימן ג' כי ביהמ"ק יסוד דמלכות דעשי' בבחינת עצם האורות שהם ה' פרצופי העשי' ועולי' ג' לבושים בי"ע כמו שביארנו שיש לכל נפש, והם זי"ן היכלות של הביהמ"ק בסוד היכלות הבריאה וא"י יצירה וח"ל עשי' כמ"ש האריז"ל וביארנו שם כי בנימין בחינות יסוד שלה ויהודה מלכות שבמלכות היורדת לבריאה, והנה לפ"מ שביארנו בסימן הקודם יהי' בנימין בחינות יסודה ובחינות עתיק היכל קה"ק והם עשר ספירות דמלכות שנכללן ביסודה, ג"ר שלה, שהם רישא דלאו רישא ולא ידוע ולא איתידע בסוד ארון וכפורת וכרובים שהם ג"ר כמ"ש האריז"ל וחג"ת דעתיק זה מתלבשין ברישא דא"א והוא מנורה ושלחן ומזבח והוא בהיכל שהיא נגד היכל הרצון רישא דא"א **(ודע שיש לנו עוד טעם בזה למה המנורה ושלחן ומזבח חג"ת גם בבחינות בהיכל שהוא רישא דא"א בעצמו עפ"י מ"ש בע"ח שם כי בבריאה א"א אינו רק בחינות ו"ק ויהי' הראש המגולה חג"ת, ואולם שהוא המלובש באו"א נה"י שלו, והבן, אפס כי לא ידעתי אם הי' כן בזמן המקדש בפרט בימי שלמה שהיתה המלכות בבחינה ששית עד כתר זעיר כמ"ש בע"ח שער הקליפות איך שע"י חטא אדה"ר ירדה המלכות וגם נפגם א"א ואבא דבריאה ואם כן אפשר בזמן שלמה שנתעלתה המלכות ונתקן חטא אדה"ר אפשר שגם הבריאה נתקנה וצ"ע.)** ואולם היכל אהבה נגד החזה ששם ואו"א עילאין ושם נה"י דעתיק כמש"ל והם ב' עמודים נו"ה וגפן של זהב יסוד ומזבח מלכות, ועיין מ"ש למעלה בבתי הנפש סימן ל"ד דברי הגר"א ז"ל שעטרת יסוד דבינה נגד טבור דז"א ועיין למעלה בסימן א'. ודע שלא תטעה בין מ"ש כאן ובין מ"ש שם כי שם מיירו בבחינות עצם הספירות דעשי' ובבחינות זו"נ דשם אבל כאן בבחינות הלבושים שהם בחינות בי"ע נגד האורות שהם אצילות נגדם והבן] ותבין איך הדברים מכוונים כי עטרת יסוד דעתיק בא"א כמו עטרת יסוד דבינה בז"א ושם ג"כ מקום לשכת הגזית היכל הזכות בסוד הטבור רק שלא הי' יכולים לעשותה בשם כי אין ישיבה בעזרה לכן עשוהו שם כנגד המזבח משוך לחוץ חצי' בחול וחצי' בקודש. ובזה נ"ל לפרש דברי הזוהר שם שלח קס"א והר הבית אסחר לעזרות ועזרות אסחר ללשכת הגזית ותנינין אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד ע"כ. והנה האי ותנינין אין ישיבה וכו' אין לו פירש כאן ולכן הגיה הגר"א ז"ל והר הבית אסחר לעזרות ותנינין אין ישיבה בעזרה אלא וכו'. אולם לדברינו יבא על נכון בלי הגה כי קשה לו על הלשכת הגזית שהוא נגד היכל הזכות למה אינה סובבת את האולם כמו כולם שסובבים התחתון לעליון לכן תירץ ותנינין אין ישיבה בעזרה אלא למלכי ב"ד ולכן בלתי אפשר לעשותה בתוך העזרה סביב לאולם וע"כ עשו' חציו בחול והבן והעולה מזה כי המזבח בסוד עטרת יסוד דעתיק המסתיים בטבור וזה בבחינת היושר ובבחינת ההיכלות בוודאי אתי שפיר שהוא בסוד הבינה שהיא היכל קה"ק המסתיים עיקרו בבטן בטבור וכאן מסתיים הנקודה דאצילות בחינות יסוד דמלכות בנימין ומתחיל מקום יהודה לכן לא הי' יסוד למזבח במזרח לפי שלא הי' בחלקו של טורף והענין לפמש"ל שיהודה בחינות ההיכלות דבריאה שהם בחינות הכסא כמ"ש וישב שלמה על כסא ד' בחינות יהודה שזכה לכסא. **(הנה לפמ"ש שהיכל ועזרות בחינות יהודה וקה"ק וזי"ן כלים בחינות בנימין רוחא דבה נבין בזה ג"כ במשכן שבני גרשון ובני מררי נושאי המשכן הי' נוסעין קודם בני יהודה ואח"כ דגלי יהודה וראובן ואח"כ נסעו בני קהת נושאי כלי המקדש קודם לבנימין ואח"כ דגלי יוסף ודן כמ"ש ברש"י שם שהי' בני גרשון ס ומררי רחוקים מבני קהת מסע ב' דגלים ולדברינו יבוא כמין חומר:)** הנה אף לפמ"ש הי' מתחיל בחינות בנימין בקה"ק ומסתיים במזבח ע"ס דעתיק וחלק יהודה הי' מתחיל מן ההיכל בסוד היכל הרצון ומסתיים בירושלים שהוא סוף ההיכלות ולמה אנו אומרים שהתחיל חלק יהודה אחר המזבח, אבל הענין עפ"י הידוע בכ"מ כי במקום הדכורא אין הנוקבא עולית בשם לכן באצילות נעשית רק זנב לאריות רק בבריאה היא מלך העולם וכבר ביארנו כי בנימין דכורא שבה ויהודה נוקבא שבה לכן בכל מקום שהגיעה שליטת בנימין אין יהודה עולה בשם ולכן שייך הכל לבנימין עד אחר המזבח, וכן בסוד ההיכלות שמסתיים עצמות היכל קה"ק בטבור כמש"ל, לכן שייך עד שם לבנימין ומשם ואילך ליהודה ולכן אין ישיבה בעזרה אלא למלכי ב"ד ושם עיקר מקומה בנה"י אבל לא נגד חג"ת שנקרא עלמא דדכורא והנה אף לפמש"ל שרק עיקרו של היכל קה"ק מסתיים בטבור בהיכל הזכות ושם מסתיים בחג"ת אבל ההארתם מתפשט בנה"י וא"כ יהי' ההארת הקה"ק בחינות עתיק מתפשט עד העיר ירושלים, אבל ההארה זכה יהודה ונטל אותה אבל בנימין לא נטל רק עצם י"ס דעתיק, ויסוד דמלכות והבן. ועיקר הענין נלע"ד ויובן ג"כ דבגמרא זבחים נ"ג ויומא משמע דהמזבח הי' בחלקו של בנימין ומ"ש ורצועה היתה יוצאת מחלקו של יהודה ונכנסת לתוך חלקו של בנימין ועליה מזבח בנוי צ"ל פירושו שנכנסת לתוך אמה של היסוד שהי' ראוי להבנות רק מחמת שלא הי' בחלקו של טורף ובאמת צ"ע הלשון כמו שהקשו שם בתוספות וללוי ניחא שהי' באמת בנוי שם יסוד רק שלא הי' מקודש לדמים אבל לרב קשה, אולם בזוהר סוף חלק בראשית בהשמטות כתב כי המזבח הוא מלכות לכן הי' בחלקו של יהודה ומפרש שם כפשוטו ורצועה היתה יוצאת מחלקו של יהודה וכו' ועלה הי' מזבח בנוי ולהבין הדברים נלע"ד כי הנה ביארנו כי המזבח ולשכת הגזית בסוד היכל הזכות, וכבר ביארנו למעלה בסימן ל"ד בבתי הנפש כי בהיכל הזכות שורש המלכות ומשם נותנים המלוכה והממשלה לאנשים וגם המלוכה של ממהקב"ה כמ"ש בזוהר בהיכלא דא אישתמודע קוב"ה שולטני' בארעא והוא סוד הבטן שנקרא המלכות והיא היכל הקודש מכוין באמצע כי נה"י למטה וחג"ת למעלה ובטן באמצע וז"ס מ"ש שם בגמרא דגמירי דסנהדרין צ"ל בחלקו של יהודה בסוד היכל הזכות ב"ד של מעלה, וגם ביארנו כי שם מסתיים בחינות רוחא פנימיות בחינות בינה ודעת שבה בחינות בנימין בסוד נקודת הטבור נקודה דעלמא דאתי א"כ תבין כי בבחינות הנקודה הזאת שייך המזבח לבנימין ואם נאמר כי המזבח שורש המלכות אשר שם שייך הוא ליהודה וא"כ נוכל לומר כי או"א דא"ח כי שני הבחינות נמצאים שמה ומעתה לא פליג הזוהר על הגמרא והבן, ובזה תבין רמז נפלא בגמרא זבחים שם כך היתנו חוירא דבנימין קרקע דיהודה כי בחינות בנימין רוחא דשבק בה משורש אוירא דגלגלתא כידוע וקרקע בסוד אשה קרקע עולם דיהודה והבין הדברים:
ט ועוד דבר אחד צריכין אנו לבאר כי הלא ידוע כי ההיכלות מקיפין זה את זה היכל הרצון מקיף את היכל אהבה ואהבה לזכות וכן כולם זה בתוך זה וכאן אנו רואים להיפך התחתון מקיף לעליון עד שנמצא ההיכל שהוא היכל הרצון מוקף מכולם, אבל הענין כי מצדינו הכל להיפוך עיין מ"ש האריז"ל בע"ח שער עגולים ויושר ענף ג' כאשר ביאר שם בענין העגולים שהעליון סובב לתחתון כתב אעפ"י שמוכח מזוהר בראשית להיפך ותירץ שם כי מצידינו שאנו רואים הגלגל הקרוב אלינו והוא היותר חיצוני ובערכינו התחתון סובב וחוצץ בינינו לבין העליון נמצא שהוא מקיף לעליון עיי"ש. לכן גם כאן ירושלים אסחר להר הבית והר הבית לעזרות וכן כולם. והנה הביהמ"ק שביארנו בבחינות בריאה גם שם נכללו לו ג' עולמות בי"ע עיין מש"ל בבתי הנפש סימן ז' דברי הגר"א ז"ל כי בית ראשון נגד בריאה ובית שני עשי' והמשכן בסוד צלע דמט"ט יצירה והנה בנוקבא שם עיקר הבנין ב' בתים אבל בדכורא רק אוהל עראי והוא נגד ב' חותמות ציון וירושלים בינה ומלכות אבל נגד הדכורא אין כלי שם רק הוא השומר שם הפתח עיי"ש **(אפשר לומר עפ"י דבריו ז"ל כי הנה הטי"ת כלים שביארנו למעלה מסוד ט"ס דמלכות דאצילות שנעשית עתיק בבריאה מ"מ מרמזין ג"כ לט"ס דבריאה עצמן רק הקרבן והעבודה שעליהן בסוד מלכות דאצילות כמש"ל ועפי"ז יש לומר שבביהמ"ק שהי' נגד הבריאה הי' המזבח בסוד מלכות דברי אה ראש היצירה. ובמשכן שהן ביצירה הי' המזבח מלכות דיצירה שבראש העשי' ואפשר שע"ז כוון האריז"ל שכתב בזוהר"ק שמזבח שלמעלה מלכות דיצירה ולכן מקריב שם מיכאל שהמלאכים בעולם היצירה. ואם תתבונן מ"ש בבית המלכות בענין ד' קליפי האגוז וד' לבושי המלכות בבי"ע שכ' הגראז"ל שהעשי' בחי' מצולות ים ויצירה ים ושם הסלע שמוציא מים וצריך לשברה ולנקוב עד התהום בריאה חללא דאגוזא נוכל לומר שזה ענין מזבח אדמה שהי' במשכן שהי' ממלאים אותו עפר בסוד העשי' ובמקדש מזבח אבנים מלכות דבריאה בראש היצירה והגם כי שם צריך הכאה מ"מ נאסר בכאן להניף עליהן ברזל כי באמת עיקר המזבח מלכות דאצילות המתלבשת תוך אלו המדריגות והוא בחינות אצילות אפי' למטה כמ"ש בגלגולים שיש בחינות אצילות גם בבי"ע כמ"ש אני ד' לא שניתי כמ"ש למעלה שלכן צריך לירא ממקדש אף שהוא בכללות העולמות מל' שבמלכות דעשי' שנאסר שמה היראה מ"מ עיקרה ממלכות דאצילות המתלבשת שם כמ"ש בכל המקום אשר אזכיר את שמי:)** דברים נחמדים והנה רבינו האריז"ל ביאר הענין ב' בתים בינה ומלכות כי שניהם במלכות רק בבית שני היתה בקטנות עד החזה ובבית ראשון נתגד לה ותפסה גם מקום לאה מלכות דבינה עיי"ש:
ואפשר לומר כי יש ב' פרצופין בדכורא ישראל ויעקב. וכן בנוקבא לאה ורחל והן נגד ד' עולמות אבי"ע. ב' שבדכורא אצילות ויצירה מה שמו ומה שם בנו למעלה מחזה אצילות ולמטה יצירה ולאה ורחל בריאה ועשי' הוא ידוע בכ"מ, והנה דור המדבר ידוע מע"ח משער הארת המוחין שמקומם הי' למטה מהחזה דז"א לכן הי' המשכן נגד יצירה, וב' בתים לאה ורחל בריאה ועשי'. והנה כל בנין הוא מאבנים ועצים ועפר ואפשר לומר שהם בי"ע אבנים בבריאה בסוד הסלע דברתא דמלכא שהיא מלכות דבריאה עיין בתיקונים ור"מ ועצים שהוא הצומח ביצירה ששם מקנן ז"א עץ חיים ועפר בעשי' מלכות ולכן הי' הבתי מקדשות מאבנים ועפר עשי' ובריאה ב' ההין שנכללין זה בזה ומשכן מעצים נגד יצירה, ולכן נאסר לבנות עצים בביהמ"ק ונלמד ממ"ש לא תטע לך אשירה כל עץ אצל מזבח וכו'. וי"ל הטעם כמ"ש כי הבית המקדש נגד הבריאה וצריך להיות בבנין מאבנים ועפר ובאמת גם במשכן נאסר ולכן הי' העץ מכוסה בזהב כי בודאי גם המשכן בחינות בריאה רק שהיא יצירה שבבריאה לכן הי' מעץ ומצופה בזהב **(אולם עוד י"ל כי אבנים ועצים ועפר נגד ג' אבות אי"י כי באברהם כתוב ואנכי עפר ואפר וביצחק הנה האש והעצים וביעקב ויקח יעקב אבן וכן ויגל את האבן, ויצב יעקב מצבת אבן ובזה ניחא למה לא נאסר העצים רק בפ"ע אבל בבנין מותר כמ"ש שלמה שלשה טורים אבנים וטור כריתות ארזים מחמת כי העצים נגד יצחק גבורות אסור ללקחם בפ"ע רק בתוך הבנין בין אברהם ליעקב כמו בתקיעות שיצחק באמצע, ולכן עשה ג' שורות אבנים כי זה סוד המיתוק כמ"ש כל חמרא דלא דרי על חד תלת מיא ובזה נבין ג"כ למה האש נאחז דוקא בעצים וגם ענין העצים על המזבח ויתבאר אי"ה בחלק העבודה:)** והנה אפסיקא הלכתא כר' נחמי' שאבני ביהמ"ק נאסרו להניף עליהן ברזל במקום הבנין אבל בהר שרי והטעם י"ל עפימ"ש בסוד סלע דברתא דמלכא לכן צריכין להיות שלימין וכ"ז במקום הבנין שחל עליהן קדושת עולם הבריאה אבל בהר שמסתתין אותם בשם שרי:
והנה הכלים הדין שצריכין להיות מא' מזי"ן מיני מתכות ונלע"ד שזהו ענין מ"ש שהעזרות והיכל וכל הבנין בסוד ההיכלות. וזין כלים שהם ארון שלחן ומנורה ומזבח פנימי וב' עמודים או כיור וכנו ומזבח החיצון [מזבח החיצון הי' במשכן של נחושת אבל בבית עולמים הי' בבנין ונבאר אי"ה במקום אחר] נגד ז"ת דעתיק בסוד בנימין והם פנימיות ההיכלות כמ"ש בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן ובדעת ימלאו חדרים כל הון יקר אף נעים, כי כל הכלים בחינות דעת פנימיות, ועיין מ"ש הגראז"ל בס"ד כי מוחין דז"א בכללות נקראו דעת והוא מז"ת דבינה שנעשה דעת דז"א וכן בכל פרצוף ובכל עולם, ובאופן אחר י"ל עפ"י מ"ש הגראז"ל בהיכל ג' בראשית מ"ג שיש ג' מדריגות ההיכלות בסוד נפש ונה"י וכל אשר שם הנהורין וחיות ואופנים וחיילין ומשירין וכו' הכל בחינות רוחא וחג"ת. והרוחין שבהיכלות בחינות נשמה וחב"ד א"כ י"ל בכאן ג"כ שגוף ביה"מ הבנין בסוד ההיכלות בסוד נה"י ונפש. והכלים אשר בהם בחינות רוחא פנימיות בחינות חג"ת ונגד הרוחין בחינות נשמה י"ל שהוא הכהנים העובדים, או אפשר שמעשה העבודה בחינות נשמה כמו על המזבח החיצון אש המערכה ובפנימי קטורת ובמנורה שמן למאור וכן בשלחן וכולם נמצא שהם ג' מדריגות גוף הבנין, והכלים, והעבודה אשר בכלים ג' נר"ן. ואולם גם לפמ"ש מקודם י"ל כי גוף הבנין בסוד ההיכלות וזי"ן כלים ז"ת דמלכות דאצילות שנעשית עתיק בבריאה, והקרבנות אשר על הכלים בחינות עצם המלכות דאצילות כאשר נבאר אי"ה בבית הקרבן בארוכה שהם הש"ק של המלכות דאצילות. והנה בחינה אחרונה מן הכלים הוא המזבח בסוד המלכות דעתיק זה בחינות מלכות שבמלכות. ולכן כל הנוגע במזבח יקדש וכן כל הכלי שרת מקדשין וה"ס קדושת מזבח וקדושת הגוף. אבל קדשי בדק הבית בבחינות גוף הבנין וההיכלות וזה נ"ל עיקר ונ"ל שלכן צריכין הזי"ן מיני כלים להיות מז' מיני מתכות נגד ז"ת דעתיק פנימיות הבריאה וכשעלו מן הגולה והי' עניים עשו י"ב חיות שבהיכל הרצון. וקה"ק סוד האוירא דלא איתפס וביניהם ב' פרוכת בסוד ב' קרומים של המוח כידוע, ולכן הי' להארון יוד אמות לכל צד בסוד יוד ששורשה באוירא יו"ד דנפיק מאויר ונעשה אור. והנה בזה תבין למה נחשבו גם כותלי קה"ק בכלל ההיכל כמ"ש במלכים שהבית ששים אמות ארכו וסתם בית הוא ההיכל וקה"ק נקרא חדר. ב' בחינות בית וחדר וא"כ הרי ההיכל לא הי' רק מם אמות רק עפ"י דברי הגראז"ל שהבאתי כי הגלגלתא אחת היא ולמעלה קרקפתא כתר מקפת האוירא קה"ק ולמטה מקפת המוחין שהוא ההיכל, ולכן לא עשו בבית שני כותל באמצע כי גם כותלי קה"ק נחשבו להיכל כי קה"ק הוא רק רוחא פנימי אוירא, ודע כי לפי הנרא' הנה ב' הדרכים שכתבתי כאן סותרים זא"ז אבל באמת בע"ח נמצאו גם שניהם וכן בדברי הגראז"ל והענין לפע"ד נרא' כי בבחינות עתיק הנה ג' רישין דילי' למעלה מא"א וג' רישין דא"א חג"ת דעתיק כמ"ש לדרך הראשון והם חסד בגלגלתא, גבורה במוחא ת"ת באוירא לפ"ד האריז"ל, ולפי דעת הגראז"ל דעת או ת"ת בגלגלתא וחסד באוירא וגבורה במוחא וכבר כתבתי תירוץ לפע"ד שלא יסתרו דברי הגראז"ל עם האריז"ל עיין במאמרינו בבתי הנפש סימן י"ג. אולם לערך א"א הוא סדר אחר כמ"ש האריז"ל כי מ"ס חכמה שלו וגרון בינה, ויהי' אוירא וגלגלתא ב' בחינות שבכתר והוא על דרך השני שכתבתי כאן ובזה תבין דברי הגראז"ל בהדרת קודש הובא ביהל אור נח כי העיקר מ"ס וגרון חו"ב דא"א מים ואש וגלגלתא כתר ובו גנוז אוירא, וזהו אמ"ש כסדר וגם בין מ"ס וגרון הלשון דעת מכריע באמצע ובו מתלבש ת"ת דעתיק ובמ"ס וגרון חו"ג דעתיק, וכתב שם בעצמו שהדברים סותרים למ"ש בע"ח רק שכמה בחינות יש ואלו ואלו דא"ח והוא לרוחב בינתו לא פירש ואנחנו לא נדע עד מה אך לפע"ד נרא' בדרך אפשר כמ"ש כי דרך הראשון לערך עתיק, והשני לערך א"א גם העתיק המתלבש בו הוא באופן אחר הבן:
יא ודע כי כתב שם הגראז"ל בהדרת קודש כי הגלגלתא בה ע"ס וז' תיקונים דגלגלתא המה ז"ת שגלגלתא דעת ובה גנוז יסוד דבינה דרדל"א כי כל יסוד עליון נעשה דעת תחתון, וביסוד דבינה זאת גנוז יסוד דחכמה דרדל"א והוא אוירא וכמו כן כתב בס"ד פ"א דף ו' בליקוט כי גלגולת שהיא כתר דא"א כעשה מבינה דרדל"א כמו בז"א שכתר שלו מבינה ושם בגלגלתא בוצינא דקדרוניתא יסוד דאמא] והם ז"ת דבינה דרדל"א ועיקר רדל"א הוא ז"ת דחכמה דילי' ומתלבשין באוירא ואח"כ בקרומא דאוירא אור דנפיק מאויר עיי"ש ושם בקיצור ואולם בהדרת קודש פירש באריכות ושם נאמר כי כ"ז בסוד יסודות דחו"ב דרדל"א עיי"ש היטב:
והנה שם נדרש על עולם האצילות אולם בכאן בענין שאנו עסוקין בו בעולם הבריאה הנה המלכות דאצילות סוד עתיק זה וחו"ב שלה המה חו"ב דרדל"א דעתיק זה ועיין בתיקון י"ח י"ט ל"ו כ"ט ל' ובביאור הגראז"ל כי עטרת יסוד דדכורא הוא חכמה דידה חכמת שלמה ובתיקון מ"ם ביאר בארוכה כי ש"ק שלה הוא הראש עם הגוף ובינה היכל קה"ק פנימיות הגוף ובתוך היכל זה בפנימיותו נקודה אחת חכמה שלה והוא רוח שלה המעלה מ"נ ושורשו מעטרת יסוד דדכורא מבועא דבירא דלא פסוק מבירא לעלמין והענין כי באמת שלא בשעת זיווג העטרה בו רק כי ביסוד יש דו"נ יסוד ועטרה ביסוד החסדים ובעטרה הגבורות, והגבורות נותנים בה בביאה ראשונה ונשאר בה תמיד בסוד רוחא המעלה מ"נ וזהו מבועא דבירא דלא פסוק מבירא עיי"ש, ועפי"ז נ"ל לפמ"ש כי הקה"ק גלגלתא וחלל שבו אוירא ובתוכו ב' נקודות יסודות דחו"ב שלה שהם רדל"א דבריאה והם הארון יסוד דבינה שלה ארון הברית ובתוכו הלוחות יסוד דחכמה שלה והוא חכמת שלמה שורשו מעטרת יסוד דדכורא והוא נגנז בארון מבועא דבירא דלא פסוק מבירא לעלמין. [ועוד יש מקום לומר לפי דרך זה שההיכל נגד מ"ס וקה"ק אוירא וכבר ביאר הגראז"ל בס"ד כי גלגלתא אוירא ומוחא נגד רצון אהבה זכות ונמצא כי אוירא נגד היכל אהבה וכבר ביאר בהיכלות כי היכל אהבה נקרא שומר הברית כי שם גנוז היסוד עיי"ש בארוכה ועמש"ל בבתי הנפש סימן ותבין ג"כ ענין הארון ארון הברית אדון כל הארץ, ובזה אפשר להבין מ"ש בתיקונים והי' הכרובים פורשי כנפים דא כנפי ריאה וארון ליבא וצ"ע להבין דהרי לד"ה הקה"ק וארון בסוד ראש, אך עפי"ז י"ל כאשר כבר ידעת מ"ש הגראז"ל שהיכל הזכות בטן ואהבה חזה, וא"כ אוירא היכל אהבה חזה ושם ריאה ולב כרובים וארון, וא"ש ההי"ב והשי"ת יעזרינו שלא נאמר דבר שלא כרצונו. והנה כ"ז בפרטות ובכללות הבהמ"ק יסוד דמלכות כמש"ל והם ג' בחינות אולם והיכל וקה"ק, אולם עטרת היסוד שלה כאשר נבאר אי"ה בחלק ב' והיכל יסוד שלה, וקה"ק פנימיות יסודה חדרי הרחם חדר הורתי עיין במקדש מלך בהקדמת בראשית ובתוך קה"ק ארון הברית רוחא דשביק בה ושורשו מיסוד דדכורא מבועא דבירא דלא פסיק מבירא נקודת היסוד דדכורא ארון הברית אבל בפרטות לפמ"ש שביהמ"ק עולם הבריאה יהי' כמ"ש הקה"ק וארון הקודש נקודה בחלל דילה חו"ב שלה והוא בעולם הבריאה יסודות דחו"ב דרדל"א:
יב ונבאר ענין ההיכל הנה לפמ"ש לדרך זה השני כי ההיכל בסוד המוח. וקה"ק אוירא, הנה מוחא נחלק לג' חב"ד ובכ"א נכלל ד' חושים שהם י"ב כמ"ש למעלה בבתי הנפש סימן ט"ז בענין התפילין, והנה ג' מוחין חב"ד, חכמה היא המנורה בדרום כידוע וכן שלחן בצפון בינה ומזבח דעת באמצע, והנה כ"א כלול מד' חושים והם ג"כ נגד הד' אלו כמ"ש הגר"א במדה"נ שה"ש כי מנורה אור נגד ראי' ומזבח פנימי נגד ריח כי שם הקטורת לריח ושלחן בצפון נגד שמיעה מבינה ומזבח החיצון נגד אכילה ופה, והנה עי"ן פנים לתורה ולעד"נ כי הפה נגד הארון דיבור ולכן ודברתי אתך מעל הכפורת וי"ל כי בפה ב' חושים דיבור ואכילה, ואכילה נרמז במזבח החיצון, ודיבור בארון, ולפמ"ש לקמן הנה המזבח נגד כלי האכילה אשר בבטן אבל הפה למעלה בסוד הדיבור ונרמז הפה למעלה מעינים חוטם אזנים, וכן אמר דוד ע"ה פה להם ולא ידברו ואח"כ עינים אזנים אף להם וכו' והטעם נ"ל כי הג' חושים המה בכל בע"ח אבל חוש הדיבור מצד נפש המדברת גבוה מכולם והענין נלע"ד בדרך אפשר כי הג' חושים שורשם במוחא וחוש הדיבור למעלה באוירא אבא יסד ברתא ולכן נרמז הפה בקה"ק סוד אוירא וגלגלתא, גם עיין בע"ח הקדוש כי יש בגלגלתא ע"ס ומלכות דגלגולתא הוא הפה והבן. ודע כי אמר בתיקונים כ"פ שיש בכל בית ד' תיקונים מנורה בדרום שלחן בצפון כסא למזרח מטה למערב, ודע כי אין נקרא בית רק ההיכל כי חוץ להיכל הוא רק עזרות וחצירות ואולם, וכן קה"ק הוא רק חדר, חדר המטות שהוא מקום מוצנע בבית בקלעים סביב המטה, וכן ביארנו כי גם קה"ק נכלל במדות ההיכל ששים אמות ארכו ולכן עשו רק פרוכת באמצע בבית שני עיין למעלה ממילא תבין מטה למערב שהוא קה"ק חדר המטות בין שדי ילין שהמה ב' בדים וכן ב' הכרובים כידוע ונכלל בהיכל והוא במערב ההיכל, ומזבח הזהב נגד כסא כי המזבח נגד מלכות ועטרה כמש"ל מלכי ואלקי מזבח חיצון ופנימי והוא בסוד הדגלים יהודה במזרח כסא מלכות אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד הבאים מיהודה, והוא נגד המזבח הזהב, ראובן בדרום ראי' ראו בן נגד המנורה, דן שמיעה בצפון נגד השלחן, אפרים במערב חדר המטות ששם פרים ורבים כי הפרני אלקים בארץ עניי פני אדם דכליל כלהו וכן בדגל זה שבט בנימין רוחא דשביק בה מבועא דבירא סוד הארון והלוחות בתוכו כמש"ל והוא ד' חיות הקודש שיש בהיכל הרצון שנא"ן כמ"ש כי ההיכל נגד היכל הרצון, ומצאתי דבר נחמד בשם הגראז"ל במשניות ב"ב פ"ו דרומו של בית צריך להיות כחצי ארכו וכחצי רחבו ראי' לדבר היכל עיי"ש ופירש הוא ז"ל דלכך הי' בבית ראשון הק"ק גבהו עשרים והיכל שלשים ובבית שני הי' שניהן גבהן מ"ם אמות משום דבית א' הי' כותל מפסיק ביניהן לכן הי' ההיכל כ' על מ"ם הי' הגובה חצי ארכו וחצי רחבו שלשים וקה"ק כ' על כ' הי' גבהו ג"כ כ' משא"כ בבית שני שהי' רק פרוכת ביניהם נחשב כל האורך עם קה"ק ביחד ששים אמות על כ' לכן הי' חצי ארכו וחצי רחבו מ"ם בהיכל וכן בקה"ק ודפח"ח ועפי"ז תראה מוכח כדברינו שהי' הקה"ק נחשב להיכל בבית שני ולדבריו ז"ל נלפע"ד לומר כי בבית א' הי' הקה"ק בבחינות היכל קה"ק למעלה מהיכל הרצון, ובבית שני הי' הקה"ק רק בבחינות התלבשות היכל קה"ק בהיכל הרצון ויהי' ד' תיקונים שלחן מנורה כסא ומטה בסוד ד' חיות שבהיכל הרצון כמ"ש בפנים ואפשר שלכן לא הי' ג"כ ארון וכרובים בקה"ק ודו"ק:
יג והנה כ"ז לדרך השני אבל לדרך א' יהי' הקה"ק רישין דרדל"א והיכל ג' רישין דא"א מכורה נגד גלגלתא ושם זין תקונים זין קני מנורה מזבח אוירא ג' אמ"ש ושם עולה הריח עד אוירא ושלחן מ"ס היכל הזכות שלחן בצפון ושם י"ב לחם י"ב דדיקנא ששורשה ממ"ס וכבר כתבתי כ"ז למעלה ולא נשנית אלא לדבר שנתחדש בה כי הנה כבר הבאתי כ"פ דברי הגר"א ז"ל בס"ד שג' רישין אלו נגד רצון אהבה זכות והנה כבר אמרנו כי היכל הרצון בסוד ראש וכתוב בזוהר הקדוש שיש בהיכל הרצון ששה היכלות נגד ששה היכלות התחתונים. והנה ג' היכלות העליונים שהם רא"ז כבר נתבארו מנורה רצון ומזבח אהבה ושלחן זכות אולם ג' התחתונים לא נדע ואפשר שהם נכללין בג' העליונים ואפשר לכן הי' הג' כלים הנ"ל עומדים מחצי היכל לפנים בסוד חג"ת וחצי היכל החיצון מקום פנוי נגד כה"י רק שאין שם שום כלי רק שנכללין בחג"ת ואפשר לומר כי לכן היו לוקחים מעפר המשכן לבדיקת הסוטה כמ"ש בסוטה שהי' בחצי היכל המזרחי לצד הפתח טבלא עם טבעת שמשם לוקחים עפר לבדיקת הסוטה ואפשר לומר שהוא בסוד היכל הא' שבהיכל הרצון ששם ממונים על הזיוג ועל הקשר בין איש לאשתו ועל המגרש אשתו ראשונה לכן לוקחים משם עפר לבדוק אם הפרה ברית ועברה חוק שבינה לבעלה וכן סדר נשים נגד ת"ת כידוע שהוא היכל הרצון ועיי"ש בהיכל ד' שם פנימות היכל הזכות ב"ד של מעלה והוא השלחן והיכל ה' שם ממונים לבדחי עלמא ולעברי רוגזא וכן מזבח הקטורת שעוצרת האף כמ"ש קח את המחתה וכו' כי יצא הקצף וכו' והיכל ששי משם כל רזין דאורייתא ושם נהורין דבוצינין וכן המנורה תורה אור. אולם אח"כ מצאתי בהגראז"ל בהיכל ששי פקודי שכתב כי ההיכל סוד היכל הרצון ובו ג' כלים מנורה שלחן ומזבח חג"ת ומזבח וכיור וכנו נה"י. והנה המזבח והעזרה שבין האולם למזבח ביארנו שהם בחינות היכל אהבה וזכות ואיך כתב שהג' הנ"ל בחינות נה"י דהיכל הרצון ואפשר שהוא בסוד התלבשות העליון בתחתון בנה"י שלו כמו בכל פרצופי היושר שנה"י העליון מתלבשין בתחתון כנ"ל. ועיי"ש שכתב דברים נחמדים שלכן המגרש אשתו ראשונה מזבח מוריד עליו דמעות כי בהיכל הראשון דהיכל הרצון שם ממונים על הזיוג ועל המפר ברית בין איש לאשתו עיי"ש. ועוד אפשר לומר בדרך אחר כי חג"ת היא כמ"ש גלגלתא ואוירא ומוחא ונה"י אפשר כי הדיקנא ושערות הראש נגד נו"ה, כמ"ש הוד והדר לבשת והם נגד קין והבל כמ"ש הגר"א ז"ל שהם נו"ה ונבאר אי"ה במ"א והם ב"פ י"ג, בדיקנא י"ג ובשערות הראש ג"כ י"ג נימין ויש עוד י"ג ארחין שמשם הש"ע נהורין ואפשר שהם נגד היסוד שע"ו נהורין כמנין שלום לכן היסוד מקבל נהורין אלו כמ"ש האריז"ל שלכן הי' יוסף יפה תואר ויפה מראה:
ובזה נוכל לומר כי ג' נה"י אלו נגד ג' שורות תאים הסובבים את ההיכל זה על זה לדעת רש"י שהוא היותר נראה מדעת הרמב"ם עיי"ש בתיו"ט מדות והי' בכל שורה י"ג תאים כמו בראש ובדיקנא י"ג תיקונים לבד בשורה העליונה הי' רק י"ב תאים ואפשר כי היכל בעצמו השלים הי"ג והי' סובבים את ההיכל כמו הדיקנא ושערות הראש לגלגולת. והכלל העולה מזה הפרק שג' אלו מנורה שלחן מזבח בסוד ג' רישין דא"א גלגלתא מנורה. ומ"ס גבורה שלחן. ומזבח אוירא ת"ת, והנה כ"ז לדרך האריז"ל שת"ת דעתיק באוירא אולם עפ"י דברי הגראז"ל שחסד דעתיק באוירא וגבורה במוחא ות"ת דעתיק בגרון דא"א [כן הוא ביהל אור נח אבל בס"ד כתב שת"ת דעתיק בדעת דא"א ומתגלה בדיקנא עיי"ש] והנה חג"ת המה ג' קוים ימין שמאל ואמצע ויה"' לפי"ז מנורה בחסד אוירא ומשם האורה יוצאת לעולם אור דנפיק מאויר ושלחן בגבורה מוחא ושם י"ב לחם י"ב תיקונים ומזבח באמצע ת"ת דעתיק והוא בגרון בינה דא"א ולכן שם הקטורת שהוא בבינה כמ"ש בזוהר הקדוש ע"פ שמן וקטורת ישמח לב שהם או"א ולכל הפירושים דלעיל קשה לכוון הדברים המזבח בבינה ובאמצע מכשא"כ לדרך זה הוא מתוק מדבש, ועיין בר"מ פנחס רמ"ז כהר כב"ר ר"ת כתר בינה, ראשית חכמה כתר בימינא וחכמה לשמאלא ובינה באמצעיתא, ועיין בהקדמת מק"מ שפירש ג"כ ע"ד ג"ר דא"א גלגלתא כתר מחסד דעתיק בימינא, ומ"ס חכמה מגבורה דעתיק בשמאלא ובינה גרון דא"א מת"ת דעתיק לכן היא באמצעיתא הרי מכוון מאוד למה המזבח בינה באמצע, ואולם לפי דברי הזוהר צ"ל ששמן בסוד החכמה מנורה בדרום והשלחן בחינות כתר י"ב לחם בחינות י"ג תיקונים שבכתר ומזבח בינה כמ"ש בבית הקרבן ח"א פ"ג וצ"ל לפי"ז שנתחלפו הצפון והדרום והטעם י"ל כי כללות המקדש במלכות ואצלה להיפוך דוד אחליף מדות כי ימינה שמאלו ושמאלה נגד ימינו לכן שלחן כתר בצפון ומנורה חכמה בדרום ואל תתמה על החפץ כי יש כמה דרכים ובחינות כמ"ש בהקדמת מק"מ. ואולם כ"ז בבחינות היושר וכמו כן בהיכלות לפימ"ש שג' אלו מנורה שלחן ומזבח נגד ג' היכלות רא"ז שבהיכל הרצון עצמו הנה אחרי שהמזבח הי' יותר משוך כלפי החוץ קשה לומר שהוא נגד היכל הרצון כי הלא היכל הרצון הוא למעלה מכולם. ועוד כדי לישב מ"ש בתורה בכ"מ השלחן קודם למנורה ונכפל כ"פ בתורה שלחן קודם למנורה לכן נראה שהשלחן נגד רצון ומנורה נגד היכל אהבה ומזבח הפנימי נגד היכל הזכות וכבר ביארנו בשם הגראז"ל כי ג' אלו נגד תלת רישין גלגלתא נגד רצון ואוירא אהבה ומ"ס זכות כרסיא שביבין דינור [והנה ג' אברים אוזן עינים חוטם נגד ג' אלו כי האזנים נכללין בשערא דרישא כמ"ש הגראז"ל ומ"ס בחוטם כמ"ש האריז"ל ועינים י"ל בדרך אפשר באוירא והוא נגד היכל אהבה בסוד הגוי' והריאה כמ"ש למה נקרא שמה ריאה שמאירת את העינים והבן. ובזה תבין דברי הגראז"ל שהבאתי למעלה שהשלחן נגד שמיעה ומנורה נגד הראי' ומזבח לקטורת נגד הריח בחוטם] והנה הי' על השלחן י"ב לחם בסוד י"ב ארחין דרישא ובכללות ג' היכלות אלו ביאר הגראז"ל בס"י שמתלבשים בהם ג"ר כתר בהיכל הרצון וחכמה אוירא בגוי' היכל אהבה. ובינה בהיכל הזכות ונמצא לדרך זה כתר נגד השלחן ומנורה חכמה ומזבח בינה ויבוא דברי הזוהר בסוד שמן וקטורת שהם חו"ב כמין חומר ובדרך זה דרכתי בעבודת הקרבנות בענין לה"פ שבא רק בשבת אחר מוסף בסוד עליות המלכות לכתר ומנורה וקטורת חו"ב עיי"ש, וזה מה שרצינו לבאר:
יד ונבאר בע"ה ענין האולם שהוא היכל אהבה לכן הי' פתוח לרוחה כמו ביתו של אאע"ה, והנה הי' ג' פתחים מהיכל לאולם האחד שער גדול מהיכל לאולם וב' פשפשים מן התאים בצפון ודרום, הפשפש הצפוני הי' משמש כניסה ויציאה ועל הפשפש הדרומי כתוב זה השער סגור יהי' ד' אלקי ישראל יבא בו עיין במשנה מדות, והנה שם ביחזקאל להלן כתוב ג"כ שער החצר הפנימית הפונה קדים יהי' סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח ובראש החודש יפתח, והנה פשוטו של מקרא על השער הגדול שער ניקנור, ומדברי הגראז"ל שאביא לקמן נראה שקאי על הפשפש הדרומי של שער ניקנור, אולם רש"י ז"ל פירש גם זה על הפשפש הדרומי שבאולם והוא ענין אחד עם מ"ש למעלה מזה השער הזה סגור יהי'. והנה ידוע כי פסוק זה נדרש בזוהר על הנשמות החדשות שאינם באים בזיוג ימי החול רק בשבת וחודש נפתחים השערי נשמות חדשות. והנה לדברינו כאן יבוא כמו חומר כי הלא ידוע כי בהיכל אהבה שם אוצר הנשמות כמ"ש בזוהר הקדוש לכן נפתחים שם לאולם השני פשפשים הצפוני בו באים נשמות מן הבירורין ב"ן שהמה גבורות צפון והוא פתוח תמיד, אבל הדרומי בו באים הנשמות חדשות מסוד שם מ"ה חסדים בדרום והוא אינו נפתח רק בשבת ור"ח. ודע כי כל ענין נשמות ישינות וחדשות הכל בסוד לבושי הנשמה הנעשה מזיוג זו"נ, אבל עצם אור הנשמה נאצל בעת בריאת העולמות כאשר תראה בריש ספר הגלגולים, עיין מ"ש בריש חלק בתי הנפש בארוכה והוא פתח ההיכל בעצמו, וזה ענין משה וב' משיחין כי בחינות משה רבינו הוא אור פשוט שנתמלא כל הבית אורה. וזה ענין הב' עמודים שהי' עומדים נגד הב' פשפשים כאשר נבאר אי"ה בחלק ב' בסוד ב' משיחין כאשר יעזרינו השי"ת:
ונבאר ענין ב' העמודים שהי' באולם וכתב רבינו האר"י ז"ל שהן נו"ה, והנה לפמ"ש בשם הגר"א ז"ל שהאולם היכל אהבה צריך להבין מה ענין נו"ה לכאן. גם רבינו הגר"א ז"ל כתב כי הכיור וכנו הי' בסוד נו"ה ועכצ"ל כן במשכן שלא הי' אולם ועמודים וע"כ השלימו הכיור וכנו נו"ה, אולם לפמ"ש למעלה כ"פ כי הע"ס אלו בסוד פנימיות ומוחין של הבריאה ולפי דרכינו כאן בכללות הבריאה בסוד א"א או בהיכלות דא"א הכוללים כל הבריאה. הנה כאן באולם היכל אהבה נגד החזה דא"א כאשר ביארנו בשם הגראז"ל. שם פרקים העליונים דנו"ה דעתיק והמה ב' עמודים אלו נו"ה דעתיק המלובשים בחו"ג דא"א. והנה הנו"ה אלו מגיעים עד סיום רגלי א"א] פרקים האמצעים מלובשים בנה"י דא"א ואפשר זהו הכיור וכנו שרומזים ג"כ לנו"ה כמ"ש הגר"א ז"ל והמה עומדים בעזרה שהיא היכלות דנו"ה כמש"ל אי"ה, וב' פרקים התחתונים עקביים דעתיק יוצאים חוץ לרגלי א"א, ולדרכינו הנה סיום ההיכלות ורגלי א"א מסתיימים בהעיר ירושלים, וי"ל כי הארה והקדושה הזאת מרגלי עתיק מסתיימים בהר הזיתים סמוך לירושלים, וזהו ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים וכבר ידעת כי משיח בסוד עתיק מלכות דאדם קדמון כמ"ש האריז"ל ע"פ הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאוד וא"ש ההי"ב, וי"ל כי זה סוד הכבש הנמשך מבהמ"ק עד הר הזתים ששם שורפין פרה אדומה וידוע מרבינו האריז"ל ענין פרה אדומה לתקן המלכים שמתו אדם כי ימות באוהל והם י"א אלופים כידוע וגם ידוע כי המלכים יונקים מטופרי דאצבעי ומשם יוצא אור בין הצפורן לאצבע כאשר ידוע מענין יוד טיפות של יוסף. והמה יוד אצבעות עם הכולל י"א ניצוצי אור שבתוכם ועי"ז מסלקים חיותם ונשארו פגרים, ונוכל בזה להבין מעט ענין פרה אדומה במקום סיום רגלי עתיק:
טו ונבאר מעט ענין העמודים אלו לפי דרכינו והעיקר נבאר אי"ה בחלק שני כי שם עיקר מקומו ואומר כי האולם ירמוז עיקרו לב' כתפות א"א ובתוכו ב"פ עליונים דנו"ה דעתיק והמה ב' העמודים שוקיו עמודי שש ולכן האולם מרחיב והולך על ההיכל ט"ו אמות מזה ומזה בסוד חמש עשרה אמות קלעים לכתפים הידוע מרבינו האריז"ל ביחוד הזכירה ב' כתפין דא"א ומשם נמשך ב' עיטרין דז"א וזה ב' העטרות שעל העמודים ונבאר אותן אי"ה בחלק ב'. והנה ב' העמודים נו"ה דעתיק חו"ג דא"א ויסוד דעתיק המלובש בחזה דא"א היא גפן של זהב ודע כי לפי דרך רבינו הגראז"ל הבאתיו למעלה בסימן ואו עיקר התלבשות נה"י דעתיק בחזה דא"א אבל משם ולמטה היא רק הארת הנה"י א"כ העמודים עיקר הנו"ה, וכיור וכנו שבעזרה רק הארת הנו"ה והבן.
עוד יש לנו דרך כי גם נו"ה דא"א עצמו המה בהיכל אהבה שהוא בחזה שלו עפ"י מ"ש האריז"ל כי בעיבור ז"א עלו נה"י שלו והלבישו את החג"ת וגם אח"כ כשנולד הז"א נשארו ב"פ עליונים דנו"ה בסוד הדדים שהם בחזה ומשם היניקה ממילא תבין ענין העמודים באולם [ועוד דרך ג' נוכל לומר כי כאן בביהמ"ק שהוא בחינות עולם הבריאה הנה פרצוף א"א הוא רק ש"ק וחג"ת שלו ג' רישין. ונה"י שלו מלובשים באו"א. ודע כי נלע"ד כי הכוונה רק המוחין שלו שהמה בחינות ש"ק כמו בז"א ביניקה שהוא רק ש"ק וא"ש אתמ"ש, ועכ"פ תבין כי לפי"ז נה"י דאריך בהיכל אהבה באולם מקום החזה ומקום הלבשת אבא ואימא את א"א בנה"י שלו ועמש"ל בזה אפס לא ידעתי אם הי' כן בזמן המקדש שאז אפשר נתקן בכל פרצופו] ונחזור לענין כי הי' האולם מקיף להיכל סביב כי התאים ובית הורדת המים שייכים לאולם ובפרט לדברי הרמב"ם שעודף האולם ט"ו אמות כל אורך צפון והדרום וכן כל ההיכלות מקיפים זא"ז כמש"ל בסימן ט'. והנה הי' בשני צדי האולם בית החליפות ששם מונחים הסכינים של שחיטה. וי"ל כי הסכין של שחיטה כתוב בספרים בסוד חרב לד'. וי"ל שהוא סוד להט החרב המתהפכת שהיא בהיכל אהבה. ואפשר לומר גם כן שזה ענין החרב שתלה הורדוס באולם על פתחה של היכל וכתב עלי' הזר הקרב יומת שזה להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים והבן, ועיין עוד בבית הקרבן ח"ג פי"ז מ"ש בזה:.
טז ונבאר בעהשי"ת ענין לשכת הגזית בסוד היכל הזכות ונ"ל כי כל מקום שבין האולם למזבח גם מקום המזבח כולם בכלל היכל הזכות וגם לשכת הגזית היתה צריכה לפי"ז להיות במקום זה כמ"ש שתשים סנהדרין אצל המזבח אפס כי לא יכלו לעשותה שם כי אין ישיבה בעזרה אלא למלכי ב"ד לכן עשהו מן הצד ועכ"פ נ"ל שמקומה הי' נגד המזבח דלא כמו שציירו המדפיסים סמוך למזרח העזרה. ועיין בבתי הנפש פט"ז מ"ש בזה וי"ל שזה ענין מ"ש שצריך זי"ן חכמים לעיבור השנה כי הסנהדרין הם עיני העדה שהם בהיכל הזכות אשר שם יש שבעה עיני ה' משוטטות בכל הארץ. והנה ביארנו למעלה בשם הגראז"ל כי היכל הזכות בסוד הבטן ושם הסנהדרין וזהו שררך אגן הסהר, ושם נקודה ציון נקודת הטבור והוא המזבח **(הנה ביארנו כאן לשכת הגזית בסוד היכל הזכות ואמרו במשנה כי שם יושבים הסנהדרין ודנין הכהונה וכן מבואר בזוהר ויקרא י"ח כי כל כהן טרם שנכנס לעבוד עבודת הקודש בודקים אחריו ודנים אותו. והענין עפ"י מ"ש הגר"א ז"ל כי הירדן בסוד נהר דינור לכן קודם שבאים לארץ ישראל צריכים לעבור הירדן וכן למעלה בעת שהנשמה הולכת לעולמות העליונים צריכה לעבור בנהר דינור וכבר ידעת כי נהר דינור שורשו מהיכל הזכות והוא ענין המשפט שדנים את האדם קודם כל מדריגה, וגם ידוע כי כהן שורשו בהיכל אהבה ולכן צריך מקודם לעבור בהיכל הזכות והבן, ואמר שם בזוהר ויקרא י"ח וללוי אמר תומיך וכו' מפני מה זכה אהרן לאורים ותומים ולמפלח פלחנא הוי אומר אשר נסיתו במסה והוא סוד כל הנסיונות שיש לבעלי העבודה טרם כל מדריגה וידוע המשל מרבינו הבעש"ט מן החומות שעשה המלך באחוזת עינים, והוא ג"כ סוד גדלות וקטנות שסודו ג"כ מהיכל הזכות כמ"ש המחדש בכל יום תמיד וכו'. ולכן נבראים בשם בכל יום מחדש והוא ענין המוחין שמתחדשין בכל בוקר כמ"ש לעושה אורים גדולים, חדשים לבקרים, אבל בהיכל אהבה אמר בזוהר שהמלאכים דשם המה קיימי בקיומא ואינם מתבטלין כמו בהיכל הזכות, ואעפי"כ יש ג"כ נסיונות מרוח השמאלי של היכל אהבה עיי"ש בזוהר ולכן שם להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים והוא ג"כ ענין החומות הנ"ל וצריך לדחוק עצמו מאוד לשבור החומות ולהסיר המניעות, אך בבואו לפרשת דרכים להיכל הרצון ניצול מכולם הבן הדברים.)** וכבר הבאתי למעלה כ"פ דברי הגר"א ז"ל כי עטרת היסוד דדכורא נגד טבורה, ונ"ל כי לכן שם בלשכת הגזית קידוש החודש ושם תלוי כל חשבון הלבנה, כי הארץ היא מלכות נוקבא דז"א אבל הלבנה בשמים מלכות דז"א עטרת היסוד [הגם כי וילון עטרת היסוד הוא בבחינת הרקיעים אבל בבחינת ז' כוכבי לכת שהמה ביסוד בעצמו הרקיע הלבנה היא עטרת היסוד עיין בלק"ת ויצא]. והנה הי' יושבין כחצי גורן עגולה בסוד העטרה ולפניהם ג' שורות תלמידים ג' טיפין דקשת, כחצים ביד גבור כן בני הנעורים שהוא התלמידים כמ"ש הגר"א ז"ל ואם תתבונן מ"ש הגר"א ז"ל בס"ד פ"ג הבאתיו כ"פ ענין הצמצום למטה מהטיבור בהיכל הזכות וגם תראה מ"ש בליקוטים בענין הצמצום שהקו אינו יורד רק עד חצי העגול **(ודע כי לפי דברי הגראז"ל הנ"ל שבכל העולמות אין יורד הקו רק עד האמצע והוא חצי העגול תראה גודל ענין הפגם אותן שנוסעים לאמעריקא שהוא חצי הכדור התחתון כי כאן בעשי' מסתיימת הקדושה בחצי הארץ העליונה ולמטה)** וכן הוא בכל העולמות עיי"ש תבין ענין מה שהי' הסנהדרין יושבין כחצי גורן עגולה והבן וההי"ב:
והנה שם בלשכת הגזית היכל הזכות גבורה שם כל חשבון המועדים שהם בגבורה כמ"ש בתיקונים אמונת סדר זרעים בחסד, ועתך מועד גבורה, חוסן סדר נשים בת"ת סוד ההיכל ביארנו למעל' שלכן לוקחים מעפר ההיכל לבדיקת הסוטה וגם נוכל לרמוז הג' שורות תלמידים על ג' אותיות יק"ו שנרשמים בהיכל הזכות כאשר מתדבקת בדכורא עיין שם בהגר"א ענינים נפלאים ונוראים בהיכל זה ושם אל שהוא שם החסד י"ל על העטרה בעצמה כמ"ש האי חסד איתגליא בפומא דאמה והיא ענין לשכת כה"ג שהיתה אחורי לשכת הגזית כמ"ש האי חסד עייל לקה"ק שהוא הכה"ג הנכנס ביוה"כ לקה"ק לכן הי' צריך לישב ז' ימים בלשכה ההיא, והג' אותיות שנרשמים מדכורא יק"ו גם שם ההיכל הזה אל היא אותיות אליהו, כי אליהו לתתא מהאי באר שם ב"ן המעלה מ"נ שהוא בהיכל הזה ששם מצמיח חציר לבהמה דרביעא על אלף טורין שהם מלאכים הנשרפין בכל יום בבחינות מ"נ ומתחדשין אח"כ מאור החסד דמ"ד כמ"ש בהיכל זה המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית כאמור לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו שהיא הארת החסד שלכן מתחדשים עיין שם בזוה"ר ובהגר"א שזה ואלה"י שהיא אותיות אליה"ו לצו"ר מחסי כי הצור היא בהיכל הזכות, וזה יצוה צור חסדו, וזה ענין הכאת הצור ומי מריבה שלא יכול משה לעמוד בו מחמת הנחש ששורשו משם בסוד נחש דקדושה נחש נחושת וראה אותו וחי אולם למטה וכו'. עיין בהגר"א דברים נפלאים ועיי"ש כי שם סוד המים בבטן, ונטילת ידים, וקידוש ידים כי קדושה בשמאל, וטהרה בימין, ונ"ל כי לכן הי' הכיור לקידוש ידים נגד האויר שבין האולם למזבח שביארנו כל האויר הזה והאויר שכנגד המזבח ומקום השלחנות והטבעות ובית המטבחים כולם בסוד היכל זה. ולכן הי' הכיור וכנו נחושת, נחש נחושת בהיכל הזה. וכן כל הכלים בהיכל הזה נחושת הכיורות שעשה שלמה והים וכל כלי המזבח ועם המזבח של משה ושל שלמה כולם נחושת. וכן אצל לשכת הגזית לשכה ששם בור הגולה שמשפיע מים לכל העזרה וכן להרבה דיעות שם הי' משקעין הכיור בלילה שלא יפסל בלינה ולכן היו הלשכות האלה עם לשכת הגזית כולם בצפון היכל הזכות גבורה. אולם אף לפי אידך גירסא במשניות שהי' בדרום ג"כ לק"מ אחרי שכל המקום שכנגד המזבח בבחינות היכל הזכות בין בדרום בין בצפון וכן הי' הג' לשכות ג"כ בבחינה הזאת לשכת המדיחין ולשכת הפרוה ולשכת המלח כי מלח שורשו בגבורה לח"ם ומל"ח חו"ג לחם בהיכל **(היא בקליפות שעומדים תחת העשי' והנה החכם ר' מנשה בן ישראל בספרו מקוה ישראל כתב כי ד' כנפות הארץ המה ג' למעלה שהם ג' ארצות תבל העליונה והד' למטה באמעריקא, והנה גם אם נודה לדבריו תראה כי היא בקליפות כאשר ידעת מ"ש הגראז"ל ע"פ והנה אופן אחד בארץ שני חיות בשמים והרביעי מלכות למטה בארץ ובן בכל העולמות מלכות שבמלכות יורדת למטה עד שבעשי' כתב האריז"ל שמלכות שבמלכות דעשי' בקליפות וא"כ הכנף הרביעי חי' הד' מלכות שבמלכות בקליפות לכן הירא את דבר ד' ושומר נפשו ירחק ממנה:
והנה ד' כנפות הארץ הנ"ל נ"ל שמרומז בפסוק ומארצות קבצם ממזרח, הוא אזיא וממערב, הוא אפריקא שכן קורין אותן בכי א"י ארצות המערב, ומצפון הוא איירופא, ומים הוא אמעריקא שהיא אחר הים במערב ומתורץ קושיות הראב"ע למה לא אמר ג"כ דרום:)** אהבה ומל"ח בהיכל הגבורה (ואפשר לומר כי ששה לשכות אלו נגד ששה אברים פנימים שבבטן כבד מרה טחול קורקבן קיבה דקין ונוכל לרמוז כל לשכה נגד אבר אחד) [וגם נוכל לומר כי באולם שהוא נגד החזה ב' עמודים חלולים כמו קנה ושט. וגפן של זהב נגד הלב לכן כל מי שהי' מתנדב וכו' תולה שם כמ"ש כל נדיב לב, והריאה נכללת בקנה, ובהיכל נגד הראש ששם ג' אברים חוטם פה ולשון, ונגדם מזבח הזהב לקטורת שהיא ריח בחוטם, ולשון לדיבור נגד המנורה זין קנים נגד זין קולות וזין הבלים, ועיקר הדיבור בתורה חצבה עמודי' שבעה זין קנים ופה לאכילה נגד השלחן ס"ה יי"ב אברים פנימים]:
יז ונחזור לענין הנה הי' כל העזרה שבין האולם למזבח ונגד מקום המזבח בסוד היכל הזכות, [הנה כל דברינו אליבא דראב"ש דאינו כשר לשחיטת צפון רק נגד המזבח אבל לרבי כשר כל העזרה אפילו עזרת ישראל ולמטה ביארנו כי עז עזרת כהנים וישראל בסוד היכל נוגה נו"ה, אך י"ל דזה רק דיעבד אבל לכתחילה בו ודאי הי' שוחטים בטבעות אשר שם אצל המזבח הלא תראה כי שלמה קידש כל הרצפה להקטר חלבים ואעפי"כ לא מצינו בשום פעם חוץ מבימי החינוך שהקטירו על הרצפה רק על המזבח] וביארנו בפרק הקודם כי שם בחי' עליות מ"נ שורש הבירורין המתבררין בכל יום מזין מלכין, וזהו המחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית והוא כל ענין הקרבנות לברר בירורין מק"נ ובזה תבין למה הי' כל עבודת הקרבנות בהיכל זה ושם אש המזבח דוגמת נהר דינור והרע נשרף והטוב נתברר לריח ניחוח, ועיין למעל' במאמרינו בבתי הנפש סימן כ"ג בשם הגראז"ל, ענין אשא תכלא שהיא השכינה ששורפת הכל ולכן צריך לשמן תמיד ושמן על ראשך לא יחסר דאל"ה שורפת הפתילה וזהו כל סוד הקרבנות כי האשא תכלא צריך דבר מה לשרוף ולכן מיום שבטלו הקרבנות באו כמה קללות בעולם דאכלה ושיצא כולא ואתם הדביקים בד' אשא חיורא חיים כלכם היום שמיחדין זו"נ אשא חיורא בתכלא, וכ"ז בסוד היכל הזכות אשא תכלא נהר דינור, וזה ענין שחיטת קדשים בצפון ולכן קדשי קדשים ששחטן בראש המזבח כאילו נשחטו בצפון, וע"י מחדש בכל יום מעשה בראשית בסוד עליות מ"כ ומסירת נפשו למיתה למלכות שמים אשא תכלא ואח"כ מתחדשין בסוד החסד דמיין דכורין לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו אשא חיורא וכמ"ש בזוהר דטבעין תמן בנהר דינור עד דאתא צפרא בוקר דאברהם חוט של חסד וחוזרין ומתחדשין וכן האדם ע"י מסירת נפש וכן ע"י הקרבן דוגמת מסירת נפש והרע נשרף והטוב נתברר ומתחדש ונעשה ברי' חדשה, עיין בזוהר צו דף ל' ע"א איך כי האש של המזבח בסוד נהר דינור היא העולה על מוקדה לבער כל הרהורין בישין עי"ש כל העמוד ותראה דברינו אלו, ומעתה תבין ענין הקרבנות היטב ולא תצטרך לילך בדרך מרחק כמו פילוסופי בני עמנו אשר לא ראו עוד את אור הזוהר וכתבי רבינו האריז"ל עוד לא זרחו בימיהם. וזהו ענין האר"י שהי' על המזבח שם ב"ן רוחא המעלה מ"ן רי"ו בגימ' ארי' והוא רובץ על המזבח והוא מן השמים מז"א ואעפי"כ מצוה להביא גם אש מן ההדיוט ונבאר אי"ה בחלק שני:
והנה המזבח שממוצע באמצע העזרה לחד מ"ד י"ל בסוד נקודה אמצעית של הטבור נקודת ציון ועשן המערכה העולה ביושר עד לשמים דוגמת הדביקות שאדם דבוק במעי אמו ע"י נקודת הטבור עיין היטב מ"ש בבתי הנפש בברכת השיבינו איך האדם מקבל חיות בעת השינה בנקודה זאת וכן כאן היא העולה על מוקדה בל הלילה והיא האברים ופדרים שמתאכלין כל הלילה ואמרינן בגמ' נדה כ"א דהכל מודים כי האדם נברא מטיבורו. וכן כאן אמרו חכז"ל שהאדם נברא ממקום כפרתו שהיא המזבח שהוא הטבור והבן. ואמרו שם לענין עגלה ערופה שמאמצעית האדם שהוא הטבור מודדין לאבא שאול. הנה תבין רמז נפלא במזבח שכתוב ביחזקאל והאריאל י"ב אמות אמרו חכמז"ל שמאמצעיתו הוא מודד לכל צד י"ב אמה והי' כ"ד אמות מקום המערכה. עיין זבחים דף נ"ט ע"ב ותבין גם דברינו כי אמצע המזבח נקודה דאמצעיתא נקודת הטבור לכן מדד מן האמצע והבן, ועיין שם למעל' שביארנו ענין החוטם אשר שם מקבל האדם חיותו בעת יוצא לאויר העולם שהוא דוגמת נקודת הטבור אלא שזה בגדלות וזה בעיבור וקטנות וכן בשינה שהיא קטנות. ודוגמת זה גם כאן מזבח הפנימי לריח חוטם ומזבח החיצון נקודת הטבור מלכי ואלקי, ובשניהם מקבלים ישראל והעולם חיות ושפע מעולם העליון והבן. ודע כי הבאתי בבתי הנפש ל"ד וגם בחלק זה למעל' דברי הגראז"ל עטרה כי יסוד דז"א נגד טיבורה וכבר ידעת כי ההיכלות בסוד המלכות נערות אסתר וא"כ עטרה דז"א מגיע נגד המזבח ותבין מ"ש חכמז"ל על המיל' כאלו בנה מזבח והקריב עליו כל הקרבנות וגם דרשו בזוהר לך פסוק מזבח אדמה על המיל' עי"ש והבן. ועיקר ענין המזבח נבאר אי"ה בחלק שלישי:
יח ונבאר בעהשי"ת ענין ג' היכלות אחרונים. נוגה. ועצם השמים ולבנת הספיר וכתב הגראז"ל כי נגדם עזרות נו"ה. והר הבית היכל שני וירושלים היכל א', ודע כי לכאורה צ"ע בדבריו דהרי ידוע שהיכל א' יסוד ועטרה ושני הוד וג' נצח ולמה כתוב בהיכל הג' נו"ה גם יחד אבל הענין שאזיל לשיטתו שם בקיצור ההיכלות שכתב עוד דרך שהיכל הא' בסוד המלכות עטרת הברית ושני יסוד ושלישי נו"ה יחד והנה מ"ש עזרות נו"ה יש לנו ב' דרכים הא' כי כוונתו במ"ש עזרות על עזרת ישראל ועזרת נשים איהו בנצח ואיהי בהוד ובכללות הוא היכל אחד, ודרך שני נ"ל כי עזרות היינו עזרת כהנים ועזרת ישראל נו"ה אבל עזרת נשים נכללת בהר הבית היכל הב' יסוד והענין עפ"י מ"ש בביאורו על משניות פ"א דכלים כי מ"ש עזרת נשים מקודשת שאין טבול יום נכנס לשם אינה ממנין העשר מעלות שהוא רק מדרבנן ובאמת בתחילת בנין שלמה לא הי' עזרת נשים רק בימי יהושפט עשהו לכן קראוה חצר החדשה כפשוטו רק שחכז"ל דרשו דלאיזה צורך נכתב חצר החדשה ופירשו שחדשו בה דברים עי"ש. הרי שלך לפניך דמדאורית' לא הי' צריך הע"נ ואף אחר שעשאוה עכ"פ היא נכללת בהר הבית דמדאוריתא אין להם שום קדושה יתירה על הר הבית והחיל. והנה בזה תבין ענין נפלא למה היו בסוכות כל השמח' שם בע"נ עפ"י מ"ש בתז"ח בתחילתו כי יוה"כ בבינה ופסח שבועות ר"ה בחג"ת וחנוכה ופורים בנו"ה וסוכות ביסוד ונבאר זה אי"ה בחלק בית מועד בארוכה כי דרך זה בבחינות ההיכלות לכן יוה"כ בבינה שהיא היכל קה"ק לכן נכנס שם לקה"ק הכה"ג ביום הכפורים. וכן היכל הזכות גבורה נגד ר"ה ידוע וסוכות יסוד נגד הר הבית ועזרת נשים לכן הי' שם כל השמחת בית השואבה בסוכות והי' שואבים שם רוח הקודש כמ"ש בזוהר שבהיכל ב' הרוחא דשם ממונא על החכמ' ורוה"ק ואמר שם כי מהיכל זה מרא' ורוה"ק. ונחזור לראש הנה עזרות כהנים וישראל היכל נוגה ואמר שם בזוהר שיש להיכל זה ד' פתחים לד' רוחות וכן יהי' בבנין העתיד ב"ב ג' פתחים לדרום וצפון ומזרח ולמערב פתח להיכל והנה בבית שני שהי' ג' שערים בדרום וצפון י"ל שכל הג' נכללין באחד. והנה על השער המזרח שבהיכל זה כתוב שם שיש לו ב' פשפשין והשער בעצמו תרעא דחיים והוא סגור ששת ימי המעשה רק ביום השבת ובחודש יפתח ועי"ש בהגראז"ל שזהו מ"ש שער חצר הפנימית הפונה קדים יהיה סגור ששת ימי המעשה ביום השבת יפתח וביום החודש יפתח. ודע כי חצר הפנימיות נקרא ביחזקאל עזרת ישראל, ועזרת נשים נקראת שם חצר החיצונה, ומזה תראה מוכח פירושינו כי היכל הג' היא רק עזרת ישראל לא עזרת נשים ושער חצר הפנימית הפונה קדים הוא שער ניקנור שיש לו ב' פשפשים, ולעתיד לא יפתח השער רק בשבת אפס מה שסיים שם הגראז"ל שזהו מ"ש שם ביחזקאל מ"ד זה השער סגור יהי' ד' יבא בו צל"ע גדול דהרי פסוק זה פירשו חכמז"ל על שער פשפש הדרומי של ההיכל עמש"ל וכבר כתב בעצמו כי ההיכל הוא היכל הרצון ואולם אהבה, ואפשר ס"ל דזהו דרך דרש ופשוטו של מקרא על שער החצר המזרחי וצ"ע, ובמערב השער ממונה על הרפוא' וי"ל נגד פתח האולם וההיכל. ודע כי א"ל לפי גירסא במשניות שלשכת הגזית בדרום. ולשכת המדיחין והפרוה בצפון אתי שפיר מאוד לפימ"ש בזוהר שם שפתח הדרומי בו מקבל הפסק דין מהיכל הזכות ופתח הצפון כאשר נגמר דינו ליפול לחולי או לידון ביסורים נידון משם. הנה לפי"ז העזרה פתוחה ללשכת הגזית מצד דרומי שלה ומקבל משם הפס"ד ובצפון העזרה היא פתוחה לג' לשכות המדיחין וכו' שהיא ענין דין היסורים שנידון בגופו להדיח הכתמים שבנשמתו. וכמדומ' לי שכן פירש בתפארת ישראל על משניות שלמ"ד י"ג שערים הי' גם פתת לשכת הגזית בכלל השערים:
והנה ענין הע"נ כבר ביארנו היכל הב' עם הר הבית. וי"ל כי אמר שם בזוהר שהיכל זה בו ב' רוחין תכלא וחיורא וי"ל כי נגד זה הר הבית ועזרת נשים ובהיכל ראשון ג"כ ב' לבנת וספיר חיורא וסומקא וי"ל כי נגדם ציון וירושלים יסוד ומלכות, ירושלים צדק ילין בה וציון יסוד ידוע ולא יוקשה לך כי כתבנו למעלה כי ציון יסוד דדכורא, דכן אמר בזוהר שם יוסף הצדיק נטיל היכלא דלבנת הספיר כי יסוד דדכורא דאצילות משפיע ביסוד דמלכות דבריאה. והנה העולה מזה כי ג' היכלות התחתונים נוגה ועצם השמים ולבנת הספיר נגד עזרת אנשים. והר הבית וירושלים. ונכללת העזרת נשים בהר הבית והן המה הג' מחנות שהי' במשכן מחנה ישראל ומחנה לוי' ומחנה שכינה. ונגדם במקדש ג"כ ומצורע משתלח חוץ לשלשתן חוץ מירושלים מחנה ישראל. וזב וזבה וכל מי שטומא' יוצאת מגופו משתלח חוץ לב' ואסור לכנוס במחנה לוי' שהוא הר הבית וטמא מת משתלח רק ממחנה שכינה ומותר במחנה לוי' לכן מותר לכנוס עד שער ניקנור, ומזה תראה מוכח פירושינו כי העזרת נשים בכלל הר הבית היכל הב' דאל"ה הי' טמא מת אסור לכנוס בעזרת נשים וה והבן וטעמן של אלו ג' טומאות אבאר אי"ה כאשר יגזור הגוזר החונן לאדם דעת והנה העזרת נשים לא היתה מקפת סביב כמו כולם עיין בסימן ח' מחמת כי עיקר ההיכל היא הר הבית וחומת הר הבית מקפת סביב. ובזה מצאנו טוב טעם ודעת למה בביה"מ לע"ל שיבנה ב"ב יהי' הע"נ מקפת סביב וי"ל כי כאן כתב הגראז"ל שירושלים היכל א' אולם לע"ל לא תהי' ירושלים מקפת את ביהמ"ק ותהי' רחוקה מביהמ"ק עשרת אלפים קנים שהם ששים אלף אמות וא"כ אי אפשר לומר שת הי' ירושלים ממנין ההיכלות ועכצ"ל כי העזרת נשים תשלים המנין ויהי' עזרת ישראל היכל ג' נוגה וע"נ עצם השמים. והר הבית לבנת הספיר. השי"ת יזכינו בקרב לראותו בנוי על חלו וארמון על מכונו ועינינו תראינה ירושלים נוה שאנן. ואוהל בל יצען אמן כן יהי רצון:
בית עולם חלק ב
א הנה כבר כתבתי בח"א כי ביהמ"ק בסוד עולם הבריאה וע"ס דמלכות דאצילות נעשין עתיק ופנימיות ומוחין של הבריאה שביארנו בחלק א' ע"ד קומת א"א. וכאן נבאר ע"ד קומת ז"א ויתחדשו בעזהי"ת דברים רבים ומקצתן דומים לדרך הראשון. ונבאר מקודם בקיצור לדרך זה יהי' העזרה חג"ת דז"א ומזבח לב דז"א וע"נ נה"י מקום המלכות, ואולם דעת תרין עיטרין והיכל ב' מוחין דאו"א ודעת עליון וקה"ק כתר. ודע כי מהארת תנה"י דמל' דאצילות נעשה מוחין לכל פרצופי הבריאה א"כ גם במוחין דז"א הנעשין מנה"י דאו"א מאיר בהם תנה"י דאצילות. ולכן גם בז"א המוחין שלו מן המלכות דאצילות ולכן הם קודש בסוד האצילות בכל המקום אשר אזכיר את שמי וכו' אולם כ"ז בשורש המוחין אבל עיקר המוחין דז"א מנה"י דאו"א דבריאה ולכן לא ביארנו רק עד"ז בבחינות נה"י דאו"א. הנה עיין בע"ח שער הולדת או"א איך ב"פ עליונים דחו"ג דא"א נעשין מוחין לאו"א והפרק התחתון דחו"ג שהוא המחובר לכתף נעשין דעת ומוחין לז"א ועיין בשער דרושי הצלם וז"ל והנה המוחין הם ג' חב"ד והדעת נחלק לב' חו"ג והרי הם ד' מוחין ח"ב חו"ג. ואמנם שרשם הוא כך חו"ב נמשכין ממוחין דאו"א עצמן שהם חכמה ממוח האב והוא חכמה שלו ובינה ממוח האם והיא בינה שלה וכו' ואמנם הדעת שהוא חו"ג ב' חצאי הדעת הם היו תחלה ב' כתפין דא"א ומשם נמשכו אל ב' היסודות דאו"א ומשם נמשכו להיות ב' עיטרין בדעת דז"א. ואמנם הב' מוחין ח"ב מתרין מוחין ממוחין דאו"א עצמן ומשם נמשכין אל ב' יסודותיהן חכמה ביסוד אבא ובינה ביסוד אמא. וב' עיטרין שהי' תחלה ב' כתפין נמשכו בב' עטרות דיסודות הנ"ל דאו"א החסדים בעטרת יסוד דאבא והגבורות בעטרת יסוד דאמא. נמצא כי ב' מוחין הנק' חו"ב דז"א הם בב' יסודות דאו"א אשר בחינות היסוד היא לעולם זכרים בין באבא בין באמא וב' עיטרין דדעת הם בב' העטרות של היסודות שלהם ששתיהן נקיבות ומזה תבין למה נקרא הדעת תרין עיטרין באדר"ז כי הם בחינות ב' העטרות של יסודות שלהן עכל"ה וידוע מרבינו האריז"ל כי גם בין חו"ב יש דעת עליון המכריע והיא מנורה ושלחן חו"ב ומזבח הפנימי דעת עליון. והנה עיקר המוחין הוא דאמא כי אין מוחין דאבא מתגלים רק בתוך כה"י דאמא וכן תפילין דרש"י עיקר א"כ ממילא תבין מכל הנ"ל כי ההיכל מוחין דז"א חו"ב שלו והיא ביסוד דאמא והאולם בעטרה שלה דעת המתפשט דז"א ושם ב' עיטרין ב' כתפין דא"א ב"פ דנה"י דעתיק והם ב' עמודים ועליהם ב' עטרות ועיין בע"ח שער מוחין דקטנות פ"ב ותבין למה הי' האולם פתוח בלי דלתות עיין שם וכבוד אלקים הסתר דבר ותבין ג"כ ענין דלתות ההיכל ב' צירין וב' דלתות שביסודה כידוע. וקה"ק פנימיות היסוד חדרי הרחם כמ"ש אל חדר הורתי, והנה ג' אלו נגד עיבור יניקת מוחין, וכן נגד אותיות מבינה ונקודות מחכמה וטעמים מכתר, חיצוניות ופנימיות, ולפני ולפנים, והם ג' מדריגות אולם נה"י, והיכל חג"ת, וקה"ק חב"ד כי במוחין בעצמן פרצוף שלם, הכלל העולה כי העזרות גוף וההיכל ראש ונחלק לג' אולם דעת והיכל חו"ב שבראש וקה"ק כתר, והנה ז"א עומד נגד נה"י דא"א. וחו"ב דז"א שורשם מחו"ב דכללות האצילות כמ"ש בפרק זה והם עומדים נגד חג"ת דא"א. וכתר שהיא קה"ק שורשו מרישא דא"א חב"ד דילי' שהם מגולים כמ"ש בשער חג השבועות שיש כמה בחינות כתרים לז"א, וכתר אמיתי אינו יורש רק מא"א. מעתה תבין למה האולם נה"י. והיכל חג"ת, וקה"ק חב"ד. וזה מה שרצוני לבאר. ומעתה נבאר אי"ה בפרטות:
ב הנה קודש הקדשים כבר ביארנו בח"א בסוד גלגלתא ואוירא ב' בחינות שבכתר חיצוני ופנימי כמ"ש בע"ח רק שם ביארנו על א"א וכאן על ז"א ואין צורך להכפיל הדברים אפס נוכל לומר עוד דרך אחד כי הלא ההיכל ביארנו בסוד מוחין דאו"א וידוע שיש ג"כ מוחין דכתר נה"י דא"א המתלבשין תוך מוחין דאו"א והוא סוד הקה"ק והם כרובים נו"ה דא"א וארון יסוד דא"א. וי"ל כי כרובים שעש' שלמה בסוד נו"ה כמ"ש כרובים בנ"ס הי' עומדים ונ"ס ידוע סודו בנו"ה. וכרובים שעשה משה על הארון בעצמו בסוד נו"ה שביסוד בעצמו כידוע. והנה ידוע כי ביסוד נכלל כל הפרצוף אף כאן נוכל לרמוז בארון כל בחינות א"א, ועיין בע"ח שער א"א שט"ס דא"א היא תשעה נהורין דלהטין מיני' ועתיק מלכות משלמת לע"ס בסוד אשת חיל עטרת בעלה כמ"ש ועטרותיהם בראשיהם שה"ס שכר המצות שיזכו לע"ל עטרה בראש כל צדיק וכן כאן ארון טית טפחים וכפורת למעלה משלים ליוד טפחים:
ובזה נבוא לבאר ענין הבדים שהי' בארון ובשלחן ומזבח גם למה לא היו בדים במנורה וגם למה לא היו בדים במזבח החיצון בבית עולמים וגם ענין העמודים באולם. דהנה רבינו הקדוש בספרו זוהר חי ואוצר החיים פירש ענין הבדים בארון בסוד רוחא דשבק בה בעלה ורוחא זה הוא רוחא ש"ק במנין ב"ד ויהי' הוראתו כמו ב"ד פשתים שביאר רבינו האריז"ל בלק"ת שהוא שורש הרוחא שבמלכות וזה הי' חטא קין שרצה לעקור אותו מן המלכות והוא סוד השעטנ"ז וע"ז באה האזהרה בתורה לא יסורו הבדים מן הארון שלא לעקור אותו מן המלכות עי"ש והוא דבר נחמד. והנה ידוע משער ק"ש שעל המטה ענין הרוחא דבגוי' שראשית שורשו מקרומא דאוירא ומשם שורש השערות נו"ה ווי העמודים ומשם יורד לדיקנא למזל נ"ח ומשם למזל התחתון ומשם לאימא ומשם לדעת דז"א ונשאר החסדים בז"א והגבורות לנוקבא ונשארו בה תמיד בסוד רוחא פנימיות מבחר נפשה. וכן בבחינות פנימי יורד מאוירא למוחא שמזדוגין יחד כמו שביאר רבינו הגר"א בתז"ח בארוכה וממוחא לדעת דא"א תרין כתפין דא"א כי בא"א הדעת בין הכתפין ומשם דרך אימא לז"א תרין עיטרין בעטרה שעיטרה לו אמו, ועיטרא דגבורה יורד לנוקבא כידוע מיחוד הזכירה. והנה לדרכינו זה כי הארון בסוד כתר דז"א ושורשו בא"א כתר הכללי דאצילות וירמוז הארון על כל קומת א"א יוד טפחים נגד ע"ס דא"א. והנה נוכל לומר כי ג' ארונות שעשה בצלאל נגד ג' רישין דא"א החיצון והפנימי של זהב נגד מ"ס וגלגלתא כי גם בגלגלתא שורש בוצינא טלא דבדולחא כמ"ש הגראז"ל והאמצעי של עץ אוירא ומשם שורש הרוחא דבגוי' שהוא מג' שמות ס"ג מ"ה ב"ן בגימ' עץ כי הע"ב נשלם בנשמות הצדיקים כמ"ש בע"ח. ובאופן אחר י"ל כי הג' ארונות כולם מרמזים הג' גלגלתא שגם היא נחלקת לג' אור פנימי ואור מקיף וכלי כמ"ש בע"ח. והלוחות ירמזו למ"ס אורייתא מחכמה נפקת ועיין מ"ש הגראז"ל בס"ד כי במ"ס שורש דכר ונוקבא אף ששם באחדות מ"מ כבר יש שורש לזו"נ. ולכן הלוחות שנים ה"ח וה"ג ואמרינן בגמ' ב"ב שהי' ריוח בין הלוחות ובין הארון לדברי ר"י שבו עמודים עומדים שנאמר עמודיו עשה כסף, ולדרכינו נוכל לומר כי האויר באמצע בסוד אוירא דחפיא על מוחא ומשם שורש השערות והכלי ווי העמודים והכלי היא ס"ג מ"ה ב"ן כמנין כס"ף עמודיו עשה כסף הבן כי הוא ענין נחמד לדעתי, וכ"ז בפנים ברישא ומשם יורד ממ"ס לתרין כתפין והוא סוד שני בדים בטבעות כמש"ל וסוד הטבעות ירמוז למטה על יסוד דנוקבא שבה הבדים ולמעל' במ"ס על סוד אלף עלמין דחתומין בעיזק"א דכיא ומשם שורש תרין כתפין האלף לך שלמה והם מתפשטין עד למטה בעשי' אלף יומין דגלותא כמ"ש בע"ח ושם הטבעות בסוד הטב"ט ני' אלקים. והנה אמרינן בגמרא דשבת דמשא בני קהת תלתא מלעיל ותרי תלתא מלמטה וא"כ הי' הבדים בשני שלישי הארון שהם וא"ו טפחים וב' שליש וכמו כן התרין כתפין בשליש העליון דת"ת והם למעלה כח"ב ושליש ולמטה חגנהי"ם וב' שליש ת"ת. וכן נושאים הבדים על הכתף והוא מצוה בתורה בכתף ישאו לרמוז על שרשם מן תרין כתפין, והנה הב' עיטרין אלו ניתנין אח"כ לאימא שאבא עושה אותה כלי תחלה בגבורות ואח"כ נותן לה חסדים והוא סוד הבדים בשלחן שמרמז על בינה וכן במזבח הזהב בסוד הדעת שנעש' מיסוד, אבל במנור' חכמה לא הי' בדים כי אין בחינות הכלי והעיטרין באבא ומשם ניתנין בדעת דז"א שני העמודים שבאולם ועליהם ב' עטרות ובמשכן שלא הי' העמודים הי' במקום זה הבדים במזבח החיצון אבל בבית עולמים לא הי' בדים במזבח החיצון הי' העמודים באולם והוא ענין נכון לדעתי:
ג וגבאר אי"ה ענין ההיכל הנה ביארנו קה"ק בסוד כתר גלגלתא ואוירא וההיכל מוחא ג' מוחין חב"ד מנורה ושלחן ומזבח ובתוכם נה"י דאו"א ובשרשם הכתר ירמוז לא"א ומנורה לאבא ושלחן לאימא ומזבח הזהב לדעת עליון ונוכל לומר בסוד ב' הפרוכת בסוד ב' מזלות נוצר ונקה החיצוניות נגד נוצר שמשם יונק אבא לכן פרופה מן הדרום והפנימיות בסוד ונקה סמוך לגוף א"א קה"ק משם יונקת אמא לכן פרופה מן הצפון, ולמטה ירמוז לב' קרומים שעל המוח, והנה המנורה בסוד חכמ' דז"א או אבא עילא' ושלחן בינה ורבינו הרמ"א בתורת העולה פירש המנורה על תורה שבכתב זין קנים חצבה עמודי' שבעה והשלחן על תורה שבע"פ ב' סדרים מששה לחם, ששה סדרי משנה, וכיון ג"כ לדברי האריז"ל בשער פורים כי אבא תורה שבכתב ובינה תורה שבע"פ, וי"ל עוד טעם עפ"י מ"ש בע"ח כי פרצוף אבא נתקן מזין ספירות דחכמה דנקודות מחסד ולמט' ואמא מו"ס דבינה מגבורה ולמטה וא"כ הם זין באבא, וששה באמא, ולבאר ענין המנורה בסוד כ"ב גביעים י"א כפתורים ט' פרחים אפשר לומר עפ"י המתבאר בע"ח שער טנת"א פ"ה כי אבא נתן באמא הטיפה כלולה מכ"ב אותיות לובן שבלבנון ומשם הגוף וגם הטיפה לא היתה חומר יבש רק בתוכה ניצוצין הבלי דגרמי ואח"כ נצטייר במעי הבינה בה"ג מנצפ"ך טיפת אודם והוא הנפש, ואח"כ מקבל מאבא י"ס דרוח נמצא ג' דברים בולד מאבא הכלים וניצוצין ורוח, ומאמא נפש וע"ז ירמוז כ"ב גביעים בסוד כ"ב אותיות לכן הי' בדמות גביעים כלי קיבול כמו הכלים דז"א וכפתורים על הניצוצין, והניצוצין ידוע שהם י"א כי הניצוצין שורשם מן המלכים שהם י"א ולכן נעשו כמו כדורים קטנים ופרחים מרמז על הרוח ע"ס דרוח והם טית פרחים לבד מלכות דלית לה מגרמה כלום והם פרחים בסוד שושנה פנימיות המלכות רוחא דבה ובן זוגה רוחא דזעיר קול ודיבור, והי' כולה מקשה אחת כי כל סוד האחדות מאבא ואנת הוא דקשיר להון כידוע מרבינו קה"ק מהרד"ב שהחכמה עושה כל הקצוות לאין ועי"ז יתקשרו אש במים וכו':
והנה עיקר הכלים ידוע שהם בו"ק והם שבעה עם הדעת ונגדם זין קני מנורה לכן הי' בכל קנה ג' גביעים נגד ג' כלים שבכל ספירה והם בכל ספירה ג' כלים וצלם ונפש כפתור ופרח ובקנה האמצעי דעת ארבעה גביעים כי הדעת יש בו ב' כלים בחול וב' בשבת, אבל בבחינות הפנימיות בסוד הפרחים ירמוז קנה האמצעי לכל קו האמצעי כת"י או דת"י לכן הי' בו ג' פרחים. וג' קנים שבימין חח"נ בכל אחד פרח אחד. וכן ג' שבשמאל בג"ה. וירכה הוא סוד המלכות, עד ירכה עד פרחה יסוד ומלכות, [והנה כל הכ"ב גביעים י"א כפתורים וט' פרחים מספרם מ"ב בסוד הש"ע נהורין שמקבל אבא מא"א ששורשם משם מ"ב ט"פ מ"א ועם הזין קנים מ"ט כמנין הפסוקים של ראשי הספרים כידוע והטעם כי המנורה נגד התור' שבכתב כמ"ש אך בכ"מ נרא' שהוא נגד מ"ט שערי בינה ונרא' כי עיקר ההיכל ירמוז ליסוד אמא ונה"י שלה כי נה"י דאבא אינם מושגים רק בנה"י דאמא וא"כ גם המנורה ירמוז לבינה בסוד חכם בבינה ושלחן בינה שבבינה והבן]. ונרמוז כל ע"ס דרוח וגובהה י"ח טפחים בסוד יסוד אבא בן איש ח"י והחכמה תחי' בעלי'. אולם השלחן גובהו ט' טפחים מחצה של המנור' כי אימא כשרובצת על הבנים בסוד התבונה אינה מגעת רק עד החזה דאבא חצי הפרצוף כמ"ש בשער שלה"ק. וענין המסגרת שבשלחן ירמוז על יסוד דאמא כמ"ש בזוהר בראשית ובגין דאיהו אתר סגיר אתקרי מסגרת כי אמא עילא' תמיד בתולה. מסוגרת וזר זהב סביב למסגרתו בסוד עטרת היסוד וי"ב לחם על השלחן בסוד י"ב תיקוני דדיקנא כמ"ש בס"ד הני י"ב תיקונים שכיחי בעלמא עילא' כי אמא מקבלת ממזל ונקה שכולל כל הי"ב כידוע כמו שהארכתי בבתי הנפש:
ד והנה יש פלוגתא בגמרא דזבחים בענין המנורה רבי וראב"ש דרבי סבר מזרח ומערב הי' מונחים ור"א בר"ש סובר צפון ודרום היו מונחים ולר"א בר"ש נקרא נר מערבי נר האמצעי שהי' מטהו כלפי מערב. ולרבי כתבו שם התוספות דנקרא נר מערבי נר אחד מן השני נרות המזרחיות והוא נר ששי ממערב למזרח עיין בתוספות דף פ"ו ובאמת צ"ע מאוד למה נקרא נר מערבי אחרי שהי' סמוך למזרח וגם להבין פלוגתתם ואפשר לפרש שמחולקים המה בשני הפירושים שכתבתי למעלה בענין המנורה ב' דרכים האחד שזין קנים מרמזין על כל הע"ס היינו שבקו האמצעי נרמז כל קו האמצעי כתי"ם, ושלשה קני מנורה בדרום חח"נ וג' קנים בצפון בג"ה, והוא כראב"ש דאמר צפון ודרום הי' מונחים והמה ע"ס דאבא, והנה ידוע כי החכמה טמיר ונעלם והחכמ' מאין תמצא וגם נה"י דאבא מלובשים בנה"י דאמא ואין מתגלה רק היסוד דאבא הארוך מאימא ומשם כל האורה בחינות משה שנתמלא כל הבית אורה יסוד דאבא. והנה גם היסוד הוא בקו האמצעי והוא מערב כידוע מכונת הנענועים וכן נקרא נר האמצעי נר מערבי. ולדעת רבי יהי' סדר הקנים בז"ת כסדר מחסד עד מלכות ויהי' א"כ התחלה מן הקנה הסמוך לקה"ק והוא במערב והוא חסד והקנה הששי יסוד נקרא נר מערבי והוא עדות שהשכינ' שורה בישראל כי כל עדות בדעת. כי יסוד דאבא דעת דז"א. ונבאר ענין המזבח הפנימי שביארנו בסוד דעת עליון המכריע בין חו"ב לכן היו בניהם משוך מעט למזרח וגובהו אמתיים ואמרו בגמרא דאמות מזבח הזהב באמת בת ה' טפחים ואעפ"י דנרא' משם דרק גג המזבח נמדד במדה זו מ"מ אמרינן בגמרא דגובהו פי שנים באורכו א"כ גם הגובה באמת בת ה' והי' גבוה לפי"ז יוד טפחים וי"ל בסוד הדעת העליון שכולל ה"ח וה"ג וכ"א נכלל מכולם לכן הי' כל טפח מהגובה ארכו ה' טפחים ורחבו ה' טפחים. ואורך ורוחב ידוע בסוד חו"ג ועכ"ז הכל נכלל כאחד בדעת עליון לכן לא הי' רק כלו אחד אבל בדעת התחתון נתחלק לב' עמודים כאשר נבאר אי"ה. והי' עומדים מחצי של היכל ולפנים כי כן או"א מתפשטין מחצין ולמטה בז"א נהי"ם וב"ש ת"ת ומחציין ולמעלה מגולה:
ה והנה ביארנו ההיכל בסוד כה"י דאו"א. והנה ידוע בע"ח כי יש לנה"י דאו"א ג"כ ג' כלים כמו לז"א ובעיבור מתפשטים כלי החיצון דנה"י דאו"א וביניקה כלי האמצעי ובגדלות כלי הפנימי וי"ל כי סוד התאים שהי' מקיפים את ההיכל ג' שורות זע"ז בסוד ג' כלים והי' בכל שורה י"ג תאים כי תמיד כאשר העליון משפיע לתחתון נעשה י"ג. ג' של העליון ויוד של התחתון כמ"ש בע"ח ובשורה העליונ' אפשר השלים ההיכל. והנה מחוץ להתאים הי' עוד חלל ג' אמות בצפון נקרא מסבה ובדרום בית הורדת המים ובבית העתיד ב"ב יהי' החלל ה' אמות רוחב ולא יהי' מחוץ להתאים רק בין התאים להיכל וי"ל בדרך אפשר עפ"י מ"ש בפע"ח בכוונות ופרוס עלינו סוכת שלום כי חסדים היוצאי' מפי יסוד דאמא חוזרים לעלות למעלה עד הראש ובהם ב' חלקים האחד מלבושים מחוץ לנה"י דאמא. והשני עולה לתוך היסוד דאמא [בע"ח שער דרושי הצלם פ"ב בכללים של חו"ג כלל בג' מסתפק בזה אם עולים לפנים בתוך היסוד או מבחוץ ליסוד ובכלל י"ד שם נרא' שמסכים שהוא מלבוש מבחוץ עי"ש וצ"ע בכ"ז.] ולפי"ז י"ל כי החלל מג' אמות שהיו בבית שני חוץ להתאים בסוד החסדים המלבושים אח"כ ליסוד דאמא והמה ג' חסדים המתגלים לכן רחבו ג' אמות, ובבבית העתיד יהי' בסוד העולים בחזרה לתוך היסוד דאמא לכן הוא בין התאים להיכל ולכן יהי' רחבו ה' אמות כי שם מוצאים גם את השני חסדים המכוסים והם ה' ביחד וא"ש ההי"ב. והנה הי' פתחים באולם אל התאים שער הדרומי סגור יהי' והיו משתמשין רק דרך פשפש הצפון וי"ל כי הנה ביארנו התאים בסוד עצם כלי נה"י דאו"א ופנימיות ההיכל שלחן מנורה ומזבח בסוד המוחין דז"א שבתוך הנה"י. והנה כתוב בע"ח שער זיוג או"א כי זיוג או"א בבחינות נקודות שהוא לחדש נשמות חדשות נפסק בעת החורבן וזיוגם בבחינות אותיות שהוא רק לחדש הנשמות הישינות, וידוע כי נקודות ואותיות בסוד רוח ונפש דרום וצפון. והנה רש"י ז"ל כתב ביחזקאל שעל השער הזה נאמר יהי' סגור ששת ימי המעש' וביום השבת יפתח וביום החודש יפתח. וידוע מ"ש בזוהר הקדוש ע"פ זה. שסודו בבחינות הנשמות החדשות שאין יוצאין בימי החול רק ביום השבת וחודש. ולפי"ז י"ל דלכן הפשפש הדרומי מן התאים בסוד פנימיות רוחא דאו"א סגור ששת ימי המעשה רק ביום השבת יפתח ופשפש הצפוני בסוד אותיות חיצונית דאו"א הי' נפתח בכל יום **(צ"ע באמת דהרי בזמן המקדש הי' גם זיוג נקודות תמיד ובפרט לעתיד ב"ב. אך י"ל דגם לעתיד יהי' חילוק בין שבת ויו"ט לימות החול שיהי' במדריגה יותר גדולה. ועכצ"ל כן דהרי הפסוק מעיד בנו יהי' סגור ששת ימי המעש' וכו':)** והי' לפשפש הצפוני ב' במפתחים אחד יורד לאמת השחי היינו שהי' צריך להכניס ידו עד בית השחי ונפתח בקשות והשני נפתח במהירות ובודאי לא לחנם נעשה הדברים. וי"ל עפ"י מ"ש בפע"ח שער ק"ש שע"ה וז"ל וכבר הודעתיך כי שם רי"ו מטיל היסוד בנוקבא בביאה א' ואח"כ מושך לה הע"ב תיבות כוללין רי"ו אותיות ואז היא טיפה זרעית להוליד ממש לכן סוד רי"ו נוקבא וע"ב וכבר ידעת כי חסד גנוז בפומא דאמא. אמנם ג"פ ע"ב רי"ו הוא סוד חסד חסדים ג' פרקין דזרועות ימין והם מתגלים בפומא דאמא ואלו הם שבהם נעשית כלי וזה סוד מה שידעת כי חסד כונן ומתקן למטרוניתא ונמצא עתה כי סוד כלי שהנחיל חכמה לבינ' נקרא אוירא דכיא ואשא דכיא הם ה"ג שביסוד דנוקבא ומאלו הב' נתקנו גלגלתא דזעיר כנודע ונעשה מהם הדעת דז"א ואז אותו הכלי הנקרא אוירא דכיא יהבה אותו לז"א ואז חזרה הבינה להיות סתומה כבתחלה ואח"כ בזיוג ב' הוצרך להנחיל החכמה פ"ב כלי אחר ואח"כ נזדווג עמה והוצרך אל כלי מחדש. והנה כה דרכה תמיד מאחר שז"א סותם פתחה תמיד נמצא לעולם הבינה בסוד בתולה וז"ס אסתר רחמה צר (וכן אילה רחמה צר) וזה הרוחא נמשך אל הז"א ומשם אל המלכות לעשותה כלי גם היא עכ"ל הקדוש:
והנה ידוע כי המנעול הוא סוד יסוד דנוקבא בסוד מור עובר על כפות המנעול והמפתח הוא יסוד דדכורא וכבר כתבנו כי ההיכל חו"ב דז"א ובשרשם חו"ב למעל' ופתיחת הדלתות של ההיכל עם המפתח בסוד זיוג או"א. הראשון נפתח בדוחק בסוד עשיית הכלי ושבירת בחולין ולכן יורד לאמת השחי בסוד חסד חסדים ג' פרקין דדרועא ימינא. והשני בסוד ע"ב טיפה זרעית פותח כיון והוא ענין נפלא בס"ד וההי"ב. וזהו ענין שלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות היכל פסולין ולשיטת רש"י דוקא שלמים ואף לשיטת הסוברים דה"ה כל הקרבנות עכ"פ למה נקיט דוקא שלמים. ועפי"ז יבואר כי שלמים סודן ביסוד דבינה מלך שהשלום שלו. [לקמן בבית הקרבן ביארנו בארוכה תלי"ת ענין שלמים שהם בת"ת דז"א ושם מסתיים יסוד דבינה שהוא ממש דלתות ההיכל לדברינו כאן] לכן צריכין להיות דלתות ההיכל שהיא יסוד דבינה פתוחין והבן והיה אורך ההיכל ורחבו מאה אמה וכן גבהו מאה אמה בסוד או"א ע"ס וכ"א כלול מעשר הרי מאה והי' גובה ההיכל עד העלי' מ"ו אמות והעלי' נ"ד וי"ל כי ההיכל בסוד יש"ס ותבונה והעלי' בסוד או"א עילאין ויש"ס ותבונה תופסין מקום ד"ס נהי"ם וב"ש ת"ת וידוע מ"ש בשער האונאה כי שליש ת"ת העליון לוקח חלק יותר גדול במקום שאין בו חלוקה נמצא מעשר מגיע לעליון ד' חלקים ולב' שלשים התחתונים וא"ו הרי למטה מ"ו ולמעלה נ"ד וכן לדרכינו שהיכל בסוד מוחי חו"ב דז"א נה"י דאו"א י"ל כי הבינה הוא סוד ס"ג ומילוי שלה ל"ז ס"ה מאה והוא האורך וכן ברוחב בלי בית החליפות רחבו שבעים כמ"ש ומעטרין לו בשבעין עיטרין שהם ד' מילויי הוי' וג' אהי' ביודין באלפין בההין ס"ה שבעים אותיות שהם סוד המוחין תרפ"ז כידוע. וענין העלי' יש לומר בסוד מ"ל דצלם למעל' על ראשו וההיכל בעצמו בסוד צדי דצלם מוחין פנימים. וכן הצדי דצלם הוא מהחזה ולמטה מכל הצלם. לכן גובה ההיכל מ"ו כמ"ש למעל'. ואמרינן בתוספתא קדושת העליה גדולה משל היכל והוא לדרך הראשון כמו ערך הבינה אל התבונה וכן לדרך זה ידוע כי מקיפים מ"ל דצלם גדולים מן הצדי מוחין פנימים. והי' עולין להעלי' דרך המסיבה שביארנו למעל' בסוד החסדים העולים למעלה מעלה עד הכתר ואפשר עולים עד מ"ל דצלם:
ו ונבאר ענין האולם בעהשי"ת הנה ביארנו כבר בפרק א' סוד האולם וב' עמודים בסוד דעת התחתון ב' עיטרין. ב' עטרות דיסודות דאו"א ושורשם מב' כתפין דא"א וכללות האולם בסוד עטרת יסוד דאמא וההיכל יסוד דאמא וכבר כתבנו ג"כ למה לא הי' דלתות לאולם עפ"י מ"ש בע"ח שער מוחין דקטנות פ"ב ואין להאריך בזה. רק נבאר מעט ענין העמודים הנה כתוב בפסוק קומת האחד י"ח. וקו י"ב יסוב את השני ועיין במפורשים כי מקרא זה חסר מקצתו דה"ל לומר וקו י"ב יסוב אותו וכן השני. אך י"ל כי הקומה והאורך ידוע בסוד החסדים. והרוחב וההיקף בסוד הגבורות לכן אמר קומת האחד י"ח והוא הימיני וקו י"ב יסוב את השני והוא השמאלי והבן. והנה י"ב פעמים י"ח בגימ' רי"ו כי מסוד העיטרין האלו שורש רוחא דשדי בה בעלה כידוע. ובד"ה כתוב אורך העמודים ל"ה אמות וכתב שם רש"י ז"ל שפירושו ב' העמודים ביחד. וי"ל כי הכתפים סודן יו"ד ה"י בגימ' ל"ה והם יו"ד פ' ה"י עולה שי"ן כתף הימיני. יו"ד פ' ה"ה ר' כתף השמאלי ביחד ת"ק ונכללין זב"ז ס"ה אלף ב"פ כתף. וכן הי' האולם מרחיב על ההיכל ט"ו אמות לדרום וכן לצפון בסוד ב"פ י"ק כתף הימיני והשמאלי. והי' קומת העטרות ה' אמות כמ"ש רש"י ז"ל כי ב' העטרות סודן ב' ההין והיו על העטרות מאתים רימונים בסוד שורשם מב' כתפין דא"א האלף לך שלמה ב' כתפין ומאתים לנוטרים את פריו שהם הנקודות הימיני עי"ן והשמאל ק"ל ביחד מאתים כמ"ש האריז"ל ביחוד הזכירה וכן הרמונים עגולים כנקודות:
והנה נקרא הימיני יכין והשמאלי בועז. והנה רש"י ז"ל כתב כי שלמה קרא השמאלי בועז ע"ש זקינו ראש המשפחה וקשה למה לא קרא כן את הימיני אבל הענין דע כי עיטרין אלו וכן ב' כתפין ב' מלכיות של ישראל. ב' משיחין משיח ב"ד ומשיח בן יוסף ודע כי העטרה דחסד מתפשטת בז"א ומתגלה בפומא דאמא בעטרת יסוד דז"א וכן עד"ז הגבורות בנוקבא ומזה תראה כי ב' עטרות דזו"נ דוגמת ב' עטרין למעלה בדעת וכבר הבאתי למעלה בחלק א' סימן ב' כי משיח בן יוסף בעטרת יסוד דזעיר שהוא בחינת אפרים בעטרה ומשיח בן דוד במלכות דמלכות בחי' יהודה והנה המלכות זאת שהיא פרצוף בפ"ע שורשה מעטרת יסוד דמלכות ובזה נבין מ"ש בזוהר הקדוש מה שיעקב שיכל את ידיו שרמז על ב' משיחין. והנה משיח בן יוסף שבא מאפרים ניחא אבל משיח בן דוד שבא מיהודה מה שייכות יש לו למנשה אך עם האמור ניחא כי מנשה שורשו עטרת יסוד דמלכות ומשם שורש יהודה מלכות שבמלכות פרצוף בפ"ע. ומזה תבין כי שורש דוד המלך בתולדתו מיהודה בעמוד השמאלי לכן קרא אותו בועז ע"ש ראש המשפחה [הגם כי כתבתי למעלה כי המלכות שבמלכות בחינות חסדים לערך המלכות בעצמה. עכ"ז שניהם יחד בחינות גבורות נגד הזעיר, א"כ הזעיר מושרש בעיטרא דחסדים והמלכות עם המלכות שבמלכות בעיטרא דגבורות והבן]. ועוד עיין בגילגולים פכ"ב כי בכתף השמאלי ששם הוד דעתיק שם ג"כ מלכות דעתיק שהוא בהודו ומשם נמשך אור מקיף אל המלכות דז"א הרי שורש המלכות ומב"ד בעטרא דגבורה. אולם אח"כ זכה גם לעטרת יסוד דזעיר ונתאחז בימין נעימות בימינך כמ"ש הגר"א ז"ל הבאתיו למעלה אז זכה למלוכה עולמות בסוד הנצח שפירושו לעולם וזה שם העמוד הימיני נעימות בימינך נצח קרא אותו יכין כמ"ש המפורשים שמרמז שיכון לעולם הביהמ"ק והמלוכה. ובזה תבין למה עשה שלמה העמודים והאולם ולא עשה אותם משה רבינו במשכן וגם לא בבית שני שכבר בטלה מלכות ב"ד עד כי יבא שילה ולא הי' להם בבית שני רק מלכות בית חשמונאי. ודע כי כל מ"ש כאן הכל בסוד תולדותם למשפחותם לבית אבותם אבל בבחינות שורש נשמתם הוא להיפך כי משיח בן יוסף משורש קין מכתף השמאלי ומשיח בן דוד משורש הבל כתף הימיני עיטרא דחסדים כמ"ש בזוהר כ"פ כי יהודה ארי' בימין ומב"י שור משמאל וכן הוא בגילגולים כי משיח ב"י משורש קנין ומב"ד מהבל וכן כתב בזוהר חי בראשית כ"ה ע"ב כי משי"ח ב"ן דו"ד ומשי"ח ב"ן יוס"ף עולה אלף ב' כתפין דא"א ב' עיטרין מב"ד בימין שב לימיני ומב"י בשמאל ומשה דעת עליון מכריע בניהם עי"ש. עיין מ"ש בבתי הנפש פרק א' וב' בענין קין והבל שיש ב' בחינות האחד בבחינות נשמתם קין בחינות עטרא דגבורה והבל עטרא דחסדים. והשנית בחינות לבושים מזיוג דזו"נ והלבוש ההוא מחו"ג דדעת וגם זה כטל קין רוב הלבוש מגבורות והבל בחסדים וכבר ידוע כי הנשמות מעורבין ויש מי שנטל מקצת מקין ומקצת מהבל ובפרט בענין הלבושים א"כ י"ל גם בענין המשיחין כנ"ל שמב"ד נשמתו מהבל ולבושו מגבורה וכן מב"י להיפך ועיין לקמן בדף השני ואפשר לומר כי ז"ס מה שיעקב שכל את ידיו הנדרש בזוהר על הב' משיחין שיעקב שוי ארי' מב"ד בשמאלא ומב"י שור בימינא. [ובאמת בפנימיותם הנה בעטרת היסוד דזעיר משכן הגבורות בסוד אפרים מנצפך פ"ר מאפרים וכמ"ש הגראז"ל בתיקונים הרבה פעמים כי ביסוד החסדים. ובעטרת היסוד הגבורות ושם שורשם ומשם מאירים לנוקבא וזה ענין מבועא דבירא דלא פסיק מבירא והחסדים יורדים בזיוג לנוקבא וז"ש כי המלך בוטח בה' בחסד עליון וכו']. לכן אפשר כי יוסף העמיד אותם כפי שורש נשמתן אפרים בשמאל ויעקב שיכל את ידיו בבחינות לידתם והי' זה לצורך הברכה שברכם אז כי סוד הברכה בחיצוניות סוד הצלם והצורה והוא בירושה מבית אביו, משא"כ פנימיות הנשמה בסוד הקדושה והיא אינה תלוי' באב ואם הבן היטב כי קצרתי וא"ש ההי"ב והעולה מזה כי סוף מעשה במחשבה תחלה כי מב"ד בעלית מחשבתן ושורש נשמתו בעיטרא דחסד ואח"כ בשורש לידתו מיהודה במלכות בעיטרא דגבורות **(והיינו כנ"ל כי מב"ד מהבל בשורש נשמתו ולידתו היינו בחינות לבושו מזיוג זו"נ היה מבחינות הגבורות מלכות ואפשר ז"ס העקב המוזכר בגילגולים פ' כ"ב וכ"ט וז"ס וידו אוחזת בעקב עשו כי עשו שורשו מקין ויעקב לקחו ממנו כמ"ש פ' ל"ד וז"ס עקבות משיח כמ"ש הגראז"ל והעקב הזה גדול מאוד כי שם שורש מלכות דעתיק. ועם זה יתורץ ג"כ מה שראיתי בחזיונות להרב הקדוש מקאמארנא בכהב"י שהבעש"ט זצל"ה הי' משורש הרח"ו מהעקב הנ"ל וע"ז רמז לו האריז"ל באמרו ולמי כל חמדת ישרא"ל והוא פלא וכן האוה"ח זצל"ה ובאמת מקובל בידי ישראל שהבעש"ט זצ"ל היה לו נפש דוד בחינות מב"ד וידוע בגילגולים שמב"י משורש קין ומב"ד מהבל עיין פרק ל"ז כי אביה בן ירבעם שעתיד להיות מב"י הוא משורש שמואל שהוא רוחו של קין. וכן בפרק מ"ם במה שרצה הקב"ה לעשות לחזקי' משיח היינו משיח בן יוסף שהוא מגבורות וחזקי' המלך ביאר שם שהי' מכתף השמאלי מקין. ושם בפרק ל"ז כתב כי דוד המלך מהבל וכן בפרק ע"ב כי מב"ד מהבל ומב"י מקין. וכן כתב בעצמו כ"פ ובזוהר חי בראשית שהבאתי בפנים ועכצ"ל כמ"ש שיש ב' בחינות וכל דברי בדרך אפשר בהדי כבשי דרחמנא וההי"ב ויזכינו להשיג שורשי נפשינו באמת ובנקיות וטהרה:)** ואח"כ עלה לשורשו ונתאחז בימין נעימות בימינך נצח חכה לעיטרא דחסד כבראשונה כנ"ל וא"ש ההי"ב:
והנה בבחינה זו בשורש נשמתן מב"ד עמוד הימיני ומב"י שמאלי תבין פירוש ראשון של רש"י ז"ל כי יכין ע"ש הלבנה כירח יכון עולם ועד ובועז נגד השמש כמ"ש ישיש כגבור לרוץ אורח. וצ"ע דהרי חמה ולבנה זו"נ והי' צריך להיות העמוד בועז בימין ויכין בשמאל אך עם האמור יובן כי מב"ד בלבנה ידוע והוא בימין ומב"י בשמאל בשמש דכורא כידוע. ועם האמור יובן מ"ש ביחזקאל מ"ד ומ"ו ענין הנשיא שהוא משיח ב"ד שישב באולם וגם דברי רש"י ז"ל שיפתחו לו הפשפש הדרומי הסגור וכן נראה מחכז"ל ואינו מובן כל הענין אך עפ"י הנ"ל תבין כי הפשפש הדרומי אצל עמוד הימיני שם שורש משיח ב"ד שיבא ב"ב. ודע שיש לישב עוד קושיא הנ"ל עם האמור שם בח"א סימן ב' כי בנוקבא הדכורא בהוד ונוקבא בנצח והמקדש הגם שנדרש בפרטות על כל הספירות אבל בכללות הוא סוד הנוקבא משכן השכינה כידוע. אחר כתבי זה מצאתי בביאור הגראז"ל ב"ק קי"ט ג"כ ענין ב' העמודים שהימיני נגד הגוף והשמאלי נגד הנשמה בועז והן סוד יכין מלמטה התעוררות הגוף ובועז מלמעלה וידוע כי נו"ה הן סוד מעלה ומטה (הדברים סותרים כי ידוע כי נצח מעלה והוד מטה אבל יובן עם האמור) והן סיהרא בימינא כירח יכון ושמשא בשמאלא ירוץ כגבור ופירש שם ע"ד האמור בר"מ פנחס רמ"א כי סיהרא ברמח מ"ע בימין ואמא עילאה בשס"ה ימים בשמאלא והן סוד ב' העמודים וכן פרץ וזרח וכן רחל ולאה ב' ההין כידוע וב' העמודים בסוד י"ו שעליהן נסמכין ב' ההין עי"ש. והנה תבין תוכן הדברים עמ"ש בח"א סימן ג' בהג"ה ענין שבנוקבא להיפוך הדכורא שבה מגבורות והנוקבא מחסדים וידוע מ"ש הגראז"ל שלאה ורחל דו"נ שבנוקבא לאה דכורא ורחל נוקבא לכן לאה בסוד אמא עילאה לשמאלא ורחל נוקבא בחסדים ימין וז"ס האמור בכ"מ שלאה דינא קשיא ורחל רפיא, ויש לומר ג"כ כי כללות השנה בנוקבא לכן אמר שם בר"מ דשס"ה ימים אמא עילאה לשמאלא ומלכות סיהרא בימין ודע כי כתב בספר אמונת חכמים כי כל השתלשלות מב"ד שהי' בזיוגים שאינם הגונים, אך כוונת האשה הי' בכ"מ טוב מאוד כמו בבנות לוט ותמר ורות ואשת ישי וכוונת האשה היא העיקרית בזיוג ובאמת כתוב בשם האריז"ל להיפוך שאביו נותן בו או"מ וברבות הימים המקיף גובר על האור הפנימי מאמו אך אפשר לומר כי לאשר מב"ד בנוקבא ואצלה הנוקבא יותר גדולה כמ"ש הגראז"ל שלכן רחל עקרת הבית וגדולה מלאה דכורא שבנוקבא כנ"ל, ואך עיקר הענין הי' כל הזיווגים הנ"ל מפלאות תמים דעים ואין אתנו יודע עד מה ועיין באוה"ח ע"פ כרע רבץ כארי:
ז ונחזור לבאר ענין העמודים למה היו של נחושת וגם למה לא הי' במשכן הנה כבר ביארנו כי שני העמודים ב' עטרות דדעת התחתון ומזבח בסוד דעת פנימי אשר משה מרכבה אליו והנה הדעת התחתון עליו כתוב ולו נתכנו עלילות כי הוא מתפשט לעלילות משונות ויונקים ממנו החיצונים בסוד יוסף דעת יוסף מכאוב וכבר ידוע כי כאשר המלכות צריכת לזון החיצונים אצטבעית בגוון נחושת כי המלכות סוד נון והקליפות תחש עורות תחשים וכאשר המלכות יורדת לשם נעשה נחש"ת וזה ענין נחש נחשת. וענין הנחש מבואר בספר ארבע מאות ש"ק י"ז כי יסוד דקטנות נקרא נחש כי היסוד נקרא שדי וכאשר אין בו רק אחורים דאקי"ק בגי' מ"ד. מ"ד ושד"י בגימ' נח"ש הפותח רחם האשה וכן אחורים דאקי"ק במילוי בגימ' תקמ"ד וכן א"ל שד"י במלוי בגימ' ת"ק בפ' ת"ק הם אלף שורש אלף דתרין כתפין שמהם נמשך רוחא דשבק בה בעלה ואלף יומין דגלותא כי בהם כל סוד הבירור נשאר מ"ד מאקי"ק ושד"י בגימ' נחש וכ"ז סוד חימום הגבורות קדושות לצורך הזיוג. ועיין בזוהר ח"י בראשית ל' ע"א כי הדעת התחתון ב' עיטרין וב"פ עטר"ת בגימ' אלף נח"ש מספר יחודא תתאה ברו"ך ש"ם כבו"ד מלכות"ו לעול"ם וע"ד עי"ש ונח"ש בגימ' משיח בסוד לויתן נחש בריח ונחש עקלתון וכבר האריך רבינו הגר"א בענין לויתן זכר ונקיבה נבראו בסודות עמוקים בענין האור המתגלה בב' יסודות ועטרות דזו"נ אין כאן מקומו להאריך אך תוכל להתבונן דברים נפלאים במש"ל כי התרין משיחין בב' עטרות הדעת התחתון מספר ברוך שם כבוד וכו' יחודא תתאה אל"ף נח"ש אל"ף משי"ח כי משיח יברר האלף יומין דגלותא ב' כתפין דא"א ב' משיחין ותבין למה הי' העמודים של נחוש"ת וגם למה לא עשה משה רבינו את העמודים כמו שלא אמר ברוך שם כבוד מלכותו וכו' כי סודו בדעת עליון יחודא עילאה, ודע כי הב' עטרות עיקרם נשאר למעלה ומתפשטים מהם ה"ח וה"ג בגופא דז"א והם עשרה כיורות שבעזרה ה' מימין וה' משמאל וכולם של נחושת לטעם הנ"ל. וכן המזבח וכיור:
ח ונבוא לבאר בעהשי"ת העזרות וכל אשר בהם הנה נוכל לומר כי העזרות בסוד גופא דז"א והעזרת ישראל וכהנים ולוים בסוד חג"ת ועזרת נשים נה"י מקום הנוקבא כאשר נבאר אי"ה והוא הגוף ובתוך הגוף מתלבשין המוחין והם קה"ק כתר. והיכל חו"ב ודעת עליון. ואולם דעת התחתון. והנה ידוע כי יסוד דאמא מתפשט עד החזה ומרוב ההארות היוצאים משם נעשה הלב כמ"ש בע"ח ולדרכינו הוא סוד המזבח. וכן כתוב בתיקונים כי מזבח ליבא וכן איתא בר"מ והתפשטות מדריגות האולם המה עד המזבח כאשר נבאר אי"ה. והנה אמרו במשנה וי"ב מעלות היו מעזרה לאולם אמה אמה ורובד ג' אמה אמה ורובד ג' והעליונה אמה אמה ורובד ד' ר"י אומר ורובד ה'. ודעת הר"ש וברטנורה שהי' ג' רובדין היינו ג' מעלות כ"א אמה ואח"כ רובד ג' וכן ג"פ רק רובד הג' מחזיק ד' אמות הרי ס"ה י"ט ולר"י כ' אמות אבל הגר"א פירש שהי' ד' רובדין ופירש כפשוטו אמה אמה היינו רק ב' מעלות כ"א אמה ורובד ג' וכן ד"פ רק שהעליונה ד' אמות. והרובד הג' לא חשיב במשנה כי כן דרכה תמיד שלא לחשוב רק ב' פעמים בדברים שהם שוים רק העליונה חושב מחמת שנתחדש בה דבר אמה יתירה. הרי החזיקו המעלות כ"א אמה ולדברי ר"י כ"ב אמות כל המקום שבין האולם למזבח, ולדברינו עשו זאת בכיון כי היסוד דאמא מתפשט עד הלב שהוא המזבח והי' שם בין האולם למזבח הכיור עם מים לקידוש ידים וי"ל בסוד החסד שביסוד דאמא הכולל כל החסדים יומא דאזיל עם כלהו יומי כידוע מהאר"י ז"ל ומשם מתפשטים ה"ח בגופא וה"ח מתחלקים ג"כ לחו"ג והם עשרה כיורות שעשה שלמה ה' מימין העזרה בסוד ה"ח וה' משמאל בסוד ה' גבורות ובהם מים בחינות חסדים והחסד הראשון שביסוד דאמא הוא הכיור שעשה משה ובאה הציוי ונתת שמה מים כי משה יסוד דאבא נותן החסדים ליסוד דאמא והי' מקומו בין האולם למזבח בסוד יסוד דאמא משוך לדרום בסוד החסדים וכן המים שבו סוד החסדים, ושם על מעלות האולם הי' הדוכן ושם ברכו הכהנים את ישראל כי שם ביסוד דאמא בחזה דז"א החסדים המכוסים כמ"ש אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין. וכן שם מקום לאה ועפ"י האריז"ל נשיאת כפים להמשיך מוחין ללאה. ועוד י"ל כי הי"ב מעלות האולם המה מרמזין על הי"ב תיקוני דדיקנא שמתפשטת מבחוץ עד מקום הלב בפנים לכן הי' מתפשטים עד המזבח כי בא"א הדיקנא עד הטבור ובז"א עד החזה. ולכן חלקו אותם בד' רובדים והי' המעלות גפ"ד כמו הי"ב תיקונים שהם ג"כ גפ"ד כמו שביארתי בבתי הנפש בארוכה תלי"ת ובזה נוכל לומר רמז נפלא למה לא נזכר במשנה רק טי"ת מעלות בין לדברי המפורשים ובין לדברי הגר"א ז"ל ולדרכינו י"ל כי בז"א אין בו בתמידות רק טי"ת תיקונים רק לפעמים נמשך לו מא"א ונעשה לו י"ג תיקונים:
ט ונבאר ענין המזבח מעט לדרכינו זה ועיקרו יתבאר אי"ה בחלק ג' בסוד קומת המלכות. אולם לדרכינו נוכל לומר כי המזבח בסוד הלב ושם נתעלים כל הדמים לריח ניחוח כי הכבד מקבל המאכלים ושולחם ללב כמ"ש בר"מ פנחס שהוא מקריב הכל קמי מלכא שהוא הלב ע"ש בארוכה ותבין כל ענין הקרבנות שנקרבין על המזבח וכן הדם שנזרק שם ושם ריח הקרבנות כמ"ש בזוהר כי אשה בכבד והוא בית המטבחים לצפוני של מזבח וריח בליבא, ניחוח במוחא והוא סוד מזבח הזהב בה בהיכל סוד המוח, ושם בלב אש שורף כמ"ש בתיקונים אי לאו כנפי ריאה דנשבין על ליבא הוה אוקיד כל עלמא וה"ס אש המערכה. ובזה מצאנו תלי"ת טוב טעם ודעת במה שאמר אליהו ז"ל להרע"ק ז"ל לבער הרהורין רעים מן הלב יאמר פסוק אש תמיד תוקד על המזבח והבן. והוא ג"כ ארי' הרובץ על המזבח סור שם רי"ו רוחא שביסוד אמא בינה ליבא והוא מעלה מ"נ בסוד הקרבנות ומסירת נפש שצריך לכוון בעת הקרבה כאלו הקריב נפשו. והי' באמצע העזרה כמו הלב באמצע הגוף משוך מעט לדרום כמ"ש לב חכם לימינו ועפי"ז נלע"ד לפרש מה ענין המזבח לפרשת יתרו אחר נתינת התורה תיכף מזבח אדמה תעשה וכו' עפימ"ש במ"א כי חלק שמות נגד הרוח וג' סידרות בשלח יתרו משפטים בחג"ת. בשלח בחסד ששם יצ"מ כמ"ש בבית מועד שפסח בחסד ומשפטים בגבורה ידוע. ויתרו ת"ת מקום התורה לכן שם בת"ת מתחיל תיכף הלב מזבח אדמה, ומזבח אבנים ב' חללי דליבא והבן. וענין הכבש אשר הי' למזבח י"ל נגד הקנה וידוע מ"ש ביו"ד כי הוא מתחלק לג' האחד ללב והשני לריאה והג' לכבד כן מן הכבש יוצאין ג' כבשים האחד למזבח והוא הלב והשני ליסוד ששם זורקין הדמים בסוד הכבד מקום הדם והשני לסובב בסוד הריאה שסובבת על הלב ושם בחינות החסדים כמ"ש ואי לאו כנפי ריאה דנשבין וכו'. וכן שם מקום הלוך רגלי כהן איש החסד וכן יתבאר בח"ג כי שם מקום החסד עי"ש בארוכה. ודע כי הלב שורש הדיבור כידוע והקנה שורש הקול ג"כ ידוע וה"ס. שושנה עילאה פנימיות המלכות שבתוך הת"ת קול ודיבור דעת דזעיר ודעת דמלכות וכתוב בספר שערי גן עדן ששורשן מיסוד ומלכות דארוך שבתוך זעיר ועיין בלק"ת על מצות שעטנז ותראה שם כי היסוד דא"א נקרא כבש עי"ש ותבין למה נקרא הכבש למזבח בשם כבש [תבין בזה ענין הרצון שהוא בלב, כי הלא ידוע כי רצון בכתר רק כי שם מלכות דא"א כנ"ל בדרך אפשר] ובזה י"ל טעם אחד מני אלפי אלפים שציותה התורה ולא תעלה במעלות על מזבחי שלא יהי' הכבש עם מדריגות שהאדם עולה בו בהפסק רק בשוה בשיפוע וי"ל כי הנה הקול הוא קול פשוט וכל התחלקות הקול הוא רק בדיבור לאותיות ותיבות הבן הדברים וזהו ג"כ המזבח נגד הלב שורש הדיבור צריך להיות מאבנים שלימות כמו הדיבור בתורה ותפלה מאותיות שלימות סוד האותיות שנקראו אבנים כמ"ש אבנים שלימות תבנה את מזבח ד"א ויש לנו בזה פרפרת נאה על מצוה זאת ולא תעלה יתבאר בח"ג אי"ה כי שם מקומה:
י עוד יש לנו בזה דרך אחד בביאור המזבח וכיור וים של שלמה עפ"י מ"ש בלק"ת בדרוש י"ח נשים שמותר למלך ושם כאמר שיש ד' בחינות מלכיות בתוך הז"א מן הנה"י דאו"א המתפשטים בו א' מלכות דאבא במקומה וב' מלכות דאבא ביסוד אמא וג' מלכות דאמא במקומה וד' מלכות דאמא המאירה לחוץ ונגדם עשו בעזרה רמזים לד' הנ"ל נגד מלכות דאבא במקומה י"ל שהי' הגפן של זהב באולם או אפשר הלשכת הגזית כמ"ש אוריתא מחכמה נפקית וכתיב כי יפלא ממך וכו' בסוד פלא עליון יסוד דאבא ושם קידוש החודש נקודה פנימיות דסיהרא ששורשה בחכמה ולא עשאוה במקומה רק מן הצד כי אין ישיבה בעזרה וכו' כמ"ש למעלה ומלכות דאבא ביסוד דאמא הוא הכיור. ובזה יתפרש ונתת שמה מים וקשה וכי משה הנותן הלא נתנו בו מים חדשים בכל יום ולדרכינו הכונה כי משה יסוד אבא הוא המושך מים לכלתו מלכות הפנימיות ויסוד דאמא במקומה הוא המזבח כמש"ל ומלכות דאמא המאירה לחוץ בסוד הים שעשה שלמה עומד על שני עשר בקר כמו למעלה כידוע והנה ידוע כי קדושה באבא וטהרה באימא כי שם ביסודה הטבילה וטהרה וכן בכהן כתב וקדשתו. ובלוים וכה תעשה להם לטהרם והי' עשרה קידושין בסוד יוד דהוי' חכמה וה' טבילות בה"ה ראשונה, ועיין מ"ש בזה בבית הקרבן ח"ג פ"ג. וכן כאן במלכות דאבא והוא הכיור שם מקדשין ידיהן ובמלכות דאמא והוא הים היו מטהרין וטובלין שם הכהנים כמ"ש בד"ה לרחצה הכהנים בו וכן אמרו חכז"ל שהי' מחזיק ק"ן מקוה טהרה ורגלי השורים פתוחים כרימונים וסוד הק"נ בסוד אקי"ק דההי"ן בגימ' קנ"א מקו"ה טהרה ובזה נוכל לפרש מ"ש חכז"ל בן קטין עשה י"ב דדין לכיור והי' מזכירין אותו לשבח וכי מה זו רבותא הי' בביהמ"ק מקום עשירות לעשות י"ב דדין רק הענין כמ"ש בזוהר מה שושנה תתאה אית בה י"ב עלין כן שושנה עילאה עי"ש כן גם כאן בשושנה התחתונה הוא הים עומד על י"ב בקר וכן בן קטין שהי' כה"ג בדורו סוד יסוד דאבא המשיך הי"ב תיקונים לכלתו מלכות הפנימיות ועשה י"ב דדין לכיור:
יא ונבאר בע"ה העזרה בעצמה עם הלשכות ביארנו למעלה כי העזרה הגדולה בסוד חג"ת עזרת ישראל נגד ת"ת. ועזרת הכהנים חסד ובניהם ג' מעלות מחצי אמה ועוד מעלה גבוה אמה לראב"י שעליה הלוים עומדים בשיר בסוד הגבורה. והי' המעלות האלו מפסיקין בין ע"י לעזרת כהנים בסוד הגבורות המבדילים כמ"ש בשני יהי רקיע **(ועיקרן של דברים יתבאר בסוף חלק זה שהעזרת כהנים חסד ועזרת ישראל ת"ת וע"נ גבורה לכן באמת לא הי' ללוים עזרה מיוחדת רק המעלות כי נעשה הביהמ"ק באופן שיסבול כל הפירושים כמ"ש בהקדמה:)** אך העיקר נרא' כי כל העזרה כלולה מחג"ת לכן היתה רחבה קל"ה אמות בסוד ג"פ שם מ"ה ג"ס חג"ת כי בכל ספירה יש שם מ"ה. וכן באורך קפ"ז אמות ג"כ ג"פ מ"ה וי"ל נגד ג' פרקין שבכל ספירה ונוסף עליהם באורך ב"ן הוא שם הדעת כמש"ל כי בין האולם למזבח עם המזבח בסוד יסוד דאמא דעת דז"א ומעלות האולם ביארנו שהם כ"א אמה והמזבח ל"ב ובאמת במזרח לא היה יסוד רק אמה אחת נשאר ל"א עם כ"א הרי נ"ב. עיין מ"ש הגר"א ז"ל בליקוטים שיש ג"ס חג"ת ברוחב וכן באורך זה למעלה מזה וכן בעובי זה תוך זה והכל ברוחניות מבשרי אחזה. רק כי הדעת נחשב במנין הז"ת עם חג"ת. לכן עזרת נשים היתה קל"ה אורך על קל"ה רוחב בסוד נה"י באורך וכן ברוחב. ובעזרת כהנים נוסף באורך הדעת במנין, עוד י"ל באופן אחר כי צפון ודרום המה או"א כידוע ומזרח ומערב זו"נ לכן מן הצפון לדרום קל"ה אמות בסוד ע"ב ס"ג או"א ק' ומן המזרח למערב קפ"ז נגדזו"נ מ"ה וב"ן ונוסף עליהן באורך ההיכל שהי' אורכו אמות לבד יו"ד של האולם הרי קפ"ז. ונבאר הלשכות בע"ה הנה ידוע שיש בכל, ספירה ג' פרקין כמ"ש בע"ח כי כמו שכל קו הימיני חח"נ כן החסד בעצמו וכן כולם. והנה נגד ג"פ דחסד המה ג' לשכות הדרומים לשכת המלח לשכת הפרוה לשכת המדיחים ובצפון ג"פ דגבורה לשכת הגזית ולשכת פלהדרין ולשכת הגולה וג"פ דת"ת הנה בשליש העליון הי' נתון המזבח שהוא בחזה שליש הת"ת ונגד ב"ש האחרים הם ב' לשכות המזרחיים אצל שער ניקנור לשכת פנחס המלבוש ולשכת עושי חביתין ועכ"ז יש לומר כי גם נגד המזבח שהוא בשליש העליון עשו ג"כ לשכה והוא בית המוקד כמ"ש אש תמיד תוקד על המזבח ולכן היתה סמוך למערב. ודע כי יש במשנה ג"כ גירסא אחרת מהופכת הלישכות הדרומים בצפון וצפון בדרום אך בגמרא יומא לא משמע כן אבל נראה כי גם מעשה הלשכות ותשמישן נרא' מהיפך כי כל הלשכות הדרומים לברר הדם במל"ח וכן למלוח העורות בסוד בירור ק"נ סוד העו"ר כידוע הכל בסוד הגבורות. וכן הלשכות הצפונים תשמישן נרא' בסוד החסד בור הגולה שמשם מספיקין מים. ולשכת כה"ג בחסד. וכן סנהדרין צריך שיפתחו בזכות אך הענין נרא' כמ"ש האריז"ל כי הפנימיות רוחא בא להיפך חסד בגבורה וגבורה בחסד. ואם כנים דברינו למעלה שהג' לשכות נגד ג' פרקין ויהי' ג' הצפונים ג"פ דגבורה יד שמאל י"ל כי לשכת הגזית בסוד הזרוע שמאל פ"ג דיד ששם תפילין דיד מוחי המלכות ושם הנקודה שלה שעלתה בעלות השחר כתר בת עין עיני העדה ועיין בזוהר בראשית בהיכל ד' היכל הזכות גבורה כתב הכא הוא איתדבקותא דנוקבא בדכורא וכתב שם הגר"א ז"ל שהיא סוד תפילין בשמאל כי תפילין של יד הוא סוד דביקות הנוקבא בדכורא עי"ש ותראה דבר נפלא כי דרך שכתבתי בחלק א' בלשכת הגזית סוד היכל הזכות ודרך זה בסוד היושר יד שמאל דז"א פרק עליון ששם תפילין דיד עולים לדרך אחד תלי"ת:
יב ונבאר בע"ה הזין שערים שהי' בעזרה הנה אמרו במשנה שהי' סמוכין למערב א"כ הי' נגד ההיכל, ונ"ל כי העזרה נגד ההיכל בסוד החג"ת שעולין ומלבישין המוחין כידוע מע"ח א"כ אחר שביארנו כי ההיכל בסוד המוח י"ל כי השערים שנגד ההיכל בסוד זין שערים שבנפש המוזכרים בס"י שהם ב' עינים ב' אזנים ב' נחירים ופה והנה ג' מהם צפונים וג' דרומים וכן השערים ג' צפונים וג' דרומים ונגד הפה שהוא באמצע היא שער ניקנור אעפ"י שלא הי' סמוך להיכל אחרי שהי' צריך להיות באמצע הוכרחו לעשותו בשם ודע כי סדר השערים לא ידענו אם סדרן ממזרח למערב או להיפוך אך אגיד לך את הנלע"ד כי שני שערים שער המים שבדרום ושער הניצוץ שבצפון בסוד שני עינים ימין ושמאל והן לפי סדר ס"י בסוד קו ימין חסד ונצח כי ראי' מחכמה לכן הכהנים שומרים שם בשער הניצוץ בעלי' ובשער המים הי' סמוך לו לשכת בית אבטינס והכהנים שומרים שם ושני השערים האלה שהם ב' עינים צריכים שמירה יתירה כמ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם לכן הלוים שומרים למטה והכהנים מלמעל'. ולכן מכניסים המים לניסוך בחג דרך שער המים סוד החסדים שמקבלת המלכות בסוכות ונבאר אי"ה בבית מועד בארוכה ושער הבכורות שבדרום ושער הקרבן שבצפון בסוד ב' אזנים ימין ושמאל והן לפי סדר ס"י בגבורה והוד, שמיעה מבינה, וכן הבכורות בשמאל ידוע כמו קין הבכור, והם הי' העובדים במזבח ולעתיד יהי' הגבורות גדולים לכן תהי' העבודה בלוים וכן שער הקרבן שחיטתן בצפון (להקריבן לימין קרבן לד') ושער הדלק שבדרום ושער בית המוקד שבצפון בסוד ב' נחירים וידוע כי כאן בז"א נאמר עלה עשן באפו כמ"ש באדרא גחלי ואשא ותננא והי' בבית המוקד ד' לשכות נגד ד' רוחות שבחוטם כמ"ש רוח ד'. רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ד' וכתב הגר"א ז"ל בס"ד כי ב' נקבים שבחוטם הם בסוד יסוד ומלכות א"כ נקב השמאלי בית המוקד בסוד המלכות לכן הי' ד' לשכות שם בסוד ד' מחנות שכינה שנא"ן ולפי"ז תמצא בשערים הדרומים להיפך ממה שצייר בעל תוי"ט כי לפי דברי נרא' ששער המים למעלה סמוך למערב ואח"כ שער הבכורות ואח"כ שער הדלק סמוך למזבח לכן בו מכניסים עצים ואש למזבח ושער ניקנור נגד הפה לכן מטהרין שם המצורעים שפגמו בלה"ר בפה, ובס"י אמר שהפה נגד התי"ו של בג"ד כפר"ת וכן ניקנור בגי' תי"ו. ודע שיש עוד מ"ד שהי' שם י"ג שערים ד' בדרום ד' בצפון ג' במזרח ב' במערב, ואפשר לומר שהם נגד י"ג תיקונים דדיקנא כי שער אותיות שער בהתחלפות השין שמאלית לימינית ולפימ"ש האר"י ז"ל באורות הפנימים דדיקנא שהם זין ספירות מחכמה. בינה חג"ת בה"י והם מא"ל עד ואמת ומנוצר חסד מתחילים ו"ס דכתר חג"ת נה"י. וגם ידוע מכונת הנינועים כי חסד ונצח דרומים וגבורה והוד צפונים ת"ת מזרח ויסוד מערב וכן הבינה י"ל שהיא מזרח כי היא מסתיימת בשליש ת"ת א"כ תמצא ד' דרומים תיקון ב' ה' ח' י"א וד' צפונים תיקון ג' ו' ט' י"ב וג' מזרחים א' ד' יו"ד וב' מערבים ז' וי"ג והוא פלא. ואמרינן בשקלים ג"פ י"ג הי' במקדש י"ג שופרות נגד בינה. י"ג שערים ז"א. י"ג שלחנות מלכות שגם בה י"ג י"ב עלין וי"ב בקר כידוע:
יג ונבאר בעהשי"ת העזרת נשים הנה ביארנו שהיא סוד נה"י והחומה בין ע"י לע"י בסוד הפרסה המבדלת באדם בין חג"ת לנה"י. והנה נה"י היא מקום הנוקבא לכן נקראת עזרת נשים ושם מצות הקהל את העם במוצאי שמטה בסוכות ומהפלא שהיתה מחזקת כל העם אנשים ונשים וטף רק הוא בסוד המלכות כמ"ש כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא, והן הי' שם כל השמחה בסוכות בשמחת בית השואבה כמ"ש שם חסידים ואנשי מעשה הי' מרקדין וכו' אם אי"ן אנ"י לי מי לי שהוא התקשרות מלכות בכתר אנ"י באי"ן והי' שואבין רוה"ק וידוע כי מסוד החסד דעתיק הגנוז בגלגלתא יוצא ומתגלה בפה דא"א ומשם יוצא הבל ובי' מתלבשין נביאי מהימנא והוא סוד רוה"ק לכן עשו כל השמחה בעזרת נשים שהיתה בסוד נה"י ולשם ממשיכין נבואה ורוה"ק והחסד הוא סוד המים שמנסכין וראשית המשכתו מחסד דעתיק ואי"ה בבית מועד נבאר בארוכה והי' שם ד' לשכות קטורות בלי תקרה כי נה"י הם סוד בתי בראי חצרות וענין הד' י"ל בסוד המלכות שכוללת ד' חיות רגמ"ן ושנא"ן, והנה בזוהר בראשית כ"ו בענין הד' נהרות וד' חיות שהם חגנ"ה מיכאל בחסד גבריאל בגבורה אוריאל בנצח רפאל בהוד וי"ל כי הי' נגד זה הד' לשכות בד' זוית מזרחית דרומים בסוד החסד לשכת הנזירין כמ"ש זכו נזירי' משלג ולכן אסורין ביין שהוא גבורה. מזרחית צפונית בסוד הגבורה לשכת דיר העצים כי מן הגבורות באו החימום והאש למזבח [וכן מן הכבד בא החימום ללב] ותראה דבר נפלא כי אמר שם בזוהר בנהר זה גבורה כי גבריאל לשון גבר א"ל שהוא משה רבינו לגבר אשר דרכו נסתרה שהוא נגנז בגיחון שהוא וא"ו רבתי דוכל הולך על גחון וכבר ביאר רבינו הגראז"ל זה בארוכה אין כאן מקומו והנה תבין בזה למה נגנז הארון בלשכת דיר העצים כי הארון סוד יסוד דאבא בחינות משה וכמו שם ולא ידע איש את קבורתו עד היום כן בארון לא נודע עד היום, מערבית דרומית לשכת בית שמנ' ששם נותנים יין ושמן למנחות בסוד הנצח שנכלול עמו ההוד, והנצח סודו שמן והוד יין כידוע בהיכלות בהיכל נוגה שמן ובהיכל עצם השמים יין עי"ש מערבית צפונית לשכת המצורעים בסוד ההוד רפאל עפר כי המצורע פגם בלה"ר כמ"ש ונחש עפר לחמו. והנה נקראים הלשכות האלה ביחזקאל בתי המבשלים כי שם בע"נ למטה מהחזה הוא הבישול מן המאכל. ונבאר ענין החיל ונלע"ד שסודו בסוד החשמל מבינה המלביש את כל גוף דז"א כדי שלא יינקו החיצונים ולכן הי' אסור לנכרי לכנוס לפנים מן הסורג ולכן כשגברו העונות עשו בו האויבים פרצות כי נסתלקה האם מעל הבנים ונסתלק החשמל ושלטו האויבים, והי' עשוי בסריגות נקבים נקבים כמו העור כמ"ש הרח"ו בסוד הכרת הפרצוף שיש נקבים בעור שיוצא אור לחוץ והנה הסורג הזה ביארנו בסוד החשמל עור דבינה וגובהו עשרה טפחים י"ל עפ"י מ"ש האריז"ל בסוד המעקה כי החשמל הזה מלביש ומנעיל את זו"נ וחוזר ועולה למעלה כמעקה יוד טפחים עיי"ש ותבין:
יד ונבאר בע"ה ענין הר הבית ונבאר ג"כ המשנה פ"א דכלים עשר קדושות הן ומקודם אומר כי הנה הביהמ"ק נסתיים בחיל ומהר הבית למטה ד' מדריגות דמלכות ד' אותיות דאדנ"י והם הר הבית, וירושלים, וערים המוקפים, וארץ ישראל, ומקודם נבאר המשנה בפשיטות. והנה המשנה אומרת עשר קדושות הן וחושבת י"א מדריגות וכבר נאמרו הרבה תירוצים ע"ז ולפע"ד אפשר לומר כי החיל אינו מן המנין והראי' כי לא הי' חומה סביב רק גדר למעלה בעלמא כמ"ש המפרשים ע"פ לך לך אמרי לנזירא לכרמא לא תקרב, ובזה נבוא אל הביאור ונבאר מקודם מ"ש הגר"א בס"ד כי חג"ת דעתיק מתלבשים בא"א בג' רישין כידוע ונה"י דעתיק בחג"ת דא"א ושם מסתיימים כי בנה"י דא"א הוא רק הארת המוחין לא עצמותן ודוגמת זה ממש מתלבשת הבינה בזעיר כמ"ש אמא עד הוד אתפשטת ויהי' פירושו עד ולא עד בכלל עיי"ש והדבר מאוד צל"ע לפי המבואר בכתבים כ"פ כי רק נה"י דאמא מתלבשים בז"א לא חג"ת. וגם הנה"י דאמא מתחלקין לג' פרקין בחח"נ ובג"ה ודת"י. אפס נוכל לישב עפ"י מ"ש בספר שומר אמונים תשובה ה' שהביא מס' אוצרות חיים כי מ"ש בכ"מ שרק נה"י דאמא מתלבשין היא רק בחיצוניות הכלים דאמא אבל פנימיותה מתלבשין ז"ת שלה בז"א. [ועיי"ש מ"ש הוא בעצמו שזהו בסוד עליות העולמות שנתעלו החיצוניות דז"א לא העצמות כידוע ואז חג"ת דז"א מלבישין לנה"י דאמא וחב"ד לחג"ת ובנה"י דז"א רק הארתן דוגמת עליות שבת הבן הדברים. מיהו בלא"ה אין אנו צריכין לכל זה לפי דברי הרח"ו באוצרות חיים שמחלק בין החיצוניות לפנימיות] ומעתה יתפרש לך דברי הגר"א ז"ל היטב על הפנימיות דאמא שמתלבשין ז"ת שלה בז"א דוגמת עתיק בא"א:
ובזה נבוא אל הביאור דהנה ביארנו בחלק זה הביהמ"ק בסוד הזעיר וביארנו ע"ד מ"ש בע"ח בסוד התלבשות נה"י דילה בז"א ולכן נבאר עתה ע"ד התלבשות ז"ת בז"א דוגמת א"א. והנה ביארנו למעלה בח"א כי קה"ק סוד האוירא והיכל מוחא. והבאתי למעלה [עיין בילקוט מהדרת קודש ביהל אור נח ועיין בע"ח] דברי הגר"א ז"ל כי באוירא חסד דעתיק ובמוחא גבורה ובגרון ת"ת וכן בדיקנא וכן כאן. והם עשר קדושות א' קה"ק אוירא חכמה חסד דאמא לכן נכנס שם הכה"ג ביה"כ כמ"ש בזוהר האי חסד עייל לקה"ק והיכל מוחא גבורה דאמא [ושם ג' מוחין שלחן מנורה ומזבח כמ"ש בח"א] ואולם דעת וכן בין האולם למזבח שחדא קדושה הן. ועזרת כהנים חסד דז"א ועזרת נשים גבורה דז"א ששם שורש המלכות וכאן הוד דאמא ועיין מ"ש אי"ה בבית מועד בסוד שמ"ע בענין המלכות שהוא בהוד. לכן שם המלך קורא בפרשת הקהל במשנה תורה, ועזרת ישראל ת"ת באמצע בין חו"ג בין עזרת ישראל לעזרת נשים וכאן מסתיים ש"ק דאמא וסוד ז"א שעיקרו ש"ק ומתחילים נהי"ם שהם לבר מגופא מקום המלכות וכן נרמזין במילוי יו"ד בוא"ו דל"ת וכן בצורת ה' ו"ד זו"נ והם הר הבית וירושלים נו"ה חב"ד דנוקבא. ודע כי לפי סדר המדריגות הי' נראה לומר כי הר הבית נצח וירושלים הוד אך בגמרא ברכות אמרו והנצח זו ירושלים וההוד זה ביהמ"ק וכבר ביארתי בראש ספרי זה בית עולם כי כללות ביהמ"ק בסוד הנוקבא ובה להיפוך דכורא בהוד ונוקבא בנצח ולכן כל ששה ספירות דדכורא שביארנו כאן בביהמ"ק בהר הבית הוד. וירושלים שורש ארץ ישראל מלכות בנצח. ועכ"פ דברי הגמרא יתפרש לפי דרכינו זה כמין חומר והבן. ועירים המוקפים חומה בסוד היסוד ולכן העיקר תלוי שיהי' מוקף חומה מימות יהושע בן נון דאתי מיוסף והוא בסוד עטרת הברית אפרים וכן פני יהושע כפני לבנה עטרת היסוד מבוע דבירא דלא פריש מבירא כי נקודת עטרת הברית נשאר בה תמיד והוא תמיד מוקף מחיצה כמ"ש בזוהר על בוקר אערך לך ואצפה כי דוד עשה חופאה להאי בוקר. וארץ ישראל מלכות ידוע בכ"מ הרי עשר קדושות וכל עשר אלו בעולם הבריאה וידוע כי המלכות שבכל עולם יורדת לעולם שלמטה וא"כ המלכות דבריאה ירדה ליצירה וז"ס שכתב האריז"ל שקדושת א"י מסוד היצירה ועיין בהגר"א ז"ל בהיכלות שכתב שמלכות דבריאה בסוד ארצות החיים ע"ש ותבין ועיין בית לחם פ"ט. והשי"ת יעזרינו שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו אמן כיה"ר:
טו הדרך הג' בענין בית המקדש נתבאר בדברי רבינו האריז"ל ורבינו הגראז"ל וכבר הובא למעלה ויתפרש כפשוטו על ז"א קה"ק חב"ד ארון וכפורת וכרובים, והיכל חג"ת מנורה ושלחן ומזבח, ואולם נה"י ב' עמודים וגפן, ועזרות מלכות. ונלע"ד כי המזבח הוא נקודת פנימיות העזרות ולכן עיקר ספירות המלכות היא המזבח כמ"ש בזוהר הרבה פעמים. ודע כי האריז"ל כתב שהאולם נה"י ב' עמודים וגפן ורבינו הגר"א ז"ל כתב כי הכיור וכנו נו"ה ומזבח יסוד ואפשר לומר כי המזבח כולל יסוד ומלכות כי יסוד המזבח בסוד היסוד כמו שנבאר בעהשי"ת ומזבח בעצמו סוד המלכות, וגם י"ל כי הכבש שהי' למזבח בסוד יסוד כמ"ש האריז"ל ובזוהר פ' צו דף למ"ד ע"א. והנה דברי הגר"א ז"ל נראין דאלת"ה מה תעשה במשכן שלא הי' האולם ועמודים וגם בבית עולמים אחר שקיצצו הכשדים העמודים. אך הדברים כסותרים עם רבינו האריז"ל. אפס תלי"ת מצאתי ליקוט אחד מרבינו הגראז"ל המתחיל ד' בחינות בית ובו מתרץ הדברים כי הכיור וכנו המה עצם נ"ה אבל האולם סודו פרצוף יעקב העומד נגד נה"י כ' בביהמ"ק עשו רמז לכולן וכן כל הקצוות נתגלו בביהמ"ק בפרטות בע"ס בכל אחד עשר מנורות ויו"ד שלחנות ועשר מכונות וכיורות עיי"ש:
ועוד נלפע"ד לומר כי אפשר האולם עיקרו נו"ה וגפן רק רמז בעלמא והיסוד בסוד י"ב מעלות האולם י"ב שביסוד כידוע לכן שם עולים הכהנים לדוכן כי שם צוה ד' את הברכה וברכות לראש צדיק לכן להרבה שיטות אליבא דר"י היו נוגעים ביסוד המזבח כדי לחבר יסוד ומלכות והכיור וכנו שעומדים נגד המעלות שבין האולם בסוד נו"ה שביסוד עצמו ב' ביעין שהן אפיקי מים וכ"מ שנאמר על נו"ה אפיקי מים עיקרו על נו"ה שביסוד עצמו כידוע. והמזבח בסוד המלכות:
בית עולם חלק ג
טז וכדי לבאר ענין המזבח שהיא המלכות, מפני כבודה יחדתי את החלק הזה לעצמו ולא כללתי אותו עם הראשון. והנה המזבח גבהו יו"ד אמות בסוד ע"ס שבמלכות והוא מתבאר בהשמטות הזוהר בראשית בד"ה ויאמר אלהים. וז"ל ת"ח מזבח של בית עולמים הוה ל"ב על ל"ב אמות היא רמיזה בל"ב נתיבות פליאות חכמה דהא חכמה תתאה אקרי. עלה אמה וכנס אמה זה יסוד לקביל צדיק דלעילא דהא כגוונא דכלהו דרגין אית בה וכלהו אתחזיין בה דהא מראה אקרי (הבן הדברים כי לא ירמוז על יסוד דמלכות רק על יסוד דזעיר כי כל הספירות נתראין בה ועיין למטה) עלה חמש וכנס אמה זה סובב לקביל ההי' דרגא דאתדבק בה דאיהו סובב לההיא מזבח הה"ד וימינו תחבקיני דהא מיסוד עד ההיא דרגא חמשה דרגין אינון, עלה שלש וכנס אמה אלו קרנות לקביל אינון תלתא דרגין דאתיין לה מנייהו שפע תוקפא עילאה ושפע (סוד ג' ראשונות) ובג"כ דוד שנמשח בקרן נמשך מלכותו בגין דאיהו אחיד באינון קרנות המזבח תקיפו דמדבחא עילאה. ת"ח ד' קרנות אמה על אמה אית בה במזבח בגין דאיהי כסא דוד יום רביעאי לתת לה שפע מאינון ג' אמות לאינון ד' קרנות [כי היא איומה כנדגלות כג' ראשונות ומשלמת להם רביעאי לכל תלת כידוע] וכד הוה מקרבי כהני מסטרא דחס"ד עולת התמיד לגבי מזבח וכו' וכד הוו עבדין מתנות מדמה דעולה הוו סלקין והוו אזלין בההיא סובב דאיהו דרגא דידהו [הדברים מאוד המה נפלאים בעיני דהא מתנות דעולה המה למטה כנגד היסוד ולא הי' הולכים בסובב רק במתנות בחטאת כידוע וע"כ יש בכאן איזה טעות והשורה מהופכת וצ"ל למטה] וצ"ל הוו מקרבן לי' ההיא אתרא דאיקרי מזבח והוו סלקין ואזלין בההיא סובב דאיהו דרגא דידהו והיינו להפוך בצינורא האימורין של העולה, ואח"כ צ"ל והוו יהבין ב' מתנות שהן ד' וכו' לקבל ההיא אתרא דאקרי עולה פירוש היסוד]:
עוד שם מאי קרבנא חלב ודם חלב לקבל ההיא דרגא שופרא דכלא חלב הארץ מתרגמינן שופרא דארעא [פירש יסוד כמ"ש בזוהר שתיתי ייני עם חלבי גוף וברית] דם לקבל ההיא דרגא דאקרי נפש דכתיב נשבע ד' צבאות בנפשו [פירוש מלכות] וב"נ כד קריב האי דמא כאילו מקריב נפשי' הה"ד כי הדם היא בנפש יכפר ובג"כ אזהר לן אורייתא מאן דייכול מהאי חלב ודם דמקרבן מיני' למדבחא ישתיצא מהאי מדבחא ה"ד ונכרתה הנפש ההוא מעמי' מ"ט בגין דה"ל למקרביא להאי חלב על מדבחא, וההיא דם ביסוד לאכללא מדת יום בלילא ומדת לילא ביום עכ"ל עוד כתב שם להלן ואעתיק בקיצור כי המזבח הי' בחלקו של יהודה, וקה"ק והיכל ואולם בחלקו של בנימין וכן היסוד בחלקו של בנימין שהוא במקום יוסף צדיק דלתתא אבל המזבח מלכות בחלקו של יהודה **([כבר כתבתי למעלה בח"א פרק ח' שהזוהר מחולק עם הגמרא כי בגמרא שלנו נרא' שהמזבח בחלקו של בנימן ולכן לא הי' יסוד במזרח שלא לכנוס לחלקו של יהודה, ובאמת פשט הברייתא ובה הי' מזבח בנוי נרא' כדברי הזוהר ואפשר לפרש גם דברי הגמרא כן דלא כפרש"י]:)** והי' מסודרים השבטים סביב המזבח כמו הדגלים סביב למשכן יהודה במזרח ראובן בדרום אפרים ובנימן במערב דן בצפון ולכן במערב ששם בני רחל יוסף ובנימין וגם בצפון ששם בני השפחות שהי' אוהבים את יוסף כמ"ש והוא נער את בני בלהה וזלפה. הי' יסוד למזבח בסוד יסוד צדיק אבל במזרח יהודה וכן בדרום ראובן שהם פגמו ביסוד במכירת יוסף לא הי' יסוד אפס במה שעשו מקצת הצלה ראובן שאמר להשליכו לבור להשיבו אל אביו וכן יהודה במה בצע לכן הי' היסוד תופס אמה במזרח ואמה בדרום עיי"ש דברים מתוקים. וי"ל לפ"ד עוד טעם אחר ע"ז עפ"י דברי הגראז"ל בתיקונים נ"ט ב' בהג"ה ואמר שם דשור וארי' המה בקרבנא. אבל אדם וארי' אינם אלא מקבלי הקרבן. והענין כי השור הוא בצפון הוא להתקרב ולכן כל הקרבנות שחיטתן בצפון ולהכלל בדרום. וכן הנשר במערב להכלל ג"כ באדם [היינו כי גבורה נכללת בחסד. ומלכות בת"ת] וכן התקיעות של המסעות לא הי' אלא במזרח ובדרום ומערב וצפון נכללים בהם וכו' ואף לדעת י"ח שהי' תקיעות בכל הרוחות עכ"פ לא נזכר בכתוב לטעם הזה עכת"ד ממילא תבין בזה כי כמו שעיקרי הקרבן רק מב' רוחות צפון ומערב שור ונשר כן גם היסוד שבו הי' עיקר העבודה זריקת הדמים הי' רק במערב וצפון והבן ויתבאר עוד במ"א אי"ה
יז והנה לבאר מעט הדברים ביותר ביאור לפע"ד הקלושה אען ואומר הנה כבר כתבנו למעלה כי היסוד של המזבח לא על יסוד של המלכות ירמוז כ"א על יסוד דזעיר [ובפרט לפמ"ש הגראז"ל הובא למעל' המזבח בחינות יסוד וא"כ עכ"פ נרא' כי יסוד המזבח בסוד יסוד דז"א ועיין בבית הקרבן בארוכה] וכן הסובב על החסד דזעיר שהוא המחבק לנוקבא כאשר תרא' שם בזוהר ולכאורה לפמ"ש כי ביהמ"ק ט"ס ומזבח מלכות עשירית הי' נרא' כי הע"ס שבמזבח המה ע"ס שבמלכות. זאת ועוד שנית כי הנה המזבח טי"ת אמות גבהו והקרנות משלימות לעשר ונרא' מהזוהר שהקרנות בסוד המלכות. וכן מצאתי בכתבי הגר"א ז"ל. והנה לכאורה צ"ע למה הקרנות למעל' מכולם והלא המלכות תחת היסוד. ונרא' כי הוא בסוד אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה. וכן מצאתי ביהל אור במדבר קי"ט עי"ש. כי המלכות עולית לכתר כידוע וא"כ הקרנות בחינות מלכות וכתר. וכן פירש בתורת העולה שהקרנות בחי' כתר ולהבין ביתר ביאור אפשר לומר כי הנה ידוע כי המלכות היא נקודה אחת ויורדים אליו טית מלכיות של ט' ספירות דזעיר ונשתלמת ונגדלת בע"ס גמורות כידוע מע"ח ובלילה נתעלים טי"ת דז"א ונשארה המלכות נקודה אחת לבד והנקודה הזאת היא נקודה עקרית דמלכות כתר שבה בת עין כמ"ש בכוונת ק"ש שע"ה. והנה טית אמות של המזבח ירמזו לטי"ת מלכיות דט"ס דז"א לכן היסוד מרמז על יסוד דז"א וכן כולם וקרנות המזבח וכן מקום המערכה שבין הקרנות בסוד נקודת המלכות כתר שבה לכן המה למעלה בבחינות כתר. והנה החלב שורשו ביסוד כמ"ש ייני עם חלבי גוף וברית כמש"ל ודם במלכות ונתחלפו כאן דם ביסוד וחלב במזבח בסוד היחוד כי הוא מעלה אליו מ"נ גבורות שהוא הדם לכן הדם ביסוד, והוא נותן בה טיפה זרעית לובן חלב לכן החלב במערכה שביארנו בסוד נקודת המלכות. ועיין מ"ש למעלה בבית עולם א' סימן ג' מ"ש בע"מ בסוד ואנכי נטעתיך שורק אברהם למטה במלכות ויצחק ביסוד ויעקב בת"ת. ועיין מש"ש לענ"ד שכ"ז בסוד המלכות בעצמה וכן כאן בכללות המזבח בסוד המלכות. הרי החלב שהוא החסד בסוד אברהם במלכות שבה והדם גבורות ביסוד:
והנה גם האברים היו נקרבים על המזבח עם החלב והם רמ"ח איברי העולה מסטרא דחסד והם מסטרא דאברה"ם בגימ' רמ"ח בימינא. והדם הוא בשס"ה גידין בשמאלא כמ"ש בזוהר בכ"מ כי רמ"ח מ"ע בימין ושס"ה ל"ת משמאלא. לכן האברי"ם רמ"ח בסוד אב"ר מאברה"ם במזבח מלכות כי אברהם גר צדק במלכות. והדם גבורות ביסוד יצחק קץ ח"י ולכן נקרא גי"ד כי בו שורש הגידים ולכן הדם אינו נזרק רק ביום בסוד יסוד דכורא והאברים הולכין ונקטרין כל הלילה היא העולה על מוקדה כל הלילה בסוד המלכות והבן. ואי"ה בבית קרבן נאריך יותר ולא באתי כאן רק לבאר ענין המזבח מעט:
יח הנה היסוד הי' ל"ב אמות על ל"ב אמות שהם בריבוע אלף כ"ד. והנה כל האמות שהי' במקדש בני וא"ו טפחים בסוד ז"א קו המדה ש"ק חוץ מאמה יסוד וסובב וקרנות וי"ל הטעם כי ביסוד יש מקום קיבול ה"ח או ה"ג. ואמה סובב בסוד החסד שכולל כל ה"ח יומם דאזיל עם כלהו כידוע ואמה קרנות ששם עיקר נקודת המלכות ה"ה תתאה. עלה ה' אמות וכנס אמה זה הסובב בארנו בשם הזוהר שאלו ה"א אמות בסוד ה"ס חגתנ"ה, ואפשר לכן הי' חוט הסיקרא אמה אחת תחת הסובב כי אמה הראשונה חסד ומשם מתחיל הגבורה לכן הי' אדום. ואמה של כניסת הסובב אפשר בסוד שורש החסד בדעת יסוד דאמא יומא דאזיל עם כלהו לכן הי' בת ה"א טפחים נגד ה"ח, עלה שלש נגד חב"ד ומקום הקרנות אמה בסוד מלכות וכתר כמש"ל, ואמה הילוך רגלי הכהנים נשאר מקום המערכה כ"ד על כ"ד עולה בריבוע תקע"ו כמנין יסו"ד ומלכו"ת כי שם סוד היחוד של יסוד ומלכות כי הקרבנות קרבן לד'. עוד י"ל בענין היסוד שלא הי' מקיף רק ב' רוחות כמו דלת, וב' רוחות השניים בסוד דל"ת שני' בלי יסוד מחמת חלקו של יהודה ואפשר לומר כי ידוע שיש למלכות ב' חותמות ציון וירושלים בחינות בינה ומלכות והם ב' דלתו"ת כי דלת
ד היא ב' ווי"ן ויו"ד אחת בגימ' כ"ב אותיות שיש ביסודה שהם ב' דלתות וציר אחד כי היוד כמו ציר כמ"ש בע"ח הקדוש ודל"ת אחת מקבלת מז"א באחוריים בסוד ירושלים ואח"כ מקבלת מבינה בעצמה דלת שני' בחינות ציון וכבר כתבנו בראש חיבור זה ענין יהודה שהוא מלכות ירושלים לכן הי' חסר במזבח דלת הזאת מחמת שלא הי' בחלקו של טורף ונשאר רק דלת שני' ציון בחי' בנימין יסוד דמלכות כי שם כל העבודה ועליות מ"נ. והנה לפי הדיעה שהיסוד הי' אוכל בדרום ובמזרח אמה וכן כתב הגראז"ל הנה יהי' מחזיק היסוד ס"ה אמות מרובעות והוא היחוד יסוד במלכות:
יט ונבאר ענין הכבש שהי' למזבח והי' יוצאין ממנו ב' כבשים קטנים האחד לימינו במזרח לסובב, והשני לשמאלו למערב ליסוד הנה הכב"ש ידוע מהאר"י ז"ל בסוד יסוד כי כב"ש אותיות שכ"ב כי ממנו השכיבה ועיין בזוהר צו למ"ד ע"א כי הכבש בחינות יסוד והחילוק שבינו לבין יסוד המזבח שהוא ג"כ בחינות יסוד. היינו כי המזבח עיקרו בבחינות המלכות שמתכוננת ע"י ט' מלכיות דז"א ונקודה שלה ונעשית פרצוף גמור. וא"כ יסוד המזבח הגם שהוא מדכורא מ"מ עיקרו בנוקבא ונעשה עצמות המלכות, אבל הכבש ירמוז על יסוד דדכורא, ולכן היו מולחין האיברים על הכבש כי המלח הוא ביסוד ברית מלח עולם כמ"ש בזוהר ויתבאר אי"ה בבית הקרבן כי עקרו בעטרת היסוד ולכן היו מולחין בחצי הכבש העליון לצד המזבח והבן. והנה כל גוף הנוקבא נגד יסוד דז"א כמ"ש האריז"ל עיקרו נגד ת"ת שלה והתחלתו נגד דעת וסופו נגד יסוד שלה היינו יסודה נגד הארה היוצאת מפי יסודו:
והנה ידוע בתיקונים כי דרועין לדרום ורגלין לצפון וא"כ חג"ת דרומים ונה"י צפונים. ימין ושמאל והת"ת מזרח ויסוד מערב. לכן י"ל כי הג' כבשים נגד ג' בחינות שלה ראש בטן גוי' חב"ד וחג"ת ונה"י ובכולן עיקר האמצעי שבהם נאחזת בז"א וכן נדבקת בז"א ג"כ בג' מקומות בדת"י כידוע והם ג' נקודות חולם בדעת מלאפום באמצע ת"ת חירק למטה ביסוד. לכן הכבש הגדול עולה למעלה לדעת שלה, והימיני לחג"ת שלה לכן הי' לימין וגם למזרח כי שם הת"ת [ונכללו כאן הנו"ה עם חג"ת]. והשמאלי למערב ליסוד שלה ועוד נ"ל כי גם הכבש לא על עצם יסוד דדכורא מרמז רק על רוחא דבה והוא בחינות דכורא שבה בנימין צדיק תחתון ששורשו מצדיק עליון יסוד דדכורא אך כי יקשה לנו דהלא הארי' הרובץ על המזבח מרמז על הרוחא דבגוי' שם רי"ו בגימ' ארי' והוא האוכל כל הקרבנות כידוע מרבינו הקדוש האריז"ל ועיין מה שכתוב לעיל בחלק ראשון ושני ואם כן מה ענין הכבש. ועוד שנית קשה דהלא לפי דברי הגמרא המזבח כלו בחלקו של בנימין ולכן לא היה בדרום יסוד שלא לכנס בחלקו של יהודה ואם כן הכבש שהיה בדרום בחלקו של יהודה האיך נוכל לומר שהוא בחינות רוחא דבגוי' בחינות בנימין. והמזבח בחינות יהודה מלכות בחלקו של בנימין יציבא בארעא וגירא בשמי שמיא. אפס אם תתבונן תראה כי הדברים נכונים עפ"י הידוע מרבינו האריז"ל שכל הבירור הוא רק ע"י הדכורא שכוחו עצום אבל הנקבה אין בכחה לברר ולכן היא פטורה מספירת העומר. ולכן כל ששת ימי המעשה נגד וא"ו קצוות דז"א אנו עוסקי' בטל מלאכות לברר בירורין דזי"ן מלכין. ובשבת קודש מצד המלכות אין בידה לברר מצד מיעוט כחה רק היא מתעלית אל קודש עליון מסוד או"א, נמצא כי הבירורין שמתבררין ע"י האי רוחא דבגווי' כמ"ש בכוונות ק"ש ע"ה הכל מחמת שהוא בחינות דכורא והוא יורד לבי"ע לברר בירורין ואפשר שזהו עבין מ"ש שש"ק דזעיר יורדין לבי"ע לברר בששה ימות החול הכל בסוד הרוחא הזה וידוע מ"ש האריז"ל שמזה הרוחא נותנת חלק בכל ולד ועיין מ"ש הגר"א ז"ל בליקוט עיבור אחר יניקה כי קודם שיולדת אז היא בעצמה מעלית מ"נ מן הקליפות אבל אח"כ נתעלית בבחינות אמא עילאה ואינה יורדת לברר. רק הבנים שלה שנוטלין חלק כ"א מן הרוחא דבגווי' וכן בין הבנים בעצמן עיקר המעלה מן הקליפות הוא התחתון שבהם לגדול הימנו עד לאמם וזהו ענין כיבוד לאח הגדול ראשית הרוחא כידוע וזהו ג"כ כי עיקר הבירור בעשי' והיא מעלית מ"נ אל היצירה וכן היצירה לבריאה והבריאה אל המלכות:
ובזה נוכל לומר כי הכבש בסוד הרוחא היורד למטה לעולמות בי"ע כאשר ידוע מרבינו האריז"ל כי עיקר הקרבן בעשי' ומשם נתעלה בבחינות עליות מ"נ עד המלכות וזהו ענין הכבש שע"י מעלין הכל אל המזבח שהיא המלכות. ונמצא כי הארי' הרובץ על המזבח הוא הרוחא דמלכות בעצמה שהוא אינו יורד והוא כבר נתברר לטוב גמור קודש קדשים בסוד אור זרוע לצדיק וצדק, והכבש צדיק דנפיק מנה לבי"ע לברר בירורין בהתלבשות ש"ק דז"א. וכן ידוע מרבינו האריז"ל ששורש הרוחא הוא רק מש"ק לכן נבראין ממנו מלאכים לא נשמות שהם מן המוחין וענין בריאת מלאכים בסוד ברורי מלכין קדמאין ונעשין צלם אל הנשמה שעיקרה אור ומוח מבחינות מ"ה שלא נשבר. ובזה תבין ענין הג' כבשים והי' עשוין כדמות ש שין בג' קוים בסוד הרוחא הנ"ל ג' גווני הקשת חג"ת ג"פ ע"ב שגימ' רי"ו כידוע באר חפרוה שרים חג"ת שעשו אותה כלי מחזיק ברכה באר מעלה מ"נ. והי' הפסק אויר מעט בין הכבש למזבח כדי ליתן האברים על המזבח בזריקה כי היא נזרקת למעל' בסוד המ"נ כמ"ש בתיקונים מונח זרקא מונח סגול וענין ההפסק בין הכבש למזבח ע"ד מ"ש בזוהר בכוס של ברכה ונשא מגבעות בינה ובין רעיותה [שהן עולמות בי"ע] שיעורא דזרת וכן כאן המזבח בסוד מלכות דאצילות והכבש בחי' בי"ע:
זי"ן היכלות הבריאה וביארנו שם כי זי"ן כלים בסוד זי"ן תחתונית דמלכות דאצילות שנעשית עתיק בבריאה כי ז"ת דעתיק מתלבשים בעולם שלמטה. לכן נלע"ד כי המשכן הי' בסוד מלכות דאצילות עצמה שהיא למעלה מעולם הבריא'. והנה עיקר בית נאמר תמיד על היכלות הבריאה ושם המלכות דאצילות מנהגת את ביתה כמ"ש ותתן טרף לביתה, וחוק לנערותי' זי"ן נערות אסתר כאשר נבאר אי"ה בבית קנין, לכן הי' הבתי מקדשות בנין גמור אבל המשכן אוהל עראי כן הי' נלע"ד מכבר ועכ"ז לא רציתי לסמוך עלי עד אשר זכני השי"ת, ומצאתי ראיתי בדברי הגראז"ל בפירוש לשה"ש בסוף קפיטל א' כי ערשנו רעננה מורה על המשכן ששם הי' חיבור וזיווג כל העולמות, וקורות בתינו ארזים רהיטנו וכו' היא ב' בתי מקדשות והענין כי תועלת האשה לב' דברים א' לאישות וב' לראות ולצפות הליכות ביתה הדברים הכרחים לבית. לכן אמר ר"י מימי לא קראתי לאשתי אשתי שהוא לשון מגונה המורה על האישות אלא בית המורה על השני שהיא עקרת הבית. וזהו ההבדל עצמו שבין המשכן לביהמ"ק שבהמ"ק הי' בערך המפרנסת את ביתה ולא הי' גלוי הדביקות משא"כ במשכן הי' גלוי הדביקות, ולכן נקראו בתי מקדשות כמו בית וכנ"ל עכ"ל הזהב ותלי"ת כי כוונתי לדעתו כאשר יראה המבין. ולבאר פרטי הדברים תקצר היריעה ואין כאן עת האסף אך בקיצור אומר הנה בר"פ ויקהל חושב מ"א דברים בעשיות המשכן ובכ"א כתוב את. את המשכן. את אהלו וכו' ועם את כל אשר צוה ד' הנכתב מקודם הוא מ"ב כי המשכן הי' דוגמת בריאת העולם שנברא ע"י שם מ"ב כידוע ולכן הי' יודע בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ כמ"ש בסה"ק, והנה כתוב בזוהר פנחס רמ"ט כי שם מ"ב הוא ד"פ עשר הוא מ"ס עם זכור ושמור הוא מ"ב []וכן שם ע"ב הוא עי"ן עם ב' כוללים אנ"י וה"ו] והיינו כי בכל אחד מע"ס יש ד' אותיות השם חכר"ן כידוע ויהי' הע"ס אלו ע"ס דמלכות והגם כי בביהמ"ק לא נתגלו רק ז"ת דמלכות זאת המתלבשין בבחינות ז"ת דעתיק בבריאה מ"מ במשכן שמרמז למלכות עצמה נרמזו כל הע"ס גם הג"ר. והנה הבאתי בח"א פי"א דברי הגראז"ל בס"ד דף ו' כי בינה דרדל"א מתלבשת בגלגלתא. ומן ז"ת דחכמה דרדל"א שם יש יריע"ה חדא אור שנברא ביום א' והוא באוירא קוטרא עילאה עי"ש [כ"ז נרא' בסוד ב' יסודות דחו"ב דרדל"א שבדעת אבל במשכן הי' אפשר גם חו"ב דרדל"א עצמן שלמעל' שהם חו"ב דמלכות דאצילות ודו"ק היטב]. ובזה י"ל שז"ס את המשכן [שהוא היריעות כמ"ש רש"י ז"ל] את אהלו את מכסהו את קרסיו נגד החכמה יריעה חדא המתלבשת באוירא קרומא. את קרשיו בריחו עמודיו אדניו בסוד הבינה המתלבשת בגלגלתא עצם הגלגלת שורש כל עצמות הגוף וכמ"ש הגראז"ל באד"א שהקרשים דוגמת העצמות המעמידים הגוף. ארון ובדיו וכפורת ופרוכת ד' דדעת. וכן השלחן ומנורה ומזבח חג"ת ובכ"א ד' כנ"ל. ובמזבח העולה ומכבר ובדיו וכליו ד' דיסוד ושמה נתוספו כיור וכנו נו"ה דיסוד עצמו שהם שקתות המים בו"ה דיסוד תרין בימין. קלעי החצר עמודיו אדניו ומסך ד' דנצח. יתדות המשכן ויתדות החצר ומיתריהם בהוד והם ג' והרביעי מלכות אפשר בשורשה בחזה ת"ת. את מסך הפתח לפתח המשכן הכתוב אצל מזבח הקטורת ת"ת. בגדי השרד ובגדי אהרן ובגדי בניו במלכות כי שם חלוקא דרבנן לבוש מלכות והם ג' והרביעי מלכות שבמלכות עולת לכתר לכן כתובה מקודם את כל אשר צוה ד'. והם ביחד מ"ב. ובזה תבין ג"כ מ"ש האריז"ל בסוד ט"ו אמות קלעים לכתפים בסוד ב' כתפים דא"א. וצ"ע דמה ענינם זה לזה ולכל הפירושים לא תוכל לכוון דעת דא"א בקלעי החצר ולהנ"ל הוא מתוק מדבש כי כן נו"ה דעתיק נעשים דעת וכתפים דא"א כ"ז כתבתי בחפזי כי המדפיסים אצים ואי"ה בבית הקרבן עוד אתן את דודי לך בזה:
בית מועד
פרק א' "יוצר "המועדים "ומקדש "הזמנים צוה לנו בתורתו ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי תשבות ופירשו רבותינו הקדושים שקאי על הימים טובים שהם ששה מועדים נגד שש ימי המעשה ששה קצוות ובהם מותר מלאכת אוכל נפש וביום השביעי תשבות לגמרי. ואולם סדרן של השש מועדים מצאתי בזוהר הקדוש ויתבאר לפנינו. ויתבאר לנו בזה ענינים רבים בענין המועדים שיש דברים תמוהים לכאורה מה נשתנו אלו מאלו אחר שהמכוון בכולם להמשיך המוחין ולתקן המדות ולמה בפסח ושבועות המשכת המוחין בספירת העומר נו"ן יום ובר"ה ויוה"כ וסוכות המשכת המוחין בדרך אחר בשופר ולולב וסוכה וגם ענין הפלוגתא אי בר"ה נברא העולם או בניסן וידוע מ"ש האריז"ל שאלו ואלו דא"ח וזה במחשבה תה במעשה ויתבאר בדברינו כאן. וגם לבאר בפרטות כל מועד ומועד למה בפסח באה המצוה בקרבן פסח ומצה, ובשבועות ענין שני הלחם ומ"ת ובר"ה מצות תקיעת שופר וביוה"כ כל ענין עבודת יוה"כ ולמה לא נכנס כל השנה לקה"ק רק ביוה"כ. וכן כל המצות שיש בחג הסוכות, והשי"ת יעזרינו ע"ד כבוד שמו להשכיל על דבר אמת, ומקודם נקדים מ"ש למעלה בראש בתי הנפש ענין הזמן בבחינות הנפש שהיא מדריגה למטה מהאדם, ויהי' רוח האדם בזעיר ונפש שהוא הזמן במלכות, וכן בערך עולם האצילות כל בחינות בי"ע בחי' נפש אצלו כי המלכות שהיא הנפש דאצילות מתפשטת בבי"ע וזהו מ"ש בהרבה מקומות שהמועדים בבריאה, והזמן מתחלק ג"כ לג' בבי"ע כי בח"ל מתנהג עפ"י עולם העשי' ובא"י ביצירה, ובמועדים מתנהג עפ"י עולם הבריאה כמ"ש האריז"ל, ותראה לפי"ז כי הששה מועדות נגד ו"ק המה בחינות ש"ק דבריאה הגם כי שורשם באצילות עיקרם בבריאה, וכן כתב ג"כ הגראז"ל בס"ד כי המועדות בבריאה, והנה גם בבריאה יש כמה סדרים יש ש"ק דיושר דז"א ויש ש"ק דא"א ועתיק שנים קדמוניות והם בבריאה מן המלכות דאצילות הנעשית עתיק בבריאה, ויש ג"כ בחינות ההיכלות שהם ששה היכלות חוץ היכל קה"ק כאשר נבאר אי"ה הכל בפרטות, והנה מצאנו בזוהר בראשית בהשמטות, ובזוהר חדש תולדות סדרן של המועדים וזהו כי פסח בחסד ור"ה בגבורה ושבועות בת"ת ויוה"כ בנצח וסוכות בהוד ושבת ביסוד ושמ"ע מלכות. והנה לבאר הדברים למה המועדות בה"ס מחסד עד הוד, ושבת ביסוד נלע"ד עפ"י מ"ש בע"ח כי המועדים מסוד מוחין דאמא, ושבת מסוד מוחין דאבא קודש, אבל יו"ט רק מקרא קודש שצריך לקרוא ולהמשיך מוחין דאבא אבל בשבת באין מעצמן, והנה המוחין דאמא מתלבשין בג' קוין דז"א בחסד ונצח, ובגבורה והוד, ובת"ת בשליש או בב' שלישים ושם מסתיים יסוד דאמא ומתגלה יסוד דאבא ונמצא כי ביסוד שהוא יתום מאמו בלי מוחין דאמא שם מגולה יסוד דאבא לכן כל המועדות בה"ס ששם מוחין דאמא ושבת ביסוד מוחין דאבא. והנה פסח מועד הראשון בחסד יומא דאזיל עם כלהו לכן כל המועדות זכר ליציאת מצרים, והוא בחסד כמ"ש זכרתי לך חסד נעוריך וכו' לכתך אחרי וכו' כי יצאו ממצרים לילך במדבר בארץ לא זרועה בלי מזון ומחי' רק מאהבת השי"ת, וכן ר"ה בגבורה ידוע כי לכן דנים בר"ה כל העולם כי אלקי"ם שופ"ט כי הגבורות מצמצמים שלא ליתן רק עפ"י שורת הדין. ושבועות בת"ת ג"כ ידוע לכן בו ניתנה התורה שהוא בת"ת כידוע, ויוה"כ בנצח לכן בו מנצחין כל המקטריגים לכן השטן לית לי' רשות לאסטוני ביוה"כ לכן נוטלין תיכף אחר יוה"כ בסוכות הד' מינים להראות שאנו נצחנו כמ"ש במדרש. וכן ביוה"כ סוד שני השעירים שסודם בנו"ה כאשר נבאר אי"ה להלן והימיני נמתק שהוא הנצח, וסוכות בהוד וידוע כי בהוד נרמז הגלות כל היום דו"ה וכן הסוכה מרמזת על גלות כמ"ש ביה"ר כאלו הרחקתי נדוד והוא ידוע ולכן כל או"ה נוטלים שם חלקם בע' פרים וכן נרמז כל הגאולה בסוכות כמ"ש בזוהר שם **(הנה להבין ענין יוה"כ וסוכות שהם מועדים היותר גדולים והם בנו"ה ותבין ג"כ ענין משה רבינו ואהרן הכהן שהם בז' אושפיזין בנו"ה והלא ידוע שהם בדעת ביסודות דאו"א כמ"ש האריז"ל אבל הענין י"ל עפימ"ש הגראז"ל שהדעת מתפשט בנו"ה ועיין בליקוטים בליקוט המתחיל מצה ששם הדעת שם אקו"ק במילוי יודין בגימ' קס"ג כמנין נצח והוד והם ג' אותיות הראשונים כמנין נצ"ח ופס"ח והוא בימין דכורא וה"י אחרונה בגימ' הו"ד עי"ש, וזה י"ל ענין הכליות יועצות דעת שהם בנו"ה והן אפיקי מים ולכן משה ואהרן שהם בדעת מתפשטים בנו"ה וכן י"ל ביוה"כ וסוכות שהם למעלה בדעת ומתפשטים למטה בנו"ה יוה"כ בנצח נגד מרבע"ה. ולכן הוא מועד היותר גדול וסוכות נגד אהרן בהוד וידוע כי בזכותו הי' ענני הכבוד שהם נגד סוכות וכן למעלה בז"א למטה מהחזה נגד נו"ה שם הארות המוחין מן וענני הכבוד כמ"ש בע"ח הקדוש עי"ש והם נגד יוה"כ וסוכות כי סוכות נגד ענני הכבוד ידוע ויוה"כ נגד המן כי בו ניזונין מן הקולות הפנימיות דאמא וז"ס כי על כל מוצא פי ד' יחיה האדם והוא ג"כ המן ותראה דבר פלא כי בערב יוה"כ כתב האריז"ל בכוונת האכילה כוונת מ"ן דמנצפך עי"ש, וכן ענין קין והבל שהם בדעת כידוע וגם בנו"ה כמ"ש בס"ד להגראז"ל והטעם לכל זה כי הדעת שורשו מנו"ה דעתיק ב' כתפין דא"א ועיין בבית הקרבן ח"ג פי"ח:)** והנה שמ"ע במלכות סמוך לסוכות כי איהו בנצח ואיהי בהוד ושם מקומה, ושבת ביסוד כתוב בתורה לדורותם ברי"ת עולם כי או"ת הוא ביני וביניכם כי הברית מחבר דו"נ כנסת ישראל לאביהן שבשמים, וידוע בכ"מ כי השלום ביסוד וכן בס"י שלום כנגד היסוד ודע כי שלום אין הפירוש רק שלום בלי מחלוקות כמו שסוברים העולם רק הפירוש של שלום הוא מנוח"ה והוא ביסוד כמ"ש ומצאן מנוחה אשה בית אישה וכן בשלמה המלך שהי' בסוד היסוד כמ"ש והמלך שלמה ברו"ך ברכות לראש צדיק כתוב עליו והוא יהי' איש מנוח"ה כמ"ש הגראז"ל:
וכן מצאתי אחר כתבי בתה"ז להגראז"ל. ועיין בזוהר פקודי רמ"ב דמקדשא דעביד שלמה אתקין לי' ברזא דנהר וכו' דאיהו שלמא דביתא, ניחא דביתא וכו' ועל דא כתיב והוא יהי' איש מכוחה עי"ש, והמנוחה הוא היסוד שהכל תלוי עליו כי אם הוא מוטרד אינו יכול לעבוד עבודת השי"ת ומה הנאה יש לו בכל הברכות כמ"ש לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום לכן שבת מקור הברכות כמ"ש בא שבת בא מנוחה כי ביו"ט הותר אוכל נפש ואין המנוחה בשלימות רק בשבת שנאסרו כל המלאכות ובו יונה מצאה מנוח וזה הפירש וישבות ביום השביעי וכו'. ולכן ויברך א' את יום השביעי כי זה תלוי בזה. וטעם ר"ה בגבורה כמ"ש לקמן כי השנה במלכות ששורשה מגבורה לכן הגבורה ראש השנה והוא דין וכן הנצח שהוא יוה"כ משא"כ סוכות שבהוד, נמתק בחסדים והטעם כמ"ש הגראז"ל כ"פ שההוד יותר ממותק מן הנצח כי דוד אחליף מדות, ועיין מ"ש בבית מדות ולכן הוא נגד אהרן הכהן איש החסד וכל החג בסוד החסדים פנימים ומקיפים כידוע:
ב ודע כי נגד שבע מדות הקדושות הנ"ל, יש שבע ראשי עבירות ז"ס דסט"א כמ"ש הגראז"ל בליקוטים שהם התאוה והקנאה והכבוד וזנות שהוא יצר הרע, ועין הרע, ושנאת הבריות והוא ג"כ לשון הרע. והשביעית היא הבטלה בור ריק ליצני, צמאון כידוע כי חג"ת הם בקדושה במחשבה. ונה"י במעשה וכן זלע"ז התאוה והקנאה ובגדם זנות ועין הרע במעשה בנו"ה. וכן הכבוד באמצע נגד הת"ת במחשבה. ולשון הרע במעשה נגד היסוד. ברית הלשון והמעור ושם בקדושה מצות ואהבת לרעך כמוך ולכן נגדו בקליפה שנאת הבריות ולה"ר, והנה לכן צוה השי"ת במועדות לשבר את המדות אלו בפסח שהוא החסד שנגדו התאוה נאסר החמץ לשבר תאות לבבו כמ"ש המפרשים כי שורש התאוה במאכל והמצה אין בה טעם כמ"ש המפרשים ובר"ה נגד הקנאה כי אחר שיודע שהכל בדין שמים לא יקנא בחבירו. ושבועות נגד הכבוד כי התורה היא היפך הכבוד כמ"ש סימן לגסות הרוח עניות דתורה, וכן אמרו חכז"ל אם נבלת בהתנשא שצריך לנבל עצמו על התורה ולבסוף מתנשא וסוף הכבו"ד לבוא, ויוה"כ בנצח נגד הזנות לכן קורין פרשת עריות ביוה"כ, וגם נראה שאז שולט יצה"ר של זנות כמ"ש בגמרא והאידנא יומא דכפורא ואיבעל כמה בתולתא בנהרדעא ואפשר לכן צוה השי"ת להתענות כדי לשבור כחו כי יצה"ר של זנות הוא היותר גדול, ובסוכות נגד עין הרע כי הסוכה מרמזת להאדם שימיו בעוה"ז המה רק דירת ארעי וימיו כצל עובר ולמה יהי' עינו רעה בשל אחרים כמ"ש המפרשים שלכן צותה התורה לעשות חג הסוכות בעת האסיף להראות להאדם כי קניני האדם הבל עיין בעקידה ובעוללת אפרים. ושבת נגד לה"ר לכן צריך לשמור מאוד פיו ולשונו בשבת ממצוא חפציך ודבר דבר כי מן המותר יבא אל האסור ואמרו חכמז"ל שאפילו ע"ה ירא לשקר בשבת כן נראה לפע"ד מדברי הגראז"ל באיזהו מקומן אבל לפי הנראה בכ"מ הסדר בג' תחתונות באופן אחר היינו שנאת הבריות נגד הנצח ענף החסד ששם האהבה ובקליפות שם שנאת הבריות ונגדו בקדושה יוה"כ בנצח תיקנו לפייס את חבירו. ונגד ההוד הוא עין הרע שהוא ענף הקנאה שהוא נגד הגבורה ונגדו בקדושה סוכות כמ"ש למעלה ויצר הרע שהוא הזנות ביסוד ידוע ונגדו בקדושה שבת שהוא תיקון לפגם הברית כידוע ולכן בו הזיוג בקדושה ונגד השביעית בטלה בור ריק נגדו בקדושה מלכות שמים שמיני עצרת ואז הלבנה במילואה כי כבר נבנית המלכות בגבורות בר"ה ויוה"כ ובחסדים בסוכות סיהרא בשלימותה כמו בימי שלמה פב"פ שלכן שמיני עצרת נגד שלמה ע"ה:
ג הנה כבר ביארנו ז' מועדות נגד ז"ס בשם הזוהר ונלפע"ד בדרך אפשר לומר שגם המה מרומזין בז"ס דעתיק המתלבשין בא"א. והנה כבר ביארנו למעלה בבתי הנפש ובית עולם באריכות גדול כי עיקר הנה"י דעתיק בחזה דא"א בחו"ג דא"א המלובשין באו"א וחג"ת במוחין דא"א והבאנו שם פלוגתת האר"י החי עם הגר"א ז"ל כי לדעת האריז"ל חסד דעתיק בגלגלתא ות"ת באוירא, ולדעת הגר"א ז"ל חסד באוירא ות"ת בגלגלתא וכבר כתבנו תירוץ לפ"ד למעלה בבתי הנפש אולם במוחא מסכימים לדעת אחת שמלובש שם גבורה דעתיק והנה עפי"ז י"ל עפ"י דרך האריז"ל יהיו פסח בחסד דעתיק בגלגלתא שבועות בת"ת באוירא, ר"ה בגבורה במוחא, יוה"כ בנצח דעתיק בחסד דא"א המלובש באבא, וסוכות בהוד דעתיק גבורה דא"א המלובש באמא ושבת יסוד דעתיק בחזה דא"א ושמיני עצרת מלכות דעתיק. ועד"ז יתפרש היטב למה שמיני עצרת אצל סוכות כי ידוע מרבינו האריז"ל כי בכל פרצוף המלכות הפרטיות שלו בעטרת היסוד חוץ מעתיק שהמלכות שלו בהודו לכן שמ"ע מלכות אצל סוכות הוד והוא כפתור ופרח:
והנה נבאר מעט הדברים בפרטן הנה לפ"ד יהי' פסח בחסד בגלגלתא דא"א ושם בגלגלתא דא"א באחורי העורף יניקת פרעה מלך מצרים כמ"ש האריז"ל בכוונת הגדה. והנה לדעת הגראז"ל בס"ד כל הז' תיקונים המוזכרים בס"ד ג"ט קר"ע פ"ח כולם בגלגלתא לבדה עי"ש. ועיין למעלה בבתי הנפש פ' י"ג ולפי"ז י"ל שהמה נגד זי"ן ימי פסח (וכן הוא ג"כ לדרך הגראז"ל בסוף ס"ד אביאנו אי"ה לקמן שזי"ן ימי פסח נגד זי"ן דגלגלתא אלא שלא פירש רבינו ענינם בפרטות] והנה סדר הז' תיקונים לדעת הגראז"ל ראשון גלגלתא בעצמה דעת ובינה דעתיק והיא מיסוד דבינה דרדל"א, קרומא חסד, ועמר נקי גבורה, ומצחא ת"ת, ועינים נו"ה, וחוטם ב' תיקונים יסוד ומלכות ב' נקבים שבחוטם והנה כמו כן בזי"ן ימי הפסח הראשון בסוד הדעת שהוא בחינות זי"ן תחתונות דבינה דרדל"א לכן בו יצאו ממצרים בנון תרעי דחירותא של הבינה שלכן נזכר נו"ן פעמים יציאת מצרים בתורה כמ"ש בתיקונים כידוע בכ"מ שיציאת מצרים בבינה ולכן גומרים את ההלל משא"כ בכל הששה ימים, ועפי"ז יאירו עינינו ג"כ בכמה דברים האחד למה מברכין הטל ביום ראשון כי לדעת הגראז"ל הפירש בחד גלגלתא מליא טלא דבדולחא שהיא תיקון אחד כי בגלגלתא בינה שורש הגבורות בוצינא דקרדינותא טלא דבדולחא ואח"כ מתגלה יותר במוחא גבורה דש"ק דע"י והוא ענין נפלא תלי"ת והשני להבין למה מתחילים ימי הספירה מיום שני של פסח וכבר ידוע מ"ש האריז"ל שלכן פסח הוא יו"ט שבוע הראשון של הספירה חסד הכללי וא"כ צ"ע למה לא יתחילו מן יום הראשון אבל עם דברינו ניחא כי יום הראשון בבינה ודעת שורש כולם ומיום השני מתחיל חסד דע"י וביום ב' גבורה. וכן כולם לכן מתחילים למנות ספירה מיום ב'. וכ"א מאלו זי"ן נכלל מזי"ן עד מ"ט ימים. וזה ג"כ מ"ש בתורה וספרתם לכם ממחרת השבת כי יום ראשון של פסח בחינות דעת שורש הששה קצוות בחינות שבת, וזה אפשר כוונת הפייטן ביום א' דפסח בברכת הטל בדעת"ו אביעה חידות בעם זו בזו בטל להחדות, והנה ביום וא"ו של פסח נגד נקב ימין שבחוטם יסוד בו הי' קריעת ים סוף בזכות יוסף כמ"ש הים ראה וינוס ארונו של יוסף ראה ואפשר זה שכתוב בתורה וברוח אפיך נערמו מים וכן נשפת ברוחך כסמו ים וכן בתהילים י"ח ויראו אפיקי מים וכו' מנשמת רוח אפך **(הנה לפמ"ש בפנים ענין שביעי של פסח שסודו בחוטמא יסוד דרדל"א שגגת בחוטמא נוכל להבין בזה ענין קי"ס שנעשה בשביעי ש"פ ויש לי בכאן ענינים עמוקים ואין רצוני להאריך וארמוז בקיצור נמרץ לחכם ומבין מדעתו הנה בהגדה לרבינו הקדוש מקאזניץ ע"פ בצאת ישראל ממצרים הביא בשם רבינו המגיד מהד"ב)**
ד והנה שבועות הוא בת"ת ולדברינו בת"ת דע"י ברישא תנינא באוירא ובו גנוז יסוד דחכמה דרדל"א לדעת הגראז"ל בס"ד עי"ש כי הדברים שם עמוקים מאוד לכן בו ניתנה התורה אורייתא מחכמה נפקת וכן לפמ"ש בבתי הנפש סימן י"ג ע"ד ההיכלות מרמז אוירא להיכל אהבה וגלגלתא לרצון משם הגראז"ל ובהיכל אהבה גנוז יסוד העליון שומר הברית עיין בביאורו להיכלות כמ"ש כ"פ בחיבורי זה לכן כתב הגראז"ל בסוף ס"ד כי שבועות נגד יסוד והכל הולך למקום אחד. ושם אור דנפיק מאויר, תורה אור, אור הגנוז לצדיקים שגנזו בתורה כידוע לכן בו ניתנה התורה, ומשם מאוירא שורש הכלי והרוחא דבגוי' כלי מחזיק ברכה כמ"ש בכוונת ק"ש שע"ה וכן נעשו בקבלת התורה כלי מחזיק ברכה כי בועליך עושיך ד' צבאות כי התורה ידוע שהיא ברוח וירידת התורה לארץ, בסוד המשכת הרוחא משורש השרשים מאוירא עילאה עד ארץ, מלכות והבן. ועיין בדברינו בבית הקרבן ח"ב פ"כ וי"ט בענין זה כי שלמים ירמזו לסוד האי רוחא ועפי"ז יש ליתן טעם למה לא הקריבו בציבור שלמים בשום פעם רק בשבועות, וכן בעת מ"ת כתוב ויזבחו זבחים שלמים ועיין בבית הקרבן מ"ש בזה. ואח"כ הוא ר"ה רישא תליתאה מ"ס דא"א גבורה דעתיק לכן ראש השנה אחר שבועות וכאן במוחא שורש זו"נ כי למעלה נאמר ואין אלקים עמדי וכאן ראשית ההשגה כי על המוח קרום להפסיק בין העליונים לתחתונים עיין בבית עולם ח"א סימן יו"ד ועיין בביאורי הגראז"ל בתז"ח ע"ט באריכות בענין רעו דמחשבה עילאה מ"ס למרדף אבתרי' לאוירא ולרדל"א רק שהפריסא מעכב עי"ש איך כי שירותא מחכמה סתימאה כי למעלה **(זצל"ה כי יציאת מצרים שהי' אות על בריאת עולם הי' צריך להיות בדוגמת בריאת עולם, והנה כמו בכאן מסרו נפשם לקפץ לים והתעוררו האין לעשות הים לחרבה, זה עלה במחשבת הקדמון מסירת נפשם ואז הים שאין לו סוף נס ונעשה באפס מה לגבול לברוא עולם עי"ש ודפח"ח וכבר ידעת כי הצימצום נעשה מבחינות גבורות ובבחינות מלכות בריש הרמנותא דמלכא גליף גלופי [ולדברי הגראז"ל בסוד היכל הזכות למטה מהטיבור עיין לקמן סוף פי"ט ובסוף חלק זה ותבין סיום המזמור ההופכי הצור אגם מים כי סוד הצור בהיכל הזכות עיין בית הקרבן ח"א בארוכה] בטהירי עילאה ולפמ"ש בשג"ע הוא בסוד יסוד דמלכות בסוד הרחיבי מקום אהלך ותבין בזה ענין הלידה להאילה רחמה צר שביאר רבינו האריז"ל בשביעי ש"פ שיהי' מכוון עם דברי רבינו מהרד"ב ז"ל. וזה הי' ענין הצער הגדול שהי' לישראל על הים מבחינות הגבורות אילה רחמה צ"ר עד שנמשך האור דעתיק כמו למעלה שהאיר לעולמות כחודה של מחט, וכבר ידעת ג"כ דברי הזה"ק קוטרא בגולמא נעיץ בעיזקא שנדרש על כדור הטהירי כנ"ל, והנה ביהל אור ליקט המסדר מדברי הגראז"ל והוא בתז"ח דף פ' ע"ב כי אוירא ובוצינא נגנזו אוירא בקרומא דאוירא, ובוצינא גבורות בגלגלתא וזה קוטרא הוא אוירא, בגולמא קרומא דאוירא, נעיץ הוא שביל היוד, בעיזקא בינה גלגלתא, והוא בחוטמא ששם סיום הגלגלת בתיקונים ושם יסוד דבינה דרדל"א ושם נעיץ השבילא יסוד דחכמה דרדל"א עי"ש [וכן לפימ"ש במק"מ נעיץ בעיזקא הוא מ"ס אלף עלמין דחתימין בעיזקא דכיא הנה החוטם מקבל אורות דמ"ס כמ"ש האריז"ל] ומכל הנ"ל תוכל להתבונן אם עיני שכל לך ענין קי"ס שהי' בשביעי של פסח ועיין עוד בדברינו בבית הקרבן ח"א בארוכה ודו"ק וההי"ב:)** א"א להשיג, ובזה נוכל להבין למה ר"ה היא ראשית השנה וגם ענין פלוגתת ר"א ור"י אם בניסן נברא או בתשרי כי באמת התחלת השנה מפסח גלגלתא רק כי שם אפס ההשגה ומתחיל ממ"ס ראש השנה ועל דרך שכתב האריז"ל כי ניסן במחשבה ותשרי במעשה כי חכמה סתימאה בחינות מעשה לגבי א"ס ורדל"א שלכן נאמר כולם בחכמה עשית כמ"ש בלקוטי אמרים מהרש"ז ז"ל והנה הדיקנא ידוע שורשה במ"ס וגם ידוע מכוונת התקיעות שכוונתה בדיקנא דא"א כי תיקון העליון מן המצר קראתי וכו', ותיקון הששי ורב חסד עננ' במרחב וגם הב' מזלות סוד השופר לכן תוקעין בר"ה סוד מ"ס. וכן סוד התאדמות פני התוקע בש"ע נהורין שכתוב בכוונות ג"כ שורשן ממ"ס כידוע, וענין בבתי הנפש סימן י"ג שביארנו בשם הגראז"ל כי סוד מ"ס דוגמת היכל הזכות למטה והוא מ"ש כרסי' שביבין דינור ומ"ש ועתיק יומין יתיב על כרסי' היא בחינות אוירא אדם על הכסא ותבין בזה ענין המשפט בר"ה וכסא דין וברחמי עתיק עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים כי שם חסדים גדולים שאין שיעור וערך:
ה ודע כי כתב הגראז"ל בליקוטים כי טל וגשם שורשן משערות הראש והזקן כי הטל בגלגלתא טלא דבדולחא כמ"ש שראשי נמלא טל, וגשם בדיקנא מקולות מים רבים אדירים שהוא בדיקנא ושורשו ממ"ס בחינות מים, והנה תתבונן בזה דברים נפלאים כי הנה הטל שורשו בגלגלתא חסד ולכן טל לא מיעצר ועכ"ז הוא בחינות אחורים כי שערות הראש יורדים על העורף והכתף ולכן הכל שוין בו ישראל ואו"ה אבל הגשם שורשו בדיקנא ובמ"ס בחינות גבורות ולכן אינו יורד רק במדה כאשר עושין רצונו של מקום ואם לאו אז ועצר את השמים **(ותתבונן בזה כי בברכת יצחק אשר חשב כי הוא עשו ברך אותו בטל, ולמה לא ברך בגשם כמ"ש בתורה כ"פ ונתתי גשמיכם בעתם וכן למטר השמים תשתה מים, אבל עם הנ"ל יובן כי זה מגיע רק לישראל עושי רצונו לכן זכו לחלקם א"י אשר היא שותית ממי גשמים ולכן באמת לא רצה לברך את יעקב כי מעשיו יקרבוהו ומעשיו ירחקוהו כי הגשם יורד במדה לפי המעשים משא"כ עשו לא יכול לברכהו רק בטל אשר לא מיעצר וברכו שיהי' לברכה, ואולם זכה יעקב וקבל גם את ברכת הטל כמ"ש בגמרא כי אורך ימים בימינה ומכ"ש עושר וכבוד וגם יצחק הודה לזה גם ברוך יהי'. ומשם זכה גם לברכת הוה גביר לאחיך, כי הטל שורשו בגלגלתא שהיא כתר מלכות:)** אבל אעפי"כ הוא בפנים בדיקנא כי אדרבה זה רצונו של הקב"ה לעבוד אותו ובזה ניכר כחן של ישראל כמ"ש היש בהבלי הגוים מגשימים ואמרו חכמז"ל ומעשי ידיהם של צדיקים מגיד הרקיע במה שמתפללין על הגשם והשי"ת מקבל תפלתן ולכן הוא בפנים, ואמרו במדרש שהי' צריך לשאול הגשם בתחילת סוכות כמו בפסח רק בשביל עולי רגלים המתינו בשאלת הגשם עד שמ"ע, וגם אמרינן כי בחג נידונין על המים בירידת הגשם וכן כתוב ביחזקאל שלע"ל האומה אשר לא תעלה לחוג את חג הסוכות ולא עליהם תהי' הגשם ואם משפחת מצרים לא תעלה ולא עליהם יהי' הגשם, והענין כי ביארנו כי סוכות בחינות אמא שהיא מכוסה בדיקנא ושורשה מתיקון התחתון ונקה ששם עיקר ושורש המים כמ"ש הגר"א בס"ד שתיבות המים נגד ונקה עי"ש, היינו כמ"ש שם בס"ד כי בבראשית מתיבות והארץ היתה עד המים י"ג תיבות נגד י"ג דדיקנא ותיבת המים נגד ונקה וה"ס וזרקתי עליכם מים טהורים וה"ס המים שקדמו לעולם עי"ש ונמצא כי עיקר שורש הגשם מתחיל מראש השנה. והוא ב' הנהגות טל וגשם פסח ור"ה ימות החמה וימות הגשמים **([ועוד טעמא רבא איכא למה שואלין המטר במועדים שבתשרי עפימ"ש לקמן פרק כ"ו ובהג"ה שם כי פסח למעלה בגלגלתא דא"א ור"ה וסוכות בגלגלתא דז"א ושם עיקר הנהגת מדה במדה לכן המה ימי דין ולא כן בניסן שהוא למעלה בא"א הי' הכל בלי איתערותא דלתתא כידוע והנה אף כי שם הוא לדרך אחר מ"מ בעיקר הדברים ישתוו עם דרכינו זה שפסח בגלגלתא דא"א וסוכות בבינה וידוע כי עיקר ראש ז"א ומוחותיו מבינה כי מאשא דכיא ואוירא דכיא שביסודה חו"ג נפיק גלגלתא תקיפא והוא גלגלת דז"א וכן לדרך שהבאתי בפרק י"א בשם הגראז"ל שפסח בנוקבא בנפש. שבועות ברוח. וסוכות בנשמה בינה. עולה ג"כ לדרך אחד עם האמור כאן כי סוכות בבינה מוחין דז"א ושם הנהגת מדה במדה משא"כ בפסח למטה בנוקבא שעמה מתנהגין בחסד לפי שהיא בין הקליפות כמ"ש דוד בשתים ולא עלתה לו משא"כ שאול שהוא בבינה עלתה לו באחת כי שם מדקדקין הרבה כמ"ש חכז"ל ע"פ הגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם אלו ת"ח ששגגות נעשין להם כזדונות כי שגגת תלמוד וכו':
והנה מכל הנ"ל תראה שנעוץ סופן בתחילתן כי פסח הוא ראשון למקראי קודש זכר ליציאת מצרים והוא האחרון וכן הוא במזלות שטלה הוא הראש ושם ראש התלי תנין המזלות והוא בעגול זנבו בראש נעוץ סופו בתחלתו כמ"ש רבינו הגראז"ל בס"י ובס"ד בענין הגלגלתא סודות גדולות. והוא ג"כ בקומת א"א הכולל כל האצילות ויהי' פסח בראשו וגם למטה בעקביים ששם המלכות דז"א ור"ה בטבור כמ"ש למטה פרק כ"ו. ואולם כ"ז בענין החצוניות אבל בפנימיות שהיא התורה להיפוך כי שם הראש והסוף בתשרי כי כן מסיימין התורה בש"ת ומתחילין תיכף כי נעוץ סופן בתחילתן והענין י"ל עפימ"ש האריז"ל שברוחא להיפוך שבא חסד שברוחא בכלי הגבורה וגבורה בחסד ודו"ק היטב וההי"ב].)** הא' מרוב חסדי השי"ת ניזונין הכל צדיקים ורשעים בחי' ט"ל והשני היא מה שהצדיקים ניזונין בזרוע בגבורה ובאים בכח מעשיהם והוא בסוד הגשם ולכן ר"ה יום המשפט כי מפסח עד ר"ה ניזונין בחסד בחי' ט"ל. ובר"ה מתעוררין הגבורות גשמים שאינם יורדים רק במדה לעושי רצונו בחינות פנים י"ג תיקוני דדיקנא וכן מתעוררין אז באלול ובעשי"ת י"ג מדות הרחמים כידוע:
ו והנה לבאר מעט הדברים יען המה מקור לכמה דברים דע כי הנה בע"ח מבואר כי הג' רישין דא"א נכללין רק בשנים כתרא ומ"ס. ואוירא נכלל בכתרא, ונמצא המה ב' לבד כתרא ומ"ס. חו"ג דעתיק. ומהם ב' בחינות טל וגשם שערות הראש ודיקנא. ולדעת הגראז"ל שחסר דעתיק באוירא. וגלגלתא בחינות בינה ודעת הנה הוא ס"ל ששערות הראש שורשן מאוירא כמ"ש בליקוט הנדפס בסוף יהל אור וכן כתוב גם בע"ח שעולים דרך האוירא בסוד בני ישראל עי"ש. ועכ"פ תראה כי לדעת כולם שערות הראש מסוד החסד דעתיק ודדיקנא ממ"ס מגבורות דעתיק והנה כתב הגראז"ל כי כתרא ומ"ס סוד אוירא ובוצינא חו"ג בחינות דכר ונוקבא כי מ"ס בחינות נוקבא אל כתרא ואוירא עי"ש בס"ד וגם בפ' כח ובמאמר הטעמים בתז"ח ע"ט כי הנוקבא תמיד גבורות וזכר חסדים. והנה כתב הגראז"ל בס"ד וביהל אור כי קין סודו בדיקנא לבושי' כתלג חיור שהוא סוד לבוש בדים פשתן שהוא יותר לבן מן הצמר כמ"ש בגמרא, והבל שורשו משערות הראש עמר נקי סוד הצמר והוא סוד קרבנו של קין והבל צמר ופשתים כי קין הביא פשתים כמ"ש חכמז"ל והבל הביא מבכורות צאנו צמר ומהם נולדו ב' קליפות ב' מראות נגעים בהרת עזה כשלג בחי' קין. ושאת כצמר לבן הבל. ועי"ש בס"ד בליקוט אם יהי' חטאיכם כשנים וז"ל שלג וצמר הן ב' התיקונים שכתוב ועתיק יומין יתיב וכו'. וי"ג הויו"ת שבי"ג תיקונים בגימ' לבו"ש ופנים ואחור ידוע שהן שורש זו"נ בסוד חושן ואפוד [היינו שדיקנא בפנים סודה דכורא ושערות הראש באחור נוקבא] והן שנים. שנים קדמוניות והן חסדים נגד תולע לכן אמר כאן יהי' לשון הוי' [היינו בחינות ז"א שם הוי'] ואם יאדימו כתולע יאדי"ם בגימ' שם אדנ"י [היינו בחינות נוקבא אחוריים] ומ"ש לשון רבים נגד ו"ק שלה ותולע הוא ראשית הגבורה שם ראשון של מ"ב וכו'. וכתב האריז"ל כי של"ג ג' אלפין דג' אקי"ק כי המיתוק הוא באלף כידוע בסוד נער נערה אבל בנוקבא אינו רק מלוי של האלפין כי הנוקבא אינה רק מילוי של זכר כידוע בסוד אד"ם וחו"ה [כי מילוי מ"ה י"ט] לכן רק כצמ"ר שאינו לבן כמו שלג והוא שערות האחוריים שהפנים הוא אלפין עצמן עכ"ל הזהב והיינו כי דדיקנא זכר כתוב כשל"ג ג' אלפין ובנוקבא כצמ"ר עמר נקי בגימ' ג' מילוי אל"ף כמ"ש האריז"ל. ולפי מה שהבאתי למעלה בשמו כי קין והבל שלג וצמר. פשתים וצמר נמצא כי קין בחי' דכורא מדיקנא פנים. והבל בחינות נוקבא משערות הראש אחוריים. וכיוצא בזה כתב בפ"ד בס"ד כי קין והבל סוד ב' השעירים כי הבל סוד שעיר הנשחט ונמתק לד' וקין סוד שעיר השני לארץ גזרה וכן קין נע ונד תהי' בארץ וזה סוד סרס את הזכר והרג את הנקבה הנאמר בלויתן עי"ש בארוכה ועכ"פ אתה רואה כי קין זכר והבל בחינות נקבה. והנה לכאורה הדבר מוקשה מאוד עם דברי רבינו האריז"ל בגלגולים כי קין והבל סודם בחסדים וגבורות והבל בחינות חסדים דכורא וקין גבורות נוקבא ולכן א"ל השי"ת אם תיטב שאת בסוד אשת חיל עטרת בעלה עי"ש בארוכה וצ"ע מאוד ועוד קשה דהרי סותר דברי עצמו כי אחר שהבאתיו בשמו כי כתרא ואוירא בחינות דכר ומ"ס נוקבא אליהם וא"כ שערות הראש שסודם מכתרא ואוירא צריכים להיות בחי' דכורא אל הדיקנא שהוא ממ"ס. אפס מצאתי ביהל אור יתרו שכתב בעצמו בענין הדכורא מאורי אור פנים ונוקבא מאורי אש אחוריים וכן הוא ברישין וכו'. אלא דשם להיפוך בסוד בהרת עזה כשלג כתלג חיור ושאת כצמר לבן דחיוורא דגלגלתא נחית בקודלא כמ"ש בסוד התנין ותיקונא דמו"ס בדיקנא שהן ראשית ושורש דו"נ עכ"ל. הרי שכתב בעצמו כי נתהפכו תיקוני הראש וזקן כי תיקוני הגלגלתא מחסד דעתיק הולכים באחורים נוקבא ודיקנא ממ"ס גבורה בפנים דכורא [ועיין עוד טעם ע"ז בבית הקרבן ח"א פ"ט] והטעם נ"ל דרך אפשר כי ידוע כי השערות הם סוד אור חוזר סוד מקיף החוזר והם ג' בחינות מקיף הישר ואור פנימי ואור חוזר המאיר מבפנים לחוץ. מקיף הישר בחינות בינה וג"ר. ואור פנימי בחינות ז"א. וא"ח בחינות נוקבא היוצאת מן הדכורא, וידוע כי בנוקבא הכל להיפוך מן הדכורא כי בה תתהפך כחומר חותם כמ"ש הגר"א עיין אדרת אלי', ונמצא לפי"ז כי שורש קין והבל בפנימות אוירא ובוצינא חסד וגבורה הבל דכורא וקין נוקבא כמ"ש בגלגולים ובבחינות תיקוני השערות מבחוץ להיפוך קין גבורות זכרים בדיקנא והבל חסדים נקבות בתיקוני דרישא באחוריים. **(ודע כי לפי"ז כראה שז"ס השעטנ"ז שאסרה התורה כי הם שני שרשים מתחלפים)** ובזה נפתח לנו שערי אורה להבין מה שכתוב בגלגולים פרק כ"ה שכתב הרח"ו ששמע מהאריז"ל שלכן נתגבר קין על הבל והרגו כי קין הי' רובו מגבורות הזכר והבל רובו מחסדי הנקבה אך שלא הי' יכול להשלימו כי סותר כל האמור שם למעלה, ועתה הנה בא רעהו וחקרו זה רבינו הגראז"ל שלפי דבריו הדברים מבוארים באר היטב. אפשר לפרש בזה הפסוק הנה מה טו"ב בסוד החסדים ומה נעי"ם בסוד הגבורות אוירא ובוצינא שבת אחים גם יחד הוא שני אחים הנ"ל קין והבל בעת שיתוקנו להיות יחד כמו במשה ויתרו שהיו גלגול קין והבל כשמן הטוב על הראש, בחינות הבל, היורד על הזקן בחינות קין שיורד על פי מדותיו. כמ"ש בפנים כי הדיקנא בסוד ז"א דכורא ששה מדות הנהגת מדה במדה כמ"ש מד"ו ב"ד מדו כמדתו. ואחר שביאר היטב ענין קין חוזר לבאר בחינות הבל בסוד הטל הנוטף משערות הראש באחור בחינות נוקבא ויורד מרישא דא"א עד רישא דז"א ומשם לרישא דנוקבא והענין כמ"ש ששערות הראש בחינות נוקבא לכן יורדים עד הנוקבא משא"כ דיקנא שהיא בחי' דכורא לכן אינה מתפשטת רק עד הז"א ולא אל הנוקבא דז"א שאין לה זקן והבן. ולכן אמר כטל חרמון שיורד על הררי ציו"ן כי שם צוה ד' את הברכה חיים עד העולם בסוד מב"ד מלכות חיים שאל ממך נתת לו. והנה הסיום המזמור בבחינות השערות היוצאות לחוץ קין בדכורא והבל בנוקבא אבל ההתחלה בפנימיות הבל באוירא חסדים וקין בוצינא דקדרוניתא גבורות וע"ז אמר מה טוב ומה נעים שבת אחים חו"ג והוא דבר נחמד לדעתי:
ז ומעתה הבא נבוא לענין שאנו עסוקין לענין כללות השנה ימות החמה וימות הגשמים שראשיתם ניסן ותשרי שידוע סודן בחו"ג כמ"ש בזוהר ותיקונים כ"פ כי ניסן בחסד ותשר"י בגבורה לכן האותיות למפרע תשר"ק לכן הוכן לדין עמים ובזה פירש הגראז"ל מחלוקת ר"י ור"א אם בניסן נברא או בתשרי כי ר"י מתלמידי ב"ה חסד לכן אמר בניסן ור"א מתלמידי ב"ש לכן אמר בתשרי נברא וע"ז הקשה בעצמו על דבריו מדברי האריז"ל בשער ר"ה פ"ו כי ניסן סוד נוקבא ותשרי דכורא וכן לפ"מ שכתב בתוספות ר"ה כ"ז כי ניסן במעשה ור"ה במחשבה היום הרת עולם במחשבה וידוע כי דכורא ונוקבא סוד מעשה ומחשבה. ודכורא חסד ונוקבא גבורה וא"כ הי' צריך להיות בהיפך אולם עם דברינו הכל עולה על נכון בבחינות תיקוני דרישא ודדיקנא כי ניסן בשערי דרישא טל הנוטף מגלגלתא שסודה חסדים והמה באחורים נוקבא ותשרי ימות הגשמים בדיקנא ששורשה ממ"ס גבורות והיא בפנים דכורא. [וכן לדרך מ"ש בפרק י"א יהי' פסח בחינות נוקבא ועיין למעלה פרק ה"א בהג"ה שם והבן] ודע כי ב' אלו נגד מב"ד ומב"י כמ"ש בתיקונים כי מב"י יתגלה בתשרי ואז יפקון בדינא ולכן חלילה ימות מב"י אבל מב"ד נגד ניסן ואז יפקון ברחמי. ונ"ל שלכן מפטירין בפסח בחוהמ"ש העצמות היבשות ובחוה"מ סוכות במלחמות גוג ומגוג כי משיח בן יוסף ילחום עם עשו ועם גוג ומגוג ואח"כ יבא מב"ד ויהי' תחיית המתים לכן מפטירין בפסח בתחיית המתים. וגם ידוע כי תחיית המתים ע"י הטל הנוטף מגלגלתא כמ"ש באד"ר לכן בפסח שביארנו בסוד **(כי הצמר בחסדים נוקבים באחורים. ופשתים בדיקנא גבורות זכרים. ובזה י"ל ג"כ שז"ס בשר בחלב כי הבשר בחינות גבורות והוא בפנים, והחלב בחינות חסדים כמ"ש רוחצות בחלב (והוא לבן משא"כ הבשר אדום) ואעפי"כ היא באחורים כי החלב מביא את השינה שהיא בחי' אחורים וכן מצאתי בליקוטי מהר"ן שחלב בחינות אחורים ואסרה התורה שלא יתערבו יחד דוגמת השעטנ"ז והכל בדרך אפשר ואשאתמ"ש:)** הטל מפטירין בתחיית המתים. ובזה יתבאר לך היטב מה שדקדקנו בבית עולם ח"ב (בענין עמודי האולם) בענין ב' משיחין לפמ"ש בשם הגראז"ל בס"ד כי מב"ד מיהודה מלכות ומב"י מאפרים עטרת היסוד וידוע שהם חו"ג וא"כ צריך להיות מב"י מעיטרא דחסדים ולא כן אמרינן בכל מקום כי מב"י משורש קין גבורות ומב"ד מהבל חסדים כמ"ש בסוף גלגולים וכבר כתבנו למעלה ואולם לפמ"ש כאן יבוא על נכון כי מב"י מקין גבורות זכרים בכור שורו הדר לו ומב"ד מיהודה ארי' חסדים נקיבות בסוד שערות דגלגלתא בחינות אחורים ולכן יש חריץ לכל בית דוד בראשם כמ"ש בגמרא שלכן כתר מלכות הולמתם בסוד ארחא דפלוגתא דשערי הידוע ושם כתר מלכות גלגלתא ובזה נתבונן ענין נפלא בשמואל כאשר ישראל שאלו עליהם מלך כאשר הוכיח אותם שלא טוב עשו נתן להם סימן הלא קציר חטים היום אקרא אל ד' ויתן קולות ומטר ודעו וראו כי רעתכם רבה אשר עשיתם וכו' לשאול לכם מלך וכל העובר משתומם על המראה למה דוקא בחר בסימן זה. וגם מתחלה אמר אם תיראו את ד' וכו' והייתם גם אתם גם המלך אשר מלך עליכם אחר. ד' א' מהו הלשון אחר השם וכן להלן אמר אך אל תסירו מאחרי ד' ועבדתם את ד'. ולא תסירו כי אחרי התהו אשר לא יועילו וכו'. אבל לפי דרכינו יתבאר כמין חומר כי הנה סוד המלכות שורשה בבחינות אחורים דקדושה בחינות שערי דרישא שיורדין באחורים עד הנוקבא כמ"ש בפנים והוא סוד הטל ובבחינה זו שוים הכל כי טל לא מיעצר ואולם מדריגת ישראל מיוחדת במעלה יתרה שמושרשים גם בבחינות הפנים בדיקנא קדישא ששם בחינות גשם והוא הנוהגת מדה במדה וכאשר ישראל בקשו עליהם מלך ככל הגוים אשר סביבותי פגמו במדה זו ונפלו לבחינות אחורים ששם שורש המלכות וזהו ככל הגוים שגם הם ניזונים משם לכן הראה להם טעותם אקרא אל ד' ויתן קולות ומטר ותיראו שיש כח ביד ישראל על הגשם מעלה יתרה על או"ה כמ"ש היש בהבלי הגוים מגשימים לאשר הם מבחינות פנים שהוא בסוד הגשם. ואולם לאשר שגם עכ"פ באחורים יש חילוק בין ישראל לאו"ה שישראל עכ"פ אחורים דקדושה אבל המה בחינות הקליפות לכן אמר עכ"פ אם תיראו את ד' והייתם גם אתם גם המלך אחרי ד' שתהי' עכ"פ אחורים דקדושה כי המה אחרי התהו אשר לא יועילו אחורים דכללות העולמות שהוא בחינות הקליפות אך אתם תהי' אחרי ד' אף אם נפלתם לאחורים ובזה אפשר ג"כ לישב קושיות המפורשים הלא התורה צותה לנו שום תשים עליך מלך ולמה כעס עליהם אך י"ל דעיקר זמן המלוכה הי' בזמן דוד ושלמה שאז היתה סיהרא באשלמותא והמלכות היתה פב"פ עם דודה וה"ס מ"ש שמואל וד' אלקיכם מלככם בחיבור ב' השמות ביחד שבזמן ההוא המלכות לפנים ולא לאחור אז היתר לשאול מלך והם שאלו שלא בזמנו והבן היטב כי הדברים נחמדים לדעתי. וכ"ז בבחינות תיקוני דרישא אולם בפנים להיפך כי שורש מב"ד מהבל מגלגלתא ואוירא חסדים ולכן כתב האריז"ל כי שורש הבל מאוירא רוחא דשבק בה ובחינות קין ברוחא המעלה מ"נ ושורשו במ"ס שביבין דינור אלף עלמין בהמה דרביעא על אלף טורין והבן כנ"ל וא"ש ההי"ב] דכורא ומב"י מקין במ"ס בחי' נוקבא אל האוירא ולכן בא יהודה מלאה ויוסף מרחל וידוע מ"ש הגראז"ל שלאה ורחל דו"נ שבמלכות לאה דכורא שבה ורחל נוקבא ויש עוד לאלקי מילין אפס כי יראתי לדבר בלי הקדמות מיוסדות והשי"ת יצילנו משגיאות ויוריני מה שאומר:
ח ונחזור לענין ראשון בענין הטל וגשם עיין מ"ש רבינו מקאזניץ בהגדה ובעבודת ישראל כמה פעמים על ענין פרעה שאמר כל הבן הילוד היאורה תשליכהו וכל הבת תחיון כי עיקר ושורש קיטרוג כל הקליפות והרשעים על בחינות ז"א שלא יתנהג העולם מדה במדה שהיא בחינות ז"א ש"ק היינו כמ"ש הבעש"ט ד' צלך כשאדם מתנהג במדת החסד אזי מעורר החסד בעולם וכן בגבורה ובת"ת וכן כולם אולם הרשעים שאינם רוצים לעבוד אינם חפיצים במדה זו אולם במדת המלכות בע"כ הם מודים כי היא הנותנת טרף לביתה לכולם לצדיקים ורשעים. והנה לפי עבודת התחתונים כך במדה זו נשפע מז"א למלכות, ולכן כל רצון הרשעים שיתבטל חלילה בחינות ז"א בחינות ישראל אשר בך אתפאר ושילך השפע למלכות שלא ע"י ז"א חלילה כדי שלא יצטרכו לעבור את הבורא וזה כל הבן הילוד וכו' בחינות ז"א **(וזה מ"ש ג"כ להתיצב על ד' הנאמר בשטן בר"ה והבן. ודע שיש בכאן קושיא חמורה כי מדבריו הקדושים נראה שרצון האומות ויניקתם ממלכות אבל בהנהגת הז"א אינם חפיצים כי היא הנהגת מדה במדה לפי עבודת בני אדם. ובאמת אמרינן בכ"מ להיפוך כי ישראל מונין ללבנה ואו"ה לחמה שהם בסוד זו"נ כידוע כי עשו בן הגדול יונק מן המאור הגדול. ויש לישב עם דברי הגראז"ל בליקוטים הבאתיו בבית עולם י"ט שיש תרי"ג אברים בגוף. ותרי"ג איכיות בנפש והמה שוין לכל לישראל ולאו"ה. ויש תרי"ג שנשפעין בנפש מן הרוח. והוא לישראל ע"י התורה ומצות. ונראה שזה בסוד רוחא דשבק בה והבן. ועפי"ז יש לומר כי בחיצוניות המלכות כולם מושרשין ישראל ואו"ה אבל בפנימיות המלכות שהיא בחינות רוחא דשבק בה ששורשו מדכורא והוא בא מן המצות הוא מיוחד רק לישראל והוא חיצוניות הזעיר אבל פנימיות הזעיר מבינה וזה שכתב המגיד מקאזניטץ זל"ה שרצונם רק בהנהגת המלכות לא בז"א וקאי על החיצוניות אבל מה שכתוב בכ"מ שישראל אחוזים בלבנה מלכות הכוונה בפנימיות המלכות שהיא בא מתורה ומצות שישראל עושים ויניקת עשו מפנימית הזעיר שהוא מבינה כי שם אחיזת מלכי אדום כידוע וכן כתוב בספרים שאין יכולים לינק רק מעלמא דאיתכסיא באורח סתום והדברים עתיקין כי שם בשורש לא ניכר בין עשו ויעקב כי שם כתוב הלא את עשו ליעקב כי אין העונות פוגמין שם והבן:)** וכל הבת בחינות מלכות תחיון עי"ש דברים מתוקים. ובזה תבין היטב מה שהתחלנו בענין הטל בחינות אחוריים מלכות דאינו מיעצר ונהנין ממנו צדיקים ורשעים אולם הגשם בחינות פנים ודכורא הנהגת מדה במדה רק לעובדי השי"ת כמ"ש היש בהבלי הגוים מגשימים ובזה ניכר גדולתן של עובדי השי"ת כמ"ש ומעש' ידיו מגיד הרקיע כשצועקין ונענין אודות הגשם. ולכן בניסן בחינות טל נגאלו ישראל בחסד בלי זכות כמ"ש ואת ערום ועריה אבל בתשרי בחינות גשם הם ימי דין ומשפט והנהגת מדה במדה ולכן בחג נידונים על המים אם יטיבו מעשיהם ירד. והבן:
ט הנה כבר ביארנו בחינות חג"ת דעתיק פסח שבועות ר"ה ונבאר בחינות ג' אחרונות כה"י הנה הנצח דעתיק מתלבש בחסד דא"א והוא מלובש באבא וכבר הבאנו למעלה בשם הזוהר כי יוה"כ בנצח ונמצא שורשו כאן בנצח דעתיק באבא ושם לובן העליון המלבין עוונותיהם של ישראל. וכבר ידוע מ"ש בזוהר כי כהן הדיוט בנצח דזעיר וסגן בחסד וכהן גדול באבא חכמה לכן כאן ביוה"כ בחינות חכמה אינה כשירה העבודה רק בכה"ג. והנה בחינות אבא יו"ד שבשם שורשו באוירא עילאה יו"ד דנפיק מאוי"ר ונשאר או"ר כמ"ש הגראז"ל בס"ד כי שורש אבא באוירא ושורש אמא במ"ס אוירא ובוצינא חו"ג. והנה למעלה בבית עולם ח"א ביארנו בחינות בית המקדש בש"ק דא"א ובחינות קה"ק על בחינות רדל"א ג"ר דעתיק וגם על בחינות אוירא עילאה כי כללות רדל"א אחזי נהורא בהאי אוירא כמ"ש בע"ח. ולפי"ז אפשר לומר כי זה ענין כניסת הכה"ג ביוה"כ לקה"ק בסוד עליית אבא לאוירא עילאה והוא אפשר סוד עליות קיטו"ר ענן הקטור"ת בקה"ק בסוד האוירא כמ"ש קיטר"א בגולמא נעוץ בעיזקא שפירשו על יוד דאוירא שנעוץ בעיזקא במ"ס ולכן אינה כשירה העבודה רק בכה"ג:
והנה ידעתי כי תשאלני דא"כ אם בבחינות חכמה ששורשה מאוירא נתקן כל עבודת יוה"כ על סוד האוירא, א"כ מכ"ש בשבועות בחינות אוירא בעצמו למה אין אנו עושין שום רמז לזה ואין נכנסין לקה"ק. אולם התירוץ פשוט חוץ ממה שנבאר לקמן אי"ה עיקר ענין עבודת יוה"כ בקה"ק. אבל גם לדרכינו ניחא עפימ"ש למעלה בסימן ד' שלכן השנה מתחלת מר"ה ממ"ס ולא מפסח ושבועות כי שם למעלה מן הקרום והפרסא א"א להשיג עי"ש. וכבר אמרו כי כל ספירה וכל עולם מתגלה ע"י התחתון ממנו וכן פירשו הנסתרות לד"א והנגלות לנו ולבנינו היינו כי הנסתרות נתגלו ע"י הבנים ומדריגות התחתונות מגלות העליונות. וכתוב בזאת יבא אהרן אל הקודש ופירשו בזוהר ותיקונים כי בזאת היא מדת המלכות שא"א לכנוס בלעדה והיא יוד זעירא קטנה והכה"ג מעלה אותה לשורשו חכמה יוד שבשם ואח"כ מעלה אותה ליוד עילאה לאוירא עילאה קה"ק. והנה עיין בע"ח בענין כללות רדל"א אחזי נהורי' בהאי אוירא שהוא סוד דעת דעתיק הוא באוירא [אפשר לומר כי כל אחד אזיל לשיטתו כי ידוע כי הדעת פנימיות הת"ת וכן בז"א הדעת ביסוד דבינה בחזה ת"ת לכן לפי שיטת האריז"ל כי ת"ת דעתיק באוירא לכן שם הדעת ג"כ ולפי דברי הגר"א כי חסד באוירא ות"ת בגלגלתא לכן פירש הגר"א כי הדעת בגלגלתא וכבר כתבנו לענ"ד בבתי הנפש בזה כי שיטת הגר"א היא ע"ד ההיכלות עי"ש וא"ש ההי"ב] וכבר ידוע כי הדעת שורש הז"ת ואפשר זה ענין ההזאות של יוה"כ בקה"ק אחת למעלה בסוד הדעת ושבע למטה ז"ת:
וכן כל ענין ההגרלה על ב' השעירים ביוה"כ שכתוב בסה"ק הענין כי אנו צריכין לתת לו חלק ביוה"כ שלא יקטרג. והנה למטה הבדל רב ועצום בין הקדושה ולהבדיל בין הקליפה ואנו צריכין להעלותן אל שורש השרשים כי שם בשורש לא
**(ועפי"ז
תבין ג"כ דברי הגראז"ל בשה"ש בד' פסוקים הראשונים שהן נגד ד' חושים וג' נר"ן עם הגוף ונגד ג' רגלים עם שמ"ע. שיר השירים נגד הכלים והגוף ונגד פסח. ישקיני מנשיקות נגד הנפש ונגד שבועות ששם במ"ת הי' הנשיקים. לריח שמניך נגד הרוח וז"א ונגד סוכות שמקריבין עין פרים עבור או"ה כי משם יניקתם מן המאור הגדול וזה על כן עלמות אהבוך. ומשכיני נגד הנשמה ושמיני עצרת עי"ש בארוכה. והנה לכאורה קשה דסותר דברי עצמו באד"א סדר המועדים יתבאר אי"ה לקמן בארוכה שפסח במלכות ושבועות בז"א וסוכות בבינה ושמ"ע בחכמה אבל לפמ"ש עכצ"ל ששם נאמר על הפנימיות שבכ"א לכן פסח בפנימיות הגוף הנשפע מהנפש. ושבועות בפנימיות הנפש הנשפע מהרוח. וסוכות פנימיות הרוח הנשפע מבינה לכן שם יניקתם על כן עלמות אהבוך. ושמ"ע פנימיות הבינה הנשפע מהחכמה והבן היטב:)** ניכר הקליפה ושם כתיב הלא אח עשו ליעקב וכן בפורים שצריך לתת לו חלק כמ"ש האריז"ל צריך לבסומי עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי והוא בשורש הדעת עיין באוהב ישראל וזה ענין ב' השעירים שצריך שיהי' שניהם שוים ואח"כ מתפרשין זה לד' וזה. והנה כל התחלקות בדעת התחתון שמתפשט לעלילות משונות בחו"ג כידוע וצריך לעלות לשורש הדעת אל האוירא דעת עליון דעתיק ושם בשורש נמתקין הכל. אך זאת קשה לי לפמ"ש יהי' יוה"כ בבחינות חכמה וגם חוץ מדרכינו עכצ"ל כן מדחזינן שכל עבודת יוה"כ אינה כשירה אלא בכה"ג בחינות חכמה. אך בכ"מ אמרינן כי יוה"כ בחינות בינה ואדרבנן אמרינן בזוהר שלכן נאסר הזיוג משום שאינה מקבלת מאבא רק מאמא וסימן וגם אמנם אחותי בת אבי אך לא בת אמי ותהי לי לאשה. ואפשר לומר בדרך אפשר אחרי שידוע שיש עולם שנה ונפש א"כ אפשר בבחינות נפש יוה"כ בבינה ובבחינות שנה יוה"כ בחכמה ואין אתנו יודע עד מה עד יערה עלינו רוח ממרום:
י ונבאר ענין סוכות בהוד ולדרכינו בהוד דעתיק המלובש בגבורה דא"א המלובש בבינה ושמ"ע במלכות דעתיק שהוא בעקב השמאלי בהוד דעתיק כמבואר למעלה שכן הוא סמוך לסוכות והנה סוכות בבינה מבואר בכמה מקומות שהיא האם הרובצת ומסככת על הבנים סכת שלם וידוע מרבינו האריז"ל כי סוד הסוכה ביסוד דאמא והוא זי"ן ימים זי"ן חסדים דאמא וכל מצות סוכה ומצות ארבעה מינים כולם מרמזים על המשכת אור מקיף ואור פנימי מהבינה כידוע. ונרמז בתורה והיית א"ך שמח א"ך בגימ' אקי"ק עולם הבינה. וכן בפרשת אמור א"ך בחמשה עשר יום לחודש השביעי באספכם את תבואת הארץ. והוא סוד אסיפת הנצוצות לבטן אמא להתתקן שם ושבת ביסוד כמש"ל ודע כי גם בעתיק יש בחינות דכורא ונוקבא כמ"ש האריז"ל כי יסוד דדכורא דעתיק יוצא להלן מיסוד נוקבא דעתיק ונמצא כי השבת שורשו ג"כ היסוד ההוא המגילה בחינות חכמה דעתיק קודש עליון. וכבר אמרנו כי כל דברינו זה היא בעולם הבריאה ועתיק זה היא מלכות דאצילות חכמה תתאה בחינות שבת כידוע. ועיין למעלה בבית עולם סימן וא"ו ענין המלכות שנעשית עתיק בבריאה היכל הקודש ארון הברית פנימיות הבריאה ובתוכה נקודה עילאה אות ברית קודש מבועא דבירא דלא פסיק מבירא ותבין ענין השבת שכתוב בכל מקום שהוא בחינות יסוד צדיק אות ברית קודש. ועי"ש איך נקודה האמצעית רוחא ונשמתא דבה חכמה וביאר בהרבה מקומות כי עטרת הברית דדכורא הוא חכמה דבה נקודה בחלל דילה כמ"ש בהקדמת הזוהר וממקדשי תיראו עי"ש מאן דאעל לגו חלל דעגולא ורבועא לאתר דהאי נקודה שריא ועי"ש ותבין ענין שבת שהוא בסוד החכמה אבא כידוע מהאריז"ל וגם בחינות יסוד ובחינות מלכות והכל הולך למ"א התבונן בדברים ותבין:
יא הנה כבר נתבאר בעזרת השי"ת דרך אחד הנזכר בזוהר הקדוש ונתחלק לב' בחינה אחת בסוד ש"ק דז"א והב' ש"ק דעתיק שמסתיימים במקום שמתחיל ז"א. ומעתה נבאר דרך אחד שמצאתי באדרת אליו להגראז"ל בפרשת אמור. כי פסח נגד הה' אחרונה מלכות. ושבועות נגד הוא"ו ז"א. וסוכות נגד בינה הה' ראשונה. ושמ"ע נגד יו"ד ולכן הי' מקריבין בפסח שעורים מאכל בהמ"ה ב"ן ובשבועות שתי הלחם חטים מאכל אד"ם מ"ה. וסוכות כולל שניהם כי סוכ"ה כ"ו ה"ס הוי' ואדנ"י בסוד הבינה שמקפת שניהם. והנה ב' הנקיבות מזי"ן ימים בת שבע וכן הבינה ודכורין רק יום א' שבועות ושמ"ע. ולכן סוכות ושמ"ע זה אצל זה כי או"א הם תרין ריעין דלא מתפרשין עכתד"ק. והנה עפ"י דבריו יתבאר לנו כמה דברים למה באה הציווי בפסח בענין אכילה לא יאכל חמץ ובסוכות בענין הדירה כי פסח בחינות נפש שהיא מתקיימת באכילה ושבועות ברוח שקיומו בתורה וסוכות בנשמה שהיא מקומו של אדם. ויתבאר הדבר ביתר ביאור עפ"י מ"ש הגר"א בליקוטים כי עולם שנה ונפש היא סוד בינה וזו"נ כי ז"א סוד נפש אדם ומלכות בסוד השנה והוא סוד אד"ם ובהמ"ה רוח ונפש כי הרוח בא לתקן הנפש וכן האדם צריך לתקן את ימיו ושנותיו והעולם היא הבינה המקפת לשניהם בסוד האם המולדת שניהם מקומו של זו"נ עי"ש. ובזה נבין היטב כי לכן נאסר בפסח החמץ שהוא נולד בזמן כי החימוץ צריך לזמן משא"כ המצה כמ"ש בספרים וצוה לנו השי"ת לאכול מצה להראות לנו שאנו למעלה מהזמן ובאה המצוה דוקא בפסח מלכות שורש הזמן. ובשבועות התורה שהיא מזון לנפש האדם ובסוכות נשמה בסיד המקום שהיא בחינות מקיף כמ"ש החוקרים כי גדר המקום שהיא מקיף המתקומם צוה לנו השי"ת לעשות סוכות בחינות מקום ואור מקיף:
והנה עיין בהגדה להגאון הקדוש מקאזניץ בשם רבי ר' שמעלקע שבמצה יש ג' אותיות יק"ק כי מ"צ באתב"ש י"ק כידוע. ועוד ו"ק שבמצוה הרי כל שם הוי' אבל במצה חסר הוא"ו והטעם כי יש במצה מים ועפר שהוא מים וקמח ואש באפי' והרוח החיוני אין בה שהוא מורה על חימוץ ולכן נחסר הוא"ו עי"ש והוא מתוק מדבש. והנה כאשר תתבונן היטב תבין כי כ"ז ממטה למעלה כי כתוב בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן ובית הוא המלכות שאו"א בנו אותה והביאו אותה לגבי בעלה ובדעת ימלאו חדרים כל הון וכו'. שהוא סוד הזיוג עם ז"א שנעשית כלי מסוד הדעת אוירא דכיא ונתתוסף בה הוא"ו רוחא דבה וכ"ז בגדלות כמו בשבועות סוד הרוחא תיקון המדות אבל בפסח בחינות נוקבא והמדות עוד לא נתקנו נאסר החמץ לכן אין במצה רוח החיוני וזהו שכתוב האריז"ל כי מצה ע"ב ס"ג מוחי או"א שאין בהם אחיזה והחמץ חו"ג דדעת לכן בפסח זמן הקטנות נאסר החמץ ששם עץ הדעת טו"ר ואי"ה נאריך בזה במ"א כי אין כאן עת האסף רק הצריך לעניננו להבין ענין פסח שבועות סוכות נגד כר"ן (ודע אעפ"י שבליל פסח זמן הגדלות עכ"ז נאסר החמץ בכללות החג כי הגדלות ההוא הוא שלא עפ"י מעשינו. ועוד כי בליל פסח מרמזת המצה על ענין אחר גבוה בסוד מוחין דאבא כידוע) וכן הוא בזוהר בא דף מ"ם בארוכה כי במצרים מלו אבל לא פרעו חסרו להאי כל וקיימא סיהרא בפגימותא ואקרי לחם עני אבל בביאת הארץ שמלו ופרעו לכן כתוב ארץ אשר לא במסכנו"ת [ה"ס לחם עני] תאכל בה לחם לא תחסר כ"ל בה שהוא הארת היסוד הרי מפורש כל הדברים. והנה המצה יש בה ב' בחינות האחד היותר קטנה לחם עוני והשני בחינה היותר גדולה בסוד מוחין דגדלות ב' דאבא והוא באה ע"י סיפור יצ"מ והוא לחם עוני שעונין עליו דברים הרי ב' דרשות חכמז"ל עולים בקנה אחד. ודוגמא זה החג בעצמו כמ"ש למעלה פ"ה בהג"ה כי פסח ראשון למקראי קודש בגלגלתא חסד דעתיק וגם חג היותר קטן בסוד המלכות כמ"ש בכאן כי נעוץ סופן בתחלתן והבן ועכ"פ תבין בדברים אלה מתוק מדבש ענין פסח בנוקבא ולכן אין במצה רוח דקדושה ואם חלילה יכנוס בה הרוח יהי' מס"א עץ הדעת טו"ר וכל אוכליו יכרת משא"כ אח"כ שמתחילין המדות להתתקן ומקבלים רוח דקדושה עד שבועות והבן:
יב והנה ידוע כי ג' אלו נר"ן בינה ת"ת מלכות מתפשטים בג' עולמות בי"ע נשמה בבריאה ושם בחינות מקום בסוד ההיכלות של הבריאה הנזכרים בכל מקום וז"א ביצירה בחינות נפש ומלכות בעשי' ושם הזמן כי שם בעשי' הגלגלים ושמש וירח שמשם הזמן שלנו כמ"ש והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים. [דע כי כ"ז לערך עולמות בי"ע הנה הזמן בחינה אחרונה שבהם בעשי' אבל לערך אצילות הנה הבריאה בחינות הנפש וזמן לנגדו ותבין שלא יהי' הדברים סותרים למ"ש בארוכה בריש בתי הנפש עי"ש] הנה כמו כן ג' מועדים אלו נגד ג' בי"ע פסח נגד עשי' ששם א"ל אדנ"י צ"ו אין צו אלא ע"ז כי שם בעשי' קליפות עבודה זרה אלהים אחרים ושם עשרה כתרין דמסאבותא מלכות דקליפה כי כמו שבקדושה עולם היותר עליון הוא היותר גדול וקדוש כן אצלם להיפוך כל אחיזתם וגודלם למטה בעשי' ושם נתקן כל הפרצופים שלהם כמ"ש בע"ח אפילו א"א הטמא אמלאה החרבה לא ניתקן צור וכו'. ולכן נאסר בפסח החמץ שמרמז על אלהים אחרים וע"ז וצוה לנו לבדוק מקודם החמץ ולבער עשרה כתרין דמסאבותא ולכן מניחין בעת הבדיקה עשרה חתיכות חמץ כידוע. וכן שחיטת הפסח מרמז על ביטול ע"ז כידוע שהי' המצרים עובדים לטלה ולכן צוה השי"ת לעקדו בכרעי המטה ד' ימים ולשוחטו ושלא לאכול העצמות רק לזורקם בחוץ דרך בזיון להראות בהם קלנא כמ"ש בזוהר כי כאשר המצרים ראו זה נשבר לבם בקרבם. ובעת ההיא בפסח קיבלו ישראל עול מלכות שמים וכן בכל דור ודור ולכן ניסן ר"ה למלכי ישראל [וכן בו העבודה ועבדת את העבודה הזאת, מה העבודה הזאת ובא' בניסן הי' ראשון לקרבנות הנשיאים וכן בכל שנה בניסן מתחילין להקריב הקרבנות מתרומת הלשכה, ובו מתחיל תרומת שנה החדשה שהוא שורש כל קרבנות הציבור והכל מחמת ששם שורש העבודה ובשבועות סוד התורה ידוע ובתשרי גמ"ח שצריך להאכיל רעבים בסוכה וכן לפייס את חבירו ביוה"כ. וכן הוא ביסודות כי הדם מתגבר בניסן והרוח בסיון והאש בסוף הקיץ בתשרי שהוא שורש השכל והנשמה כידוע למבינים והבן]. ואחרי כן שבועות בחינות ז"א שכולל ז"ס עם עטרת היסוד ולכן מונים ספירה זי"ן שבועות ונקרא חג השבועות בתורה והוא ג"כ נגד יצירה כי ז"א מקנן ביצירה עולם המלאכים ובו ניתנה התורה ואתא מרבבות קודש ונגלה עליהם בד' כתות מלאכים ד' דגלים כי משם נתאוו ישראל ג"כ שיהי' להם דגלים כמ"ש חכמז"ל ונגלה עליהם בכ"ב אלפים מלאכים רכב אלקים רבותים אלפי שנאן. ואח"כ סוכות נגד הבינה ולכן הם ימי תשובה והוא נגד הבריאה ושם צלם הנשמות כמ"ש בבתי הנפש בארוכה לכן אנו יושבין בצל סוכה ושם סוד ההיכלות בחינות מקום. והנה צל הסוכה מרמז לפ"ד על בחינות צלם הנשמה ולכן בהושענא רבה יוכל להסתכל בצל האיך נידון כי אם נידון למוטב נוטלין הצלם שלו בלילה ההוא כמ"ש בזוהר עיין בהשמטות הזוהר בסוף חלק בראשית. ועיין למעלה פרק ח' בהג"ה בענין הד' מועדים אלו:
יג והנה לבאר הענין וגם לבאר למה לע"ל ינסה הקב"ה את או"ה במצות סוכה מיד הקב"ה מקדיר עליהם חמה וכ"א מבעט בסוכתו והולך לו והענין אינו מובן למה דוקא במצות סוכה. ועוד תמי' עצומה הלא הצור תמים פעלו ולמה יקדיר עליהם חמה. אולם י"ל לפע"ד כי הצל סוכה מרמז על צל הצלם והנה כתוב כי שמש ומגן ד' והענין כי אורו יתברך מכונה בשם אור השמש כי אור השמש הוא אור היותר גדול בזה העולם מה שאנו משיגים בחוש הגשמי לכן אנו ממשילים לשמש את אורו יתברך. אולם אור השי"ת א"א להשיג כ"א ע"י לבושים כי הוא א"ס וראשית הבריאה היתה ע"י צימצום כידוע מסוד עולם המלבוש והטהירא. כי הטהירא בחינות צימצום בחינות יראה וחוט הא"ס הנמשך אח"כ בחינות התפשטות בחינות אהבה בסוד חוט של חסד כידוע. וכן בספירות כי אין האורות יכולים להאיר בז"א רק ע"י צלם נה"י דתבונה כידוע וידוע בספרים הקדושים כי הנשמה בגוף דוגמת אור א"ס בספירות כמ"ש בגמרא ברכות מה הקב"ה יושב בחדרי חדרים אף הנשמה וכו'. ואין הנשמה יכולה להאיר בגוף אלא ע"י הצלם הנוצר מן המצות אשר עושה והם סוד חסדים וגבורות התפשטות וצימצום ולפי ערך הצימצום והצלם כן ערך האור המתפשט ומאיר בו והעיקר הוא הצימצום כי האור ממילא נמשך כמ"ש רבינו הקדוש מהרד"ב כי העיקר הוא היראה והאהבה ממילא בא כי דרכו של איש לחזור אחר אשה. והנה כמו כן בסוכה בסכך ב' בחינות האחד הצל והשני צריך שיהי' נראה מתוכה כוכבי חמה בסוד ניצוצי החסדים שביסוד אמא סוד הסכך כמ"ש האריז"ל וצריך שיהי' צלתה מרובה מחמתה כמ"ש שהעיקר הוא הצימצום והיראה. וכן בתורה ומצות בחינות מוחין וצלם צריך שיהי' מעשיו מרובין מחכמתו. והנה לכתחלה צריך שיהי' נראין מתוכה כוכבי חמה בסוד שמש ומגן חמה וצל ובדיעבד די שיהי' הגשמים יורדין לתוכה והענין י"ל עפ"י מ"ש הגר"א ז"ל בתיקון מ' כי בדכורא החו"ג בסוד אור ומים. אור חסדים ומים גבורות גשמים. ובנוקבא החו"ג בסוד מים ואש להיפוך מדכורא כי אצלה מים חסדים ואש גבורות עי"ש לכן לכתחלה צריך שיהי' נראין מתוכה כוכבי חמה בחינות אור חסדים דדכורא ובדיעבד די בגשמים יורדים לתוכה חסדים דנוקבא והנה ידוע מ"ש בגו"א נגד הפילוסופים שהקשו איך ע"י עסק האדם בשור וחמור וכדומה ידביק נפשו למעלה ודעתם כי אך בעסוק האדם במושכלות במה שלמעלה מהרקיע ידביק נפשו למעלה והוא ז"ל הכה על קדקדם כי שקר נחלו ואין בהם מועיל כי אדרבה זה רצון הבורא ובעסוק האדם בתורה ומצות ידביק נפשו לרצון הבורא ובמ"ש תבין היטב שורש טעותם כי באמת אדרבה ע"י התורה ומצות שאדם עושה ע"י הגבול וצימצום וצלם יוכל להשיג אורו יתברך וכן אפילו התורה שהיא בחינות מוחין שכל העיוני נקשרת בשכל המעשי ורובה ככולה איך לעשות המצות ואולם המה האו"ה רצונם להשיג האור בלי גבול והוא דבר שא"א ועיין מ"ש בסימן ח' בשם המגיד מקאזניץ ג"כ כעין זה כי הרשעים רוצים שילך ההשפעה בלי מדות וגבול והכל הולך למ"א. והנה בזה נבין כי כמו כן ב' העולמות העוה"ז ולעתיד לבוא. הנה העוה"ז עולם המעשה ולע"ל בחינות האור א"ס אשר יתפשט בעולם כי מלאה הארץ דעה את ד' כמים לים מכסים וכמ"ש היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם ולכן יפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב כמש"ל כי העיקר הוא הצימצום ודרכו של איש לחזור אחר אשה והנה ישראל עשו גבול וצימצום בעוה"ז בתורה ומצות ויוכלו לקבל האור לע"ל אבל האו"ה א"א לקבל האור שהוא שכר המצות ולכן כאשר ירצו לקבל שכר, יראה אותם הקב"ה את מצות סוכה כמ"ש כי צל הסוכה מרמזת על הצלם ממעשה המצות ולכן מצות סוכה שקולה ככל המצות, מיד הקב"ה מקדיר עליהם חמה הוא סוד האור אשר יתפשט אז בעולם וכ"א מבעט בסוכתו ויוצא והולך לו כי א"א להם לקבל האור בלי גבול וצימצום.
אפשר לומר עוד כי לע"ל עולם הבינה למעלה ממעשי המצות ואין עוד מעשה. ולכן יאמרו או"ה תנה לנו מרא"ש ונעשנה הכוונה שיתנו להם מצות שהמה בסוד רא"ש כמו הסוכה שמרמזת על הבינה. ויאמרו כי מצות שהמה בחינות בינה לע"ל. יוכלו לקיים אף לע"ל. ולכן כ"א הולך ועושה סכתו ברא"ש גג"ו הכונה כי הבית ד' מחיצות וקרקע הבית וגג הבית בסוד ש"ק וראש הגג בסוד הבינה אולם גם זה שקר נחלו כי ישראל ע"י המצות שעשו בעוה"ז והפכו חשוכא לנהורא ועשו מיצה"ר יצ"ט ולכן אף שיתבטל יצה"ר מעולם מ"מ הטוב לא יתבטל כמ"ש בספרים הקדושים ויוכלו גם אז לעבוד הבורא באותו הטוב של היצה"ר שהפכו אותו לטוב משא"כ האו"ה שלא הכינו כלום מבערב שבת מה יעשו בשבת ולכן כ"א מבעט בסוכתו כי א"א להם לקבל כמ"ש מקודם. והבן כי הם דברים מתוקים לענ"ד בעזרת השי"ת:
יד ונחזור לענין ראשון הנה סוכות בינה ה"א ראשונה ושמ"ע חכמה יו"ד דשם הוי' ולדרכינו הנה סוכות בחינות בריאה כי אמא עילאה מקננת בכורסי' ושמ"ע חכמה אצילות ועיקרן בסוד מלכות דאצילות ובזה נבין מ"ש בכ"מ כי שמ"ע בסוד מלכות בחינות שלמה המלך ולדרכינו א"ל שסוד שמ"ע בחי' מלכות דאצילות חכמת שלמה יו"ד דאדנ"י ועמ"ש בבית עולם ח"א סי' ו' ז' ענין ירידת המלכות דאצילות לבריאה בסוד הנקודה וכי נקודה זאת יוד קטנה בסוד יסו"ד דמלכות דאצילות כוללת כל ע"ס שלה והיא שם בבריאה נקודה בהיכלה בהיכלות הבריאה ותבין ג"כ מ"ש הגראז"ל במ"א כי שמ"ע בחינות יסוד והבן כי היא מתלבשת במאני דכורא ואמרו במדרש תן חלק לשבעה וגם לשמונה כי לשבעה אלו ימי החג וגם לשמונה זה שמיני עצרת וכן פירשו על מילה בשמיני והענין לפע"ד הכל אחד עם הידוע כי ז' מלכים מלכו בארץ אדום שהיא הבינה ונשברו ונתקנו בסוד החכמה ביסוד דאבא ש"ם מ"ה כולם בחכמ"ה איתברירו והוא מרמז ג"כ על מלך הד"ר יסוד דאד"ק המתקן הנשברים ודוגמת זה למטה יסוד דאבא כ"ח מ"ה כי המ"ה מתקן הב"ן והוא סוד מילה בשמיני מלך הדר מלך השמיני שלא כתוב בו מיתה. והוא רק בשמיני אבל מקודם והי' שבעת ימים תחת אמו זין מלכין שמלכו בארץ אדום והכל ידוע מרבינו האריז"ל. ודוגמת זה בסוכות בחינות בינה זי"ן ימים והי' שבעת ימים תחת אמו ונרמזו הזי"ן מלכים ולכן מקבלים או"ה חלק מן הע' פרים וכן מניסוך המים בבו"ז כידוע. אבל שמ"ע חכמה מ"ה מלך הדר מילה בשמיני לכן בו סעודה קטנה ישראל לבדם. ובזה נוכל לומר גם ענין של תיבות וג"ם לשמונה עם הידוע מרבינו האריז"ל בענין הש"ע נהורין ששורשם משם מ"ב שאבא לוקח אחד יותר לכן א"ם באימא וג"ם באבא עי"ש לכן בשמ"ע חכמה כתוב וג"ם לשמונה ואולם עיקר הענין י"ל עפימש"ל בחלק בית עולם דברי הגרא"ז שהמלכות עם כל היכלוהי' בסוד ש"ק ובפנימיותה סוד היכל קה"ק בינה ונקודה פנימיות של היכל קה"ק הוא חכמה שלה ושורשה מעטרת יסוד דדכורא והענין כי ביסוד חו"ג החסדים ביסוד והגבורות בעטרת היסוד והמה ניתנין בה בביאה ראשונה רוחא דשבק בה ולכן עטרת היסוד נקרא מבועא דבירא דלא פסק מבירא עי"ש דבריו הנעימים ובזה תבין סוד שמ"ע בחכמה שלה נקודה פנימות חכמת שלמה ושורשה מעטרת היסוד והוא ענין מזמור של שמ"ע. למנצח על השמינית יכרת ד' כל שפתי חלקות שהוא מרמז על המילה ועל הקליפות הסובבים העטרה כמ"ש שם סביב רשעים יתהלכון והוא ג' קליפות שעליהם אמר דוד ג"פ כי אמילם כי שורשו ג"כ שם כמ"ש הגראז"ל. עיין בבית עולם פ"ב ושם ה"ג והוא הה"ג שמקבלת בשמ"ע בבחינות זיוג והבן. ובזה תבין כל ענין המזמורים שתקן הגראז"ל לאומרם בליל שמ"ע כי כולם מרמזים על תיקון הברית [ודע כי מקודם ביארנו דרך זה ע"ד ז"א ולפי הנראה כאן צ"ל שהם בנוקבא ג' נר"ן דילה ושמ"ע חכמה דילה]:
טו והנה אפשר לומר ג"כ הג' מועדים בג' נר"ן דז"א ששורשם מג' כח"ב שהם מתפשטין בראש בטן גוי' כמ"ש הגראז"ל בריש היכלות בראשית ובס"י כי הכתר מתפשט בראש וחכמה בגוי' ובינה בבטן והם נר"ן ועמ"ש בבתי הנפש סימן י"ג ונמצא כי למעלה כתבנו בשם הזוהר שהששה מועדים בחינות ש"ק דז"א ויהי' הג' רגלים חוץ מקומם בש"ק המה ג"כ בג"ר המתפשטים למטה ברב"ג והכל ע"ד רבינו הגראז"ל. ונמצא פסח בנפש בבטן לכן עיקר מצות פסח במאכל שלא יאכל חמץ והוא בבטן ושם הבינה מתלבשת וכן יציאת מצרים בבינה עלמא דחירות שלכן נזכר נו"ן פעמים יציאת מצרים בתורה כמ"ש בתיקונים. ושבועות ברוח נגד התורה שהיא בדיבור ברוח והוא בגוי' ששם הריאה והלב שמשם הקול כידוע ועמ"ש בבתי הנפש בברכת השיבה שופטינו בשם התיקונים כי הריאה נגד התורה לכן יש לה ה' אונות בסוד ה' חומשי תורה והוורדא נגד זה ספר עי"ש. והנה שם בגוי' מתפשטת החכמה כמ"ש הגראז"ל וכן אורייתא מחכמה נפקת. וסוכות בראש ששם מתפשט הכתר וכן סכך הסוכה בסוד כתר ודעת של זו"נ ולכן למעלה מעשרים פסולה כי עשרי"ם בגימ' כת"ר ודע כי אפשר לומר בדרך זה כי הג' רגלים שבתשרי כולם בחינות ראש של ז"א בג' מוחין ויוכל להתפרש בב' אופנים האחד בבחינות ג' מוחין ויהי' ר"ה בחינות בינה ולכן הוא יום הדין ויוה"כ חכמה לכן בו עבודת הכה"ג כמ"ש למעלה בארוכה וסוכות כתר ג"כ כמש"ל. **([והנה ביארנו ענין ג' מועדים בז"א ונלע"ד עור שעיקר ג' מועדים אלו מתפשטים למטה ביצירה כי ז"א מקנן ביצירה וכלפי מ"ש בבית הקרבן ח"א שמשנה תורה סודה בעולם היצירה משנה למלך ולכן נשנו שם בפ' ראה הג' מועדים אלו והם עד"ז ממטה למעלה כמ"ש שמור את חודש האביב כי שמור בנוקבא. וכן הוציאך ד' ממצרים לילה. וחג הקציר ביכורי מעשיך ברוחא וחג האסיף באספך את מעשיך בבינה זמן שמחתינו עי"ש היטב ותראה מכוון ולכן מקודם לזה כתוב ענין בכור ומעשר שביארנו בבית הקרבן שהם ביסוד היורד ליצירה וכן דיני מתנות עניים ודיני עבד עברי שהוא ביצירה כידוע ולאשר היצירה הוא בחינות ארץ ישראל כמ"ש האריז"ל לכן מיוסדים ג' מצות מועדים אלו בפירות הארץ בפסח עומר ובשבועות ב' הלחם ובסוכות השמחה בד' מינים וכן הסכך בפסולת גרן ויקב. וכן השמחה הוא מחמת אסיפת הפירות. מיהו כבר ידעת מ"ש האריז"ל שבא"י מתנהג בימות החול ע"י היצירה ובמועדים מסוד הבריאה א"כ קדושה הנ"ל שבמועדים מבחינות היצירה אינה נצרכת בא"י ונכללת בקדושתן שבבריאה ולא נצרכה אלא להעדפה ותוספות קדושה אבל בח"ל ששם בימות החול שולט העשי' י"ל עם האמור שיו"ט ב' שבח"ל נגד היצירה כי יו"ט ראשון בבריאה והשני ביצירה ועפי"ז יבוא כמין חומר מה שאנו בני ח"ל קורין ביו"ט ב' של פסח ועצרת כל הבכור כי מועדים אלו שבמ"ת לפ"ד ביצירה ומיושב ג"כ למה אנו אין עושים ב' יו"ט רק בג' רגלים ולא בר"ה ויוה"כ [כי ר"ה גם בני א"י עושין מטעם אחר] כי הם ג' גווני הקשת שבמט"ט עיין בזוהר פנחס בר"מ רי"ז כי קש"ת דגלותא הוא מט"ט וי"ל שע"ז רמזו בגמרא מפני מה מועדים שבבל שמחים מפני שהם עניים וי"ל כוונתם על יו"ט שני שבבל נגד מט"ט ששם בחינות מתנות עניים והענקת העבד ושם נרגש השמחה יותר מבבריאה כמ"ש האריז"ל יוצר אור ביצירה ובורא חשך בבריאה כי שם מכוסה ויש להאריך עוד בזה רק כי קצר המצע]:)** ובאופן ב' י"ל ע"ד א"א כי ז"א בעת שעולה למעלה נעשה דוגמת א"א ונוכל לדרש בו כל האמור בא"א וי"ל כי ר"ה בחינות מוחא [כי בא"א כל הג' מוחין נכללין כאחד] דוגמת מ"ס כרסי' שביבין די נור לכן בו הדין ויוה"כ בחינות אוירא חכמה והוא בחינות קה"ק כמ"ש בבית עולם בח"ב סימן ב' לכן בו נכנסין לקה"ק ודע כי הרוח שבחוטם עולה עד האוירא וכתב הגראז"ל בס"ד אביאנו אי"ה לקמן כי יוה"כ בסוד החוטם ונמשך מחוטם דא"א לז"א נייחא דרוחא לכן מוחלין בו העונות עי"ש ותבין בזה ג"כ ענין הקטורת ביוה"כ ש שמכניסין לקה"ק והוא ענין עליות הריח בחוטם עד האוירא. וסוכות בחינות גלגלתא וכתר ואם תתבונן מ"ש הגראז"ל בס"ד בענין החיוורתא דגלגלתא דא"א ובסודות הלויתן דברים נפלאים הפלא ופלא וכתב שם שז"ס הסוכה וסכך וז"ס מ"ש שעתיד הקב"ה לעשות סוכה מעורו של לויתן עי"ש ותבין בזה לכאן ג"כ ותוכל להבין עפ"י דבריו ענינים רבים ונפלאים גם ענין שמחת בית השואבה והשעשועים והשמחה שהי' שם והוא המשכת האור ורוה"ק מגלגלתא מהאור הגנוז אשר שם עי"ש היטב ותבין:
והנה כללות כל הג' מועדים ר"ה ויוה"כ וסוכות כולם בראש ושם א"ש בראש כמ"ש בס"י לכן כולם ימי משפט. והנה הם בכללות בחינות נשמה. ושמ"ע בחינות חי' נשמה לנשמה והיא אינה מתפשט בגופא כי אין לה כלי [ואעפ"י כן מראית כחה באוירא כמ"ש הגראז"ל] **([ואפשר לומר עוד באימה עפימ"ש למעלה בסדר הג' מועדים בג' עולמות בי"ע פסח בעשי' ושבועות ביצירה וסוכות בבריאה הנה אם נצרף לזה האמור כאן בחילוק ג' מועדים שבתשרי עצמו יהי' ר"ה בבריאה ושם הדין מבינה וגם שם היכל הזכות ושם מדור הנשמות הנדונים בר"ה כידוע שבר"ה נידונים הנשמות ג"כ ויוה"כ נגד אצילות חכמה לכן בו עבודת כה"ג שהוא בחינות חכמה והוא נכנס לקה"ק רק ברוחא כמ"ש וכל אד"ם לא יהי' באוהל מועד כי ארם כולל ג' עולמות בי"ע כמ"ש בקומתו של אדה"ר ומט"ט. וסוכות נגד א"ק ועולם הצימצום בסוד הסכך ואור מקיף עמ"ש למעלה פרק י"ג בענין הסכך כי שמש ומגן בסוד הצימצום והאור הנמשך אח"כ בסוד הקו והוא ענין נינועי הלולב בסוד השעשועים שעלו לפניו בבריאת העולם עיין בדברי תלמידי הבעש"ט זצל"ה והוא ענין התגלות האותיות בעולם המלבוש וכן הכלים בעולם הנקודים במטי ולא מטי והוא ענין הניענועים בהולכה והובאה ואם תתבונן מה שרמז רבינו הגראז"ל בס"ד פ"ג בענין הצימצום תוכל להבין ג"כ ענין שמיני עצרת וההקפות ובכאן יפה השתיקה והקיצור וההי"ב]:)** הרי כבר נתבאר בחינות המועדים בבחינות ש"ק דעתיק גם בבחינות ש"ק דז"א ובבחינות ג"ר דז"א רב"ג וכ"ז בעולם הבריאה כמש"ל:
טז עוד דרך אחד מצאתי בריש תז"ח והוא זה כי הג' מועדים בחג"ת כמ"ש למעלה היינו פסח בחסד ר"ה בגבורה ושבועות בת"ת ונה"י הם חנוכה בנצח ופורים בהוד וסוכות ביסוד ושמ"ע מלכות ויוה"כ בבינה. ודרך זה נלפע"ד לפרשו על סדר היכלות הבריאה כאשר נבאר בעהשי"ת ונבאר ממעלה למטה הנה סדר ההיכלות ידוע שהם ששה נגד ש"ק והיכל השביעי בינה בכללות ג"ר שנכללין בבינה והששה היכלות בחינות גופא והיכל קה"ק בחינות רוחא ונשמתא דלגאו. והנה בחלק ראשון בבית עולם ביארנו בארוכה דעת הגראז"ל בענין בית המקדש שרומז לששה היכלות. וקה"ק נגד היכל קה"ק עי"ש בארוכה. והנה לפי"ז תבין בכאן יוה"כ בבינה של ההיכלות שהוא סוד היכל קה"ק לכן הי' כל עבודת יוה"כ בקודש הקדשים ותראה כי הוא כמעט קרוב לאמת כי אין שום יום בשנה שיכנסו לקה"ק זולת יוה"כ ולכל הדרכים הראשונים שכתבנו אין בהם טעם מספיק אפס לדרך זה הוא מבואר ופשוט כי דוקא יוה"כ נגד היכל קה"ק בינה. והנה טעמי עבודת יוה"כ אבאר אי"ה בחלק מעשה הקרבנות בארוכה כל פרטי העבודה והודוים. אפס בכאן להוציאך חלק ג"כ א"א לכן אומר בקיצור לפי דרכינו זה הנה ג' דברים הכניסו לקה"ק ביוה"כ. קטורת. ופרו של כה"ג. ושעיר העם. וי"ל שהם נגד ג"ר הנכללין בהיכל קה"ק שעיר נגד הבינה וידוע כי מינה דינים מתערין ומשם יפרדו יעקב ועשו שורש הקדושה והחסדים ולהיפוך שורש הקליפות והגבורות וכן הי' ב' שעירים האחד לד' והשני לעזאזל. ופרו של כה"ג בסוד החכמה כה"ג לכן היה מכפר רק על הכהנים שהם מימין והשעיר מכפר על ישראל. והקטורת בחינות כתר לכן גדלה מעלת הקטורת מאוד ומאוד כמ"ש בזוהר דקשיר כל הקשרין ומיחד הכל כמו בכתר ששם נאמר אתה אחד ושמך אחד כי שם שורש האחדות כי אין שם דכר ונוקבא. ועכ"ז גם שם יש שורש לזו"נ כי שם עלו במחשבה במ"ס כמ"ש הגר"א בס"ד שבמ"ס שורש דו"נ והוא סוד הכף ומחתה של הקטורת כמ"ש רבינו הקדוש מהד"ב שהכף והמחתה רומז על זו"נ ומיחדם שם בהעלם במחשבה בקה"ק. וכבר ידעת כי המ"ס ראשית הבירורין. כולם בחכמה איתבררו וכן הקטורת מבחר הבירור בפרט ביוה"כ דקה מן הדקה. ומחתת האש בסוד המ"ס כרסי' שביבין די נור. והנה הכנסתן לקה"ק הי' כסדר הספירות תחלה קטורת כתר ואח"כ פר חכמה ואח"כ שעיר בינה וג' אלו שאמרנו נגד כח"ב או חב"ד ונגד ג' אותיות יק"ו שבשם והוצאות כף ומחתה נגד ה"א תתאה מלכות תורה שבע"פ ולכן לא נכתבה בפירוש בתורה שבכתב רק נמסרה בתורה שבע"פ מפסוק ובא אהרן אל אוהל מועד כמ"ש בגמ' ועיין מ"ש בבית עולם ח"א פ"ב בהג"ה הרבה כיוצא בזה והנה לאשר הנוקבא היא רק טפילה לדכורא אינה עבודה גמורה וזר אין חייב עלי' שאין חייבין רק על עבודת מתנה לא עבודת סילוק ודי בזה בכאן וכאשר יגזור הגוזר **([אולם לפמ"ש לקמן כי יוה"כ אינו בחינות היכל קה"ק למעלה רק בבחינות הבינה קה"ק המתגלה בטבור בהיכל הזכות עי"ש י"ל כי שבת בבחינות היכל קה"ק למעלה כמ"ש הגראז"ל כמה פעמים כי שבת בחינות בינה וג"ר והם ג"פ יום השביעי נגד ג"ר והם ג"כ ג' סעודות של שבת. והם סעודת הבוקר נגד החכמה ולילה נגד הבינה וסעודת שלישית נגד הכתר כי לשם עולה הז"א במנחה לדיקנא. ובזה תבין ההתדמות יוה"כ לשבת שבשניהם נאמר שבת שבתון ושניהם נאסרו בעשיות מלאכה כי שניהם בהיכל קה"ק בינה רק השבת למעלה. ויוה"כ היכל קה"כ המתגלה בהיכל הזכות כמש"ל דברי הגראז"ל כי היכל קה"ק פנימיות רב"ג עי"ש והבן. ובזה תבין ע"כ ענין נפלא למה דוקא ביוה"כ נעשה ענין העבודה ביתר שאת לפני ולפנים ולא כן בשבת שהוא ג"כ בחינות בינה אפס לפמ"ש לקמן בבית הקרבן בארוכה ענין הקרבן סודו בהיכל הזכות ששם ענין מלאכים הנשרפין ולכן ביוה"כ שהוא פנימיות היכל הזכות נעשה עבודת פנים ודוק היטב משא"כ בשבת שהוא בחינה עליונה למעלה מהקרבנות]:)** נבאר באופן אחר בארוכה:
יז ושבועות בת"ת שהוא בהיכלות היכל הרצון שהוא העליון מכל הששה וכן הוא כולל כל הששה היכלות לכן בו בעצמו ששה היכלות כמ"ש בזוהר בהיכלות. ודע כי בהיכלות נחשב היכל לבנת הספיר יסוד ועטרה לא' לכן הם ששה ואם נחשוב אותם לב' כמו בספירות בז"א יהי' שבעה והם השבעה שבועות שמונין קודם שבועות וכן נקרא חג השבועות בתורה. ואמרינן בזוהר כי שם בהיכל הרצון סוד הפה ונשיקין ועל האי היכלא כתיב ישקיני מנשיקות פיהו וז"ס קבלת התורה שהנשקו מפיו עשרת הדברות. והיכל זה היכלא דמשה רבינו ועל האי היכלא כתיב משה ידבר והאלקים יעננו בקול והכל על ענין קבלת התורה ושם ד' חיות המרכבה נרג"מ ולכן נתאוו ישראל ג"כ לדגלים בשעת מתן תורה כאשר ראו המלאכים בד' דגלים. ועיין מ"ש הגראז"ל בהיכל זה ששם סוד כחוט השני שפתותיך שהוא הפה וסביב הפה י"ב תיקוני דיקנא שה"ס לבושי כתלג חיור לכן אם יהי' חטאיכם כשני"ם נגד היכל זה כשל"ג ילבינו ולכן בסט"א נגד היכל זה צלמות ושם נידונים בשל"ג תשל"ג בצלמון אבל בקדושה לא תירא לביתה משל"ג כי כל ביתה לבוש שני"ם שה"ס היכל זה עי"ש. ובזה תבין ענין מה שראו הקב"ה בשעת מ"ת כזקן לבושי' כתלג חיור. וכן הז"א עולה בשבועות לדיקנא קדישא כידוע מרבינו האריז"ל. ועיין שם בהגראז"ל על ענין ישקיני מנשיקות פיהו כי הר סיני סוד הפה של הארץ והקב"ה הרכין השמים על הר סיני והי' שם נשיקין פומא בפומא:
יח ונבאר בעזרת השי"ת חג הפסח נגד היכל אהבה חסד ונבאר למה באה המצוה דוקא בפת ומה ענין החמץ. הנה כתוב בספרים כי ענין החמץ בסוד עץ הדעת טו"ר ומצה בסוד עץ החיים. והנה אמרינן בזוהר בראשית בהיכל אהבה ב' רוחין האחד רוחא דברקא והשני נהיר מרוחא הראשון רוחא אחרא שמתחלק לב' שהן ד'. ונציץ מני' תרין ניצוצין דמתהפכין תדיר זימנין גברי זימנין נוקבי וזימנין רוחין וזימנין עירין בסוד להט החרב המתהפכת ועבדין שליחתא בעלמא ועד לא מסיימי מתדעכי כי המה מסוד רוחא שמאלא שבהיכל אהבה וההיא ניצוצא שמרוחא קדמאה בטש בהו ונהיר לון ואתחדשן כמלקדמין והיינו כי הרוחא קדמאה בסוד החסד שבהיכל אהבה ועי"ש. אינון נהורין דמתהפכין שננא דחרבא אילין קיימא על היכלא דלתתא (הוא היכל הזכות ששם ע' סנהדרין] ואילין קיימא על אינון ע' נהורין דבי דינא מהכא כל אינון דדיינין דינא חרבא תליא על רישיהו מלעילא (כמ"ש חכז"ל לעולם יראה עצמו הדיין כאלו חרב ואולם בגמרא אמרו כאילו חרב מונחת לו בין ירכותיו ויש לישב וכו') והענין כי שורש היכל הזכות ברוחא שמאלא שבהיכל אהבה ועיין בביאר הגראז"ל שם באריכות ענין אתדעכותא של הנצוצין לפי שהן מסטרא דשמאלא דל"ל קיומא תדיר וכן עלמין קדמאין מתו לפי שהי' משורש הגבורות ושם שורש ענבים שאכל אדה"ר וגרם מותא לעלמא. ואינון שייפין דמקרבין לאשא ומתין ומתהדרין כמלקדמין ודא בגין דאינון איתקריבא לגבי ההיא חויא ואנהו אדם דאיתפתא גו משננא עי"ש. והן החיילין שבהיכל השני כמ"ש שם תחות היכלא תנינא נפקי חיילין ואיתוקדין עי"ש. ועיין עוד מ"ש בהיכל הב' על ענין החיילין דשם דאותקדין ומתחדשין כמ"ש חכמז"ל בכל יום נבראין מלאכים מנהר דינור ובטלין שנאמר חדשים לבקרים ואמרו בגמרא אלף אלפין משמשין לנהר דינור ושם סוד בהמה דרביעא על אלף טורין מצמיח חציר לבהמה שהן המלאכים שנבראו בשני דל"ל קיומא. ועיין מש"ש שאעפ"י שנהר דינור בהיכל הד' מ"מ שם התחלתו ונמשך עד כאן בהיכל הב' הוד כי ההוד מקבל מגבורה. ולפמ"ש למעלה תראה כי שורשו ועיקרו בהיכל אהבה ברוחא שמאלא כמש"ל. ועי"ש עוד בהגר"א ענין ההתחדשות מסוד החסדים שברוחא הראשון וזה ענין מ"ש המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית כאמור לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו ולכן טבעין בנהר דינור עד דאתא צפרא וכד אתא צפרא כולם מתחדשין הבוקר או"ר כמ"ש וישכם אברה"ם בבוק"ר כידוע. ועי"ש עוד כי אלו רוחין שבהיכל אהבה בסוד עץ הדעת טו"ר ובסוד יצ"ט ויצה"ר ושם סוד חטא אדה"ר בסוד הברית (כי שם מתלבש יסוד דאצילות ולכן נקרא היכל זה שומר הברית כמש"ל) וסוד ואיבה [שהיא היכל ה' דקליפה נגד היכל אהבה דקדושה) ולכן הושם לפני ג"ע את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים כי עץ החיים. בדכורא והוא שבק דכורא ונאחז בנוקבא בהיכלות אלו ונאחז ביצ"ט ויצה"ר ונמשכה ערלה כאן בסט"א והענין כי היכל זה בסוד הצואר והלב ובלב ב' חללים יצ"ט ויצה"ר בסוד ב' רוחין אלו ויציבא מילתא דנא לפי קבלת רבינו האריז"ל בסוד עה"ד שסודו מהחזה ולמטה ששם בחזה מתגלה יסוד דאמא ונתגלין החו"ג ונאחזין החיצונים בסוד יוסף דעת יוסף מכאוב. וזה ג"כ ענין החמץ שכתב האריז"ל שהוא מחו"ג דדעת בסוד עץ הדעת טו"ר ואפשר ז"ס עץ שאכל אדה"ר חטה היה בסוד החסדים המתגלים שם כמש"ל כי שם סוד חטא אדה"ר. ואמרינן שם בזוהר כי שם בהיכל הזה ממונים על המזון ועל השובע בחינות שדים. ועי"ש בהגר"א שז"ס לחם הפנים שעל השלחן עי"ש אף ששלחן בצפון מ"מ מימין בא לשמאל וז"ס פותח את ידי"ך ב' הידים חו"ג זכו"ת ואהב"ה ואז משביע לכל חי רצון עי"ש. ואחרי כל הבא יתבאר לנו ענין פסח בהיכל אהבה שמשם המזונות לכן בפסח דנים על התבואה ולכן באה ג"כ מצות החג בענין מאכל לא יאכל חמץ **[כאשר תתבונן מ"ש למעלה בבית עולם בענין כללות ההיכלות בבחינות קומת ז"א הכולל כל האצילות יהי' היכל אהבה שהוא בחינות מקום החזה בקומת א"א שם בחינות או"א המלבישים חו"ג דאו"א והיכל הזכות בחינות הטיבור בחינות ישסו"ת בחינות בינה בכללות עי"ש תבין בכאן הדברים מתוק מדבש למה בפסח מקבלין מוחין מחג"ת דאו"א הכללים שהם או"א עילאין כידוע מרבינו האריז"ל וה"ס שדים נכונו ששם מקום השדים כמ"ש האריז"ל והנה הוא כדברינו בכאן בסוד היכל אהבה מקום השדים והבן היטב וא"ש אתמ"ש].)** ושם סוד חטא אדה"ר עץ שאכל אדה"ר חטה הי' עה"ד טו"ר והוא החמץ חו"ג. ותבין בזה ג"כ למה כל השמירה של החימוץ הוא רק עד התנור אבל בתנור אין חשש כי הוא סוד האש בסוד נהר דינור ששם מתבטלין בסוד המיתה להתעכל הרע וכן נתלבן הזוהמא בנהר דינור כידוע ולכן נאסר החמץ בפסח לתקן חטא אדה"ר וכן אפשר לומר כי גם הד' כוסות שבליל פסח לתקן חטא אדה"ר כמ"ש ענבים סחטה לו. והוא ג"כ ענין קרבן פסח דם פסח ודם מילה כי שם בהיכל אהבה מתלבש יסוד דאצילות ולכן נקרא היכל זה שומר הברית ולהיפוך בסט"א נקרא ערלה עי"ש בביאור הגראז"ל ובזה תבין ענין אמת למה בפסח כל ערל לא יאכל בו וזה ג"כ ענין חטא אדה"ר שמשוך בערלתו ובפסח מתקנים בג' מצות ג' טיפין דקשת ג"פ לחם כידוע, והעולה מזה כי חמץ ומצה בסוד ב' רוחין דהיכל אהבה, החמץ מרוח השמאלי שמתחלק לד' שהן ב' והן חמץ ושאור, והוא להט החרב המתהפכת שמשתנה לכמה גוונים וכן הסימן של החמץ שהכסיפו פניו ומהם יוצאין הניצוצין דמתדעכין ומתבטלין בסוד המלכין קדמאין שיצאו בבחינות גבורות. והמצה בחינות חסדים מרוחא ימינא דהיכל אהבה שמשם מתחדשין כבראשונה כמ"ש לעושה אורים גדולים וכן הוא בע"ח שהמצה בחינות חסדים וחמץ גבורות בסוד מ"ה החדש מלך הדר לכן המצה בגימ' ג"פ מ"ה וכן שם מתגלה יסוד עליון כמ"ש הגראז"ל ואיתגליא חרך בפומא דאמה לכן נקרא היכל אהבה שומר הברית והחסד והוא דוגמת יסוד דאד"ק מלך הדר המחי' את המתים מלכין קדמאין כידוע. והנה ז"ס בריאת עולם התיקון משבירת מלכין קדמאין שחזרו ונתקנו ע"י מלך הדר. ודוגמת זה בהיכל הזכות בנהר דינור שמתוקדין וחוזרין ומתחדשין בסוד החסד חדשים לבקרים ועל היכל הזכות נאמר המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית וכו' ודוגמת בהיכל אהבה בסוד רוחא שמאלא וימינא כמש"ל:
ובזה תבין הפלוגתא אם בניסן נברא העולם בעולם בסוד היכל אהבה או בתשרי בר"ה בסוד היכל הזכות כאשר נבאר אי"ה ובשניהם יש בחינות המחדש בכל יום מעשה בראשית כמ"ש למעלה בפרק זה. ושניהם אמת רק זה במעשה וזה במחשבה כי כבר ידעת מ"ש הגראז"ל כי היכל אהבה מן החזה ולמעלה והיכל הזכות בטן מהחזה ולמטה תחת הפרסה וזה אין בין מים העליונים למים התחתונים אלא כמלא נימא בינה ומלכות כי בינה מסתיימת בחזה בפרסה ושם מתחלת המלכות וידוע כי בינה ומלכות מחשבה ומעשה ונמצא כי בניסן במחשבה ובר"ה במעשה עיין תוספות ר"ה כ"ז ועיין מ"ש למעלה בחלק זה. ובזה תבין ג"כ מ"ש בזוהר שכל הדין של ר"ה הוא רק למי שלא אכל מיכלא דאסוותא. כאשר כבר ביארנו מ"ש בזוהר שהיכל הזכות בחינות ר"ה מקבל מרוחא השמאלי להט החרב וז"ס החרב התלוי על ראש הדיין. ולכן כאשר אוכל מצות בפסח בחינות רוחא הראשון בחינות חסד וממתיק את רוחא השמאלי ממילא אין הדין של היכל הזכות חל עליו והבן. ועפי"ז תבין ג"כ מה שמפטירין בחוה"מ פסח בענין תחיית המתים העצמות היבשות כי תחיית המתים דוגמת מלכין קדמאין שנתקנו ע"י מלך הדר חסד עילאה. וכן דוגמת זה בפסח בהיכל אהבה כמש"ל. וכן יהי' לע"ל תחיית המתים ע"י הטל הנוטף מגלגלתא חסד דעתיק והבן:
יט ונבאר בעהשי"ת ענין ר"ה בסוד היכל הזכות והוא מבואר בעצמו ולא צריך לאורכא כי ידוע שהיכל הזכות שם הסנהדרין הדנים את העולם ושם המאזנים של מעלה והכל מבואר על ר"ה. והנה מבואר בזוהר כי באמצעיתא דהיכלא דא נקודה דאמצעיתא נקודה דעלמא דאתי בחינות בינה והוא ג"כ בסוד נקודת הטבור נקודת ציון בינה ושם מבואר שהוא בחינות שבת, עונג שבת ע ע"ש, אולם לדרכינו זה בבחינות המועדים י"ל שזה בסוד יוה"כ נקודה דעלמא דאתי כמ"ש למעלה בבית עולם סימן ח' ענין היכל קה"ק בינה שמתגלה בטבור וגם ביארנו למעלה כי יוה"כ בחינות בינה קה"ק והיא בהיכל הזכות. והנה ידוע מ"ש הקדוש ר"מ מקורדיווארי שהיו"ד ימים מר"ה עד יוה"כ הם ע"ס דבינה ממטה למעלה בר"ה מלכות ואח"כ יסוד עד יוה"כ כתר. ולדרכינו היו"ד הנ"ל ע"ס דהיכל הזכות עד יוה"כ מתגלה כתר בית עין היכל קה"ק המתגלה שם. וכן סוד התקיעות שופר שע"י הקול העולה ממטה אתער קול עילאה דנפיק מגו שופר בינה נקודה דעלמא דאתי ומתמלא ההיכל זה רחמים. ואפשר שז"ס הג' אותיות יה"ו הנרשמים בהיכל הזה בסוד הג' אש רוח מים דנפקי מגו שופר שהם בחינות ג' יק"ו כידוע. והנה ענין בריאת עולם בר"ה ביארנו למעלה בסוד המחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית מנהר דינור ואעפ"י שגם בהיכל אהבה יש כזה מ"מ כאן הוא העיקר ושם רק שורש ומחשבה. ועוד טעם אחר שנקרא ראש השנה כי שם בהיכל הזכות הסנהדרין המקדשין ומעברין את השנה כמ"ש עיני"ך ברכות בחשבו"ן כי שם תלוי החשבון של הסיהרא בסנהדרין שהם עינ"י העדה. לכן סדר מועד הוא בגבורה כידוע והוא כאן בהיכל הזכות גבורה:
ועוד טעם אחר כי השנה בסוד המלכות, ובהיכל הזכות שם שורש המלכות כמ"ש בבתי הנפש ל"ב בארוכה כמ"ש בזוהר דבהיכלא אישתמודע קוב"ה שולטני' בארעא ועמ"ש שלכן קיבלו יוסף ודוד מלכותם בני שלשים שהוא בהיכל זה בן שלשים לכח עי"ש. ובזה תבין ענין המלכיות שאומרים בר"ה ולפמ"ש למעלה כי כל העשי"ת בהיכל זה ויוה"כ נקודה דאמצעיתא היכל קה"ק המתגלה בהיכל זה בנקודת הטבור. תבין כל ענין המלכיות, המלך הקדוש והמלך המשפט שאומרים בעשי"ת. ועיין מ"ש הגראז"ל בס"ד פ"ג ענין הצימצום בא"א למטה מהחזה שבתחלה ביום ב' נעשה רקיע בין המים והוא הפרסה המבדלת ולכן נתמעט האור למטה מהחזה והוא לצורך ז"א שיוכל להתתקן כי מקודם מרוב האור לא יוכל להעשות פ' ז"א והוא דוגמת בריאת העולם ואולם פרצוף מלכות אף ע"י המעטת האור ע"י הפרסה לא יכלה להתתקן ולכן נעשה בשבילה צימצום והוא ביום השלישי יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד והוא היסוד ותראה היבשה שהיא מלכות והוא ממש דוגמת בריאת העולם שיתגלה כבוד מלכותו עי"ש דברים נחמדים ועי"ש רמז הרומז כי כל הצימצומים למטה מהחזה ומעתה תבין באר היטב כי לכן בר"ה שהוא היכל הזכות למטה מהחזה שם נעשה הצימצום והוא הסתלקות המוחין והכל בשביל מלכותו ולכן אומרים המלך הקדוש והמלך המשפט וכל ענין המלכיות של ר"ה והבן מאוד. ויש לרמוז עוד ענין תקיעת שופר שהוא בסוד היסוד וכן מה שאומרים זכרונות שהוא בסוד היסוד הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים וכן כללות החג נקרא יום הזכרון. וי"ל לאשר כי שם נשארו האורות ביסוד בצימצום דא"א כמ"ש הגראז"ל שם יקוו המים וכו' אל מקום אחד ולכן ע"י מתעוררין המוחין בחזרה להאיר למטה, ועיין עוד למטה פרק כ"ו בהג"ה ולמעלה פרק וא"ו עי"ש, ועי"ש שם עוד ענין יהי מאורות ביום ד' שה"ס בקיעת המוחין לז"א העומד תחת הפרסה שהיא ריק מהאור לכן הוצרך למוחין. ותבין בזה מתיקות תוה"ק למה בר"ה היכל הזכות למטה מהפרסה צריך להמשיך המוחין ע"י תקיעות שופר משא"כ בפסח היכל אהבה שנעשה הכל מעצמו והבן היטב:
כ הנה כבר ביארנו ג"ר חג"ת פסח ר"ה ושבועות ונבאר ג"א נה"י והם חנוכה ופורים נו"ה וסוכות יסוד והנה יסוד ככלל בגופא ונו"ה הם לבר מגופא וכן חנוכה ופורים המה רק מדרבנן בפרט כאן בהיכלות שהמה בחינות ששה סידרי והמה בחינות תורה שבע"פ והמשנה גופא דמטרוניתא וברייתא בתי בראי בנו"ה וכן תראה כי נס חנוכה לא נזכר במשנה רק פעם אחת בב"ק ר"י אומר בנ"ח פטור. והמה בב' היכלות דנו"ה שהם היכל נוגה נצח ועצם השמים הוד ושם בהיכל נוגה משחא דרבות עילאה כמ"ש בזוהר ובהיכל עצם השמים שם כוס מלא חיין והוא היין כמ"ש חמרא וחייא ולהיפוך בסט"א שם כוס התרעלה, וכתב הגראז"ל שז"ס הפסוק דשנת בשמן ראשי בהיכל נוגה, כוסי רוי' בהיכל עצם השמים, וזה ענין חנוכה ופורים, חנוכה נעשה הנס בשמן נגד הנצח, ובפורים מצוה לשתות כוסי רוי'. ועוד אביא לך ראי' גדולה מדברי הגראז"ל בהיכל א' בראשית שיש בהיכל א' חי' דיוקנא כארי' וגפין דנשר ודוגמא זה ד' חיות דדניאל עד היכל הזכות ונגד היכל החמישי היכל אהבה שם החי' דיוקנא כדיוקנא דב"נ נגד זה משיח וארו נהגו הנערים לסבב בחנוכה וכן המנהג ג"כ בפורים ובודאי מנהג ישראל תורה היא. הנה עיין מ"ש בכאן הגראז"ל על מיום שחרב ביה"מ לא נראו שמים בטהרתן כי כתיב ותחת רגליו (נה"י) כמעשה לבנת הספיר (היכל א') וכעצם השמים (היכל ב') לטהר היכל ג' ששם זוהר וטהר אחד הם ומיום שחרב ביה"מ איסתלק חד כרוב הנצח ונשאר ההוד עצם השמים בלי הטהר, שהיא היכל ג' ואף גם זאת כי גם היכל ב' אינו מגולה כמ"ש אלביש שמים (היכל עצם השמים) קדרות ושק אשים כסותם כי הנבואה באה מב' היכלות הנ"ל נו"ה ועכשיו נמסרה הנבואה לנערים ושוטים והיא בהתלבשות בעולמות יצירה ועשי' כי מט"ט ביצירה רבן של תיניקת ועליו כתוב נער הייתי דאתחדש בחדתותא דסיהרא ובעשי' שם הס"ס מלך זקן וכסיל לכן זה מוסר לנערים וזה לכסילים עי"ש לכן מרמזין בחנוכה ופורים שהם ב' היכלות דנבואה מסבבין הנערים להראות שניתנה הנבואה לנערים, ואפשר זהו ג"כ מה שנוהגין להשטטות בפורים ולשחוק, ובאמת זה שחוק הכסיל אפס מרמזין על הנ"ל כי ניתנה הנבואה מנו"ה הנ"ל לנערים וכסילים, (ועכשיו בעוה"ר עשתה הקליפה שחוק מקארטין והוא שחוק הכסיל היפוך חכמת התורה שנרמזה בחנוכה):
כא והנה פורים נגד היכל ב' עצם השמים הוד ושם הכוס חיין ונגדו עשו זלע"ז בסעודות אחשורוש והשתי' כדת ואמרו חכמז"ל כדת של תורה היינו כמו בקדושה זלע"ז שם כוסי רוי' כן רצו לעשות הם וכאשר ניצולו השי"ת תקנו ג"כ לשתות עד דלא ידע וכו'. ועוד מצאתי בדברי הגראז"ל ב' ענינים מראים כי פורים בהיכל זה האחד עיין בהיכל ב' בראשית בענין ב' רוחין שבהיכל הב' שאנו עוסקין בו האחד, חיור והשני השמאלי חיור ותכלא והתכלא הנ"ל מתקשר בסומך שבהיכל הראשון והביא שם הגר"א ז"ל מזוהר תרומה קל"ט כי התכלא כאשר מהקשר בחיורא נעשה ירוק כמ"ש שם כד אתי צפרא ואתער ימינא נפיק האי נהורא ומטי עד האי תכלא ואשתנו מכמה דהוה והוא זמן ק"ש ותפלה שאז מתקשרין הנהורין וז"ש משיכיר בין תכלת לכרתי עי"ש. ועיין מ"ש בהיכל ב' פקודי בענין הב' גוונים הנ"ל תכלת ולבן כסא דין וכסא רחמים וז"ש אסתר ירקרקת היתה אלא שחוט של חסד משוך עלי' היינו הגוון חיוור הנ"ל (ולכן נעשה התכלא ירוק כנ"ל) ולכן בימי' נגזר כלי' על ישראל וניצולו בסוד כסא תכלא וכסא רחמים חיור עי"ש **([וזה ענין חור כרפס ותכלת ג' גוונים הנ"ל כמ"ש בתרגום כי חור גוון חיוור וכרפס ירוק ככרתי. וי"ל עוד כי מרומזין בזה כל הג' היכלות נה"י כי התכלא מתקשר בהיכל התחתון והחיוורא בהיכל נוגה. אחוז בחבלי בוץ וארגמן המה היכלי אהבה וזכות כמ"ש הגראז"ל בהיכלות כי בד בהיכל הזכות וארגמן בהיכל אהבה וכן גלילי כסף ועמודי שש בהיכל הרצון שכולל ששה היכלין מטות זהב וכסף בהיכל קה"ק ששם המטה כידוע מהאריז"ל כי שם השכיבנו אבינו לשלום והוא כולל ד' כחב"ד ד' רגלי הכסא והוא בהט ושש ודר וסוחרת עיין לקמן פכ"ד כי אחשורוש רצה לדמות לקדושה, וכן נרמז שם כל עולמות הקדושים ברמז ושם הזיוג בהיכל קה"ק כי המלכות מתלבשת שם תה והשקות בכלי זהב וכלים מכלים שונים בסוד כלי מ"נ כי בכל יום מקבלת כלי חדש ומלכא טעם בתולה טעים כידוע והכלי הוא מבינה כלי זהב, ושם היין מונח בחותם תוך חותם ויין מלכות רב פי"ד המלך בסוד היד דבינה שירדה שם ונעשה כלי לקבל המ"נ כמ"ש בידך אפקיד רוחי כידוע]:)** והענין עפ"י המבואר בזוהר בראשית נ"א בענין הנהורא תכלא שבנר שהוא מתאחז בפתילה ודא אכלא תדיר ושיצי לההיא מלה דתחותי' כמ"ש כי ה"א אש אכלה הוא ושם סוד המיתה רגלי' יורדת מות. אבל ישראל מתדבקין תחותה ואינה מכלה אותם מחמת שהם מחברים הנהורא תכלא בחיורא כמ"ש ואתם הדביקים בד"א חיים כלכם היום אתה הרואה למה דוקא בימי מלכות מדי ופרס שאחיזתם מהיכל הב' נגזר כלי' על ישראל מגוון תכלא הנ"ל וניצולו מחוט של חסד מגוון חיור ולכן בעת הגאולה ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור תכלא וחיוורא. וגם ענין הגזר דין הי' בשביל שנהנו מסעודתו של אותו רשע כוס התרעלה ג' טיפין דמה"מ כמ"ש והשתי' כדת אין אונס כי כן יסד המלך מלכו של עולם שיהי' אין אונס ויהי' הבחירה ביד האדם לטוב ולמוטב. ואח"כ בעת גאולתם תיקנו לשתות יין כוסי רוי' ובזה כבין ענין למנצח על אילת השחר שדרשו חכמז"ל על אסתר למה נמשלה אסתר לאילת השחר לומר לך מה שחר סוף הלילה אף אסתר סוף הניסים. ולפי דברינו י"ל ג"כ טעם אחד מני אלף לפמ"ש בשם הגראז"ל ענין אסתר ירקרקת היתה שהיתה מגוון תכלא ולכן נגזר כלי' ונהפך לחיור וירוק בחוט של חסד המשוך עלי'. והוא דוגמת עלות השחר משיכיר בין תכלת לכרתי כי אז הרחמים גוברים בעולם ונהפך התכלת לכרתי כמ"ש בזוהר והבן. ועוד שנית ביאר שם הגראז"ל בהיכל ב' ששם לבושי הנשמות אחר שנטהרין בנהר דינור השופך בהיכל ב' כי הוד מקבל מגבורה וביאר שם ענין הלבושים שנעשו מתורה ומצות והרשעים אין להם לבוש וז"ס ותלבש אסתר מלכות שהוא הלבוש מג"ע כידוע בקדמונים וז"ס ושתי שהיתה מפשטת בנות ישראל ערומות והוא לשמתין דאזלין ערטלאין עי"ש. ותראה ג"כ שייכות מגילת אסתר להיכל הב' שאנו עוסקין בו. ואי"ה לקמן בסימן כ"ג אתן את דודי לך:
כב ונבאר ענין סוכות ביסוד כמ"ש בזוהר שם ולדברינו ביסוד ההיכלות שהוא היכל לבנת הספיר. והנה הוא מחולק לב' לבנת וספיר. יסוד ועטרת היסוד. ואפשר לומר שהם בסוד סוכות ושמ"ע כי שמ"ע ידוע בסוד המלכות וכן נגד שלמה המלך כידוע בספרים וכתיב והמלך שלמה ברוך בסוד ברכות לראש צדיק בחינות עטרת היסוד. וזה ענין ניענוע הלולב שהוא המשכת השפע משורש היסוד בדעת כמ"ש בע"ח מדרוש הר' יוסף מערבי. ולהבין הענין ביתר ביאור אביא מ"ש בזוהר בהיכל א' שם נהורא חד סליק ונחית וכו' נציץ לכל סטר עילא ותתא ולארבע סטרי עלמא וכו'. וכן לקמן שם רוחא אחרא תניינא סלקא ונחתא נהורא דלא שכיך לעלמין כנהורא דשמשא גו מיא. וכן בפרשת פקודי דהחי' של ההיכל זה שמה בזק והוא סוד והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק. והענין עיין שם ביהל אור כי ההיכל זה בסוד היסוד דכתיש כתישין והוא יוצא ונכנס תמיד בסוד אבר חי כי רצו"א בג' נוריא"ל ושו"ב בגימ' שד"י כי כשהוא נכלל בה הוא בחינות נוקבא והוא רצו"א ובחזרה ושו"ב נכלל בדכורא ושם בהיכל ההיא בחינות מים כמ"ש שם לכן החיות רצוא ושוב כנהורא דשמשא שרץ במים ותבין ביותר הענין עפ"מ שהבאתי דברי הגראז"ל במ"א ענין האור המתגלה ביסוד ושם חו"ג אור ומים לכן כנהורא דשמשא גו מיא והנה דוגמא זה הוא נענוע הלולב בהולכה והובאה והחיות רצוא ושוב כתיש כתישין כמ"ש בזוהר הקדוש שמן זית זך כתי"ת למאור ואמר כאן בזוהר נציץ לכל סטר עילא ותתא ולארבע סטרי עלמא וכן הוא נענוע הלולב לששה קצוות כידוע. וכן י"ל שלכן בחג נידונים על המים כי שם בהיכל הזה סוד המים כמ"ש הגראז"ל וכן הד' מינים באים לרצות על המים. וכן י"ל ענין שמחת בית השואבה שהי' שמחין בניסוך המים ואמרינן שם שלא היתה חצר בירושלים שלא היתה מאירה מאור בית השואבה והוא ג"כ בסוד האור ורוה"ק שהי' ממשיכין. והי' שם או"ר ומי"ם. ניסוך המים. ואור הנ"ל. כנהורא דשמש"א גו מי"א הבן הדברים ואם תתבונן מ"ש הגראז"ל בענין הלויתן שסרס את הזכר בסוד האור הנ"ל שנגנז היסוד תראה נפלאות ותבין ג"כ ענין הסוכה כמ"ש כאילו ישבתי בסוכת עורו של לויתן עיין בס"ד להגראז"ל וכתב שם כי סוכה בסוד היסוד עי"ש ותבין. והנה אמרינן שם בזוהר פקודי דהיכל זה שירותא דכל דרגין לסלקא לעילא וסופא דכל דרגין לנחתא לתתא בגין דהושע חמא מגו שירותא דא סופא דכל דרגין [היינו הקליפה קץ כל בשר] אצטריך לנטלא האי אשת זנונים והוא סוד היכלות הקליפות כמ"ש. והנה אשה לקראתו שהוא היכל הרצון דסט"א כי נופת תטופנה שפתי זרה. ואמר שם בזוהר בראשית כלהו נהורין כחיזו דנחשא והענין י"ל עפ"י המבואר מרבינו האריז"ל כי כאשר המלכות רוצית לזון הקליפות אצטבעת בגוון נחשת כי המלכות בחינות נו"ן והקליפות תח"ש ונעשה נחוש"ת. והנה היכל זה סוף הקדושה ואחיזת הקליפות שנאחזין למטה בעקב כמ"ש ואתה תשופנו עקב כמ"ש הגראז"ל כי היכל זה בחינות יסוד ומלכות שבה וכן בחינות עקביים וז"ס כל המסתכל בעקבה של אשה כאילו מסתכל וכמ"ש הגראז"ל לכן שם גוון נחוש"ת. ובזה נוכל לומר שז"ס השבעים פרים שהי' מקריבים בסוכות שהי' זה חלק הקליפות ושבעים אומות מן הקדושה כידוע. והנה כתבנו כי סוכות בחינות ספיר ושמ"ע לבנת יסוד ועטרה ואמר שם בזוהר כי נשמתין דדכורין המה ברוחא ימינא ספיר. ונשמות הנקיבות ברוחא דשמאלא לבנת וכאשר מתקשרין רוחא ברוחא נכללין הנשמות מדכר ונוקבא ומזדווגין יחד וכן הוא ג"כ בכללות נשמות ישראל שמזדווגין במלך הכבוד בשמ"ע:
כג והנה ביארנו בבתי הנפש סימן י"ג דברי הגר"א בענין ג' רישין דא"א שלדעתו גלגלתא ת"ת דעתיק ואוירא חסד ומ"ס גבורה והדברים סותרין למ"ש האריז"ל כי גלגלתא חסד ואוירא ת"ת וכן כתב גם הגראז"ל בעצמו ותירצנו לפי"ד כי בחינות רישא דא"א שורש לכל הנאצל ויש שמה כל הבחינות ונוכל לומר כי דברי רבינו האריז"ל בבחינות היושר ודברי הגראז"ל בבחינות עגולים והיכלות. והנה סדר ההיכלות ת"ת למעלה על החסד כי כן היכל הרצון על היכל אהבה וכן כאן גלגלתא בחינות היכל הרצון כמ"ש הגראז"ל בעצמו במ"א והוא בחינות ת"ת ואוירא אהבה חסד עיין למעלה באריכות. והיוצא מכל זה כי נוכל לומר דרך זה שביארנו סדר המועדות בבחינות וסדר ההיכלות י"ל ג"כ שהמה מושרשים בג' רישין הנ"ל, והנה ג"ר חג"ת ביאר הגראז"ל בעצמו שהם גלגלתא ואוירא ומוחא רצון אהבה זכות אבל ג"א נה"י לא ידענו לכן אפשר לומר בדרך אפשר כי הפה בסוד יסוד כמבואר כ"פ ושערות הראש והזקן בחינות נו"ה כי הדיקנא מבואר באד"ר שהיא נקראת הדר הדר"ת פנים זקן והוא מ"ש הו"ד והד"ר לפניו והם בחינות נצח והוד כי הדר נצח כמ"ש הגראז"ל. וזה ג"כ ענין מ"ש הגראז"ל הבאתיו למעלה בסימן וא"ו כי קין והבל שערות הראש והזקן ובזה מובן היטב כי ידוע כי קין והבל בחינות נו"ה לכן הם שערות דרישא ודיקנא. [ודע כי לפי"ז נרא' כי קין בנצח והבל בהוד כי הגראז"ל כתב כי קין בדיקנא והבל בשערות הראש. אולם אם תעיין מ"ש שם בסימן הנ"ל יתורץ גם זה עי"ש. אבל עיקר הענין כי נו"ה נכללין זה בזה ונדרש של כל אחד בחבירו ועיין מ"ש הגראז"ל הבאתיו לעיל בסימן ג' בבית עולם כי דוד אחליף מדות בנצח והוד והבן:
והנה כמו כן כתב האריז"ל כי שערות הראש סודם מנו"ה שעולים למעלה באו"ח ווי העמודים [וכן תבין בזה למה בבחינות היושר ביארנו נו"ה דעתיק למטה בחו"ג דא"א וכאן בהיכלות ועיגולים ביארנו גם הנ"ה למעלה בראש כי עיגולים ויושר בחי' מ"ה ובן אור ישר ואו"ח. ועוד י"ל בזה עפ"י מ"ש באוצה"ח הרבה פעמים שאף בבחינות היושר מ"מ שורש הראש מבחינות עיגולים ונקודות לכן לדרך זה בעיגולים כל הש"ק למעלה בראש וכל דברי בדרך אפשר וההי"ב]. ונתחיל לבאר בפרטות הנה שבועות ת"ת היכל הרצון ועפ"י הנ"ל הוא בגלגלתא ת"ת דעתיק ושם זי"ן תיקונים בגלגלתא לבדה עפ"י שיטת הגראז"ל ונגדם חג השבועות שבעה שבועות תספור לך ושם בגלגלתא תרי"ג ארחין נגד תרי"ג מצות והוא סוד התרי"ג מצות שאנו אומרים בחג השבועות והמה בתרי"ג תיבות שבעשרת הדברות שקיבלו ישראל בחג השבועות ופסח חסד דעתיק באוירא סוד היכל אהבה וכן ר"ה בגבורה מ"ס כרסי' שביבין דינור הכל מבואר למעלה אין צורך לכפול הדברים ולא נשנו אלא בשביל דבר שנתחדש בחנוכה ופורים היכלות דנו"ה נוגה ועצם השמים נגדם דיקנא ושערות הראש. והנה חנוכה נגד הדיקנא מבואר הוא ומפורש בדברי האר"י הח"י כי בכל יום מימי חנוכה נמשך תיקון אחד דדיקנא מן אל עד נצ"ח וביום השמיני נכללין גם שאר ה' תיקונים הנשארים מנוצר חסד עד ונקה. ולכן כתוב בספרים הקדושים שזאת חנוכה מסוגל לבנים כי שם נוצר ונקה ב' מזלות שמשם בני חיי ומזוני וכן הקריאה בתורה בחנוכה בכל יום שבט אחד ובזאת חנוכה משלימין הד' הנשארים וזאת חנוכת המזבח ביום המשח הוא הי"ג הכולל כולם נגד ונקה. וענין פורים נגד שערות דרישא יבואר להלן אולם זאת אומר לך דהנה חוץ השערות דרישא ודדיקנא יש עוד י"ג חיוורתא ג' הויות מד' אותיות והמה ח' לפניו על הפנים בסוד ש"ע נהורין הידועים וד' לאחוריו הנמשכים על הכתף כידוע מרבינו האריז"ל ויש עוד הי"ג הכולל אותם והוא נמשך ג"כ על הראש והעורף לאחוריו והנה הד' שעל הראש ביאר רבינו האריז"ל בסוד ד' מאות שקל כסף דאברהם ארבע מאות עולמות דכסופין ושם סוד השקלים כמ"ש בלק"ת מהאריז"ל שהם מתחלקים לצדדי הראש ובאמצע ארחא דפלגותא דשערא וזה סוד מחצית השקל כדי שלא יהי' בהם נגף כי השערות והחיוורתא הנ"ל מכסין על העורף שלא ינקו החיצונים. והנה לפימ"ש כי בחינות פורים הוא ג"כ בשערות דרישא תבין מ"ש חכמז"ל שאמר הקב"ה לפי שעתיד המן לשקול עליהם יו"ד אלפים שקלים לפיכך הקדים שקליהם לשקליו והבן. והנה חכמז"ל תיקנו ה' ימים בקריאת המגילה כמ"ש מגילה נקראת בי"א בי"ב בי"ג בי"ד בט"ו ובחנוכה ח' ימים והמה נגד הי"ג חיוורתא הנ"ל. לכן בחנוכה שהוא בסוד הפנים ששם ה' חיוורתא על הפנים מדת ואמת תיקון זיין דדיקנא תיקנו ח' ימים [ומיושב ג"כ קושיות הב"י הידוע] ובפורים בשערות דרישא שם ד' דחיוורתא וא' הכולל תיקנו ה' ימים והוא דבר נחמד לפע"ד בעזרת השי"ת שבתי וראיתי כי הלא האריז"ל בעצמו כתב בע"ח כי המגלה בגימ' ג' הויות שבי"ג חיוורתא ותלי"ת שכוונתי לדעתו. ואולם הגם כי לפ"ד ענין פורים הוא רק בד' חיוורתא דרישא היורדים מאחוריים מ"מ אין סתירה מדברי האריז"ל שהמגילה נגד כל הי"ג דחיוורתא כי בוודאי המה כלולין זה בזה ובפרט שביארנו שפורים ג"כ נגד החיוורתא הי"ג הכולל כולם. ולכן נרמז בפורים גם ענין התגלות החיוורתא אשר בפנים שהם בסוד אל כמ"ש בכוונת אמן וז"ס מ"ש אסתר אלי אלי למה עזבתני וז"ש הפייטן זאת בבואה הלום עין נשאה לאל:
כד והנה תיקנו להדליק נרות בחנוכה מסוד הש"ע נהורין דחיוורתא הנ"ל הנמשכין על הפנים והדיקנא ומצותה בשמן כמ"ש כשמן הטוב על הראש היורד על הזקן זקן אהרן. ובפורים המשכת האור והחיורתא הנ"ל דרישא בבחינות קריאת המגילה וסעודת פורים כאשר נבאר אי"ה וצריכין אנו להרחיב בזה הדיבור דברי רבינו הגראז"ל המתוקים מדבש ונופת צופים. והנה הביא הרה"ג תלמוד הגר"א בספרו מנחם ציון מתורת רבו והובא גם בליקוטי הגראז"ל על מגילה. וז"ל והשתי' כדת כדת של תורה של"ת תורה חדשה מאתי תצא אלא הכל יתגלה מתורתינו הקדושה וכמ"ש עתיד משה לעמוד כבד פה וכבד לשון ואליהו יהי' המתרגם שלו. אין אונס שנענשו שע"י הכאת הסלע מוציאין טיפין בקושי ובדוחק כמ"ש בתיקונים תיקון כ"א אי לאו דמחא בה לא הוו ישראל טרחין באורייתא ונתן מימיו בלא טירחא ויגיעה ויתקיימו בהם ולא ילמדו עוד וכו'. אבל לע"ל יהי' ומלאה הארץ דעה. וז"ס עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים וכאו"א מראה באצבעו הנה א' זה קוינו לו. שיגלה הקב"ה תורתו ומלכותו לכל א' כמו שהי' רצונו בעוה"ז כמ"ש אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ. וז"ש לעשות כרצון איש ואיש וזה יהי' ע"י שר התורה ושרים דאורייתא שיפתח להם שערי תורה כמ"ש לרשב"י בריש ת"ז ורשותא איתייהיב כו' ולכל נשמתין כו'. וז"ש כאן על כל רב ביתו. ומ"ש כי כן יסד המלך כך הי' מחשבתו ויסודו של ממהקב"ה ע"ז כמ"ש ודברתם אל הסלע ונתן מימיו רק לא זכינו לזה רק לע"ל ימלא כל הארץ דעה עכ"ל. עוד שם גם ושתי המלכה עשתה משתה, זו סעודת לויתן שאמרו צינן את הזכר והרג את הנקיבה וכו' עכ"ל הזהב. ויותר לא נמצא בידינו מן המרגליות האלו ולו הי' בידינו ביאורו עד"ז על כל המגילה הי' הדבר נפלא הפלא ופלא ואין אתנו יודע עד מה ועכ"ז ארמוז איזה גרגרים עד"ז ומקודם אקדים להבין דבריו בענין הלויתן אם תעיין בס"ד עם הגראז"ל פ"א וגם בסוף תיקוני הזוהר גם ביאורו בענין הלויתן שסודו בי"ג חיוורתא והוא בד' חיוורתא של שערות הראש הנמשכין על הכתף ושם על הראש יש ג"כ חיוורתא הי"ג הכולל כולם והוא התנין והוא כולל ב' כמו דדיקנא ב' מזלות כן גם כאן בתנין הזה בסוד לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון כי האחד הולך ביושר באמצע הראש בסוד כל העובר על הפקודים כמ"ש האריז"ל בכוונת מחצית השקל והב' מסבב את הראש בעיגול והוא דוגמת תנין המזלות שהם ב' כמ"ש בס"י והנה החיוורתא הנ"ל הוא סוד החסד דבינה דרדל"א והוא אור גדול מאוד שאדם רואה בו מסוף העולם ועד סופו והחסד הזה מתפשט עד רישא דז"א ומשם מתפשט בה"ס שהוא עץ החיים מהלך ת"ק שנה ומשם ליסוד ושם נגנז והוא אור הגנוז שגנזו הקב"ה לצדיקים לצדי"ק וצד"ק ושם מתגלה בפומא דאמא כמ"ש והוא יושב פתח האוהל אולם עיקר גילוי זה אינו רק בסיום אלף הששי בימות המשיח שאז יהי' שליטת עטרת היסוד ויתגלה חסד בפומא דאמא כי מלאה הארץ דעה את ד' כמים לים מכסים וזה סוד סעודת לויתן כי לויתן סודו ביסוד לויתן זה יצרת לשחק בו וע"ז בנוי כל סוד הנרמז במדה"נ ע"פ ואלה תולדות יצחק בן אברהם שמרמז כל הפרשה על השחוק והשמחה שיהי' אז בעולם וזה יהי' כל שיעשוע ותענוג הצדיקים לע"ל שיכירו את בוראם ויהנו מזיו השכינה שהוא התגלות האור הזה וביאר עוד דבר זה בת"ז פ"ג א' ובסוף תיקונים בהשמטות בענין הלויתן שסודו בדעת מהכתר מן החיוורתי הנ"ל והוא אור צדיקים ישמח אור זרוע לצדיק שהולך עד היסוד והוא נברא זו"נ כי שורשו מב' תנינים הנ"ל נחש ברוח ונחש עקלתון והוא מ"ש וילך איש מבית לוי כמ"ש בזוהר שמות י"א שהוא סוד הלויתן בדעת ויסוד כי לוי ולויתן לשון לוי' וחיבור. וכן נקרא רעיא מהימנא אנת הוא לויתן נחש דאורייתא והוא ג"כ נברא זו"נ חו"ג שבחסדים האלו וז"ס שאמרו חכז"ל סירס את הזכר שנגנז ביסוד ואינו יוצא והרג את הנקיבה בסוד עטרת היסוד שהאור של הנקיבה נשאר למעלה בשורשו ולא נהיר מהיסוד רק דרך דופן ואף גם האור היוצא והיסוד הוא מלובש במים כידוע מדרוש אור ומים רקיע, והאור הנ"ל הוא התענוג הנרגש בזיוג ואם הי' הולד נוצר באותו האור הי' רואה מסוף העולם ועד סופו ונגנז האור ביסוד ויוצא האור מלובש במים והוא סוד אור הגנוז שראה הקב"ה שאין העולם מתקיים כי לא הי' העולם יכול לקבל רוב טובה וחסדים לכן וימנע מרשעים אורם ולע"ל יתגלה האור הזה והוא סעודת לויתן שסירס את הזכר והרג הנקיבה ומלחה לצדיקים לע"ל ברית מלח עולם. ואף בהמות בהררי אלף זו"נ נבראו סוד האור של הנקיבה מלכות סירס את הזכר הוא מ"נ דילה שאין יוצאין ממנה כמו מן הזכר וצינן את הנקיבה הוא אש והתשוקה שלה כי אצלה החו"ג מי"ם וא"ש לכן צינן אותה עיי"ש בארוכה. הנה מעתה תבין מה שרמז רבינו כאן במגילת אסתר סוד סעודת לויתן סירס את הזכר והרג את הנקיבה. ודע כי גם ענין גדולת המן וגם הדילטוריא שלו ביאר רבינו הגראז"ל בביאורו על מג"א ע"ד הרמ"ז שירמוז לעתיד כמ"ש מעמיד להם מלך קשה כהמן ואז יהי' קטרוג גדול על שונאי ישראל כמ"ש ואז יעמוד מיכאל שרכם והיתה עת צרה וכו' ואח"כ יתלו אותו ואת בניו שהם עשר כתרין דמסאבותא שיתבערו לעתיד. אך צ"ע על סדר הדברים שמעשה המן אחר הסעודה וכנראה בספרים יהי' ענין גוג ומגוג קודם תחיות המתים גם מב"י ואז יבוא משיח ב"ד ויהי' תחיות המתים ואח"כ יהי' הסעודה הנ"ל. וגם מה ענין הריגת ושתי שביאר רבינו הגראז"ל בסוד הלויתן והרג את הנקיבה דהרי בעת סעודת לויתן. אדרבה אז יתגלה חסד בפומא דאמה כי מלאה הארץ דעה את ד' והריגת הנקיבה ירמוז על גניזת האור. וגם מה ענין אסתר ומה ענין קביצת הנערות אל בית המלך לפי דרך הנ"ל:
ואפשר לרמוז ולומר כי כל הנ"ל ירמוז עוד לקודם הבריאה [וגם אחר הבריאה קודם חטא אדה"ר ששימש האור הגנוז וגם אחר החטא ל"ו שעות עד מוצאי ש"ק כידוע וזהו התענוג הגדול שהי' לאדה"ר בג"ע כמבואר במדרש] עד שנגנז האור מחמת שנסתכל במעשה הרשעים כמ"ש וימנע מרשעים אורם וז"ס הריגת ושתי על אשר לא עשתה את מאמר המלך. ודע כי סוד ענין זה אחד הוא עם ענין הז' מלכין שנשברו קודם בריאת עולם התיקון והי' זה מחמת שורש הרשעים והקליפות שהיו ג"כ מושרשים שם וידוע כי הזי"ן מלכין בחינות מלכיות נקבות וז"ס הריגת ושתי על אשר לא עשתה את מאמר המלך. ומחמת ענין זה נפלו הניצוצות לקליפות וצריך לבררן בכל יום וזה ענין כשוך חמת המלך וכו' יבקשו למלך נערות וכו' שה"ס הנצוצין קדישין ויפקד המלך פקידים ה"ס הצדיקים המבררין וע"י נעשה הזיוג מחמת המ"נ שהם מעלין כי כפי ענין הבירורין כן ערך הזיוג ובהגיע תור נערה ונערה לבוא אל המלך כמ"ש קץ שם לחושך כמ"ש האריז"ל שיש ד' חדשים בשנה שיש עליות ניצוצות מדומם, וד' חדשים מצומח, וד' מחי וכדומה וכן לנשמות הנדחות יש זמן וקץ וכן לגאולה, עד שנתברר ניצוץ אסתר מלכות ב"ד כי גם משיח מובחר הבירורין כמ"ש מצאתי דוד עבדי היכן מצאתי בסדום כידוע כי כל מציאה הוא רק על דבר הנאבד והוא נשמות אשר כפלו בעת השבירה וכן נקרא משיח בר כפלי. והנה מרדכי ואסתר ירמזו למב"י ומב"ד דכורא ונוקבא וכן כ"א בעצמו אמו מיהודה ואביו מבנימין מב"י ומב"ד כי יוסף ובנימין אחד הם צדיק עליון ותחתון והוא ממלא מקומן, וכן כל המלחמה של גוג ומגוג יהי' עם משיח ב"י וזה ענין קנאת המן במרדכי עד שהישועה באה ע"י אסתר בחינות מלכות ב"ד. והנה תחלה יהי' רק בבחינות מב"י ויהי' ענין גוג ומגוג וגדולת המן וגזירות הידועות עד שהשי"ת יעזור וינער הזדים מהארץ וכל הרשעה כעשן תכלה ואז יהי' באמת הסעודת לויתן והוא הימי משתה ושמחה אשר תקנו מרדכי ואסתר לכן ימי הפורים אינם נבטלין אף לע"ל כי כולה תרמוז לעתיד וז"ס ומרדכי יצא מלפני המלך וכו' ועטרת זהב גדולה בסוד העטרה הנ"ל כי יתגלה חסד בפומא דאמה כי מלאה הארץ דעה, וז"ס ודורש טו"ב לעמו שהוא טו"ב חסדים אשר נגנזו ביסוד כמ"ש האריז"ל בכוונת וקונה הכ"ל, ולכן ודובר שלום לכל זרעו. ודע כי גם ע"ד הפשט כן הוא במדרש ששאל אחשורוש אם יכול הוא אלקיכם לעשות לכם סעודה כזו כי רצה לעשות דוגמת לע"ל זלע"ז להבדיל באלף הבדלות והופרה עצתו וסרס את הזכר שהדילטורא שלו לא עשתה פרי כמ"ש הגר"א בס"ד בענין עשו וישמעאל, דכורא ונוקבא, והרג את הנקיבה ושתי המלכה כדי שלא יזדווגו זה לזה ויחריבו העולם חלילה וז"ס לא תחרוש בשור וחמור יחדיו עשו וישמעאל וכן סוד הכלאים צמר ופשתים ע' בהגר"א ז"ל בס"ד פ"ד. וכן אמרינן בגמ' ע"פ ואת יקר ת"ת גדולתו מלמד שלבש בגדי כהונה שרצה לדמות לעליון וכן כל ענין הסעודה ירמוז לתענוגי הצדיקים לע"ל בג"ע בחצר גינת ביתן המלך ואין זה חידוש הלא גם עתה האו"ה סוברים שכבר נתקיים הפסוק ומלאה הארץ דעה ובפרט אחשורוש שהי' שורשם בקליפה גדול מאד רצה לדמות לעליון בענין התגלות האור. ובזה תבין מה שצוה שתבוא ושתי לפניו ערומה כי זלע"ז בסט"א היו דו"נ דקליפה ובבחינות האור המתגלה ונגנז ביסוד שביאור הגר"א ז"ל סוד סרס את הזכר והרג את הנקיבה בחינות עטרת היסוד שנתלבש שם האור במים ולעתיד לבא יתגלה האור בעצמו והוא רצה לעשות כמו כן בקליפה שיתגלה בחינות העטרה מלכות בלי לבוש וזה להראות העמים והשרים את יפי' כי טובת מראה היא כי יפ"ת הוא מבחינות החסדים והאור ויפ"מ הוא בחיתוך אברים מבחינות הגבורות כמו שביאר הגראז"ל במ"א. ואולם לבאר למה הי' הענין דוקא בגלות פרס ומדי נעשה זה הענין אבאר הענין בארוכה.
והענין עיין מה שכתוב רבינו הגדול הגר"א ז"ל בהיכל ששי פקודי בענין היכל הרצון בחינות מש"ה בגימ' רצו"ן שיש שם ד' חיות ארג"מ והם הד' נהרות כמ"ש ומשם יפרד והי' לד' ראשים והם הד' שעלו לפרד"ס ונגדם ד' קליפות תוהו. ובוהו וחושך. ותהום. והם ג"כ נגד ד' עולמות אבי"ע כמ"ש האריז"ל כי מקרא בעשי' פשט והוא פישון פי שונה הלכות. ובנהר זה עאל ב"ע ונגדו בקליפה תהו קליפה ירוקה החיצונה דאגוזא שהיא משתברת בנקל בעת נעשה האגוז יבשה ומשנה ביצירה ושם הרמז כי שם ג"כ האגדות שבש"ס והרמזים והוא סוד העופא דרבב"ח שראשו מטי עד צית שמיא ורגלוי במים שהוא סוד מט"ט שראשו בבריאה ורגליו בעשי' וגופו ביצירה כמ"ש בתיקונים. ומחברי המשנה המה התנאי"ם כמ"ש אית"ן מושך ושים בסלע קנך כמ"ש בתיקונים כי איתן אותיות תני"א והענין ושים בסל"ע כי שם נגדו בקליפה בוהו שהוא אבנים מפולמות שמהם יוצאין המים וכן באגוז הקליפה הלבינה הקשה לשברה ושם הנהר גיחון ושם קבור ההוא דאתמר כל הולך על גחו"ן גבריאל גב"ר א"ל לגבר אשר דרכו נסתרה ויסך אלוה בעדו ולא ידע גבר ית קבורתי' עד יומא הדין ודא איהו רמז ולחכימא ברמיזא. והענין ביאר שם רבינו הגראז"ל כי משה רבינו ע"י חטא הסלע ירד מדרגא דילי' ונגח שם בגיחון שהוא סוד הרמ"ז. והענין כי תורת משה באצילות ושם כלת משה ונגנז ברמז כמו המעשים בש"ס דרבב"ח וסנחרב שנראים כמו דברים בטלים ובהם גנת כל האורה תורת משה וז"ס שכתוב בר"מ תצא רע"ט ור"פ דהא כמה רועים פרנסי דרא אתכנשו על האי אבנא דאיהו סלע דילך לאפקא מיא מתמן דכלה דילך מעין החכמה בהאי סלע דנביעה דילה באורייתא ברזין סתימין לית סוף וכו' וכל תוקפא דילהון לאעברא קליפה דלעילא וכד מטי לקליפה תנינא דאיהו תוקפא איהו קשיא להון ומחאן בה כל יומיהון כלהו בלישנהון דאינון תקיפין כפטישין ול"ל לה רשו לאפקא מנה אלא אילן טיפין דנפקו על ידך בזמנא דאתמר ויך את הסלע במטהו פעמים ובמחאה תנינא נפקי טיפין ואילין אינון רמוזין דחכמתא רמזין דקבלה דאינון בחגיגה ושאר מתניתין עיי"ש וכ"ז מחמת כי שם נגד הרמז אבנים מפולמות שמהם יוצא המים וכן בד' שהזכיר אלי' רוח סערה והב' ענן גדול שמשם המים וכמו כן בקדושה, הנה הד' עולמות סדרם ארמ"ע כידוע ונמצא המים ביצירה וז"ס שאמר שם בר"מ תנינא דמתניתין דבה אתרבו תניני ימא ואינון מארי מתניתן תנינא התנין הגדול נחש בריח לקבל הבריח התיכון וענין כל הולך על גחון בסוד משה רבינו לכן ו' דגחון גדולה אמצע של התורה בסוד משה רבינו האיש משה גדול הבריח התיכון והרוצה לרוות צמאונו יעיין שם בדברי הגראז"ל גם בביאורו על דף נ"ב הת"ז תיקון כ"א כי האריך מאוד ברזין נפלאים ולא העתקתי רק הצריך לעניננו. כי תבין כי גניזת משה ברמז סוד המים דוגמת האור הראשון שנגנז במים וגם עיין שם בר"מ תצא רע"ט כי ד' קליפות הנ"ל נגד ד' מלכיות תוהו נגד בבל. ובוהו נגד מדי ופרס, וחושך נגד יון, ותהום נגד המלכות הידיעה וכן איתא במדרש. ותראה כי הנה במלכות אחשורוש נגד קליפה השני' בוהו אבנים מפולמות שמהם יוצא המים והוא קליפה הקשה של האגוז והוא נגד יצירה ושם גניזת האור במים שהוא גבורות שבחסדים, וחסדים שבחסדים נגנזו ותבין מ"ש האריז"ל כי מרדכי גילגול משה רק מבחינות הגבורות שבו לכן הי' הגזר דין בימיו סוד גניזת האור במים שלכן נתעורר מזה קליפות המים הזדונים. והנה דוגמת זה רצו אחשורוש והמן לעשות כיוצא בזה זלע"ז בקליפה דוגמת סעודת לויתן שהוא מן האור הנ"ל שנגנז במים ויתגלה לעתיד כי מלאה הארץ דעה את ד' כמי"ם לים מכסים ואולם אצלם נעשה כפשוטו סרס את הזכר וצינן את הנקיבה כמ"ש לקמן ונהרגה ושתי בעזרת המפיר מחשבות ערומים. ותתבונן נפלאות למה הי' הענין הנ"ל דוקא במלכות מדי ופרס שהוא נגד קליפה השני ולמה הי' הסעודה וגם למה הי' הגזר דין של כלי' חלילה כי הוא קליפה היותר קשה וגם תתבונן ענין המגילה שידוע שכולה סודות עליונים נשגבים והכל ברמז כי אין נזכר שום שם בפירוש וכבר עמדו בזה גדולי חקרי לב אבל לפמ"ש תבין כי שם סור הרמז כמו מעשים דרבב"ח וכדומה לכן נטמן הכל ברמז שהוא סוד קבורת משה בצולמא דלאו דילי' וכן מרדכי גלגול משה רבינו הבן מאוד הדברים:
היוצא מכל זה איך שבמגילה נרמז כל סוד החיוורתא והאור הגנוז המאיר מן החיוורתא דרישא דא"א עד היסוד ושם נגנז והתגלות האור הזה לעתיד בסוד סעודת לויתן. וכן תרמוז גם סעודת פורים על סעודה הנ"ל בבשר ודגים לויתן ובהמות בהררי אלף וכן מצוה לשתות נגד היין המשומר לעתיד לבוא. ומעתה תבין מ"ש שהתחלנו בפרק זה כי פורים בהוד נגד השערות והחיורתא דרישא וגם הארחא הי"ג שהוא התנין לויתן נחש בריח ועקלתון. והם י"ב תנינים י"ב ארחין. ח' בפנים וד' בראש ארבע מאות עלמין דכסיפין ב' מאות על המצות ב' על קידוש השם כמ"ש במדה"נ חיי והם האלף לך שלמה ומאתיים לנוטרים את פריו [וז"ס סימני דגים בסנפיר וקשקשת כי שם שורש הדגים תנינים. וסנפי"ר בגי' ארבע מאות הנ"ל וקשקש"ת כללות הי"ב מאות], וכן להיפוך בקליפה יוד תנינים הנזכרים בפרשת בא שהם תשע יאורים וחד תנינא רבוץ בינייהו וז"ס פרעה התנין הגדול הרובץ בתוך יאוריו עי"ש בארוכה בזוהר שמרמז לקדושה ולהיפוך בקליפה, ודע כי כן קליפות אגג ועמלק והמן כולם מדעת דקליפה התנין הגדול זלע"ז דוגמת משה בקדושה, וכן ביארנו למעלה באריכות ענין מרדכי גילגול משה רבינו מבחינות הגבורות שבו ג"כ מסוד התנין הנ"ל לויתן נחש בריח הבריח התיכון ובזה תבין מ"ש שנזכר ביוסיפין מן חלום מרדכי מן המלחמות ב' התנינים ונהר אחד הפסיק בניהם בין והתבונן, ושם שורש יסוד השקלים כמ"ש האריז"ל. ולכן זלע"ז אחשורוש והמן שרצו לעשות סעודה גדולה דוגמת האור וסעודת לויתן הזאת, רצה ליתן עשרת אלפים שקלים עבור ישראל והכל בקליפה בשערות דא"א הטמא זלע"ז והשי"ת הפיר עצתו, לפיכך הקדים שקליהם לשקליו והמשיך האור הנ"ל ועטרת זהב גדולה ואיתגלי חסד הגדול הזה ונתבטלו כל הקליפות. [ועיקר הענין תבין כאשר תגיע למ"ש בבית הקרבן ח"א פ"ט בענין דברי התיקונים שקרקפתא הוא סלע דמשה ושם י"ג תנינים י"ג גלופים דחיוורתא תבין היטב שייכות האור הזה אל מלכות פרס ומדי שהם נגד בוהו אבנים מפולמות שמהם יוצא מים סלע דמתא בה משה ולכן נגנז שם האור כמ"ש למעלה וההי"ב]. וכן לפי דרך האריז"ל בענין מרדכי שסודו על יסוד דאבא המתגלה לחוץ מיסוד המלכות ג"כ עולה לאחדים עם דרך זה כי אבא ידוע שהוא בחינות אור ואמא מים וז"א רקיע והתגלות האור הנ"ל הוא בסוד יסוד דאבא והבן:
כה עוד דרך אחד מצאתי בסדר המועדות בתז"ח עם ביאור הגראז"ל תיקון ראשון כי ג' רגלים בג' אבהן חג"ת ור"ה ויוה"כ בנצח והוד ושמ"ע ביסוד ויהי' סוכות בת"ת ושמ"ע ביסוד גוף וברית כחדא לכן אין הפסק ביניהם ושבת בבינה וג"ר. ג"פ יום השביעי וכ"ז בדכורא זי"ן מועדים, וי"ב בנוקבא י"ב ר"ח שבשנה והנה הי"ב נכללין גם בדכורא והם י"ב ימים של חוה"מ שיש וא"ו ימים בסוכות וכן בפסח כי שביעי של פסח אינו רגל בפ"ע ונכלל עמהם. [והנה הי"ב שהם בנוקבא שהם הי"ב ר"ח נחלקין לג' פעמים ד' כמ"ש האריז"ל והגראז"ל שהם ג' חדשים בצירופי היו"ד דהויה. וג' חדשים בה"י ראשונה. וג' בוא"ו. וג' בה"י שני'. אולם הי"ב שבדכורא שהם חוה"מ הם ב"פ ששה והענין י"ל עפ"י מ"ש הגראז"ל בתיקון ע' דף ק"כ א' שהי"ב הם בסוד ה"א ה"א בסוד ב' עיטרין בדעת ה' חסדים וה' גבורות וב' אחסנתין והנה אף שי"ב הנ"ל הם ה"ח וה"ג ו"ו ב' ואוין או ואו במילי. אבל בעמידתן וקביעתן בנוקבא הם ג"פ ד'. ג' בכל צד כמ"ש בפרשת ויחי כמו בדגלים עי"ש], עכתד"ק. ונלע"ד כי דרך זה יצדק בנוקבא מלכות דבריאה כמ"ש בארוכה בבתי הנפש שכל ענין ספר יצירה הכל על הנפש ממלכות ושם יש סדר זה ג' אמ"ש בג"ר וזי"ן כפולות בז"ת וי"ב במלכות שבה עיין פרק י"א. בבית עולם ובזה נבין ג"כ ענין ראש חודש שאינו יו"ט ומותר בעשיות מלאכה לפמש"ל בשם האריז"ל שכל המועדות בבריאה. וביצירה ועשי' התנהגות ימי החול וידוע כי כל מלכות שבמלכות של כל עולם מתלבש בעולם התחתון ממנו לכן יצדק מאוד מ"ש שסדר זה במלכות דבריאה וי"ב ר"ח במלכות שבמלכות היורדת ליצירה לכן המה מותרים בעשיות מלאכה כשאר ימי החול. [והנה לפמ"ש בפנים שדרך זה במלכות נוקבא דז"א אבל יותר נראה שדרך זה בנפש דז"א שהוא בחינות מלכות שבו כמ"ש בבתי הנפש שם בארוכה שיש לכל אדם ג' נר"ן דרוח ועוד בחינות נפש הכלליות עי"ש. ולפי דרך זה אתי שפיר מ"ש שמ"ע ביסוד היינו ביסוד דדכורא בבחינות חיצוניות שבו סוד הנפש וכן מוכח מדברי הגראז"ל ששמ"ע ביסוד דדכורא. ובדרך זה דרכתי לקמן בענין המוספין שהם בבחינות נפש דז"א ע"ד שכתבתי בכאן עי"ש בבית הקרבן ח"ג פרק יו"ד]. והנה לפי דרך זה פסח בחסד כמש"ל לכל הדרכים שבועות בגבורה כמ"ש תורה מפי הגבורה ניתנה. [הנה כתוב מימינו אש דת למו והתירץ הוא בסוד תורה שבכתב מימין. ותורה שבע"פ מפי הגבורה, לכן אינה מתקיימת אלא במי שממית א"ע עלי'. לכן כאן לפי דברינו שסדר זה במלכות לכן שבועות בגבורה מפי הגבורה ניתנה והבן]. וסוכות בת"ת ושם עין ענפין שבעים נפש דיעקב ת"ת נגד שבעים אומות ולכן מקריבים בסוכות עין פרים ור"ה ויוה"כ בנצח והוד לכן הם ימי דין ושמ"ע ביסוד כמש"ל כ"פ שהוא נגד שלמה והמלך שלמה ברוך, ברכות לראש צדיק, לכן בו הזיוג ובו שואלין על המים מוריד הגשם שהוא טיפות הזרע וכן השיר של שמ"ע שהוא למנצח על השמינית כלו מדבר מסוד היסוד ברית הלשון שהוא נגד ברית המעור. וכן תבין טעם הגראז"ל במזמורים שתיקן לאמר בליל שמ"ע, כאשר תתבונן בהם שכולם מדברים מבחינות יסוד צדיק ושבת בבינה וג"ר ג"פ יום השביעי לכן כל המועדות הותרו בעשיות מלאכת אוכל נפש כי כל מלאכה בש"ק משא"כ שבת בינה עולם המחשבה נאסר מכל וכל כי קודש היא מסוד המחשבה:
כו עוד דרך אחד מצאתי בביאור הגראז"ל בס"ד פ"ה עמ"ש בס"ד תליסר מלכי קרבא. בשבעה. שבעה מלכין בארעא אתחזיאו נצחי קרבא תשעה דסלקין בדרגין דרהטין כרעותהון ולית דימחי בידיהון. חמשה מלכין קיימין בבהילו לקמי ארבע לא יכלין למיקם. ארבע מלכין נפקין לקדמות ארבע וכו' עוד אילנא דמבסם יתיב בגו בענפוי אחידן ומקננן צפרין. תחותוי תטלל חיותא דשליטא בהו עכ"ל ופירש שם הגראז"ל על סוד המועדים והכל בבחינות התיקונים דרישא ודדיקנא, תליסר מלכי קרבא בשבעה הוא זי"ן ימי הפסח ובשביעי בעא לאוקיר לדיקני'. דהיינו זי"ן ימי הפסח נגד זי"ן דגלגלתא דא"א ושביעי של פסח י"ג דדיקנא דא"א. שבעה מלכין בארעא איתחזיא נצחי קרבא זי"ן ימי הסוכות שבהם נוטלין ד' מינים מני קרבא כידוע והם נגד ז' דגלגלתא דז"א. תשעה דסלקין וכו' הוא טי"ת תיקונים דדיקנא דז"א שאין בו רק טי"ת תיקונים והוא נגד טי"ת ימים דעשי"ת עד יוה"כ שבהם אישתכחו תיקונים אלו בארעא עי"ש בארוכה פ"ג וב'. חמשה מלכין קיימין בבהילו לקמי ארבע לא יכלין למיקם הוא סוד חוטמא דא"א עם חוטמא דז"א כי בקוטמא דא"א שם ארבע רוחות כידוע ובז"א שם החמש גבורות בחוטם ונמתקים בחוטם דא"א ששם הסליחה והוא סוד יוה"כ. ארבע מלכין נפקין לקדמות ד' הו"ס ד' גוונים דעינים דא"א המאירים בג' גוונים דעינים דז"א ונעשה גם שם ד' גוונים והוא נגד ד' ימים שבין יוה"כ לסוכות שבהם מתעלים החסדים, אילנא דמבסם וכו' ה"ס שבועות נגד היסוד תחותי' תטלל חיותא היא המלכות נגד שמ"ע. ע"כ ולפי כל הדרך והסדר הנ"ל אפשר לומר שגם שבועות ושמ"ע נגד התיקונים כי ביסוד יש ג"כ סביב י"ג תיקונים משערות כידוע ובמלכות ששה תיקונים שבתפלה לדוד כידוע מהאריז"ל:
והנה בכללות דבריו תראה כי פסח למעלה בא"א ור"ה וסוכות בז"א למטה והענין נלפע"ד עפמ"ש בסימן ח' בשם המגיד מקאזניץ כי כל ענין קיטרוג הקליפות שאין רוצים שיתנהג העולם מדה במדה ושילך ההשפעה דרך בחינה הנקרא ז"א, כי שם הנהגת מדה במדה שלא ילך השפע רק לעושי רצון הבורא, והם אינם חפיצים לעבוד השי"ת לכן חפיצים לבטל מדה זו חלילה. וזה ענין מ"ש בכוונת הגדה שאחיזת פרעה בעורף א"א ומשם הי' רוצה לעכב ההשפעה שלא תרד לז"א. וזה ענין דין ר"ה להתיצב על ד' והבן כי הם אומרים הנה ככל הגוים בית ישראל חלילה א"כ מאחר שאין מי שיעשה רצון הבורא לא יתנהג העולם במדה זו אבל השי"ת מוציא כנוגה צדקינו וזה ענין תקיעות שופר שקודם הז"א ישן בלי מוחין ואח"כ חוזרים בג' המוחין שהוא אור השפעת א"ס איהו וחיוהו חד בהון עי"ש דברים מתוקים ועיין מ"ש למעלה בסימן ה' ו' ז' ענין הטל וגשם כי הטל יורד בלי אתערותא דלתתא והוא מחסד הפשוט מג' ראשונות וגשם הוא באיתערותא דלתתא כי לא המטיר ה"א על הארץ ואדם אין לעבוד את האדמה וא"ד יעלה מן הארץ, עליות מ"נ וכן אמרו כי בחג נידונים על המים אם לירד או לא לכן תבין בזה הדברים מתוק מדבש כי כן ב' אלו ניסן ותשרי ימות החמה וימות הגשמים טל ומטר, כי לכן פסח נגד א"א שמשם הטל יורד מחסדו הגדול בלי איתערותא דלתתא, וסוכות וראש השנה נגד ז"א שלכן הם ימי דין כי אז באו בני האלקים להתיצב על ד' כנ"ל שהיא בחינות ז"א ומוחותיו כנ"ל והבן. וגם תבין ענין מש"ל ענין בריאת העולם בניסן או בתשרי לפמ"ש האריז"ל שניסן במחשבה ותשרי במעשה כי ניסן למעלה בא"א ותשרי בז"א והבן. להרחיב מעט הדברים אפשר לומר הנה תראה בכללות דבריו כי פסח ברישא דא"א ותשרי ומועדים שבו ברישא דז"א שהוא בטבור דא"א. והכה עיין בביאור הגראז"ל לס"ד פ"ג בענין הפרסא שבאמצע גופו דא"א וענין הצימצום שנסתלקו האורות מתנהי"ם דא"א אל היסוד שבו ונשאר ת"ת מטיבורו ולמטה ונ"ה ומלכות שהיא עטרת היסוד בלי אור וזה סוד הצימצום והוא בריאת יום שלישי יקוו המים מתחת השמים שהוא ת"ת דע"ק הפרסה שנקרא רקיע, אל מקום אחד שהוא היסוד ואח"כ ביום רביעי יהי מאורות ברקיע השמים בקיעת המוחין דז"א (העומד תחת הפרסה) דרך הפרסה ונכנסין לרישא דז"א לפי שהוא במקום ריק מהאור לכן הוצרך למוחין ולכן המה שם בסוד התוספות ואין נכנס בחשבון ספירות שלו עי"ש בארוכה דברים נפלאים כי המה הקדמות יקרות להבין כמה דברים ע"י, הלא מעתה יתבאר לנו היטב מה ענין הנסירה והסתלקות המוחין וחזרתן בראש השנה שהוא בסוד הטבור דא"א וענין הזה נמשך עד סוכות כידוע ליו"ח. אבל לא כן בפסח בניסן שאין בו כל הנ"ל כי הוא למעלה מהפרסה בתיקונים דרישא דא"א הבן הדברים:
והנה לפי"ז תבין ענין הדין והמשפט שבר"ה שהוא מחמת סילוק האור כי כל צימצום הוא דין, והנה כמו שכתבתי לדרך זה שחגים אלו בטיבור דא"א כן כתבתי ג"כ למעלה לדרך אחד שר"ה בסוד היכל הזכות בבחינות הטבור ושם מקום המשפט ב"ד שלמעל' [ומכאן ראי' גדולה למ"ש בבית עולם שההיכלות מתפרשין יפה יפה עד קומת א"א ודוק] ועפי"ז תבין ג"כ דברי הגמרא ר"ה ח' שמביא הגמרא שם ראי' שר"ה יום הדין מפסוק תקעו בחודש שופר בכסא ליום חגנו איזהו חג שהחדש מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה וכתיב כי חק לישראל משפט לאלקי יעקב עכ"ל והתמי' מפורסמת דלמה לא הביאו ראי' מתחלת הפסוק תקעו בחודש שופר איזהו חג שתוקעין בו הוי אומר זה ר"ה. ואולם לדברינו א"ש כי באמת זה בעצמו הטעם למה ר"ה ימי משפט מחמת שהחדש מתכסה בו סוד האור שנכסה ונתצמצם וגם לפי פשוטו י"ל עם דברי הר"מ אמור דהאי איהו יומא דסיהרא איתכסי בי' וקאים עלמא בדינא ומכאן תראה איך דברי הגמרא במדה במשקל בסודן של דברים ולכן לא הביאו תחלת הפסוק תקעו בחודש כי אדרבה ע"י השופר חוזר האור להתלבש והמוחין חוזרין בז"א ועומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים והנה כבר הבאתי למעלה דברי המגיד הקדוש מקאזניץ זצ"ל שכל הדין בר"ה שהמקטריגים רוצים שלא יחזרו המוחין לז"א ושלא יתלבש השפע האלקי בסוד פרצוף אדם ישראל אשר בך אתפאר הנהגת מדה במדה בסוד אלקי ישראל כי האבות הן הן המרכבה והכל ידוע. ובזה נוכל לפרש המזמור רננו צדיקים הכל על עניני ר"ה כמ"ש ואמר בדבר ד' שמים נעשו] בסוד הפרסה שנתפרס בטבור דא"א להבדיל בין העליונים ותחתונים. ואח"כ [כונס כנד מי הים] בסוד יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד שנתצמצם האור מהטיבור ולמטה ונשאר רק ביסוד וז"ס [נותן באוצרות תהומות] ואמר [ייראו מד' כל הארץ וכו'] כי הצימצום שורש הדין והיראה כידוע וכ"ז כדי שיהי' מקום לעולמות וכ"ז למעלה בטהירו עילאה. וכן בא"א מטיבורו ולמטה כדי שיוכל להתגלות מדת המלכות עי"ש היטב בדברי הגראז"ל בס"ד וזה [כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד] ואח"כ התחיל לבאר ענין כניסת המוחין בז"א שכ"ז נעשה מחמת הצימצום הנ"ל שעומד במקום ריק מהאור ונתעורר קיטרוג החיצונים להתיצב על ד' שה"ס ז"א פרצוף ישראל ולכן אמר (ד' הפיר עצת גוים הניא מחשבות עמים, עצת ד' לעולם תעמוד, אשרי הגוי אשר ד' א' העם בחר לנחלה לו] כמ"ש יבחר לנו את נחלתינו את גאון יעקב אשר אהב סלה שה"ס פרצוף ישראל ויעקב אלקי ישראל קרא וכ"ז ע"י תקיעות שופר שחוזרין המוחין בז"א ולכן אומרים זה קודם תקיעת שופר והוא עיקר כוונת התקיעות לפי דברי המגיד הקדוש זצ"ל. ואח"כ ביאר ענין הדין שבר"ה משמים הביט ד' ראה וכו'. ממכון שבתו השגיח אל כל יושבי הארץ. היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם שנדרש בגמרא על הדין שבר"ה שכולה נסקרין בסקירה אחת. והנה עם הנ"ל יש לפרש ג"כ בתהילים ס"ד עורה למה תישן ה' שה"ס השינה שבר"ה למה פניך תסתיר בסוד סילוק האור מהטיבור ולמטה וזה כי שחה לעפר נפשינו דבקה לארץ בטננו ששם בסוד הבטן וההי"ב:
ודע כי עם הנ"ל נוכל לפרש ענין העקדה שאנו קורין בר"ה כי יצחק סוד הצימצום שנעשה בבריאת העולם ואברהם סוד המקיף שהוא חסד ונכללו שניהם יחדיו להמתיק הדין [וכבר ביארנו בארוכה בבית הקרבן שהוא בהיכל הזכות בטבור כנ"ל עי"ש בארוכה. ולכן אלקים יראה לו השה לעולה בני ודו"ק]. ועיין ביונת אלם ענין הידיעה והבחירה שסודם באו"מ ופנימי כי הכל צפוי במקיף והרשות נתונה באור פנימי והוא מבחינות הצימצום שצמצם א"ע כביכול לתת מקום לעולמות שיוכלו לבחור בטוב או במוטב והדברים עמוקים מאוד אין כאן עת האסף וזה ויקרא אברהם [ה"ס המאציל העליון שנקרא בסה"ק אברה"ם והוא האור המקיף] שם המקום ד' יראה ששם במקיף הכל צפוי. אבל אח"כ בצימצום אחר הבריאה, אשר יאמר היום בהר ד' יראה כי שם הבחירה והשי"ת רואה אח"כ במה שבחר ומעשיו נתראין לפני ד'. ולכן ובטוב העולם נידון בר"ה וזה שייכות הפרשה הנ"ל לר"ה ודע כי כן הוא בכל העולמות מקיף ופנימי ידועה ובחירה כ"א לפי ערכו ומעלתו ויש בזה ענינים רבים כמעין הנובע. ודע כי לפמ"ש למעלה נוכל לומר ג"כ שז"ס השופר כי שופר בכ"מ יאמר על יסוד כמ"ש בזוהר כד האי שופר עילאה דנהירו דכולא בי' שסודו על יסוד דאימא וכן על הדיקנא. הנה לדרכינו י"ל שסודו ביסוד דא"א ששם נשאר האור הראשון לפ"ד הגראז"ל בס"ד ולכן ע"י מעוררין את האור הראשון שיחזור וימשך למטה מטיבור כי זה כלל גדול כמו שנתעורר ע"י הרוחא דשבק בגווי' שהוא מדכורא עי"ז נתעורר עיקר האור שבדכורא ונעשה הזיוג ואפשר ז"ס שנקרא ר"ה יום הזכרון ע"ש היסוד הנ"ל. ואפשר עוד שז"ס מלכיות זכרונות שופרות כי מלכיות וזכרונות נגד ז"א ומלכות שעומדים שם נגד היסוד דא"א שהוא שופרות. והנה אמר שם הגראז"ל שכ"ז נעשה בשביל כבוד מלכותו שתוכל המלכות להתגלות וזה יקוו המים מתחתהשמים [שהוא מתחת הפרסה כנ"ל] אל מקום אחד ותראה היבשה שהוא מלכות ואמר שם בזוהר שה"ס אחר דק"ש. ולכן אומרים אח"כ ברוך שם כבוד מלכותו. ובזה תבין מ"ש בגמרא ששמע ישראל יא"י אחד הוא מלכות וכן אנו אומרים אותו בפסוקי מלכיות והנה אם תתבונן בדברי הגראז"ל הנ"ל ביום ג' הי' סילוק האור למטה מהטיבור וביום ד' יהי מאורות ה"ס חזרת המוחין לתוך ז"א העומד למטה מהטיבור עי"ש תבין בזה ענין התפלה שבהיכל הזכות בסוד הטיבור כנ"ל. כאמור לעושה אורים גדולים כל"ח בסוד יהי מאורות כנ"ל ודוק בכל זה כי קצרתי מאוד:
כז הנה כבר ביארנו כמה דרכים בסדר המועדות ובטעמי מצות אשר במועדות האלו. ונבאר הכל בדרך קצרה, דרך הראשון סדר הזוהר וז"ח בש"ק דז"א פסח בחסד ר"ה בגבורה שבועות בת"ת. יוה"כ בנצח סוכות בהוד, שבת ביסוד שמ"ע במלכות ולפי מ"ש בז"ח תולדות הראשי חדשים במלכות דרך הב' ביארנו בבחינות ש"ק דעתיק המתלבשין בא"א ויהי' לפי"ז פסח בגלגלתא שבועות באוירא ת"ת, ר"ה במוחא גבורה יוה"כ בנצח עתיק המתלבש בחסד א"א ששם מלבוש אבא. סוכות בהוד עתיק גבורה דא"א ששם מלבשת אימא. ושם בעתיק המלכות בהודו והוא שמ"ע מלכות. דרך הג' באדרת אלי' אמור ולפימ"ש יהי' הג' רגלים בג' נר"ן דז"א פסח בנפש ה"א אחרונה שבועות ברוח וא"ו שבשם סוכות נשמה ה"א ראשונה בינה. ושמ"ע חי' יו"ד חכמה תרין ריעין דלא מתפרשין סוכות ושמ"ע ביחד. דרך הד' הוא ג"כ מהגראז"ל בהז"ח ולפ"מ שביארנו יהי' הסדר הזה בנפש ממלכות שבת בג"ר אמ"ש ומועדות בז"ת דילה פסח בחסד ושבועות בגבורה וסוכות בת"ת ושמ"ע ביסוד כחדא אזלין ור"ה ויוה"כ בנו"ה, וי"ב ר"ח במלכות דילה היורדת ליצירה. דרך הה' מתז"ח וביארנו לפ"ד על סדר ההיכלות יוה"כ בהיכל קה"ק כי כן נכנסין שמה ביוה"כ לקה"ק. ושבועות בהיכל הרצון ופסח בהיכל אהבה ור"ה בהיכל הזכות, וחנוכה בהיכל נוגה ופורים בהיכל עצם השמים וסוכות ושמ"ע בלבנת וספיר. דרך הששי בשורש ההיכלות ברישא דא"א שבועות בגלגלתא היכל הרצון, ופסח באוירא נגד אהבה ור"ה במוחא נגד זכות וחנוכה בדיקנא ופורים בשערות דרישא והם נו"ה נוגה ועצם השמים, וסוכות בפומא יסוד. דרך הזי"ן מ"ש בס"ד להגראז"ל פסח בזי"ן דגלגלתא דא"א ושביעי של פסח נגד הדיקנא, וסוכות נגד זי"ן תיקוני רישא דז"א ומר"ה עד יוה"כ טי"ת דדיקנא דז"א ויוה"כ בחוטמא דא"א וז"א ושבועות יסוד ושמ"ע מלכות. והכל בבריאה כי כל המועדות זכר ליציאת מצרים מבינה המתלבשת בבריאה הלא ביארנו בעזר השי"ת כמה דרכים במועדות וכ"א על מקומו יבוא בשלום כי זה כל מגמתינו להשוות המחלוקת לפי קוצר דעתי ומיעוט שכלי והשי"ת יעזרינו ויורנו מתורתו נפלאות ויזכינו לעבדו בלבב שלם אכיה"ר:
בית הקרבן ח"א
א יסוד העולם ועמוד העבודה הוא הקרבנות אחד מג' עמודים שהעולם עומד עליהם. וכבר ביארנו מעט למעלה בבית עולם פרק י"ז בקיצור ענין הקרבן. רק לאשר בחלק זה עיקר הענין אבאר בעזר השי"ת הדברים יותר באריכות. הנה עיקר דבר הזה בזוהר בראשית נ"א וז"ל מאן דבעי למנדע רזא חכמתא דיחודא קדישא יסתכל בשלהובא דאשא דסלקא מגו גחלתא או מגו בוצינא דדליק דהא שלהובא לא סלקא אלא כד אתאחד במלה גסה, ת"ח בשלהובא אית תרין נהורין נהורא חוורא דנהיר. וחד נהורא דאיתאחיד בי' אוכמא או תכלא. האי נהורא חוורא איהו לעילא וכו' והאי אוכמא או תכלא איהו לתתא ואיהו כרסיא להאי חוורא וכו' ועוד שם להלן. בענין האי נהורא תכלא אתאחיד לעילא בהאי חוורא ואיתאחיד לתתא בההוא מלה דתחותוי דמתקנא בי' לאנהרא ולאתאחדא בי'. ודא אכלא תדיר ושיצי לההוא מלה דשויין לי' דהא בכל מה דאיתדבק בי' לתתא ושריא עלוי האי נהורא תכלא שצי לי' ואכיל לי' בגין דאורחי' הוא לשיצאה ולמהוי אכיל כל מה דאיתדבק בי' וכו' האי נהורא חוורא דשרי' עלוי לא אכיל ולא שצי לעלמין ולא אישתני נהורי' וע"ד אמר משה כי ה' א' אש אכלה הוא אוכלה ודאי אכיל ושצי כל מה דתחותי' וע"ד אמר אלקיך ולא אלקינו בגין דמשה בהאי נהורא חוורא דלעילא הוה דלא שצי ולא אכיל. ת"ח אע"ג דאורחא דהאי נהורא תכלא אוכמא לשיצאה כל מה דאיתדבק תחותוי. ישראל מתדבקין בי' תחותוי וקיימין בקיומא הה"ד ואתם הדביקים בה' אלקיכם בהאי נהורא תכלא אוכמא מ"מ חיים כלכם היום והיינו ע"י שמחברין עמה נהורא חוורא ששם החיים. ושם להלן דהא כדין כלא אתחבר כחדא איהי איתדבקת בנהורא חוורא וישראל מתדבקן בה וקיימן תחותה לאדלקא לה וכדין כלא חד ודא הוא רזא דקרבנא דתננא דסליק אתער לי' להאי נהורא תכלא לאדלקא וכד איתדלק אתחבר בנהורא חוורא ושרגא דליק ביחודא חד וכו' כד רעוא אישתכח ושרגא דליק בחיבורא חד כדין כתוב ותפול אש ד' ותאכל את העולה וכו' וכלא איתקשר בנהורא חוורא וכו'. וכדין ואתם הדביקים בד' אלקיכם חיים כולכם היום עי"ש. ועוד שם כל אינון דלעילא וכו'. אבל תתאי לאו הכי דאינון מלה גסה דקיימא ושריא עלי' ובג"כ אכיל ושיצי לון ולית מלה אחרא בעלמא דלא אישתצי בגין דנהורא תכלא שצי לכל מה דקיימא עלי' עי"ש. ועיין בביאור הגראז"ל בהיכל ג' בראשית באריכות שז"ס הקרבנות וז"ס התפלה בכל יום והקרבנות בזמן שביהמ"ק הי' קיים וז"ס שהעולם קיים על הקרבנות שאם אינה מוצאה דבר לאכול אז ח"ו מכלה את הכל כמו בנר שאם אין שמן האש שורפת את הפתילה ולכן מיום שפסקו הקרבנות אין לך יום שאין קללתו מרובה כי היא אוכלת בכל יום ולכן תיקנו נגדם תפלות שחרית ומנחה נגד תמיד של שחר ושל בין הערבים. וערבית נגד אברים ופדרים שזמנם כל הלילה כידוע עי"ש:
והנה בקרבן בעצמו ב' דברים הקטרה וזריקה חלב ודם וי"ל לפי הנ"ל שזהו בסוד נהורא תכלא וחוורא כי הקטרה זמנה כל הלילה בסוד נהורא תכלא בחינות לילה כידוע והוא על המזבח בסוד ותאכל האש את העולה, וכמ"ש היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה, אבל הזריקה דוקא ביום בסוד הדכורא ולכן זורקין על היסוד בסוד יסוד דז"א דכורא נהורא חוורא ולכן אסור להקטיר עד אחר הזריקה שממשיכין הנהורא חוורא אז מותר להקטיר שהוא התקשרות נהורא חוורא בתכלא והנה בזוהר וירא רי"ב כתוב את ד' אלקיך תירא הוא במלכות ואותו תעבוד הוא ביסוד. מאי ואותו דא אתר ברית קדישא אות לעלמין דהא פלחנא לא שריא בא"ת ולאו איהו למפלח אלא למדחל אבל פלחנא איהו לעילא ובגין כך ואותו תעבוד. ושם את ואותו דבקין ולא מתפרשין לעלמין עי"ש. והנה ידוע כי היראה במלכות אשא תכלא ושם שריפת הקרבנות באש המזבח אשא תכלא אבל עבודת הקרבנות בזעיר ולכן אינם אלא ביום וע"י הכהן איש החסד שהוא בסוד ז"א ויתבאר אי"ה לקמן שהם ד' עבודות שבדם קבלה הלכה זריקה הקטרה נגד ד' אותיות השם והקטרה נגד ה"א אחרונה מלכות שבזעיר שנכללת במלכות ששם עיקר ההקטרה על מוקדה על המזבח כל הלילה. והנה ב' דברים אלו נגד עצם הקרבנות במלכות ועבודת הקרבנות ביסוד וז"ס ספר ויקרא שבו עשר סידרות ואפשר המה נגד ט"ס ממטה למעלה. לכן בויקרא אלף זעירא בסוד המלכות שם נתבארו עצם הקרבנות ובפ' צו בחינות יסוד שם נתבאר עבודת הקרבנות זאת תורת העולה וזאת תורת החטאת והאשם וכו':
והנה שורש ענין הזה הוא ביסוד דמלכות ששם עולין הניצוצין להתברר ושם סוד האכילה כידוע כמ"ש אכלה ומחתה פי' וכ"ז ע"י הרוחא דשביק בה בעלה כידוע וה"ס ה"ג מנצפ"ך שבה שהוא סוד ה"א אישות הכתובים בפרשה זאת תורת העולה כמ"ש בתיקונים ובגמרא יומא שהם נגד ה' מערכות שהי' על המזבח ועיקר העלי' ע"י הרוחא הוא העולה כמ"ש לקמן אי"ה. וידוע מהאריז"ל שהרוחא הנ"ל הוא רוחא דש"ק לכן אפשר המה ששה קרבנות עולה ומנחה וחטאת ואשם ושלמים ותודה או בכור ומעשר כמש"ל אי"ה:
ב והנה כ"ז שורש הקרבנות שהם במלכות שהיא נקראת קרבן לד' שהיא נקרבת לגבי ז"א כמ"ש בזוהר כ"פ אבל עצם הקרבנות בעולם הבריאה כמ"ש בזוהר פנחס ר"מ ע"ב ובהשמטות תיקוני הזוהר בארוכה שהקרבנות בסוד ד' חיות שנא"ן. שור ונשר בהמות ועופות הנקרבין. וארי' ה"ס אש המזבח שרבוץ כארי ואד"ם הוא המקריב הקרבן וידוע שד' חיות הן בבריאה וראשן ופניהם בהיכל הרצון דבריאה כמ"ש הגראז"ל בהיכלות הרי סוד הקרבן מסוד המלכות המתלבשת בעולם הבריאה. ולהבין ביתר ביאור. הנה עיין בס"ד פ"ד על פסוק ויאמר אלקים תוצא הארץ נפש חי' למינה. בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה. היינו דכתיב אדם ובהמה תושיע ד' חד בכללא דאחרא משתכחי בהמה בכללא דאדם ה"ד אדם כי יקריב מכם קרבן לד' מן הבהמה משום דאיתכלל בכללא דאדם ועיין בביאור הגראז"ל כי אדם בסוד האצילות ובהמה בסוד התלבשות מלכות בעולם הבריאה ששם בהמה דרביעא על אלף טורין כמ"ש הנה נא בהמות אשר עשיתי עמך כמ"ש בגמרא ב"ב [וי"ל שלכן בהתחלת הקרבנות ובויקרא כתוב אלף זעירא בסוד אלף טורין הנ"ל. ולכן הוא זעירא בסוד המאור הקטן בירידתה לבריאה שנתקטנה ונעשית ראש לשועלים] ושם מצמיח חציר לבהמה והבריאה נכללת באצילות בהמה בכללא דאדם ולכן כתיב אדם כי יקריב מכ"ם [היינו מכ"ם שנכללת באדם] וכתיב מן הבהמה כי בהמה בכללא דאד"ם וה"ס כי הבריאה לבוש לעולם האצילות עיין מ"ש בריש בתי הנפש ובזה תבין ג"כ למה אין הציץ מרצה רק על טומאת הבשר לא על טומאת האדם המקריב כי בגדי כהונה בסוד הלבוש דבריאה אל האצילות שהוא הכהן המקריב דוגמת ז"א דאצילות, ולכן אין הבגדים מכפרים רק על עצמות הקרבן שהוא מבריאה כנ"ל]. והאריך שם מאוד בזה כי בבריאה שם סוד שכר ועונש ושם חטא אדה"ר כאילו אפשוט לשכינתא ולבושא דילה עי"ש. [והנה אין זה ענין למ"ש האריז"ל שהקרבנות בעולם עשי' כי הן בעצמן בוודאי הן בעשי' אבל שורשן למעלה באצילות תדע שהרי האריז"ל בעצמו פירש בענין ד' מדריגות אבי"ע שתרומה בעולם הבריאה וקודש בעולם האצילות]. ועיין בזוהר פנחס ר"מ מאי טעמא דקרבנא וכו' אלא רזא הוא בגין דאית בהמה דרביעא על אלף טורין ואלף טורין אכלת בכל יומא וכלהו אקרי בהמות בהררי אלף ועל דא תנינין דאית בעירא אכיל בעירא וממה הוו מאשא וכלהו לחיך לון ההוא בהמה בלחיכא חדא הה"ד כי ד' אלקיך אש אכלה הוא אל קנא עי"ש. ובזוהר בראשית י"ח ורזא דא מצמיח חציר לבהמה דא בהמה דרביעא על אלף טורין ומגדלין לה בכל יומא ההוא חציר, וחציר דא אינון מלאכין שליטין לפום שעתא דאיתבריאו בשני וקיימין למיכלא דהאי בהמה בגין דאית אשא אכלא אשא, ועשב לעבודת האדם דא אילין אופנים וכו' בשעתא דב"נ אתיין לפלחנא דמאריהון בקרבניהון ובצלותא דדא איהו עבודת האדם [י"ל עפ"י דברינו הנ"ל שזהו בסוד עבודת הדם שביארנו בסוד הדכורא ואות"ו תעבודו וז"ס לעבוד"ת האד"ם ודו"ק] עי"ש. והנה בזוהר פקודי רמ"ז בהיכל ב' עצם השמים שם הכא קיימין כל אינון מלבושין דנשמתהון דצדיקיא דסלקין לאחזאה קמי מאריהון ולקיימא קמי'. וכד נשמתא סלקא ומטי להאי היכלא כדין אזדמן חד ממנא דאיתפקד על אינון לבושין וכו' דהא בזימנא וכו' וכד נשמתא סלקא ההוא ממנא נטיל ההוא לבושא דילה ואזיל עמה עד די מטי לנהר דינור דנשמתא איצטריכא לאתסחיא ולאתלבנא תמן, ולזמנין דטבעא ההיא נשמתא תמן ואתוקדא ולא סלקא כלא יומא עד בצפרא כד איתער רוח דסטרא דדרום כדין קיימי כלהו ומתחדשי ואמרי שירתא ומזמרי כגוונא דאינון מלאכין דאיתעבר שלטניהון ואתוקדן וקיימין ומתחדשין כמלקדמין ואמרי שירתא הכי נמי אילין נשמתין עי"ש ושם בביאור הגראז"ל שז"ס חדשים לבקרים כי נהר דינור הוא בהיכל ד' בסיטרא דגבורה כמש"ל בדף רנ"ב ע"ב, ולכן אומרים המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית כמש"ל דף ר"ס ב' היכלא רביעאה המחדש בטובו בכל וכו' וכן כאן כד איתער רוחא דסטרא דדרום וז"ש כאמור לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו היינו כמ"ש בזוהר שע"י סיטרא דדרום בחינות חסד נהיר לון ואיתחדשין כמלקדמין] ושם להלן פירש שז"ס בכל יום נבראין מלאכים מנהר דינור ובטלין שנאמר חדשים לבקרים רבה אמונתך וז"ש המחדש וכו' מע"ב עי"ש ושם להלן על ואי זכאה סלקא לקרבנא, פירש שהוא כעין הקרבן שנאמר אשה ריח ניחוח לד' מקודם מעלה לאישים בנהר דינור ושם נכלה הגוף כמ"ש בפ' שלח החלב ודם, אח"כ מלבישין אותה בהאי לבושא ובהאי מלבושא סלקא ריחא כמ"ש וירח את ריח בגדיו ויברכהו וכו' ושם להלן על וסלקא לקרבנא ע"י דמיכאל כהנא לקיימא תדיר קמי עתיק יומין. וזהו סוד הקרבן שמתחלה בשריפת אברים ופדרים ניזונים הסט"א ורוי לון. וכן בשריפת הנשמה בגיהנם ונהר דינור. ואח"כ מתלבשא רוחא דבהמה כי אין רוח בעולם מבלי לבוש וסלקא אל הבהמה דרביעה על אלף טורין ומתתקנין ד' חיות שבמרכבה וברעותא דאדם אתתקן אדם על הכסא ואז אדם ובהמה תושיע ד' כמ"ש בס"ד הבאתיו למעלה בפרק א' אין צורך להכפיל הדברים ועי"ש. עוד בביאורו להיכל ב' בבראשית בענין הנהר דינור שהוא בהיכל ב' עצם השמים ואעפ"י שנהר דינור הוא בהיכל ד' היכל הזכות שם התחלתו ונמשך עד כאן שהוד מקבל מגבורה כי כל המתגלה אינו מתגלה במקומו רק שיוצא מעליון ומתגלה בתחתון עי"ש. אתה הראת לדעת מכל הנ"ל כי עצם הקרבנות מד' חיות דבריאה ובסוד בהמות בהררי אלף שעולין בכל יום במ"נ אל המלכות וכ"ז נעשה בהיכל הזכות ששם נהר דינור ששם המחדש בטובו ועיקר התגלות ענין זה בהיכל עצם בשמים ששם מלאכים הנשרפין מצמיח חציר לבהמה ושם לבוש הנשמות **(הנה ביארתי בפנים שורש הנהר דינור בהיכל הזכות ועצם השמים ומשם שורש הלבושים כמ"ש שם בזוהר הבאתי בפנים וטעמו של דבר נלע"ד לומר עפמ"ש בבתי הנפש פי"ח בשם יונת אולם והגראז"ל כי שקר נחלו הפילוסופים באמרם שהחומר נוקבא לצורה, וענין הצורה שמתחלפת תמיד ואמרו כי היא כמו אשה מנאפת אשר תחת אישה תקח את זרים ומזה נולד להם ג"כ שעיקר תכלית והשגת האדם לשכל הנקנה הקונה בכל יום ע"י חכמתו והוא מתקשר בשכל הפועל ונמצא לפי"ז שנצחיות הנפש הוא רק לשכל הנקנה ולא לנפש האדם העיקריות וכ"ז כפירה גמורה בדרכי התורה כמ"ש הגאון מהר"ל מפראג ז"ל. ומקבלי התורה קיבלו האמת שהדבר בהיפוך שהחומר עצמות הוית הדבר בסוד החכמה חומר קדמון, והצורה נוקבא לגבי' מסוד הבינה עולם הציור לכן היא מתחלפת תמיד, ותראה בזה כי לכן הצלם שהוא מבריאה בינה כמ"ש בבתי הנפש הוא מתחלף תמיד כי הוא מן הבירורין והנצוצין שאין לך יום שוה לחבירו כמ"ש האריז"ל שז"ס לבושין דלביש בצפרא לא לביש בפניא משא"כ עצם הנשמה שעומדת לעולם וכמו כן כתב הגראז"ל כי בהיכל הזכות שם מלאכים הנשרפין ומתחדשין בכל יום חדשים לבקרים אבל בהיכל אהבה שם מלאכים הקיימים כל ימי עולם וכבר ידעת כי בהיכל אהבה שם שורש הנשמות ושמה עומדת הנשמה קודם ביאתה לעוה"ז לכן היא עצם פשוט עומדת תמיד אבל הלבושים והצלם מהיכל הזכות לכן הוא מתחלף תמיד, ויש להעמיס זה בדברי הזוה"ק בראשית י"ט א' דמלבושי האדם בסוד האי אשא דאכלא ובתר איתהדר כמלקדמין ולכן ל"ל קיומא וכ"ז על הלבוש משא"כ הנשמה עצם נבדל פשוט ודו"ק:)** וסלקא לקרבנא, וחוזרין ומתחדשין ע"י החסד והוא לדברינו בסוד נהורא חיוורא ובחינות הזריקה. והנה עם הנ"ל תבין ג"כ דברי הזוהר פנחס רי"ז ר"ח פתח ישבעו עצי ד' וכו' אלא הכי אוליפנא דכתיב מצמיח חציר לבהמה אלין שתין אלף מלאכים דאיתבריאו ביומא תנינא דבראשית וכו' אלין אינון חציר אמאי בגין דצמחין כחציר דא בעלמא דכל יומא איתקצירו השתא ולבתר צמחין ומהדרין כמלקדמין עי"ש. והנה צל"ע דמה ענין זה לפרשת פנחס וגם אינו מסיים כאן שום ענין השייך לכאן כדרכו בכמה מקומות, ולדברינו יובן היטב מחמת כי שם בפרשת פנחס באו המוספין, וקרבנות הציבור. וכן תבין ג"כ דברי הזוהר פנחס רי"ד רבי אלעזר פתח ויראני את יהושע הכהן הגדול וכו' ומאריך שם בענין לבושי הנשמות בג"ע ומה עניים לכאן ולהנ"ל יובן כמ"ש לקמן שפ' פנחס הוא בהיכל הזה ושם לבושי הנשמות כמ"ש בזוהר שהבאתי למעלה. וי"ל בזה רמז למה נקרא בביהמ"ק הלשכה ששם הי' מונחין בגדי הכהנים לשכת פנחס המלבוש, ויתבאר עוד להלן אי"ה ענין פרשת פנחס, והנה בזה נתבאר לך היטב ענין וטעמי הקרבנות עפ"י יסודות אמיתיות מזוהר הקדוש, ועכ"ז אראך איך שרבינו הרמ"א ז"ל בתורת העולה הגם שדרך בדרך החקירה עכ"ז מחמת רוב קדושתו כיון ג"כ לדברים האלה. ותורף דברו שם כי הקרבנות יסוד אמונת חידוש העולם כי כל בע"ח הוא בחינות עולם פרטי, והפסד בע"ח פרטי מורה על הפסד העולם בכללו, וזה מבואר בחקירה כי אם העולם יופסד ואינו נצחי. מכ"ש שיש לו התחלה וא"כ ע"כ הוא מאמין בחידוש העולם עי"ש באריכות גדול. וזה מוסכם עם דברינו שענין הקרבנות הוא ענין המחדש בטובו בכל יום מע"ב כי נשרפין בנהר דינור וחוזרין ומתחדשין ודו"ק. וי"ל שזהו סוד קישור התורה לתחלתה לכל היד החזקה פירש"י ששיבר הלוחות בסוד מלכין קדמאין שנשברו לצורך הבירור, וז"ס לעיני כל ישראל בסוד אורות עינים שבהם היתה השבירה, וע"י בירור הניצוצות ועליות מ"נ עי"כ בראשית ברא א'. בסוד המחדש בטובו בכל יום מע"ב והבן. [ועם זה יש לישב ג"כ דעת הרמב"ם ז"ל בטעם הקרבנות שלא יזבחו לשעירים. עיין מ"ש הגראז"ל בראשית ה' א' ע"פ חדשים מקרוב באו ותבין]:
ג והנה עם דברינו הנ"ל שהקרבנות בהיכל הזכות נלע"ד לפרש בזה דברי הזוה"ק פ' צו כ"ו זאת תורת העולה. ת"ח האי עולה סליקו וקשירו דכנס"י לעילא ודבוקא דילה גו עלמא דאתי וכו' עי"ש. ויתבאר עם דברינו שהקרבנות בהיכל הזכות, וכן הוא בזוהר בראשית כי בהיכל ד' של הג"ע. וכן בהיכל ד' שבמדורין שהוא בג"ע העליון [כמ"ש בקיצור היכלות להגר"א ז"ל] שהוא היכל הגבורה נגד היכל הזכות אמר כי שם קטולי מלכות שנהרגו על קידוש השם שהוא כמו קרבן כמ"ש הגראז"ל בהיכל ב' עצם השמים שהוא מקבל מהיכל הזכות כתוב שם שיש בהיכל הזה ב' פתחים להרוגי ב"ד והרוגי מלכות וכתב שם הגראז"ל שז"ס הפתחים בעזרה בצפון ודרום לחטאת ושלמים, חטאת ועולה בצפון דוגמת הרוגי ב"ד על חטא. ושלמים בדרום דוגמת הרוגי מלכות בלי חטא עי"ש. והנה ביארנו למעלה בבית עולם ענין ביהמ"ק בחינות זי"ן היכלי הבריאה והמזבח ולשכת הגזית בסוד היכל הזכות. וכן ביארנו שם באורך כי בחינות מלכות דאצילות נעשית עתיק בבריאה בכל כללות ע"ס דילה דוגמת בינה בז"א. ועיקר הארה שלה מסתיימת בטבור נקודה דעלמא דאתי נקודת הטבור עי"ש בארוכה ענין יהודה ובנימין איך עיקר המלכות בהיכל הזכות ושם אישתמודע שילטנותא דקוב"ה בארעא. והנה מכ"ז תראה איך הכל מכוון כי הבריאה עם אצילות בסוד אדם ובהמה כמ"ש למעלה, ולכן הבהמות מסוד הבריאה והמה עולין אל מלכות דאצילות ולכן נקרבין על המזבח ששם סוד המלכות והיכל הזכות. והנה האצילות היא עיקר הקודש מסוד החכמה המקננת באצילות, משא"כ הבריאה בסוד התרומה כמ"ש בבית יצחק. ולכן כל הנוגע במזבח יקדש מלכות דאצילות ששם כל הקרבנות בש"ק דמלכות כמש"ל, והם עולין מן המלכות אל הז"א בסוד קרבן לד' ועוד יותר למעלה למעלה עד רזא דא"ס כמ"ש שם בזוהר שהבאתי והנה עיין בפירש הגראז"ל בהיכל הד' בענין הזוהר כי באמצעיתא דהיכל דא הוא אחר מתקנא לקבלא רוחא דלעילא ושם נרשמין הג' אותיות יק"ו באיתדבקותא דדכורא ונוקבא כי בבטן מתדבקין גוף זו"נ וכאשר מזדווגין יחד נרשמים כאן הג' אותיות יק"ו. כי שמאלא הוא תחלת הקירוב בסוד שמאלו תחת לראשי וכו' ושם להלן פירש שאיתדבקותא דנוקבא בדכורא בסוד תפילין של יד בשמאלא ואלו הג' אותיות יק"ו הן כ"א אזכרות שבתפילין וכו'. וכן כתב שם בסוף שאין בכל היכלות התדבקות בדכורא רק כאן עי"ש. ועיין עוד בהיכלות פקודי בהיכל הזה בענין הנקודה דאמצעיתא שבהיכל הזכות בסוד נקודת הטבור בינה עלמא דאתי. ושם השלחנות של שבת עי"ש בארוכה ולדברינו י"ל שזה דוגמת המזבח כי שלחן מכפר כמו מזבח [ובזה י"ל ג"כ בענין הקרבנות של שבת שהגם שנהר דינור שובת בשבת מ"מ נעשה בשבת בבחינות פנימי יותר בסוד שלחנות של שבת שנתבאר שמה בחינות נקודה דאמצעיתא וכן נתבאר שמה בזוהר שבשבת מתכנשין כל החיילין לנקודה הנ"ל. ואפשר זה טעם למה אין חלבי שבת קריבין בחול כי בשבת הוא בחינות יותר פנימי] והנה לאשר כללות הקרבנות בהיכל הזכות והעולה הוא ראש לכל הקרבנות א"כ יהי' עיקר ההתדבקות למעלה בדכורא ע"י העולה. ובפרט לפמ"ש לקמן אי"ה בשם הקדמונים שהעולה בחינות בינה א"כ יהי' העולה בבחינות בינה נקודה דעלמא דאתי. ובזה יתפרשו דברי הזוה"ק הנ"ל ת"ח האי עולה סליקו וקשירו דכנס"י לעילא. ודבוקא דילה גו עלמא דאתי [ראה והבן מתיקות דברי הזוה"ק בענין הדביקות הנ"ל ועלמא דאתי הוא נקודת הטבור כנ"ל]. ובגין דסלקא לעילא כתיב זאת תורת רזא דכר ונוקבא וכו' כד איתער סטרא דצפון כמה דאוקימנא דכתיב שמאלו תחת לראשי [סוד היכל הזכות] כדין איהי סלקא בחביבותא [גבורה] ואיתעטרת בימינא [חסד] ואיתחברת באמצעיתא [ת"ת הרי חג"ת בסוד ג' אתוון יק"ו דדכורא שנרשמים שמה] ואיתנהר כלהו מרזא דקודש הקדשים [בסוד נקודה הנ"ל בינה עלמא דאתי] ודא מגו רזא דאדם ברעו דכהנא עי"ש והיינו כי ע"י התעלותן למלכות דאצילות נתעלין לבחי' אדם בסוד אדם ובהמה ועוד יתבאר אי"ה להלן:
ד והנה לפמ"ש שעיקר ענין הקרבנות נעשה בסוד היכל הזכות יתבאר לנו ענין בגדי כהונה שהי' כולם מבד שהוא פשתים חוץ מן האבנט שהי' צמר ופשתים לדידן דפסקינן דאבנטו של כה"ג ביוה"כ לא זהו אבנטו של כהן הדיוט בכל השנה דהנה הגראז"ל בהיכלות ביאר שסוד הפשתים בהיכל הזכות כי שם גבריאל לבוש הבדים, וארגמן בהיכל אהבה וכן תולעת שני בהיכל הרצון. הנך רואה שהצמר הוא למעלה מהפרסה ופשתים בהיכל הזכות למטה מן הפרסה חוץ מן התכלת שביאר שם שהוא בהיכל עצם השמים ולקמן אי"ה אתן טעם בזה אבל מ"מ י"ל שרק גוון התכלת שמה אבל עיקר הצמר למעלה כאשר יתבאר לפנינו. ועוד טעם אחר לפמ"ש הגראז"ל בהיכל ששי דבראשית כי אין הלבושים רק בגוף צמר למעלה מהחזה ופשתים למטה אבל התכלת שלמטה ברגלים בהיכל ה' אין נקרא לבוש, ולכן כתוב שש וארגמן לבושה ולא תכלת ושני עי"ש, ובזה תבין דברי חכמז"ל שאין נקראים בגדים רק צמר ופשתים לענין נגעים ולענין ציצית], וטעמו של דבר י"ל עפ"י דברי האריז"ל שפשתים סודן ביסוד דנוקבא ברוחא דשבק בה בחינות עליות מ"נ. והצמר סודו בדיקנא בחינות המשכת מ"ד מעילא לתתא, וכבר ביארנו למעלה כי שם בהיכל הזכות סוד המ"נ והבירורין שנתבררין בכל יום חדשים לבקרים ונשרפין באש אכלה אש ומתחדשין ע"י החסד סוד שם מ"ה החדש המחי' הניצוצות לכן שם סוד הפשתים אבל בהיכל אהבה שנקרא שומר הברית וכתב הגראז"ל טעמן של הדברים כי שם גנוזות טיפות החסדים שמקבלת מדכורא לכן אפשר שם הצמר בחינות המשכת מ"ד מדיקנא ושם בהיכל אהבה סוד הק"ש כידוע שהוא בחינות המשכת מוחין הלא מעתה תבין למה בגדי כהונה כולם מפשתים בסוד היכל הזכות וכבר ידעת כי בכל אחד קומה שלימה והם ד' בגדי כהונה מצנפת חכמה ואבנט כנגד הלב בינה וכתונת ת"ת ומכנסים מלכות למטה מהחזה:
והנה ביארנו ג"כ בבית מועד בארוכה בענין פסח שכל עיקר התחדשות זה בא מהיכל אהבה שהוא החסד לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו וביארנו שם שהוא מרוחא שמאלא שבהיכל אהבה. ובזה י"ל שז"ס האבנט שהי' ממש במקום הפרסה המבדלת בין היכל אהבה לזכות הוא הי' בעצמו מרמז לענין הנ"ל בחינות קבלת היכל הזכות מהיכל אהבה ולכן האבנט מצמר ופשתים גם יחד ודו"ק. ובזה הרוחנו טעם חדש למה מותר כלאים בציצית כי סוד הציצית ידוע מרבינו האריז"ל שסודם מהחזה ולמטה במקום סיום יסוד דאמא שם מסתיים הטלית ויוצאים הציצית א"כ המה ג"כ במקום האבנט ששם נכללין צמר ופשתים חו"ג אהבה וזכות. [ואולם בלי ציצית או בגדי כהונה אסורים הכלאים שלא לערב הכחות כי שם בין היכל אהבה לזכות שהוא בין החזה לבטן נתפרס הקרום באמצע כמ"ש יהי רקיע בתוך המים להבדיל בין העליונים והתחתונים] ומן הטעם הזה ג"כ מותר כלאים בבגדי כה"ג כי גם הכה"ג שורשו מהיכל אהבה למעלה מהחזה כי שם מתלבש החכמה שורש הכה"ג כמ"ש הגראז"ל בס"י שכתר מתלבש בראש וחכמה בגוי' ובינה בבטן וכ"ז בחושן ואפוד המתלבשין גם למטה אבל המעיל כלו או רובו למעלה בחזה ולכן הי' כלו מתכלת. ואולם כ"ז בשאר ימות השנה שהיתה העבודה בבחינות חיצוניות היכל הזכות שצריך לקבל מהיכל אהבה להמתיק דינו אבל ביוה"כ ביארנו בבית מועד שסודו בבחינות פנימית היכל הזכות בחינות בינה נקודה דאמצעיתא עי"ש ונקודה הזאת גדולה מהיכל אהבה כי הוא מבחי' הבינה היכל קה"ק שמתגלית הארתה בנקודה ההוא ביתר שאת, לכן הי' הכה"ג לובש בגדי בד כולם גם האבנט [הגם שביארנו למעלה שבשבת הוא מבחינה הזאת וכן בחול ביארנו ג"כ בשורש נקודה הנ"ל מ"מ כמה בחינות יש וי"ל ששמה רק בשורש אבל יוה"כ עיקר העבודה שמה לכן נכנס הכה"ג ביוה"כ לפנים להיכל קה"ק והוא נקודה הנ"ל והבן]:
ה הנה כבר ביארנו שסוד הקרבנות בהיכל הזכות וגם ביארנו שהוא בהיכל הזכות בהעלם ועיקרי הדברים נעשון בהיכל הוד עצם השמים שהוא מקבל מגבורה ועפי"ז י"ל שז"ס מ"ש בהקדמת תיקונים שסדר קדשים בהוד הגם שהאריז"ל פירש בהוד דמלכות מ"מ י"ל ג"כ בהוד דבריאה ששם מסתתרת המל' נערות אסתר, ודע שיש שמה ב' דרכים בתיקונים בענין השש סדרים ונלע"ד לפרשם בדרך אפשר עפימ"ש הגראז"ל בהיכלות ע"פ לחזות בנועם ד' ולבקר בהיכלו שהם ז"ס דאצילות זי"ן רקיעין. וזי"ן היכלות דבריאה שהם יחודא עילאה ותתאה כי ששה תיבות שמע ישראל נגד ש"ק דאצילות ואחד ביסוד כמ"ש בהקדמת הזוהר ע"פ יקוו המים אל מקום אחד, אחד דק"ש, ויש ששה תיבות בשכ"מ לעולם ועד יחודא תתאה ששה היכלות דבריאה. הנה עפי"ז י"ל שדרך השני אשר שם דף ד' ע"ב שאמונת סדר זרעים בצדיק נראה שהוא למעלה בדכורא כמ"ש הגראז"ל בריש ברכות שלכן מתחיל בברכות כי אמונת סדר זרעים ביסוד וברכות לראש צדיק ודפח"ח ועכ"פ אתה רואה שהוא ביסוד דדכורא. ואולם דרך הראשון שאנו עסוקים בו עתה בביאורו י"ל שהוא בש"ק דמלכות וגם בששה היכלות דבריאה והם אמונת זרעים בחסד היכל אהבה, ומועד בהיכל הזכות גבורה. ונשים בהיכל הרצון ת"ת. ונזיקין בהיכל נוגה נצח. וקדשים בהיכל עצם השמים הוד. וטהרות בלבנת הספיר יסוד. וסדר הזה יהי' ראי' גדולה לדברינו הנזכרים למעלה ונבאר הדברים בפרטות. הנה לפי הנ"ל זרעים בחסד היכל אהבה וכבר הבאתי בכ"מ דברי הגראז"ל כי בהיכל אהבה גנוז יסוד דדכורא. ולכן נקרא היכל הזה שומר הברית ובזה תראה כי שני הדרכים עולים בקנה אחד כמו לדרך הראשון זרעים ביסוד צדיק כן לדרך הזה בהיכל אהבה שגנוז שמה יסוד צדיק. ושם בהיכל אהבה זורע צדיק עליון את זריעותיו כי שמה יורדין הנשמות והמה גנוזות שמה עד בואם לעוה"ז וגם מבואר שמה שבהיכל אהבה שורש המזון והשובע שה"ס כל סדר זרעים שנתקן על מצות שבמזון. ואמר שם בזוהר בשעתא שיש רעב בעולם היכל הזה אפיק רוחא דמזונא לכל בני מהימנותא. ופירש שם הגראז"ל בעלי אמונ"ה שמאמינים בקוב"ה ונותנים צדק"ה וחס"ד. ומה נעים בזה שנקרא סדר זרעים אמונ"ת עי"ש שמאמין בחי העולמים וזור"ע. ויתפרש לפי"ז על הצדקה כמ"ש זרעו לכם לצדקה. ושם בהיכל אהבה הוא הקריאת שמע ולכן מתחיל מאימתי קורין את שמע, וסדר מועד בגבורה עתיך, והוא בהיכל הזכות ששם הסנהדרין הקובעים את המועדות שוקד שמקדשין החודש ומעברין השנה כמ"ש כי מציון תצא תורה וה"ס נקודת הטבור נקודת ציון, ולכן מתחיל בשבת שה"ס נקודה דאמצעיתא ששם מסדרין השלחנות של שבת כמ"ש למעלה עיין בזוהר ובביאור הגראז"ל בארוכה בזה [ובא שם בשבת ענין נט"י שלא במקומו כי סוד נט"י ג"כ בהיכל הזה עי"ש בהגראז"ל בהיכל ד' בראשית]. וסדר נשים חסן בת"ת היכל הרצון והוא מבואר כל צרכו בזוהר פקודי בששה היכלות שבהיכל הרצון בעצמו ואמר שם כי בראשון ממונים על הזיוגים ועל הפרת ברית שבין איש לאשתו ועל המגרש אשתו ראשונה, וכבר הבאתי איזה פעמים דברי הגראז"ל בתיקונים שענין בעל ואיש הוא בת"ת ויסוד. כי בעל בת"ת והוא מזונות שהוא נוטל ב' חלקים ונותן לה חלקה, ואיש ביסוד והוא עונתה ביאה, והוא בחינות בעה"ב ואורח כידוע הרי שעיקר התמנות האיש על האשה הוא מבחינות ת"ת ובבחינה הזאת הוא מושל עלי' והבן. והנה הגראז"ל כתב בתיקונים הבאתיו למעלה בבתי הנפש פ"ז שעולם ושנה המה זו"נ חו"ג, ונפש שבאדם באה משניהן מעולם ושנה, ולכן יש בנפש ג"כ דו"נ רוח ונפש וכן איש ואשה הנה תראה כמו כן בכאן סדר זרעים בחסד הוא בעולם. וסדר מועד בגבורה הוא בזמן, וסדר נשים בנפש זו"נ באמצע בת"ת והוא נולד משניהם מעולם ומזמן, וכתב הגראז"ל שאעפ"י שהיכל הרצון למעלה מהיכלי אהבה וזכות מ"מ מקבל מהם כמו ת"ת מחו"ג וכן כאן ודו"ק:
וסדר ד' ישועות נזיקין בנצח, ולדברינו בהיכל נוגה, ושם בהיכל הזה מתגלה הדין שבהיכל הזכות, כי כל אחד מראה פעולתו בהיכל שלמטה עיי"ש, ולכן בהיכל הזה יוצא הפס"ד מן היכל הזכות לכן בסדר הזה הדינים והסנהדרין ושם בהיכל הזה ממונים לשמור את האדם לבל יוזק בדרכים, כי נגד היכל זה בקליפה הוא צור נגף ואבן מכשול שמכשילין את האדם בדרך, ולכן בסדר הזה דיני נזיקין, וסדר ה' קדשים בהוד בהיכל עצם השמים כבר ביארנו כל צרכו למעלה כי שם סוד הקרבנות וכמ"ש בזוהר שבהיכל זה מלבישין אותה וסלקא לקרבנא ע"י מיכאל כהנא רבא, וסדר הששי טהרות ביסוד שהוא נגד לבנת הספיר ואמר שם בזוהר דהיכל זה שירותא דהיכלין קדישין, ותחת היכל זה היכלין דמסאבין לכן חמי הושע מגו היכל זה היכלין מסאבין ולכן הוצרך ליקח אשת זנונים עי"ש, ואפשר שלכן שם הטומאה והטהרה. והנה היכל זה כולל יסוד ומלכות, וידוע כי רוב הטומאות הפורשת מן האדם המה מיסודות דדו"נ לכן בהיכל זה ענין הטהרות ונקרא דעת כי יסוד ודעת אחד
ודע כי כתב הגראז"ל בקיצור היכלות כי כל מ"ש בשם האריז"ל שהיכל לבנת הספיר כולל יסוד ומלכות. ועצם השמים הוד. ונוגה נצח הכל הוא מצד הכללות שהתחתון נכלל בעליון אבל עיקרם הם לבנת הספיר במלכות. ועצם השמים ביסוד ונוגה כולל נו"ה כמו ברקיעים ששחקים כולל נו"ה עי"ש. ובזה א"ש מאוד מ"ש שענין הבירורין והקרבנות בהיכל עצם השמים לאשר הוא בסוד יסוד דמלכות ששם עולין הבירורין להתברר. ולכן נקרא הסדר הזה חכמה כי כולם בחכמה אתברירו והגראז"ל כתב שם כי לאשר היכל זה בחינות יסוד לפי דרכו לכן שם ממונה יופיאל מארי דרזין שכל הרזים ביסוד והוא ממונה על חכמת התורה עי"ש. ולדברינו מה מתוק האור שלכן נקרא סדר זה חכמה ודו"ק. ודע כי כתב הגראז"ל בליקוטים בענין ס"ם דאפרסמו"ן שהם ביסוד ועטרת היסוד דבינה עגולא ורבועא כידוע מהאריז"ל וכתב שם כי בעטרת היסוד מ"ם סתומה שם סוד הטומאות וטהרות במ"ם סאה דמקוה וביסוד דבינה ששם סמ"ך שם סוד איסור והיתר שבטל בסמ"ך ובנקודה פנימיות יסודה אתר דהאי נקודה שריא שם סוד כשר ופסול עי"ש הנה בזה י"ל לאשר סוד ההיכלות דבריאה ששם מקננת בינה הנה בהיכל הראשון עטרת היסוד מ"ם סתומה שם הטומאה וטהרה סדר טהרות. ובהיכל שני בחינות יסודה סמ"ך ובתוכה נקודה פנימיות כנ"ל, כמו כן נגדו סדר קדשים ושם מסכת חולין ששם כל עניני אסור והיתר ובסדר קדשים מבוארין כל דיני כשר ופסול שנדרש לגבי קרבן. הארכתי בכ"ז שלא מענינו כדי לבאר ענין מ"ש שקרבנות וקדשים בהיכל עצם השמים:
ו ועפ"י הנ"ל נבאר ג"כ למה באו הלכות המוספין בפרשת פנחס ונבאר בעהשי"ת כי גם פרשת פנחס סודה בהיכל הזה עפימ"ש במ"א ענין הפרשיות של התורה וסדרן ואבאר כאן בקיצור גדול הצריך לענינינו [והגם כי רבינו הגראז"ל בהקדמת התיקונים פירש באופן אחר עי"ן פנים בתורה ואפשר גם דברי אמת] כי ג' ספרים בראשית שמות ויקרא נגד נר"ן דאצילות בראשית שם מעשה אבות בחינות נשמה. ושם נכללין גם חי' ויחידה ג' הויו"ת י"ב אותיות והם הי"ב סידרות אשר שם והמה ג"כ נחלקין לד' מוחין חו"ב וחו"ג שבדעת כידוע. וכ"א מחלו נחלק לג' והוא שם י"ב וכן י"ב חיות. וכן כתב הגראז"ל שמוחא סתימאה כולל י"ב מוחין גפ"ד. ובזה י"ל שג' סידרות בראשית נח לך שעד שם גדולת אברהם אע"ה נגד ג' מוחין דחכמה וירא חיי תולדות שמדבר מגדולת יצחק בחינות חב"ד דמות בינה. ויצא וישלח וישב בחינות יעקב חב"ד דמוח חסדים. מקץ ויגש ויחי נגד יוסף חב"ד דמוח גבורות. ובסדר שמות עשר סידרות נגד ע"ס דרוח. וסידרות ויקהל פקודי נחשבין כאחד בחינות כתר שנחלק לעתיק ואריך או אפשר שהם ממעלה למטה וסידרות ויקהל פקודי ב' בחינות שבמלכות האחד למעלה והשנית בירידתה למטה בחינות מלכות שבמלכות. וסידרן נראה כי שמות וארא בא בג"ר בשלח בחסד. יתרו מ"ת בת"ת. ומשפטים בגבורה. והת"ת באמצע בין חו"ג. תרומה תצוה בנו"ה. תשא ביסוד ויקהל במלכות. וספר ויקרא עשר סידרות נגד ע"ס דנפש דמלכות. ושם במלכות הקרבנות כמ"ש למעלה פרק ראשון. ולכן מתחילין עם התינוקת ספר ויקרא כמ"ש בילקוט פנחס כ"ח. כי היא השער לד' ובזאת יבוא אל הקודש כידוע והנה ג' אלו נר"ן נגד מוח לב כבד ונמצא ויקרא נגד הבטן וכבד ששם המאכל את קרבני לחמי לאשי וז"ס מ"ש במדרש ספר ויקרא הוא באמצע ומלא הלכות דכתיב מעיו עשת שן מעולפת ספירים וספר במדבר נגד הבריאה ושם הדגלים ד' חיות והם במדבר נשא בהעלותך ג"ר הנכללין בהיכל קה"ק. שלח נגד היכל הרצון ששם י"ב נשיאים נגד י"ב חיות שבהיכל הרצון וכן בפ' עלו ז"ה בנגב יש שם י"ב כמ"ש הקדמונים] ומשם הי' עולים לא"י מלכות דאצילות אם היו זוכים ובעבור חטא המרגלים ירדו למטה. ושם סוד הדיקנא כמ"ש בשם הגראז"ל בבית עולם ח"א וזה ענין הט' תיקוני תיקנא שנזכרו בפ' שלח. קרח נגד היכל אהבה ששם בקדושה סוד הכהונה כידוע ולהיפוך בס"א היכל איבה ושם כל המחלוקות. ובגיהנם נגד היכל זה שאול שלשם ירד קרח בעבור המחלוקת על הכהונה עיין בהגראז"ל בהיכל ה' ותבין היטב כל ענין הפרשה. חוקת נגד היכל הזכות ושם סוד אפר פרה בסוד נקודת הבינה שמטהרת טמאים ומטמאת טהורים ולכן כל מעשה פרה בזי"ן פעמים זי"ן מ"ט שערי בינה והכל ידוע. וכן שם סוד הכאת הסלע בסוד הצור שהוא בהיכל הזכות בסוד ואלה"י לצור מחסי. וכן סוד המטה והנחש שבפ' חוקת עיין בהגראז"ל בהיכל זה ותראה נפלאות ויתבאר עוד אי"ה בפרקים הבאים. בלק בהיכל נוגה ושם סוד ברכות וקללות [דוגמת מ"ש הגראז"ל בהקדמת תיקונים בסוד פרשת תבא ודו"ק] פנחס עצם השמים שמה סוד הקרבנות כאשר ביארנו בארוכה בפרקים שעברו ויתבאר אי"ה להלן. מטות מסעי בלבנת הספיר שכולל ב' היכלות ותחת היכל זה מתחילים מדורים של ארצות החיים בחינות א"י לכן שם גבולי א"י [עמ"ש בבית יצחק כי א"י מלכות דבריאה שבראש היצירה] או אפשר שמטות בהיכל ל"ה. ופ' מסעי בארץ החיים דבריאה. וספר דברים נגד ז"א שמקנן ביצירה משנ"ה למלך, וה"ס משנה תורה ושם יורד יסוד דז"א דאצילות כמ"ש ביוסף וירכב אותו במרכבת המשנ"ה והכל ידוע. וכתב הגראז"ל בשה"ש ה' ט"ו כי ספר דברים הוא מיוסד על א"י איך להתנהג בא"י עי"ש, וכבר ידעת כי א"י בסוד היצירה והוא מכוון כדברינו. הנה בזה תראה מכוון למה באו קרבנות הצבור בפ' פנחס:
ז ובהיותי בענין זה אבאר מעט ענין פנחס זה אליהו והשי"ת יעזרינו ע"ד כבוד שמו וידי מרתתות לכתוב בענין הזה לכן אכתוב בקיצור מאוד והכל בדרך אפשר. הנה הגראז"ל כתב בליקוטים ובכ"מ כי אליהו בחינות גבורות קנ"א קנאתי בהמות בהררי אלף והענין כי סוד אליהו ז"ל בהיכל הזכות כי כבר ידעת כי אליהו לתתא. מהאי באר בחינות עליות מ"נ ביסוד המלכות וכבר כתבנו כי שורש עליות מ"נ והבירורין הוא בהיכל הזכות חדשים לבקרים ועיין בזוהר פקודי בהיכל הזכות סוד ואלקי לצור מחסי כי שם סוד שם א"ל וג' אותיות יק"ו מדכורא שנרשמים שם המה אותיות ואלק"י ושם הצור לצו"ר מחסי וסוד ואלק"י הוא אותיות אליהו, וכבר האריך הגראז"ל בכ"מ כי סוד הצור הוא בהיכל הזכות ושם סוד הכאה בסלע ובצור ושם סוד האילה עם הנחש המוזכר בזוהר ואביא מעט מדבריו בהיכל ששי פקודי בענין החבלים וצירים של היולדה דאיהי שכינתא דאיתמר בה ותגל יולדתך וכו' ובאילין חבלים דצווחת בהון אתערו שבעין סנהדרין דלעילא [והוא נגד עיין קלין דיהבית]. והענין כמ"ש שם לקמן קול ד' יחולל אילות אינון חבלים וצירים לאתערא אינון ע' קלין ואלו ע' קלין מגיעים עד הגבורה ששם עי"ן סנהדרין [ה"ס היכל הזכות] ושם המפתח של חי' כנ"ל ומשם מתעורר הנחש כמש"ל עי"ש, והענין מבואר בזוהר פנחס רמ"ט עי"ש בסוד האילה עם הנחש עד וסימניך ויך את הסלע במטהו פעמים עי"ש, וכתב הגראז"ל שם בזה שהוא סוד עמוק מאוד מאוד והוא נחש עלי צור, והכאתו בסוד נשיכה שהמטה הוא דאיתהפך לנחש בחורב ובו הכה את הצור דאסתימת וכו' והמטה הוא מט"ט דאתהפך ממטה לנחש ומנחש למטה וכו' וסוד הענין כי האילת סתימא בחוורא דאגוזא שהוא הסלע ועד דמחאן לה ומתברן להאי בהו אבנים מפולמות ונקיב לון לא יצאו מים ולא אתפתחת האגוזא כי הד' קליפין דאגוזא הם תהו קליפה הרכה בעשי' (עיין ג"כ בביאורו לתיקונים נ"ב ונ"ד והבאתיו בבית מועד בענין פורים) ובוהו אבנים מופולמות קליפה הקשה ביצירה, ושם צריך ההכאה ושבירה בסוד המטה שנהפך לנחש כנ"ל עד שמנקבים עד התהום חללא דאגוזא בבריאה וזה הי' סוד חטא מי מריבה שהוא נצטוה על העליונה מלכות דאצילות ששם הזיוג בדיבור בפיוסא ובעבור כעסו נזדמנת לו מלכות דיצירה ששם בדברים לא יוסר עבד וצריך הכאה, ובזה נוכל לפרש ג"כ עומק דברי חכמז"ל במדרש שהי' שם שני חטאות האחד הכאת הסלע והשני במה שהוציא מים מסלע אחר לא מאותו שרצו ישראל ולהנ"ל י"ל שישראל שאלו מלכות דאצילות או דבריאה ששם הדיבור ופיוסא, ובעבור כעסו נזדמן לו סלע דיצירה ושם צריך הכאה וכ"ז גרם באמרו שמעו נא המורים שחשד לישראל שאינם ראוים רק למ' דיצירה ודו"ק. והענין הנ"ל הוא ג"כ בבריאה בשורשם כמ"ש שם בהיכל ששי בענין ד' שנכנסו לפרד"ס ד' נהרות, כי קליפה הקשה בסוד נהר גיחון נגד הגבורות ששם נגנז משה לגבר אשר דרכו נסתרה והכל עבור הכאת הסלע סוד הצור שהוא בהיכל הזכות בסוד דרך נחש עלי צור עיין במדה"נ בז"ח בשלח גליף הוה חוטרא מתרין סיטרין משמא קדישא חד סיטרא דרחמי ודינא וחד סטר דדינא ודינא [פירש שם הגראז"ל שהם ד' רגלי המרכבה רחמי ודינא חסד ונצח ודינא ודינא גבורה והוד, והנה לדברינו בסוד ב' היכלות זכות ועצם השמים כי הוד מקבל מגבורה כמ"ש למעלה] נחש עלי צור והענין המתבאר שם בקיצור כי על הים הי' ב' ניסים בצד האחד של המטה רחמי ודינא. דין למצרים ורחמים לישראל ואח"כ בצד השני רצה הקב"ה לעשות בו ג"כ ב' ניסים הראשון בצור בחורב והוא במעשה בהכאה כי צו"ר במעשה ונחש חילי' בפומא בדיבור, ורצה הקב"ה אח"כ במי מריבה להשלים את הנס הרביעי של המטה ולעשותו בנחש בדיבור ומשה טעה ועשה בהכאה בצור ולא נשלם השם נחש עלי צור, ולכן רצה אח"כ להשלים את הנחש בנחש הנחושת [נחש עלי צור וצר חסר וא"ו בגימ' נחש"ת והוא"ו שבצור הוא אות חיים לכן וראה אות"ו וחי], ועכ"ז לא נשלם רק בראי' וראה אותו וחי אבל לא במיא, כי הד' ניסים הי' צריכין להעשות במים. ומשה הצדיק עליו את הדין הצו"ר תמים פעלו. הא צור. אל אמונה ואין עול הא נחש עי"ש בארוכה. ועיין בזוהר בראשית בהיכל ד' היכל הזכות שעל האי היכלא כתוב אל אמונה שמשלם לאדם כפעלו ושם צדוק הדין, ועי"ש בביאור הגראז"ל כי שם מקום הפרץ שפרצו בה גבורים עומדים בפרץ וכולם לא יכלו לעמוד שהוא סוד הצור כידוע ואפילו מרע"ה לא יכול לעמוד בכאן בסוד הסלע ובסוד נחש עלי צור ולכן וינס משה מפניו. וכאן ה"ס המים ה"פ מים שביום השני גבורה וה"ס מי מריבה וסוד נט"י מים ראשונים. ומים אחרונים חובה בהיכל ד' דסט"א שהוא כנגד היכל זה. וז"ס נחש שבא על חוה ואמרו עץ שאכל אדה"ר חטה הי' וזה בטנך ערמת חיטים וכאן סוד המאכל בבטן עי"ש דברים נוראים ועיין עוד בדבריו בהיכל ששי פקודי בענין הנ"ל כי הנחש הוא בשמאלא בהיכל הזכות והוא מחנה דן כמ"ש יהי דן נחש עלי דרך. והוא שם קרע שט"ן [בגימ' נח"ש וקר"ע בגימ' ש"ע נהורין הנמשכין ע"י הנחש ממדת ואמת כמו בקי"ס כמ"ש האריז"ל] שבה קרע ימא לי"ג קרעים כמ"ש בתז"ח ע"ה ע"ב אמא עילאה לגבורה בה קר"ע שט"ן משמאלא ובה קרע ימא לי"ב קרעים ובה עקר טורין ותבר טינרין דחויא דאיתמר בה דרך כחש עלי צור. ושם להלן שג' מפתחות לא נמסרו לשליח והם כולם בכאן של חי' כנ"ל ושל גשמים סוד המים כנ"ל ונקרא גבורות גשמים. ושל תחיות המתים הוא ג"כ כאן ברכת מחי' המתים [היינו שברכת מחי' המתים בגבורה כידוע] וי"א אף של פרנסה ות"ק גשמים היינו פרנסה והוא ג"כ שם סוד שלחן בצפון עי"ש והיינו כי שם בזוהר פנחס רמ"ט חושב כל הג' הנ"ל תחלה ענין האילה בלדתה שהוא מפתח של חי', ואח"כ כתב אזלת בגו האי טורא דחשוכא ארח לרגלה חויא עקימא ואזיל לרגלה ואיהי סלקת מתמן לגבי טורא דנהורא כיון דמטאת תמן זמין לה קוב"ה חויא אחרא [נראה שז"ס נחש דקדושה משא"כ הראשון חויא עקימא כנ"ל] ונפיק ומקטרג דא בדא ואיהי אישתזיבת ומתמן נטלא מזונא ותבת לאתרא עי"ש הרי מזונות. וכן בענין הגשם כאיל תערוג על אפיקי מים עי"ש בזוהר וסוד זה רמזו חכמז"ל שקשין מזונותיו של אדם כקי"ס, **([והואיל ואתא לידן ענין ג' מפתחות הנ"ל אימא בי' מלתא כי הראשונים ז"ל נתקשו מאוד בענין אליהו בסוף גמרא סנהדרין דכיון דג' מפתחות לא נמסרו לשליח למה נמסרו לאליהו ז"ל מפתח של גשמים ושל תחיות המתים, והראב"ד ז"ל תירץ דלא נמכר לו רק עצירת גשמים אבל הנתינה הי' ע"י הקב"ה בעצמו כמ"ש ואתנה מטר עיין בפר"ד דהיפ"ת נתקשה גם בזה דגם זה נקרא מפתח של גשמים ועוד לא ידעתי דמה יענה הרב בתחיות המתים שהי' ע"י אליהו בעצמו. וגם צ"ע גדול אחרי שלא נמסרו לשליח איך מלאו לבו של אליהו לשבע ע"ז שהי' קרוב לבוא לידי שבועות שקר חלילה ועוד נתקשו בדברי הגמרא דשם דרש ההוא גלילא קמי' דרב חסדא משל דאליהו למה הדבר דומה לגברא דטרקי' לגלי' ואבדי' למפתחיה וקשה דהרי הוא לא אבד המפתח רק החזיר בעצמו:
ואולם לבאר עומקן של דברים וגם דברי הראב"ד ז"ל כי הנה כבר כתבתי בכ"מ כי סוד השליח הוא במט"ט כמ"ש בהקדמת תיקונים ב' ב' דע"י שלוחא דא מתייחדין ביומא דחול עי"ש וכבר הבאתי בפנים דברי הגראז"ל שכל הענין הנ"ל)** והנה כבר ידעת דברי האריז"ל בענין האילה וסוד הנחש בסוד יסוד דקטנות ובוודאי לא יחלוק חלילה רבינו הגראז"ל על האר"י החי והנה אתה רואה כי כל הנ"ל נעשה למעלה בזיוג דאצילות בקטנות וכן למטה בהיכל הזכות. [וכן י"ל ג"כ בהיכל עצם השמים הוד שמקבל מגבורה וכמ"ש ג"כ הגראז"ל בב' סיטרין של צד השני שבמטה גבורה והוד לכן בהיכל ב' שם הנחשים השרפים מתכפיין כי שם זלע"ז בהיכל ב' דסט"א שם הנחש עי"ש]. וכן ביצירה ששם י"ש הכאה בסלע כנ"ל ועוד אתה רואה כי כל הענינים שבאים משמאל המה באים מזיוג כזה דרך נחש עלי צור וזה מה שרצינו לבאר:
ח ודע כי בענין מ"ש רבינו האריז"ל בענין האילה עם הנחש שע"י יולדת בריוח והדברים סתומים וחתומים באלף עיזקאין. ואולם תלמידי הבעש"ט זלה"ה אסברי לן כי המוכיח לישראל ומדבר עליהן רעות שעשו אם אינו לש"ש הוא מבחינות הנחש הקדמוני המדבר דילטוריא על ישראל ומעורר הנחש בהיכלות זכות ועצם השמים ואולם אם הוא לש"ש תחת אשר קנ"א לאלקיו ויכפר על בני ישראל כי אדרבה ע"י יולדת ברויח והוא מבחינות נחש דקדושה יסוד דקטנות שהוא בחינות גבורות קנ"א קנאת"י ולכן קנא"ה בגימ' יוסף וזה הכח בא לו מבחינות עתיק כמו בקי"ס בעתיקא תליא מלתא והוא מפנים דעתיק ש"ע נהורין כמ"ש האריז"ל שר"ת "מה "תצעק "אלי הוא אמ"ת שמשם ש"ע נהורין כידוע וי"ל שז"ס ושעש"ע יונ"ק עלי חור פתן היינו יסוד דקטנות בחינות יניקה הוא ממשיך ב"פ ש"ע נהורין כנ"ל וכן מסוד הדיקנא כמו בשביעי של פסח שביאר הגראז"ל סודו בדיקנא דבעי לאוקיר לדיקנא ן הנה הגראז"ל כתב בענין שאת ובהרת דמצורע שסודם בדיקנא ובשערא דרישא וצ"ע להבין מה ענינם לכאן ואפשר לאשר המצורע פגם בלה"ר מוציא רע לכן אפשר זלע"ז מושך רח"ל חסדים דעתיק דקליפה, לכן סימני טומאה שלו לבנים שאת ובהרת ואפשר שלכן מראה הנגע עמוק מעור בשרו היפוך הקדושה שהחסדים בולטים והגבורות שוקעים וגם ידוע בחכמת הראי' שמראה צל עמוק ממראה חמה וכאן להיפוך מראה חמה עמוק מן הצל אבל הוא כנ"ל **(וכן המצורע הוא זלע"ל מהיכל הזכות ששם נקודה דאמצעיתא ענ"ג)** ואשתמ"ש] הנה בזה תבין ענין פנחס זה אליהו שסודו קנא קנאתי בהמות בהררי אלף וכן בפנחס תחת אשר קנא לא' ויכפר על בני ישראל כי המשיך עי"ז ש"ע נהורין מפנים העליונים באור פני מלך חיים כמ"ש בא"ר כד נהירין מב' סיטרין מנהירי דתרין תפוחין, ולא ישתכח רוגזא בעלמא ע"כ ולכן השיב את חמתי **(בקי"ס ובלידה ובגשם נעשה בסוד נחש עלי צור ובסוד הכאת המטה בצור, בבחינות המטה שנהפך לנחש ומנחש למטה בסוד מט"ט עה"ד טו"ר מטה ונחש ושם האילת סתימא בחוורא דאגוזא שהוא נגד היצירה [והגם שרבינו האריז"ל ביאר כ"ז בסוד האצילות מ"מ ידוע כי חיצוניות הכלים שלהם יורדים לבי"ע והאמצעי בחינות יניקה יורד ליצירה וכמ"ש בפנים בסוד ושעש"ע יונ"ק על חור פתן] והנה האריז"ל בדרוש קי"ס כתב שאחרי שהיסוד בבחינות קטנות אין בו כח לזיוג רק ע"י עתיק שנותן בו כח לזיוג הזה וז"ס מה תצעק אלי בעתיקא תליא מלתא ובזה י"ל שזה סוד שלא נמסרו לשליח שג' דברים אלו אף שנעשו ע"י יסוד בבחינות יניקה שה"ס היצירה בחי' שליח מ"מ עיקר הנתונה הוא ע"י, הקב"ה בכבודו ובעצמו בעתיקא תליא מלתא. ובזה תבין למה נשבע אליהו ז"ל אם יהי' טל ומטר כ"א עפ"י דברי כי כן הגשם נמשך ע"י בחי' אליהו נחש העליון נחשא דחיא קנא קנאתי ועכ"ז כתוב ואתנה מטר כי מ"מ עיקר הנתינה ע"י הקב"ה כי הוא הנותן כח לזיוג הזה ותבין בזה דברי הראב"ד ז"ל וכן תבין דברי הגמרא דטרקי' לגלי' ואבדי' למפתחי' כי סוף סוף אין הפתיחה ע"י בעתיקא תלי' מלתא:
ודע כי כמו נמצא במדרש משל לאחד שבלש את התיבה ואבד את המפתח ופתח את התיבה בדוחק ומצא את המפתח בתוך התיבה, הנה רמזו בזה סוד גדול בסוד האילה רחמה צר והוא בדחקות גדול כמו שהי' לישראל בים וכאשר מתגבר לעשות רצון קונו כמו שהוא בקטנות אזי בתוך העשי' שורה עליו אור א"ס ותבין כי מ"ש האריז"ל שנעשה בכח עתיק הוא בהעלם כי אחרי שהוא בקטנות וחסר לו מוחין דאו"א איך יהי' לו מוחין דא"א ועתיק רק הוא שורה בו בהעלם ומתגלה אחר הפתיחה כמו שהי' בים שקפצו מקודם לתוך הים והים הולך וסוער ואח"כ בעשה הים לחרבה, וזה שאמרו שפתח את התיבה בדוחק ומצא את המפתח בתוכו וזה רמזו ג"כ דטרקי' לגלי' ואבד למפתחי' כי אח"כ מוצאין המפתח בתוכו ואיתא בכתבי הבעש"ט זלה"ה כי הצדיקים משברים החומות בלי מפתח והדברים עמוקים.)** מעל בנ"י ולכן ניתן לו ברית שלו"ם כי שלום במ"ם סתומה דאי"ק בכ"ר בגימ' תתקל"ו י"ג הויות דדיקנא ודחוורתא, ולכן בדין הוא שיטול שכרו בסוד היכל הזכות ששם משלמין לאדם ושם נעשה הענין הנ"ל, וכן בהיכל עצם השמים שביארנו שנגדו הוא פרשת פנחס, ולכן נזכר חטא מי מריבה בפ' חוקת שביארנו בסוד היכל הזכות] ונשנה עוד הפעם בפ' פנחס בסוד היכל עצם השמים] וכן תבין סוד קרבנות המוספין ותמידים שנזכרו בפ' פנחס בסוד מלאכים הנשרפין שבהיכל עצם השמים. ודע כי כל התמידים ומוספין הי' ביחד אלף ר"ץ כי בפסח הי' המוספין ז"פ י"א הרי ע"ז וכבש העומר הרי ע"ח, ובעצרת עם קרבנות ב' הלחם הי' כ"ד, ובר"ה ויוה"כ ושמ"ע בכל אחד יו"ד הרי שלשים, וביוה"כ ניתוסף ג' קרבנות פר ושעיר הפנימים ואילו של אהרן [איל העם אין לחשוב לפי פסק ההלכה דזהו האמור בחומש הפקודים] ובסוכות קפ"ב כמנין יעק"ב חוץ השעירים זי"ן הרי קפ"ט, ובנ"ב שבתות ק"ד כבשים ובי"ב ר"ח בכל אחד י"א הרי קל"ב, והתמידים ב' ליום לשס"ה ימים תש"ל כמ"ש הקדמונים שר"ת "תמידים "שנים "ליום תש"ל, ס"ה כמנין אר"ץ אל"ף ר"ץ, ומה נעים בזה עם דברינו בסוד "אמת "מארץ "תצמח מאר"ץ ר"ת מאילה רחמה צר תצמח וכן מאר"ץ הוא אלף ר"ץ הנ"ל והוא אלף ר"ץ שנים דגלותא שאח"כ יהי' הלידה ע"י הנחש מעמיד להם מלך קשה כהמן ואז יהי' חבלי יולדה בטרם יבא חבל והמליטה זכר וכ"ז נמשך ממדת ואמ"ת פנים העליונים שר"ת אמ"ת אל"ף "מאתים "תשעים. וכבר ביארנו כי הקרבנות בשמאלא בהיכל הזכות וביארנו למעלה בשם הגראז"ל שכל הדברים שבאים משמאלא באים מזיוג כזה וההי"ב:
ט ודע כי דוגמת אלו הענינים יש למעלה בשורשי הענינים בדקות גדול בסוד הלויתן נחש בריח שביאר רבינו הגראז"ל סודו בחוורתא דרישא עיין בס"ד בביאורו נפלאות ועיין בדברינו בבית מועד בענין פורים, ועיין בתיקונים תיקון כ"א דף נ"ג כי קרקפתא הוא סלע דמשה והוא הצור ותתבונן נפלאות כי פתחתי לך פתח גדול, והענין י"ל עפ"י מ"ש בבתי הנפש פי"ג שיש כמה דרכים בענין הגלגלתא שלפעמים הגלגלתא גדול מן המוחא ולדרך אחד הנה הגלגלתא לבוש למוחא בסוד בינה לבוש לחכמה וכמ"ש שם הגראז"ל בביאורו, וכן כתב באוצה"ח להקדוש מקאמארנא זצ"ל ששורש הפנימיות במוחא, ושורש החיצוניות בגלגלתא והם ב' כללים, תורה ומצות, או תורה ועבודה כי במ"ס שורש התורה אוריתא מחכמה נפקית, ובגלגלתא שורש תרי"ג מצות בתרי"ג ארחין דשם וכן שם שורש העבודה בחינות חיצוניות, ובזה תבין ג"כ מ"ש בבית מועד פרק וא"ו שאורות דמ"ס יוצאים בפנים בחינות מדה במדה לעושי רצונו, משא"כ אורות דגלגלתא הולכים באחורים בחינות טל הנהגה חיצוניות ששוה לכל לישראל ולאו"ה, והנה ממילא תבין כי לאשר ביארנו שורש עבודת הקרבנות בסוד שם ב"ן חיצוניות בודאי שורשם למעלה **(ולהיפוך בס"א שם נג"ע והנה במרע"ה כאשר אמר והן לא יאמינו לי שאמר דילטוריא על ישראל נלקה בצרעת כמ"ש חכמז"ל כי ע"י אמירתו והן לא יאמינו המשיך הקטנות לכן הראה לו הקב"ה במטה שנהפך לנחש והוא ביצירה ששם המטה והנחש כמ"ש בפרק הקודם ואח"כ הבא ידך בחיקך נגד הבריאה והיכל הזכות ששם זלע"ז הצרעת ואח"כ במים שנהפכו לדם והוא בז"א דאצילות בעת הקטנות שנעלם האל"ף דאקי"ק ונשאר ד"ם כמ"ש האריז"ל.)** בגלגלתא כנ"ל, ובזה תבין למה באו כל קרבנות הציבור מן השקלים שבלשכה באשר כבר ידעת מרבינו האריז"ל סוד השקלים בגלגלתא בחוורתא דרישא, ובארחא דבפלגותא דשערא בסוד כל העובר על הפקודים ושם סוד ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר בסוד לויתן נחש בריח ונחש עקלתון שסובב הראש בעיגול וזה עובר לסוחר, ולהבין מעט דברי התיקונים הנ"ל ארמוז באימה איזה ראשי פרקים עיין בספר הנחמד מנחם ציון בליקוטים בסוף הספר בביאורו בענין הנחש, ושם באמצע אמר דע שכל כח וכח שיש באדם הכללי יש בעולם ברי' בפרטות והוא בכח ובפועל וכו' וכמו בעולם כל הכוכבים ומזלות כולם מקבלים מהתלי נקודה עליונה האמצעית שברקיע והוא הנקרא חויא דרקיע כמ"ש בזוהר חיי קכ"ה א' וכן התוכנים קורין אותו בשם נחש עיין בביאור הגראז"ל לס"י נפלאות בזה שהוא המנהיג כולם וממנו כל השנוים ואין צורך ליוצא מרכז ולגלגל נוטה וכדומה עי"ש], וכן באדם בחינה אמצעית שבגלגלתא נקרא בשם נחש ובו מתלבש השכל שבא מלמעלה משורש נשמתו עי"ש, ומעתה תבין מעט ענין ההשגה והאור הזה מכה בגלגלתא סלע דמחא בה משה עד הגיעו למוחא, ועיין היטב מ"ש בבית מועד פכ"ד בענין הלויתן ובענין סעודת אחשורוש גלות מדי והוא בקליפין נגד הסלע אבנים מפולמות ותבין כמה דברים כי יראתי לדבר בכמו אלה הענינים העליונים וההי"ב:
י ואחרי כל אלה נחזור לראשונות במ"ש בסוף פרק ראשון בענין המערכות אשר על המזבח ה' אשות שהם נגד ה"ג שביסוד דמלכות [שהם נמשכין עד היכל הזכות ששם נתגלה אש המזבח], הנה בזוהר ויקרא כ"ה ובר"מ כ"ז מבואר דאש המזבח בחינות ה"ג דמלכות והם ה"א אישים הכתובים בפרשת זאת תורת העולה עי"ש במק"מ שפירש כנ"ל שהם בה"ג דמלכות ועי"ש בביאור הגראז"ל, ואולם לבאר מעט בפרטות נאמר כי הנה ידוע מ"ש בגמרא יומא שהאש על המזבח היתה רבוצה כארי' ובבית שני שגרמו העונות היתה רבוצה ככלב וידוע סודם למבינים שהוא בסוד רוחא דשביק בה בסוד שם ב"ן ולהיפוך בקליפה זלע"ז כלב, והרוחא אשר בקדושה בסוד רי"ו ארי' מג' שמות ע"ב שבג' שמות ס"ג מ"ה ב"ן שמקבלת בביאה ראשונה לעשותה כלי שהוא ס"ג עם יו"ד אותיות, ומ"ה המילוי עם הפשוט ואחורים דשם ב"ן והוא האר"י האוכל את הקרבנות ובזה יתבאר לנו ג"כ ענין העצים שבמערכה כי ע"ץ בגימ' ק"ס כמנין ס"ג מ"ה ב"ן ובכללות הוא שם ב"ן שיש בו ה' ידות ה"ג מ"כ והכל ידוע מהאריז"ל:
ודע שיש כמה כלים ביסודה כמבואר בע"ח שיש ביסודה בחי' כלים שלה ושל ז"א, וכלי בינה, ונתבאר שמה שהמלכות מקבלת מוחין דבינה ונה"י שלה ע"י הזעיר והארתם מתפשטת ביסודה [כי כן הוא בכל הכלים שביארנו שנעשית כלי אין הפירש רק ביסודה רק הוא מוחין וצלם בכל הגוף והארתם מתפשטת ביסודה כמ"ש בע"ח שער מ"נ ומ"ד] ונעשית כלי והוא דלת בצורת ב' ואוין ויו"ד בגימ' כ"ב נגד כ"ב אותיות התורה והיו"ד היא ציר הדלת ובתוך כלי זה ה"ג מנצפ"ך ונמצא שהכלי כ"ב אותיות וה"ג הוא ה' אותיות מנצפ"ך, ואח"כ מקבלת מוחין אלו שלא ע"י זעיר רק ע"י הבינה בעצמה ונעשה לה דלת השני' ונעשית מ"ם סתומה כזה $ציור בספר$ ב' צירין וב' דלתות שיש באשה, ועיין בכונת הושענא רבה ענין המוחין האלו שהם ג' מלואי אקי"ק ביודין באלפין בההין שהם קס"א קמ"ג קנ"א גימ' חות"ם שע"י נעשה החותם והכלי שביסודה, והנה האריז"ל כתב כי תאנ"ה גימ' ג' מלואים הנ"ל תנ"ה וחות"ם. ובזה תבין ענין העצים למערכה שה"ס המוחין הנ"ל ובסיום הארתן נעשה ביסוד החותם והכלי לכן כתב רש"י ז"ל בזבחים נ"ח שבעצי תאנ"ה היו רגילים לטעם הנ"ל ושם בסיום הארתן ביסוד נאחז האש שה"ס ה"ג מנצפ"ך שיש בכל בחינות כלי. הרי ביארנו בכאן ב' בחינות כלי מנה"י דאמא הראשון ע"י ז"א והב' ממוחין דאמא עצמה ובחינה שלישית הוא מז"א שנעשית כלי בביאה ראשונה ע"י ג' ע"ב רי"ו כמ"ש למעלה וכן הוא נעשית בכל חצות לילה כמבואר בכונת ק"ש שעל המטה. ודע כי נלפע"ד שגם בחינה הזאת שנעשית כלי בחצות הגם שנראה מע"ח שהוא ע"י זיוג מ"מ נראה שאינו זיוג גמור רק שמקבלת מז"א באחורים כי הלא בלילה בחול אין זיוג רק ללאה ורחל באחורים עד חצות ובחצות יורדת לבריאה והגם שהיסוד יורד שם להזדווג עמה הוא רק הארתו כידוע. ואולם מצאנו ג"כ ביום ענין עשיות כלי כמבואר בפע"ח בענין הזיוג בנ"א אחר שמ"ע וכתוב שם שיש שמה ב' זיוגים הא' הוא מסוד ב"ג דנו"ה וע"י נעשית כלי. והב' הוא מג' גבורות ממותקים בג' חסדים והוא להוליד ממש עי"ש:
ובזה נבוא לבאר ענין הג' מערכות שהי' בכל יום לפי פסק הלכה כר"י ביומא מ"ה שהם א' לקיום האש וי"ל שזה בבחינות דלת הראשונה שמקבלת באחורים שבחינה הזאת יש לה תמיד כמ"ש אש תמיד תוקד וכו'. משא"כ הבחינות העליונות שמסתלקים לפעמים. והב' היא מערכה גדולה לקרבנות נגד רוחא שמקבלת מז"א בחצות ורוחא זה הוא רוחא דש"ק כמ"ש האריז"ל וכן יתבאר לנו בח"ב שהקרבנות נגד ש"ק ומערכה ג' לקטורת נגד דלת השני' שמקבלת מבינה בעצמה כי קטורת סודה בבינה כמ"ש בזוהר ע"פ שמן וקטורת ישמח לב בסוד או"א ויתבאר אי"ה בח"ב וכל ג' כלים אלו ביארנו שמקבלת באחורים ובלילה לכן ג' מערכות כשירים בלילה כמ"ש בס"פ שני דיומא. אבל סידור ב' גזירין הוא דוקא ביום וירמוז לפי דברינו לזיוג היום בנ"א בזיוג הראשון שנעשית כלי ע"י ב"ג דנו"ה והוא זיוג גמור והם הב' גזירין נגד נו"ה. ולכן כותבים על המערכה גדולה כי שניהם מז"א רק זה ביום בזיוג גמור ומערכה גדולה בלילה שנעשית כלי מז"א בחצות הלילה, וכן מערכות אלו נעשין אחר ההרמת הדשן שכשירה מדאורייתא מחצות כמ"ש חציו להקטרה וחציו לההרמה:
והנה כ"ז בפרטות ענין המערכות אבל בכללות המה בחינות רוחא המעלה מ"נ, ס"ג מ"ה ב"ן כמנין עץ ובהם נאחז האש ה"ג מנצפ"ך אשר בתוך הכלי והרוחא, אבל עצם כלי יסוד דמלכות הוא בחינות המזבח מרובע בסוד מ"ם סתומה וב' קרנות מזרחית צפונית, ומערבית דרומית בסור ב' יודין צורי הדלתות כמ"ש בבית עולם ח"ג בסופו. ועוד יש בחינה שלישית בחינות המ"נ שברחמה אשר היא מעלת מנשמות הצדיקים ומן הבירורין מלמטה כמ"ש בע"ח שער מ"נ ומ"ד שיש ב' בחינות ביסודה כלים. והרוחא. ומ"נ אשר היא מעלת מלמטה, ולדברינו בכאן ה"ס הקרבנות שהוא הבירורין שמעלת מלמטה וז"ס הפסוק אשר תאכל האש את העולה אשר על העצים אשר על המזבח ג' בחינות כנ"ל, וזה מה שרצינו לבאר בשורש וטעמו הקרבנות, ופרטי הקרבנות נבאר אי"ה בח"ב. והשי"ת ברוב רחמיו וחסדיו יעזרינו להבין טעמי תורה לאמיתן ועור נזכה בימינו לראות בבנין בית מקדשינו, ולהשיב שכינתו בתוכינו, ואז ישיש לבינו ותדשן עצמותינו. ונאמר הנה זה אלקינו קוינו לו ויושיענו במהרה בימינו. אמן כיה"ר:
יא הנה ביארנו בפרק הקודם בסוד הקרבנות בחינות עליות מ"נ ביסוד הנוקבא בסוד מ"ם סתומה שנחלק לב' דלתות וב' צירין והציר הוא היו"ד שבקוץ הדלת הרי ב' ידים. וכן יש שם בחינות ידים דבינה שירדו שם ונכללו ביד אחת אשר בתוכה המ"נ כמ"ש בידך אפקיד רוחי. וי"ל שזהו סוד נטילת ידים שצריך בקרבן וכן באכילה שהוא דוגמת הקרבן בבחינות הידים הנ"ל המעלים מ"כ וזהו נטילת ידים בסוד וינטלם וינשאם להגביהן למעלה כמ"ש האריז"ל. ולכן צריך כח גברא כי המ"נ א"א להעלות כ"א ע"י עבודת בני אדם. והנה כמו כן ביארנו למעלה כ' עיקר זה הענין נעשה למטה בבריאה בהיכל הזכות ששם נתעלים המ"ל ונשרפים שם באש של נהר דינור והנה הגראז"ל כתב שם בפירושו להיכלות בהיכל הזכות כי שם סוד הבטן והשלחן בצפון ושם סוד המים בבטן וכן סוד מים ראשונים מצוה. ומים אחרונים חובה בהיכל חובה היכל ד' דסט"א נגד היכל זה וכתב שיש בכאן סודות גדולות אשר אין להעלות על הכתב ואין אתנו יודע עד מה ועכ"פ תבין עפי"ז מצות קידוש ידים בעבודה שהוא ג"כ בהיכל הזכות וגם למה נקרא בלשון קידו"ש ידים לפמ"ש הגראז"ל שם בהיכל ששי שכולל ג"כ ששה היכלות ושם וטיהרו וקדשו בהיכלי אהבה וזכות שבהיכל הרצון וטיהרו בהיכל אהבה וקדשו בהיכל הזכות כי קדושה מבחינות גבורות וקדשת את הלוים. לכן י"ל שזהו סוד קידוש ידים:
והנה י"ל שזהו ענין קידוש ידים שבקדשים שביארנו למעל' בבחינות מלכות דאצילות המתלבשת בבריאה וכן ענין נט"י שתיקן שלמה לתרומה כי תרומה בבריאה והוא בהיכל הזכות כמ"ש הגראז"ל אבל מ"ש האריז"ל בסוד הנטילה שהם חג"ת דיצירה המעלין את עולם עשי' הנה הכונה הזאת בחולין כמ"ש אי"ה בחלק בית יצחק כי שם אוכ"ל נפש בגימ' א"ל יקו"ק שהוא ביצירה ושם קדושת א"י ומצות התלוים בתבואות הארץ, ומיהו אעפי"כ גם בחולין נוכל לכוון כל הכונות בשורשם במלכות ומכ"ש בבריאה:
והנה בזוהר פנחס רמ"א ב' בענין השאלה ששאלו במתיבתא דרקיעא ע"פ באתי לגני וכו' אכלתי יערי וכו' עלמא דאתי לית בי' אכילה ושתי' ומאן דלית בי' אכילה ושתי' איהו אמר אכלתי יערי ותירץ רשב"י ז"ל כי מסגיאות רחומתא דקוב"ה לכנס"י שני עובדוי ממה דאיהו עביד דאע"ג דלאו אורחי' במיכלא ומשתיא בגין רחימתא דילה אכיל הואיל ואתא לגבה עביד רעותה עי"ש. והנה מריש הוה קשה לי ואח"כ מצאתי ג"כ במק"מ שהקשה ג"כ על הזוהר הנ"ל דמאי קושיא ומאן דלית בי' אכילה ושתי' הרי האריז"ל כתב שיש גם למעל' בז"א ענין השפעה רוחניות מאמא עילאה בסוד האכילה. אבל יובן כי באמת יש ב' בחינות האחד מה שמקבלים מלמעלה וכן כיוצא בזה הי' גם באדם דלמטה כמו במדבר באכילת המן שלא הי' מן הבירורין לכן הי' נבלע באברים והשני הוא מבחינות הבירורין שעולין במ"כ ליסוד דנוקבא פה שלמטה כמ"ש אכלה ומחתה פי' וה"ס הקרבנות וגם אכילת האדם בקדושה וכ"ז הוא רק בנוקבא ולא בז"א כי בדכורא הוא מ"ד מלמעלה למטה. והנה לאשר פסוק זה מיירי בסוד הקרבנות כמ"ש שם בדף הקודם ובפ' ויקרא לכן הקשה שפיר שאין זה רק בנוקבא לא בז"א ותירץ הואיל ואתי לגבה עביד רעותה כנ"ל וההי"ב:
יב ואדאתן עלה במ"ש הגראז"ל שקדושה בשמאל וברכה בימין וכן הוא בר"מ עקב רע"ב וכן בזוהר בהעלותך קמ"ו ב' וגם בתיקונים תיקון למ"ד ול"ט שכתוב כי אשר קדשנו באבא הגי' הגראז"ל כי אשר קדשנו באמא וכן ביסוד ששורשו מבינה מבטן מי יצא וכו' וצונו בת"ת ובאמת האריז"ל לא כך כתב רק כי קדושה באבא וגם בת"ת וצונו ביסוד וכן כתב הגראז"ל בעצמו ביהל אור עקב רע"א יובא לשונו לקמן והרי זה סותר דברי עצמו ובאמת לא עליהם תלונותינו כ"א על הזוהר בעצמו כי שם בזוהר עקב רע"א כתב כי ברוך בבינה וכן הקדושה מבואר במקומות רבים אין מספר שקדושה באבא. ולתרץ זה נלע"ד עפמ"ש בבית מועד פי"ג דברי הגראז"ל כי בדכורא אור חסדים ומים גבורות גשמים ובנוקבא להיפוך מים חסדים ואש גבורות. ולכן י"ל כי לאשר עפ"י הרוב הברכה במים כמ"ש בתורה לתת מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשה ידך לכן י"ל כי בדכורא קדושה בימין וברכה בשמאל ובנוקבא להיפוך ובזה יש לתרץ ג"כ סתירות בענין טהרה וקדושה שלפעמים כתוב שטהרה בימין וקדושה בשמאל ולפעמים להיפוך לפמ"ש שם בר"מ עקב רע"ב דברכה לא שריא אלא על טהרה כהנא דאיהו איש טהור איש חסד שריא עליה ברכתא וא"כ בתירוץ אחד יתורצו שניהם [אבל בזוהר נשא קמ"ו א"א לישב כן דשם כתוב כי טהרה, וקדושה בלוים וא"כ הם חו"ג דבינה]. ועיין בית הקרבן ח"ג פ"ג. וכיוצא בזה מצאתי להרמ"ז ז"ל שם בר"מ עקב הנ"ל רק שכתב להיפוך כי ברכה בימין דדכורא שכנגדו שמאל דנוקבא וקדושה ימין שלה שכנגדו שמאל דידי' אבל לענ"ד נראה כמ"ש ומצאתי עוד ראי' לדברי בשפת אמת ערך ברוך על מ"ש חכמז"ל ע"פ ואעשך לגוי גדול זה שאומרים אלקי אברהם ואברכ"ך זה שאומרים אלקי יצחק ואגדלה שמך יעקב והי' ברכה בך חותמין מלכות וכתב שהם בד' פני ארי' אל הימין הרי שברכה בשמאל דדכורא כמ"ש ואולם מ"ש שם והי' ברכה מלכות יש לפרש שה"ס ברכות שבתפלה שאינם דומין לשאר ברכות שברכה בבינה אבל ברוך שבתפלה במלכות כמ"ש בר"מ ובהאריז"ל ונמצא שהם ד' בחינות יב"ק ותפלה הרביעית כמ"ש לקמן:
ועוד יש לתרץ קושיא הנ"ל עפמ"ש בזוהר בלק ק"ץ בחילוק שבין ישראל למלאכים כי ברכה איתמסר לישראל בלחודוי וכן למלאכים בלחודייהו אבל הקדושה לא נמסר למלאכים רק עם ישראל ביחד כי עיקר הקדושה מלמטה והתקדשתם והייתם קדושים, ושם באוצה"ח פירש כי ברכה בזיוג חיצוני דאו"א להחיות העולמות וקדושה בזיוג פנימי לנשמות שצריך עליות מ"נ וזה אין בכח של המלאכים רק עם ישראל עי"ש. וכן כתוב בפע"ח שער הברכות כי סוד ברוך בזיוג או"א להחיות העולמות, והנה בע"ח שער שלה"ק ביאר בארוכה ב' זיוגים דאו"א שהן ד' כי למעלה באו"א עילאין יש זיוג שלים פנימי מבחינות חכמה דאבא עם אמא להוליד נשמות חדשות וזה נפסק אחר החורבן והב' זיוג חיצוני להחיות העולמות וזיוג זה תדירי וכן למטה ביש"ס ותבונה ב' זיוגים אלו [וצריך לי רב בדבר זה אחרי שביאר שם כי זיוג ישסו"ת הוא רק עבור מוחין דבריאה להוליד מלאכים ליצירה ואחרי שהמלאכים הם חיצוניות העולמות א"כ מהו זיוג שלים בישסו"ת אפס אם נאמר שהוא לצורך צלם לנשמות כי הצלם ג"כ בא משם והוא פנימי לערך המלאכים עמ"ש בבתי הנפש פרק א' ופ"ה וצ"ע וכל דברי בדרך אפשר]. ולפי"ז יש לומר שסוד הברכה בזיוג חיצוני דאו"א עילאין שהוא זיוג בינה דאבא עם בינה ובחינות קדושה בזיוג ישסו"ת בזיוג פנימי שהוא בחינות חכמה דאבא הרי בבחינות קוים תהי' הקדושה בימין אבא וברכה בשמאל אמא אבל יש עוד דרך בספירות ממעלה למטה א"א כתר. ואו"א עילאין בכללות חכמה. וישסו"ת בכללות בינה ולדרך זה נמצא כי ברכה באו"א עילאין חכמה וקדושה בישסו"ת בינה ויחוד בא"א וכיוצא בזה כתבתי בבתי הנפש פרק כ"א ב' דרכים בענין י"ב אברים האחד ע"ד קוים יש"א והשני ממטה למעלה ע"ד ההיכלות רצון ת"ת ראש. ואהבה חזה. וזכות בטן. ובהם ג"ר מתלבשים. כתר בראש וחכמה בחזה ובינה בבטן היכל הזכות ועי"ש ג"כ פי"א מ"ש שיש כמה דרכים בזה ועיין מ"ש בבית עולם ח"א פ"ה כי כמו כן בא"א ראשו המגולה בחינות כתר והיכל הרצון. ואו"א עילאין המלבישים אותו מן החזה ולמעלה בחינות חכמה והיכל אהבה. וישסו"ת המלבישים אותו עד טיבורו בחינות בינה והיכל הזכות ומכל הנ"ל תבין למה כתב הגראז"ל כי היכל הזכות בחינות קדושה וכן הגי' בתיקונים קדושה באמא וביסוד מבט"ן מי יצא הקרח והוא בסוד היכל הזכות בטן. והנה כבר ידעת הבטן למטה מן הפרסה בסוד נה"י ולמעלה חג"ת ובזה תבין למה בברוך נתברכו חג"ת שהם אתה ד' אלקינו ובקדושה נה"י כמ"ש אשר קדשנו במצותי"ו נו"ה וצונו יסוד. והיוצא מכ"ז להבין ענין הקרבנות שהם בהיכל הזכות לכן צריכים קידו"ש ידים ונקראים קדשים:
והנה בכל אחד מג' יב"ק נכללים שלשתם כי בברכה יש ג' יב"ק כמ"ש הגראז"ל בפ' עקב וז"ל הכלל במלת ברוך נתברכו חג"ת בג' תיבות אתה ה' אלקינו וחוזרות למעלה לאתקדשא בבחינות קדושה שמתחלה הי' מתברכות בסוד אימא ואח"כ איסתלקו בסוד קדושה וזהו אשר קדשנו ונתוספו קדושה בנה"י וזהו תוספות קדושה שהן באין בתוספות [אפשר בסוד נה"י החדרים שנעשה ע"י המוחין. ולפמש"ל תבין ענין הקדושה בנה"י] במצותיו נו"ה וצונו יסוד, וסיום מלכות ועניית אמן הוא יחודא והוא יב"ק. ונכלל באמן ג"כ יב"ק א' קדושה [תבין לפי דברינו למעל' כי קדושה הוא רק להמוני מעלה עם ישראל ביחד וזה אפשר ב' יודין שבאלף למעלה מלאכים ולמטה ישראל] חכמה. מ"ם בינה. זו"נ והוא יחודא עכ"ל וכמו כן בקדושה יש יב"ק קדוש וברוך וימלוך הוא יחודא כמ"ש הגראז"ל כ"פ וכן תבין עמ"ש למעלה כי קדושה בהיכל הזכות וברכה בהיכל אהבה לכן כתוב בחולין צ"ב כי שרפים אומרים קדוש ואופנים ברוך כי שרפים בהיכל הזכות ואופנים בהיכל אהבה וכן בהיכל עצם השמים שמקבל מהיכל הזכות כמ"ש בפרקים שעברו לכן שם שרפים אומרים ג"פ קדוש. וכן בק"ש שהוא בכללות בחינות יחודא כידוע יש ג"כ יב"ק כי בשמע ישראל עולין במ"נ והוא לפמש"ל בחינות קדושה ובתיבות יא"י מקבלים המוחין מאו"א העומדים בחג"ת דא"א והוא בחינות ברכה ובתיבת אחד יחודא, ולהיות ק"ש בכללות יחודא כתוב מקורם "אל "מלך "נאמן ר"ת אמ"ן כי אמן הוא יחודא זו"נ שילוב הידוע. ותפלה היא הרביעית כלולה מכל ג' יב"ק שכולם בתפלה קודם שמ"ע וברכות דשמ"ע הרביעית כי ברוך שבש"ע אינו כמו ברוך שביב"ק בינה או חכמה רק מלכות והיא הרביעית והי' ברכה בך חותמין כמש"ל והוא זיווגא וענין החילוק שבין יחוד לזיוג נלע"ד כמו מק"ש לתפלה כי ק"ש יחודא והוא רק מוחין דש"ק דגדלות ולכן אין שם אחריו רק נשיקין בעזרת בהיכל הרצון אבל בשמ"ע מקבלת מוחין דג"ר דגדלות לכן באה אחריו זיוג גמור ולכן באמן יחודא ביאר רבינו האריז"ל רק בחינות חיבוק ונישוק חיבוק באמן דקדיש ונשיקן בכל הברכות. והנה ברכה וקדושה המה באו"א ויחודא בא"א לכן אמן יחודא ממשיך הארת א"א כמ"ש האריז"ל וכן כל כונת אמן הוא בקו האמצעי [וכן הוא גם לפי פשוטו שמאמן ומקיים הדברי' עפימ"ש ביהל אור ר"פ שלח כי קוים ימין ושמאל א"י ואו"ח ובאמצע יעקב הוא הקיום עי"ש.] וכן בא"א בעצמו י"ל כי קדושה בסוד הדיקנא ששורשה ממ"ס סוד הקדושה, וברכה בשערות דרישא ששורשם מאוירא חסד דעתיק ברכה [ומ"מ נכללין זה בזה ולכן גם בשערות דרישא בחינות קדושה כמ"ש האריז"ל בנזיר קדו"ש יהי' גדל פרע ת"י נימין] ולאשר הדיקנא בפנים שורש ישראל לכן לא נמסרה למלאכים רק עם ישראל עיין מ"ש בית מועד פ"ו בארוכה ועיין למעלה פ"ט כי שערות דרישא חיצוניות אחורים והוא ברכה שנמסר גם למלאכים ומ"מ הוא בימין ודו"ק היטב ויש בחינה שלישית הארות הש"ע נהורין שהם באחורים וגם בפנים והוא באמצע מכריע יחודא לכן באמן ממשיכין כין הש"ע נהורין כמ"ש האריז"ל ובחינה רביעית נגד התפלה י"ל בסוד עתיק למעלה כתר מלכות ומשם נמשכין עיקר המוחין לזיוג דשמ"ע ודו"ק וכל דברי בדרך אפשר והשי"ת יעזרנו ע"ד כבוד שמו להשיג ולהשכיל על דבר אמת ולהתקדש לפניו ולברך בשמו ונזכה להיות מאותן שכתוב עליהן פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים אמן:
בית הקרבן חלק שני
א הנה כבר בארנו בח"א ענין הקרבנות שהם במלכות דאצילות המתקרבת לד לז"א דאצילות בסוד קרבן לד' ובחלק זה נבאר אי"ה שהם ששה קרבנות בסוד ש"ק דמלכות [וכ"ז בשורשם אבל נעשה ענין הקרבן גם למטה בבריאה בהיכל הזכות ועצם השמים כמ"ש למעלה בארוכה.] ובזה תבין ג"כ למה אין הקרבנות מכפרים רק על השוגג כאשר ידעת מ"ש האריז"ל כי חטאים בנפש ממלכות ועונות ברוח מז"א ופשעים בנשמה מבינה לכן הקרבנות שהם במלכות מכפרים רק השגגות חוץ מאיזה מהם לטעם שיתבאר אי"ה. ואולם עצמות מיני הקרבן המה מבריאה ששם ד' חיות והם נקרבין ומתעלין לאצילות ע"י הקרבן זה תורף הדברים בקיצור ואולם לבאר בפרטות חלוקי הקרבנות אתחיל בע"ה ואומר:
הנה בזוהר הקדוש ריש פרשת צו. ת"ח האי עולה סליקו וקשירו דכנס"י לעילא ודבוקא דילה גו עלמא דאתי וכו' עד ואיתנהיר כלא מרזא דקודש הקדשים וכו'. והא אוקימנא דעולה קדש קדשים, שאר קרבנין למעבד שלמא בעלמא וכו' אקרי קדשים קלים בגין דלא מתעטרי לעילא בקדש הקדשים עי"ש הנך רואה מזה כי העולה בסוד הבינה עלמא דאתי קה"ק וכן נראה כי גם כל הקדשי קדשים אבל קדשים קלים המה למטה וכיוצא בזה כתב בר"מ צו כ"ח כי קרבנות קד"ק בדכורא עולה בימין וחטאת בשמאל. ואשם תלוי באמצע. ושלמים במלכות קדשים קלים [כי דעתה קלה כידוע] ובזוהר ויקרא י"ב כתוב על זבח תודת שלמיו דא שלימו דכלא שלמיו תרין תודה אתידע, א"ל ר' יהודה תודה ידוע שלמיו מהו תרי, א"ל תרין ווין ו"ו דהיינו שלמיו שלמא דכלא וכו' עד דכנס"י איתברכא מאינון תרי דאינון שלמא דכלא עי"ש ופירשו המפורשים שה"ס ת"ת ויסוד וכתב הרמ"ק ז"ל בעבודת יוה"כ שלכן שלמים נאכלין לשני ימים ולילה אחת כי שלמים נגד ת"ת ויסוד ב' ימים וביניהם לילה אחת מלכות ודפח"ח הרי ששלמים המה בקו האמצעי, והנה זה סותר הנ"ל שהשלמים קדשים קלים במלכות ועוד דהרי נראה בזוהר בכמה דוכתי שחטאת במלכות. והנה ברבינו בחיי כתב שעולה בבינה לכן אינה באה רק זכרים, והחטאת במלכות לכן באה נקיבה ושלמים בז"א לכן באים זכרים ונקיבות ובאמת לכל הדברים הנזכרים יש ראי' בזוהר כמ"ש למעלה מן הזוהר שעולה הוא דיבוקא דילה גו עלמא דאתי וכן שלמים בז"א שסודו קו האמצעי מלך שהשלום שלו שלמא דכלא תרין ווי"ן וכן החטאת במלכות נתבאר בכ"מ ואולם עכ"פ יסתור מקומות שהבאתי למעלה שקדשים קלים למטה במלכות, ועוד קשה לי על דבריו ז"ל דלפי דבריו שעולה באה דוקא זכרים לפי שהוא בבינה כי עלמא עילאה בדכורא מסתיימת [ידוע למבינים בדברי האריז"ל שיסוד אמא מסתיים בחזה דז"א] א"כ מכ"ש היו צריכין השלמים שהם בז"א להיות זכרים ואדרבה השלמים כשירים זכרים ונקיבות. ובאוצר החיים פירש שעולה בנוקבא עולה לדכורא וחטאת בדכורא ויורד לנוקבא ואשם בבינה ושלמים בחכמה, ודבריו ז"ל להיפוך מכל הקדמונים והזוהר והתיקונים והגם כי בזוהר כתוב האי עולה סליקו וקשירו דכנס"י לעילא יתבאר אי"ה לקמן בדברינו כי כל הקרבנות במלכות והעולה ראש לכולם עולות לדכורא וע"י העולה עולין כולן [ואולם לפמ"ש בחלק ג' אי"ה בענין עבודת הדם שדם חטאת גדול מדם העולה והוא ביסוד דדכורא עי"ש יש מקום להנ"ל, וגם מ"ש שהשלמים בחכמה יתבאר לקמן אי"ה] ועוד האיך נוכל לומר ששלמים קדשים קלים למעלה, ועולה קדק"ש למטה במלכות גירא בארעא ויציבא בשמי שמיא והרי מפורש בדברי הזוה"ק שהבאתי ששלמים קדשים קלים למטה מקדשי קדשים. והנה הרמב"ם ז"ל במ"נ כתב בענין החטאת והאשם כי לאשר החטאת באה על עונות חמורים כמו חייבי כריתות לכן קרבנו מן הפחותים, כי כלל נתן שם שכל שהחטא יותר גדול, קרבנו יותר גרוע לכן במנחת חוטא לא ישים עלי' שמן ולא יתן עלי' לבונה, ולכן האשם שבא על חטאים יותר קלים צריך להביא זכר בשני סלעים עי"ש, ואולם דעת הרמב"ן ז"ל בפירוש התורה להיפוך כי עונות האשם יותר חמורים שהם על גזילות ומעילות לכן החמירה התורה שיביא איל בן שתי שנים וע"ד האמת פירש שהחטאת בנקיבה והאשם בזכר ואפילו הפרים שהם זכרים נקראים חטאת בעבור שהם לחטאת עי"ש. ודבריו ז"ל נעלמים והנראה מדבריו שהחטאת במלכות, ואשם בת"ת ודבריו נראים כדברי הר"מ שהבאתי, אפס מדברי הזוה"ק דף י"ב מוכח שהשלמים בת"ת:
ב ואנכי בעניי דרך הגראז"ל בחרתי ובדרכו דרכתי והוא ביהל אור ויקרא י"ב ע"פ זאת התורה לעולה ולמנחה, לחטאת ולאשם ולמלאים ולזבח השלמים כתב שהמה בסוד ש"ק עולה ומנחה בחסד ונצח, חטאת ואשם בגבורה והוד, ושלמים באמצע והמה נחלקים לב' נדר או נדבה נגד ת"ת ויסוד כמ"ש בזוהר תרין ווין ותודה במלכות ושם ד' מיני לחם נגד ד' חיות שהמלכות עומדת עליהם, והם ג' מינים שבמצה שור ארי' נשר ולחם חמץ פני אדם דכליל כלהו והוא נגד ולמלאים הכתוב בפסוק כי המלכות ממלאת ומשלמת את השם אות ד' מהשם וכו'. ועוד כתב שם כי עולה ומנחה על מ"ע בימין וחטאת ואשם על ל"ת בשמאל כ"א במקומו אלא שחג"ת נה"י הן של הנוקבא לכן מנחה נאמר בה היא וכן בחטאת עכ"ל הזהב הנה תראה מדבריו ז"ל שעולה בחסד בימין מכפרת על עשה וחטאת בשמאל על ל"ת וכן כתוב בר"מ שהבאתי, וכן כתוב בהשמטות זוהר בראשית בביאור ענין הקרבנות, וכן מ"ש שהשלמים בת"ת הוא מפורש בזוהר שהבאתי בפסוק אם על תודת שלמיו. וכן מ"ש טעם למה בא החטאת נקבה והאשם זכר משום שחג"ת הן עלמא דדכורא ונה"י מקום הנוקבא הוא מבואר בכמה דוכתי. וכן כתב במאמר קו המדה כי הז"א מן החזה למעלה בחינות בינה ומן החזה למטה מלכות, גם מזוהר ריש צו שכתב שהעולה בבינה וכאן כתוב שהעולה בחסד ג"כ לק"מ עפימ"ש בריש חלק בית עולם בענין הג"ע שהוא בבינה וגם ביד ימין חסד וכתבתי שם עפ"י דברי האריז"ל שהבינה כל רחמים דילה נותנת לימין וכן כאן, [והטעם למה יד ימין בינה י"ל עפימ"ש האריז"ל שער דרושי הצלם פ' י"ב בי"ח כללים אות זי"ן בענין החסד שנקרא יומם דאזיל עם כלהו יומא ותורף הדברים שעיקר הוא החסד הראשון והשאר המה רק ענפים ובתוך חסד זה מתלבש בינה דז"א. ובתוך בינה דז"א מתלבש אימא עילאה עצמה ועוד שם באופן אחר קצת כי זה החסד מקבל מחסד שבאימא עילאה עי"ש ומכ"ז תבין ענין העולה שהיא ביד ימין חסר ובינה וכן הג"ע הוא בחינות חסד ובינה כמ"ש בריש בית עולם וכן התרומה כמ"ש בבית יצחק] וגם ידוע בזוהר בכ"מ שב' ההין המה ימינא ושמאלא בינה בימין ומלכות בשמאל וז"א באמצע [יש מקומות שכתב להיפוך מלכות בימין כי כמה בחינות יש]:
ודע כי חג"ת אעפ"י שהם בג' קוים המה ג"כ בסוד קומה שלימה זה למעלה מזה במוח לב כבד והם אמ"ש שבס"י בראש בטן גויה והדברים מפוזרים בדברי האריז"ל והגראז"ל והארכתי בזה בבתי הנפש בעניני החילוקים אשר נמצאו בזה והדרך היותר מורגל בתיקונים שמים במוח חסד ואש גבורה. ואויר ת"ת מכריע בגוי' וריאה, ולפי"ז יהי' עולה למעלה בראש בינה. וחטאת גבורה למטה בנפש וכבד. ושלמים ת"ת באמצע בגוי' ובזה יבואר דברי הרבינו בחיי שעולה בבינה ושלמים בת"ת וחטאת במלכות ועם הנ"ל תבין ג"כ ענין ה' חטאת המתות כי מלכות היא ה"א תתאה ורגלי' יורדות מות משא"כ בשאר הקרבנות שהם למעלה וכן יבואר בזה ענין קרבן עולה ויורד שהוא רק בחטאת כי רק היא היורדת ועולית בעונות בנ"י וזהו רק בטומאת מקדש וקדשיו שהוא חטא הראשון שבא נחש על חוה וטמא את מקדש ד' ועי"ז גרם מיעוט הירח וירידתה למטה ונעשית ראש לשועלים וכן בשבועות שוא כי שבועה ג"כ במלכות ואפשר עוד כי קרבן עולה ויורד במלכות בשורשה בגבורה ששם החטאת אבל התודה במלכות בשורשה בקו האמצעי בשלמים שלמי תודה, ומנחה במלכות בשורשה בימין כאשר יתבאר אי"ה] הנך רואה כי דרך זה כולל רוב הדרכים הנאמרים בזה] ואולם בענין האשם והחטאת נטיתי מעט מדבריו ז"ל כאשר יתבאר אי"ה לקמן] ואולם צ"ע בענין השלמים אחרי שהמה ג"כ למעלה בחג"ת עלמא דדכורא למה באים נקיבות ג"כ וגם דברי הר"מ שכתב ששלמים קדשים קלים במלכות, אולם נלפע"ד ע"פ הידוע כי תפלות נגד תמידים תיקנו ולכן ענינם שוה. והנה שם בתפלות אברהם ויצחק נגד שחרית ומנחה נעשה הזיוג באצילות, אבל בחינות יעקב מעריב, הז"א יורד לבריאה ושם הזיוג. והנה הבריאה בחינות קדשים קלים נגד האצילות [כי שם התרומה אשר הכהנים עבדי ד' נוטלים חלקם מבית המלך וכן השלמים דוגמתה רק כאן הישראלים זוכין משלחן המלך ויבואר אי"ה לקמן] ולכן כמו כן עולה וחטאת ימין ושמאל נגד אברהם יצחק באצילות, אבל השלמים בחינות יעקב יורדים למטה בחינות קדשים קלים והוא ג"כ סוד הפסוק ישמחו השמים ותגל הארץ שי"ה בשמים ו"ה בארץ כי המלכות יורדת בלילה לבריאה וגם הת"ת יורד אליה כמ"ש בכוונת השכיבנו. ולכן השלמים רשות כמו תפלת ערבית רשות, מיהו כ"ז קודם נדרו אבל אם כבר נדר או נדב הוא חובה, וכן תפלת ערבית קבעוה חובה אח"כ. והנה הגראז"ל כתב בליקוטים שיש ג' בחינות בכח"ב המכריע למעלה ובחג"ת המכריע באמצע ובנה"י המכריע קו האמצעי למטה ע"ש, וכיוצא בזה י"ל בחב"ד עצמן כי כח"ב מכריע למעלה וחב"ד למטה. ודעת עליון המכריע בין חו"ב הוא באמצע, וכבר ידעת מ"ש האריז"ל כי בפנימיות הכתר נמנה בספירות ובחיצוניות הדעת נמנה וכאן בקרבן בחינות חיצוניות ב"ן בבחינות הדעת המכריע למטה לכן גם בשלמים קו האמצעי למטה מעולה וחטאת קדשים קלים ודו"ק:
והנה ידוע ירידת המלכות לבריאה בבחינות המלכות שבמלכות ודכורא שלה נשאר למעלה וגם הבאתי בבית עולם דברי הגראז"ל שבמלכות הדכורא שלה בהודה ומלכות בנצחה ועד"ז פירשנו שם בבית עולם שלכן הי' חלקו של יהודה מלכות שבמלכות בדרום בנצח כמ"ש והעיר בנגב. וביהמ"ק בחינות בנימין בצפון הר ציון ירכתי צפון. ובזה יבואר כי לכן קדשי קדשים הנשארים למעלה שחיטתן בצפו"ן וקדשים קלים היורדים למטה בבחינות מלכות שבמלכות שחיטתן בדרו"ם וכן יבואר מ"ש בר"מ ששלמים במלכות וגם למה השלמים באים גם מן הנקבות ג"כ לטעם הנ"ל, עיין פ"ד:
ג ובאופן אחר נ"ל לפרש למה השלמים קדשים קלים ושחיטתן בכל מקום, וקדשי קדשים רק בצפון עם הידוע מרבינו האריז"ל בענין התלבשות נה"י דאמא בז"א. כי הנו"ה שלה מתלבשין בכל אורך קוי ימין ושמאל דז"א והיסוד שלה מסתיים בחזה דז"א. והנה בחינות אמא נקראת צפון כידוע ובזה י"ל כי קדשי קדשים שהם עולה ומנחה שבחסד ונצח דז"א וכן חטאת ואשם שבגבורה והוד דז"א המה נאחזים בנצח והוד דאמא המתלבשין בב' קוים הנ"ל, ולכן המה קדשי קדשים שסודם בבינה ולכן שחיטתן בצפון, אבל השלמים שהם בת"ת ששם מסתיים יסוד דאמא שחיטתן בכל מקום והמה קדשים קלים, כי בהתגלות הדעת יש איזה אחיזה בסוד יוסף דעת יוסף מכאוב כמ"ש האריז"ל [ועפי"ז י"ל שז"ס קדשי קדשים ששחטן בראש המזבח כאילו נשחטו בצפון כי המזבח ביארנו בבית עולם ח"ב פ"ט בסוד הלב, וידוע מרבינו האריז"ל שסוד הלב מהארת נה"י דאמא שמסתיים שם לכן דינו כצפון ודו"ק ור"י בר' יהודה סובר מחצי המזבח ולצפון כצפון, ומחצי המזבח ולדרום כדרום בסוד ב' בתי ליבא בינה ומלכות צפון ודרום והוא קרוב לאמת לדעתי תלי"ת.] והנה עם הנ"ל תבין מתיקות דברי חכמז"ל שלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולים, ואפילו לדברי התוספות דלאו דוקא שלמים רק כל הקרבנות כן קשה דלמה נקיט דוקא שלמים וכן בתורה כתוב רק בשלמים פתח אוהל מועד אפס הוא הדבר אשר דברנו כי שלמים במקום פתיחת דלתות ההיכל שהוא היסוד דאמא כמ"ש בארוכה בבית עולם ח"ב ועפי"ז י"ל ג"כ שלכן דוקא בפר בן בקר נאמר פתח אוהל מועד הן בעולה והן בחטאת וכן בפר כהן משיח כתוב פתח אוהל מועד משא"כ בכבש ועז שכתוב לפני אוהל מועד, לפמ"ש לקמן שהפרים בחג"ת ושם בחזה יסוד דאמא אבל כבש ועז למטה בנה"י. [והנה בעולת הכבש כתוב על ירך המזבח צפונה וי"ל משום שהם בנו"ה ירכתי צפון בסוד כרובים מבינה כי דרועין לדרום ורגלין לצפון ולכן לא נזכר רק בעולה שסודה בבינה]. והנה ידעתי כי תקשה עלי מדברי הע"ח בשער תיקון נוקבא שבנוקבא אינו כן כי היא מקבלת המוחין ע"י ז"א ויש למוחין שלה ב' לבושים, נה"י דאמא, ונה"י דז"א ולכן אף שמסתיים יסוד דאמא בחזה שלה מ"מ עדיין סתומים המוחין ביסוד דז"א המסתיים בסוף הת"ת וא"כ לפמ"ש למעלה וגם לקמן כי הקרבנות במלכות א"כ למה השלמים שבת"ת שלה קדשים קלים, אבל יש לתרץ בשנים, האחד אף שסתומים המוחין עוד בלבוש ז"א מ"מ מבחינות אמא עילאה בחינות קדשי קדשים כבר נתגלה ועוד שנית נלפע"ד כי כל מ"ש בע"ח הכל הוא קודם הנסירה שמקבלת המוחין ע"י ז"א אבל אחר הנסירה מקבלת ממוחין דאמא עצמה מבחינות יש"ס ותבונה, וז"א מאו"א עילאין:
והנה לפי"ז יהי' השלמים בשני שלישי ת"ת המגולים, ואולם שלמי ציבור י"ל שהם בשליש העליון המכוסה לכן דינם כמו קדשי קדשים, ודע כי בר"מ בהר כתוב הטעם למה עולה וחטאת טעונין צפון משום שבאים על חטא שהם מצפון כמ"ש ואת הצפוני ארחיק מעליכם, והנה באמת כאן בקרבן מיירי בעושה תשובה ולמה נזכר היצה"ר אבל באמת גם התשובה בחי' צפון אמא עילאה, ומזה יצא לנו הטעם למה אין היסוד דאמא מתלבש בת"ת וי"ל דרך אפשר כי מחמת שהקצוות מסוכנים וצריכים תמיד לתשובה כמ"ש שממית בידים תתפש משא"כ בקו האמצעי אין חשש כ"כ ושם מתגלה יסוד דאבא שנקרא שלום רב [וזהו לשון שלמים לשון ריבוי שלום ר"ב] והוא מבריח החיצונים כמ"ש שלום רב לאוהבי תורתך ואין למר מכשול ועכ"ז הי' השלמים של שבועות קדשי קדשים שביארנו בסוד שליש העליון המכוסה ביסוד דאמא כי עוד נצרכו לתשובה מפחיתות המידות שהי' להם במצרים כידוע מכוונת הספירה, וגם ידוע מרבינו האריז"ל שגלות מצרים הי' בסוד חסדים המכוסים ביסוד דאמא, והי' זה עד שעת מ"ת שנתגלה יסוד דאבא בחודש השלישי שהוא בחינות ת"ת, ומה מתוק עם זה מ"ש המפורשים שמ"ת הי' באמת ביום נ"א לעומר אחר נו"ן שערים דאמא ונתגלה יסוד דאבא. והקרבת שתי הלחם והכבשים ביום הנו"ן ודו"ק. והנה עם הנ"ל ששלמי ציבור בשליש ת"ת המכוסה ושלמי יחיד במקום סיום יסוד דאמא ומתגלה יסוד דאבא ושם סוד התורה אורייתא מחכמה נפקית, תבין כי לכן במ"ת כתוב ויזבחו זבחים שלמים לד' פרים, וכן בסיום התורה כתוב וזבחת שלמים ואכלת שם ודרשו חכמז"ל מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורה, ובזה יתבאר לנו הגמרא זבחים קט"ז דלא קרבו ב"נ שלמים ועי"ש ברש"י ז"ל שכתב ומשעת מ"ת שנבחרו ישראל קרבו להם שלמים עכ"ל ויתבאר לפ"ד הנ"ל כמין חומר. ועפי"ז נוכל לומר סמיכות הגמ' בג' דברים שעשה משה מדעתו, שהוסיף יום אחד ושיבר את הלוחות, וגם למה הוסיף ומה טעם יש בדבר. וגם מה שנתקשו כל המפורשים במה שאמר השי"ת למשה אחר שכבר צוה לו על הגבלה ביום ג' ופרישה ביום ד'. הנה ביום מ"ת חזר וצוה לו רד העד בעם פן יהרסו לעלות ולמה לי כ"ז שהרי כבר צוהו. ומשה באמת הקשה לו לא יוכל העם לעלות אל הר סיני כי אתה העדות בנו וכו'. וכן תשובת הקב"ה לך רד ועלית אתה ואהרן ומה הוא התשובה על שאלתו:
אך יובן עם הנ"ל כי יום הנו"ן ששי בסיון עת הקרבת שלמי ציבור הוא מכוסה עוד ביסוד דאמא אבל מרע"ה רצה שתנתן התורה ביום נ"א במקום המגולה כטעם הראנו ד' חסדך חסדים המגולים וכמ"ש אתה הראת לדעת וכו' עיניך הרואות את כל מעשה ד' וכו'. והוא בהתגלות הדעת בחזה דז"א, ובזה נבין כי כאשר אח"כ הוסיף משה יום אחד מדעתו וניתנה בבחינות מקום המגולה חשש הקב"ה אולי לאשר יש שם יותר השגת בני אדם פן יתקרבו לראות מחמת עריבות נעימות השגת האורות העליונים כי הם לא נצטוו רק על מקום המכוסה וזה הי' תשובת הקב"ה לך רד יותר למטה במקום המתגלה ששם בחינות יסוד אבא היורד עד למטה [עיין לקמן מ"ש בזה] ועלית אתה ואהרן שהוא ג"כ ביסוד דאבא המתגלה שם ואעפי"כ הכהנים והעם אל יהרסו לעלות. והנה בבחינה הזאת המתגלות אלי' וקוץ בה כי ע"י התגלות הדעת יש אחיזה לחיצונים כמ"ש האריז"ל בסוד יוסף דעת יוסף מכאוב וכן הי' בכאן כמ"ש בגמ' אין לך יפה מן הצניעות כי לוחות הראשונות שניתנו בקולי קולות שלטה בהם עין הרע ונשתברו וזהו הסמיכות הוסיף יום אחד מדעתו וניתנה עי"ז בפרסי' במגולה ולכן שיבר את הלוחות כנ"ל:
ונחזור לענינינו בענין השלמים הנה עיין בספר הנחמד כתיב מצותיך שביל אמונה פכ"ד בביאור ענין זכאה מאן דעייל ונפיק שה"ס מוחין דאבא כי מוחין דבינה אעפ"י שהם קדושים מאוד אינו יכול לסבול את הבריות ואינו יכול ללמד עליהם זכות אבל בבוא מוחין דאבא אז הוא יכול לבוא בין אנשים ואעפי"כ אינו כופל ממדריגתו ואז הוא אוהב את הבריות ומקרבן לתורה והענין כי בבינה שורש מלכין קדמאין שלא הי' בהם אהבה אבל מוחין דאבא מסוד מלך הדר מ"ה החדש כי חכמה כ"ח מ"ה והדברים הללו נובעים מתורת רבינו הבעש"ט זלה"ה. ומעתה תבין היטב ענין השלמים לאשר המה במקום המגולה שנתגלה יסוד דאבא לכן המה יכולים להתפשט למטה והוא שלמים שכולם כהנים מהם המזבח וכהנים ובעלים אבל החטאת ועולה במוחין דאמא במקום הסתום א"א להם להתפשט למטה, והיא העולה למעלה:
**(ובזה יש לפרש מ"ש משה לחובב חותנו נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ד' לכה אתנו והיטבנו לך והוא השיב לא כי אל ארצי ואל מולדתי אלך והוא תימה גדולה על קדוש ד' כמוהו שלא ירצה לילך עם ישראל לא"י רק לביתו ולמשפחתו. רק הענין כנ"ל כמ"ש האריז"ל בענין המרגלים כי משה הוא יסוד דאבא המאיר למטה מהחזה למלכות. ורצה לכנוס לא"י כי חשב שעי"ז תבוא לפניו עי"ש. לכן קרא ליתרו שהוא ביסוד אמא כמ"ש בגלגולים ולא רצה כי יסודה קצר ואינה מתפשטת למטה מהחזה כי הוא בבחינות ושו"ב ולכן דרשו חכמז"ל על וילך לו אל ארצו לגייר בני משפחתו כי הוא בסוד התשובה והבן. וע"ז השיב לו משה כי על כן ידעת חנותינו במדבר והיית לנו לעינים כמ"ש עלי עי"ן בחינות כיסוי כי אורות דיסוד אמא מלבישין את יסוד דאבא גם למטה מהחזה כמ"ש האריז"ל בסוד המן וענני הכבוד וכן עי"ן הוא ק"ל ה"ח דיסוד אמא המלבישין ליסוד דאבא, והי' הטוב אשר ייטיב וכו' והיטבנו לך בחינות יסוד דאבא ודו"ק:)**
ד ונתחיל לבאר אי"ה החטאת והאשם הנה לפ"ד הגראז"ל שהבאתי יהי' האשם למעלה בגבורה והחטאת למטה בהוד שהוא עלמא דנוקבא לכן החטאת נקיבה. והנה להבין החילוק שבין החטאים שהאשם בא עליהן מן חטאי החטאת י"ל עפימ"ש האריז"ל בליקוטי תהלים כי בס"א הנוקבא היא מפתית והדכורין שלהן הורגין ולכן י"ל שהחטאת בא מפתוי התאות כי רוב כריתות על העריות וכדומה לכן זה לע"ז צריך לתקן בנוקבא דקדושה אבל האשם שרובו על הגזל כמו אשם גזילות ומעילות הוא בא מדכורא דקליפה ולכן צריך לתקן בדכורא דקדושה. ואולם צ"ע בדברי הגראז"ל שהרי לפי"ז יהי' האשם יותר גדול מן החטאת והרי ידוע שקרבנות הציבור יותר גדולים מקרבנות היחיד ואנחנו רואים כי הציבור מביאין חטאת ולא אשם. ועוד דהרי בפסוק כתוב לעולה ולמנחה קודם החסד ואח"כ הנצח וא"כ גם לחטאת ולאשם ג"כ קודם הגבורה ואח"כ ההוד אשר לכן משום זה נ"ל שהחטאת למעלה בגבורה והאשם בהוד. ועיין בתיקונים א' א' מאן רבים אלין דאתמר בהון הלכה כרבים דאינון מסיטרא דאבהן ועיין ג"כ מ"ש הגראז"ל בעצמו בריש מגילה בענין שמבטלין ת"ת דיחיד למקרא מגילה אבל לא ת"ת דרבים וביאר ג"כ כנ"ל כי ת"ת דרבים הוא בחג"ת ודיחיד למטה בנה"י ומגילה הוא במלכות היכל הקודש מכוון באמצע בין חג"ת לנה"י עי"ש. לכן י"ל לפי"ז כי החטאת שהוא מקרבנות הציבור הוא בגבורה ששם בחינות רבים חג"ת והאשם למטה בהוד ואולם טעם שבא האשם זכר י"ל עם הקדמת הרב ז"ל עצמו כמ"ש למעלה בבית עולם ח"א סימן ג' דברי הגראז"ל בתיקונים דף פ' שבמלכות להיפוך מז"א כי אצלה הדכורא בהוד והנוקבא בנצח [עיין בפע"ח שער ק"ש שעל המטה פ"ז שמן הנוקבא יוצאים ג"כ הארות המוחין למטה מהחזה בחינות יעקב ונוקבי' שה"ס המלכות שבמלכות כמו מזעיר עי"ש, רק ששם לא נתפרש איזו בנצח ואיזו בהוד עד שבא הגראז"ל ופירש כנ"ל. כנ"ל פירוש הדברים וא"ש אתמ"ש.] והנה התודה ביאר רבינו הגראז"ל בסוד המלכות כי בה סוד הלחם בסוד המוציא לחם מן האר"ץ כידוע. ולכן י"ל בזה כי גם המנחה בחי' לחם ה"ס המלכות שבמלכות העומדת בנצחה לכן המנחה בנצח והאשם הוא בחי' דכורא שבה העומד בהודה ולכן בא האשם זכר לטעם הנ"ל. **(ועם הנ"ל תבין ג"כ למה רוב אשמות באים גם על המזיד כי כבר נתבאר למעלה למה הקרבנות באים דוקא על השוגג מחמת שהם במלכות ושם בחינות החטא שהוא השוגג, והעונות שנגד ז"א אין בהם קרבן ולכן קרבנות אלו שהם בדכורא הגם שהם בדכורא שבמלכות מ"מ מכפרים על שוגג ומזיד [ומ"מ נראה שגם מזיד זה קיל משגגת החטאת שהיא מחייבי כריתות ולכן הוא בגבורות דמלכות עצמה כנ"ל] והנה לאשר פרצוף יעקב הוא רק הארה לכן שמה האשם תלוי שנקרא כן על שאינו מכפר כפרה גמורה רק תלוי ועומד עד שיודע לו ויביא חטאת שהיא בעצמות המלכות לכן מכפרת כפרה גמורה. והנה פרצוף יעקב הוא מהארת יסוד אבא ואפשר זה הטעם שמביא המצורע אשם כי חטא המצורע שפגם בחכמה ותיקונו להמשיך יסוד דאבא כמ"ש האריז"ל וכן אפשר גם אשם נזיר שנטמא במת כי גם טומאת המת מחסרון החכמה כמ"ש ימותו ולא בחכמה ולכן המה משונים מכל האשמות שבאים איל והם כבש בי כבש ירמוז ליסוד דאבא כמ"ש לקמן אי"ה:)** והיינו כמ"ש למעלה שכל הקרבנות דמלכות בחינות קרבן לד' וכמ"ש הראשונים שקרבן היא המלכות המתקרבת לד'. מיהו עיקר מלכות שבמלכות בסוד התודה אבל המנחה בחינות נצחה המאיר למלכותה ולכן המנחה קדשי קדשים לטעם שכתבנו בפ' ג' ששם מתלבש נצח דאמא בחינות קדשי קדשים [ואם תצרף גם הטעם שהבאתי בפ' ב' לענין שחיטת צפון שהוא בחינות דכורא שבה העומד בהוד שלה בחינות צפון אבל מלכות שבה בדרום ולכן המנחות אף שהם קדשי קדשים מ"מ נקמצין בכל מקום לטעם הנ"ל כי הם יוצאין אל הנוקבא שבה] ומכל הנ"ל תראה כי רק בחינות הלחם שבתודה במלכותה אבל עצם הקרבן הוא בת"ת שלה כמו השלמים לכן תודה בכלל שלמים כמ"ש בגמרא וכן בפסוק אם על זבח תודת שלמיו. והענין כי ידוע כי בת"ת שורש המלכות בחזה וכן הוא בכל הפרצופין, ויהי' לפי"ז ת"ת שלה בחינות שלמים ובחי' ת"ת המאיר למלכותה הוא בחינות תודה ומלכותה בעצמה הוא בחינות הלחם שבתודה. וה"ס מ"ש במנחות פרק ב' התודה מפגלת את הלחם, והלחם אינו מפגל את התודה וכן הכבשים מפגלים את הלחם, והלחם אינו מפגל את הכבשים עי"ש הטעם שהלחם הוא טפל לכבשים. ולדברינו הוא נכון מאוד כי הנוקבא טפילה לדכורא. וכן שורש כל המנחות במלכות שבה כמש"נ למעלה ויבואר עוד אי"ה לקמן. וזה ג"כ ענין מנחת נסכים בסוד המלכות המשלמת את הקרבן ובאה רק בעולה בי היא בנצח ענף החסד וכן בשלמים שהם באמצע כי הת"ת נוטה לחסד [משא"כ היסוד שנטיל לשמאלא כידוע ולכן בכור ומעשר שביארנו לקמן שהם ביסוד אין טעונים נסכים] והוא בסוד כוס של ברכה שניתן בימין. וגם ידוע כי מלכות שבמלכות המתלבשת בבריאה בסוד כוס של ברכה כמ"ש בזוהר בענין כוס של ברכה ונשא מגבעות בינה ובין רעיותי' [שהוא היכלות הבריאה נערות אסתר] שיעורא דזרת ודו"ק. ואולם במצורע באו נסכים עם חטאתו ואשמו ואפשר מפני שפגם בשורש החסדים ולכן סימני טומאה שלו לבינים חסד דקליפה. ולכן בעת תשובתו צריך ליקח בבחינתו המלכות לצד הגבורות כמ"ש הרמב"ם ז"ל בענין התשובה שמקודם צריך לילך לצד אחר עד שיהי' מורגל ומופרש מהתאוה יכול לילך בדרך הממוצע. ומזה תראה כי עיקר המנחה שייכות לעולה אבל עיקר הנסכים שייכים לזבח שלמים כי שם בת"ת סוד היין כידוע וז"ס עולה ומנחה זבח ונסכים רק שכלולים זב"ז לכן באים מנחה ונסכים בעולה ושלמים והוא דו"נ שבמנחה. והנה ביארנו למעלה בבתי הנפש באריכות ענין הנפש שיש בה ג' וזי"ן וי"ב שהם כ"ב אותיות המוזכרים בס"י וביארם הגראז"ל שהם ג' אמ"ש בג"ר וזי"ן כפולים בש"ק וי"ב פשוטות במלכות. והם בנפש ממלכות כמ"ש שם בשם הגראז"ל הנה בזה תבין כי לכן הקרבנות שהם ג"כ במלכות לכן יש זי"ן קרבנות בש"ק דילה וי"ב מנחות כמ"ש ברמב"ם שהם י"ב מיני מנחות ויתבאר אי"ה לקמן] במלכותה. ויש עוד ג"ר והם ג' דברים הנעשים בפנים שמן וקטורת ולחם הפנים נגד ג"ר דילה וזה מה שרצינו לבאר תלי"ת:
ה והנה עפ"י האמור למעלה שהקרבנות במלכות ואצלה הכל להיפוך תבין ג"כ ענין העולה שכולה כלול על מוקדה והחטאת נאכלת והנה השכל הי' נוטה להיפוך כי בחינות הגבורות צריכין לעלות על מוקדה כמבואר בזוהר כ"פ שאש המזבח בחינות גבורות. וידוע מרבינו האריז"ל כי הנשמות הבאות מתוקף הגבורות צריכין לשרוף על קד"ה. אבל עם הנ"ל ניחא כי אצלה הכל להיפוך. והנה ידוע כי כל ההטבה שאדם מטיב לזולתו הוא בחינות יד ימין, אבל שמאל הוא בחינות צימצום למדוד לאיש כמדתו ושלא להיטב לזולתו רק כפי שזולתו מטיב עמו, ודוגמת זה למעלה מבשרי אחזה וכו' יש בהשגחה העליונה בחינות ז"א שני בחינות הנ"ל ימין ושמאל ובבחינות עבודת בנ"י שורש המלכות להיפוך באו"ח כי ימין שלה נגד שמאלי. ושמאלה נגד ימינו כידוע מענין הכריעות בשים שלום, ומדברי האריז"ל בכ"מ. ולכן העובדים להשי"ת כפי שיעור שהקב"ה מטיב עמהם וכן עובד ע"מ לקבל פרס הן בעוה"ז והן בעוה"ב הוא בבחינות עבודת השמאל שהוא בחינות מקבל והוא נגד ימינו של הקב"ה שבאמת אינו ניזון רק ע"י חסדי השי"ת כמ"ש מי הקדימני ואשלם, אבל עבודת הימין ואינו חושש טובת עצמו כלל רק מאהבת הקב"ה הוא בבחינות נותן להקב"ה ימין שלה נגד שמאלו [ואפשר ז"ס יסורי הצדיקים בעוה"ז] ולכן הצדיקי' ניזונים בזרוע שהוא גבורה כמ"ש נשבע ד' בימינו זו תורה ובזרוע עוזו זו תפילין בשמאל] מחמת שעובדים מאהבה מגיע להם גם עפ"י שורת הדי"ן שהוא גבורה שלו נגד ימינה ומכ"ז תבין ענין העולה שהוא בימין שלה ולכן מכפרת על עשה לכן אין בה הנאת בעלים או כהן וכולה לגבוה סלקא משא"כ החטאת שבשמאל ולכן מכפרת על ל"ת כבר יש בה הנאת בעלים או כהן העומד במקום בעלים:
וזה ג"כ ענין הרוחא שלה בנימין שכתב האריז"ל שהוא בחינות דכורא שבמלכות, וחסדים שבגבורות, כי החסד מכונן למטרוניתא וה"ס ב"ן ימי"ן והוא העולה ומעלה את המ"נ ובאמת אמרינן בכ"מ כי הגבורות עולין בסוד זהב התנופה ולהנ"ל יובן כי אצלה להיפוך לכן בימינה מעלת ומעוררת מ"נ ואהבת דודים למעלה, והוא עצם סוד העולה חסד שבה בנימין ורוחא דילה הוא העולה על מוקדה, והוא פירש עולה כפשוטו שמעלה כל הקרבנות, על מוקדה כל הלילה כי בלילה מקבלת הכלי כידוע מכונת ק"ש שע"ה, והכלי בסוד רי"ו אר"י' הרבוץ על המזבח, ולכן שני כבשי התמיד, עולת תמיד עלי' השלם כל הקרבנות שנעשים בין עולת הבוקר לבין הערבים כי המה שורשי כל הקרבנות וע"י עולין כולם, ובזה תבין ג"כ כי לכן מנחת כהן כליל תהי' לא תאכל כי מנחת כהן איש החסד בסוד העולה שכולה כליל, והוא העושה אותה כלי בסוד חסד חסדים כי החסד מכונן למטרוניתא עיין בשער ק"ש שע"ה, ולכן העולה שעולה לדכורא באה רק זכרים, והחטאת שבשמאל דוקא נקיבה והשלמים שבאמצע זכרים ונקיבות. והנה ידוע כי המלכות אחר שמקבלת ההשפעה העליונה בסוד הזיוג חוזרת ומשפעת אח"כ לעולמות בי"ע שתחתי' כמ"ש ותתן טרף לביתה וחוק לנערותי' שהן ז' נערות אסתר ז' היכלי הבריאה וכידוע מכונת התפלה שאחר העמידה. וכן הוא בקרבן אחר שנעשה הזיוג למעלה בסוד קרבן לד' אז היא משפעת למטה לבי"ע והעיקר בבריאה ששם מתלבשת המלכות ושם אכילת הקדשים שזוכין משלחן המלך שירי הקרבן והנה בבית יצחק ביארנו בעהשי"ת ענין ג' דברים חולין נאכלין לישראל וכן מעשר שנו בחינות ת"ת, ומעשר ראשון ללוי בחינות גבורה, ותרומת מעשר לכהן איש החסד והוא אסור בהנאה וביארנו שם שהם ג' חג"ת שבעולם היצירה וכן כיוצא בזה בכאן **(ועם הנ"ל נלפע"ד לבאר ענין תרומת הדשן שכתוב בפרשה אחת עם העולה, והנה רבינו הרמ"א ז"ל בתורת העולה ביאר לפי דרכו שהקרבן מורה על הפסד וחידוש העולם ולכן ירמוז כי אחר שכבר נעשה דשן שהוא מורה על היולי הראשון חומר קדמון גם זה צריך להסיר ולהרים כי גם זה יחזור לאין ולכן היו ההרמה בלילה שהוא מורה על העדר עכתד"ק ואני הולך רכיל אגלה סודו להיות ביארנו ענין הקרבנות התעלות הבריאה לאצילות והכל הולך אחר המקום שבאו לשם בחינות האצילות ולכן עבודתן ביום ועיקר העלי' ע"י העולה היא העולה ומעלה את כולם כמ"ש בפנים וכיוצא בזה יש עוד התעלות יותר מן האצילות אל עולמות שלמעלה בחינות א"ק וא"ס שהם לערכינו בחינות חושך אפיסת השגה וכמ"ש האי כתרא עילאה אוכמא הוא קדם עילת העילות והוא ענין תרומת הדשן בלילה והוא נבלע כי חוזר לאין בסוד עולמות העליונים שהם בחינות אי"ן והעדר כמ"ש הרמאז"ל ולכן כתובין בפרשה אחת זאת תורת העולה היא העולה וכו' והרים את הדשן ועמ"ש בבית יצחק כי התרומה בחסד דיצירה ומתעלה אל הבריאה ששם התרומה והעולה חסד דבריאה [וכן בחינות חסד דמלכות המתלבשת בבריאה] ומתעלה אל האצילות ותרומת הדשן בחסד דאצילות המתעלה אל א"ק, ובזה תבין למה נקרא תרומ"ת הדשן כמו תרומה וגם יש בה מעילה בתרומת הדשן כמו בתרומה אעפ"י שבאפר בעצמו אין מועלין עיין בסוף תמורה ודו"ק:)** בבריאה הגראז"ל שבהיכל הזה סוד דשנת בשמן ראשי וכן שם סוד כ"ב אותיות בסוד חט"ה והוא הקמח חיטים אשר במנחות והשאר ב' היכלות התחתונים אין בידי לבאר כעת עד יערה עלינו רוח ממרום:
ז הנה כבר ביארנו ענין קרבנות עולה וחטאת ושלמים בחג"ת ומנחה ואשם בנו"ה ונבאר אי"ה ענין הבכור ומעשר ופסח, הנה בפסוק שביאר הגראז"ל חושב ששה קרבנות לעולה ולמנחה חו"נ לחטאת ולאשם גו"ה. ולמלואים ולזבח השלמים והגראז"ל פירש ששלמים בת"ת ולמלואים בתודה מלכות שהיא ממלאת את השם, והנה לדבריו ז"ל לא יהי' פירוש מלואים כמו בכל מקום, ועוד דלמה נקיט תודה שבמלכות קודם לשלמים שבת"ת היפוך מהנ"ל [זה יש לישב מחמת כי שם פירש מקודם דיני הקרבנות עולה ומנחה וכו' ושם כתוב תודה בראשונה אם על זבח תודת שלמיו] ואולם לאשר יש עי"ן פנים לתורה אפשר לומר כי מלואים הם קרבנות המלואים והם בדעת כאשר נפרש אי"ה לקמן ולכן כתובין קודם השלמים והנה כלולין בפסוק זה ש"ק כי היסוד שורשו בדעת כידוע ואולם קרבנות שנגד היסוד נלפע"ד שהם בכור ומעשר ופסח כאשר נבאר אי"ה, והנה המה קדשים קלים דוגמת השלמים לטעם שכתבתי בפרק ב'. ובפרט לטעם שכתבתי בפרק ג' בסוד השלמים מפני ששם מסתיים יסוד דאמא ומכ"ש בקרבנות אלו שביסוד שהוא יתום מאמו כידוע:
והנה י"ל שזהו שרמזו חכמז"ל במתיקת לשונם ובלבד שיתן כנגד היסוד. והנה ענין הבכור ביסוד דמלכות ידוע [היינו לפמ"ש שהם בש"ק דנוקבא] כי הבכור נוטל עיקר הרוחא שיש ביסוד דנוקבא. ולכן ניתן לכהן איש החסד כמ"ש למעלה בענין הרוחא ששורשו בחסד כי החסד מכונן למטרוניתא חסדים שבגבורות ב"ן ימי"ן [ואולם העולה אעפ"י שביארנו ג"כ ברוחא העולה ומעלה מ"נ מ"מ כולה כליל לצד עליתה למעלה משא"כ הבכור שהוא בחינות התפשטות הרוחא למטה ונותן חלק לכל ולד והעיקר נוטל הבכור כידוע לכן המה קדשים קלים ודו"ק] ודע כי הבכור פטר רחם נוטל עיקר הרוחא מיסוד דנוקבא ויש כיוצא בזה לבוש מרוחא שביסוד דדכורא כמ"ש האריז"ל וי"ל שז"ס בכור לנחלה שהוא תלוי רק בראשית הרוחא שמיסוד ראשית אונו. אבל בכור לכהן באדם ובבהמה בפטר רחם תלי רחמנא בראשית הרוחא שמיסוד דנוקבא ושם סוד ה"ג דנוקבא ולכן צריכין ליתנם לכהן ולפודם בחמשה שקל כסף בחי' ה"ח. וכן ענין המעשר הוא שם עיין מ"ש הגראז"ל בס"ד בענין היו"ד דשרי שה"ס הנקודה שירדה לבריאה וכתב שם שה"ס היסוד דמלכות הרי שהנקודה בסוד יו"ד [י"ל שהוא כדוגמת יו"ר דס"ג של עולם המלבוש שירדה למטה לעולמות] ומעשר. והנה המה באים מכל המינים כי כלם נכללים ביסודה כידוע והנה ביארנו בפ"א בשם הרמ"ק ז"ל שלכן שלמים נאכלין לב' ימים ולילה אחת בסוד ת"ת ויסוד ב' ימים וביניהם לילה אחת מלכות הנה מפני טעם זה בעצמו גם הבכור והמעשר שהם ביסוד דינם ג"כ לב' ימים ולילה אחת דוגמת השלמים שהם בת"ת [כי יעקב ויוסף כחדא אזלין] משא"כ התודה שהוא במלכות רק לילה אחת עם יום הקרבה. וכן הפסח ביסודה כידוע מענין דם פסח ודם מילה ביסודות דזו"נ, ולכן נותן מן הדם על המשקוף ועל המזוזות כי זה השער לד'. ואפשר לומר עוד כי הפסח עיקרו בעטרת היסוד שלה בחינות מלכות הפרטיות שבכל פרצוף, ולכן נרמז בפסח ביטול הקליפות וע"ז כמ"ש בר"מ שם באריכות כי השה הי' ע"ז של מצרים ובעבודת הפסח נרמז ביטול לקליפות וז"ס ומלכותו בכל משלה כמ"ש עד די נחת אב"ן די לא בידין ומחת לצלמא כי השם שלה המקנן בעשי' בגימ' צ"ו שהוא נגד ע"ז כמ"ש חכמז"ל אין צו אלא ע"ז ולכן אינו נאכל אלא בלילה סוד המלכות ואינו נאכל אלא למנויו כי שם במלכות המנין והחשבון כמ"ש האריז"ל כי בכל פרצוף מספר השמות שלו במלכותו. וכן אינו נאכל אלא צלי, כי צלי הוא במלכות עיין מ"ש הגראז"ל בברכות על הרואה קדירה ישכים ויאמר ד' תשפות שלום לנו. וביאר כי הקדירה מתווך בין אש ומים וה"ס הברית שלום המזווג בין זו"נ אש ומים [וכן מצאתי בשם הגאון ר"מ בנעט וכבר קדמו הגראז"ל בזה], ומזה תבין כי צלי אש בלי קדירה הוא במלכות, וכן ביארנו בבית יצחק כי לישה במים ביסוד ואפי' בתנור במלכות כמ"ש אשר אור לו בציון ותנור בירושלים וי"ל עוד כי הפסח סודו ג"כ בעטרת יסוד דדכורא ושם המילה ולכן כל ערל לא יאכל בו. ולכן אין בכל התורה מ"ע שיתחייב עלי' כרת כ"א פסח ומילה. לאשר הנפש במלכות ומשם נכרתת במל"ת שהם במלכות, כמ"ש האריז"ל שאין הכרת רק בנפש אבל לא ברוח ונשמה, אבל הפסח ומילה הגם שהם מ"ע שסודם בזעיר מ"מ הם בנוקבא שבדכורא בעטרת הברית ג"כ בחינות נפש שבז"א, ולכן חייבים עליהם כרת. ועד"ז כתוב בהשמטות הזוהר בראשית הטעם לב' אלו שהמלכות בעי לאיתכללא בדכורא במצות עשה. ויש להשוותו עם דברינו כי עטרת הברית הוא מבועא דבירא דלא פסוק מבירא ושם נכללין ביחד והבן:
ח עד כה עזרנו השי"ת לבאר חלוקי הקרבנות ונבאר אי"ה מיני הקרבן הנה בזוהר הקדוש פנחס ביאר שהם בד' חיות המרכבה, בהמות הנקרבין פני שור, תורים ובני יונה פני נשר. ארי' הרובץ על המזבח פני ארי' ואדם המקריב הוא פני אדם עי"ש וכן הוא בסוף תיקונים, ועיין למעלה בבית עולם ח"ג י"ז הבאתי דברי הגראז"ל טעם למה אין נקרבין רק ב' שור ונשר מחמת כי השור משמאל צריך להקרב ולהתכלל בימין שהוא ארי' וכן הנשר שהוא במלכות צריך לכלל בפני אדם שהוא בת"ת וכן הי' בתקיעות המחנות רק במזרח ודרום, ודגלי צפון ומערב נכללין בהם ודפח"ח [ואולם מ"ש שנשר במלכות ובכמה מקומות אמרינן שנשר בת"ת זאת תירץ בעצמו בהיכל ששי פקודי נדפס ביהל אור בהעלותך כי בדכורא נשר בת"ת ואדם במלכות, ובמלכות אדם בת"ת ונשר במלכות וא"כ לפמ"ש שהקרבנות במלכות ימתקו היטב הדברים שלכן פני נשר במלכותה והוא מתקרב לפני אדם שבת"ת שלה ויש עוד חלוקי דברים בנסיעת המחנות שמתחלפים מזרח עם הדרום עי"ש ביהל אור]:
והנה מכל הנ"ל תראה ראי' לדברינו למעלה בפרק א' שהגם שהקרבנות במלכות מ"מ עצם מיני הקרבן הוא מבריאה ששם סוד בהמה בהררי אלף ונכללת באצילות בסוד אד"ם ובהמ"ה כמ"ש הגראז"ל בס"ד כי כן כבר ידעת כי הד' חיות המה בבריאה בהיכל הרצון כמ"ש בזוה"ק וכתב שם הגראז"ל שהחיות כוללין כל היכלות הבריאה כף רגליהן בהיכל א' ורגליהן בהיכלי בו"ג וגופם בהיכלי דו"ה רק פניהם בהיכל הרצון ושם מתפרשין לד' פנים משא"כ בגופם שנכללים גם יחד והנה כבר ידעת כי ד' חיות נגד ד' אותיות השם בחינות קומה שלימה כי ארי' חכמה ושור בינה ונשר ת"ת, ואדם במלכות וגם ידוע כי החי' מחכמה אינה נפגמת ואין לה כלי בגוף רק הג' כלים מבינה ת"ת ומלכות, לכן אפשר אין קרבן בא מן החיות כי אינו נפגם, ועוד נלפע"ד לומר כי המנחות נגד פני אדם כי על הלחם יחי' האדם והוא נגד מלכות כמ"ש המוציא לחם מן האר"ץ והוא נגד נפש ממלכות כמ"ש ונפ"ש כי תקריב קרבן מנחה ובזה תבין ענין קרבן עולה ויורד שהוא ג' מדריגות ראשון בהמה נגד פני שור בינה ובדלות תורים פני נשר ת"ת, ובדלי דלות מנחה פני אדם במלכות, וכבר ידוע כי העליון כולל גם התחתון לכן עיקר הקרבנות הוא מפני שור בחינות בינה ובפרט שהוא משמאל שם עיקר הקרבן כמ"ש למעלה בח"א בארוכה כי הקרבנות משמאל בסוד היכל הזכות גבורה פני שור והכה הבהמות נחלקין לד' מינים פרים ואילים וכבשים ועזים והם נגד ד' אותיות השם כמ"ש ברש"י ז"ל בשם חכמז"ל פר נגד אברהם כמ"ש ואל הבקר רץ אברהם, איל נגד יצחק כמ"ש והנה איל אחר, כבש נגד יעקב כמ"ש והכשבים הפריד יעקב, ובזה תבין במנחה ששלח יעקב לעשו נמצאו כל המינים לבד כבשים לאשר הם מדתו של יעקב שמטתו שלימה ואין בהם שום אחיזה וכן בקרבנות המוספין לא באמר תמימים רק בכבשים כי יעקב איש תם] עזים נגד יוסף כמ"ש וישחטו שעיר עיזים. ואולם בהרבה מקומות כראה שעיזים נגד מלכות, והכל אחד כי היסוד תמיד משפיע במלכות, וכן בכונת הנינועים היסוד הוא במערב:
והנה הגראז"ל פירש בתיקונים תיקון י"ז כי פרים בסוד חג"ת ואילים נצח והוד, וכבש ביסוד ולכן הנסכים עשרון בכבש, וב' עשרונים לאיל נו"ה, וג' לפר חג"ת וכן גם לדרך הראשון ניחא כי פר בחסד ששם נקודת סגול ג' נקודות נגד ג' עשרונים, ואיל בגבורה ששם נקודת צירי או שוא ב' נקודות ב' עשרונים, וכבש בת"ת חולם נקודה אחת, ודע כי ב' הדרכים עולים בקנה אחד כי חג"ת דרום כי דרועין לדרום ורגלין לצפון, וכן היסוד ענף הת"ת ויהי' לפי"ז פרים בהמה גסה בחג"ת שהם אנפי רברבי ואילים וכבשים בהמה דקה בנה"י אנפי זוטרי שהם בחינות נערים כמ"ש ביהושע ושמואל ויוסף והנער נער. והוא נער את בני בלהה, לפי שהם בנה"י כידוע, וכן עיזים לפי שהמלכות ג"כ בחינות נער ונערה וכמ"ש בתיקונים שית סבין וחד עולימא בחינות דוד. ועם הנ"ל נוכל ג"כ להבין למה מקריבין באילים וכבשים האלי' כי ידוע מ"ש בגמרא ח"א פרצוף וח"א זנב שהוא בחינות המלכות מאחורי נה"י. לכן באילים וכבשים בחינות נה"י נקרב האלי', אבל בעיזים שהם בעצמם בחינות המלכות אין צורך לרמוז עלי' [בפרט לפמ"ש לקמן שהשעיר ירמוז לבחי' לאה שהיא למעלה בחג"ת] והנה לדרך ראשון שאיל בגבורה אתיא כמ"ש הגראז"ל שאשם בגבורה ולכן בא איל, ואולם לפי דרך השני שכתב הגראז"ל בעצמו שאיל בנו"ה עכצ"ל כמ"ש למעלה בפ"ד שהאשם בהוד ולכן בא איל [כי נו"ה כלולין זב"ז] וא"כ ב' פירושים אלו תלוים בב' פירושים שלמעלה:
ונחזור לענין ראשון שכתבנו שהמנחות בסוד פני אדם במלכות, והנה הגראז"ל כתב כי פני אדם תמיד יורד למטה לארץ של העולם ההוא כמ"ש והנה אופן אחד בארץ ויתבארו עוד הדברים לקמן אי"ה וכמו כן נאמר כי המנחות בסוד פני אדם יורדין עד המלכות דבריאה בחינות ארץ החיים שתחת ההיכלות ששם בחי' מדורין והיכלות ג"ע שלמעלה ושם מדור הנשמות, וכן ביארנו בבית יצחק כי כן בחינות ארץ ישראל בחינות מלכות דבריאה שבראש היצירה, כי היצירה בחינות א"י, ומלכות דבריאה הוא פנימיות היצירה עי"ש, ושם סוד ארצות החיים שביקש דוד אתהלך לפני ד' בארצות החיים, ובפרט מנחת נסכים שמשלמת הקרבן בסוד המלכות אנכי שלומי אמוני ישראל כאשר יתבאר אי"ה, ובזה תבין היטב ענין הנסכים שהם ג' עשרונים לפר, וב' עשרונים לאיל והכל כפי מין הקרבן ולא לפי ענין הקרבן אבל יובן עם דברינו כי שורש הקרבנות במלכות דאצילות ושורש המנחות במלכות שבמלכות ולכן באים המנחות דהיינו מנחת נסכים רק בימין בעולה ושלמים כמו כוס של ברכה שניתן בימין וכ"ז שורש הקרבן לכל הלכותיו ומקום כפרתו. אבל עצמות הקרבנות מבחינות עולם הבריאה וד' חיות אשר שם והמנחות במלכות דבריאה. ולכן הפר חג"ת דדכורא דבריאה ונגדו חג"ת דמלכות דבריאה ג' עשרונים וכן האיל נו"ה דדכורא ונגדו נו"ה דמלכות ב' עשרונים. וכן הכבש ביסוד דדכורא ונגדו עשרון אחד ביסוד דידה ודו"ק וזה מה שרצינו לבאר:
ט ועפ"י הנ"ל תבין ג"כ למה בא פרשת מנחת נסכים בפ' שלח שלא במקומה בסדר תורת כהנים, וגם למה מתחלת הפרשה בכי תבואו אל ארץ מושבותיכם ורש"י ז"ל פירש שבישר להם שיכנסו לארץ ועכ"פ צ"ע דמה ענינה לפ' נסכים. ואולם לדברינו שסוד מנחת נסכים במלכות דבריאה ארץ החיים ובחינות א"י לכן שמה בפ' שלח שנזכר ענין החטא של ישראל שמאסו בארץ חמדה וכאשר נמחל להם ובישר להם שיכנסו לארץ זכו במצות מנחת נסכים שהוא ג"כ במלכות, [ולכן באה שמה ג"כ פרשת חטאת יחיד כי גם החטאת במלכות כמ"ש הקדמונים] ובזה יתבאר לנו הגמרא תמורה י"ד ועוד בש"מ מנחתם ונסכיהם אפילו בלילה, ולדברינו הוא כמין חומר לצד שמנחת נסכים במלכות באה אפילו בלילה, ומ"מ כ"ז כאשר באה לבדה כי מותר להקריב המנחה למחר אז באה אפילו בלילה אבל כאשר מקדישה לבוא ביחד עם הזבח אינה נקרבת אלא ביום כי כשבאה עם הזבח נכללת בדכורא כידוע דבמקום הדכורא אין הנוקבא עולית בשם ודו"ק:
והנה כמו שביארנו ענין מנחת נסכים במלכות דבריאה כן גם הנסכים שיורדים מן המזבח דרך השיתין עד התהום שסודו ג"כ במלכות דבריאה כאשר נבאר אי"ה, עיין בזוהר צו דף למ"ד במדבחא אית כבש חד בדרגין ידיען, ודרגא תתאה מטי ונחית לתהומא עילאה מגו שית חד, ובהאי אתר אית חיילין דאמרין קדוש וכו' באתר אחרא אשתכחי גלגלי ימא דנהמין וכו' באתר אחרא משתכחי חיילין קיימין בדחילו בזיע ברתת וכו' עכ"ל והנה הגראז"ל פירש זה המאמר בתיקון כ"א דף נ"ב והענין בקיצור נמרץ כי המלכות דאצילות מתלבשת בג' עולמות בי"ע) ונגדם ד' קליפות האגוז הידועים, וכן ידוע ג"כ כי בבחינות העולמות סדרם ארמ"ע ובסידורן בד' עולמות אבי"ע יהי' רוח בבריאה ומים ביצירה ועפר בעשי' ונגדם ד' קליפות הנ"ל, תוהו נגד עשי'. ובוהו אבנים מפולמות שמהן יוצא המים קליפה הקשה של אגוז נגד היצירה ששם המים, וקליפה הג' חושך ע"פ תהום נגד הבריאה תהום חללא דאגוזא עיין במאמרינו בבית המלכות שביארתי הדברי' באריכות.] ויש תהום עילאה בבינה דמלכות דבריאה, ויש תהום תתאה ביסודה התחתון כמ"ש בדעתו תהומות נבקעו ב' תהומות דעת ויסוד, וז"ש בזוהר מטי ונחית לתהומא עילאה מגו שית חד שהשיתין יורדין עד התהום סוד מלכות דבריאה, באתר אחרא אישתכחי גלגלי ימא דנהמין בסוד מלכות דיצירה ששם הים באתר אחרא משתכחי חיילין וקיימין בדחילו ה"ס מלכות דעשי' ושם היראה עי"ש מתיקות דבריו עכ"פ אתה רואה מדבריו שהנסכים יורדים עד התהום מלכות דבריאה כנ"ל. **(ועוד תבין מהנ"ל כי הנסכים יורדים משם עוד יותר למטה עד היצירה והעשי' כמ"ש באתר אחרי אשתכחי גלגלי ימא וכו' תבין בזה ענין שירי הלוים על הניסוך כאשר ידעת בסוד כהן לוי ישראל נגד בריאה יצירה עשי' ונגדם תרומה מעשר וחולין כאשר ביארתי בבית יצחק. וכן הוא בתפלה ששיר של יום שהי' הלוים אומרי' הוא ביצירה.)** והנה עם הנ"ל תבין ג"כ ענין השיר והשמחה שהי' בעת ניסוך היין ובפרט בעת ניסוך המים כי הנה הגראז"ל כתב בביאור ההיכלות כי ג"ע העליון מדור הנשמות הוא למעלה בארץ החיים מלכות דבריאה ושם ששה מדורין למלאכים נגד ששה ארצות שבעשי' למטה [הגם שמהגהות הרח"ו כראה שמדורין המה נגד היצירה מ"מ מצאתי כדברי הגראז"ל בלמודי אצילות המיוחס להאריז"ל. ונראה משם שהכל אחד בבחינות התלבשות מלכות דבריאה ביצירה] ובשביעי העליון נגד תבל בינה ששם מדור בני אדם למטה כן גם שמה מדור הנשמות בג"ע אשר שם ובמדור זה בעצמו זי"ן מדורין דג"ע וא"כ לפי"ז הנסכים שנמשכין עד תהומא עילאה בינה דמלכות דבריאה הוא ממש אל הנשמות אשר בג"ע. ונמשך שפע גדול לנשמות בנ"י למעלה ולמטה וזה ענין השירה והשמחה:
ודע כי בהשפעה הזאת יש חו"ג מים ויין, ולאשר בימי הסוכות נמשך חסדים דבינה למלכות כידוע מהאריז"ל לכן מנסכים מים ע"ג המזבח שהוא בסוד מלכות דאצילות, והנה כבר כתבנו בבית מועד ענין ניסן ותשרי בחינות טל וגשם כי ניסן בחינות חיצוניות שנמשך גם לאו"ה ותשרי פנימיות נגד מחצוב הנשמות בנ"י שנדונין מדה במדה ולכן נמשכין בסוכות החסדים בשיתין עד תהומא עילאה אל הנשמות אשר שם ולכן שואבים רוה"ק כמ"ש הרח"ו ז"ל אביאנו בסמוך שרוה"ק הוא במלכות דבריאה וזה ענין השמחה הגדולה שהיתה בעת ההוא עוד י"ל בענין מנחת נסכים לאשר ביארנו שסודה במלכות דבריאה ושם בחינות ג"ע של מעלה הנה בזה נוכל למצוא עוד טעם חדש למנחת נסכים שהיא בסוד נפש הגר שנוצרת בג"ע מזיוג הצדיקי' והוא נוצר מן הנשמות מזיו השכינה כמ"ש בזוה"ק, ובזה פירש באוה"ח ופניתי אליכם והרביתי אתכם ודפח"ח ועמ"ש בבתי הנפש פי"ב ופי"ד דברי הגראז"ל בס"ד וביהל אור לך שכיוצא בזה עולם הבריאה בחינות ג"ע שלמעל' היא לבוש לנר"ן דאצילות כמו שנפש הגר מג"ע דלמטה לבוש לנר"ן לבי"ע, וכבר נתבאר בגלגולים שנפש הגר משלמת אל הנשמה ולרוח כאשר חסר להם בחינות הנפש, וגם כבר ביארנו למעלה שעולה וחטאת ושלמים ג' קוים חד"ר והמה ג"כ בחינות נר"ן עולה נשמה בינה, ושלמים רוח, וחטאת מלכות כמ"ש ברבינו בחיי ולכן אפשר לומר בזה כי לכן בעולה ושלמים נשמה ורוח צריך לבוא עמהם בחינות מנחה בסוד נפש הגר כמ"ש ונפש כי תקריב כדי להשלים בחינות נפש משא"כ בחטאת שהיא עצמה בחינות נפש והשי"ת יעזרינו להשיג טעמים אמיתים בתוה"ק, ובזה אפשר לומר למה נזכרת המנחה בפ' שלח ולא בתורת כהנים לפמ"ש בח"א פ"ו ענין הפרשיות כי בראשית שמות ויקרא נגד נר"ן דאצילות ולכן בויקרא בחינות מלכות שמה נתפרשו הקרבנות שהם במלכות, וספר במדבר נגד הבריאה שמשם הצלם ונפש הגר לכן באה שמה פרשת מנחת נסכים, ומה מתוק בזה בענין פרשת נסכים שכתוב שם וכי יגור אתכם ג"ר וכו' כאשר תעשו כן יעשה וכו' חקה אחת לכם ולגר הגר אתכם וכו' משפט אחד יהי' לכם ולגר אתכם, והדברים נפלאים מאוד דמה בעי בזה יותר מכל התורה ולמה הזהיר בכאן על הגר הרבה פעמים ולמה כפל ושילש על הגר כ"כ פעמים, אבל להנ"ל יובן דמנחת נסכים היא בעצמה דוגמת נפש הגר וכדי שלא נטעה דמשום זה גר בעצמו פטור, לכן הזהיר דגם על הגר מוטל משום דכל בחינה ומדריגה כלולה מכולם כמ"ש בבתי הנפש ועוד משום דיש עוד טעמים על מצות נסכים דשייכים אף בגר כנ"ל וא"ש ההי"ב:
י ונבאר בעזרת השי"ת ענין העופות ביותר ביאור הגם שכבר ביאתו למעלה שהם בפני נשר בעולם הבריאה מ"מ עיקר העופות הוא בעולם היצירה כי ידוע מהאריז"ל שהיצירה נעשה מסוד ת"ת דאצילות המתלבש בת"ת דבריאה, וא"כ נברא היצירה ע"י פני נשר ת"ת שבבריאה. וכן הוא מבואר בזוהר ויקרא כ"ו ושמות רל"ט כי עוף יעופף בסוד מיכאל וגבריאל ובדא תסתלק רוח הקודש לסלקא לעילא וכתב שם בהגהת הרח"ו ז"ל כי רוח הקודש מלכות דבריאה והיא מתעלית ע"י העופות שה"ס המלאכי' שביצירה:
והנה כבר הבאתי למעלה דברי הגראז"ל בפרק הקודם ותורף דבריו שארץ החיים שבבריאה דוגמת ארץ שלנו ועולם היצירה בחינות הים והעשי' מצולות ים עי"ש היטב, וכבר ביארנו משמו שבהמות מבחינות בריאה ששם בהמות בהררי אלף והנה כבר ידוע מאמר חכמז"ל שהדגים נבראו מן המים והעופות מן הרקק ממוצע בין ארץ למים ואף אנו נאמר לפי דרכינו שהיצירה בחינות מים ושם הדגים שפטורים מן השחיטה ועיין בתי' כ"א והבהמות בבריאה צריכים שחיטה והעופות ממוצעים בין הבריאה ליצירה לכן די להם בסימן אחד, וכמו כן בענין הקרבנות שכתב הגראז"ל שסודו אדם ובהמה התכללות בריאה באצילות כי או"א כחדא שרין והמה מתלבשין באצילות ובריאה, ולכן הדגים מן היצירה פסולין לקרבן אבל העופות שנבראו מן הרקק והמה ממוצעים בין הבריאה והיצירה לכן גם המה כשירים לקרבן [וכן אתה רואה שהמה ג"כ ב"ד חיות דשם בפני נשר] ועפי"ז יתבארו לנו כמה דברי' האחד למה אין נסכים בעוף לאשר ביארנו סוד הנסכים בארץ החיים במלכות דבריאה וא"כ היא גבוה מהעופות ואיך תבוא עם קרבן העוף בבחינות טפילה אל הקרבן כמ"ש למעלה והגם כי בבחינות קרבן עולה ויורד המנחה קטנה מהעופות מ"מ כמה בחינות יש, ועוד יש לישב כי שם בעולה ויורד באה המנחה בלי שמן מדריגה קטנה בלי מוחין משא"כ במנחת נסכים] וכן יש לומר שלכן אין בעופות שלמים לאשר ביארנו שקדשי קדשים עולין ובחי' השלמים יורדים למטה בבריאה ן ועיין עוד בחלק ג' סוף פרק וא"ו כי בעולה בחינות ההקטרה היא העולה ובחטאת בחינות הדם הוא העולה ולכן נזרק דם החטאת למעלה משא"כ בשלמים שאין בה אחת משתי אלה] כי גם שם בחינות קודש כמ"ש כי הבריאה עם האצילות באחדות כחדא שרין. ולכן העופות באים בעולה וחטאת ומתעלים מן היצירה אל הבריאה ע"י חלק הבריאה שבהם אבל השלמים שיורדים למטה איך יהי' קודש בקדושת האצילות:
ועוד יש לבאר בזה ענין המליקה בעופות קדשים כי הנה בכל בע"ח ג' נפשות מרגשת וחיונית וצומחת, נגד נר"ן כמו שהארכתי בזה בבתי הנפש פי"ז כי המרגשת בראש בחינות נשמה והוא מתפשטת בגוף ע"י חוט השדרה ע"י ל"ב נתיבות כפולין לימין ושמאל כמ"ש בביאור הראב"ד ז"ל לס"י. והחיונית בסוד רוח משכנה בלב וריאה ומתפשטת בגוף ע"י גידים הדופקים, והצומחת משכנה בכבד בחינות נפש, וגם ביארנו שמה בשם הגראז"ל כי בכל עולם הרוח מאותו העולם שהוא שם והנפש מעולם שלמטה הימנו, והנשמה מעולם שלמעלה וכמו כן תבין כי בעופות שהם ביצירה כמ"ש הרח"ו ז"ל הוא רק הרוח שלהם מן היצירה והנשמה שלהם מבריאה [וזה ענין העופא דרבב"ח דקאים עד קרסוליו במים כי העופא הוא מט"ט שגופו ביצירה וראשו בשמים בריאה כנ"ל, ובזה תבין ג"כ סודי הרבב"ח שמדבר הכל במים בים, הוה אזלינין בספינתא, כי שם ביצירה סוד הרמ"ז ואגדות המכוסים בסוד הרמז כמ"ש בארוכה בבית מועד בענין פורים.] ובזה תבין כי בכ"מ בחולין השחיטה בסימנים שבהם תלוי הריאה והלב בחינות נפש החיונית כי הרוח עיקר הבע"ח כמ"ש הגראז"ל בהרבה מקומות. אבל בקדשים בעופות. שביארנו שעיקר התקרבותן בבחינות הנשמה שלהן שהוא מבריאה ובבחינות נפש המרגשת שבמוח המתפשטת דרך חוט השדרה לכן צריך למלוק מקודם את המפרקת וחוט השדרה ואז מתעלה הנפש המרגשת לבריאה ואח"כ יכול לחתוך גם את הסימנים משא"כ אם הי' חותך את הסימנים מקודם דאפילו הי' חותך אח"כ את המפרקת דמחתך בבשר בעלמא הוא כי עיקר חיות בע"ח ברוחו והבן וכל דברי בדרך אפשר לחומר הנושא וההי"ב. וגם ענין השחיטה בסכין נבאר אי"ה לקמן שהוא מרוחא שמאלא שבהיכל אהבה ששם סוד החרב לד' וכ"ז בבהמה שמבריאה אבל בעופות הוא בצפורן וי"ל עפ"י מ"ש בזוהר ויקהל ר"ח ובמק"מ ובק"י שהצפרנים בחינות ארגמן והם ביצירה ועשי' ומ"מ המה דינים קדושים ולכן מולקים בהם העופות שביצירה כנ"ל:
ועוד יש לי הרהורי דברים בענין העופות שהם ביצירה עפימ"ש בע"ח שער סדר אבי"ע פרק גד"ה [הובא בדברינו בריש בתי הנפש] ותוכן הענין בקיצור כי יש ב' מיני זיוגים לאו"א דאצילות האחד כשנכללין ב' הפרצופין כאחד בינה ותבונה והוא לתת מוחין לזו"נ דאצילות להוליד נשמות לבריאה, והזיוג השני בבחינות יש"ס ותבונה בבחינות והאם רובצת על האפרוחים ומזיוג זה אינו נמשך מוחין גמורין אל זו"נ והוא רק לתת מוחין לאו"א דבריאה ולזו"נ דשם להוליד המלאכים אל היצירה, עי"ש ועם הנ"ל תבין ענין נפלא בענין יצירת העופות למה אינם מולידים בנים כמו האדם והבהמה, רק מטילים ביצים ואח"כ מחממת אותן ויוצא הולד שהוא האפרוח, ולהנ"ל י"ל בדרך אפשר כי שורש האדם והבהמה בזיוג זה העליון שהוא לידה ממש אבל העופות אפשר שורשם מזיוג זה התחתון שאינו רק בבחינות והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים, ולכן אינם מולידים רק מחממים את הביצים ועי"ז שולחת הארותי' ומחי' ויוצאים עי"ז לאויר העולם, ובזה תבין למה הבהמות בבריאה ועופות ביצירה כי מזיוג העליון נולדים נשמות לבריאה כי הבהמה לבוש האדם ובחינות הצלם מבריאה בסוד אדם ובהמה כמ"ש בבתי הנפש באריכות] ומזיוג התחתון נולדים מלאכים ליצירה שה"ס העופות והוא ענין נפלא בעהשי"ת:
יא הנה כבר ביארנו שהקרבנות בש"ק דמלכות והמנחות במלכות שבמלכות, וג"ר שבמלכות המה ג' עבודת פנימים שבהיכל שמן וקטורת ולה"פ, ואולם סדר ג' עבודת אלו הנה בזוה"ק כתוב כ"פ כי שמן וקטורת בסוד או"א וכבר הארכנו בזה בבית עולם ח"א פי"ג שהגם שנראה בכ"מ כי שלחן ומנורה חו"ב ומזבח דעת באמצע מ"מ כמה דרכים יש ודרך זה של הזוה"ק יוצדק מאוד לפמ"ש שמה בשם הגראז"ל שהיכל הוא בחינות היכל הרצון וג' הנ"ל שלחן ומנורה ומזבח בסוד היכלי רצון אהבה זכות שבהיכל הרצון בעצמו שנכלל בו ששה היכלות כמ"ש בזוה"ק. ויהי' לפי"ז שלחן בסוד היכל הרצון לכן נזכר תמיד קודם למנורה ולכן בו י"ב לחם בסוד י"ב חיות שבהיכל הרצון, ומנורה אהבה, ומזבח זכות ורבינו הגראז"ל כתב כי בג' היכלות אלו מתלבשים כח"ב, כתר בהיכל הרצון, וחכמה בהיכל אהבה, ובינה בבטן זכות ויהי' לפי"ז מכורה ומזבח אהבה וזכות חו"ב, ושלחן כתר ובו י"ב לחם נגד י"ג תיקונים שבכתר עם הבזיכין וגם הבאתי שמה מהגראז"ל שהיכל הרצון נגד א"א והכל מכוון לדרך אחד, ובזה תבין ג"כ למה היו שמן וקטורת בכל יום ביחד בהיטיבו את הנרות יקטירנה תרין ריעין דלא מתפרשין, אבל סידור לה"פ לא הי' רק בשבת בשעה שביעית אחר המוסף שאז מתחיל עליות הז"א לדיקנא דא"א כידוע שה"ס י"ב לחם עם הבזיכין י"ג תיקוני דדיקנא **(הנה כ"ז לדרך מ"ש בח"א בספרי בית עולם שג' כלים שבהיכל בחינות ג' רישין דא"א אבל לדרך מ"ש שם בחלק ב' שההיכל בחינות או"א וקה"ק בחינות כתר וא"א הנה לדרך זה אין אנו מרמזין בשום פעם לעליות ז"א למעלה לדיקנא או לאו"א לאשר עיקר סוד העבודה במלכות זולת ביוה"כ שאז גם המלכות עולית לדיקנא לכן עשו מעשה העבודה בקה"ק כאשר יתבאר אי"ה לקמן:)** והנה שמן בחכמה ידוע. וגם קטורת נגד הבינה כי קטורת לברר הבירורין מק"נ כמ"ש האריז"ל בסוד י"א סימנים נגד י"א אלופי אדום והמה מן המלכים שמלכו בארץ אדום היא הבינה, וידוע כי שמן בחשאי ויין לארמא קלא כי הבינה קול גדול ולא יסף ולכן הקול יפה לבשמים, וכ"ז למטה בינה שבמלכות, וביוה"כ שהמלכות עולית לבינה למעלה הי' הקטורת דקה מן הדקה. והנה כמו כן כבר ביארנו למעלה פרק ד' שכ"ז בסוד הנזכר בס"י בכ"ב אותיות שבנפש ג' וזי"ן וי"ב וביאר שם הגראז"ל שהג' בג"ר וזי"ן בש"ק עם עטרת הברית וי"ב במלכות בסוד י"ב ר"ח שהם במלכות יו"ט שניתן לנשים כידוע, וביארנו כי לכן הקרבנות שהמה ג"כ בנפש ממלכות יש בהם ג"כ ג"ר שמן וקטורת ולה"פ, וזי"ן קרבנות בש"ק וי"ב מנחות במלכותה ומזה ראי' ג"כ לדברינו שהמנחות במלכות, ואולם מנין הי"ב מנחות ביאר הרמב"ם ז"ל בפרק י"ב מהלכות מעשה הקרבנות שהם תשעה מנחות ליחיד שהם ה' מנחות סולת ומחבת, ומרחשת, וחלות, ורקיקין, ומנחת חביתי כה"ג, ומנחת חינוך, ומנחת חוטא, ומנחת קנאות, הרי טי"ת, וג' לציבור, לה"פ ושתי הלחם ומנחת העומר, ועם מנחת נסכים יהי' י"ג מנחות, [לפמ"ש לקמן שהם נגד י"ב תיקוני דדיקנא ובז"א המה רק טי"ת תיקונים וי"ל כי הם נגד טי"ת מכחות ליחיד ובעת רצון נתוסף לו עוד ג' תיקונים מא"א שהם י"ג עם מזל הי"ג והם בסוד ג' מנחות הציבור כמ"ש אימתי עת רצון בשעה שהציבור מתפללין] והנה לה"פ ביארנו שהוא מן הג"ר שהם בהיכל שביארנו בבחינות ג' אמ"ש ואיך אנו חושבים אותם למטה בי"ב פשוטות, אבל לכי תידוק שפיר תראה כי הדברי' מכוונים ומתוקים כי כבר הבאתי בבתי הנפש דברי הגראז"ל שהכ"ב הנ"ל שורשם בג' רישין דא"א, זי"ן כפולות בזי"ן תיקונים דגלגלתא. וי"ב פשוטות בי"ב דדיקנא ששורשם ממ"ס. וג' אמ"ש במזל ונקה תיקון י"ג שהוא מתחלק לג' אמ"ש ומשם ג' בני חיי ומזוני שתלוים במזלא ושורשם מאוירא עי"ש בס"ד עם ביאור הגראז"ל, ולכן כמו כן בכאן יש י"ב מנחות ולחם הפנים היא הי"ג שבהם בעצמם ג' אמ"ש וג"ר [הגראז"ל אזיל לשיטתו שמזל הי"ג הוא היותר גדול הגם שמדברי האריז"ל כראה שמזל השמיני הוא היותר גדול ועי"ן פנים לתורה.] ולכן לה"פ היא מן הג"ר שבהיכל וגם המה מן השלשה הכי נכבד כמ"ש למעלה שלה"פ בבחינות הכתר ולכן נזכר תמיד השלחן קודם, ונכלל בלה"פ עוד הב' הנותרים מכורה ומזבח והם ג' אמ"ש ובסוד בני חיי ומזוני שתלוים במזלא שהם נגד מנורה ושלחן וקטורת כמ"ש רבינו האריז"ל בלק"ת תרומה כי מנורה חיי כי החכמה תחי' בעלי'] ושלחן מזוני וקטורת בני עוצרת המגפה, ובזה תבין ג"כ למה הי' י"ב לחם בלה"פ עפמ"ש בבתי הנפש פי"ט בשם הגראז"ל שבכ"מ בחינה המשלמת כוללת כל הראשוני' שלכן בתרי"ג מצות מצות המילה משלמת התרי"ג וכוללת תרי"ב מצות הקודמים בסוד ברי"ת וכן בי"ג מצות פנימים מצוה הי"ג מילה נכרתו עלי' י"ג בריתות וכן ביארנו שם שלכן בשבת שהוא לדרך אחד מצוה המשלמת לי"ג נזכרה י"ב פעמי' בתורה, וכן כתב הגראז"ל שי"ב תיקונים נגד י"ב שעות הלילה, ומזל הי"ג כולל בעצמו י"ב שעות נגד י"ב שעות היום כי מזל ונקה נגד היסוד. הנה מעתה תבין באר היטב למה הי' בלה"פ י"ב לחם נגד י"ב מיני מכחות הקודמים לו וכן תבין למה הי' מסדרין את הלה"פ בשבת אחר המוסף [חוץ מן הטעם שכתבתי למעלה] לאשר סוד המוסף ביסוד כמבואר בזוהר בראשית י"ז ובהשמטות התיקונים וגם לה"פ ביסוד בסוד מזל ונקה בסוד וקנ"ה הכל שהוא ביסוד כידוע מהאריז"ל:
יב ואולם בענין י"ב מיני מנחות נלע"ד סדר אחר ממ"ש הרמב"ם ז"ל כי לדבריו ז"ל קשה לי למה לא מנה גם את לחמי תודה ואיל נזיר הגם שהם קדשים קלים הלא גם השלמים קדשים קלים נחשבין בין הקרבנות ואם מפני שלא נקרב מאתם כלל על המזבח הלא גם שתי הלחם ולה"פ לא נקרב מהם על המזבח ומ"מ נקראו מנחות מפני שיש להם מתיר הנקרב על המזבח בלה"פ הבזיכין, ובשתי הלחם הכבשים מתירין אותן וכן הוא בתודה ואיל נזיר שהקרבן מתיר את הלחם, ולכן נלפע"ד שכל ה' מנחות שבויקרא סולת מחבת ומרחשת חלות ורקיקין כולם נחשבין למנחה אחת שהם באים בנדר או בנדבה שלא ע"י חטא או שום סיבה, ואולם נראה לי להוסיף מנחת כהנים שהיא כלה כליל משונה ממנחת ישראל והיא נחשבת שמה במשנה מנחות [אבל מנחת נכרים ומנחת נשים שנזכרה שם במשנה אין לחשוב שאין שום שנוי בעבודתן.] וכלפי מ"ש בריש החלק הזה שיש בקרבנות ג' חלקים עולה כלה כליל וחטאת נקמצת והנותר לכהנים והיא ימין ושמאל, ושלמים באמצע קדשים קלים נאכלין לבעלים כמו כן במנחות שהם בכללות במלכותה נחלקים ג"כ לג' אלו [כי היא משלמת לכל הג' קוים] ויהי' לפי"ז ד' מנחות שכולם כלול חביתין, ומנחת חינוך, ומנחת כהנים, ומנחת נסכים, וכולם בימין בכהנים וגם מנחת נסכים ביארנו בסוד כוס של ברכה הניתן בימין בעולה ושלמים, וד' מנחות הנקמצות בשמאלה מנחת העומר, וה' מנחות שבויקרא כנ"ל, ומנחת חוטא, ומנחת קנאות ובאמצע ג"כ ד' מנחות ולכן כולם באים עם שלמים, ב' הלחם ומלואים ואיל נזיר ותודה, ובזה תבין ג"כ למה ד' בחינות לחם הנ"ל דם הקרבן מתיר אותם לאשר ביארנו הקרבנות בדכורא ומנחות במלכות ועיקר דבוקה בדכורא הוא בקו האמצעי כידוע כמ"ש וכנפיהם פרודות מלמעלה והיא נדבקת בג' מקומות בדת"י והיא בעצמה הרביעית והם הד' הנ"ל והוא בסוד י"ג ת"ד שהם ג' הויות י"ב אותיות כידוע, ולה"פ הוא מז"ל הי"ג שכולל כולם כנ"ל, וכבר ביארנו למעלה כי בבחינות קו האמצעי יש ב' בחינות מכוסה ומגולה שביארנו שהם נגד קדשי קדשים, וקדשים קלים וכמו כן במנחות שבקו האמצעי יש ב' מנחות קדק"ש נגד י"ה שבשם והם שתי הלחם ומלואים, וב' מנחות קדשים קלים תודה ואיל נזיר נגד ו"ה שבשם ודו"ק:
ואולם להבין ענין השמן ויין שבמנחות כי השמן והיין בסוד מוחין דחו"ב והטעם שבאים רק עם המנחה תבין עמ"ש הגראז"ל ביהל אור ויקרא הבאתיו בבתי הנפש פ' כ"א וז"ל שם י"ג מכילין וענינם כי בז"א בעצמו הם ע"ס ועם ג"ר עצמם שהם נכללין בו לפעמי' הם י"ג ולכן נעשה בו י"ג תיקונים, משא"כ בלא ג"ר ונוקבי' הוא ט"ס לבדו וג"ר לא שריין בי' בלא נוקבי'. וז"ס תתן אמת וכו' שהן בפסוק אחד והן ג' אבהן למעלה, וימי קדם דסלקא למעלה למעלה הנוקבא ששם שורשה ברדל"א, וכן ישוב ירחמינו שהוא ג"ר שלו ג"כ בפסוק אחד עכ"ל הזהב ועמ"ש בבית עולם בביאורו הנה אתה רואה כי טי"ת דז"א המה ש"ק עם ג"ר שלו בעצמם אבל ג"ר האמיתים מכח"ב באים ביחד בעת שהנוקבא מתוקנת כי ג"ר לא שריין בי' בלא נוקבי'. וממילא תבין כי דוקא במנחות סוד המלכות באים המוחין יין ושמן חו"ב. והכלל העולה מכל מ"ש בפרקים אלו שהמנחות במלכות שבמלכות וכ"ז בשורשן אבל עצמות הקרבנות מבריאה בבחינות דכורא ועצם המנחות ממלכות דבריאה מארץ החיים, ובכן אבוא בעזר השי"ת לבאר ענין מדות המנחות שהם עשירית האיפה וכן מדות היין והשמן שהי' לוג שמן לכל מנחה ובמנחת נסכים ששה לוגין לפר וד' לאיל וג' לכבש:
יג הנה בגמ' מנחות ע"ז ושבועות ט"ו איתא במשנה התודה היתה באה מן חמש סאין ירושלמיות שהן שש מדבריות שהן שתי איפות והאיפה שלש סאין כ' עשרון עשרה לחמץ ועשרה למצה, ובמצה ג' מינים חלות רקיקין ורבוכה נמצאו שלשה עשרונים ושליש לכל מין ומין ושלש חלות לעשרון, ובמדה ירושלמיות הי' שלשים קב ט"ו לחמץ וט"ו למצה, ט"ו לחמץ קב ומחצה לחלה וט"ו למצה ובמצה ג' מינים נמצאו חמשה קבין לכל מין ושתי חלות לקב עכ"ל הגמרא וכן בעירובין דף פ"ג ע"ב דשיעור חלה כדי עיסת מדבר עשירית האיפה שהן זי"ן רבעים קמח ועוד מדבריות שהן ששה רבעים ירושלמיות, והיינו כי רובע הוא רובע הקב שהוא לוג, והנה באיפה ג' סאה, ובסאה ששה קבין, ובקב ד' לוגין נמצא באיפה ע"ב לוגין ועשירית האיפה הוא זי"ן לוגין וחומש מדבריות שהן ששה ירושלמיות והנה לבאר מעט בסודן של דברים אקדים מקודם דברי רבינו האריז"ל בלק"ת ישעי' שיש ג' מיני מדות בתורה כמ"ש לא תעשו עול במדה במשקל ובמשורה מדה הוא אמה המודדת באורך וברוחב, ומשורה היא כלי המדה המחזקת דבר הנמדד בתוכה כמו סאה וכדומה, ומשקל ידוע, וביאר שם שהם נגד אותיות השם ובסוד אור מים רקיע, חכמה ובינה וז"א, שבחכמה סוד האור והמשקל בסוד היו"ד שהיא אבנא למשקל בי' וכאשר נכנסת הטיפה באמא נעשית בסוד מים וצריך המשורה למדוד, וכאשר נולד הז"א נעשה בסוד רקיע ושם צריך אמה וקו המדה עי"ש דברי קדשו, והנה ידוע כי אבי"ע בסוד ד' אותיות השם לכן ממילא נוכל לומר כמו כן כי באצילות שם סוד האור והמשקל, ובבריאה ששם מקנן אמא עילאה שם סוד המדידה במשורה אבל ביצירה ששם מקנן הת"ת שם המדידה בקו המדה באמה המודדת ובזה נוכל להבין מ"ש האריז"ל ששיעור קומה הוא ביצירה בסוד גדול א' ור"ב כ"ח רל"ו אלפים פרסאות ולהנ"ל יובן כי שיעור קומה מיוסד על קו המדה וההי"ב וזאת ידוע ומפורסים בספרי' כי כל מה שאנו מבארים מדות למעלה הכל הוא ענינים רוחנים לא נשיגם בגשם עכור רק הוא בחינות גבול להאור שלא יתפשט לבלי תכלית ואף גם זאת לא הותר רק בבי"ע ולא באצילות חלילה וחלילה ומ"מ גם באצילות יש רושם ושורשו הנבראי' בדקות גדול הגם שאין ערך ויחס בינם לנבראי' והכתוב בעצמו אומר בצלם אלקים ברא אותו הגם שאין ערך ויחס חלילה מ"מ לאשר כל אבר ואבר יש לו שורש למעלה בצלם העליון ואין צריך להאריך כי הוא מבואר בספרים הקדושים:
והנה מקודם צריכין אנו לבאר למה הוסיפו בירושלי' על המדות ושינו מדות שהי' בימי משה הלא דבר הוא אך הענין י"ל כי ידוע כי פני משה כפני חמה כי משה רבינו ודורו הי' בחינות דכורא ולכן לא באו לארץ, ובאי הארץ הי' בסוד המלכות פני יהושע כפני לבנה, ועכ"ז כל משך ימי השופטים הי' עוד הארת משה רבינו מסוד הדכורא עד שעשו להם מלך ובאו לירושלים שאז הי' הנוקבא בשלימותה אז נעשו מרכבה גמורה אל המלכות ובזה תבין שלכן מה שהי' מקודם שמה סאין בסוד וא"ו שבשם עשו ה' סאין נגד ה"א אחרונה ונכנסו הששה בחמשה וזה היחוד, וכ"ז בקומת המלכות כאשר היא שוה לת"ת והוא בשבת ויו"ט אבל בימות החול היא רק חצי הת"ת בקומתה והיא רק איפה אחת שהיא ג' סאה מדבריות נגד נה"י ששם כל קומתה, כי איפ"ה בגמ' אל אדנ"י שהוא שם של המלכות וכן אפ"ה חסר בגמ' אלקים, והנה במלכות לבדה ע"ס ומדת מלכות שבמלכות היא עשירית האיפה ולאשר ביארנו שהמנחות במלכות שבמלכות לכן מדתן מכוון עשירית האיפה, והנה כל מה שאמרנו כאן הוא רק בבחינות שכלי ומחשבה לא בעצם חלילה [כי הלא מה שאמרנו שכל וא"ו נעשו ה"א סאין כך תוכל לומר שוא"ו לוגין נעשו ה"א והוא רק במחשבה שכל וא"ו נעשה ה' והבן.] ואולם עיקר ענין המדות הותר לנו לומר בבריאה כי הנה המלכות יורדת לבריאה בסוד הכסא שכולל כחב"ד דבריאה, וכבר הבאתי בבית עולם דברי האריז"ל כי בעולם הבריאה אין יורדת המלכות רק בבחינות מלכות שבמלכות כי לאשר הבריאה עם האצילות באחדות כמו או"א לכן יורדת שמה בכל קומתה, ולכן לאשר קומת המלכות ביארנו בסוד האיפה הנה היא מתלבשת בג"ר דבריאה בסוד הכסא ובכללות בסוד א"א התופס בקומתו כל עולם הבריאה והוא פנימיות הבריאה ובפרטות מתחלק האיפה הנ"ל לג' סאין ג"ר דבריאה ובכל סאה ששה קבין הוא ש"ק דזעיר דבריאה כי זעיר מקבל מוחין דאו"א וא"א א"כ כולם מתחלקים לש"ק] כי הק"ב בסוד ז"א כי ק"ב גמ' ג' מלואי השם ביודין בההין באלפין שהוא נגד ג' אותיות יק"ו שבשם שז"א כוללם ונוקבי' בה"א אחרונה **(והנה ידוע כי הז"א עיקרו רק ששה קצוות לכן המה ששה קבין וג' מוחין המה מעצמותו כי חג"ת נתעלים לחב"ד ונעשה טי"ת וזה טי"ת תיקונים דדיקנא דז"א [ובעת רצון שנמשך לו מוחין דגדלות מלמעלה נעשה לו י"ג תיקונים] ואפשר ז"ס טבילת ב"ק שהוא נגד יסוד שמושך מהדעת ומהדיקנא לכן תיקנו תשעה קבין והוא בשפיכה ובזריקה כמ"ש וזרקתי עליכם מים טהורים משא"כ כל הטבילות למעלה בבינה ששם הסאה מ"ם סאה מים שכל גופו עולה בהם כי שם עולה הז"א במ"נ לתוך יסוד דבינה ששם מ"ם סתומה:)** וכן בכל ספירה דז"א יש ד' אותיות השם שהם חי' ונר"ן לכן כל קב ד' לוגין ותהי' הנוקבא בסוד הנפש לוג אחת בחינות מלכות דבריאה, והנה מבואר בזוהר פנחס שרביעית ההין היא במלכות רגל רביעי דכורסיא כידוע, וגם ידוע שיש במלכות כמה בחינות עשירית ושביעית ורביעית וכן ברביעית יש ב' בחינות כי לפעמי' נחשבת רביעית לכל ספירה דז"א ולפעמים נחשבת רביעית לכל קומת ז"א והענין י"ל עפימ"ש הגראז"ל בס"י מ"א פ"א בענין נר"ן דז"א כי בנשמה דז"א יש בכל ספירה שם הוי' אחד והוא בכל ספירה בנקודה אחרת בנקודות הידועים, וברוח יש שם מ"ה במלוי יו"ד אותיות בע"ס בכל ספירה אות אחת [ביאר בכ"מ בי יו"ד בג"ר, ה"א בחסד ונצח, וכן ה"א תתאה בגבורה והוד, ואות וא"ו ב' הווין בת"ת ויסוד והאלף במלכות באמצע בין ת"ת ליסוד היכל הקודש באמצע] ובנפש הוי' פשוטה בכל הקומה, ג' אותיות יק"ו בג' קוים שלו והא תתאה במלכות, והכלים המה עשר שמות שאינם נמחקים והכנוים כמו רחום וחנון בלבושים, ושארי הכנוים כמו שלחן ולחם המה בהיכלות עי"ש. וכן כתב בליקוטים [צ"ע גדול בזה להשוות דברי הגראז"ל בזה עם דברי האריז"ל בשער השמות ועכ"פ צ"ל כי כ"מ שנזכר בדברי האריז"ל בשער השמות הכל הוא על הנשמה והכלים אבל הרוח והנפש לא נזכרו שם וסמך א"ע על מ"ש במקום אחר ששם מ"ה ברוחא פנימיות הספירות רק שמדברי האריז"ל נראה שהרוחא הוא בחינות נקודות וכאן נראה שהנקודות בנשמה אבל נראה שזה ענין אחר כי שם בע"ח הכוונה על השמות שהם בעצמם מנקודות בציור אותיות כמ"ש בשער טנת"א וכל דברי בדרך אפשר.] הנה לפי הנ"ל תבין כי בבחינות המוחין ונשמה היא חלק מד' מכל ספירה שיש בכל ספירה מז"א הוי' שלימה והיא משלמת תמיד אות הרביעי. ובבחינות הרוחא שהוא שם מ"ה עשר אותיות הנה היא יש לה אות אחת משם מ"ה והיא בבחינות עשירית מכל קומתן שהם עשר אותיות ובה אות אחת. [וכיוצא בזה כתוב בע"ח כי בערך גדלות א"א התופס בקומתו את כל החמשה פרצופין תהי' המלכות בחינות עשירות לנגדו וכבר ידעת כי א"א בסוד שם מ"ה ודו"ק] ובבחינות הנפש שיש בכל קומת ז"א הוי' פשוטה ובה אות רביעי ה"א אחרונה תהי' לפי"ז בבחינות רביעית, ויש עוד בחינה כמ"ש עד חצי המלכות והוא בבחינות הכלים שהיא תופסת חצי קומתו דז"א:
יד ועפ"י הנ"ל לבוא לבאר מדות המנחה שהיא עשירית האיפה וכבר ביארנו בפרק הקודם בבחינות שורשה באצילות במלכות שבמלכות, שהמלכות בחינות איפה ומלכות שבמ' עשירית האיפה וכמו כן יתבאר לנו בכאן כי גם עצמות המנחות שביארנו בבחינות מלכות דבריאה ארץ החיים יהי' ג"כ מדתה עשירית האיפה בבחינות נפשה ורוחה כי בבחינות רוחא בחינות שם מ"ה שסודו מא"א הכולל ג' רישין חב"ד ג' סאין וכן בבחינות היכל קודש הקדשים שכולל ג"ר והיא פנימיות כל ההיכלות בחינות רוחא הנה בבחינה הזאת המלכות עשירית האיפה, והנה ג' סאין ע"ב לוגין ועשירית האיפה זי"ן לוגין וחומש מדבריות, ובמדה ירושלמיות נעשו ששה לוגין שהוא קב וחצי ולאשר ביארנו כי ז"א ששה קבין א"כ קב וחצי היא רביעית הת"ת והיא בבחינות הנפש. הרי בחינות הרוחא וגם בנפש בשניהם היא עשירית האיפה והטעם למה בבחינות הרוחא אני חושב מדבריות, ובבחינות הנפש אני חושב ירושלמיות שעשירית האיפה בירשלמיות היא רק קב וחצי. י"ל עם דברינו למעלה שמדה מדבריות בזעיר. וירושלמיות בנוקבא ולכן בבחינות שם מ"ה בבחינות הרוחא נמדדת בדכורא במדבריות ובבחינות הנפש שהיא בנוקבא נמדדת בירושלמיות ודו"ק [רק שבחינה הזאת עשירית האיפה שברוחא צריכין אנו לחשוב בכללות לפי ערך א"א שכולל כל עולם הבריאה בקומתו וכמ"ש האריז"ל שבערכו המלכות עשירית ודו"ק]:
וכ"ז בבחינות נפש ורוח אבל בבחינות המוחין שהיא רביעית מכל ספירה שבז"א שיש בכל ספירה שם הוי' ולאשר ביארנו כי הז"א ששה קבין תהי' המלכות בבחינה הזאת לו"ג רובע הק"ב. ולכן היין והשמן שבמנחות שביארנו בסוד מוחין מדתן בלוגין והכל מכוון מאוד. ובזה תבין ג"כ למה מדות היין והשמן במדות דקות והסולת במדה גדולה, כי כן הכלים שלה בערכה גדולים ואורה מועט כמ"ש נשים דעתן קלות וכמ"ש האריז"ל בענין הכתר שלה שכלי כתרה גדול מז"א ואור כתרה קטן ממנו הרבה. ולכן בבחינות גופה היא מחצית הז"א ובבחינות נפשה ורוחה היא עשירית ממנו ובבחינות המוחין היא עשירית מכל ספירה הפרטיות שלו [ואולם חוץ מזה יש לומר טעם אל השמן ויין בחינות מוחין במדות קטנות עפימ"ש בגלגולים פט"ו כי המוחין גדולים רק באיכות אבל בכמות קטנים כנראה בחוש בגשמי הגם כי אין אנו יודעים ברוחני מהו גדול ומהו קטן והכל לשבר את אוזן הגשמי] ויש עוד בחינה בערך הכלים שהיא חצי קומתו שהוא ששה קבין והיא שלשה קבין י"ב לוגין מדת ההין וכמו כן ביארנו למעלה באצילות בבחינות ששה סאה והיא איפה אחת ג' סאה והוא בסוד הכלים, ואולם מכל יתר הבחינות שאמרנו בכאן לא נמצא שמה כלל והטעם י"ל כי באמת אסור לתת שום מדה באצילות אבל בבחינות הכלים שיורדים לבי"ע כמ"ש האריז"ל שג' כלים דזו"נ יורדים לבי"ע, הפנימי לבריאה והאמצעי ליצירה והחיצוני לעשי' לכן נמצא מדה בבחינות הכלים וכל דברי בדרך אפשר והשי"ת יעזרינו ע"ד כ"ש שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו חלילה:
הרי נתבאר שהמלכות דבריאה בבחינות לוג [בבחינות הנשמה] והלוג מתחלק לששה ביצים או לד' רביעית שכל רביעית הוא ביצה ומחצה ובה נסתיים מדות הלח ובה רוב מדות שבתורה וי"ל שזה בסוד ב' רבין דקביעין תחותה בסוד מט"ט וסנד"ל יצירה ועשי'. ששה ביצים נגד וא"ו יצירה וד' רביעית בחינות עשי'. וסימן לכל המדות שביארנו הוא יו"ד ה' היינו היו"ד במלוי וה' בציורה שהיא ד"ו כידוע ותהי' היו"ד הראשונה בחינות ג' סאה איפה אחת כי היו"ד יש לה ג' קוצין רישא וגיזעא ושבילא, והוא"ו שביו"ד היא ששה קבין והדל"ת הוא ד' לוגין. ולאשר סוד שם ע"ב הוא ביו"ד לכן ביו"ד הנ"ל ע"ב לוגין כי איפה ג' סאין ובסאה ששה קבין וקב ד' לוגין הרי ע"ב והלוג מתחלק לד"ו פרצופין שבה"א:
והנה לפי דברינו הנ"ל שסוד הסאה בג"ר דבריאה ותהי' הבינה בחינות סאה יתבאר לך מדות המקוה מ"ם סאה והנה ענין המ"ם ידוע לאשר סוד המקוה ביסוד דבינה ששם ביסודה מ"ם סתומה [עיין מ"ש בח"א פ"ה דבר נחמד בזה בשם הגראז"ל] כידוע ואולם טעם מדת הסאה יתבאר עפ"י דברינו בכאן. וכן יתבאר לך למה שיעור קרקע בית סאה נו"ן אמה לאשר הסאה בבינה ושם סוד נו"ן שערי בינה. ולכן בכלאים השיעור הוא עשר אילנות לבית סאה שהוא ע"ס דז"א וכ"ז דוקא בנטיעות ילדות וגפנים בסוד ז"א אבל באילנות גדולים וזקינים בסוד ג"ר שיעורם ג' אילנות לבית סאה:
**(והנה הביהמ"ק הי' ת"ק מאות אמה על ת"ק מאות אמה. ות"ק הוא עשר בית סאה באורך. וכן ברוחב עשר, הרי הי' הביהמ"ק עשר פ' עשר שהם מאה בית סאה הי' מחזיק ההר הבית בסוד כל קומת הקדושה ע"ס שכ"א נכלל מעשר הם מאה וכן הי' גובה המקדש מאה אמה. ואולם המשכן הי' מאה על נו"ן שהם סאתים כחצר המשכן שאמרו תמיד בגמרא. שהוא תרי ממאה מן הביהמ"ק וז"ס ויקחו לי תרומ"ה תרי ממאה כמו התרומה. ולכן עשה משה המשכן ששנותיו הי' ג"כ תרי ממאה משנות העולם. שהם משיתא אלפא ק"כ שנה:)**
והנה היין והשמן נגד ב' מוחין שמן בחכמה ויין בבינה והשמן נבלל עם המנחה ונקרב על המזבח והיין יורד בשיתין למטה שביארנו מן הזוהר שהוא בחינות ירידה לעולמות בי"ע והטעם י"ל כמ"ש למעלה שאצלה הגבורות יורדים למטה והחסדים עולים בסוד הוא העולה. והנה לאשר המה מוחין כפולים הבן בחכמה וחכם בבינה לכן באו הנסכים והשמן כפולים מן העשרונים ולכן בפר בחינות חג"ת נקודת סגול ג' נקודות ג' עשרונים היו הנסכים ששה לוגין וכן השמן. ובאיל נו"ה ב' עשרונים והנסכים ד' לוגין ובכבש יסוד עשרון אחד והנסכים ג' שהם ב' לוגין עם המכריע א'. והענין כי הלא סך כל הנסכים והשמן י"ג לוגין בסוד י"ג תיקונים המוזכר בכ"מ כי הם ששה באור ישר וששה באו"ח ואחד המכריע וביאר עוד הגראז"ל שה"ח נכללים ביסוד ה"א כמ"ש ויהי שירו חמשה ואלף כי האלף ביסוד. וכן הגבורות הרי י"ב ואח"כ בעטרת היסוד נכללין כאחד עיין בבית שער מ"ש בזה ומעתה הבין בזה כי לכן ביסוד ועטרת היסוד יש ג' לוגין בחינות התכללות החסדים והתכללות הגבורות וכללותן גם יחד בעטרת היסוד וכן תבין בזה למה גם השעיר נסכיו ג' לוגין כמו הכבש לאשר השעיר נתבאר לקמן אי"ה בדברינו שהוא בעטרת היסוד והבן. ויש לומר עוד פרפרת אם נחשוב סך כל הנסכים לפר ולאיל ולכבש שהם י"ג נגד י"ג תיקונים וא"כ יהי' ששה לוגין של הפ"ר עד מדת ור"ב חס"ד בגמ' פ"ר וכן ביארנו משם חכמז"ל שהפר נגד חס"ד לאברהם. ואח"כ ד' לוגין של האיל נגד תיקון. ואמת נ"ח לאלפים נושא עון. ובזה יתבאר לנו ענין שופר של איל כי סוד התקיעות מבואר מהאריז"ל להמשיך ש"ע נהורין מפנים העליונים ממדת ואמת ראש תיקוני האיל. וכבש נגד ופשע וחטאה ונקה. וידוע מהאריז"ל שמן מדת וחטאה סוד הפה יוצאין שבע הבלים ואפשר ז"ס שבע כבשים שבכל מוסף:
טו ונבוא בעהשי"ת לבאר ענין השעיר שיעדנו בפרק דלעיל כי רש"י ז"ל פירש בשם חכמז"ל ששעיר נגד יוסף כמ"ש וישחטו שעיר עיזים ובזוהר כתוב בכ"מ ששעיר נגד מלכות ולכן היה תמיד שעיר לחטאת כי חטאת במלכות ועיין בזוהר בראשית בהשמטות יו"ד ומכ"ד יחיד כד חב בעי לקרבא לכתחלה שעירת עיזים אלא כד לית לי' יקרב כשבה עי"ש. ואולם נלפע"ד להשות שניהן ולומר כי השעיר בעטרת היסוד שהוא בחינות יסוד וגם בחינות מלכות כי שם שורש המלכות ובפרט לפמ"ש למעלה שכל הקרבנות בדכורא והמנחות במלכות א"כ עכצ"ל שהשעיר במלכות שבדכורא בעטרת היסוד, ובזה יתבאר ג"כ למה השעיר נסכיו שוין לכבש כמ"ש בפרק הקודם:
והנה האריז"ל כתב כי לאה נכללת בדלת של אחד אבל מלכות רחל הוא פרצוף בפ"ע והיא בברוך שם כבוד וכן רבינו הגראז"ל ביאר כ"פ כי שמע ישראל הוא ש"ק דדכורא ואח"ד ביסוד וד' דאח"ד בעטרת היסוד ושם נכללת לאה בדכורא והענין ביאר בליקוטים כי לאה ורחל דו"נ שבמלכות וישראל ויעקב דו"נ שבז"א ובדכורא הדכורא עיקר אבל בנוקבא הנוקבא היא העיקר שהוא פרצוף רחל אבל לאה בחינות דכורא שבנוקבא נכללת בדכורא עמ"ש בבית שער פ"ז. ובזה י"ל כי כמו שביארנו בחי' השעיר בעטרת היסוד כן י"ל שבחינות השעיר הוא בלאה שנכללת בדלת דאח"ד בעטרת היסוד וידוע שלאה היתה ראוי לעשו איש שעי"ר ורק ע"י תפילותי' באה ליעקב והענין ביאר רבינו האריז"ל כי לאה היא דינא קשיא ולכן למטה בעולם התחתון נתאחזו בה החיצונים שהוא חוה ראשונה של אדה"ר בחינות קליפה לילית ורק ע"י יעקב ע"ה שת שתיקן חטא אדה"ר חזרה לקדושה ולקח ב' נשים לאה ורחל ומעתה תבין ענין השעיר שהוא בלאה שלכן הוא בחינות דינים כמ"ש בזוהר כ"פ וגם מתאחזין בו הקליפות כמ"ש ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירי"ם וכ"ז בקטנות בחינות תמנ"ע פלגש עשו אבל בגדלות נמתקת לקדושה גמורה. וכן תבין לאשר ביארנו כל מעשי דמים בדכורא יהי' גם השעיר בדכורא שבמלכות רק הלחם בנוקבא ברחל ודו"ק. ועיין עוד לקמן אי"ה בח"ג בענין יוה"כ יתבאר אי"ה ביתר ביאור:
ועם הנ"ל יש לי עוד פרפרת בענין פרים ושעירים הפנימים עפימ"ש האריז"ל בלק"ת שופטים בענין י"ח נשים שמותר למלך שיש כמה בחינות לאה בפנים שהם מלכות דאבא במקומו. ומלכות דאבא ביסוד דאמא ומלכות דאמא במקומה ומלכות דאמא המאירה לחוץ בחינות לאה החיצוניות וכבר ביארנו בבית עולם ח"ב בארוכה ענין ההיכל שהוא בסוד יסוד דאמא המתלבשת בז"א וגם ביארנו שהביהמ"ק נגד היכלות הבריאה וא"כ לפי דברינו בכאן בעצם הקרבנות בבריאה כמו הפר בחג"ת ובחינות השעיר נגד לאה העומדת נגד חג"ת וכ"ז בחינות חיצונית אבל פרים ושעירים הנשרפין בחינות מלכיות דאו"א בפנים לכן עבודתן בפנים בהיכל [אין זה ענין למ"ש למעלה בפרק ג' בענין קרבנות קדשי קדשים שסודם בפנים במוחין דאמא כי שם בשורשן במלכות דאצילות וכאן בעצמותן בבריאה] ולבאר אותן בפרטות אפשר לומר עפימ"ש הגראז"ל בכ"מ כי דיני הנקיבה כפולין לכן אפשר לומר כי הפ"ר במלכות דאבא ושעי"ר שסודו ב"פ מנצפ"ך בגימ' פ"ר או פר"ה עם ה' כללות הגבורות כמ"ש האריז"ל בסוד השעור"ה יהיה השעיר במלכות דאימא שהם שנים אחד בפנים ואחד בחוץ ולכן בפנים ב' פרים אחד פר כהן משיח במלכות דאבא במקומה. ופר העלם דבר במלכות דאבא במקום אימא כי טעות הסנהדרין בהוראה מפאת חסרון החכמה אורייתא מחכמה נפקית כמ"ש כי יפל"א ממך דבר פל"א עליון וקמת ועלית וכו' וסנהדרין עצמם בבינה כידוע שהיא המלך המשפט. אבל שעיר ע"ז במלכות דאימא במקומה וגם היא בפנים ומלכות דאימא בחוץ היא שעירים החיצונים כנ"ל. ואולם י"ש עוד ב' פר ושעיר לפני ולפנים וי"ל שזה בסוד יסוד ומלכות דא"א המתלבשין ג"כ במוחין דז"א כמ"ש בשערי ג"ע שכנסת ישראל מלכות הפנימיות שורשו מעטרה דא"א. ועוד י"ל לפמ"ש האריז"ל שם שיש ג' בחינות בנשים הנ"ל האחד מבחינות הקטנות והב' בבוא ש"ק דגדלות שאז הקטנות עם הגדלות מעורבין גם יחד והשלישי בבוא גדלות אמיתי ג"ר שאז נידחין הקטנות למטה, ולכן י"ל בזה כי הלא כל ענין החטא הוא מקטנות המוחין כמ"ש ונעלם ממנו ולא ידע ואח"כ בבוא מוחין דש"ק דגדלות אז יש בה ידיעה בסוף ומביא קרבן כי הגדלות מתקן את הקטנות אבל פר ושעיר של יוה"כ אפשר שהם מבחינות גדלות אמיתי וידוע כי מוחין אמיתים אינו יורש ז"א רק מא"א ועתיק לכן הם נכנסין לפני ולפנים עמ"ש לקמן בח"ב:
וכמו כן י"ל בשעיר החיצון שביארנו בבחינות לאה החיצוניות ששעירי צבור מבחינות מוחין דגדלות גמור ושעיר יחיד מבחינות ש"ק דגדלות עם הקטנות כנ"ל וכל דברי בדרך אפשר והנה בכל התורה היחיד יכול להביא כשבה או שעירה כמש"ל שהם ביסוד ועטרת היסוד כי שם בצדיק שמירת כל המצות כמ"ש הגראז"ל כ"פ [ועוד י"ל עפימ"ש האריז"ל שבחינות לאה הנ"ל יורדין למטה ליסוד ושם לא נמצאו מבחינות הכאה מלכות דאבא באימא כי כבר נסתיימו יסודות דאו"א לכן לא נמצאו שמה רק ב' בחינות לאה מאו"א ויתבאר אי"ה לקמן כי יסוד דאבא ג"כ בחינות כבש ובפרט כאן ביסוד דז"א לכן הם כשבה או שעירה] אבל בע"ז צריך להביא דוקא שעירה לסוד הנ"ל מבחינות לאה ששורשה מיסוד אימא ושם פגם ע"ז שפוגם במצות אנכי שביארנו בבתי הנפש ששורשה בלב. וכן הטעם שלמדו חז"ל שפרשת החטאת שבפ' שלח מיירי בחטאת ע"ז מדכתיב וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות אשר צוה ד' ביד משה ולמדו חכמז"ל שמיירי בע"ז כי אנכי ולא יהי' שמעו מפי הגבורה ואח"כ מפי משה הרי שהיא כנגד מצות אנכי. וכן כתב הבעש"ט זל"ה שע"ז פוגם בת"ת ושם ביסוד אימא אקי"ק פעם אקי"ק בגימ' אמת והמודה בע"ז פוגם באלקים אמ"ת וכן הציבור מביאין שעיר עיזים על ע"ז רק שהציבור מביאים שעיר פנימי והיחיד חיצוני כנ"ל ועם הנ"ל יש ליתן טעם על מה דאמרינן בגמרא יומא ע' דעבודת היום בטבילה ב' וסוף עבודת היום בשעיר הפנימי ותיכף אחריו בטבילה ג' בא אחריו השעיר החיצון מטעם שנאמר מלבד חטאת הכפורים מלמד שהן סמוכין זל"ז ולפמ"ש יש ליתן טעם זה כי הן מבחינה אחת הפנימי מלכות דבינה מבחינות הגדלות בפנים ביסוד דבינה. והשעיר החיצון הוא ג"כ ממלכות דבינה בבחינות הגדלות בחוץ בחינות פרצוף לאה האמור בכ"מ:
**(ודע כי הגראז"ל גורס שם בגמרא תחלה אילו ואיל העם ואח"כ שעיר החיצון וטעמו נלפע"ד עפמ"ש בזבחים צ' דפרים של חג קודמים לאילים. ואילים לכבשים וכבשים לשעירים אעפ"י שבכ"מ שעירי חטאות קודמים לעולות מ"מ שאני הכא דגלי קרא שכן נסדרו בתורה וא"כ אעפ"י שכאן בא האיל אחר הכבשים מדכתיב ויצא ועשה את עולתו ועולת העם מ"מ בסדר האיל והשעיר יותר טוב לומר שהי' כמו בכ"מ בקרבנות המוסף אילים קודים לשעירים. ואולם בכל סדר העבודות אשכנזית וספרדיות ובסדר העבודה להרמב"ם והרא"ש ז"ל בכולם כתוב תחלה השעיר ואח"כ האיל וצ"ל שאני הכא דגלי קרא מלבד חטאת הכיפורים מלמד שסמוכין זל"ז ולדברינו בפנים נתבאר טעמם של הדברים
ודע כי בגמרא ר"פ כל התדיר שם לא נאמר רק על קרבנות דחג שעולות קודמים לחטאת וכן הוא ברמב"ם ז"ל ובהגהות רעק"א שם כתב שכן הוא בכל המוספין וכבר העיר בזה בהגהות הרש"ש ועכ"ז נראה שהסכים עמו כדי שלא לעשות חלוקה בין המוספין וכתב שנלמד מס' יחזקאל שעולת הציבור קודמים לחטאות וצוה לעיין ברש"י יחזקאל מ"ה ומ"ו ואנכי בעניי לא מצאתי שמה מאומה ואולם לפימ"ש מקודם תראה כי כן גם דעת הגראז"ל שגורס תחלה אילו ואיל העם ואח"כ שעיר החיצון כנ"ל:)**
ובזה תבין ג"כ למה במוספין העולה קודמת לחטאת וכן בשעירי ע"ז פר העולה קודם לחטאת ובכ"מ חטאת קודם לעולה והענין כי החטאת מבחינות מלכות שהיא קודמת כמ"ש זה השער לד' כמ"ש בתיקונים כ"פ כי בזא"ת יבוא אהרן אל הקודש ובפרט כאן בקרבנות שעיקרם באו"ח ממטה למעלה וכ"ז בחטאת שהם למטה ביסוד ומלכות אבל בשעירי צבור ששורשם בבחינות לאה מלכות דבינה הנה היא גדולה בצד אחד מן הז"א ובפרט חטאות הפנימיות שביסוד אימא שבודאי גדולים מז"א לכן העולות קודמים לחטאות:
ואולם נלפע"ד שהיסוד דאבא המאיר למטה עד יסוד דז"א הוא בסוד כב"ש כמ"ש האריז"ל כי באבא סוד ש"ך והם ל"ב נתיבות חכמה בכלילות עשר והם הנתיבות כפולין כמ"ש בס"י וא"כ הוא ב"פ ש"ך בחינות כב"ש ב' ש"ך. ועיין מ"ש למעלה בפרק ג' בסוד השלמים ששורשם מיסוד דאבא שלו"ם רב ושם סוד שלמי ציבור ב' כבשים. וכן סוד ב' כבשים דמוסף שבת כי שבת מסוד יסוד דאבא עמ"ש בבית מועד פ"א בזה וגם האריז"ל כתב כי ב' כבשים ב' יסודות דזו"נ ולדברינו הנ"ל י"ל ג"כ שהם ב' יסודות דאבא וז"א וגם בחול בכבש התמיד יש כעין בחינה זו בסוד שנים ליום כנגד היום ואמרו חכמז"ל שיגעו נביאים הראשונים שתהא חמה מכוונת בפתח היכל בניסן ותשרי כי פתחה של היכל ביארנו בסוד יסוד דאימא ואור החמה המאיר לחוץ מיסוד דאימא בסוד יסוד דאבא ואפשר זהו ענין הנברשת של זהב שעשתה הילני המלכה שתהא חמה מכה בה והוא ג"כ בחינות עול"ת תמיד שפירש האריז"ל בסוד תול"ע שם הראשון דמ"ב חסד יומא דאזיל עם כלהו יומי בסוד אור הראשון והוא בחינות חוט של חסד המאיר בכל יום בקרבן של שחר והוא רק הארה המאיר מיסוד דרק דופן אבל בשבת מאיר עצם האור מיסודות דאבא וז"א ב' כבשים. והשי"ת יעזרינו לראות בבנין בית המקדש על תלו וארמון על מכונו ושם נעלה לפניו שעירי חטאת וזבחי רצון תמידים כסדרן ומוספין כהלכתן אמן כיה"ר או"א:
בית הקרבן חלק שלישי
א הנה בחלק שני ביארנו ענין הקרבנות וחלוקיהן לכל משפטן בין עולה לחטאת ושלמים וכל מיני הקרבנות והמנחות למיניהם, ומעתה הבא נבא בעהשי"ת לבאר פרטי עבודת הקרבנות, הנה יש בכל קרבן ד' מיני עבודות שנאסרו לזרים זריקה קבלה הולכה וכ"ז בדם. ואח"כ הרביעי הקטרה באימורין ובשר, ובזה נלפע"ד כי הגם שביארנו ענין הששה קרבנות בש"ק דמלכות זה רק בחינות ההקטרה אבל עבודות הדם ירמוז לדכורא ולכן הם ג' עבודות בדם נגד יה"ו דז"א והרביעי ה"א אחרונה במלכות רגל רביעי והיא ההקטרה. והנה בארנו בח"א בתחלתו כי ענין הקרבן בסוד אדם ובהמה מ"ה וב"ן דו"נ, ז"א ומלכות וכן בעולמות, אצילות עם הבריאה, והוא ג"כ בחי' מלכות המתפשטת בבריאה והיא עולית ע"י הקרבן ומתיחדת באדם דאצילות וע"י עליות המלכות כל העולמות נתעלים כמ"ש דוד המלך ע"ה ארוממך ד' כי דליתני כי דוד בחינות יסוד הבנין כשמעלים אותה מתרומם כל הבנין. וכן באדם ע"י הקרבן שמקרב ומעלה בחינות נפש הבהמיות נתעלים כל בחינות נר"ן שבו. וז"ס הסמיכה שסומך ידו כי ע"י הסמיכה מתכללת הבהמה בכללא דאדם וכן מצאתי בספרים. והנה ז"ס הסמיכה והוידוי וזריקת הדם שכולם מכפרים על האדם וכולם בדכורא כאשר מתכללת בדכורא ולכן מכפרים על האדם. אבל ההקטרה במלכות ולכן היא רק שירי מצוה כי היא טפלה לדכורא והכלל העולה כי ג' עבודות הדם קבלה הולכה זריקה נגד יה"ו דדכורא ולכן אינם רק ביום אבל ההקטרה במלכות זמנה כל הלילה כמ"ש היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה:
ויהי' לפי"ז קבלה בחכמה והולכה בבינה וזריקה בת"ת ויסוד כי קבלת הדם ירמוז לחכמה בחינות מושכל ראשון שצריך לקבל מרבו אבל הבינה היא שמבין דבר מתוך דבר ע"י התפשטות מחשבתו לאורך ולרוחב בסוד הה' כמ"ש הגראז"ל בליקוטים וזה ענין ההולכה. וז"ס עץ החיים מהל"ך ת"ק פרסאות שה"ס התפשטות הבינה בה"ק חגתנ"ה עד היסוד ששם הזריקה ועיין מ"ש בבית שער באריכות ואמרינן בגמרא לענין פיגול שאין נקרא הולכה כ"א כשהולך ומתקרב לצד המזבח ולא כשהולך לצד אחר כי עיקר הלימוד צריך להיות כדי לשמור ולעשות וזה תורה לשמ"ה לש"ם ה' שהיא המלכות והוא המזבח ששם התכלית של כ"ד כל הנחלים הולכים אל הים והוא אש המזבח ששם נשרפין וחוזרים ומתחדשים בסוד נהר דינור כמ"ש בח"א בארוכה. ואח"כ הזריקה ביסוד ידוע כי הוא הזורק על המזבח ולכן הזריקה הוא על יסוד המזבח בסוד יסוד דמלכות והוא היחוד. והנה אמרו בגמ' בהולכה שהיא עבודה שאפשר לבטלה שישחוט ויקבל סמוך למזבח, והענין י"ל כי ידוע אשר יסוד דאבא [ששם סוד הקבלה] מתפשט עד סיום יסוד דז"א והקטרה במלכות ידוע ולא צריך לארכא ולכן זמנה בלילה (ואולם גם בהקטרה יש חילוק כי בחינות המתיר צריך לקרוב ביום ויתבאר אי"ה לקמן):
ב והנה אמרו חכמז"ל מקבלה ואילך מצות כהונה והענין י"ל עפימ"ש כי הקבלה תרמוז על החכמה כי משם מתחיל בחינות ימין ושמאל כי בכתר אין ימין ושמאל. והנה בחכמה בחינות ימין דא"א משם שורש הכהן כידוע. אבל השחיטה תרמוז על הכתר והכל שוין בה ישראל וכהן והענין י"ל כי השחיטה הוא בחינות העדר הבע"ח וחזרת החיות לשורשו כמ"ש רבינו הרמ"א ז"ל בתורת העולה. וכבר הבאתי למעלה בבתי הנפש כי ג"ר כח"ב ה"ס, העדר וחומר וצורה, כי בכתר בחי' העדר בפי החוקרים, ובפי המקובלים בחינות אי"ן. ובחכמה מתחיל הישות בחינות חומר קדמון. ובבינה מקבלים הצורה. והנה ענין הקרבן בחי' מסירת נפש ועליות מ"נ למעלה שצריך לבוא מקודם לבחינות אי"ן ועי"כ יכול לעלות במ"נ ושם נתהוה ברי' חדשה חומר וצורה מאו"א. וממילא תבין ענין השחיטה נגד הכתר וכשירה בכהנים וישראלים, והכל בדכורא עד ההקטרה **( א) והנה הרמב"ם ז"ל כתב כי דישון מזבח הפנימי הי' בעת השחיטה של התמיד והגם כי הוא הולך לשיטתו כרבנן דאבא שאול מ"מ גם היעב"ץ ז"ל כתב כי גם לשיטת אבא שאול הי' ביחד והגם כי הגראז"ל כתב כי השחיטה הי' קודם לדישון מ"מ עכ"פ היו סמוכין ביחד ולפמ"ש בפנים שהשחיטה בכתר ז"א הנה מזבח הפנימי בחינות בינה כמ"ש בזוהר י"ל שדישון מזבח הפנימי בחינות ת"ת דבינה שנעשה כתר דז"א ולכן הוא עבודת סילוק בבחינות כתר ועתיק שהעתיקו מבריותיו והוא בחינות העדר ואי"ן ודוק היטב:)** ועם הנ"ל תבין למה אין הזבח נפסל במחשבה רק בד' עבודות אלו שחיטה קבלה הולכה זריקה אבל לא בעבודת ההקטרה כי הד' הנ"ל בעלמא דדכורא בחינות מחשבה משא"כ ההקטרה בחינות מלכות מעשה אינו נפסל רק במעשה כמו בנותר אבל לא במחשב להותירו. וז"ס מ"ש בגמרא שאין חייבים על פיגול רק בדבר שיש לו מתירין כי המתיר ה"ס הדכורא כמו הדם שהוא מכפר ומתיר וע"י נפסל הזבח במחשבה ומ"מ אעפ"י שנפסל במחשבה ע"י המתיר שהוא בדכורא הוא רק הזבח. אבל המתיר בעצמו אינו נפסל והענין י"ל כי בדכורא אין אחיזה וכל אחיזת החיצונים הכל במלכות וכן בענין הנר"ן אין נכרתת רק הנפש בעונות, וכן בענין מחשבה ומעשה הנה מחשבה לא עביד מידי כי אין מענשין על המחשבה ומ"מ עיקר חשיבות המעשה או להיפוך הכל ע"י המחשבה, כמ"ש שנים שאכלו פסחיהן כאחד זה אכלו וכו' הרי שעיקר המעשה לפי חשיבות המחשבה כי כאשר מחשב במחשבות לא טובות חלילה מתעלמים המוחין אז ותרד פלאים ומתאחזין החיצונים וממילא תבין כי עיקר התפגלות הזבח ע"י המתיר שהוא דכורא ומחשבה והוא עצמו אינו נפסל וכמו כן הוא במעילה שאין מועלין רק בזבח ובאמורים אבל לא בדם ע"ד שכתב האריז"ל בנרות חנוכה שלכך אסור להשתמש לאורן מחמת שהאור העליון ירד למטה למלכות כאשר היא למטה במקומה אבל בנרות שבת שעלתה למעלה אין חשש ומותר להשתמש לאורן הנה כיוצא בזה בכאן המעילה במלכות מצד אור החכמה כמ"ש קדש ישראל לד' וכו' כל אוכליו יאשמו וכ"ז בזבח ובאמורים אבל הדם שהוא למעלה בז"א אין חשש והבן מאוד:
ודע כי פשט משנה זבחים פ"ב משנה ב' מוכח דאע"פ שנפסל בד' עבודות אלו הוא רק במחשב לזרוק או להקטיר או לאכול חוץ לזמנו אבל אם חשב בשחיטה לקבל או להוליך חוץ לזמנו אינו פיגול אבל הר"ן והרשב"א בפ"ב דחולין לענין השוחט לע"ז כתבו דנפסל בכך וכבר ישב על מדוכה זו הגאון רעק"א שם ועיין בתפארת ירושלים מ"ש לישב דאף הר"ן והרשב"א לא כתבו רק דנפסל אבל כרת בודאי אין בו כפשטא דמתניתין דלא גרע מחוץ למקומו שפסול ואין בו כרת יע"ש. והנה לדברינו הנ"ל יבוא כמין חומר כי לכן אינו פיגול גמור רק במחשב על עבודה שהוא במלכות שהיא אכילה והקטרה או אפילו על הזריקה כי היסוד דבוק במלכות מבועא דבירא דלא פסיק מבירא ועיין בזוהר ויקרא ע"פ מן הבקר לעולה ותבין:
ג הנה לאשר ביארנו בפרק הקודם ענין פיגול נבאר אי"ה יתר האיסורים שהם ד' פיגול ונותר וטמא וחייבים עליהם מעילה משום קודש והם נגד ד' עולמות ד' אותיות השם פיגול כבר ביארנו בדכורא במחשבה ודוגמת זה הנותר במעשה. וכמו בפיגול אין חייבים כרת רק בחוץ לזמנו לא בחוץ למקומו שפסול ואין בו כרת כמו כן בנותר חוץ לזמנו חייבים כרת אבל ביצא חוץ למקומו פסול ואין בו כרת והטעם י"ל עפמ"ש למעלה בבתי הנפש פרק ז' לאשר הזמן במלכות ושם עיקר אחיזתן כמ"ש בפרק הקודם לכן חייבים עליהם כרת משא"כ בחוץ למקומו בחינת בינה אין הפגם מגיע שם כ"כ לכן אין בו כרת, וכן תעיין שם בבתי הנפש פ"ו בדברי הגראז"ל שבגלגול א' יורד לבריאה שנוי מקום וב' יורד ליצירה שנוי השם ובג' עשי' שנוי מעשים הנך רואה ג"כ כנ"ל כי המקום בבינה ולכן אין חייבין עליו כרת כי שם אין העונות פוגמין כ"כ משא"כ למטה במלכות ששם הזמן. וגם אתה רואה כי שנוי השם בז"א המתלבש ביצירה ולכן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים כי בנוקבים אפילו בבינה יש אחיזה מעט מסוד המלכים שמלכו בארץ אדום אבל בקו האמצעי ת"ת אין שום אחיזה ולכן הי' מטתו של יעקב אע"ה שלימה לא כאברהם ויצחק, ומ"מ בחטאת ואשם שהם בשמאל פסולים שלא לשמו ג"כ וכן הפסח שהוא במלכות כמ"ש בח"ב ודוק. והכלל שפיגול ונותר דו"נ נגד דו"נ שבקדושה, והטומאה נגד הבינה שמשם הטהרה כידוע ומעילה בקודש נגד אבא כי או"א טהרה וקדושה כמ"ש וטיהרו וקדשו. קדושה באבא קודש לד' ובבינה הטהרה כמ"ש וטהרת אתם כמ"ש בזוהר קרח קע"ו **(ודע שבר"מ ותיקונים כתוב כ"פ להיפוך שקדושה בבינה עיין זוהר עקב רע"ב וז"ש הגר"א ז"ל בהיכל ששי כי טהרה בחסד וקדושה בשמאל וכן בברכת המצות שכתב האריז"ל אשר קדשנו באבא והגראז"ל כתב אשר קדשנו באמא ומקורו בשני גרסאות בתיקוני הזוהר ועמ"ש בח"א פי"ב ואין כאן עת האסיף בזה, ולפי"ז אם נאמר שטהרה בימין וקדושה בשמאל צ"ל להיפוך לענין הטומאה)** ולכן הי' הכה"ג טובל ה' פעמים נגד הבינה ה"א עילאה ומקדש יו"ד פעמים נגד אבא יו"ד שבשם. וז"ס טומאה דחוי' בציבור כי הציבור בסוד הבינה כמ"ש בח"ב לכן נדחה הטומאה מפניהם. ולכן התרומה שביארנו בבית לחם שהוא בסוד הבריאה ובינה נאסר בה הטומאה ובקודש שהוא נגד האצילות שלכן עושה רביעי בקודש כמ"ש האריז"ל ניתוסף בה המעילה. מיהו גם במעילה יש חילוק בין קדשי מזבח ובין קדשי בדק הבית שהמה יוצאין לחולין ע"י מעילה משא"כ בקדשי מזבח כי אין מועל אחר מועל אלא בבהמה וכלי שרת בלבד והטעם י"ל כמש"ל כי עצמות הקרבנות מושרשין בש"ק דמלכות דאצילות עצמה וכן הכלי שרת כמ"ש בבית עולם כי הביהמ"ק בסוד היכלות הבריאה ושבעה כלים נגד ז"ס דמלכות דאצילות שנעשית עתיק בבריאה וכן כל הכלים המה כלים פרטים של הזי"ן כלים הנ"ל לכן אין יוצאים לחולין בסוד אני ד' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן שאינה מתחללת משא"כ בקדשי בדק הבית בחינות ההיכלות כי אמא דבי"ע מתחללת ולכן גם שירי הקרבן קדושים בסוד הבריאה שהמלכות יורדת לשם והוא שירים של עולם העליון והוא ג"כ ענין שירים של סעודת צדיקים שהשכינה שורת על שלחנם אשר לפני ד' וז"ס מ"ש באוה"ח הקדוש פרשת אחרי, ואז מותריו יהיו עטרי מלכים וכסאותם בסוד הבריאה שהוא הכסא כידוע] והנה המועל בהקדש צריך ליתן חומש בחינות ה"א עילאה שמתלבשת בבריאה ששם סוד ההקדש והתרומה. אולם בקדשי מזבח י"ל שהוא נגד ה"א מלכות דאצילות המתלבשת בבריאה. וזה ג"כ ענין התמורה שכתוב לא יבקר בין טוב ובין רע ואם המר ימיר והי' הוא ותמורתו יהי' קודש עפימ"ש בת בתיקונים ובזוהר בכ"מ ע"פ אל תמר בו אל תמירינו בו שהוא במט"ט הכולל ג' בי"ע והשכינה מסתתרת בו כי שמי בקרבו וצריך לזהר שלא לחשוב כי הוא המושל בעצמו כמו שטעה אחר רק לידע שהכל בכח השכינה וכן הוא בגמרא סנהדרין ל"ח והנה הקרבנות מרמזים לאברי השכינה דאצילות. ולכן צריך שלא להמיר אותה במט"ט כי במט"ט כל התמורות והשנוים כמ"ש הגראז"ל עיין בתי הנפש פ"ז ואם המר ימיר והי' הוא ותמורתו קודש. והכל מצד השכינה דאצילות קדשי מזבח. אבל בקדשי בדק הבית בחינות ההיכלות אין בהם תמורה והבן. ועיין, בבתי הנפש באריכות ענין ירידת הנשמה דאצילות לבי"ע בסוד התמורות בגלגול א' לבריאה ושם שנוי מקום כי אין שנוי בעצם רק במקום כי או"א כחדא שריין וכן אצילות עם הבריאה. ולכן גם בבריאה יש בחינות הקדשים בחינות קדשים קלים שיורדים לשם כמש"ל ולכן התמורה הראשונה שיורד לבריאה הוא עדיין קודש משא"כ התמורה אינה עושה תמורה כי בפעם ב' יורד ליצירה שינוי השם כמש"ל בבתי הנפש פ"ו כי שם ביצירה לא נמצא בחינות קודש רק תרומה ומעשר כמ"ש בבית לחם וזה הטעם ג"כ בולדות קדשים שאינם עושים תמורה כי גם הולדות קדשים בחינות נשמות הנולדים מאצילות לבריאה כמ"ש בבתי הנפש והבן היטב:
ד הנה כבר נתבאר כי עצם הקרבן והוא בחינות ההקטרה במלכות. ועבודת הדם בדכורא והם ד' עבודות ויהי' לפי"ז זריקת הדם ביסוד והוא נזרק **(זלע"ז בחינות החכמה ומעולה בקודש בבינה. ואפשר לומר שז"ס הפלוגתא אם טומאה דחויה או הותרה בציבור כי הציבור בבינה ואם הטומאה ג"כ בבינה נותרת לגמרי משא"כ אם היא במקום גבוה בחכמה לכן הגם כי או"א כחדא שריין אין בכחה להתיר רק לדחות. ולכן הציץ שהוא בחכמה מוחא מתיר לגמרי:)** על יסוד המזבח **(נוכל בזה להבין ענין מתוק להבין עומק דברי חכמז"ל בפרשת אמור יש ג' פעמים לא תקריבו בבע"מ ונדרש הראשון על ההקדש שאסור להקדיש בע"מ למזבח והשני על השחיטה והוא מ"ש עורת או שבור לא תקריבו את אלה ואשה לא תתנו על המזבח הוא ההקטרה. ואח"כ ומעוך וכתות ונתוק וכרות לא תקריבו ובארצכם לא תעשו ודרשו חכמז"ל על הזריקה כמ"ש בתמורה ז' והנה הגם כי כל בע"מ הוקשו זה לזה. ולכן כולם אסורים בזריקה ובהקטרה ובשחיטה עכ"ז בודאי יש טעם למה בזה נדרש הזריקה ובזה השחיטה והקטרה. ואולם לדברינו יובן כמין חומר כי מעוך וכתות וכו' אינם פסולין משום מומין כי אין מום רק בגלוי אבל הפסול הוא משום שנפגמו איברי הזרע בחינות פגם היסוד כמ"ש ואח"כ ובארצכם לא תעשו לסרס בע"ח. והנה הזריקה ביארנו ביסוד לכן שם בומעוך וכתות פירשה התורה הזריקה והבן:)** וכן הוא בזוהר בהשמטות בסוף בראשית הבאתיו בבית עולם ח"ג פט"ז וז"ל מאי קרבנא חלב ודם. חלב לקבל האי דרגא שופרא דכלא חלב הארץ מתרגמינן שופרא דארעא [פירש יסוד] דם לקבל האי דרגא דאיקרי נפש כמ"ש נשבע ד' צבאות בנפשו ובג"כ אזהר אורייתא מאן דייכול חלב ודם ישתיצי מהאי מדבחא מ"ט בגין דה"ל למקרבי' להאי חלב על מדבחא ודם ביסוד לאכללא מדת יום בלילא ומדת לילא ביום עכ"ל. והנה תראה כי נתחלפו כאן בקרבן החלב ודם כי החלב שורשו מז"א ונקבע במלכות. והדם שורשו בנוקבא ונתעלה לדכורא ולכן נותן על היסוד. ואולם הטעם להתחלפותן י"ל כמ"ש למעלה בח"ב פרק ד' כי כאן הקרבן במלכות ואצלה הכל להיפוך המלכות שלה בימין ודכורא בשמאלה ועיין שם בבית עולם ח"א פ"ג מ"ש בע"מ ע"פ ואנכי נטעתיך שורק כולה זרע אמת שהאבות בתחלת יצירתן הי' אברהם גר צדק במלכות ויצחק ק"ץ ח"י ביסוד ויעקב בת"ת ואח"כ נתהפכו בחג"ת וכתבתי שם ג"כ שזה הטעם כי בתחלה הי' במלכות ושם להיפוך אברהם בחינות חסד במלכותה ויצחק ביסודה [כמ"ש בפ' וארא שהיו תחלה באספקלריא שאינה מאירה] וכן רמ"ח אברי העולה בגמי' אברה"ם בימין וכן החלב וכולם נקטרין על המזבח מלכות. אבל הדם בשס"ה גידים גבורות והוא בדכורא שלה. [ומצאתי ליקוט בדברי הגראז"ל הנדפס אחר מס' ברכות ב"ק המתחיל קרבן. ב' דברים חלב ודם. והן זריקה והקרבה. נגד נפש חי'. ונגדן יום ולילה יום לזריקה ולילה להקרבה. נגד אברהם ויצחק שנתנסו וכו' עכ"ל. ויש לפרשו עם דברינו אשר בפנים.] וכן החטאת שהוא בגבורה עבודת הדם שלה קודם לעולה כמ"ש בזבחים פ"ב. וכן החטאת מכפרת על שס"ה ל"ת שהם נגד שס"ה גידי הדם והעולה על רמ"ח מ"ע ולכן בהקטרה העולה קודמת אל החטאת. ואולם כ"ז בכללות הקרבן שהוא במלכות תרמוז הדכורא בדכורא שבמלכות עצמה. ואולם בפרטי הקרבן כבר כתבנו כי עבודת הדם תרמוז לדכורא העיקרי ז"א דאצילות וענין קדימת דם חטאת לדם עולה יתבאר לנו עמ"ש בגלגולים בענין קין והבל כי ענין גדלות החסדים על הגבורות הוא רק במלכות אבל בזעיר הגבורות יותר גדולים עי"ש בארוכה ענין גדלות קין בחינות גבורות על הבל ולכן לע"ל תהי' העבודה בלוים ויהי' הלכה כב"ש כי יתגלה דעת דדכורא ששם הגבורות יותר גדולים. ובזה תבין כי לכן בהקטרה שהיא במלכות החסדים שהוא העולה קודמין ובזריקת הדם שהיא בזעיר הגבורות שהוא החטאת קודמין. [י"ל עוד שע"י חטא אדה"ר גרם שמתפשטין שבלב הוא בחינות נפש שברוח וביותר ביאור עפ"י הידוע כי מקום המלכות למטה מהחזה בחיצוניותה בחינות אברים התחתונים כבד וכו' וכתר שלה נגד החזה וכן שורש כתר מלכות בעטרת היסוד שהוא לפ"ד בחינות הלב בבחינות פנימיות הגוף שהוא הנר"ן והבן כי הכל הולך למ"א והיוצא מכ"ז שבלב ב' בחינות בחינות יסוד דז"א וכתר מלכות ואפשר זה ענין ב' חללים שבלב כי החלל ימיני שבלב מקבל הדם מהכבד ונותנו לריאה. והריאה נותנת בדם רוח חיוני מימי ומחזירתו לחלל השמאלי ומשם מתפשט בכל הגוף כידוע לחכמי הניתוח. ויהי' לפי"ז החלל השמאלי המקבל מן הריאה בחינות יסוד המקבל מן הת"ת ושם משכן הגבורות ביסוד לצורך בנין הגוף [שהיא בחינות מלכות] וחלל ימיני המקבל מהכבד בחינות מלכות. ובכאן אתה רואה ג"כ דברינו הנ"ל כי יסוד בחינות יצחק ק"ץ ח"י לשמאלא. ומלכות נגד אברהם בימינא. והנה כמו כן ביארנו למעלה בבית עולם ח"ב וח"ג שהמזבח בסוד הלב ונתבאר בזוהר פנחס בארוכה שענין הקרבנות הוא התעלות המאכל מן הכבד אל הלב שהוא המלך בגוף ובכבד הוא אש"ה והלב מקבל רוחנית המאכל בסוד הרי"ח ובמוח ניחו"ח עי"ש [וד' הוא החי' אדם שעל הכסא, אבן ספיר קרומא דאוירא כמ"ש הגראז"ל.] והנה כמו שביארנו בלב ב' בחינות ב' חללים כמו כן במזבח הדומה ללב ב' בחינות זריקת הדם ביסוד המזבח, והקטרת האמורים על מקום המערכה בחינות מלכות. ויהי' לפי"ז הכהן העובד בחינות חסד בחינות הריאה כמ"ש בבתי הנפש כי הריאה בחינות ת"ת ה"א אונות ה' חומשי תורה כמ"ש בתיקונים והיא זורקת הדם לחלל השמאלי של הלב בחינות יסוד המזבח. וחלל הימני של הלב שלשם מעלה הכבד הדם ומובחר האוכל הוא בחינות הקטרת החלב והאמורים על המזבח, ומכל הנ"ל תראה מוכח דברינו כי ענין הזריקה קה בגבורות וביסוד דדכורא, וההקטרה בחסד במלכות, והכל מחמת שכללות הקרבן במלכות ובה להיפוך וכן בחיצוניות הגוף שהוא ג"כ מבחינות מלכות **(וכיוצא בזה כתבתי בבית מועד פרק ו' בענין קין והבל בשורשם בתיקוני דרישא ודיקנא שנתחלפו כי קין גבורות זכרים והבל חסדי הנקיבה באחורים, וי"ל שלכן הביא הבל מבכורות צאנו ומחלבה"ן בסוד הקטרת החלב שביארנו בחסד ובמלכות ולכן לאשר הקריב כשורש נשמתו לכן וישע ד' אל הבל משא"כ וכו' והבן והנה בהם נזכר קרבן הראשון שבתורה אפילו לפמ"ש חכמז"ל פר שהקריב אדה"ר וכו' מ"מ אינו מפורש, וגם י"ל שהי' אח"כ אחרי קרבן קין והבל. וי"ל עם דברינו שהקרבן במלכות דאצילות וידוע מ"ש בגלגולים שקין והבל בסוד נפש דאצילות שהמה ממש דוגמת הקרבן וכן נדב ואביהו שהיו גילגול קין והבל וגם מבחינות נפש אדה"ר כמ"ש האריז"ל ע"פ אנחנו טמאים לנפש אד"ם בחינות נפש ממלכות דאצילות לכן מהם ובהם עצמם נעשה ענין הקרבן בקרבת"ם לפני ד' וימותו לכן ותצא אש מלפני ד' ותאכל אותם כמ"ש בקרבנות המלואים ותצא אש מלפני ד' ותאכל את החלבים, והוא מ"ש משה רבינו ע"ה בקרובי אקדש שנתקדש הבית ע"י שהם הי' ראוים לאותו איצטלא לקרבן הראשון רק שהמה נתעלו עוד יותר למעלה בסוד הקטורת שסודה בבינה כמש"ל והוא ע"י מס"נ על קידוש השם ואפשר ז"ס קודם פרשת עבודת יוה"כ שהוא בבינה כתוב אחרי מות ב' בני אהרן בקרבתם לפני ד'. ולפני ד' הוא בבינה לפני הז"א כמ"ש לפני ד' תטהרו בבינה:)** וז"ס מונח זרקא מונח סגול כמ"ש בתיקונים י"ט וכ"א כי זרקא בגבורות וביסוד והוא בחינות זריקת הדם ואח"כ הולך סגו"ל אזלית סגולת"א בחי' חסדים והוא בחינות הקטרת החלבי"ם ורמ"ח אברי העולה. ואולם לבעבור כללות הקרבנות במלכות לכן הכל בבחינות עליות מ"כ למעלה בסוד הקירטא והזרקא דאיזדריקת למעלה למעלה אבל בפרטות ירמוז ליסוד דדכורא ז"א דאצילות ובפרטי פרטיות יתחלק הזריקה לשנים עולה וחטאת. ודם החטאת קודמת לב' הטעמים שכתבתי שם למעלה זה סולת הדברים והשי"ת ינחינו במעגלי צדק למען שמו:
ו הנה לאשר נתבאר כללות הזריקה נתחיל לבאר אי"ה בפרטות ענין המתנות שהן בעולה ובשאר קרבנות ב' מתנות שהן ד' למטה על היסוד. ובחטאת הי' ד' מתנות על ד' קרנות ולמעלה. הנה בזוהר בראשית בהשמטות הובא בבית עולם ח"ג באריכות כי השבטים היו מסודרים סביב המזבח כמו הדגלים למשכן. יהודה במזרח, ראובן בדרום, אפרים במערב, דן בצפון, ובזה פירש שם בהשמטות הזוהר שלכן לא הי' יסוד בדרום ובמזרח כי יסוד בחינות יוסף, לכן לא הי' יסוד רק במערב בני' של רחל, ובצפון דגל בני השפחות שהי' יוסף אוהב אותן כמ"ש והוא נער את בני וכו' אבל בב' רוחות מזרח ודרום דגלי בני לאה יהודה וראובן שהיו שונאים אותו לא הי' יסוד. ואולם לבעבור מקצת הצלה יהודה במה בצע. וראובן במה שאמר השליכו אותו וכו' למען הציל אותו וכו' לכן הי' היסוד תופס אמה מן הדרום ואמה מן המזרח עכת"ד הקדושים ועיין בזוהר במדבר ק"כ וביהל אור שם ובפרשת בהעלתך כי סדר השבטים יהודה מזרח אבא, דן צפון אמא, ראובן דרום ז"א, אפרים מערב מלכות והם ד' חיות הקודש ארגמ"ן. והנה שם פירש רשב"י ז"ל מתנות של החטאת תחלה עלה בכבש ובא לו לקרן, סוד המלכות הוא קבלת עמ"ש ואח"כ דרומית מזרחית הוא התקשרות ז"א באבא כי דרום ז"א ומזרח אבא כמש"ל מזרחית צפונית אבא ואמא צפונית מערבית בינה משפעת במלכות, מערבית דרומית התקשרות מלכות בז"א והוא עיקר היחוד עיי"ש ומזה תבין למה הי' שם בקרן מערבית דרומית רוב העבודות וגם הנסכים ושירי הדם כי שם עצם היחוד והנה תראה כי יחוד זה של זריקת הדם הוא ע"ד יחוד דק"ש כי מלכות מקבלת מאמא בתיבת שמ"ע ועי"ז יש לה כח לעלות במ"כ. וכן הז"א מיש"ס בתיבת ישראל ואח"כ מתיחדין או"א ע"י הדעת בתיבת ה' א' ה' ואח"כ מקבלין זו"נ מוחין ומתיחדין בתיבת אח"ד א"ח וד' והוא ממש דוגמת זריקות דמי החטאת שביאר בזוה"ק רק שאינו כסדר הקרנות [אפשר הי' צריך להיות במעשה הקרבנות סדר אחר מן התפלה בפה] והנה בזה תבין ג"כ ענין הזריקה בעולה ושאר קרבנות ב' שהן ד' מזרחית צפונית בסוד או"א מערבית דרומית זו"נ, והוא ממש דוגמת ד' מתנות דחטאת רק כי שם לאשר דם החטאת יותר גדול באו ההזיות באריכות ובפרטיות, ובעולה נרמזו בקיצור. [ולפמ"ש בסוף בית עולם בהג"ה שד' קרנות מרמזין על ד' פרצופין דילה ד' אותיות השם חו"ב תו"מ דרומית מזרחית אבא, מזרחית צפונית אמא, וצפונית מערבית ז"א, ומערבית דרומית מלכות עי"ש, הנה לפי"ז בחטאת נרמזו כולם ובעולה רק ב' בינה ומלכות שבהם עיקר העבודה כידוע,] ועוד י"ל עמ"ש שבחינות ההקטרה בסוד המלכות ואצלה החסדים עולים במ"נ היא העולה ובחינות הזריקה בז"א ואצלו עיקר העלי' בגבורות בבחינות מ"נ והוא ע"י תשובה ומע"ט לכן בחטאת סוד הגבורות נרמזו גם בחינות עליות מ"כ ז"א לאבא, ונוקבא לבינה, במלות שמע ישראל, והוא שני הקרנות דרומית מזרחית, וקרן צפונית מערבית כמ"ש בזוהר אבל בעולה נרמז רק בכללות ב' הזיוויגים או"א וזו"נ:
ועפי"ז י"ל למה הי' ההזאות של החטאת למעלה עפמ"ש בבית עולם ח"ג כי המזבח טי"ת אמות נגד טי"ת מלכיות דז"א היורדין למלכות ומקום הקרנות והמערכה שהי' באמה העשירית למעלה בחינות עצמות נקודת המלכות שעולית לכתר אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה לכן הי' הקרנות למעלה מן המזבח, ולכן י"ל כי לאשר בחטאת נרמזו גם בחינות עליות למעלה בסוד הזרקא לאחר דאתנטילת מתמן לכן הי' ההזאות למעלה בקרנות, וכ"ז בפרטות הזריקה בעצמה ואולם בכללות הקרבן הנה ביארנו הזריקה ביסוד וידוע מ"ש בזוהר ותיקונים ששה תיבות דיחודא נגד ש"ק ואחד ביסוד ששם יקוו המים אל מקום אחד ושם מתיחדין זו"נ ז"א א"ח דאחד ונוקביה דל"ת דאחד וה"ס הזריקה על ד' קרנות המזבח ואדם הזורק בחינות א"ח ז"א:
ז הנה נתבאר למעלה כי זריקת הדם הוא בחינות דכורא וגם בחינות המשכת מוחין לזיווג או"א וזו"נ דוגמת ק"ש וכן אמרינן בזוהר ותיקונים כי ק"ש בחינות ת"ת ותפלה מלכות, וכן אמרינן בתיקונים כי ציצית ותפילין או"א, וק"ש ת"ת ותפלה מלכות, ובזה יובן ג"כ למה ק"ש דאורייתא ותפלה דרבנן [ואפילו לדברי הרמב"ם ז"ל שתפלה מדאורייתא עכ"פ מדאורייתא סגי בתפלה קצרה ונוסח התפלה מדרבנן משא"כ הק"ש] וטעמו של דבר כי ק"ש בז"א סוד תורה שבכתב ותפלה במלכות סוד תשבע"פ, והנה עפי"ז יאירו עינינו למה עיקר הכפרה בזריקת הדם, אבל הקטרת אמורים הוא רק למצוה ולא לעכב כי הזריקה דוגמת ק"ש שהוא מדאורייתא. וההקטרה במלכות דוגמת התפלה מדרבנן. וגם תבין למה הי' אומרים בביהמ"ק ק"ש בין זריקת הדם להקטרה וגם ג' ברכות על המקדש, ואחר גמר התמיד היו מתפללין תפלת י"ח כי אחר גמר כל עבודה במעשה היו מיחדין בבחינות הדיבור אותה עבודה בעצמה כמו שידוע מכוונת האריז"ל בכוונת התפלה שמצות המעשיות קודמין לתפלה כמו יפנה ויטול ידיו תפילין וציצית ואח"כ בדיבור ע"ש. לכן אחר הזריקה אמרו ק"ש. ואחר ההקטרה אמרו תפלת י"ח. והנה עפ"י הדברים האלה מה מתוק שיטת היעב"ץ ז"ל שגם בתמיד של בין הערבים אמרו ק"ש בין זריקה להקטרה הגם שאין אנו אומרים ק"ש במנחה עכ"ז לא לגמרי דמי להדדי עבודה לתפלה כמ"ש כ"פ בחיבורי זה. אולם אף אם תאמר כשיטות האיטלקים שלא אמרו ק"ש כמנהגינו בתפלה מ"מ לא תיקשו דהרי לפי דברינו הזריקה דוגמת הק"ש. דבאמת בתירוצו של רבינו האריז"ל שלכן אין אנו צריכין לומר ק"ש במנחה משום דיש עדיין רושם המוחין מן הבוקר ויספיק לזיוג אב"א יתורץ גם עלינו. ואולם לקמן אי"ה אכתוב דרך אחר ושם אתן את דודי לך בביאור עוד כמה דברים שבין תמיד השחר לשל ערב עי"ש:
ובזה תבין ג"כ ביותר ביאור ענין נחמד בענין זריקת הדם שביארנו בחינות דכורא והמשכת מוחין. והרי הדם בחינות גבורות ומוחין דקטנות כמבואר בשער חג המצות כי מוחין דקטנות לבושים החיצונים דאמא בחינות עשר דמים, אחורים דאקי"ק בגמט' ד"ם וכן מבואר בהרבה מקומות. וכן בתורה כי הדם הוא הנפש וה"ס מוחין דקטנות ולדברינו הדם ירמוז לרוחא ומוחין דגדלות, אבל כאשר תתבונן עם דברינו הנ"ל שהזריקה דוגמת יחוד דק"ש, כאשר תעיין בפע"ח שער ק"ש בארוכה ענין ד' בחינות ק"ש ובכ"א צריך שיהיו לז"א בחינות מוחין דקטנות תחלה דאל"ה אינו יכול לעלות במ"נ וכפי ערך מוחין דקטנות אשר הז"א מעלה כן ערך מוחין דגדלות אשר יקבל, כי כאשר יש לו מוחין דאמא בשלימות פנימיים ומקיפים וגם פנימיים דאבא ואינו חסר לו רק מקיפי אבא דקטנות כמו בשחרית, אז מקבל מוחין דגדלות גבוהים מאוד מחיצוניות עתיק וממילא תבין הדברים מתוק מדבש כי כללות הזריקה ביארנו בחינות עליות מ"נ בסוד הזרקא דאזדריקת למעלה וכו'. וכן הז"א מעלה את בחינות נפש"ו בסוד מסירת נפ"ש על קידוש השם לאמא עילאה והוא הדם עצמו מבחינות נפש ומוחין דקטנות וע"י העלתן במ"נ מקבל מוחין דגדלות ומיחד או"א וזו"נ כמו בק"ש הבן הדברים ולקמן אי"ה נבאר איך שיש לבחינות הקטרה עילוי מצד אחד על הזריקה כמו התפלה על ק"ש, כי הק"ש אעפ"י שממשיך לזו"נ דאצילות מוחין דגדלות אבל היא עצמה עודה בעולם הבריאה משא"כ התפלה במלכות דאצילות, ועוד כי הק"ש היא רק מוחין דששה קצוות דגדלות אבל התפלה היא מוחין דג"ר דגדלות. ואולם בזה בעצמו נוכל להבין למה דוקא הזריקה מכפרת לא ההקטרה הגם כי לפי"ז שהקטרה בחינות תפלת י"ח היא גדולה מן הזריקה שהיא נגד הק"ש עפימ"ש האריז"ל בליקוטי תורה שופטים בדרוש י"ח נשים שמותר למלך כתב שם כי כאשר המוחין המה מש"ק דגדלות אז המוחין דגדלות וקטנות מעורבין רק בבוא ג"ר דגדלות אז המוחין מתפשטין עד סיום בחינות ז"א ודוחין המוחין דקטנות למטה לבריאה עי"ש בארוכה. והנה ידוע כי כל החטאים בפרט השגגות שמביאין עליהם קרבן כולם מצד מוחין דקטנות כמ"ש ונעלם ממנו ולא ידע ואשם וגם ידוע מ"ש הבעש"ט זל"ה על כל שאינו מחיוב בדבר אינו מוציא הרבים ידי חובתן דעל כרחך צריך להיות גם בצדיק איזו פגם קטן ועי"ז יכול לתקן את בנו דורו דאל"ה אין לו שום שייכות עמהם ואינו יכול לתקנם והדברים עתיקים. הנה כמו כן בכאן באדם עיקר התיקון בבוא מוחין דש"ק דגדלות שאז המוחין דגלות וקטנות מעורבין ויכולים המוחין דגדלות לתקן את הקטנות והוא לדברינו בעת הזריקה דוגמת ק"ש. משא"כ בבוא ג"ר דגדלות ונדחין הקטנות למטה אין למוחין דגדלות שום שייכות עם הקטנות לתקן אותם והבן:
ח הנה נתבאר מעט ענין הדם שהוא המתיר את הקרבן וסודו בבחינות דכורא והוא ענין הסמיכה וגם וידוי דברים ואולם כ"ז בחינות הקרבן שביארנו ששה קרבנות בש"ק דמלכות יהי' המתיר בחינה יותר עליונה בז"א. אולם המנחות שביארנו שהם במלכות שבמלכות יהי' בחינות המתיר שלהם שהיא בחינות הקטרת הקומץ בדכורא שבמלכות שהיא בחינות דכורא נגד מלכות שבמלכות לכן מפגלין את המנחות בהקטרת הקומץ שהוא בחינות מחשבה אל המנחה. וכן המנחות שאין להם מתיר שהוא הקומץ רק כולה כלול אין בהם פיגול, כי הפיגול הוא רק במחשבה והמנחה הזאת שכלה כליל היא בחינות מלכות שבמלכות ובחינות מעשה. והנה עיין מ"ש בח"ב פי"ב שיש י"ג שהם ד' מנחות שכולם כליל בימין דוגמת העולה וד' מנחות נקמצות בשמאל כמו חטאת. וד' מנחות שכולם נאכלים רק שיש להם מתיר דוגמת השלמים ולכן הם בקו האמצעי כמו שלמים [ובזה תבין למה לא נתפרש ענין הפיגול בתורה רק בשלמים כי הפיגול הוא רק במתיר כמש"ל ודו"ק] ועוד יש מנחה הי"ג לה"פ שיש לה ג"כ מתיר והוא הבזיכין. וכן בלחמי תודה ונזיר הכבשים מתירים אותם משא"כ במנחת נסכים לדידן דפסקינין כרבנן דר"מ אין הקרבן מתיר אותה הרי יש כאן טי"ת מנחות נקמצות ושיש להם מתיר שביארנו שהוא בסוד דכורא כמ"ש והיתה ללחם לאזכר"ה וכן את אזכרת"ה ממנה בחינות זכו"ר. וד' מנחות שכולם כליל ואין להם מתיר לכן אין בהם פיגול בחינות בנוקבא כמ"ש למעלה. והנה גם זה דוגמת מש"ל בקרבן שהזריקה בחי' דכורא בשמאל והקטרה מלכות בימין:
והנה אמרינן בס"ד פ"ב בענין י"ג תיקונים ארבע בלחודוי אסתמכו תשעה אשקיין לגינתא. ופירש שם הגראז"ל כי ט' תיקונים יורדים לז"א לכן יש בו ט' תקוני דדיקנא וד' הנשארים יורדים לנוקבא והוא בסוד אח"ד א"ח וד' ועוד פירש שם שהד' דנוקבא הם תיקון ג' ה' ז' י"ב שהן בלי שערות עי"ש, הנה מעתה תבין דברינו כמין חומר כי לכן יש כאן במנחות ט' שיש להם מתיר בחינות דכורא וד' נוקבים שכולם כליל. ואם כנים דברינו בזה אפשר לומר כי הג' מנחות שאינם נקמצות הוא בתיקון גה"ז ומנחת נסכים נגד תיקון י"ב בחינות הפה ובזה תבין למה מנחת נסכים משלמת אל הקרבנות כי הקרבנות ז' נגד ז' תיקוני גלגלתא שהם בחינות דכורא ופה מלכות כמ"ש הגראז"ל בס"ד. והנה הפה כולל כל הי"ג תיקונים שסביב הפה וכן הי' במנחת נסכים הנסכים לפר ולאיל ולכבש י"ג לוגין שמן כמ"ש למעלה בח"ב וכן שם בדיקנא שם סוד שירי הלוים שהי' בניסוך היין שבנסכים כמ"ש האריז"ל ע"פ מקולות מים רבים אדירים שה"ס הדיקנא שהשערות נימי הכנור. וכן שם בפה ובדיקנא בחינות חסד דעתיק וי"ל שז"ס השמן שבמנחות ושם בפנים בפה בחינות חיך וגרון יסוד ומלכות דמו"ס ששם במוחא בחינות היין כחמרא דשקיט על דורדיא גבורה דעתיק ואפשר ז"ס ניסוך היין אשר במנחות והנה הוא יורד מן החיך אל הגרון [ואפשר ז"ס מ"ש חכמז"ל הרוצה לנסך יין ע"ג המזבח ימלא גרונם של ת"ת יין] וכן מן הגרון עולה כנגדו בחינות הקול ואפשר ז"ס ניסוך של הלוים שהי' בניסוך היין. וכבר ביארנו למעלה בח"א פרק ו' כי פרשת שלח נגד היכל הרצון והיכל זה בסוד הפה כמ"ש הגראז"ל בהיכלות שעל היכל זה נאמר כחוט השני שפתותיך לכן נזכר בסדרה הזאת מצות מנחת נסכים ועיין עוד מ"ש הגראז"ל בהיכל ששי בראשית שהוא נגד הפה וסוד הנשיקין בסוד ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיי"ן בסוד וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים בבוצינא דקרדניתא ה' מוצאות הפה ה"ג מנצפ"ך שהן במילוי י"ב אותיות וכו' ואח"כ בסוד הרעותא שנכלל בבוצינא בחינות הרצון ורעותא, וז"ס לריח שמני"ך טובים שמ"ן תורק שמך וז"ס שמן ויין רעותא ובוצינא עיי"ש היטב ותבין ענין היין והשמן שבמנחת נסכים והם י"ג לוגין לפר ולאיל וכבש נגד י"ב חיות אשר שם נגד י"ב אותיות שבמלוי מנצפ"ך. ועוד י"ל שזה ענין ניסוך המים שבסוכות שהיה בעת מנחת נסכים שבבוקר בסוד החסד דעתיק שבפה ודיקנא והוא דוקא בסוכות שאז זמן המשכת החסדים למלכות ולכן היו שואבים רוה"ק בשמחת בית השואבה כי משם מפה דא"א באה הנבואה ורוה"ק כי בהבל היוצא מן הפה מתלבשין נביאי מהימנא. וכתב הרב הקדוש מקמארנא זצ"ל אף הוא ראה גלגולת אחת (בחינות גלגלתא דא"א) שצפה ע"פ המים [חסד דעתיק שבגלגלתא ומתלבשת בפה ודיקנא] על דאטפת ברוה"ק אטפיך וסוף מטיפיך יטופון לע"ל ונבאו בניכם ובנותיכם כי יתגלה בחינות רישא עלאה. ונחזור לענינינו בענין הי"ג מנחות ט' דכורין וד' נוקבין בסוד אח"ד א"ח דכורא ודל"ת נוקבא. והנה עם הנ"ל תבין למה בקרבן אין מפגלין רק בעבודת הדם ולא בהקטרה. ובמנחה מפגלין גם בהקטרת הקומץ אבל להנ"ל יובן כי הקטרת הקרבן בחינות מעשה אל עבודות הדם. משא"כ הקטרת הקומץ בחינות מחשבה לערך המנחה והוא בסוד רוחא שבמלכות בחינות בנימן שהוא בחינות דכורא אל המלכות. ובזה תבין ג"כ מ"ש בתמורה י"ד דאברים ופדרים מותר להקריבן על המזבח להקטירן אפילו אחר שקיעת החמה אבל הקומץ והלבונה אינם נקטרים רק ביום והוא לדברינו כמין חומר תלי"ת כי הקטרת הקומץ בחינות דכורא שבנוקבא שהוא בחינות יום. וידוע מע"ח בכוונת ק"ש שע"ה, כי כאשר המלכות שבמלכות יורדת לבריאה יורד בחינות דכורא שבמלכות למטה ונעשה בחינות דכורא אלי' ומזדווג עמה כמ"ש בזוהר ה' גנים אית וכו' עד וההיא גנתא אתהפיך למעינא לכן גם בחינות ההקטרה שהיא בחינות המ"נ שביסוד הנשרפין שם ע"י הרוח אש שעל המזבח הרבוץ כארי"ה בחינות רי"ו כלי ורוחא כידוע הוא נעשה בחינות זכר מתיר את המנחה וכבר ביארנו למעלה בח"ב פ"ה ענין העולה בסוד בנימן רוחא דבה היא העולה חסדים שבמלכות ודוגמת זה מנחת כהן איש החסד שכולה כליל כמו העולה וכן בפרטות בכל מנחה הקומץ הנקטר על המזבח בחינות בנימן דכורא שבנוקבא ותראה איך הדברים מכוונים. [ודע כי כ"ז בבחינות העבודה מקום הקרבנות מחשבתם עבודתן ומקום כפרתן. אבל עיקר עצמותן מבריאה בהמות בדכורא שבבריאה והלחם של המנחות במלכות דבריאה כאשר נתבאר בע"ה.] והנה בקומץ ד' עבודות שמפגלין בהם המנחה דוגמת ד' שבקרבן שחיטה בכתר וקבלה בחכמה והולכה בבינה המתפשטת עד היסוד ושם הזריקה וכן כאן בקומץ. קמיצה בכתר כי שם נקודת קמ"ץ. [ונרמזו בכאן הנקודות כי המנחות בחינות פנימות ומוחין שהם בסוד הנקודות כמ"ש למעלה בח"א פכ"ג אבל הקרבנות הגם שהם למעלה מהמנחות בדכורא אינם אלא בחינות חיצוניות שבדכורא ועמ"ש בבתי הנפש פרק י"ג שיש ב' בחינות בענין זי"ן וי"ב האחד שזי"ן בדכורא וי"ב במלכות כמ"ש בכאן שהמנחות במלכות. והב' שזי"ן אברים חיצונים וי"ב אברים פנימים.] ומשם מתחיל מצות כהונה כמ"ש וקמץ הכהן כי כתרה נגד חסד שביסוד אמא המלובש בת"ת דז"א. משא"כ בכתר דז"א שהוא למעלה מבחינות כהונה ונתינה בכלי שרת דוגמת הקבלה והולכת הקומץ דוגמת הולכת הדם והקטרת הקומץ דוגמת הזריקה כי ענינם אחד שאצלה הקטרת הקומץ כמו זריקת הדם שבדכורא והבן, ואם נחשוב ג"כ בחינות הקטרת הלבונה שהיא ג"כ מתרת המנחה וגם מליחת הקומץ שהוא מעכב [משא"כ מליחת המנחה שאינה מעכבת בדיעבד] הרי הם ששה עבודות במתיר שסודו בחינות דכורא שבה בחינות וא"ו הנשאר באצילות ומלכות שבמלכות דל"ת והם ד"ו כמ"ש האריז"ל. והנה הד' של המנחה י"ל שזה בחינות ג' מתנות שמן יציקה, ובלילה, ומתן שמן בכלי קודם לעשייתן, ובאותן שאין בהם רק ב' מתנות שמן כמו החלות ורקיקין אפשר יש לחשוב נתינת הסולת לכלי שרת. והרביעי הוא ההגשה למזבח בחינות מלכות כמ"ש תנופה במזרח והגש"ה במערב. ובפרט לפמ"ש בסוף בית עולם כי ד' קרנות המזבח נגד ד' פרצופין שלה וקרן מערבית דרומית נגד מלכות שבמלכות יבואו הדברים כמין חומר שלכן ההגשה שהוא נגד מלכות שבמלכות צריכה להיות דוקא בקרן הזה והבן. ויהי' לפי"ז ג' מתנות שמן בחינות כח"ב ומלכות רביעית להם איומה כנדגלות וה"ס ד"ו פרצופין הנדרש בכ"מ שהם ע"ס דכורא ו"ק והנוקבא עם ג"ר בחינות דל"ת וכבר בארנו למעלה בשם הגר"א ז"ל טעם לזה כי אין ג"ר שריין על הז"א רק בשביל המלכות לכן הם ככללין בה ובזה תבין ג"כ למה לא באו היין והשמן רק במנחות סוד המלכות ולא בששה קרבנות סוד הזעיר כמ"ש למעלה. והנה הג' מתנות שמן יש לחשוב גם בקומץ כמ"ש וקמץ הכהן מסולת המנחה ומשמנ"ה הרי הם טי"ת בקומץ שהוא הדכורא וד' במנחה עצמה מלכות וכ"ז בפרטיות בכל מנחה וכן בכללות י"ג מנחות טי"ת אשקיין לגיגתא. ז"א דכורא וד' בלחודוי אסתמכו כמש"ל שהם נגד טי"ת מנחות הנקמצות ויש ד' מנחות שאין בהם קומץ וכולם כליל. והנה הד' מנחות שכולם כליל ביארנו שמנחת נסכים אחד מהם והיא הרביעית וכן בד' עבודות בעצם המנחה ההגשה היא הרביעית ויהי' לפי"ז מנחת נסכים נגד הגשה לכן אפשר מטעם זה מנחת נסכים אינה צריכה הגשה כי כל עצם המנחה מרמזת לזה:
והנה לבאר ענין התנופה שהי' בחזה ושוק של שלמים ובשלמי ציבור עם שתי הלחם ובמנחת העומר ומנחת קנאות, הכה אמרו חכמז"ל תנופה במזר"ח והגשה במער"ב נראה שתנופה בחינות ת"ת מזרח והגשה נגד המלכות וכן אמרו חכמז"ל שבתנופה מוליך ומביא מעלה ומוריד, דוגמת ניענועי הלולב לששה קצוות נגד ש"ק דז"א שהת"ת כוללם ולכן כל ניענועי הלולב עד כנגד החזה ת"ת כידוע מהאריז"ל והוא כדי לעצור רוחו"ת רעות נגד בחינות רוחא ת"ת. והנה תנופה הזאת תרמוז לבחינות ז"א גם לבחינות דכורא ורוחא שבמלכות וביארנו בזה למעלה שז"ס התנופה במנחת קנאות לבדוק אם לא פגמה ברוח הזה שהוא הקשר בין איש לאשתו. וכן במנחת העומר שהוא בדיקת כללות ישראל, והנה מטעם הנ"ל הי' החזה ושוק של שלמים טעונים תנופה כי השלמים בחינות ת"ת כמש"ל לכן טעונים תנופה כמ"ש תנופה במזרח ת"ת ומטעם זה היו מניפים החזה כי החזה בחינות ת"ת כידוע ושם כל ניענועי הלולב בחזה, ומפני זה אף שהיו מניפים גם השוק מ"מ עיקר בענין הזה הוא החזה כמ"ש בתורה חז"ה התנופ"ה ושוק התרומה וגם שתי הלחם עם ב' כבשים שלמים שביארנו למעלה פ"ט שהם ביסוד דבינה בחזה דז"א טעונים תנופה הלחם עם הכבשים:
ט והנה נשאר לנו לבאר בענין נתוח אברי הקרבן ובאמת מעט מזעיר יש לי בזה ועכ"ז לא אמנע מלהעלות על הכתב הכה אמרו שטי"ת כהנים זכו בתמיד, ששה בקרבן עצמו וג' במנחה ואפשר לומר לפימ"ש שהקרבן בחינות ש"ק דמלכות והמנחות במלכות שבמלכות לכן באו ששה אנשים בקרבן וג' במנחה נגד ג"ר כי המלכות היא איומה כנדגלות שוה לג"ר והם מנחה וחביתין ונסכים [ביותר תבין כאשר תגיע לפרק כ' שביארנו שמה ג' הנ"ל בבחינות התגלות המוחין בז"א עי"ש.] ואולם סדר אברי העולה נראה שהם באופן אחר מסדר הספירות בכ"מ כי יש כמה בחינות כמ"ש בבתי הנפש שט"ס בפנים והגוף החיצוני כלול מזי"ן אברים חיצונים וי"ב אברים פנימים וכאן בקרבן נתחלק לששה חלקים כוללים אברים החיצונים והפנימים גם יחד ונבאר לפ"ד בקיצור הא' בראש ורגל ימין בחינות נצח ושם בחינות רעיא מהימנא בחינות הדעת שהוא הראש לכן הראש ורגל גם יחד עיין בבית מועד א' בהג"ה בענין הדעת שמתפשט בנו"ה. הב' בשתי ידים בחינות חסד כי גם הגבורה נכלל בימין כמ"ש ימינך ד' נאדרי בכח לכן כל הכח של הדם בימין. הג' בעוקץ ורגל בחינות הוד ושם המלכות בחינות זנב לאריות שעומדת בהוד [והגם כי כתבנו שאצלה להיפוך המלכות בנצחה מ"מ פרטות אברי הקרבן מרומזין לאברי האדם שהוא דוגמת ז"א] כמ"ש בגמרא ח"א פרצוף וח"א זנב. הד' בחזה וגרה בחינות ת"ת ובו תלוי הריאה פנימיות הת"ת עיין בתי הנפש פכ"ו. הה' בב' דפנות בחינות גבורה לכן תלוי בהם הכבד והטחול בחינות גבורות לכן מכבד שורש עשו וכן הצלעות והעצמות בחינות לאה גבורה כמ"ש עצם מעצמי לאה ובשר מבשרי רחל כמ"ש האריז"ל לכן לאה דינא קשיא ורחל רפיא, הששי בקרבים הנתונים בבזך נגד יסוד כמ"ש הבן יקיר לי אפרים וכו' על כן המו מעי לו ולכן מעיו בדעת אתפשטו כי הדעת שורש היסוד זה אשר נראה לי כעת בטעם ניתוח האברים אלו עד יערה עלינו רוח ממרום להבין טעמי תורה באמת:
י ונבאר בעזרת השי"ת מצות ולא תשבית מלח ברית אלקיך מעל מנחתך על כל קרבנך תקריב מלח. הנה בזוהר ויחי דף רמ"א רבי אחא אמר ולא תשבית מלח וכו', וכי אמאי מלח, אלא בגין דאיהו ממרק ומבסם מרירא לאטעמא, ואי לאו הוי מלחא, לא יכול עלמא למסבל מרירא הה"ד כי כאשר משפטיך לארץ צדק למדו יושבי תבל וכו' מלח איהו ברי"ת דעלמא קיימא בי' דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה וכו' בגין כך איקרי ברית וכו' רבי חייא אמר כי צדי"ק ד' צדקות אהב דא מלחא בימא [יסוד ומלכות] ומאן דפריש לון וכו'. בג"כ כתיב ולא תשבית מלח דהא דא בלא דא לא אזלא ע"כ ועיין שם במק"מ פירש שמלח הוא ביסוד הממתק מרירות המלכות וזה ע"י ג' גבורות הנמתקין ביסוד ע"י החסדים שהם בסוד לח"ם ג' חסדים ומלח ג' גבורות כמ"ש האריז"ל בכוונת האכילה ולפע"ד נראה לפרש שמלח הוא בעטרת היסוד ששם משכן הגבורות לצורך המלכות וז"ש כי כאשר משפטי"ך לאר"ץ והוא מבועא דבירא דלא פסיק מבירא בסוד היו"ד קשר של יד שאסור להפרידה מן התפילין וכבר הבאתי כמה פעמים בספרי זה בשם הגראז"ל כי הענין כי בודאי שלא בשעת הזיוג העטרה בו רק כי בביאה ראשונה נותן לה הה"ג בחינות רוחא דבגוי' ונשאר בה תמיד ושורש ה"ג אלו בעטרת יסוד בסוד אפרים אפ"ר י"ם כידוע מהאריז"ל לכן נקרא העטרה מבועא דבירא דלא פסיק מבירא ומעתה תבין היטב מ"ש ולא תשבית מלח כי המפריד חלילה מקצץ בנטיעות והוא ברי"ת מלח עולם שהוא קיים לעולם בסוד מלך הד"ר שביאר רבינו הגראז"ל בס"ד בסוד עטרת היסוד וכן כתוב במתנות כהונה ברית מלח עולם כי הכהן בסוד החסד המתגלה בפומא דאמא עטרת היסוד. ועפ"י הנ"ל תבין ענין המלח שע"י מתקיים המאכל ימים רבים ואינו מתקלקל כי כל קילקול והפסד מסוד השבירה והמלח מלך הדר המתקן הנשברים עיין שם בס"ד בארוכה. ואולם תבין ביותר ביאור כאשר תעיין בדברי הגראז"ל הבאתיו בבית מועד פכ"ד בענין הלויתן שסירס את הזכר שהוא אור היסוד והרג את הנקיבה שה"ס עטרת היסוד ומלח"ה לצדיקים לע"ל, שאז יתגלה האור הזה עי"ש דבריו הקדושים תראה מזה ג"כ סוד המלח בעטרת היסוד ודו"ק:
ובזה תבין למה הקטורת וקרבנות ומנחות כולם נמלחין אבל לא הדם כי כבר ביארנו כי כל בחינות הנקרבים לאישים כולם במלכות קטורת בג"ר וששה קרבנות בש"ק דילה ומנחות במלכותה וכל אלו צריכים מלח בחינות שורש הנוקבא בעטרת יסוד דזעיר אבל הזריקה ביארנו שהוא ביסוד דזעיר למעלה מן העטרה לכן אין צריך מלח. ובזה תבין ג"כ למה הי' מולחין האברים על הכבש בחצי העליון שבו הקרוב למזבח כי כבר ביארנו בבית עולם ח"ג כי המזבח מלכות וכבש יסוד וחצי העליון שבו בחינות העטרה הדבוק במזבח מלכות ושם מולחין את הקרבנות התבונן ותראה כי הדברים מכוונים ומתוקים תלי"ת:
יא הנה עם מה שקדם לנו בפרקים שעברו נוכל לפרש ענין סדר המערכה והנה בין לאבא שאול בין לרבנן הי' קודם דם התמיד ואח"כ קטורת ואח"כ אברים ואח"כ המנחה והוא לדברינו כמין חומר כי הי' העבודה כסדר ממעלה למטה לכן הי' תחלה עבודות הדם ד' עבודות ד' אותיות השם שבז"א והזריקה ביסוד דז"א ואח"כ קטורת בג"ר דמלכות ואח"כ אברי העולה בש"ק דמלכות [כי העולה חסד כולל כל ש"ק דילה יומא דאזיל עם כלהו כידוע] ואח"כ המנחה במלכות שבמלכות. ואולם להבין פלוגתת אבא שאול ורבנן דלכ"ע היו מפסיקין במנורה בין ה' נרות לב' נרות ולאבא שאול מפסיקין בדם התמיד ואח"כ הקטורת אחר גמר הנרות ולרבנן הי' דם התמיד קודם לשניהם והפסקה הי' בקטורת. והנה טעמא של רבנן מבואר כמ"ש בגמרא בהיטיבו את הנרות יקטירנה בעידן הטבה תהא מקטיר קטורת והוא מבואר בזוהר כ"פ ע"פ שמן וקטורת ישמח לב שהם או"א וכן כתב האריז"ל בפע"ח שער הקרבנות ובלק"ת במצות חינוך מזבח הזהב בקטורת כתב שם ששמן מוחין דאבא וקטורת מוחין דאמא לכן היו נעשים ביחד [אפס כי מ"ש בטעם למה העלאת הנרות קודם הקטורת מטעם כי מקיפי קטנות אבא נכנסין קודם ש"ק דגדלות אמא, צ"ע למה תרמוז המנורה לקטנות, ואולם לדברינו יתבאר אי"ה באופן אחר ועין פנים לתורה] ואולם טעם אבא שאול שמפסיק בהטבה עם דם התמיד ואח"כ הקטורת צ"ע. והריעב"ץ כתב דהלכה כאבא שאול מדחזינן דנוהגין כל ישראל לאומרו וכן סידר הריעב"ץ ז"ל בסידור שלו סדר העבודה כאבא שאול ודלא כהרמב"ם ז"ל וא"כ צריכין אנו להבין טעמו דהרי לפי הנראה שפיר קאמרי רבנן שמן וקטורת ביחד בעידן הטבה תהא מקטר קטורת:
והנלע"ד בזה דהנה בזוהר ויקרא שם דף ח' ונ"ח על ענין שמן וקטורת קאמר שם באריכות דשמן ה"ס השפעות היורדת מלמעלה מרישא דעתיק לדיקנא כשמן הטוב וכו' ומשם עד למטה וקטורת ה"ס עליות מ"כ מלמטה. ושם בדף נ"ח דאומרת כנ"י להקב"ה אנת בשמן ואנא בקטורת והוא ג"כ כנ"ל כי היא מעלית מ"נ מלמטה והוא מוריד מ"ד מלמעלה ושורשם מדיקנא ורישא דא"א משם שורש הטיפה כידוע מדרוש אור מים רקיע. ונראה ג"כ מזה כי קטורת בחינות מוחין דנוקבא ושמן מוחין דז"א והוא ג"כ כנ"ל כי מוח הבן ממוח האב וברתא מאמא. ועוד ידוע מהאריז"ל כי בעת שהז"א מקבל מוחין גדולים מאו"א עילאין אז היא מקבלת מוחין דיש"ס ותבונה וידוע כי או"א בכללות העולמות בחינות חכמה ויש"ס ותבונה בחי' בינה ממילא תבין כי קטורת בינה הוא מוחין דילה כמ"ש אנא בקטורת ואנת במשחא מוחין דילי'. והנה בלק"ת תצוה במצות הדלקת נרות בשמן זית כתב שם שז"ס החסדים שבזעיר המאירים לנוקבא והם יורדים תחלה אל היסוד בסוד כתית למאור שהוא היסוד דכתיש כתישין ובכח ההכאה חוזרים למעלה ומתפשטים בגוף זעיר ומשם מאירים לנוקבא וזה להעלות נר תמיד שע"י העלי' מאירים בה עיי"ש:
והנה גם זה כדברי הזוהר אנת במשחא מוחין וחסדים המתפשטין בז"א ואולם בלק"ת בהעלותך כתב שזי"ן נרות המנורה בחינות ה"ג שמתפשטים בנוקבא ומגדילין אותה כמו החסדים לזעיר והם נכללין ביסודה ואח"כ במלכותה הרי ז' רק שהחסדים בזעיר בחינות ה"פ אור דמע"ב והם אור היום וה"ג דנוקבא נר המאיר בלילה, וכ"ז נעשה ע"י אהרן שהוא יסוד דאבא המתגלה מהחזה ולמטה מקום המלכות בקו האמצעי [וכן י"ל שכ"ז נעשה ע"י המנורה שהוא בסוד אבא כמ"ש בבית עולם עיי"ש] עכדת"ק בקיצור, והנה הדברים הנ"ל חוץ מה שאינם כדברי הזוהר מ"ש אנת במשחא, אף גם סותר דברי עצמו ממ"ש בפ' תצוה שסודה בחסדים דזעיר. ואולם התירץ מבואר תכף למעיין כי במנורה יש ב' בחינות הטבה, והעלאה שהיא הדלקה, הטבה בבוקר והוא קינוח הנרות ונתינת שמן ופתילה חדשה והעלאה שהיא הדלקה בלילה הרמב"ם ז"ל כתב שגם בבוקר היו מדליקין וכבר חלקו עליו כל האחרונים], והנה שם בפרשת תצוה על מצות הדלקת נרות בשמן פירש ענין השמן לכן כתב שהוא בזעיר כמ"ש אנת במשחא ולכן הי' ההטבה בבוקר בחינות זעיר ונקרא ההטב"ה ע"ש האור כי טו"ב חסדים דז"א משא"כ בפ' בהעלותך על מצות העלאה והדלקת הנרות פירש שזה בה"ג דמלכות, כי כל בחינות אש במלכות אש המזבח ואש קטורת ומנורה ולכן הי' רק בלילה. והנה הז' חסדים המתפשטים נחלקים בז"א ל"ב וה' שהם ה"ח המתפשטים בחגתנ"ה וב' כללות ביסוד ומלכות כידוע, והנה כתב הגראז"ל בתמיד פ"ג כי שחיטת התמיד הי' קודם דישון המזבח והטבת המנורה ה' נרות, ובעת הקבלה והילוך הדם יותר ממאה אמה הי' מדשנים המזבח ומטיבים ה' נרות. ואח"כ דם התמיד שהוא הזריקה ואח"כ ב' נרות האחרונים עכ"ל. הנה לפי"ז תבין שיטת אבא שאול כמין חומר לפימ"ש בפרקים שעברו כי עבודת הדם בדכומא קבלה בחכמה והולכה בבינה המתפשטת בה' תרעין דילה עד הוד ואח"כ הזריקה ביסוד לכן הי' בעת ההולכה בחי' ה"ג דאימא הטבת ה' נרות בחינות ה"ח דאבא, ואח"כ הזריקה ביסוד ואח"כ משלים ב' נרות שהם יסוד ומלכות כמ"ש בבית עולם ח"ב שה"ס נר מערבי אחד מן השני נרות המזרחים שהוא הששי ממערב יסוד שנקרא מערב עי"ש, וכ"ז בחינות הטבה ונתינות שמן ואח"כ מתחיל בחינות נוקבא קטורת בג"ר שלה ואיברי התמיד בש"ק דילה ומנחה במלכות שבמלכות וכולם נקטרים על האש בחינות מלכות. וכן בערב נתוסף גם על הקטורת בחינות הדלקת הנרות ג"כ בג"ר דמלכות חכמה שלה והוא כפתור ופרח בעהשי"ת:
והנה באו בחינות המוחין שמן וקטורת סמוך להקטרת האברים שהיא במלכות, ולא אצל עבודת הדם שהוא בדכורא לטעם שכתבנו כ"פ בחלק זה שהמוחין נכללין במלכות כי היא איומה כנדגלות שוה לג"ר. והיא מקבלת מג"ר ג' אותיות אי"ן ועם ד' שלה נעשית אדנ"י וכל המוחין שמקבל הז"א הכל עבורה לצורך הזיוג לכן הם ד"ו פרצופין הז"א וא"ו ש"ק והיא נקודה אחת עם ג"ר הנכללים בה נעשית דל"ת וכן ביארנו למעלה בסוד שמן ויין שבמנחות. והנה כ"ז בתמיד של שחר שהיתה הקטורת בין דם לנסכים אבל בין הערבים שהיתה הקטורת בין אברים לנסכים כמ"ש בפ"ג דיומא צ"ע להבין סדר הדברים דהרי קטורת ומנורה בחינות חו"ב ולמה יבואו אחר האברים שהם בחינות המלכות, וגם למה נשתנה סדר התמיד הערב מבשחר אבל הענין הנ"ל למדונו רבותינו בטעמו של דבר בגמרא יומא ל"ג דבתמיד של בין הערבים כתוב כמנחת הבוקר וכנסכו דרק המנחה היתה שוה לבוקר מה התם קטורת קודם למנחה אף כאן אבל האברים לא הי' שוים לבוקר דהתם הקטורת קדמה לאברים אבל כאן האברים קדמו להם. והענין נלפע"ד להיות שתפלת הערב בחינות הדינים לכן נעשה עיקר היחוד בבחינות המלכות שבמלכות בחינות המנחה לכן נקראת תפלת המנחה כי המנחה עיקרת ביחוד הזה ולכן באו המוחין שמן וקטורת סמוך למנחה, ובזה תבין ג"כ מש"ל בסימן זי"ן בהג"ה לפי דברי האיטלקים שלא הי' ק"ש בתמיד של בין הערבים ובאמת כן אנו נוהגים בתפלה, והרי לפמ"ש שם שהזריקה נגד הק"ש ואחרי שהי' זריקת הדם גם בתמיד הערב למה לא אמרו ק"ש. ואולם לפי הנ"ל ניחא משום דבתמיד הערב לא הי' הזריקה והקטרת הקרבן עיקר רק המנחה לכן לא נצרכו לק"ש. ודע כי בחינה זאת מלכות שבמלכות נקראת לפעמים בשם לאה והרב הקדוש מקאמרנא נשתמש בזה הרבה. ולכן י"ל כי לאשר במנחה בחינות זיוג לאה העליונה יש גם לבחינה זו תוספות ועילוי ואולם לקמן פי"ט שמה נבאר אי"ה כי המנחה היא ממש נגד לאה העליונה מלכות דבינה ויבואו הדברים מכוונים היטב כי במנחה זיוג לאה כמ"ש האריז"ל, [ועיין בלק"ת במצות מע"ש שצריך לאכלו בירושלים כתב כי ירושלים בסוד לאה ובזה תבין מ"ש בגמרא שבועות שאין מחנכין העיר ירושלים אלא בשירי מנחות והבן]:
יב ואחרי שביארנו מעט סדר עבודת התמיד נבוא לבאר אי"ה שאר קרבנות הציבור ובראשית נבוא לענין עבודת יוה"כ שהיא עיקרית ושורש לכל עבודת השנה וגם היא עבודת לפני ולפנים. והנה אין בכל השנה שיכנוס הכ"ג לקודש הקדשים רק ביה"כ. והענין כתבתי בבית עולם ח"א בארוכה ובבית מועד פט"ז שביהמ"ק בסוד ששה היכלות דבריאה וקה"ק נגד היכל קה"ק וביארנו שם בביאורינו המועדות ע"ד ההיכלות ששה מועדות נגד ששה היכלות ויוה"כ נגד היכל קה"ק לכן דוקא ביוה"כ נכנס הכה"ג לקה"ק לעשות שמה העבודה. ואולם לפי דרך הב' שבחלק ב' בבית עולם שביארנו הביהמ"ק ע"ד היושר ויהי' העזרה בחינות ז"א ומזבח מלכות והיכל מוחי או"א וקה"ק כתר דז"א וכן ירמוז בשורשם ההיכל לאו"א עילאין וקה"ק א"א כתר האצילות והכל אחד כי כתר אמיתי אינו יורש ז"א רק מא"א כמו בחג השבועות. הנה עפ"י הנ"ל תבין הדברים כמין תומר כי ידוע מרבינו האריז"ל שביוה"כ עולית המלכות לדיקנא דא"א משא"כ בכל השנה כלה אפילו בשבת במנחה שעולה הז"א לדיקנא אבל לא הנוקבא. והנה כללות הקרבנות המה במלכות כמ"ש בח"א [הגם כי ארמוז בפרטות על כל הספירות] לכן רק ביוה"כ נעשית העבודה בקה"ק בבחינות עליות מלכות לכתר, וכן יתבאר לך בזה סדר העבודה ביוה"כ שהיו מכניסין תחלה לקה"ק הקטורת ואח"כ דם הפר והשעיר שלא כסדר בכל השנה שזריקת הדם קודמת לקטורת. אבל כאשר תבוא אל הפרק השני לקמן שהפר בחינות ז"א ושעיר בחי' לאה והקטורת מלכות רחל ולכן בכל השנה זריקת הדם שבדכורא קודם אל ההקטרה משא"כ ביה"כ שהמלכות קודמת בעלי' כמ"ש האריז"ל שביוה"כ המלכות עולית תחלה לבינה ולכתר ואחרי' עולה ז"א ולאה לכן מכניסין תחלה הקטורת לקה"ק ואח"כ דם הפר והשעיר. ואולם כ"ז בחינות כניסתן לפנים שהוא בחינות עלייתן לכתר אבל הוידוי שהי' בחוץ בעזרה הוא בבחינות ז"א כמו בכל השנה והי' עשר שמות בוידוי נגד ע"ס דז"א כאשר יתבאר אי"ה כי לאשר ביוה"כ העבודה בחינה כוללת לכל השנה נעשית בכל פרטותי' ודקדוקי'. ואולם בזאת צריכין אנו למודעי באיזה דברים האחד למה לא הכניסו רק קטורת שביארנו למעלה פרק י"א שהיא בג"ר של המלכות אבל לא הקטרת אמורים [שביארנו למעלה בבחינות ש"ק דמלכות] שאסור בפנים אפילו בהיכל כמ"ש ועולה ומנחה ונסך לא תסכו עליו. והענין י"ל עפמ"ש האריז"ל לענין עליות העולמות בשבת שאין עולה רק הפנימיות לא החיצוניות, ובפרט ביוה"כ בחינות עולם הנשמות וכן היא נזונת מן ה' קולות פנימיות דבינה הנה בודאי שאין נכלל רק הפנימיות ואפשר ז"ס וכל אדם לא יהי' באוהל מועד ואמרו חכמז"ל אפילו אותם שכתוב בהם ודמות פניהם פני אדם וכן אמרו על הכה"ג שהי' נכנס רק ברוחא לא בגוף וכמ"ש וכל אדם לא וכו'. לכן הי' מכניסין רק הקטורת פנימיות של המלכות ומוחותיה וכבר נתבאר למעלה בח"ב פרק ט"ו כי גם בחינות פר ושעיר של יוה"כ אעפ"י שביארנו על בחינות ז"א ולאה מ"מ ביוה"כ ירמזו לבחינה אחרת יותר פנימיות במלכיות דאו"א שבתוך הזעיר. השעיר מלכות דאימא בפנים שמשם שורש לאה והפר למלכות דאבא שמשם שורש ז"א מחכמה כמ"ש מה שמו ומה שם בנו כי תדע לכן גם הקטורת תרמוז על פנימיות המלכות:
ועוד צריכין אנו לבאר כי הנה ביארנו ענין כניסת הכה"ג לקה"ק בג' דברים אלו על סוד עליות רחל וז"א ולאה לדיקנא והנה האריז"ל כתב שהם עולים בנעילה לדיקנא וסדר העבודה אנו אומרים במוסף. אבל באמת לק"מ כי אין בנו כח להשוות לגמרי סדר התפילות עם העבודה הגם כי נשלמה פרים שפתינו מ"מ יש כמה שנוים לבין עבודה במעשה לבין עבודה שבלב זו תפלה ועוד כי כמה חילוקים יש בין זמן שביהמ"ק הי' קיים לזמן הגלות ובזמן ביהמ"ק הי' הכה"ג מעלה אותם תיכף בטבילה ב' בעבודת פנים ונגד תפלת נעילה הי' הוצאת כף ומחתה כאשר יתבאר אי"ה. ועוד יש לישב לאשר היו מקצת המוספין תיכף בבוקר עם תמיד הבוקר ממילא התחיל תיכף ענין מנחה ונעילה כמ"ש למעלה ח"ב פרק י"א לענין לחם הפנים שירמוז לי"ב ת"ד בבחינות עליות ז"א לדיקנא בשבת במנחה והי' תיכף בשעה שביעית אחר המוסף כנ"ל]:
יג ונבאר בעזרת השי"ת בפרטות סדר העבודה וזריקת הדם הנה כבר ביארנו בפרק א' שזריקת הדם הוא בז"א והוא התכללות בהמה באדם ובפרט ענין הוידוי דברים עם התשובה בחינות מוחין דבינה בז"א וביה"כ באו בפרטות בוידוי עשר שמות נגד עשר שמות דז"א וכבר ביארנו למעלה בח"ב כי הפר בחג"ת לכן מנחתו ג' עשרונים וגם ידוע מרבינו האריז"ל כי בז"א גם חב"ד שלו נעשים מחג"ת בבחי' עלייתם למעלה כידוע מכונת התקיעות ולכן י"ל כי ג' שמות שבנידוי ראשון על הפר בחינות חב"ד ולכן הי' מתודה רק על עצמו ואח"כ ג' שמות בוידוי ב' על הפר בחג"ת על כל אחיו הכהנים שהם למעלה בחג"ת כי דרועין לדרום בחינות ימין וכהן וכ"ז בפר בחינות חג"ת ואח"כ ג' שמות בוידוי ג' על השעיר שהוא במלכות והוא בנה"י ששם מקום המלכות ולכן הי' מתודה על כל ישראל כי נה"י ג' עדרי צאן הרובצים על הבאר ושם אחיזת כל ישראל וכ"ז בחינות השעיר החי שאינו נקרב והוא למטה בנה"י אבל השעיר השני שנקרב הוא בחינות לאה שעומדת למעלה נגד חג"ת אין צריך וידוי כי נכללת היא בוידוי הפר שהוא בחג"ת והענין למה אני אומר שהשעיר הנקרב הוא למעלה בלאה והשני למטה בנה"י תבין מדברי האריז"ל ששני השעירים ירמזו לחו"ב דנוגה העליון חכמה דנוגה נמתק לד' והבינה דנוגה ירדה לעזאזל וידוע מ"ש האריז"ל בענין תרין מוחין דנוגה הנ"ל שהראשון חכמה דנוגה יוצא מן הדעת אחורי לאה, והשני בינה דנוגה יוצא אחורי ת"ת ויורד למטה במקום רחל הרי שלך לפניך דשעיר הנעשה בפנים אחורי לאה שנמתקה ונכנסה לפנים במקום לאה ושעיר החיצון למטה אחורי רחל שעומדת בנה"י ואע"ג שלא נמתקה ויורד גוף השעיר לקליפות מ"מ אנו מוציאין החיות משם ונכלל בקדושה במקום הראוי כמ"ש כי גחלים אתה חותה על ראשו כידוע מהאריז"ל:
וכבר ביארנו למעלה כי כל מעשי דמים בז"א וכל מיני הקטרת הן קטורת וכן אמורים הכל במלכות. אבל לאה נכללת בדכורא לכן גם השעיר בלאה בחינות דמים וכן הוא בשמע ישראל ש"ק דז"א נכללת לאה בדל"ת של אחד ורחל פרצוף בפ"ע בששה תיבות בשכ"מ לעולם ועד. ולכן גם כאן נגד רחל לא הי' מעשי דמים רק הקטורת אבל מ"ש בכ"מ שהשעיר במלכות ביארנו בסוף חלק ב' שהוא בבחינות לאה שנכלל בדכורא וזה ענין השם העשירי שהי' מזכיר הכה"ג לד' חטאת על השעיר הפנימי בחינות מלכות אבל הוא בסוד לאה כנ"ל, ולכן לא הי' בה וידוי רק בשעיר החי שהוא למטה בנה"י ומעתה תבין סדר הדברים כי אחר וידוי ראשון בחינות חב"ד נתן על ב' השעירים גורלות כי שם תיכף אחורי הדעת מתחיל בחינות לאה [ואפילו שעיר השני מוח בינה שירד למטה בת"ת מ"מ שורשו למעלה בדעת כמ"ש האריז"ל בענין בלק ובלעם שיניקתם מן הדעת המתפשט עד רגלי לאה הנכנסין בכתר רחל שהוא בת"ת ודו"ק.] ולכן עשה שם ההגרלה **([וכיוצא בזה כתב הגראז"ל בס"ד כי שני השעירים בסוד קין והבל, הבל שעיר הנשחט וקין לעזאזל נע ונד תהי' בארץ לכן הוליכו לארץ גזרה והם בנו"ה ושורשן בתרין עיטרין בדעת כמבואר בגלגולים הרי שב' השעירים שורשן בדעת]:)** ואח"כ הי' וידוי ב' בחג"ת ואחר שגמר בחינות פנימיות עבודת הדם של הפר עשה החיצוניות כי שחט את הפר וקיבל דמו אח"כ חפן הקטורת שהוא במלכות ששורשה שם בת"ת בין חג"ת לנה"י כי היכל הקודש מכוון באמצע ואח"כ התודה שלישית על השעיר על כל ישראל בנה"י:
והנה לפי עבודת כל השנה הי' לו לגמור את עבודת דם הפר ולזרוק דמו ואח"כ לחפון הקטורת רק כי כאן ביוה"כ נתחלפו הדברים לאשר ביוה"כ המלכות שהיא סוד הקטורת עולית תחלה לכן הי' ממרסין בדם הפר ומכניסין הקטורת תחלה לפנים ואח"כ הפר ז"א ואח"כ שעיר בחי' לאה. ואם תקשה אחרי שהיא עלתה למעלה תיכף בתחילת יוה"כ אל הבינה למה אנו מרמזין למלכות למטה בת"ת ז"א שאין חופנים את הקטורת עד אחר ב' הודוין של הפר בחינות חב"ד וחג"ת והרי היא היום למעלה מהם. זה אינו קושיא כלל כי אעפ"י שעלתה למעלה הניחה שורשה למטה בת"ת דז"א מקום אצילותה כי כן דרך הקדושה בכ"מ מנחת רושם וכמ"ש אם רוח המושל תעלה עליך מקומץ אל תנח והוא ברור לכל מבין ולכן בכל עבודת חוץ בחינות ז"א אנו מרמזין לה בת"ת ובהכנסתן לפנים הוא בהיפוך שהיא קודמת לטעם הנ"ל ואם תתבונן היטב בכל מ"ש תראה כי הדברים מתוקים מדבש ונופת צופים בעזהשי"ת:
ואפס דבר אחד צריכין אנו לבאר בזה לפמ"ש עד כה הי' וידוי א' בחב"ד, וב' בחג"ת וג' בנה"י. וכן נראה סדר הדברים כי הכה"ג יותר גדול מכולם ואח"כ הכהנים ואח"כ כל ישראל אבל הנה האריז"ל לא כך כתב רק כי ראשון בנה"י וב' בחג"ת וג' בחב"ד והנה יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא וגם כי נראה מדברי האריז"ל שהבאתי שהשעיר החי למטה כנ"ל. אבל הנלע"ד בזה כי באמת ענין הדם בעצמו שביארנו בבחי' ז"א בעצמו אבל עיקר התשובה והודוי מבחינות בינה המתלבשת בז"א ומטהרת אותו כמ"ש האריז"ל כי שמי"ם לא זכו בעיני' והיא המטהרת החטאים כי בה הטהרה וזה בכל השנה שאדם מתודה על הקרבן ובפרט ביוה"כ שאז מתגלה אימא עילאה כמ"ש ביום הזה יכפר עליכם לטה"ר אתכם. וכן לפני ד' תטהר"ו והוא בינה שהיא לפני ד' קודם ז"א ולכן הי' הכה"ג מתודה ושב בשם כל ישראל. והנה ידוע כי הבינה מתלבשת בז"א תחלה נה"י של הצלם בחב"ד דז"א ואח"כ נכנסין חג"ת שלה בחב"ד דז"א, ונה"י שלה יורדים לחג"ת דז"א. ואח"כ חב"ד שלה בחב"ד דז"א וחג"ת בחג"ת, ונה"י בנה"י, וא"כ דברי האריז"ל יתפרשו באפשר על בחינות מוחין דבינה המתפשטין בז"א בודוי ראשון נה"י בחב"ד, וב' חג"ת וג' חב"ד, אבל דברינו בכאן בז"א בעצמו להיפוך בודוי א' נכנסין המוחין בחב"ד שלו עד וידוי ג' בנה"י והוא וידוי השעיר והשי"ת יעזרינו להבין באמת ויצילנו משגיאות:
יד ומעתה נבוא לבאר בעזשי"ת ענין הזריקה וגם המנין אחת ואחת שהי' מונה הכה"ג לפמ"ש למעלה כי ענין הזריקה בבחינת המשכת מוחין ודוגמת קריאת שמע אפס כי בכל ימות השנה נעשה בכללית אבל ביוה"כ נעשה ענין הזריקה ממש בסוד אח"ד דק"ש. הנה עיין בזוהר בראשית בפקודין בסוד ק"ש בפסוק יקוו המים וכו' אל מקום אחד שהוא אחד דק"ש ושם בהשמטות זוהר בראשית דף ו' ביאר ענין האל"ף דאחד בסוד עתיקא בסוד א"ז א' עתיקא זי"ן שבע דרגין עוד שם ת"ח כל המאריך באחד ברזא דאינון דרגין דרמיזין באח"ד ואינון עשר"ה וכלהו חד וכו' ואמרו ובדל"ת ושפיר בגין דהאי אתרא דלית היא דלית לה נהורא מדילה ובעי ב"נ לארכא בה ולאמשכא לה ברכאן מאינון שית סטרין שית בנין עלאין ע"י דצדיק ואינון שית סטרין רמוזין בחי"ת שית אילין ותרין לעילא חו"ב וכו' ע"ש קיצור הדברים שאל"ף דאחד כתר וחי"ת דאחד ש"ק דז"א עם חו"ב ודלת דאחד מלכות וזה בפרטות ובכללות חו"ב אין נחשבין כי נכללים בדיקנא דא"א לכן הם ג' בחינות כמו בסעודות שבת עתיקא וז"א וחקל תפוחין קדישין. ולאשר הרבה פעמים גם המלכות אין נחשבת בפ"ע רק נכללת בעטרת יסוד דז"א והם ז' קצוות עם עתיקא בסוד א"ז עתיק ת"א ד' הוא האלהים שאנו אומרים בנעילה יוה"כ שאז עלה הז"א במדריגת עתיק. הנה כמו כן הי' בהזאות יוה"כ ב' בחינות הא' כפי פשוטו אחת ושבע בסוד א"ז הנ"ל עתיק וז"א שהרי בארנו ענין עבודת יוה"כ בבחינות עליתם לעתיק בסוד ד' הוא האלהים, והשני בחינה יותר פרטיות בסוד מנין ההזאות שביאר רבינו האריז"ל שאחת כתר, אחת ואחת חו"ב, אחת ושתים ושלש וארבע וכו' הוא ש"ק דז"א ומלכות, והוא בסוד אח"ד כנ"ל כי אחת כתר א' דאחד, ואח"כ חו"ב וז"א חי"ת דאחד, ואח"כ ד' הזאות שעל מזבח הפנימי דלת דאחד ובזה תבין למה הי' הכתר הזאה בפ"ע אבל חו"ב נכללין במנין שבע הזאות דלמטה כמו באחד שכתר באות בפ"ע באלף. וחו"ב נכללין בז"א בחי"ת עיין מ"ש הגראז"ל בפקודין ותבין והוא כפתור ופרח תלי"ת:
והנה מבואר בתיקונים בסוד מ"ם סתומה שהם ט' נקודין לכל סטר ונקודה אחת באמצע משלמת לכל סטר לכל ד' סטרין הרי הם ל"ו וד' ביחד מ"ם סתומה דבינה. וכבר ידעת כי יוה"כ בסוד הבינה ולכן ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם במ"ם סאה דמקוה שבבינה עמ"ש בח"ב פרק י"ד לכן כמו כן בכאן הי' דפ"ט. ב' הזאות מדם הפר ומדם השעיר בפנים וכן בהיכל וכל הזאה בסוד א"ח דאח"ד וד' מתנות שבמזבח הפנימי משלימים למ"ם והבן. וכ"ז בסוד יסוד דבינה מ"ם סתומה שבדעת דז"א והוא במזבח הזהב כמ"ש בבית עולם ח"ב לכן מסתיים שם המ"ם בד' קרנות, וז' הזאות שהי' מזה על טהרו של מזבח נגד ז"ח המתפשטים מן הדעת עם כללותן. והנה לפמ"ש שפר ושעיר ירמזו למלכיות דאו"א ושם בדעת דז"א מתערבין מוחין דאו"א כי גבורות דאבא נעשו חסדים דאמא וחסדים דאמא גבורות דאבא לכן שם במתנות מזבח הזהב מערב יחד דם הפר והשעיר ולכן עירה דם הפר לתוך דם השעיר בחינות גבורות דאבא שנעשו חסדים דאמא וחזר ועירה המלא בריקן להורות על חסדים דאמא שנעשו גבורות דאבא. והנה כ"ז לדרך השני שבבית עולם ח"ב שהיכל מוחין דאו"א שבז"א וקה"ק מוחין דא"א ופר ושעיר פנימיות דז"א ומלכות ביסודות דאו"א. ולדרך הראשון שבח"א דבית עולם בבחינות ההיכלות או קומת א"א יהי' קה"ק ממש בחינות רישא דא"א ולשם עולין פר ושעיר וקטורת מלכות וז"א ולאה ביוה"כ והכל הולך למקום אחד והבין:
טו ואבאר עוד בעזרת השי"ת איזה דברים בענין סדר העבודה, הנה היה ביוה"כ חמש טבילות ועשר קדושין וכבר בארנו למעלה פ"ג שהוא נגד או"א י"ה שבשם וטיהר"ו וקדש"ו שהן חמש טבילות נגד הבינה ששם הטהרה והטבילה במ"ם סאה דבינה ועשר קדושין נגד אבא ששם הקדושה. והנה ה' תפלות יוה"כ כתב האריז"ל שהם נגד ה"ג פנימיות דאמא שמקבלת המלכות ביוה"כ ולכן י"ל כי גם ה' טבילות היו נגד ה"ג אלו ה' קולות הפנימיות דבינה. וי"ל כי תפלת שחרית נגד טבילה א' שבה עבודת התמיד בחינות חסד שבגבורות. דמוסף נגד טבילה ב' שבה עבודת היום בבגדי לבן נגד ת"ת שבגבורות, בחינות דכורא, מנחה נגד טבילה ג' שבו הי' תמיד של בין הערבים לדעת הרמב"ם ז"ל נגד גבורה שבגבורות. ובזה נבין ג"כ למה נתחלקו המוספין לשנים פר ושבעת הכבשים בבוקר בטבילה א', ואיל בטבילה ג', ולהנ"ל יבוא כמין חומר כי כבר כתבנו כי פרים ואילים וכבשים בחג"ת כמ"ש חכמז"ל. ולכן האיל גבורה בא בתמיד של בין הערבים בטבילה ג' גבורה. ופר חסד בבוקר והכבשים שבת"ת המכריע לימין באו ג"כ בבוקר עם הפר. ועוד כי לא הי' אפשר לעשותם בטבילה ב' נגד הת"ת כי שם הי' העבודה בבגדי לבן לכן נכללו בבוקר לימין. ואח"כ נעילה נגד טבילה ד' הוצאת כף ומחתה שבו יורד הת"ת לכן גם בו הי' העבודה בבגדי לבן ומ"מ לאשר הוא בתי בראי והוא מתפשט למטה לכן הי' בו עבודת סילוק ולא עבודת מתנה, וטבילה ה' י"ל נגד תפלת ערבית של כל נדרי, והנה לא באה תפלה זו על הסדר כי כבר כתבנו כי לא נוכל לשמור הסדר בכיון התפלות אל הקרבנות [או אפשר שהוא נגד ערבית של מוצאי יוה"כ ותהי' על הסדר]. והנה בטבילה ה' הי' לדעת הרמב"ם ז"ל קטורת ומנורה ומנחת התמיד וחביתין וע' בפ' י"א כתבתי שעיקר תמיד של בין הערבים היא המנחה כמ"ש בגמרא כמנחת הבוקר וכנסכו שרק המנחה שוה לשל בוקר כי היא העקרית ולכן לאשר המנחה באה בטבילה ה' נקרא שתמיד נקרב בטבילה ה' וא"כ יש להשוות מעט בין רש"י והרמב"ם ז"ל של"פ רק בשמא ולא בטעמי ודוק ועוד נשאר לנו לבאר ענין הכנסת כף ומחתה שהי' מכניס כף הקטורת בשמאלו ומחתת הגחלים בימינו הגם כי בכ"מ העבודה בימין בכאן הקילו משום חולשא דכה"ג לישא מחתה כבידה בשמאלו, ואולם עם דברינו שהקטורת נגד המלכות יש ליתן עוד טעם לזה עפמ"ש בבית מועד פט"ז בשם רבינו מהרד"ב ז"ל שהכף רומז לז"א ומחתה למלכות [ולדברינו שהקטורת במלכות יהי' זו"נ שבמלכות] וכבר הבאתי בחלק ב' פ"ד שאצלה להיפוך דכורא בשמאלה ונוקבא בימינה לכן הי' הקטורת בשמאלו ומחתה בימין. ובלא"ה י"ל כי לאשר המלכות היא עולית בראשונה לא"א והיא העקרית היום בעלי' לכן המחתה בימין. עוד אבאר דבר אחד למה היו ממרסין הדם על הרובד הרביעי שבעזרה ורש"י ז"ל פירש שורה הד' משורות הרצפה ולא נודע הטעם אבל לפענ"ד נראה עפמ"ש בבית עולם בשם הגראז"ל בי"ב מעלות האולם שהיו נחלקים לגפ"ד אמה אמה ורובד ג' והי' שמה לדעתו ד' רובדין ובכל רובד ג' מעלות אמה אמה עיי"ש נ"ל שזהו פירש הרובד הרביעי והוא הרובד הד' שהי' למטה סמוך למזבח וטעמן של דברים כ"ל עפמ"ש שמה שההיכל נגד מוחין דז"א וי"ב מעלות שבחוץ להיכל בחינות י"ב תקוני דיקנא שנחלקין ג"כ לגפ"ד כידוע ויהי' לפי"ז הג' מעלות האחרונים שהם אמה אמה ורובד נגד תקון י' י"א י"ב שהם נושא עון, ופשע, וחטאה, שעליהם הי' מתודה הכה"ג ביוה"כ חטאו עוו פשעו עמך בית ישראל כמו שהביאו שם בגמרא יומא ראי' לר"מ מן הפסוק הזה, תלי"ת אשר עד כה עזרנו לבאר עבודת יוה"כ בסדר יפה אף נעים:
טז הנה ביארנו ענין עבודת יוה"כ בכאן לאשר הי' סדר המערכה מתאים מאד לפי דרכינו בסדר אביי הוה מסדר סדר המערכה וביארנו למעלה ענין עבודת הדם שהוא בדכורא ושם ג"כ הטבת ב' נרות ה"ח וב' נרות ב' כללות החסדים שביסוד ומלכות ואח"כ הקטורת ג"ר דמלכות ואח"כ אברי התמיד בש"ק דמלכות ואח"כ המנחה במלכות דמלכות. והנה בארנו למעלה פרק י"א שלכן יש שבעה קרבנות נגד שבעה כפולות בש"ק עם העטרה. וי"ב מנחות נגד י"ב פשוטות במלכותה עיין בבתי הנפש פרק י"ג וכ"ז בכללות כל הקרבנות וכמו כן בתמיד בעצמו בפרטות בארנו למעלה שששה כהנים זכו באברי התמיד הרי נתחלקו האברים לש"ק, ובמנחה באה ג"כ החביתין כמ"ש בגמרא יומא ל"ג שם מנחה הנה החביתין נחלקין לי"ב חלות נגד הי"ב פשוטות כנ"ל ואחריהם הנסכין אפשר בסוד התלבשות' למטה בהיכל קה"ק דבריאה כמ"ש למעלה בח"ב פ"ט ענין הנסכים שיורדין לבי"ע. ואח"כ המוספין בחינות היכלות דבריאה כמ"ש בבית מועד באריכות ענין הזי"ן מועדים עם שבת נגד ז' היכלות או ז' ספירות דבריאה ששם המועדים כמ"ש האר"י ז"ל והם בכל מועד עשר קרבנות נגד עשר ספירות שבכל ספירה בעצמה:
ועפי"ז נוכל להבין דברי הזה"ק בפרשת פנחס המתחיל ובחודש הראשון במוסף דפסח רבי אבא פתח כאיל תערוג וביאר שם כל ענין האילה עם הנחש על פסוק קול ד' יחולל אילות [אם תתבונן בכל מ"ש בח"א תבין מעט שייכות ענין הנ"ל לקרבנות המוספין וגם למה באו בפרשת פנחס וההי"ב] וכו' עד ולאיתגליא האי חי' בינייהו למיהך ובהיכלו מאי ובהיכלו דקוב"ה כל אינון אוכלסין פתחין ואמרין בכי"מ ע"ש ובר"מ שם ובהאי זמנא מקדשין לעילא להאי חי' וקראן לה כבוד וכדין אתקדש מועדא מה דלא הוה עד השתא וכען קראן לה כבוד הד"ר ובהיכל"ו כלו אומר כבוד עי"ש והדברים אינם מובנים ולדברינו י"ל לאשר המוספין שבז' מועדים נגד ז' היכלות. ובזה נוכל ג"כ לפרש סיום המזמור ה' עו"ז לעמו יתן עפמ"ש בילקוט ראובני שיש ע"ז ימים בשנה שמקריבים בהם מוסף כ' שבתות. וששה ימי פסח חוץ שבת וז' ימי סוכות חוץ שבת, ור"ה, ויו"כ, ושבועות וי"א ר"ח חוץ ר"ה הרי ע"ז כמנין ע"ז לעמו יתן, וי"ל עוד שמלת ע"ז ירמוז על מוספין שבז' ימי פסח שהם כמנין ע"ז לכן פתח בזה הזה"ק על בחודש הראשון מוסף דפסח. ודע כי הרמב"ן ז"ל כ' בפ' אמור כי לא קרבו ישראל במדבר רק קרבנות שכתובים בת"כ אבל המוספין אשר בחומש הפקודים וכן הנסכים לא קרבו במדבר ובאמת פשט הכתוב משמע כדבריו כמ"ש בנסכים כי תבואו אל ארץ מושבותיכם אבל דבריו סותרים גמרא ערוכה מנחות מ"ה להיפוך כי קרבנות שבחומש הפקודים קרבו במדבר ושבת"כ לא קרבו ואחרי החיפוש מצאתי בפנים יפות שתפס עליו ג"כ מגמרא הנ"ל. ואולם לאשר ידענו דברי הרמב"ן ז"ל כי דבריו דברי קבלה אפשר לתרץ דס"ל דר"ש יחידאה הוא ור"ע לא ס"ל כוותי' ובגמרא אמר ר"ע לא גרסינן כמ"ש בהגהות הרש"ש ראי' מתוס' שם וכעת נדפסו הגהות שיטה מקובצת וכ' ג"כ דלא גרסינן לי'. וגם י"ל דראיתו מדאמר שמה ר"ש שכל האמור בח"ה קרב במדבר מוכח דנסכים הכתובים ג"כ שמה קרבו במדבר והוא ז"ל סובר כרבנן קמאי דלא קרבו נסכים במדבר זבחים קי"ח וכן מוכח פשטי דקראי דכי תבואו וכמ"ש הרמב"ן ז"ל שם ומזה מוכיח דאין הלכה כר"ש ועיין בתוספות שם קי"ח ד"ה ר"ש ששקלי וטרי אי ר"ש סובר קרבי נסכים במדבר או לא והקשו שם על גמ' מגילה, ולפמ"ש יש להביא ראי' מדברי ר"ש במנחות מ"ה שכללא כייל שכל האמור בחומש הפקודים קרב במדבר] ועל הראי' שהביא בפנים יפות משעיר ר"ח שבמלואים י"ל דהוראת שעה היתה ואין ללמוד לדורות. יהי' איך שיהי' בודאי לא נעלם מהרמב"ן ז"ל דברי הגמרא או אפשר הי' לו גירסא אחרת בגמרא. והנה לדברינו יבואו דברי הרמב"ן ז"ל כמין חומר לפמ"ש בסוף בית עולם כי ביהמ"ק הי' בסוד בריאה והמשכן בסוד מלכות דאצילות וכן כתבתי למעלה באריכות בחלק ראשון כי ת"כ בסוד מלכות דאצילות וספר במדבר נגד הבריאה. ולפמ"ש בכאן שהמוספין בזין היכלות הבריאה. לכן באו המוספין בספר במדבר וכן הנסכים לפי שהם בבריאה כמ"ש בח"ב פ"ט לכן לא הקריבו אותם במשכן שהי' בסוד מלכות דאצילות רק בביהמ"ק שכולל שניהם בסוד הבריאה ובבחינות מלכות דאצילות המתלבשת בז"ת דילה בבריאה בסוד עתיק:
והנה כתבתי שמה כמה דרכים בענין המועדים אבל סדר היותר נכון לנו בכאן על דרך המוספין הוא מ"ש בבית מועד פרק כ"ה שפסח בחסד ושבועות בגבורה תורה מפי הגבורה ניתנה, סוכות בת"ת ושמ"ע ביסוד לכן הם ביחד יעקב ויוסף כחדא אזלין ור"ה ויוה"כ בנו"ה. וי"ב ר"ח במלכות עי"ש ושמה כתבתי כי דרך זה יוצדק ע"ד הנפש שבס"י ג' וזי"ן וי"ב ולכן גם כאן בקרבנות שהם בחינות חיצונית בירורי ב"ן ובבחינות הנפש המה ג"כ ע"ד הנ"ל. ועפי"ז יתבאר לנו למה הי' בסוכות עי"ן פרים כי הוא נגד הת"ת ששם עי"ן ענפין. וכן נכפלו בסוכות האילים והכבשים כי הת"ת מכריע לב' הצדדין וכולל שניהן. ולכן הי' המוספין שבסוכות כמנין יעק"ב שהוא בת"ת. חוץ השעירים שהם פרים עי"ן ואילים י"ד וכבשים צ"ח ס"ה כמנין יעק"ב וכן יתבאר לנו בזה למה הי' ב' פרים במוסף פסח ושבועות ור"ח עפימ"ש בזוהר פנחס רמ"ז ע"פ ובראשי חדשיכם וכי כמה רישין אית לה לסיהרא אלא אינון תרין נקודין כג"ד נקודה תתאה סיהרא תרין רישין דילה תרין נקודין דאינון עלה סגול בקדמיתא הוה כתר עלי תרין נקודין כג"ד. והוא סגולתא ולבתר דאמרה א"א לב' מלכים וכו' נחיתת וכו' ומה דהוה סגולתא אתהדרת סגול עי"ש. והנה הגם שפירשו שם תרין רישין על יעקב ויוסף עכ"ז מהמשך הלשון נראה שתרין רישין הוא חסד וגבורה שהמה תרין רישין של המלכות שכתרה נגד החזה וכן מפורש בכוונת האריז"ל על ובראשי חדשיכם שהם תרין רישין חסד וגבורה. הנה מעתה תבין כי לכן דוקא בר"ח שהוא ראש המלכות וכן בפסח ושבועות חו"ג באו ב' פרים לרמז על הנ"ל. ונרמז הענין בפרים כי פרים בסוד חג"ת. ומצאתי במעשי תורה להגראז"ל אות יו"ד שיש בכל מועד עשר קרבנות במוסף ב' פרים ואיל וז' כבשים וכולם עולות חוץ השעיר לחטאת רק ביו"ט של ר"ה ויוה"כ ושמ"ע לאשר המה ימי דין לכן גם שעיר החטאת מן המנין ואין בהם רק ט' עולות עי"ש. ולדברינו אפשר ליתן עוד טעם לזה כי לאשר ר"ה ויוה"כ ושמ"ע בנה"י לפי דברינו ששם מקום המלכות לכן בא שעיר החטאת שבמלכות מן המנין. וכן י"ל שלכן כתוב בפסח ושבועות ור"ח לשון זכר ונסכו ומנחתו [וכבר תירץ האריז"ל ע"ז אבל רק על ר"ח ולא תירץ כלל על יו"ט] ובשאר המועדים כתוב ונסכה בלשון נקיבה. ולהנ"ל י"ל לאשר כולם למטה מהחזה מקום הנקיבה אבל פסח ושבועות למעלה וגם סוכות כתוב בלשון נקיבה כי שם מתחלת הנוקבא בשליש ת"ת אבל מ"ש בר"ח לשון זכר אף שר"ח במלכות צריכין אנו לתירוצו של האריז"ל בזה:
יז הנה בפרקים הקודמים ביארנו סדר המערכה בבחינות אור ישר ממעלה למטה כסדר העולמות אבל יש אתי עוד דרק אחד והוא נחמד ונעים מיוסד על סדר התפילות ועליות העולמות ממטה למעלה כאשר אבאר בעזרת השי"ת. והנה בתפלה אנו עולין מעשי' ליצירה ומיצירה לבריאה וכן בבריאה מהיכל א' להיכל ב' עד היכל קה"ק אשר שמה מתלבשת מלכות דאצילות. וכן אנו ממשיכין שפע עליון משורש השרשים ממעלה למטה עד המלכות ושם פוגעין זא"ז אור ישר, ואו"ח הבא ממטה למעלה וזה היחוד, וכן כיוצא בזה בקרבנות ביארנו למעלה דרך ממעלה למטה עד המלכות ובכאן נבאר ע"ד עליות העולמות ממטה למעלה עד מלכות והנה עיקר תפילות הציבור מתחיל מעולם הבריאה יוצר אור כי תפלת העשי' קרבנות וכן פס"ד אינם עיקרים לתפילת הציבור כמו שנראה בגמרא בימי הקדמונים שהי' מעמידים לפני התיבה רק כדי לפרוס על שמע שהוא ק"ש וברכותי'. ועוד תראה כי ג' היכלות התחתונים דנה"י נכללים בברכה אחת עד היכל הזכות כי כולם ברכה אחת והכל הולך אחר החיתום בחינות היכל הזכות המחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית וכבר ביארנו למעלה בח"א בארוכה ששם בהיכל הזכות בחינות הקרבנות ואש המערכה בסוד אש אכלה אש בחינות מלאכים הנשרפים בנהר דינור ששורשו בהיכל הזכות. וטבעין שם עד דאתא צפרא, ודע כי כ"ז בחול אבל בשבת משתכך הנהר דינור ולכן גם למטה הגיהנם שובת ואולם בשבת נעשה בחינות הקרבן בבחינה יותר פנימי בסוד השלחן שדומה למזבח והוא בנקודה פנימי של היכל הזכות ששם מתסדרין השלחנות של שבת ואמר שם בזוהר שכל החיילין אלף אלפין דנהר דינור כולם נתעלין בשבת ונכנסין אל השלחנות הנ"ל ודו"ק. ואפשר ז"ס שאין חלבי שבת קרבין בחול] וז"ס המחדש בטובו בכל יום מע"ב כי לעולם חסדו, שע"י החסד דאברהם חוזרים ומתחדשים כמ"ש חדשים לבקרים, והוא בחינות היכל אהבה ששם עבודת הדם כמ"ש ושם שומר הברית והחסד, וזה הי' ראשית העבודה סידור המערכות בבחינות היכל הזכות. וענין ב' מערכות, מערכה גדולה ושל קטורת, וסידור ב' גזירין אפשר נגד ג' אותיות יק"ו שבהיכל זה עיין למעלה בבית עולם פרק ט"ז, ואולם לדברינו בכאן י"ל שזה בחי' ג' היכלות התחתונים הנכללין שם. [והנה מקודם לזה הי' בחינות תרומת הדשן כאשר תתבונן מ"ש בחלק א' שהוא בחינות הצמצום להרמת האור עיין בסוף בית מועד בשם הגראז"ל כי ענין הצמצום בכל העולמות מטיבור ולמטה בסוד היכל הזכות תבין הדברים וכאן הקיצור יפה ולכן זמכה בלילה בסוד הסתלקות האור והבן, וכמו כן הי' בעת ההוא דישון מזבח הפנימי ג"כ לסוד ההוא רק יותר פנימי במזבח הזהב, בינה, ולדרכינו זה י"ל שהוא בנקודה דאמצעיתא נקודת הבינה שבהיכל הזכות ושם נעשה הדישון דוגמת תרומת הדשן שבמזבח החיצון סוד היכל הזכות עצמו], והנה שם בהיכל הזה ג"כ בחינות שחיטת התמיד שהוא בחינות גבורות ולכן כתב בזוהר כי הלוים היו שוחטין ומקבלה ואילך מצות כהונה כי עבודת הדם בהיכל אהבה כאשר נבאר אי"ה ושם בהיכל אהבה בחינות הכהן כמ"ש הגראז"ל בהיכלות והנה אם תתבונן מ"ש בבית מועד י"ח בשם הזוהר והגראז"ל ענין החרב התלוי על ראש הדיינים כמ"ש בגמרא לעולם יראה הדיין כאלו [בגמרא כתוב כאלו חרב מונחת בין ירכותיו רק בזוהר כתוב כאלו חרב תלוי על ראשם עיי"ש בזוהר בארוכה] וכו' שה"ס רוחא שמאלא שבהיכל אהבה ושם סוד החרב וממנו מקבל היכל הזכות ששם סוד הדיינים והסנהדרין עיי"ש בארוכה כי קשה לכפול הדברים תבין בזה ענין סכין של שחיטה בסוד חרב לד' בחינות החרב הנ"ל רוחא שמאלא שבהיכל אהבה ומשם מקבל היכל הזכות שבו עיקר השחיטה, ובזה תבין דבר מתוק למה היו גונזין הסכינים והחלפים בבית החליפות שהי' בצדי האולם כי סוד האולם היכל אהבה כמ"ש בבית עולם פרק ט"ו ועיי"ש בסופו שז"ס החרב שתלה הורדוס באולם על פתחה של היכל [ויש עוד דברים בגו עפמ"ש בבתי הנפש פי"ג בשם הגראז"ל כי ג' רישין דא"א בסוד ג' היכלות רא"ז ויהי' האולם היכל אהבה דוגמת אוירא עילאה וכבר ידעת מהאריז"ל שמאוירא שורש הרוחא והכלי ג' ע"ב בסוד וחר"ב פיפיות בידם] ועיקרן של הדברים השחיטה ע"י המלכות חרב לד' והוא התכלית של כ"ד שהוא ההעדר כמ"ש והנה טוב מאוד זה המות כי כי ז"ס סוף מעשה במחשבה תחלה כי ההעדר דבוק ברצון כמ"ש למעלה בחלק ב' כ"פ שז"ס השחיטה והוא ג"כ אש של היכל הזכות שהוא אש המלכות שמתפשטת עד שם בסוד אשא תכלא וה"ס תכלא תכלת תכלית כ"ד והכל במלכות המתלבשת בהיכל הזכות [נבין בזה ענין הסמיכות בתנא רבי אליהו פט"ו כל המזלזל בנט"י נעקר מן העולם ואח"כ אמר מנין לשחיטה שהוא מן התורה שהוא ענין פלא ולהנ"ל יובן אם תתבונן במ"ש הגראז"ל בהיכל הזכות ששם ענין נט"י ולדברינו גם שם מקום השחיטה כמ"ש בפנים]:
יח ומעתה נתחיל לבאר אי"ה מקבלה ואילך מצות כהונה היכל אהבה והדברים האלו יובנו בנקל אם תעיין מ"ש בחלק שני כ"פ בארוכה שסוד עבודת הדם בבחינות המשכת המוחין דוגמת הק"ש בדכורא והקטרת האימורים במלכות, וכבר ידעת מדברי הזוהר והאריז"ל כי מן אהבה רבה עד עזרת אנו עומדים בהיכל אהבה וש"ס הקריאת שמע ממילא תבין הדברים בנקל עיין למעלה כי אין רצוני לכפול הדברים, והנה למעלה בח"ב בארנו בארוכה ענין זריקת הדם על היסוד שכן הוא בחינות דכורא ביסוד. ועיין בדברי הגראז"ל בהיכל אהבה ששם גנוז יסוד דדכורא שלכן נקרא היכל זה שומר הברית ותבין בזה שייכות הזריקה להיכל אהבה והבן. והי' בעת הזריקה הטבת המנורה ה' נרות לפני' וב' נרות לאחר הזריקה לדידן דפסקינן כאבא שאול כי מנורה בדרום ג"כ בהיכל הזה ובפרט לדידן דלא הי' הדלקה בבוקר רק ההטבה ונתינת השמן שסודו בימין ואח"כ הקטורת בהיכל הרצון ולכן גדלה כ"כ מעלת הקטורת שמקשר כל הדרגין קדישין כמבואר בזוהר כי הוא היכלא דמשה הכולל כל ההיכלות לכן בו בעצמו וא"ו היכלות ואח"כ הקטרת אימורים ואברים בחינות היכל קה"ק ששם מתלבשת מלכות דאצילות והוא נגד תפלת י"ח, והנה אעפ"י שהקטרת אברים יותר גדולה לפ"ז מן הזריקה שהיא בהיכל אהבה עכ"ז הזריקה עקריות כי כמו כן הק"ש שהיא ג"כ בהיכל אהבה גדולה מן השמ"ע כי ק"ש דאורייתא ותפלה דרבנן, והנה אנו מעוררין בעמדינו בהיכל אהבה את המוחין לז"א דאצילות ולכן דאורייתא בחינות תורה שבכתב ותראה מכוון איך כי שני הדרכים שכתבתי בענין הזריקה האחד בכאן והשני בחלק ב' עולים בקנה אחד. והנה בארנו בכאן כי עבודת הדם בהיכל אהבה וכן בארנו למעלה בח"ב בארוכה טעמים לזה כי הדם שורשו בחזה ולב עיי"ש ושם בחזה ג"כ סוד היכל אהבה כמ"ש הגראז"ל בהיכלות. והנה עם הנ"ל נוכל להבין איזה רמז בענין כיסוי הדם בעפר כאשר תראה בדברי הגראז"ל בהיכל ששי פקודי בענין בן עזאי נטבע בעפרא כי הרואה בן עזאי יצפה לחסידות ולפי שלא נשלם בשנים עדיין כר"ע בטבע בעפר שהוא נגד היכל אהבה כמ"ש בהיכל חמישי דס"א האי רוחא איקרי אפרא עי"ש. הנה בזה י"ל כי בהמות הנקרבות הנה כולם קודש לד' משא"כ החיות שאינם נקרבים צריך לכסותם בכיסוי עפר שהוא נגד היכל אהבה כי הקליפה הוא כיסוי ולבוש אל הקדושה. ואולם להבין היטב את הענין הזה. ועוד הרבה דיקדוקים האחד למה החי' אינה נקרבת לגבי מזבח ב' למה חלבה מותר אם מפני שאינה נקרבת על המזבח א"כ גם דמה לא יאסר אבל נראה כי הנה אמרו חכמז"ל שחי' בכלל בהמה הרי שהחי' למטה מן הבהמה ונכללת בה והענין י"ל כי הנה בעולם הבריאה בהיכל הרצון שם שורש ד' חיות הקודש שנא"ן ושם שורש בהמות וחיות ועופות ארי' שור נשר והמה כמו כן בבחינות ההיכלות כי החיות שורשן מהיכל אהבה פני ארי' אל הימין ולכן דמם טעון כיסוי כמ"ש שהכיסוי בעפר הוא נגד היכל אהבה, אבל הבהמות פני שור מהשמאל בחי' היכל הזכות וכבר ביארנו למעלה כי עיקר בחינות הקטרת האמורים בסוד היכל הזכות ששם נהר דינור, ולכן הבהמה חלבה אסור כי היא בהיכל הזכות ששם הקטרת החלב משא"כ החי' שהיא למעלה בהיכל אהבה חלבה מותר ובאה הבהמה בקרבן ולא החי' כי עיקר הקרבנות בהיכל הזכות כמ"ש בח"א, אבל יש לומר עוד בטעמן של הדברים כי הבהמה מושרשת ג"כ במלכות דאצילות בחי' שם ב"ן בהמה דקדושה כמ"ש אד"ם ובהמ"ה תושיע ד' מ"ה וב"ן וזה ענין גדולת הבהמה אבל החיה אין שורשה רק בבריאה בהיכל אהבה ולכן החי' בכלל בהמה והנה לפ"ד בכאן שעבודת הדם דוגמת הק"ש בהיכל אהבה והקטרת האמורים במלכות דאצילות דוגמת תפילת י"ח לכן החי' אעפ"י שיש לה בחינות הדם ועבודתו שבהיכל אהבה ולכן דמה אסור כי איסור הדם כתבו המפרשים מחמת שנזרק על המזבח] מ"מ אינה באה בקרבן אחר שחסר לה בחינות הקטרת החלב שביארנו במלכות דאצילות אבל הבהמה שמושרשת ג"כ במלכות דאצילות באה בקרבן ודו"ק:
יט והנה ביארנו בכאן כי סוד ההקטרה דוגמת תפילת י"ח נבין בזה שיטת הרמב"ם ז"ל שנשיאת כפים הי' אחר גמר ההקטרה כי כן בתפלה שלנו נשיאת כפים היא בשים שלום בגמר התפלה ואחר הקטרת האברים הי' הקטרת המנחה, והנה אעפ"י שכתבתי למעלה דרך אחר בענין המנחה אולם לפי דרכינו זה י"ל מאחר שביארנו ההקטרה בסוד המלכות. וידוע שהם ב' בחינות רחל ולאה, והנה רחל היא עקרת הבית ולאה טפילה לה שאינה רק הארה בעלמא כן י"ל כי הקטרת האברים בסוד רחל, והמנחה בחינות לאה, וידוע מדברי האריז"ל שבבוקר יש ב' זיווגים, בש"ע זיוג רחל, ואחר שמ"ע בנ"א זיוג לאה לכן אחר הקטרת האברים דוגמת שמ"ע. הי' מעלין את המנחה זיוג לאה והיא טפילה לקרבן כמ"ש בח"א פרק ט' ולכן המנחה מתפגלת במחשבת הקרבן לר"מ הגם שאין הלכה כמותו ולכן במנחה שאז אין זיוג לרחל רק ללאה נקראת התפילה מנח"ה. ובזה תבין דבר נחמד מ"ש למעלה פרק י"א בענין תמיד של בין הערבים שבאו הקטורת ומנורה אחר הקטרת התמיד קודם המנחה וכתבנו שם לפי דרכינו דשמן וקטורת בחינות חו"ב ומוחין אל הקרבן מלכות ובערב הי' עיקר המנחה לכן השמן וקטורת קודם המנחה ולא קודם לתמיד כמו בבוקר כמו שאמרו בגמרא יומא כמנחת הבוקר וכנסכו דרק המנחה שוה לבוקר אבל לא קרבן התמיד, ולפי דרכינו בכאן יבואו הדברים כמין חומר כי לאשר בתמיד של בין הערבים דוגמת תפלת מנחה זיוג לאה לכן עיקרה בבחינות המנחה כמנחת הבוקר כי גם בבוקר הי' זיוג לאה ג"כ אבל בתמיד לא דמי להדדי כי בבוקר הי' גם זיוג רחל לא במנחה [והגם שהי' נקטרין אברי התמיד במנחה ג"כ אבל עיקר כוונתה הי' במנחה והבן]:
והנה אחר המנחה הי' החביתין ואח"כ הנסכין ולבאר הענין עפ"י סדר תפלה שלנו י"ל עפימ"ש האריז"ל בשער הסליחות ונ"א בענין ויעבור די"ג מדות שאנו אומרים אחר שמ"ע כי אנו עושים ג' דברים האחד בזה שמעכבין החסדים ואורות המוחין בחזה דזעיר ועי"ז נבקע כלי יסוד דאמא ויוצא לחוץ ללאה וזה ענין אמא משאלת מנהא לברתא שה"ס כלי המ"נ שמקבלת לאה בהלואה מאמא, והשני שמרוב האור מאיר למעלה לדיקנא ונעשה י"ג תיקונים מה שלא הי' מקדם רק טי"ת תיקונים (וזה נעשה ג"כ בעזר המשכת י"ג תיקונים דא"א וגם ד' חיוורתא דרישא דא"א המכים בעורף דז"א ומוציאים האורות לחוץ] והשלישי שמהארת הנ"ל שבחזה שע"י מזדווג ישראל עם לאה הנה הנותר יורד ליסוד ומשם לדעת יעקב שמזדווג אז עם רח"ל עי"ש בארוכה דבריו הקדושים, והנה לפי דרכינו זה אפשר לכוון ג' דברים הללו נגד הג' דברים שהי' אחר הקרבת אברי התמיד שהם לפי דברינו נגד תפלת י"ח מלכות והנה באה אחרי' המנחה בחינות זיוג לאה כמ"ש למעלה ואח"כ חביתי כה"ג שהי' י"ב מצות בסוד י"ג תיקונים שנעשה עי"ז לז"א והוא מנחת כה"ג בסוד דיקנא דכהנא רבה כידוע, ואח"כ הנסכים הוא ירידת האורות ליסוד לצורך יעקב ורחל והוא ביין דוגמת ברכת היין שבמילה שידוע סודו מהאריז"ל בסוד עי"ן אורות שמתגלין למטה מהחזה אל היסוד וכמו שם מתגלה ע"י הפריעה גם שליש העליון כן גם כאן נבקע כלי יסוד דאמא ועפי"ז יבואר עוד ביותר ביאור למה נעשה דוקא ביין הנסכים כמ"ש בזוהר שתיתי ייני עם חלבי גו"ף וברי"ת והוא ת"ת ויסוד כי הת"ת בחינות יי"ן לאשר בו מושרשין שבעין ענפין יוצאי ירך יעק"ב שהוא ת"ת כידוע, ולכן כאשר מתגלה אורות שבחזה בחינות ת"ת באה המצוה ביין וכן במילה שמתגלה שליש העליון בפריעה [בפרט כאן בקרבן שהוא בכללות בחינות מלכות כל המשכות אפילו בחינות מ"ד שבדכורא הכל בכללות הגבורות שנותן לה שהיא בחינות יי"ן] ומה מתוק לפי"ז דעת הרמב"ם ז"ל שמה שהיו מנסכין על המזבח בשיתין יורד משם אל היסוד והבן וכמ"ש למעלה שגג המזבח בסוד כתר מלכות והוא בחזה דזעיר ומשם יורדים האורות ליסוד, ובזה תבין ג"כ עומק הענינים וחילוק שבין הזריקה לניסוך כי הזריקה ניתן בחוץ על היסוד אבל הניסוך היו מנסכין בתוך השיתין בפנים המזבח לפמש"ל כי הזריקה בסוד הק"ש והמשכת מוחין ע"י זיוג או"א לצורך זיוג המלכות והקטרת האמורים בחינות תפלת י"ח והנה בק"ש אין עוד זיוג רק יחוד זו"נ במלת אחד א"ח וד' והענין כמ"ש בזוהר הקדוש ע"פ יקוו המים מתחת השמים אל מקום אח"ד שהוא בחינות ק"ש והוא אחד דק"ש, והיינו כי בק"ש המשכת מוחין והם נמשכין עד היסוד שהוא מקום אח"ד ומשם מיסוד מאיר למלכות והוא ותראה היבשה מלכות והנה כ"ז בחינות הארת שמקבלת המלכות מיסוד לצורך בנין גופה והוא הזריקות נגד היסוד ומשם מאיר הארות למזבח שהוא המלכות ואח"כ נתקנים בשמ"ע בפרטות אברי המלכות והוא הקטרת אברי העולה על המזבח והיא מעלה מ"כ בעת התפלה בסוד אשה ריח ניחוח לד' וכ"ז היא תיקון גופה מהארת אבל עצם האורות מקבלת ע"י זיווג והוא בי"ג מדות ונ"א שאז מזדווגים ונותן לה בביאה ראשונה עצם הגבורות מה שלא קבלה מתחלה רק הארתם ובביאה ב' החסדים וה"ס הניסוך שהיו מנסכים ממש לתוך המזבח אל השיתין שיורדין עד התהום בחינות יסוד דמלכות כידוע, והנה לא באו בניסוך רק בחינות היין בחינות הגבורות שנותן בביאה א' ונעשה עצמות נפשה בסוד בנימין אבל לא בא בקרבן זכר לחסדים שנותן לה אח"כ כי החסדים לצורך הולדת הולד ואין זה ענין הקרבן בחינות מלכות רק מה שבא לצורך המלכות עצמה בסוד הרוחא דשבק בה בנימין עצמות נפשה שלכן מתה רחל בלדת בנימן כמ"ש בצאת נפש"ה כי מתה. ואולם בסוכות שהמלכות מקבלת גם חסדים לצורך בנין גופה בא גם ניסוך המים כמ"ש בחלק א' ע"ש:
כ ונחזור לענין ראשון בענין החביתין שהי' י"ב חלות נגד י"ב תקוני דדיקנא והי' סמוך למנחה כמ"ש בגמרא שם מנחה כי גם במנחה בארנו למעלה בח"א וב' שהם י"ב מנחות שמנחת נסכים כוללת אותם וגם במנחת נסכים בפרטות השמן והיין לפר ולאיל ולכבש י"ג לוגין נגד י"ג מדות דדיקנא וי"ל עוד כי בחינות המנחה לא רק ללאה החיצונה תרמוז רק וגם למלכות הפנימיות שביסוד אמא כלת משה שיש לה י"ב תיקונים כמ"ש בריש הזוהר שושנה עילאה שיש לה י"ב עלין זי"ן עלין וה' ירוקים והם נמשכין מי"ג דדיקנא לכן באה אחריהם החביתין. ואולם טעם חלוקת החביתין לב' ששה מצות בבוקר וששה בערב י"ל עפ"י הידוע שהם ששה באור ישר וששה באו"ח ומז"ל הי"ג מכריע ביניהם לכן באו ששה בשחרית אור ישר וששה במנחה או"ח. אולם עיקר הענין נ"ל לפמ"ש שענין המנחה והחביתין ירמזו לזווג לאה וכתב האריז"ל שיש בב"כ י"ג יודין נגד י"ג דא"א וטי"ת ווין נגד ט"ת דז"א וששה ההי"ן נגד וא"ו דמלכות שהם בתפלה לדוד כידוע ורבינו הגראז"ל ביאר עוד שהם ששה ההין נגד לאה וד' אלפין נגד רחל שיש לה ד' תקונים. הנה מעתה לאשר נרמזו בחביתין ענין הי"ג תקוני דדיקנא ומהם נמשכים ללאה ששה לכן מחלקן ומקריב בבוקר רק ששה וכן בערב שהוא ג"כ זיוג לאה והבן. ודע כי גם בשורשן נוכל לרמוז כי החביתין בסוד י"ג דדיקנא דא"א שמהם נמשכין ואח"כ הניסוך בסוד מוחא סתימאה שורש הדיקנא ששם כחמרא דשקיט על דורדיא ולכן בא שם השיר של הלוים בסוד מקולות מים רבים שהוא בסוד אורות המוחא שנמשך לדיקנא וה"ס נימי הכנור ושירי הלוים כמ"ש בלק"ת תהלים פ"ה והנה כ"ז אע"פ שירמזו בשורשם עד א"א ומ"ס אבל עיקר כל האורות אלו בהמשכם למלכות סוד הקרבן ודוגמתו התפלה שהיא המל' כמ"ש ואני תפלה כידוע אע"פ שאנו מכוונים עד א"א ועוד זאת אומרת שגם כל המשכות שנמשכו לה מן היסוד הכל ע"י התעוררת מט"ט צדיק תחתון שהיחוד ע"י בימות החול אבל בשבת היחוד ע"י יסוד דאצילות עצמו וז"ס מוסף שבת שכתוב בזוהר בראשית י"ז שהוא ביסוד והוא כנ"ל כי כללות הקרבנות במלכות כמ"ש כאן בארוכה עד הנסכין ואח"כ באים המוספין בחינות עצמות היסוד דאצילות עיין בהקדמת הפע"ח למורינו האריז"ל פרושן של דברים מ"ש שבחול היחוד ע"י מט"ט ובשבת ע"י יסוד דז"א עצמו עיי"ש ועיין מ"ש בסוף ח"ב למעלה שזה ענין ב' כבשים שבמוסף שבת בסוד יסוד כמ"ש האריז"ל כי כב"ש אותיות שכ"ב וגם כתבנו שם כי גם כבשי התמיד מבחינה זו רק שבחול הוא רק הארה דרך דופן וגם הוא ע"י שליח מט"ט משא"כ בשבת הוא מבחינות זיווג ממש מיסוד דאצילות. וכתב האריז"ל כי עול"ת תמיד בגימ' תול"ע שם החסד דאנא בכח והוא חוט של חסד שמאיר בכל יום ועיין מ"ש הגראז"ל בס"ד פ"א בענין אור הלויתן והחילוק שבין סירוס להריגה כי אע"פ שאין יוצא החסד הזה ע"י פי היסוד מ"מ נהיר לנוקבי' דרך דופן והוא החסד שמנהג את כל הדורות וזן בחסדו וכו' ע"ש ותבין לכאן:
והנה כבר כתבנו בבית מועד פ"א בשם האריז"ל כי יו"ט מקרא קודש והוא עצמו מבינה ושבת בחכמה. ועיין מ"ש למעלה בבית שער ענין החילוק שבין יסוד אבא ליסוד דבינה כי בבינה המה מחולקין ה"ח וה"ג עם כללותן אבל ביסוד אבא מתחברין לאחד כמו שתראה בלק"ת בהעלותך כי יסוד אבא מחבר את כל הה"ג ביחד שיעלו דרך קו האמצעי לכן ביו"ט במוסף שבעה כבשים נגד ה"ח או ה"ג עם ב' כוללים ביסוד ומלכות אבל בשבת נכללים בכבש אחד ומה שבאו ב' כבשים כתב האריז"ל שהם נגד ב' יסודות דזו"נ ולמעלה סוף ח"א כתבנו ג"כ שהוא באפשר נגד יסוד דאבא המאיר עד יסוד דז"א ב' כבשים ביחד:
כא ואולם לבאר ענין פר ואיל שבאו בכל מוסף לפי דרך זה שמוספין ביסוד דז"א. אפשר לומר עפ"י הידוע מהאריז"ל שה"ג נופלים ביסוד ממטה למעלה ואח"כ יורדים ג' חסדים המגולים ליסוד וממתקים שם ג' גבורות שהם חג"ת דגבורות וב' גבורות דנו"ה שהם למעלה מהם [כי הם כופלים ביסוד ממטה למעלה תחלה חסד ועלי' הגבורה ואח"כ הת"ת] נשארים בלי מיתוק והם ד' בנים ב"ג דנו"ה ב' הויות הוא בן אחד וג' גבורות עם ג' חסדים וא"ו הויות ג' בנים. וכבר הבאתי למעלה בשם חכמז"ל כי פר בחסד ואיל בגבורה, וגם בשם הגראז"ל כי פר בחג"ת לכן מנחתו ג' עשרונים ואיל בנו"ה לכן מנחתו ב' עשרונים ולפי הנזכר יש להשוותם גם יחד כי הפר ג' גבורות דחג"ת שנמתקו בג' חסדים [בזה מיושב ג"כ דהלא הפ"ר גבורות מנצפ"ך ולמה אמרו חכמז"ל שהוא חסד] ואי"ל ב"ג דנו"ה שלא נמתקו בחסדים לכן יפה אמרו שפר חסד ואיל גבורה. וממילא תבין ענין פר ואיל שבמוספין שהם ביסוד ותחלה בא הפר כי גבורות דחג"ת למטה וב"ג דנו"ה איל למעלה ולפי דרך הזה בסדר התמיד אנו הולכין ממטה למעלה כמו בתפלה וענין הז' כבשים י"ל שהמה נגד ז' חסדים כאשר מתגלין כולם אח"כ אך יותר נראה שהכבשים נגד עצם היסוד שמושך כחו מהדעת כמבואר בכוונת הלולב ובדעת הם ה"ח עם ב' כוללים והטעם למה בפר ואיל נכללין כאחד ובכבשים באו ז' י"ל עפמ"ש למעלה בבית שער כי בדעת כל אחד מה"ח בפ"ע וכן ה"ג וביסוד נכללים ה"ח ביחד וכן ה"ג עיי"ש. לכן הכבשים שירמזו לדעת באו ז' ולמטה ביסוד בפר ואיל נכללין רק שיש איזה התחלקות מבחינות חסדים המכוסין והמגולין לכן נתחלקו לפר ואי"ל כמ"ש [וכ"ז בסדר התמיד והמוספין שביארנו לדרך זה ממטה למעלה אבל קרבנות דב' הלחם בשבועות המה באפשר ממעלה למטה באו תחלה זי"ן כבשים ואח"כ פר ואיל וגם אפשר מטעם כי שבועות במ"ת בחי' ת"ת ודעת] וטעם לב' האילים אפשר לפמ"ש שאיל בנו"ה. וכתב האריז"ל ג"כ שסוד שני לוחות הברית שבשבועות בנו"ה לכן באו ב' אילים ודוק] ולאשר כי הפר ירמוז לגבורות שנמתקו בחסדים לכן באו במוספין ב' פרים חוץ מימים טובים שהם ימי דין כמש"ל בפרק ט"ז אבל בסוכות שאז יש מתוקים רבים שאז זמן המשכת החסדים למלכות ולכן בעת ההוא מנסכים יי"ן וגם מי"ם גבורות וחסדים לכן מקריבים פרים רבים על רוב החסד. עוד י"ל בענין הכבשים שביארנו שהם בדעת שורש יעקב אבינו ע"ה ולכן הי' בכל המוספין ז' כבשים כי יעקב בגימ' ז"פ הוי"ה וכן מצאתי להגראז"ל שכתב כן, וכן נבין בזה כי מוספין של כל המועדים שהם י"ח ימים שמקריבים בהם מוסף ונוסף עליהם ז' ימי סוכות שהכבשים כפולים הרי כ"ה פעמים זי"ן. ועוד בקרבנות ב' הלחם ז' כבשים הרי כ"ו פעמים ז' שהם בגימ' יעק"ב [והוא בחינות יחוד זו"נ כי יעקב שם הוי"ה ומלכות בת שבע וז"ס ביעקב אעבדך שבע שנים ברחל וכו' לכן הוא גימ' ז"פ כ"ו] והנה אם נוסף עוד כבשים של י"ב ר"ח שהם י"ב הרי פ"ד ומוספי שבת ק"ד לנ"ב שבתות הרי ביחד ש"ע בחינות הש"ע נהורין הנמשכין ליסוד מדעת עליון ושורשן ממדת ואמ"ת בסוד ז' הבלים שנמשכין מן הפנים ז"פ ס"ג בגימ' ואמ"ת ומלוי ס"ג הוא הב"ל וז' הבלים בגימ' ר"ס שהוא דעת עליון דמשה כי ס"ר לראות כמ"ש האריז"ל והכל בחינות שבועות לכן הם תמיד ז' כבשים. וכ"ז נמשך ליסוד בסוד ויהי יוסף יפ"ת ויפ"מ והוא במוספין שהם ביסוד, ודע כי אפשר לומר גם שורש הפר ואיל למעלה בא"א כי הפר בחינות מוחא סתימאה בחינות חכמה שורש אברהם ומ"מ שם גבורה דעתיק לכן הוא פ"ר גבורות מנצפ"ך. וכן איל יש לדרש על הגלגלתא לפי דברי הגראז"ל בתיקונים כ"א דף נ"ג כי הגלגלתא למטה לבוש למוחא בחינות אהי"ה. וכבר ידעת מ"ש האריז"ל בסוד העקידה כי אי"ל בחינות אהי"ה פשוט ומלא ומלא דמלא ועפי"ז תתבונן נפלאות בענין אי"ל ואיל"ת עמ"ש בח"א סי' ט' וההי"ב:
כב הנה אחרי כי כבר נתבאר בדברינו בעזרת השי"ת רוב הלכות הקרבנות נבאר מעט ענין קרבנות המלואים שכתבנו למעלה בח"ב פרק ז' שהם לפ"ד בדעת וגם כי סיימתי פרק דלעיל בענין הכבשים שהם בדעת אדרוש סמוכין בענין המלואים. הנה רש"י ז"ל כתב ע"פ למשחה ולמלא את ידם כי כל לשון מלוי אינה אלא לשון חינוך. ובפ' צו על איל המלואים פירש"י איל השלמים שמלואים לשון שלמים שממלאים ומשלימים הכהנים בעבודתם ע"כ וכן הי' עיקר ענין המלואים נעשה באיל השלמים וכבר כתבתי למעלה כי לד"ה השלמים סודם בת"ת אבל המלואים נ"ל יותר גבוה בדעת שורש הת"ת. והנה בתיקונים פירש כ"פ בשם אלקים שי"ה שבו נגד חו"ב ואותיות מל"א נגד הוא"ו דשם הוי'. וה"א אותיות שבו נגד ה"א אחרונה, הרי שבחינות מלא מרמזת על הוא"ו קו האמצעי, וכמו כן נסדר בפסוק לעולה ולמנחה קודם החסד ואח"כ הנצח וכן למלואים ולזבח השלמים קודם הדעת ואח"כ הת"ת, והוא לשון מלוי ידים כי הדעת הוא חו"ג ב' ידים, וכן הדעת בו ימלאון חדרים כי הוא ממלא אדרין ואכסדראין:
והנה כבר כתבתי בריש בית מועד בשם הגראז"ל כי הדעת מתפשט בנו"ה וכתבנו שם שזהו ענין משה ואהרן שהם בדעת וגם בנו"ה וכן קין והבל בנו"ה וגם בתרין עיטרין דדעת [וטעמם של דברים אפשר לומר כי שורש הדעת ב' עיטרין דז"א שורשם בב' כתפים ובנו"ה דעתיק כידוע. וגם בבחינות התגלות הדעת אין מתגלה רק ב' חסדים דנו"ה כי חג"ת סתומין] ואפשר כי לכן מעיו בדעת איתפשטו ואיתתקנו] והנה ידוע כי ענין החינוך הוא בנו"ה לכן חנוכה בנצח וכתוב בסה"ק שהוא כמו שמחנכין הקטן לילך ברגליו שהוא בחי' נו"ה. ולכן י"ל שזהו ענין המלואים לשון חינוך כמ"ש רש"י זיל. ובזה יש ליתן טעם למה מקריבים במלואים גם שוק הימין מה שלא נמצא כן בשום שלמים ולדברינו י"ל לאשר המלואים בסוד הדעת שמתפשט בנו"ה והוא בסוד משה רבינו שהוא בדעת וכנצח, שו"ק הימין ולכן הי' כל עבודת המלואים ע"י משה רבינו ע"ה, ולכן הי' אי"ל כי איל סודו בנו"ה במ"ש למעלה כ"פ. ודע כי נוכל לומר עוד קרוב להנ"ל שבחינות המלואים בסוד עשיות כלי בפעם ראשונה והוא הכנה לכל הזיוגים כן הי' המלואים שורש לכל הקרבנות והוא קרוב למ"ש לפני זה כי שורש הכלי והרוחא הוא מהדעת, כמ"ש בשער קשע"ה כי ז"א לוקח הכלי מהבינה בדעתו ונותן לה החצי שהוא ה"ג בזיוג ראשון ועי"ז נעשית כלי, ועיין מ"ש בפע"ח שער נ"א כי היא נעשית כלי ע"י ב' ב' גבורות דנו"ה שלא נמתקו וג' גבורות דחג"ת המה המ"נ עצמן הרי שהכלי בחינות נו"ה, ולכן נעשה באי"ל בחינות נו"ה והוא נכון מאוד תלי"ת. והי' נותנים על תנוך אוזן אהרן ועל בוהן ידם ורגלם הימנית כי החסד מכונן למטרוניתא ועושה אותה כלי. והי' כאן ב' אילים אחד לעולה וא' לשלמים ופר לחטאת עפמש"ל כי עולה בימין וחטאת בשמאל ושלמים באמצע והמה ג"כ בג' בחינות זה למעלה מזה עולה בבינה וחטאת במלכות ושלמים באמצע בת"ת [ולכן הם שלמי שמחה כי אין שמחה לאשה אלא בבעלה] והנה עיין בע"ח שער מ"נ ומ"ד פ"א שיש ג' בחינות ביסוד דמלכות א' הוא היסוד שלה בעצמה שנעשה כלי ע"י ידים עליונים דבינה כמ"ש באר חפרו' שרים והם ירדו למטה ונעשו כלי לקבל המ"נ וה"ס הפסוק בידך אפקיד רוחי כידוע והב' הם המ"נ בעצמם העולים ומתבררים מק"נ והם הם הנשמות המתבררות מתוך הקליפות ועולין במ"נ. והג' הוא הרוחא המעלה מ"נ אשר הז"א מנחיל אותה בביאה ראשונה ונעשית כלי וה"ס שם ב"ן והמ"נ הם ה"ג מנצפ"ך ולפי"ז יש לומר שלכן באו הג' קרבנות הנ"ל איל העולה נגד כלי הבינה [והוא בעצמו סוד החותם שלה שהוא מנה"י דבינה לכן הי' איל שסודו בנו"ה] כי עולה בבינה, ונגד הרוחא שהיא מקבלת מז"א באו השלמים והי' אילים שהוא נגד יצחק גבורות כי כ"ז בחינות גבורות. וגם כי הרוחא הנ"ל הוא ג"כ מב' גבורות דנו"ה כמ"ש בפע"ח שער נ"א שהבאתי למעלה, והחטאת נגד המ"נ בעצמם שהם ה"ג מנצפ"ך לכן בא פ"ר שמספרו מנצפ"ך, והנה עיין שם בע"ח בארוכה ענין המ"נ של פעם הראשון שלא נתבררו המ"נ רק בסוד אב"א כי לא הי' זו"נ עוד בבחינות פב"פ רק אב"א, ואולם באמת א"א שהי' כך אב"א כי אין זיוג אלא פב"פ רק הענין שלא הי' להם מוחין רק מבחינות אב"א ולכן למטה לא יכלו לעמוד רק אב"א מפחד החיצונים רק כדי שיוכלו להזדווג העלו אותם או"א למעלה בהיכל הבינה ושם יכלו להזדווג פב"ב וה"ס החופה ומ"מ נקרא אב"א כי בבחינה זו למטה הם אב"א עי"ש בארוכה ולקצר אני צריך ועפי"ז תבין ענין נחמד למה לא מצינו חטאת חיצונה נשרפת רק במלואים ולהנ"ל י"ל כי הנה חטאת פנימיות בסוד הבינה שהוא בסוד ההיכל כאשר ביארנו בח"א ובבית עולם בארוכה ולרוב קדושתה אינה נאכלת ואולם במלואים אעפ"י שהיא חיצונה מסוד זו"נ מ"מ לאשר המלואים מרמזים על זיוג ה"א שעלו למעלה להיכל הבינה בסוד החופה לכן דינה כמו חטאת פנימיות והבן:
והנה הי' עיקר העבודה באיל השלמים כי העיקר בזיוג הזה בחינות הרוחא שמקבלת מז"א בביאה ראשונה שהוא בסוד שלמים, והנה ידוע מ"ש בקשע"ה ובע"ח שער פנימיות וחיצונית דרוש זי"ן כי ענין הרוחא הנ"ל שהיא מקבלת בסוד אב"א והענין כי הם ד' בחינות נר"ן וחי' ועיקר הפנימיות בבחינות החי' ע"ב ובבוא החי' מזדוגין למטה פב"פ כי אין חשש מהקליפות כי אור החכמה מבריח אותן אבל קבלת הרוחא בזיווג א' שעלו למעלה מחמת שלא הי' להם רק ג' בחינות כר"ן שהם ס"ג מ"ה ב"ן שהם בחי' אב"א ולכן בחינות הרוחא הוא רק מג' בחינות הנ"ל ס"ג, ויוד אותיות, ומ"ה וכ"ו. ואחורים דב"ן שהם ג' ע"ב רי"ו כידוע. והנה הז"א נותן לה בחינות חסדים שבג' הנ"ל ומ"מ נקרא רי"ו גבור"ה נגד הע"ב שמקבלת בביאה שני' טיפה זרעית להוליד נשמות מסוד החי' וזה החי' אינה נשאר בה רק הרוחא הנ"ל רי"ו עי"ש מתיקות הדברים ועפי"ז נוכל לומר שז"ס נתינת הדם על תנוך אזנם הימנית ועל בוהן ידם הימנית ועל בוהן רגלם הימנית נגד הג' ע"ב הנ"ל חסד חסדים כמ"ש בשער קשע"ה בארוכה כי הם חסדים שבג' בחינות נר"ן והנה הג' הנ"ל הם ברב"ג כידוע ונגדם הי' על אוזן הימין בסוד נשמה ס"ג ויוד אותיות כי אוזן בבינה כידוע וכן השמיעה והוא מבחינות חסדים דשם, ובוהן ידם מסוד מ"ה וכ"ו נגד הרוח שהוא בחג"ת, ובוהן רגלם בנו"ה בחינות נפש אחורים דב"ן ודו"ק:
כג ועוד יש לדבר בענין הזה לתת טעם למה הי' העולה והשלמים אילים כאשר נתבונן היטב תראה כי כל מ"ש בענין ג' בחינות שביסודה כלים ורוחא בסוד עולה ושלמים ומ"נ דילה ה"ג בסוד חטאת הנה הרוחא בעצמו נתחלק לג' כמ"ש בפרק הקודם וגם הכלים מתחלקים לג' כמ"ש בע"ח שיש ג' כלים ביסודה כלים דילה וכלי ז"א וכלי הבינה וכ"ז נראה על עצם הכלים לא על הרוחא שהוא בחי' רוחא ונשמה פנימיות, והנה עיין בביאור הגראז"ל על תיקונים תיקון נ"ח דברים מתוקים בענין ב' בתי מקדשות בינה ומלכות שהם נגד בריאה ועשיי' אבל יצירה לא חשיב שאין בנין כנגדו דאין בנין אלא בנוקבא וע"ז כתיב ויריחו סוגרת ומסוגרת ב"פ [בסוד ב' חותמות שכתב האריז"ל ציון וירושלים ב' דלתין כידוע] אבל הוא שומר דילה וכנגדו כתיב אין יוצא ואין בה שהיא סלע דמחאן בי' והוא יותר קשה מב' הבנינים אף שהם חומות [סוד חומת ג' אקי"ק דאמא תנ"ה] מ"מ נפתחים, והוא קשה להפתח עד כי יבוא שילה וכן באשה סלע בתולים דילה צריך להקרע וז"ש בתולה ב' בתולים והג' ואיש לא ידעה, שהיא ב' חותמות דילה שלא נגע בהן אדם והן ג' וז"ש בתיקונים ותלת גוונין סחרין לה עי"ש דברים מתוקים ואולם צריך להבין דהרי כאן משמע שנגד הדכורא אין כלי ומדברי האריז"ל כראה שיש ג' כלים ביסודה ג"כ דילה וז"א ובינה ואולם נלפע"ד לומר עם דברי הגראז"ל בליקוטים בליקוט המתחיל גן נעול באריכות גדול שיש ב' חותמות ביסודה ציון וירושלים ג"ן וג"ל שהן בגמ' אקי"ק ואדני שהן בינה ומלכות וה"ס מ"ם סתומה וסמך עיגולא וריבועא ובתוכם נקודה, וכל בחינות נקיבה נכפלת לב' לכן הם נכפלת לב' מ"ם ועם היוד הרי מי"ם והסמך עם היוד יי"ן, והסמך הוא עיגולא דנפיק מגו ריבועא מן הב' ממי"ן ריבעא, ומ"ם האחת ריבועא דנפיק מגו עיגולא תילתא. והם מסיטרא דת"ת ויסוד [אפשר כי לכן היין בת"ת כמ"ש שתיתי ייני עם חלבי] בעה"ב ואורח בסוד בעל שנותן מזונות בת"ת ואישות לביאה ביסוד לכן ששים המה מלכות ושמונים פילגשים כי פילגשים רק לביאה, והנה הסמך והמ"ם כאשר נפתחים נעשים מן הסמך כ"ו ומן המ"ם ב"ו והוא השם הידוע והוא בסוד ב"ך יברך ישראל והנה הואו הוא בסוד נעו"ל [וכמ"ש שם בתיקונים כי הוא השומר הפתח ונגדו אין יוצא ואין בא] וז"ס ג"ן נעול וג"ל נעו"ל מם וסמך עם הואוין. ומעין חתום בסוד הנקודה בפנים חכמה, וכ' וב' כתר ובינה עי"ש כי הדברים מתוקים מדבש ונופת צופים ועפי"ז יש לומר כי באמת מתחלה אינם רק ב' כלים בינה ומלכות רק כאשר מקבלת הרוחא פנימות גם הכלים נפתחים ונעשה מן מ"ם ב"ו ומן סמך כ"ו וה"ס כלי ז"א וכ"ז בדרך אפשר וא"ש אתמ"ש והארכתי מעט בזה אף שלא מעניני כי מאוד חביבין עלי דברי קדשו ועכ"פ אתה רואה בדברי התיקונים דשם כי גם הכלים בסוד תלת גוונים סתרין לה לבת עין נקודה פנימיות ולכן כתב האריז"ל שהם ג' כלים ואמר שם בתיקונים שהם לבן ירוק אדום שסודם אי"ל וכן הרוחא ביארנו שהוא בסוד ג' גווני הקשת סימני אבות אי"ל ולכן הי' שניהן אילים משא"כ החטאת שמרמזת על מ"נ ה"ג בא פ"ר מנצפ"ך ודע כי אפשר לרמוז ג' בחינות הנ"ל בג' רישין גלגלתא נגד הכלים לכן כמו שכאן בחינות בינה ומלכות כן בגלגלתא, קרקפתא וגלגלתא, בינה וכתר מלכות, כמ"ש כ"פ בשם הגראז"ל [עיין ח"ב פ"ט שהגלגלתא בסוד אי"ל וי"ל שלכן בא העולה אי"ל] ומ"ס בסוד נקודה פנימיות מעין חתום ושם סוד ה"ג מנצפ"ך מי"ם גבורה דעתיק כמ"ש מקולות מים רבים אדירים כמ"ש האריז"ל וסביב למוחא אוירא בסוד הרוחא דשביק בגווי' וכן כתב האריז"ל כי שורש הרוחא מאוירא ויש להאריך בזה רק כי יראתי והמשכיל יתבונן, ועיין בית מועד פ"ד:
כד ענין קרבנות יום השמיני לא ידעתי כעת עד יערה עלינו רוח ממרום, אך נבאר כעת קרבנות הנשיאים הנה רש"י ז"ל כתב וכן איתא במדרש פר אחד נגד אברהם איל אחד נגד יצחק, כבש אחד נגד יעקב והם בסוד חג"ת כמ"ש כ"פ בחלק זה ובח"א ולזבח השלמים בקר שנים נגד משה ואהרן שהם בסוד נו"ה ושעיר עזים לחטאת לכפר על מכירת יוסף ונראה שהי' נגד היסוד וכתוב קודם נו"ה כי הוא מתחיל למעלה מהם כמ"ש האריז"ל או אפשר ונ"ל יותר נכון כי שעיר עזים נגד המלכות לכן הי' לחטאת וכמו בכל המוספין שבא לכפר על מיעוט הירח נגד המלכות ולכן כתוב ושעיר עיזים לחטאת קודם נו"ה כי היכל הקודש מכוון באמצע בין חג"ת לנה"י. ואילים חמשה עתודים ה' וכבשים ה' י"ל נגד ה"ח וה"ג שביסוד והנה הגבורות המה כפולין כמ"ש כ"פ בשם הגראז"ל שבנקיבה תמיד כפול שלכן שס"ה גידין דופקים ושאינם דופקים אבל רמ"ח בחינות חסדים מ"ע הוא רק פעם אחת וגם י"ל כי הגבורות הם כפולין כי הוא נותן לה ה"ג באחורים לבנין פרצופה ואח"כ נותן לה בזיווג ה"ג בסוד רוחא דשביק בה ואח"כ טיפה זרעית ה"ח:
ואולם לבאר הענין היטב עם דברינו כי קרבנות המלואים ירמזו על בחינות דעת ובפרט קרבנות הנשיאים שהם י"ב וידוע מרבינו האריז"ל כי בכל דעת ויסוד יש בחינות י"ב מזלות וי"ב תיקונים כי שם בדעת ה"ח ונכללים ביסוד הרי ששה וכן ששה בגבורות והם י"ב ש"ק באור ישר וש"ק באו"ח. ולכן נוכל לומר שרמזו לדעת דז"א תרין עיטרין ששורשן מתרין כתפין דא"א. והנה ידוע מ"ש האריז"ל ביחוד הזכירה שתרין כתפין דא"א בסוד שם י"ק במילוי יודין וההין בגי' כת"ף וניקוד הימני בגי' עי"ן והשמאלי ק"ל וז"ס חמש עשרה אמות קלעי"ם לכת"ף כי נקוד ב' כתפין הוא קל"ע עי"ש. ולכן נוכל לומר שז"ס קערת כסף אחת שלשים ומאה משקלה נגד כתף שמאלי. ומזרק אחד כסף שבעים שקל נגד כתף ימין שנקודו עי"ן והנה החסדים וגבורות נגד ז"א ומלכות וידוע כי קערה מרומז למלכות כמ"ש ביקש איוב להפוך הקערה על פי' וכמ"ש הגראז"ל ומזרק ירמוז על ז"א כי כן ביארנו הזריקה בז"א. עיין למעלה פ' א' ב' לכן הי' הקערה ק"ל משקלה נגד כתף השמאלי גבורות מלכות. ומזרק שבעים נגד החסדים ז"א. והיו שניהם מלאים סולת למנחה כי כן ביארנו בח"א שהמנחות בחינות פנימיות ונקודות לכן אחר שהיו מרמזין לבחינות נקודות קל"ע היו מלאים סולת ועוד י"ל כי המנחה בסוד המלכות שורשה בדעת בתרין עיטרין שהם ב' מלכיות דאו"א. וכ"ז בחינות דעת התחתון אבל יש עוד דעת עליון ששורשו מתרין תפוחין קדישין והוא עשר הויו"ת בגימ' ס"ר כמ"ש וירא ד' כי ס"ר לראות ונגדו הי' כף אחת עשרה זהב נגד עשר שמות. מלאה קטורת כי הדעת עליון ביארנו בבית עולם בסוד מזבח פנימי שהוא לקטורת. והנה מקודם רמזו לב' עטרין למעלה כאשר עודם בב' כתפין דא"א ואח"כ רמזו למטה כאשר ירדו לדעת דז"א וכתב האריז"ל כי ב' כתפין אינם מתפשטים למטה רק ביניהם יש דעת המכריע היורד ומתפשט למטה דוגמת ב' מוחין חו"ב ודעת בניהם כן בפרטות בדעת לבדו ונגדם הקריבו פר אחד בסוד עיטרא דחסד אברהם, איל אחד נגד יצחק עטרא דגבורה, כבש אחד נגד יעקב נגד חסדים המכריעים ומתפשטים למטה, שעיר עיזים לחטאת נגד לאה שהיא עומדת אחורי הדעת. כמ"ש בסוף ח"א ששעיר סודו בלאה. והנה כ"ז ביסוד דאמא דז"א ובתוכה מתלבש דעת ויסוד דאבא והוא בסוד השלמים כמ"ש בח"א פרק ט' ובו סוד השלמים שלום רב לאוהבי תורתיך והוא מתגלה בשליש הת"ת ובנו"ה שהם בקר שנים. וענין ט"ו קרבנות שלמים נ"ל ע"פ מ"ש האריז"ל בכוונת המגילה שהוא התגלות יסוד דאבא שיש שמה ה' שמות מג' ההי"ן שה"ס אשר היסוד דאבא מאיר למלכות סוד הה' מג' קוים נה"י לכן הם ג' הה"ה וכן יש לומר גם כאן שז"ס ג"פ חמשה קרבנות והי' שלמים מחמת שהן מיסוד דאבא. ואם נחשוב גם הב' בקר יהי' בסוד וק"ו שהוא ג"כ משמות המגילה מיסוד דאבא עיי"ש וכלל הענין שכ"ז בסוד הדעת דא"א וז"א שהוא מיסודות דאו"א ובזה אסיים כעת עד יערה עלינו רוח ממרום ונזכה לדעת כי ד' הוא האלקים ולהמשיך מדעת עליון לנוה אפריון למכון בית אלקינו כי תמלא הארץ דעה את ד' אמן:
למען חיבת ידידות גיסי הרב המאה"ג חריף ובקי משנתו קב ונקי כש"ת מוה' אברהם יוסף נ"י ענף עץ אבות בן הגאון הצדיק מחוסט שליט"א אעתיק סנסן אחד מאשר נמצא אתו מחידושיו היקרים השייך לחג הסוכות למועד הגמרי את חיבורי בעזהשי"ת:
הרמב"ם ז"ל בפ"ח מה' לולב פסק הדס שהי' ענביו מרובין מעליו אדומות או שחורות פסולין ואם מעטן כשר ואין ממעטין ביו"ט לפי שהוא כמתקן עבר וליקטן או שליקטן אחד אחד לאכילה הרי זה כשר. ותמה הכ"מ דבגמ' סוכה אמרינן דהנ"מ דכשר אם לקטן דוקא דאשחור מאתמול דדיחוי מעיקרא לא הוי דיחוי אבל באשחור ביו"ט הוי נראה ונדחה ושוב אין חוזר ונראה. ועוד שנית דמשמע מדבריו שמותר ללקטן לאכילה ובגמרא לא שרינן רק באית לי' הושענא אחריתא. ונלפע"ד לישב דהנה בגמ' פריך על ראב"ש דאמר ממעטין ביו"ט הא קמתקן מנא ומשני שלקטן לאכילה וראב"ש סבר לה כאבוהי דאמר דשא"מ מותר ופריך והא הוי פסיק רישא ומשני דאית לי' הושענא אחריתא והקשה הר"ן ז"ל שם במתניתין דאמאי לא שרינין למעט משום מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך והנה קושיות הר"ן לא קשה רק לשיטות התוספות פסחים ה' וביצה י"ב דצורך מצוה חשיב צורך יו"ט קצת ואמרינן בי' מתוך. אבל לפמ"ש הר"ן ביצה ו' בשם הרמב"ן ז"ל דלצורך מצוה לא חשיב צורך כלל ועיין בכ"מ פ"ג מה' חמומ"צ ה"ח שכ"כ בדעת הרמב"ם דמש"ה המוצא חמץ ביו"ט כופה עליו כלי ולא שרינן לשורפו מטעם מתוך משום דצורך מצוה לא חשיב צורך כלל כיון דאין הגוף נהנה ממנו עי"ש וא"כ כיון דתיקון ההדס הוא לצורך מצוה לא אמרינן מתוך. אך אי קשיא הא קשיא על הא דמשני בגמרא על ראב"ש בשליקטן לאכילה דמותר משום דשא"מ והדר פריך והא פסיק רישא הוא, והשתא מאי פריך הא כיון שליקטן לאכילה הוי צורך יו"ט קצת וממילא מותר מותר מטעם מתוך אף שהוא מתקן מנא ושפיר קשה קושיות הר"ן גם לדעת הרמב"ם והרמב"ן הנ"ל. והנה הר"ן ז"ל תירץ וז"ל דכיון דמתקן מנא לא הותר לתקן מנא ביו"ט עכ"ל ודבריו סתומין ולא פירש מ"ש מתקן מנא דל"א בי' מתוך וסבור הייתי לומר דטעמא משום דלא אשכחן מלאכה זו דתיקון מנא דהוא מלאכת מכה בפטיש לצורך אוכל נפש. אבל עיין בשבת קמ"ה במתניתין כל שלא בא בחמין מע"ש מדיחין אותו בחמין בשבת חוץ מקולייס האספינית שהדחתו הוא גמר מלאכתו ופי' הלבוש בסימן שי"ח דחייב משום מכה בפטיש אלמא דגם באוכלין שייך מלאכת מכה בפטיש וכן מוכח בהרמב"ם פכ"ג מה' שבת שחשיב שבותין דתיקון אוכלין תחת סוג מכה בפטיש עי"ש ובמ"מ הלכה י"ד ובמנחת חינוך מצוה ל"ב אות י"א וכ"ז. אך נראה בכונת הר"ן כמ"ש היש"ש ביצה הובא במחה"ש או"ח תק"ט ס"ק ז' שכ' דאפי' לדידן דקיי"ל דמכשירין שא"א לעשותן מעיו"ט דוחין יו"ט מ"מ לעשות כלי אסור לפי שאי אפשר להתיר במכשירין יותר מאוכל נפש עצמו וכיון דאסור לטחון ולרקוד אלמא לא שרי באוכל נפש מלאכה הנעשית לזמן מרובה וה"ה במכשירין וכל שעושה כלי הדבר ברור שהוא מלאכה הנעשית לימים הרבה עי"ש. וזה י"ל בכונת הר"ן דלא אמרינן מתוך אלא דומיא דלצורך וכיון דלצורך נמי אסור דבר הנעשה לזמן ארוך עד לאחר יו"ט מתוך נמי ל"א בכה"ג. א"כ כיון דההדס שהוא מתקן עתה יהי' על כל ימי החג מש"ה לא שרי מטעם מתוך כמו בעשיית כלי דלא הותר לעשות מנא ביו"ט מטעם הנ"ל:
והנה כ"ז ניחא אי בעינן הדר כל ז' ימי החג שפיר הוי מתקן גם לאחר יו"ט משא"כ אי לא בעינן הדר רק ביום ראשון לא הוי מתקן רק ליום א' דביום שני כשר בלא"ה ושפיר אמרינן בי' מתוך. והנה סתמא דמתניתין כאן אזלא דבעינן הדר כל ז' כדפריך בריש פירקין קפסיק ותני ל"ש ביו"ט ראשון ל"ש ביו"ט שני בשלמא יבש בעינן הדר וליכא עיי"ש מש"ה פריך שפיר הא קמתקן מנא ומתוך לא שייך כאן כסברת היש"ש הנ"ל ומשו"ה מוקי לה בדאית לי' הושענא אחריתא אבל הרמב"ם פוסק דהדר אינו פסול רק ביו"ט ראשון בלבד וס"ל כהירושלמי הובא בתוספות ל"ה ע"ב ממילא לא צריך לאוקמי בדאית לי' הושענא אחריתא דלדידי' בלא"ה מותר ללוקטן לאכילה משום מתוך. ובזה אתי שפיר גם הקושיא השני' שהקשה הכ"מ דלא מחלק הרמב"ם בין אשחור מאתמול לבין אשחור ביו"ט דהנה התוספות בכאן דף ל"ג ובזבחים ל"ד הקשו ע"ז מהא דאמרינן בזבחים דכל שבידו לא הוה דיחוי ותירצו דלא חשיב בידו משום דאסור ללקטן ביו"ט עי"ש. והנה כ"ז לפי שיטת הגמרא שבכאן דבאין לו הושענא אחריתא אסור לתקן אבל לפי דברי הרמב"ם ז"ל שמותר לתקן תמיד לאכילה לא הוי דיחוי כלל וא"ש פסקי הרמב"ם ז"ל על נכון: